תביעה של חברת פלאפון נגד לקוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של פלאפון נגד לקוח: כללי 1. בפני תביעה אשר בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה תשלומים כספיים אשר לפי הנטען נותרה הנתבעת חייבת בהם כלפי התובעת, וזאת במסגרת הסכם התקשרות בין הצדדים. התביעה הוגשה בסד"מ, והנתבעת קיבלה רשות להתגונן. מטעם התובעת הצהירה גב' מורן יצחק, נציגה במחלקה לטיפול משפטי של התובעת, ומטעם הנתבעת הצהיר מר משה שחר, בעלים ומנהל בנתבעת. שני המצהירים נחקרו בפני בית המשפט. עם תום שמיעת החקירות, ב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה. 2. גב' יצחק פירטה בתצהירה את החיובים נשוא ההליך דנא, וזאת בס' 21 לתצהירה. בתמצית, מדובר בחיוב עיקרי בסך של 2,153.26 ₪ בגין "חיובים שוטפים לרבות חיוב בגין פיצוי מוסכם בשל הפרת חוזה", ולצידם יתרות חוב בגין רכישת 4 מכשירי טלפון סלולאריים, וכן בגין רכישת דיבוריות ורכישת מכשיר קבוע לרכב. הנתבעת כפרה בנכונות החיובים, וטענה כי החיובים שגויים הם. בתמצית, טענתה העיקרית היא כי בפועל התובעת לא סיפקה לה את כל המכשירים נשוא ההסכם, אלא בחלקם מכשירים אחרים וזולים יותר, ולמרות זאת חייבה את הנתבעת בתעריפים שלפי המכשירים היקרים. ביתר דיוק, הטענה היא כי התובעת נכשלה מלספק דיבורית למכשיר A840, ומשום כך בפועל הסתפקה הנתבעת במכשיר חלופי, פשוט יותר, מדגם TELIT X95. למרות זאת, החיוב לא הופחת בהתאם. 3. להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן. ייאמר מייד: הנטל להוכיח את נכונותם של החיובים מוטל על התובעת, כמי שדורשת מהנתבעת לקיימם. התובעת היא זו השולטת בחשבוניות שהפיקה (ר' חשבוניות שצורפו כנספחי י"ג לתצהיר התובעת), ועליה מוטל הנטל להראות כי חיובים אלה הם נגזרת של ההסכם שבין הצדדים והשירותים שסיפקה לנתבעת. דיון 4. ראשיתה של ההתקשרות הרלבנטית בין הצדדים נעוצה בחוזה שנכרת ביום 21.7.2005 (צילום של החוזה צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת). אין מחלוקת כי בגדרו של הסכם זה רכשה הנתבעת מהתובעת, בין השאר, שני מכשירי פלאפון חדשים מדגם מוטורולה A 840 (ר' למשל ס' 8 לתצהיר התובעת). לצידם של שני מכשירים אלה נרכשו בנוסף 2 מכשירים זולים יותר מדגם TELIT X95 (ר' למשל ס' 3 לתצהיר הנתבעת). בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה אם התובעת התחייבה לספק לנתבעת שני מתקני דיבוריות אשר תתאמנה למכשירי המוטורולה A840. לטענת גב' יצחק, בס' 10 לתצהירה: "אין כל התחייבות של התובעת להספקת ציוד נלווה כלשהו למכשירי הפלאפון אשר נרכשו במסגרת אותו הסכם, לרבות דיבוריות, נרתיקים וכו'". לעומת זאת, מצהיר הנתבעת טען כי העסקה כללה את כל האביזרים הנלווים "לרבות דיבוריות" (ס' 3 לתצהירו). 5. במחלוקת עובדתית זו, אני מבכרת את גירסתו של מר שחר, מטעם הנתבעת. גרסתו נתמכת במכתבה של גב' פני תומר, מנהלת לשכת המנכ"ל בתובעת, אשר נכתב ביום 7.12.2005 (נספח ח' לתצהיר התובעת). בסעיף 2 למכתב זה נרשם: "מהבדיקה עולה, כי במעמד רכישת שני המכשירים מדגם מוטורולה A840 הוסבר לך שניתן לרכוש דיבורית למכשיר מדגם זה. ברם, עקב תקלה שהתגלתה בדיבורית ובשל החשיבות הרבה שחברתנו מייחסת לאיכות המוצרים המשווקים על ידה, הוחלט שלא לשווק מוצר זה. עם פנייתך לחברתנו בעניין הוסבר לך שלמרבה הצער, חברתנו לא תוכל לספק דיבורית למכשירך. נציגי חברתנו הציעו לך מספר אלטרנטיבות ולחלופין הוצע לך לבטל את העסקה ולקבל זיכוי מלא בגין התשלומים על המכשירים שרכשת מדגם מוטורולה A840". 6. עינינו הרואות, כי בזמן אמת הודתה התובעת בכך שהעסקה כללה, מתחילת דרכה, התחייבות לספק דיבוריות. משהתברר כי קיימת "תקלה שהתגלתה בדיבורית", כמצוין במכתב שאוזכר לעיל, לא היתה בידה של התובעת לספק את הדיבוריות שהובטחו. כשל זה מסביר את התנהלות התובעת, בעקבות גילוי ה"תקלה", אשר כללה מתן הזדמנות בפני הלקוחה לבטל את העסקה כולה מראשיתה ולקבל "זיכוי מלא בגין התשלומים על המכשירים שרכשת מדגם מוטורולה A840". 7. זאת ועוד: מקובלים עלי בהקשר זה דבריו של מר שחר, אשר קשר באופן מובהק בין מכשיר הטלפון לבין הדיבורית. דומה כי הדברים הם מין המפורסמות. אחד משימושיו המובהקים של מכשיר הטלפון הנייד הוא בעת הנסיעה בכלי הרכב. בדרך זו, זמן נסיעה מנוצל כזמן עבודה. מכיוון שהדיבור בטלפון ללא דיבורית הוא מסוכן - ואף אסור לפי חוק - אין תימה כי הנתבעת הבינה שרכישת מכשירי הטלפון כוללת גם את הציוד ההכרחי הנלווה לשימוש שגרתי זה. עד כדי כך כרוכים הדברים, עד אשר ראוי לחייב את התובעת לציין ברחל בתך הקטנה, בהסכמים שהיא מנסחת, כי הסכם מסויים אינו כולל שיווק של דיבורית - אם כך היתה כוונתה. 8. אני קובעת אם כן כממצא עובדתי כי הסיכום שבין הצדדים, ביולי 2005, כלל התחייבות של התובעת לספק לנתבעת דיבוריות עבור מכשירי A840. התובעת לא הצליחה לעמוד בהתחייבותה זו, ועל כן הציעה לנתבעת "מספר אלטרנטיבות" (ר' ס' 2 למכתב דלעיל). אחת מן האפשרויות היתה לבטל את העסקה כליל, כפי שהוסבר במכתב הנ"ל. ואולם, הנתבעת לא חפצה בביטול גורף של העסקה. מר שחר הסביר בהקשר זה, כי הנתבעת כבר החלה בשימוש בפועל במספרי הטלפון שסיפקה לה התובעת, וזאת לצרכיה המסחריים. מעת ההתקשרות, ובמשך תקופה של מספר שבועות, ניהלו הצדדים שיחות טלפוניות בקשר עם הדיבוריות הנ"ל (ר' למשל ס' 4 לתצהירו של מר שחר). בתקופה זו, הנתבעת כבר עשתה שימוש במספרי הטלפון, ובמידה מסוימת הפכה "קהל שבוי" בידי התובעת. זהו הטעם אשר הקשה על הנתבעת לבטל כליל את ההסכם. 9. חלף ביטול ההסכם בכל הקשור למכשירים "היקרים" (מוטורולה A840), בחרה הנתבעת לאמץ החלפה של אחד ממכשירי A840 במכשיר פשוט יותר מדגם TELIT X95 (ס' 5 לתצהיר הנתבעת וכן ס' 10.3, 11 ו-12 לתצהיר התובעת). מר שחר הצהיר כי למרות המרת המכשיר היקר במכשיר הפשוט, התובעת המשיכה לחייב את הנתבעת בחיוב לפי המכשיר היקר (ר' למשל ס' 6 לתצהירו). גב' יצחק מטעם התובעת אישרה בעדותה דברים אלה והודתה כי על אף שמכשיר A840 הומר במכשיר TELIT X95, הרי שבפועל החיוב לא עודכן אלא בוצע על פי ההסכם המקורי. גב' יצחק הסבירה, כי לא ניתנה ללקוח כל הבטחה, ולא נוצר כל סיכום, המשנה מתנאי החיוב המקוריים. להיפך: לשיטתה הדבר היה ברור כי הספקת המכשיר החלופי אינה משנה את חיובי הלקוח לפי ההסכם הכתוב שנכרת עימו ביולי 2005. 10. אין בידי לקבל גישה זו של התובעת. הלקוח הסביר יכול ורשאי להבין כי המרת מכשיר מסויים במכשיר אחר - במיוחד כאשר מדובר בהרעת טיבו של המכשיר - תהא כרוכה בהפחתה תואמת של החיוב הכספי. דומה כי הדברים הם מובנים מאליהם: מכשיר "יקר" כרוך בחיוב גבוה באופן יחסי למכשיר "זול" יחסית, אשר החיוב לגביו הוא נמוך יותר. היה והתובעת ביקשה להמשיך ולגבות מהלקוח את המחיר הגבוה - על אף שלא סיפקה את המכשיר היקר - היה עליה לציין את הדברים ברחל בתך הקטנה, על מנת שהלקוח יבינם ויידע לשקלל צעדיו בהתאם. ואולם, במכתביה של התובעת מזמן אמת, אין זכר לדרישתה לשמור על החיוב שלפי מכשיר A840, למרות שמכשיר זה לא סופק בפועל. בעניין זה, גב' יצחק הפנתה לשני מכתבים, נספחים ג' ו-ח' לתצהירה. נספח ג' הוא מכתבה של גב' תמר קינן, אחראית פניות לקוחות, מיום 6.10.2005. במכתב זה, שנכתב בזמן אמת, נרשם כדלקמן: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית ולבקשתך הריני מתכבדת להעלות את הדברים על הכתב: בנוגע למנויים.... סוכם כי חברתנו תחליף את המכשירים שברשות מדגם מוטורולה A840 למכשירים מדגם TELIT X95 כולל דיבורית והתקנה ללא כל עלות. במידה ובעתיד יהיה במלאי של חברתנו דיבוריות למכשיר מדגם מוטורולה A840 תוכל לחזור למכשירך המקורי מדגם מוטורולה A840... בהחלפת הדיבוריות... ללא חיוב". 11. ניתן לראות כי במכתב של התובעת מאוקטובר 2005 אין זכר לדרישתה להמשיך ולחייב את הנתבעת עבור מכשיר A840, בה בעת שמכשיר זה לא סופק על ידה בפועל. הוא הדין במכתב נוסף, שנכתב מאוחר יותר, ביום 7.12.2005, ע"י גב' פני תומר, מנהלת לשכת מנכ"ל (נספח ח' לתצהיר התובעת). במכתב זה צויין כי תלונותיו של נציג הנתבעת נבחנו "בקפידה רבה", והן נבחנו אחת לאחת. בסעיף 2 למכתב - אשר צוטט לעיל - אוזכרה החלופה של ביטול העסקה. אין בסעיף זה, כמו גם ביתר סעיפי המכתב, הבהרה כלשהי אשר יכולה להעמיד את הלקוח על דרישתה של התובעת להמשיך ולחייבו לפי דגם של מכשיר אשר לא סופק על ידה לנתבעת. 12. ודוק: אף כי התובעת יכולה היתה לספק את המכשיר A840 עצמו, הרי שהוא לבדו לא העמיד לנתבעת את השירות המלא אשר היא ביקשה לקבל ואשר כלל את השיחות ברכב באמצעות הדיבורית. הכשל בנקודה זו נופל לפתחה של התובעת, אשר שיווקה מוצר חסר. יש אם כן לקבוע כי התובעת היא זו אשר הפרה את הסכם ההתקשרות עם הנתבעת, בחוסר יכולתה לעמוד בהתחייבותה החוזית. פעם נוספת הפרה את ההסכם ופעלה בחוסר תום לב כלפי הנתבעת, בכך שלא נטלה אחריות על כשלונה, והמשיכה וחייבה את הלקוח בחיוב ביתר, בניגוד לשירות החסר שסופק. 13. על הרקע הזה, ניתן לעבור ולבחון את דרישותיה של התובעת לתשלומים שונים כמפורט בס' 21 לתצהיר מטעמה. הדרישות תיבחנה להלן: א. החיוב בסך 2,153.26 ₪ - חיוב זה מבוסס על "חיובים שוטפים" (בעיקר זמן שיחות), וכן בגין "פיצוי מוסכם בשל הפרת הסכם". אין בידי לקבל דרישה זו במלואה. יש לקזז מתוכה את הסכומים כדלקמן: ראשית, גב' יצחק הבהירה בחקירתה הנגדית כי אחד הפערים בין מכשיר A840 לבין מכשיר TELIT X95, מתייחס לחיוב חודשי; בעוד שהחיוב בפועל נעשה על בסיס 19.90 ₪ לחודש (לפי החוזה הכתוב, המתייחס למכשיר A840), הרי שחיוב לפי מכשיר TELIT X95, היה עומד על 13.90 ₪ בלבד. גב' יצחק העידה כי הפער עומד על 6 ₪ לחודש, ובסה"כ לתקופה של 36 חודשים (תקופת החוזה) מתקבל הסך של 216 ₪. יש להפחית סך של 216 ₪ מהחיוב הנ"ל, בהיותו חיוב ביתר. שנית, אין בידי לקבל את דרישת התובעת, לחייב את הנתבעת בפיצוי בשל הפרת הסכם. רכיב זה פורט בחשבונית נספח י"ג לתצהיר התובעת בשני סכומים: סך של 398.82 ₪ ובנוסף סך של 795 ₪ (ובסך הכל - 1,193.82 ₪). חיוב זה אינו כדין ואינו ראוי. גב' יצחק העידה כי מדובר בחיוב אוטומטי אשר מבוצע על ידי תוכנת המחשב, ללא מגע אנוש. על אף היעילות שטמונה במנגנון זה, היה מקום לבחון במקרה דנא, אם אמנם נכון לחייב את הלקוח בפיצוי בגין הפרה כביכול של ההסכם. ב"כ התובעת טענה כי בעניין זה יש לקבוע כי הנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם, בהחלטתה לצאת ממנו בטרם סיום התקופה החוזית. אין בידי לקבל טענה זו. אני מבכרת את גרסת הנתבעת, אשר לפיה ביקשה להשתחרר מההסכם מחמת חיובי היתר והפרתו בידי התובעת (למשל ס' 6 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת פנתה בקשר לכך אל התובעת יותר מאשר פעם אחת: מר שחר העיד על שיחות טלפון רבות עם נציגי התובעת, ובנוסף צירף לתצהירו את מכתבו מיום 12.3.2008 (נספח ה' לתצהיר). במכתב זה נטען ברחל בתך הקטנה כי החיובים שגויים וכי הבסיס למשגה נעוץ בחיוב בגין "מכשיר יקר יותר בשעה שסיפקתם מכשיר זול יותר" (ס' 2 למכתב). מר שחר הוסיף והעיד כי התקשה לבצע את ההתנתקות בפועל מחמת התלות המסחרית במספר הטלפון, וביצע את ההתנתקות בעת שהתאפשר ניוד המספרים. ב. סיכומה של נקודה זו: מהסך של 2,153.26 ₪, המצויין בחשבונית דלעיל, יש להפחית את הסך של 1,409.82 ₪ כחיוב שגוי, וכמפורט לעיל. ג. יש לקבל את דרישת התובעת בכל הקשור לתשלום הסך של 490.68 ₪ כיתרת תשלום בגין מנוי מספר 050-6405400. אין מחלוקת כי מספר זה קשור לאחד ממכשירי A840 שסופקו בפועל ונותרו ביד הנתבעת מתוך בחירתה, ועל כן עליה לשלם את היתרה המוסכמת. ד. הוא הדין בשני תשלומים בסך של 470.70 ₪ כל אחד, המפורטים בס' 21 לתצהיר התובעת, ואשר מתייחסים לשני מכשירי טלפון מסוג TELIT X95. שני המכשירים סופקו ונוצלו לפי ההסכם, ואין בסיס לייתר את החיוב בגינם. ה. לעומת זאת, אין בסיס לדרישת התובעת לחייב את הנתבעת בסך של 572.46 ₪, כיתרת תשלום בגין מנוי מספר 050-6405300. גב' יצחק העידה כי חיוב זה נרשם לפי חשבונית 3007142229, שסכומה הכולל הוא 2,944.19 ₪. גב' יצחק הסבירה כי מדובר בחיוב בגין רכישת המכשיר A840 - וכך אמנם מצויין ב"תיאור" המופיע בחשבונית. ואולם, גב' יצחק הודתה כי זהו המכשיר שהוחזר ע"י הנתבעת לחברה, והומר במכשיר TELIT X95, וזאת בעקבות בעיית הדיבוריות שנסקרה לעיל. מכיוון שכך - ומחמת שהאשם בכשל רובץ לפתח התובעת - לא היה בידי התובעת לדרוש חיוב זה. גב' יצחק לא ידעה לומר מהו החיוב החלופי בגין מכשיר TELIT X95, ולא היו בידיה נתונים בעניין זה. כאמור, התובעת חטאה לחובתה החוזית לפעול בתום לב כלפי הנתבעת, עת שביקשה לחייבה לפי מכשיר "יקר", בה בעת שלא היה בידה לספק את הדיבורית למכשיר זה. אם רצתה לחייב בגין המכשיר החלופי - היה בידה לספק את הנתונים הנדרשים לשם כך. בהעדר בסיס ראייתי, אין בפני בית המשפט תשתית לחיוב חלופי כלשהו, וכל קביעה בעניין זה לא תהא אלא ניחוש גרידא. ו. התוצאה היא שאין לקבל את הדרישה לחיוב בסך 572.46 ₪. ויותר מכך: יש לזכות את הנתבעת בסך של 2,944.19 ₪, סכום החשבונית, אשר נדרש ממנה שלא כדין. ז. בסעיף 21 לתצהיר התובעת מופיעים 2 חיובים בגין רכישת דיבוריות: בסך של 115.30 ₪ וסכום נוסף בסך של 126.83 ₪. גב' יצחק הסבירה כי הדיבוריות נמסרות בתשלום, וכי זהו מקורו של החיוב. לעניין הדיבוריות הפנתה לשתי חשבוניות, האחת: 3007602010, על סך 415.21 ₪, והשניה: 3007684527, על סך 455.98 ₪. החיוב בתשלום לפי שתי חשבוניות אלה חורג מההסכמה שבין הצדדים. בעניין זה מר שחר העיד כי הסיכום היה לקבל דיבוריות כחלק מהעסקה וללא חיוב נוסף (ס' 7 לתצהירו). גב' יצחק טענה כי הדיבוריות מובחנות מהתקנתן וכי הן עצמן מחוייבות בתשלום. ואולם טענתה זו אינה מתיישבת עם מכתבה של גב' קינן מיום 6.10.2005 שם נרשם: "בנוגע למנויים.... סוכם כי חברתנו תחליף את המכשירים שברשותך מדגם מוטורולה A840 למכשירים מדגם TELIT X95 כולל דיבורית והתקנה ללא כל עלות". לפי מכתב זה לא רק ההתקנה פטורה מחיוב נוסף, אלא גם הדיבורית עצמה. גב' יצחק לא ידעה בעדותה להסביר את הפער בין טענתה לבין מכתב זה. על רקע מכתבה המפורש של גב' קינן, אין זה ברור מדוע הוצאו חשבוניות המחייבות הן בגין הדיבורית והן בגין ההתקנה, כפי שנרשם בהן (ר' בנספחי י"ג לתצהיר התובעת). ח. לפיכך, יש להוסיף ולזכות את הנתבעת בסכומי הדיבוריות וההתקנות של הדיבוריות כמפורט בחשבוניות הנ"ל ובסך מצטבר של 781.19 ₪. ט. יש לקבל את טענת התובעת אשר לפיה על הנתבעת לשלם לה את הסך של 254.98 ₪, כיתרת תשלום בגין רכישת מכשיר קבוע לרכב מדגם ספיריט. חיוב זה עולה מתוך התחייבותה של הנתבעת בהסכם נפרד שנכרת ביום 26.12.2005 (נספח י' לתצהיר התובעת). אמנם, מר שחר טען כי חתם על הסכם זה מתוך הנחה שלפיה הטלפון הקבוע יוענק ויותקן ללא תשלום (ס' 4 לתצהירו). בחקירתו הנגדית הבהיר כי סבר שסכום זה יקוזז כחלק ממערכת החיובים והזיכויים של התובעת בחשבונותיה השוטפים. ואולם בעניין זה, חתימתו על ההסכם מדברת בעד עצמה; היה בידו להוסיף הערה בדבר ה"קיזוז" הנטען, ואולם דבר זה לא נעשה. אשר על כן, אני מקבלת את דרישת התובעת בראש זה. 14. סיכום חשבונית החיובים הלגיטימיים מול חיובי היתר מוביל לתוצאה אשר לפיה יש לזכות את הנתבעת בסך של 718.50 ₪. בנסיבות אלה, התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית ליתרת חוב כלשהי, ולהיפך: הוכח כי היא נותרה חייבת כסף לנתבעת בגין העסקה. בנסיבות אלה, תביעתה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הליך זה בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. לקוחות