קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של מקום העבודה נגד מנהל לשעבר בגין פתיחת עסק מתחרה: 1. זהו פסק דין בתביעת התובעת, לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצויים בסך 1,084,084 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה), וכן ליתן צו מניעה נגד הנתבעים, להימנע במשך 18 חודשים, מעיסוק בתחום ציוד לגני ילדים. הוחלט לקבל באופן חלקי את התביעה נגד הנתבע מספר 1, ולדחות את התביעה נגד יתר הנתבעים. 2. התובעת הינה מושב שיתופי, אשר ניהלה ענף יצור ושיווק ציוד לגני ילדים (להלן "הענף"). הנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע"), הינו חבר המושב, אשר שימש כמנהל הענף עד יום 30.6.03. הנתבעת מספר 2, הינה חברה בבעלות הנתבע ובניהולו, במסגרתה החל לפעול, סמוך לאחר סיום עבודתו אצל התובעת, ואשר עוסקת גם היא בייצור ושיווק ציוד לגני ילדים. הנתבעת מספר 3, עבדה כמנהלת חשבונות בענף עד חודש נובמבר 2003, ולאחר מכן הועסקה ע"י הנתבע. הנתבעת מספר 4, הינה חברה שהנתבע הינו אחד מבעלי המניות בה, אשר לטענת התובעת, התקשרה עמה ביזמת הנתבע, תוך הסתרת עובדת היותו בעל מניות בחברה. לטענת התובעת, ניצל הנתבע את האמון שניתן בו, ואת הסמכויות שקיבל כמנהל הענף, וביצע כלפי התובעת עוולות תרמית וגזל, כאשר גנב באופן שיטתי, בסיוע הנתבעת מספר 3, מאות אלפי שקלים מקופת התובעת. מעשים אלה התגלו לטענתה בדיעבד, לאחר שהנתבע סיים את עבודתו בענף, במסגרת חקירה שבוצעה ע"י רו"ח לבקשת התובעת. לכתב התביעה, צורפה חוות דעת רו"ח אמיל וינטרוב, אשר ביצע את החקירה כאמור לעיל, וכן ארבעה כרכי מסמכים, מתוך הנהלת החשבונות של הענף לשנים 2000-2003, עליהם מבוססת חוות הדעת. בכל אחד מהכרכים, צילומי מאות מסמכים, המוכיחים לטענת התובעת, את גניבת הכספים. בגוף כתב התביעה, הודגמו המעשים האמורים, בטבלאות הכוללות בסך הכל כ-40 דוגמאות, לדרישת החזרים שלא כדין. לטענת התובעת, נטל הנתבע כספים שלא כדין, בין היתר בפעולות אלה: נטען, כי הנתבע נטל כספים, על סמך דרישות כפולות להחזרים, בגין הוצאות שהוציא לכאורה במסגרת תפקידו, כאשר הדרישות הכפולות, בוצעו באמצעות מסמכים שאינם מהווים אסמכתאות כדין. דהיינו, הנתבע דרש פעם אחת החזר הוצאות עבור תשלום, ע"י הצגת חשבונית מס, ופעם נוספת דרש החזר עבור אותה הוצאה, בהסתמך על סרט קופה שנמסר לידיו יחד עם החשבונית, או על אישור על תשלום בכרטיס אשראי, שנמסר לו יחד עם חשבונית ידנית. נטען, כי הנתבע דרש החזרים, גם על פי מסמכים בהם זויפו הסכומים, על ידי הוספת ספרות לצד הסכום המקורי. לעיתים, נדרשו החזרים בסכומים של מאות ואף אלפי שקלים, בהסתמך על המסמכים המזויפים, כאשר החיובים המקוריים, עמדו על עשרות שקלים בלבד. על מנת להמחיש את הטענה, להלן כמה מהדוגמאות שניתנו בכתב התביעה לענין זה: דרישת החזר הוצאות עבור רכישת בגדים, על פי חשבונית ידנית מזויפת לכאורה, על סך 2,500.95 ₪, בעוד סרט הקופה בגין אותה רכישה, הראה כי הסכום ששולם בפועל היה 25.95 ₪ בלבד, חשבון בבית קפה, בגינו נדרש החזר על סך 600.48 ₪, בעוד סרט הקופה הראה כי, הסכום ששולם היה 60.48 ₪, רכישה בחנות תבלינים, בגינה הוצגו חשבונית ידנית מזויפת לכאורה, על סך 256.60 ₪, וסרט קופה מקורי בסך 6.60 ₪, דרישת החזר עבור רכישת בגדים, תוך זיוף לכאורה של הסכומים הנקובים בחשבוניות, מ-89 ₪ ל-8,900 ₪, ומ-65 ₪ ל-3,565 ₪. כן נטען, כי הנתבע דרש החזרים עבור הוצאות, ללא כל ראיה חיצונית, אלא בהסתמך על רישומים בכתב ידו בלבד, על גבי פתקים. התובעת טענה עוד, כי הנתבע דרש החזרים, עבור הוצאות פרטיות, שלא הוצאו לצרכי הענף. לטענת התובעת בכתב התביעה: "סך התשלומים במזומן בגין פעולות ותשלומים לספקים והחזר הוצאות לתקופה הנבדקת, הסתכם בכ-745,000 ₪, כאשר על פי ממצאי הבדיקה החשבונאית, הנבדקים ו/או מי מהם שלשלו לכיסם הפרטי על חשבון התובעת סך של כ-441,000 ₪, המהווים כ-59% מתוך סכום הזה, זאת בערכים נומינליים כולל מע"מ ללא הפרשי הצמדה וריבית". בגין המעשים הנטענים, נתבע סך 440,837 ₪. התובעת טענה, כי הנתבע התקשר עם חברת פלאפון, בהסכם לאספקת ציוד ושירותים בגין 37 מכשירי טלפון ניידים, כאשר ההתקשרות בוצעה באופן ישיר תוך שימוש בפרטי עמותה שאיננה קיימת, ותוך חיוב חשבון הבנק של הענף. כל זאת, חרף העובדה שהתובעת התקשרה עם חברת פלאפון משיקוליה, באמצעות ארגון הקניות של משקי הדרום. לטענת התובעת, נגרמו לה בשל מעשי הנתבע הוצאות מיותרות, כאשר המניע של הנתבע לפעול כאמור, היה הטבות שקיבלו הוא ובני משפחתו מחברת פלאפון. הסכום הנתבע בגין טענות אלה, הינו 17,991 ₪. כן נתבעים 22,642 ₪, בגין שימוש שעשה הנתבע בכרטיס אשראי של הענף, לתשלום הוצאות פרטיות שלו, ומשיכת מזומנים מחשבון הענף. נתבע גם סך 2,614 ₪, בגין החזר שבוצע, עבור ההפרש בין סכום כסף שניתן בידי הנתבע, עם צאתו לתערוכה בגרמניה, וסכום ההוצאות ששילם באותה נסיעה בפועל. לטענת התובעת, הנתבע גם רשם על שמו באופן פרטי, פטנט בגין מוצר שפותח על ידי התובעת. התובעת טענה, כי הנתבע הקים באמצעות הנתבעת מס' 2, סמוך לעזיבתו, עסק המתחרה באופן ישיר בעסקי התובעת, כאשר רבים מעובדי התובעת בעבר, עברו לעבוד בעסק החדש של הנתבע, בתפקידים זהים לאלה שמילאו אצל התובעת. לטענת התובעת, הנתבע השתמש במידע עסקי וטכני, אליו נחשף במסגרת תפקידו כמנהל הענף, וכן פנה אל לקוחות ותיקים של התובעת. לטענת התובעת, נגרמו לה נזקים כבדים, בשל התחרות הבלתי הוגנת כהגדרתה, מצד הנתבעים מס' 1 ו-2, כאשר לצורך אגרה בלבד, העמידה את נזקיה בסעיף זה על סך 500,000 ₪. בסה"כ נתבע כאמור, סך 1,084,084 ₪, כאשר בין עילות התביעה, עוולת גזל, התערבות בלתי הוגנת בעסקים, גזל סודות מסחריים, הפרת חובת נאמנות של נושאי משרה (ע"י הנתבע והנתבעת מספר 3), והתעשרות שלא כדין. כתב התביעה תוקן בהמשך (החלטה מיום 12.9.06 בבש"א 3768/06), , באופן שהוספו טענות המתייחסות להפרת חובות הנתבע על פי תקנון התובעת, החל עליו בהיותו חבר התובעת. זאת, בין היתר, בכך שלא מילא חובותיו לאגודה, השתמש בכספי האגודה שלא ברשות, ועשה מעשה בלתי הוגן, בניגוד למטרות האגודה. בנוסף לסעדים הכספיים, נתבע כאמור, גם צו מניעה שיאסור על הנתבעים לעסוק במישרין או בעקיפין, בכל עסק בתחום עיסוקו של הענף, לתקופה של 18 חודשים לפחות. יצוין, כי עם הגשת התביעה הגישה התובעת גם בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על הנתבעים מס' 1 ו-2, להתחרות בעסקי התובעת. לא ניתן צו ארעי במעמד צד אחד, ובמהלך הדיון במעמד שני הצדדים בפני כב' השופטת רז לוי, ביקשו הצדדים להקפיא הדיון בבקשה, על מנת לפנות להליך של גישור. הבקשה לא נדונה מאז, ולא ניתן צו מניעה זמני. 3. בכתב ההגנה, הכחישו הנתבעים את טענות התובעת. לטענתם, התביעה הינה תביעה מופרכת, והוגשה ע"י התובעת בחוסר תום לב, על מנת למנוע מן הנתבעים מס' 1 ו-2 להתחרות בעסקיה, "תחרות עסקית כשרה והוגנת", ועל מנת לעמעם, את הרושם מכשלון מנהל הענף החדש, שהחליף את הנתבע בתפקידו. ביחס לנתבעת מס' 3, נטען, כי היא שימשה כמנהלת חשבונות של הענף בלבד, כאשר הדו"חות הכספיים הוגשו על ידי משרד הנהלת החשבונות הראשי של התובעת, ולא על ידה. נטען, כי: "פעילותה של הנתבעת 3 היתה טכנית בלבד בהנהלת החשבונות והיא פעלה על פי הוראותיו של הנתבע בלבד. הנתבעת 3 לא היתה קשורה כלל להוצאות השונות ולהחזרים וטיפלה בצד הרישומי של הסכומים בלבד. לפיכך, כל טענה לגבי "שותפות" לכאורה של הנתבעת 3 במעשים לא כשרים, הנטענים על ידי התובעת, מהווה השמצה פרועה וחסרת יסוד". הנתבעים טענו, כי "הקופה הקטנה" של העסק, לא היתה בשליטה בלעדית של הנתבע, וכי חברה נוספת, הגב' חיה בוצ'ין, טיפלה גם היא בהחזרים לעובדים. על כן נטען, כי לא ניתן לייחס את המעשים הנטענים דווקא לנתבע. הנתבע התייחס בכתב ההגנה, לדוגמאות שהובאו בכתב התביעה. ביחס לדרישה כפולה הנטענת של החזרי הוצאות, טען הנתבע, כי העובדה שהוצגו מסמכים שונים ששימשו כביכול כאסמכתאות לדרישת החזרים כפולים, אינה מעידה על כך, שאכן נדרשו ונתקבלו החזרים כפולים כנטען, אלא ייתכן, שהתובעת היא שהפרידה את האסמכתאות מחבילה אחת. נטען, שחלק מהדרישות נעשו על ידי עובדים אחרים, ובחלק מהמקרים, אין מדובר בדרישה כפולה אלא בחיובים שונים. ביחס למסמכים שזויפו, לטענת התובעת, נטען כי חלק מהרכישות לא בוצעו ע"י הנתבע, אלא על ידי גורמים אחרים, ועל כן לא ניתן לייחס את הזיופים הנטענים לנתבע, וביחס למסמכים אחרים, נטען כי ייתכן שמדובר בטעות של עורכי החשבוניות. לענין הטענה בדבר הוצאות פרטיות בגינן נדרש החזר, הודה הנתבע ברכישה אחת שנרשמה לטענתו בטעות. ביחס להוצאות אחרות טען, כי מדובר בהוצאות עסקיות, ואשר ליתר ההוצאות, טען כי לא ניתן לדעת מי דרש את ההחזר. הנתבעים טענו, כי ההתקשרות עם חברת פלאפון בוצעה כדין, "...לאחר בדיקת כדאיות כלכלית, והשוואה לעסקה של משקי הדרום, במסגרתה עובדת התובעת... כמו כן לפני חתימתה נבדקה העסקה על ידי החבר אילן לוי, איש הקשר לפלאפון...". הנתבע הודה, כי הפטנט אליו התייחסה התובעת בתביעתה אכן שייך לתובעת, וטען, כי לא ביקש לרשום את הפטנט על שמו, ואם כך נעשה בטעות, ישמח להעביר את הפטנט על שם התובעת. אשר לעסקה עם הנתבעת מספר 4 טען הנתבע, כי על אף שהוא בעל רוב המניות בחברה, הרי שהחברה הופעלה בפועל ע"י אחרים, "...שעבדו עם התובעת ואשר הנתבע הסכים לסייע להם, ללא שכר, ולצורך אפשרותם להתחשבן עם התובעת בלבד". כן טען, כי מרכז המשק והגזבר, ידעו מראש על הקשר בין הנתבע לנתבעת מספר 4, וכי הוא עצמו נמנע מלעסוק בכל הנוגע להתקשרות עמה. מעבר לכך, לטענתו, "...מבדיקה שערך החבר פנחס קלה, אשר שימש כמנהל לוגיסטי בענף, עלה שהשימוש בנתבעת 4 היה זול, זמין ונוח יותר בצורת העבודה של הענף... יתרה מזאת, בכל החשבוניות שהוגשו על ידי הנתבעת 4, צורף פירוט ההובלות וחישוב השכר שבוצעו על ידי החבר פנחס קלה ובחתימתו". הנתבעים טענו, כי הנתבעת מספר 2 מתחרה תחרות כשרה בתובעת, כאשר הנתבע לא עשה כל מעשה פסול, בהקמתה או בהפעלתה. לטענתם, כל העובדים שעברו לעבוד בנתבעת מספר 2 עשו זאת מרצונם, מסיבות שונות. נטען, כי הנתבעת מספר 2 לא עשתה שימוש בסודות מסחריים של התובעת. כן נטען, כי "... בתביעתה לא פירטה התובעת, ולו מספר דוגמאות בודדות, למידע, העדפות ומחירים אשר את השימוש בהם היא מבקשת למנוע מהנתבעים, ולא בכדי", וכי הנתבע לא עשה שימוש ב"רשימת הלקוחות" של התובעת. לטענת הנתבעים, מתן סעד של צו מניעה, אשר יגרום להגבלת עיסוק הנתבעים מס' 1 ו-2 כמבוקש בתביעה, יפגע בחופש העיסוק שלהם, וזאת, כאשר לא חלה עליהם כל חובה לענין זה, מכח דין או הסכם. 4. לתובעת העידו רו"ח אמיל ויינטרוב, שערך את חוות הדעת המצורפת לתביעה, ומר גיל ענבר, מנכ"ל תעשיות ניר גלים לגני ילדים - אגש"ח בע"מ, המנהלת כיום את הענף. בתצהירו העיד מר ענבר, על נסיבות קבלת ההחלטה, על עריכת חקירה בענף, על רישום הפטנט על שם הנתבע, ועל העובדות בגינן נטען, כי הנתבעת מספר 2 מתחרה בתובעת שלא כדין. מטעם הנתבעים, העידו הנתבע, הנתבעת מספר 3, רו"ח אבי יודלביץ' אשר הגיש חוות דעת מטעם הנתבעים, וכן העדים הבאים: רו"ח צבי שומר, אשר שימש כרו"ח של התובעת עד שנת 2003, והעיד בתצהירו, שלצורך עריכת דו"חות שנתיים של התובעת, קיבל מאת הנתבע 1 והנתבעת 3, הסברים מספקים להנחת דעתו, ביחס לכל שאלה שעלתה, ולא גילה כל אי סדרים, לרבות בקופת המזומנים של הענף. מר יוסי בן ארוש, העיד בתצהירו על עבודתו כמעצב עצמאי, במסגרת פרויקט של הקמת גן מדעי באילת עבור התובעת, פרויקט שנמשך שלוש שנים, ועל הערכות להקמת גן מדעי בניצנה, במסגרת מכרז אליו ניגשה התובעת. בין היתר העיד, על פגישות שנערכו עם צוותים מקצועיים במסעדות, כאשר לדבריו, הנתבע הוא ששילם עבור הארוחות. לדבריו, גם נרכש לעיתים כיבוד, עבור פגישות שנערכו בסדנא שלו ושל שותפתו. העד גם העיד, על שעות העבודה הארוכות, במסגרת הפרויקטים, ועל פגישות שקיים עם הנתבע, לאחר שעות העבודה, לעיתים עד חצות הליל. גב' ורד מבצרי, מעצבת עצמאית, שותפתו של מר בן ארוש, העידה בתצהירה עדות זהה לעדות מר בן ארוש. מר שמעון ספר, מנהל הנגריה בענף עד שנת 2003, העיד על עבודתו המסורה של הנתבע בענף, ועל כך שהוא עצמו השתמש ברכב של המושב לצורך עבודתו, כאשר לדבריו, מימן לעיתים את הדלק לרכב מכיסו, וקיבל לאחר מכן החזרים מהנתבע כנגד חשבוניות. כך גם אירע במקרה אחר, בו רכש עוגת יום הולדת לאחד מעובדי הנגריה על פי הוראת הנתבע, וקיבל החזר. העד גם העיד, על הנסיבות בהן סיים עבודתו בענף, לדבריו, משום שרצה לערוך שינוי בחייו, ועל כך שבהמשך נמלך בדעתו, ואז קיבל אותו הנתבע לעבודה. גב' יעל שמרגד, מנכ"ל עמותת נשי חרות, המפעילה גני ילדים, העידה על נסיבות הפסקת הקשר העסקי בין העמותה לענף, לטענתה, על רקע מכתב שקיבלה העמותה מעו"ד של הענף. עם הגשת תצהירי העדויות הראשיות מטעם הנתבעים, הגישו הנתבעים גם בקשה להזמין מספר עדים ללא תצהיר, כאשר בנימוקי הבקשה, נטען לענין זה: "מספר עדים סירבו מראש לפנייתו של המבקש 1 לתת תצהיר... עדים אחרים הסכימו לחתום על תצהיר, אך משהתברר להם שהדבר כרוך בהתייצבות בבית המשפט על מנת להיחקר על תצהירם, חזרו בהם מהסכמתם וסירבו". כאמור להלן, רוב העדים סתרו טענה זו בעדותם, וב"כ התובעת טען, כי הנתבע הטעה את ביהמ"ש בבקשה האמורה, וכי הדבר מלמד על חוסר מהימנות שלו. העדים הינם: הגב' אורנה שמורק, מעצבת, אשר עיצבה מוצרים שונים עבור הענף, ואשר העידה, בין היתר, על אופן ההתחשבנות בגין הוצאות שהוציאה לצורך העבודה עם הענף. כן העידה, על נסיבות הפסקת הקשר בינה לבין הענף, על רקע התנהגות המנכ"ל החדש של הענף, מר גיל ענבר, אשר החליט לשנות את תנאי ההתקשרות עמה, באופן חד צדדי. העדה נשאלה, אם התבקשה למסור עדות ראשית בתצהיר עבור הנתבעים, והשיבה: "לא התבקשתי לחתום על תצהיר". גב' דינה סלומון, מנהלת השיווק בענף, העידה בין היתר, על כך שקיבלה החזרים עבור הוצאות שהוציאה עבור העבודה, גם כנגד סרטי קופה, שלא היוו חשבוניות. העדה העידה על פגישות עבודה עם לקוחות בבתי קפה, בשעות שונות, לרבות בשעות הערב, וכן על נסיעות לתערוכות בחו"ל, מטעם הענף, יחד עם הנתבע. לשאלה, מדוע לא הוגש תצהיר מטעמה השיבה, כי הנתבע אכן פנה אליה בבקשה שתחתום על תצהיר, והיא העדיפה לחתום על תצהיר ולא לבוא להעיד. לשאלה, אם סירבה לחתום על תצהיר, השיבה: "לא יכול להיות שסירבתי לחתום על תצהיר או שהחלטתי לא לחתום על תצהיר", ובהמשך העידה "...אני הבנתי שאם אחתום על תצהיר לא אצטרך להגיע לכאן, לא חתמתי על תצהיר כי אף אחד לא בא אליי". הגב' חיה בוצין, חברת המושב אשר עבדה בענף כמנהלת חשבונות (ובמועד הדיון עבדה בחברת תעשיות ניר גלים לגני ילדים), העידה בין היתר, על הקופה הקטנה, שהתנהלה לדבריה, מתוך קופסת פלסטיק, כאשר היא עצמה החזירה סכומי כסף לעובדים מתוך הקופה. לדבריה, הסכומים שהחזירה היו סכומים של מאות שקלים בכל פעם, ולא אלפי שקלים. העדה אישרה, שביצעה החזרים, גם כנגד מסמכים שאינם קבלות או חשבוניות מס. לדבריה, לא ידעה על כך שבוצעו החזרים כפולים, עבור אותן הוצאות. אשר לנסיבות אי הגשת תצהיר מטעמה, העידה, שהנתבע פנה אליה וביקש ממנה לחתום על תצהיר, והיא לא סירבה. העדה לא ידעה לומר, מדוע בסופו של דבר לא חתמה על תצהיר, אך לדבריה, "...לא בגלל שאני לא רציתי". הגב' אסתר ארנסט, עובדת במוסד "סולם", אשר רכש ציוד מן הענף, העידה על נסיבות הפסקת הקשר בין המוסד והענף, על רקע עיכוב באספקת מוצרים, ובשל העובדה שגב' אורנה שמורק, אשר לדברי העדה "...העיצוב שלה היה חשוב לנו", הפסיקה לתת שירותים לענף. העדה העידה בחקירתה הנגדית, כי הנתבע פנה אליה לצורך מתן עדות בתיק, והיא העדיפה לדבריה, "לשלוח מכתב". לדבריה, לאחר מכן, לא התבקשה לחתום על תצהיר עדות ראשית. עם זאת, העידה בהמשך, "...יכול להיות שסירבתי לתת תצהיר אני לא זוכרת". במסגרת חקירה ראשית משלימה, העיד הנתבע, כי גב' שמורק סירבה למסור תצהיר, בשל כעס על רקע נסיבות הפסקת עבודתה עם הנתבעת מספר 2. הגב' בוצין הסכימה, לדבריו, למסור תצהיר, אך התנתה זו בכך שלא תוזמן להעיד. כך גם הגב' סלומון, אשר סיפרה לנתבע, לטענתו, כי היא פוחדת מבית המשפט, והגב' ארנסט, שגם היא סירבה להגיע לבית המשפט. 5. התובעת מייחסת לנתבעים, ובמיוחד לנתבע 1 ולנתבעת מספר 3, מעשים חמורים ביותר, המגיעים כדי עבירות פליליות. הגישה שהתקבלה בפסיקה, הינה כי הנטל הרובץ על תובע בהליך אזרחי, המבקש לחייב נתבע בגין מעשים העשויים להוות עבירות פליליות, הינו נטל אזרחי רגיל, של הטיית מאזן ההסתברויות, ואולם, מידת ההוכחה הנדרשת מן התובע, הינה מוגברת. נקבע, כי כמות הראיות ואיכות הראיות, שידרש התובע להביא, על מנת לעמוד בנטל השכנוע, במקרה כזה, תהא רבה יותר מהרגיל, ותיגזר ממהות הטענות ומחומרתן (ר' ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ סעיף 33 לפסק הדין, ור' גם רע"א 9713/07 עו"ד פואד חיר נ' סופיה שטרמל, ). יתכן, כי הנטל יורם, ותובע יעמוד במידת ההוכחה הנדרשת, ביחס לטענות בדבר מעשים פליליים של נתבע, גם אם הראיות שתובאנה להוכחת טענותיו תהיינה ראיות נסיבתיות, ובמקרה כזה יעבור הנטל אל הנתבע, לסתור את המסקנה וליתן הסבר לנסיבות שתוכחנה (ר' לענין זה ה"פ (מחוזי ת"א) 855/08 אולגה קליין ואח' נ' אליהו משאלי ואח', וכן ת"א (מחוזי נצ') 1232/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' משה דנינו, ). בענייננו, הוגשו כאמור מסמכים רבים, המוכיחים כי במהלך התקופה בה נוהלה התובעת ע"י הנתבע, לא קיימה התובעת נוהל מסודר, לענין החזרי הוצאות מתוך הקופה הקטנה, ולא הקפידה על הוראות הדין לענין זה. זאת, כאשר בוצעו החזרים, על סמך מסמכים שאינם מהווים אסמכתאות על פי דין. לא נערך רישום מסודר של החזרי ההוצאות, ולא נרשמו פרטי האנשים שקיבלו ההחזרים. כתוצאה מכך, ביחס לרוב המקרים, אין בפנינו ראיות ישירות, העשויות להוכיח, מי מהעובדים והספקים בענף, קיבל החזרים שלא כדין. ליקויים חמורים אלה בהתנהלות הענף, הקלו על גזילת כספי התובעת, באמצעות מה שנראה כזיוף מסמכים, ודרישות כוזבות של הוצאות. אמנם, ביחס לאותן 40 דוגמאות, אשר פורטו בטבלאות בגוף כתב התביעה, העלה הנתבע הסברים, אשר ברובם נשמעים סבירים, אך הנתבעים לא חלקו גם בסיכומיהם, על כך שנלקחו מקופת הענף כספים שלא כדין, וטענתם העיקרית לענין זה היתה, כי התובעת לא הצליחה להוכיח, שהנתבעים הם שביצעו את הגזל הנטען. ממכלול העדויות עולה, כי הנתבע לא היה העובד היחיד שקיבל החזרים בגין הוצאות, אף כי ככל הנראה, דרש וקיבל החזרים רבים מיתר העובדים, שכן הוציא הוצאות רבות יותר בשל תפקידו. נלמד מעדויות עדי הנתבעים, כי בדרך כלל, ניתנו החזרים לעובדים כנגד אסמכתא כתובה כלשהי. כמו כן, הוכח כי הנתבע לא היה העובד היחיד שהחזיר כספים לעובדים, מתוך קופת המזומנים, וכי גם הגב' בוצין החזירה כספי הוצאות לעובדים, במסגרת תפקידה. כאמור להלן, ביחס למקצת הסכומים האמורים בתביעה, הונחו בפני ביהמ"ש ראיות, אשר היה בהן די כדי לקשור את הנתבע, להחזרים שנעשו לכאורה שלא כדין, ולהעביר אליו את הנטל לענין זה. ביחס לסכומים שונים, סיפק הנתבע הסברים שלא הופרכו, אך ביחס לסכומים אחרים, לא נתן הסבר מניח את הדעת, ולא סתר על כן, את המסקנה המסתברת, לענין קבלת החזרים בגין הוצאות שלא הוצאו בפועל. יוער לענין זה, כי עדות מר ענבר מטעם התובעת, התמקדה בעיקר בנזקים שנגרמו לתובעת לכאורה, בשל תחרות בלתי הוגנת לטענת התובעת, מצד הנתבעים מספר 1 ו-2, ולא היה בתצהירו להוסיף על האמור בחוות דעת רו"ח וינטרוב, לענין הוצאת כספים שלא כדין מקופת הענף. אשר לחוות דעת רו"ח וינטרוב, אליה צורפו המסמכים עליהם התבסס, הרי שחשפה כאמור בה, פעולות חשודות, שהיקפן הכספי הינו כאמור בכתב התביעה (ולדברי העד בחקירתו, כ-20% מן הממצאים שנויים במחלוקת), ואולם, מסקנת העד, לפיה הנתבעים מס' 1 ו-3 הם שגזלו את כל הסכומים, הינה בגדר עדות סברה, ואין לה ערך ראייתי. מצד שני, נראה יש להתייחס בזהירות, לעדויות הנתבע והנתבעת מספר 3. זאת, בין היתר, בהיותם בעלי דין, וכאשר לשניהם, יחד עם הגב' בוצין, היתה גישה לקופת המזומנים, ורשאים היו לבצע החזרים. נזכיר, כי בית המשפט יטה, שלא לבסס ממצא עובדתי על עדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי, אלא אם שוכנע במהימנותה. לפיכך, ביחס לאותם החזרים שהנתבע נקשר אליהם באופן אישי, על פי ראיות התובעת, לא די בגרסתו לבדה, כדי להרים את הנטל הרובץ עליו. הקושי עליו הצביע ב"כ התובעת, לענין הנסיבות בהן התבקשה העדת חלק מעדי הנתבעים, שלא באמצעות תצהיר עדות ראשית, גם הוא בעל משקל בהערכת מהימנות הנתבעים. כאמור לעיל, רוב העדים האמורים, סתרו בעדותם את גרסת הנתבע, לענין נסיבות אי הגשת תצהיר מטעמם. לא ראיתי מקום להעדיף לענין זה, את גרסת הנתבע לדברים, שהועלתה במסגרת השלמת עדותו הראשית, לאחר שהעדים האמורים נחקרו. 6. כאמור אין מחלוקת, כי רבים מעובדי הענף, וכן מעצבים שעבדו עבור הענף כעצמאים, דרשו וקיבלו החזרים עבור הוצאות שונות. נוכח עדותה של הגב' חיה בוצין, אין גם מחלוקת, כי לא רק הנתבע, אלא גם הגב' בוצין החזירה כספי הוצאות לעובדים. במצב זה, לא ניתן לקשור את הנתבע באופן אישי לאיזה מן ההחזרים, בגין הוצאות ששולמו במזומן, או באמצעי תשלום שלא ניתן לשייכו לנתבע (כגון כרטיס אשראי שלא הוחזק ע"י הנתבע). זאת, הן ביחס לדרישות כפולות של החזרים, הן ביחס לדרישות החזר, על פי מסמכים שאינם חשבוניות כדין, והן ביחס לדרישות החזר על פי מסמכים, הנחזים כמזויפים. סבורני, כי אין לקבל את התביעה נגד הנתבעים, ביחס לסכומים אלה. התובעת טענה, כי הזיופים בוצעו בשיטתיות, אלא שאין בפנינו עדות שיטה, לענין מעורבות הנתבע בזיוף כל החשבוניות, שכן אין מדובר ב"שיטת ביצוע מיוחדת ומייחדת המצביעה בבירור על זהותו של הנוקט בה" (קדמי, על הראיות, חלק שני, דיונון 2009 בע"מ, עמ' 723). כמו כן, אין לקבל את התביעה להשבת סכומי ההחזר שקיבל הנתבע, בגין הוצאות שהוציא, ואשר נטען כי לא הוצאו לצרכי הענף, מלבד ההוצאה בה הודה הנתבע בכתב ההגנה. זאת, כאשר הנתבע סיפק הסברים להוצאות הנטענות, ולא נחקר על כך בחקירה הנגדית. התובעת גם לא הוכיחה, כי איזו מן ההוצאות האמורות, הוצאה בניגוד לנהלי הענף. 7. סבורני, כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל, לענין קשר של הנתבע למה שנראה כזיוף סכומים בשתי חשבוניות, אשר נכללו במוצג ת/5. מדובר בשתי חשבוניות מתוך כרך ד לנספחי התביעה. החשבונית הראשונה, הוצאה ע"י הספק רפי מזרחי, ביום 30.4.03, ומספרה 2112. בגוף החשבונית, ניתן לראות כי נרכשו מהספק שני מוצרים בלבד, משפך סל שמחירו 1,000 ₪, ומגלשת שמחירה 400 ₪. בסיכום החשבונית, רשומים סכומי החיוב כדלקמן: סיכום המחירים 11,400 ₪, מע"מ בשיעור 18% בסך 2,052 ₪, כאשר הסכום הכולל שנרשם בשורה התחתונה, היה 13,652 ₪. עם זאת, ניתן להבחין בבירור בצילום הצבעוני שבכרך ד האמור, כי בכל אחת מהשורות, הוספה ספרה אחת בעט כחול, אך בגוון שונה מן הספרות המקוריות. לכאורה, ניתן לראות כי סיכום המחירים המקורי היה 1,400 ₪ (שהינו אכן סכום המחירים כאמור לעיל, 1,000 ₪ ועוד 400 ₪), כאשר מצד שמאל של המספר, הוספה הספרה 1, כך שהסכום הפך מ-1,400 ₪, ל-11,400 ₪. בשורת המע"מ, ניתן להבחין כי הסכום המקורי היה לכאורה 252 ₪, שהינם אכן 18% מתוך 1,400 ₪, כאשר בין ספרת העשרות (5) וספרת המאות בסכום המקורי (2), הוספה הספרה 0, כך שבמקום 252 ₪, נתקבל 2,052 ₪. יצוין ויודגש, כי 2,052 ₪ הינם אכן 18% מתוך 11,400 ₪, ואולם, אילו היה מדובר בחיוב של 11,400 ₪ ועוד מע"מ, הרי שהסכום הכולל אמור היה להיות 13,452 ₪, ואילו בחשבונית האמורה, נכתב סכום כולל סופי 13,652 ₪. נראה, כי אין מדובר בטעות חשבונית גרידא, משום ששוב, בהתייחס לגווני העטים, הרי שלכאורה הסכום המקורי שנכתב היה 1,652 ₪, שהינו אכן הסכום של 1,400 ₪ (סכום המחירים המקורי) ועוד 252 ₪ (סכום המע"מ), כאשר בין ספרת המאות (6) לספרת האלפים (1), הוספה הספרה 3, וכך הפך הסכום 1,652 ₪, ל-13,652 ₪. בתחתית החשבונית נכתב בעט שחור "לתשלום 1,652 ₪ בלבד". מעל רישום זה, נכתב "מתקני חצר", ומעל רישום זה חתימת הנתבע. בדפי הכרטסת הרלוונטיים שצורפו במסגרת ת/5, מתועדים ביחס לאותה חשבונית זיכוי בסך 1,652 ₪, זיכוי בגין מע"מ בסך 2,052 ₪, וזיכוי לקופה בסך 12,000 ₪. החשבונית השניה ב-ת/5, הינה חשבונית שהוצאה ביום 29.4.03, ע"י הספק מ. יגר בע"מ יבוא ושיווק עצים, ומספרה 2907. מדובר ככל הנראה ברכישת עץ לנגרית הענף, ואכן מופיעה על החשבונית חותמת של מר שמעון ספר, שהיה כזכור, מנהל היצור בענף וניהל את הנגריה. בטור השמאלי בגוף החשבונית מופיע סכום חיוב 5,894 ₪. בשורת החיוב בתחתית החשבונית, נראה כי הוספה לכאורה הספרה 1, מצד שמאל של החיוב, כך שהחיוב לפני מע"מ הינו 15,894 ₪. בשורת המע"מ שהיתה במקור, 1,060 ₪, שהינם 18% מתוך 5,894 ₪ (הסכום המדויק הינו 1,060.92 ₪), שונה הסכום ל-2,960 ₪. בשורת החיוב הכולל, נכתב ככל הנראה במקור 6,954 ₪, כאשר הספרה 6 שונתה ל-9, והוספה מצד שמאל של המספר הספרה 1, כך שהתקבל סך כולל 18,954 ₪. יוער, כי הסכום הכולל לאחר השינוי, איננו סכום החיוב בתוספת סכום המע"מ שנרשמו בחשבונית לאחר השינוי, שכן תוצאת סיכום שורת החיוב ושורת המע"מ לאחר השינוי, הינה 18,754 ₪, דהיינו 200 ₪ פחות מהסכום שנכתב. בתחתית החשבונית נכתב, "לתשלום 6,955 ₪ בלבד" לצד חתימת הנתבע, ומתחת לרישום זה נכתב, "יתרה שולמה במזומן". ממסמכי הנהלת החשבונות שצורפו בת/5 עולה, כי בגין חשבונית זו בוצע זיכוי אחד בסך 6,955 ₪, ובנוסף זיכוי בגין המע"מ בסך 2,960 ₪, וזיכוי לקופה, בסך 11,899 ₪. רו"ח וינטרוב התייחס לזיכויים הכפולים בגין שתי החשבוניות, שסכומם הכולל 23,899 ₪ (12,000 ₪ בגין החשבונית הראשונה, ו-11,899 ₪ בגין החשבונית השניה), כ-"הוצאת כספים שלא כדין...". הקשר לנתבע עולה הן מרישום בכתב ידו על גבי החשבוניות וחתימתו לצד הרישום, והן מעדותה של הנתבעת מספר 3 בנקודה זו. הנתבעת מספר 3 העידה, כי הרישום "לתשלום 1,652 ₪...", נכתב בכתב ידו של הנתבע, וכן העידה, כי הנתבע עצמו, טיפל בחשבוניות אלה, ואמר לה ש-12,000 ₪ שולמו על חשבון העסקה האמורה במזומן. לדבריה: "שתי החשבוניות האלה ממוינות על ידי ישראל בל עצמו, הוא זה שטיפל בחשבוניות האלה, אני רשמתי את החשבוניות. כשקיבלתי את החשבוניות פניתי לישראל בל ושאלתי אותו איך זה שהחשבונית רשומה על 13,652 ₪ ומבקש לשלם רק 1,652 ₪, הוא אמר שהיתרה שולמה במזומן כבר קודם. שתי החשבוניות האלה אני קיבלתי ביחד, וגם רשמתי כך. רשמתי הוצאה בזכות תשלום במזומן, ומה שמגיע לספק נכנס לכרטיס ספק, כי עשינו שיקים ממוחשבים מודפסים, לכן זה נרשם כך. שאלתי אותו איך שולמה היתרה, הוא אמר שהלקוח שילם את זה ישירות את שתי החשבוניות. לא המשכתי לחקור מעבר לזה. לשאלה אם לא שמתי לב שהמספרים לא הגיוניים, אני משיבה, שבדרך כלל ספקים כאלה כמו מזרחי כמה פעמים דיברתי איתו, ותפסתי אותו על חם שבגוף החשבונית הוא רושם לא מובן לי בכלל איזה מספרים, וכשמסכמים את זה מגיעים למשהו אחר, זה בדרך כלל לאנשים שמוציאים חשבונית ידנית , ואותו דבר עם יגר שאותו אני מכירה כספק, והוא ישב איתי בחדר. הוא היה אומר לי תעשי לי חשבון מדויק שלא תגידי שאני טועה בגוף החשבונית. לשאלת בית המשפט ביחס לחשבונית של מזרחי, ושואל אם מה שאמרתי קודם ביחס לטעויות של רפי מזרחי בחשבוניות, אם אלה היו סדרי הגודל, של טעות בספרה אחת מצד שמאל של המספר שמוסיפה 10,000 ₪, אני משיבה, שבדיוק על זה באתי לישראל ואמרתי אם הוא לא מסכים לחשבונית, אז גש אליו שיוציא חשבונית אחרת מתוקנת. אני בכלל לא הבנתי מה הכוונה בחשבונית. גם סכום המע"מ התמיהה אותי ושאלתי את ישראל בל ושאלתי מה זה החשבונית הזו. זה שיש בעיה במע"מ לגבי החישובים יש תמיד בעיות וטעויות שנופלות ואי סדרים. שתי החשבוניות אני זוכרת טוב מאוד, ואני זוכרת שפניתי לישראל וקיבלתי תשובות מישראל והוראות מה לרשום בחשבונית. מפנה לעמוד 2 לקבלה של יגר, אני משיבה, שאני כתבתי במילים שישראל אמר לי לכתוב. זה שתי החשבוניות שהוגשו אלי ביחד. ישראל בל שהיתרה שולמה מקופה קטנה. נכון שמה ששולם מקופה קטנה לדברי ישראל בגין החשבונית של רפי מזרחי היה כמעט 10,000 ₪ ואצל יגר שולמה מהקופה הקטנה בערך 12,000 ₪... זה אפשר להגיד שכל חשבונית לא היה מצב שלא הבנתי ורשמתי על דעת עצמי, כל דבר שנתקלתי ולא הבנתי פניתי לישראל בל... מפנה למוצג ת/5 לעמוד 5, נכון שבכרטסת נרשם רק 1,652 ₪, כי היתרה שולמה. נכון שצריך להיות איזה שהוא פקודת יומן שמתעדת את התשלום במזומן של היתרה... לשאלתך איפה התיעוד של התשלום במזומן, אני אומרת תשאלו את מזרחי ואת ישראל... לשאלתך אם נכון שאין לי שום הוכחה שבוצע תשלום במזומן פרט לדברים שאמר ישראל, אני אומרת אבל ישראל הוא הסמכות בשבילי. בשנת 1998 כשרק הייתי מכונה רושמת, ניתנו לי הוראות מפורטות שכל דבר שקשור לעסק, ישראל הוא המנהל שלי והוא רשאי לתת לי הוראות ואם אני לא מבינה משהו אני ניגשת אליו." מומחה הנתבעים, רו"ח יודלביץ, חיזק בעדותו את המסקנה, כי הרישום בחשבוניות נעשה שלא כדין, וכי אכן נמשכו כספים מקופת המזומנים בגין החשבוניות האמורות. לדבריו: "מפנה אותי לת/5, לא זוכר שראיתי את עמוד 1 ואת עמוד 2. אני לא עשיתי בדיקה על מאה אחוז של המסמכים. אם המסמכים לא נזכרים בחוות דעתי, סימן שלא ראיתי אותם. לשאלת בית המשפט, אם יש הסבר סביר לתקלות ברישום הסכום וברישום סכום המע"מ, אני אומר שאין הסבר וגם הסך הכל הוא לא מסתדר. אתה מפנה אותי לעמוד השני של ת/5, אני משיב, שגם פה אין הסבר סביר וגם פה הסך הכל לא מסתדר. אתה מפנה אותי לכיתובים בכתב יד, לדבריך בכתב ידו של הנתבע שבהם רשומים הסכומים האמיתיים של העיסקאות, אני אומר שגם זה לא מסתדר. אם כתוב לשלם 1652 ₪ אז יכול להיות שזה מה שהוא שילם. מפנה לעמוד 3 בת/5 לכרטסת פנים שמתייחסת לרפי מזרח, ולעמוד 4 כרטסת של הנהלת חשבונות של מזרחי, שבשניהם מופיע סך של 1,652 ₪, ולעמוד 5, ומבקש שאסביר לאן הלכו 12,000 ₪, ולאן הלך כ-12,000 ₪ של יגר, אני משיב, שזה הלך לכרטסת קופת מזומנים. זוכה חשבון וצריך לראות מי משך את הכסף. לדבריך הייתי צריך להתייחס לכך משום שהדבר נכתב בכתב התביעה, אני אומר שהתייחסתי למה שיכולתי להתייחס". המסקנה מדבריה של הנתבעת 3, הינה, כי הנתבע החזיק בידיו את החשבוניות האמורות, והורה כיצד לנהוג לענין הרישומים בגינן. מעדות רו"ח יודלביץ עולה כאמור, כי הרישומים בחשבוניות אינם תקינים, וכי בהסתמך עליהם, נמשכו מקופת המזומנים סכומי כסף שלא כדין. סבורני, כי במצב זה עובר הנטל אל הנתבע, ליתן הסבר שיניח את הדעת לדברים, ולהראות, כי פעל ביחס לחשבוניות האמורות בתום לב, כי לא נטל כספים שלא כדין בעצמו, וכי לא סייע לאחרים ליטול כספים שלא כדין. בכתב ההגנה התייחס הנתבע באופן לקוני לשתי החשבוניות, באומרו: "לא ניתן על סמך צילום החשבונית בלבד לדעת כיצד נעשה הרישום בפועל בספרי העסק". בתצהירו לא התייחס באופן מפורט לחשבוניות האמורות. בחוות דעת רו"ח יודלביץ אין התייחסות פרטנית לחשבוניות האמורות, וכאמור בחקירתו הנגדית, אישר המומחה כי לכאורה בוצעו עבירות מס בקשר לחשבוניות, והוצאו בגינן סכומי כסף מקופת המזומנים. הנתבע נחקר בחקירה ראשית משלימה בפתח עדותו, אך זו התייחסה רק לנסיבות העדת עדים ללא תצהירים, ולא לטענות בדבר זיופים, על אף שחקירתו באה לאחר שעדי הנתבעים, הנתבעת 3, רו"ח שומר והמומחה, רו"ח יודלביץ, נחקרו ארוכות ביחס לשתי חשבוניות אלה. במצב זה, כאשר הורם הנטל לענין הקשר בין הנתבע והחשבוניות, והוכח כי נמשכו בגינן כספים מקופת המזומנים שלא כדין, והנתבע מצידו, לא נתן הסבר סביר ולא הראה, כי סכומי הכסף ניטלו כדין, סבורני כי יש לחייבו בתשלום הסכומים האמורים. 8. מקצת החזרי ההוצאות, בגינם הוגשה התביעה, נעשו לכאורה עבור רכישות באמצעות כרטיסי אשראי שהוחזקו בידי הנתבע, ואשר אין מחלוקת, כי הוא זה שעשה בהם שימוש. כאמור, מדובר בדרישות כפולות, כאשר בגין רכישות שונות, נדרשו החזרים פעם אחת כנגד חשבונית ידנית, ופעם שניה כנגד אישור התשלום בכרטיס אשראי. לעיתים, נדרש החזר פעם נוספת, כנגד סרט קופה. בחלק מהחשבוניות הידניות, זוייפו סכומים בדרך של הוספת ספרה לצד הסכום המקורי, כאשר ניתן לראות זאת ע"י השוואת הסכום בחשבונית הידנית, לסכום החיוב בסרט הקופה, או באישור התשלום בכרטיס אשראי. כך, לדוגמא, נדרש החזר בגין ארוחה במסעדת "אווזי ראשון לציון בע"מ", ביום 27.2.02, על פי אישור ביצוע עסקה בכרטיס אשראי, המהווה גם חשבונית, על סך 80 ₪. מספר החשבונית המודפס בשולי האישור, הינו 786, והתשלום בוצע באמצעות כרטיס אשראי מסוג ויזה, שמספרו מסתיים בספרות 1327, אשר אין מחלוקת, כי הנתבע הוא שהחזיק בו. במקביל, נדרש החזר ע"פ חשבונית ידנית של אותה מסעדה מיום 27.2.02, המתייחסת לסרט קופה מספר 786, כאשר הסכום הנקוב בה הינו 280 ₪, ומכאן, כי זויף הסכום בחשבונית הידנית, ע"י הוספת הספרה 2, משמאל לסכום המקורי. בתצהיר הנתבע, לא נמצא לכך הסבר. דוגמא נוספת, הינה דרישת החזר בגין תשלום בבית עסק, המכונה "קורוס על האש". על פי אישור בכרטיס אשראי, שולם ביום 13.6.02 סך 71.45 ₪ בכרטיס אשראי של הנתבע, מסוג ויזה, אשר מספרו הסתיים בספרות 1327, כאשר נדרש החזר נוסף על פי חשבונית ידנית של אותו בית עסק מאותו תאריך בגין "כיבוד", על סך 171.45 ₪, כאשר ככל הנראה, זויף הסכום בחשבונית הידנית ע"י הוספת הספרה 1, מצד שמאל של החיוב המקורי. גם לדרישה זו לא נמצאה התייחסות בתצהיר הנתבע. מעיון בכרכי המסמכים שצורפו לחוות דעת רו"ח וינטרוב, וברישומים שערך על גבי מסמכים שונים, נלמד כי דרישות ההחזר הכפולות נעשו לעיתים בהפרשי זמן ניכרים בין הדרישה המקורית לדרישה הנוספת. במצב זה, המסקנה המסתברת היא, כי המסמכים הקשורים לרכישות אלה, לרבות חשבוניות וסרטי קופה, נמסרו לידי הנתבע עם ביצוע התשלום באמצעות כרטיס האשראי, והוא שהחזיק בהם, ודרש החזרים בגין ההוצאות האמורות. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי יתכן שדרש החזרים, בגין תשלומים ששילם בכרטיס אשראי שבידו, כאשר הגיש את כל המסמכים הקשורים להוצאה מסוימת, כגון חשבונית ידנית, סרט קופה ואישור תשלום בכרטיס אשראי, יחד בחבילה אחת כל פעם, והתובעת היא שהפרידה את המסמכים. ניתן היה גם להעלות השערה אחרת, כי אדם אחר שהיתה לו גישה למשרד הנהלת החשבונות של הענף, הפריד מסמכים שונים מתוך החבילות, ועשה בהם "שימוש חוזר", כאשר דרש באמצעותם החזרים בגין הוצאות שלא הוציא. טענות אלה לא נבדקו בעת ביצוע החקירה ע"י רו"ח וינטרוב, ועל פני הדברים, מדובר בתסריטים שאינם מופרכים. עם זאת, בתצהיר עדותו הראשית, נמנע הנתבע מהתייחסות מפורשת לענין זה, ולא טען, כי נהג להגיש את המסמכים השונים (סרט קופה, אישור תשלום בכרטיס אשראי וחשבונית ידנית) בחבילה אחת. הנתבע הסתפק לענין זה, בהפניה לחוות דעת רו"ח יודלביץ, אשר בטבלה שצורפה אליה, ניתנו הסברים, ככל הנראה מפיו של הנתבע עצמו, אך ורק ביחס לדוגמאות שפורטו במסגרת סעיף 17 לתביעה (על סעיפי המשנה שלו). קשה על כן, לקבל את הטענה האמורה בכתב ההגנה, כאשר הנתבע לא הניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוסה. סבורני אפוא, כי התובעת הרימה את הנטל, לענין החיובים הכפולים, לרבות חיובים כפולים באמצעות חשבוניות שזויפו, ונכון לחייב את הנתבע בתשלום הסכומים הכפולים כאמור. יודגש, כי האמור מתייחס אך ורק להוצאות אשר בוצעו בכרטיסי אשראי שהוחזקו ע"י הנתבע. אין מקום לחייב את הנתבע עבור דרישות כפולות, או דרישות מזויפות אשר בוצעו בכרטיסי אשראי אחרים, שלא הוחזקו בידיו. 10. סבורני, כי יש לדחות את התביעה, ביחס להתקשרות עם חברת "פלאפון" ע"י הנתבע, שלא באמצעות ארגון משקי הדרום, ותשלום עבור שימוש במכשירי טלפון ניידים (סעיפים 22-31 לכתב התביעה). טענות אלה לא הוכחו, שכן התובעת לא הגישה ראיות, ולא העידה כל עד לענין זה. הנתבע לא נחקר בנקודה זו בחקירה הנגדית, והתובעת גם נמנעה מלהעיד את חבר המושב, מר אילן לוי, אשר לטענת הנתבעים היה איש הקשר של המושב לפלאפון, ובדק את העסקה האמורה טעם חתימתה. לא נסתרה אפוא טענת הנתבעים, לפיה העסקה נערכה כדין, לאחר שנבדקה ונמצאה כדאית. 11. מטעמים דומים, יש לדחות את הטענות בענין התקשרות התובעת עם הנתבעת מס' 4, חברת אלנעמי. זאת, כאשר לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה, כי עסקה זו נקשרה תוך הסתרת עניינו של הנתבע בחברה, והנתבע לא נחקר לענין זה. התובעת גם נמנעה מלהעיד, את חבר המושב מר פנחס קלה, אשר לטענת הנתבע שימש מנהל לוגיסטי בענף, וערך בדיקה מקדימה שהעלתה, כי "השימוש בנתבעת 4 היה זול, זמין ונוח יותר...". 12. סבורני, כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת מס' 3. התובעת לא הצליחה להוכיח, כי הנתבעת מס' 3, גזלה כספים בעצמה, היתה שותפה לנטילת כספים שלא כדין ע"י הנתבע, או ידעה על ביצוע מעשים כאלה. טענת הנתבעת מס' 3, לפיה פעלה במסגרת תפקידה, ע"פ הוראות הנהלת הענף, ובראשה הנתבע, לא הופרכה. העובדה שלא גילתה את הזיופים ואת התרמיות שבוצעו, ביחס להחזרי הוצאות, אין בה לכשעצמה כדי להטיל עליה חבות, בגין הסכומים שנגזלו מהתובעת. 13. אשר לסעדים המבוקשים בגין הטענות לתחרות בלתי הוגנת, ובגין רישום הפטנט על שם הנתבע - חרף היקף הטענות לענין התחרות הבלתי הוגנת בכתב התביעה, הרי שהתובעת לא הביאה כל ראיה של ממש להוכחת הטענה, כי נאסר על הנתבעים מס' 1 ו-2, להתחרות בעסקי התובעת. התובעת לא הצביעה על איסור כזה, בהוראת דין או הסכם, ולא הוכח, כי הנתבע עשה שימוש במסגרת העסק החדש, בסודות מסחריים של התובעת, או במידע עסקי מסווג שהגיע לידיעתו בהיותו מנהל הענף. במצב זה, אכן עומדת לנתבעים מס' 1 ו-2 החירות לנהל עסק, המתחרה בעסקי התובעת. התובעת גם לא הוכיחה את הנזקים שנזגרמו לה, לטענתה, בגין התחרות הנטענת ובגין רישום הפטנט על שם הנתבע. הראיה היחידה לענין זה, הינה הערכתו של מר גיל ענבר בתצהיר עדותו הראשית, בה אמד את "...הירידה הישירה בהכנסות כתוצאה ממעשי הנתבעים..." בגין עזיבת לקוחות מסוימים, ובהמשך טען, כי "התחרות הבלתי הוגנת הנ"ל גרמה לירידה של כ-10% בהכנסות הענף". על התובעת היה להוכיח טענותיה לענין הפגיעה בהכנסותיה, ולענין הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבעים וההפסדים הנטענים, באמצעות עדות מומחה, ובמסמכים. עדותו של מר ענבר בנקודה זו, הינה סברה גרידא, שאין לה ערך ראייתי. מעבר לאמור, סבורני כי לצורך בחינת הטענה בדבר הפסדיה, היה על התובעת לחשוף את מלוא המסמכים החשבונאיים, המשקפים פעילותה במהלך השנים, גם לאחר סיום עבודת הנתבע בענף, ולהעמידם לבדיקת מומחה מטעם הנתבעים. גם זאת לא עשתה. בשולי הדברים יצוין, ביחס לצו המניעה שהתבקש, לתקופה של 18 חודשים, כי גם אילו נתקבלו טענות התובעת, לענין תחרות בלתי הוגנת, הרי משלא עמדה על בקשתה לצו מניעה זמני בענין זה, ונוכח הזמן שחלף, נראה, כי ממילא לא היה עוד כיום מקום, להעתר למבוקש בענין זה. 14. נוכח הממצאים והמסקנו שפורטו עד כה, אני מורה כדלקמן: א. התביעה נגד הנתבעים מס' 2 ו-4 נדחית. בהיותם מיוצגים יחד עם הנתבע, ע"י משרד עו"ד אחד, ונוכח האמור להלן, אין צו להוצאות בגין דחית התביעה נגדם. ב. התביעה נגד הנתבע, מתקבלת באופן חלקי בלבד, במובן שיחויב בתשלום הסכומים הנובעים מן האמור בסעיפים 7 ו-8 לעיל, וכן בהחזר הוצאה הפרטית בה הודה בכתב הגנתו. יתר העתירות נגדו נדחות. ג. נוכח הפסיקה בס"ק ב' לעיל, וכאשר בסיכומי התובעת, ובחוות הדעת מטעמה, אין כלים לחישוב הסכומים, ע"פ העקרונות שנקבעו, הרי שיש צורך בעריכת פרטי החיובים ע"י התובעת, לצורך מתן פסק דין משלים ופסיקתא. לפיכך, תגיש התובעת תוך 30 ימים, הודעה בה יפורטו כל החיובים שיש לייחס לנתבע, על פי האמור בס"ק ב' לעיל, דהיינו, אך ורק החזרים כפולים, שבוצעו בגין הוצאות ששולמו בכרטיסי אשראי שהחזיק הנתבע, ההוצאה הפרטית בה הודה, והחיובים שבוצעו ע"פ החשבוניות במוצג ת/5. הסכומים האמורים, יוצגו בטבלה, אשר תפרט את סכום הקרן של החיוב, הסכום המשוערך לתשלום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע ההחזר, פרטי המסמך בגינו בוצע החיוב (חשבוניות, אישור תשלום בכרטיס אשראי, סרט קופה או מסמך אחר), מועד ביצוע ההחזר הראשון, ומועד ביצוע ההחזר הכפול, בגין אותה הוצאה. להודעה יצורפו צילומי המסמכים, ששימשו אסמכתא לתשלום, וצילומי מסמכי הנהלת החשבונות הרלוונטיים, בהם ניתן לראות את פעולת ביצוע ההחזר מקופת המזומנים, אשר יסומנו, באופן שניתן יהיה לזהותם עם הרישומים בטבלה. ברי, כי הטבלה וההודעה תתבססנה רק על מסמכים הנמצאים כבר עתה בתיק המשפט, ואין לצרף במסגרתן מסמכים אחרים. ד. יש לחייב את הנתבע בהוצאות התובעת, אשר תחושבנה באופן הבא: לענין החזר אגרה - ע"פ היחס בין סכום התביעה הכולל, לסכום הקרן של החיובים שהושתו על הנתבע, ע"פ האמור לעיל. לענין הוצאות ששילמה התובעת בגין חוות דעת המומחה מטעמה, ושכר עדותו - ע"פ היחס בין הסכום שנתבע בגין נטילת כספים שלא כדין, בסעיף 88.1 לכתב התביעה, ובין סכום הקרן של התשלומים שהושתו על הנתבע ע"פ האמור לעיל. להודעה שעל התובעת להגיש, ע"פ האמור לעיל בס"ק ג' לעיל, תצורף בקשה לשומת הוצאות, אשר תפרט את ההוצאות האמורות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה. הנתבע יחויב בתשלום שכ"ט עו"ד של ב"כ התובעת, בשיעור 20% מסכום החיוב האמור בס"'ק ב' לעיל. העתקי ההודעה והבקשה לשומת הוצאות, יועברו אל ב"כ הנתבעים במקביל להגשתם. ב"כ הנתבעים רשאי להשיב להודעה ולבקשה תוך 14 ימים. זכות תשובה לתובעת תוך 7 ימים. לאחר קבלת התשובה, ינתן פסק דין משלים.עובד לשעבר