קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת רשלנות מקצועית נגד עורכי דין שהתקבלה: תביעת רשלנות מקצועית אשר הוגשה כנגד עורכי-הדין X ו-Z, הנתבעים 3 ו-4 בהתאמה (להלן: "עורכי-הדין") וכן כנגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "בני הזוג בניסטי") בגין הפרת חוזה. העובדות וטענות הצדדים בקצרה בין התובע לבין בני הזוג בניסטי נחתם ביום 11.01.98 חוזה למכר זכויות בדירה בת 5 חדרים ברחוב אחד העם 23 בחדרה (להלן: "הדירה"). חוזה המכר נוסח על-ידי עורך-הדין X, אשר יצג בעסקה זו את שני הצדדים. כמו כן, עורכי-הדין יצגו את חברת יוגב ב.מ. חברה לבניין והשקעות בע"מ, צד ד' 2 (להלן: "הקבלן"), בגין רכישת זכויות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 312 גוש 10032, ברחוב אחד העם 23 בחדרה (להלן: "המקרקעין") וכן בגין מכירת הדירות בבניין אותו בנה הקבלן על המקרקעין וברישום הזכויות על שם הרוכשים, ביניהן הדירה נשוא תביעה זו. בפרק המבוא לחוזה הובהר לתובע כי בני הזוג בניסטי רכשו את הדירה מבני-זוג קודמים, בני הזוג יואש, על-פי חוזה מיום 11.05.95 וכי בני הזוג יואש רכשו אותה מהקבלן (ביום 02.02.89 -ש.ש). לתובע טענות כנגד בני הזוג בניסטי בגין הפרת תנאים יסודיים בחוזה ומשכך עליהם לפצותו בפיצוי המוסכם שנקבע בו. אומר כבר עתה, באשר לטענתו כי יש לחייב הן את עורכי הדין בפיצוי המוסכם, דין הטענה להידחות ככל שהם אינם צד לחוזה. התובע טען בנוסף לרשלנות מקצועית מצד עורכי הדין שכן הסתירו ממנו עובדות מהותיות טרם החתימה על החוזה, כפי שיובהר בהמשך, וכן כי לא פעלו לרישום הבית כבית משותף ורישום הדירה כיחידה נפרדת - משכך יש לפצותו הן בגין נזק לא ממוני. בני-הזוג בניסטי הגישו הודעת צד ג' כנגד עורכי הדין והאחרונים הגישו הודעת צד ד' כנגד הקבלן שכן עיכב את מסירת האישורים הנדרשים לרישום הבית והדירה. יצוין כי לאחר הגשת התביעה ותוך כדי ניהולה, רק ביום 19.08.07 נתקבלה בבית-המשפט הודעת עורכי הדין לפיה הבניין נרשם כבית משותף עוד בנובמבר 2006 (התובע קיבל על כך הודעה) וכי הבעלות בדירה נרשמה על-שם התובע ביום 08.02.07. כאמור, טוען התובע כי עורכי הדין הסתירו פרטים מהותיים ולא הסבירו את עניין רישום הבית עד תום. לגישתו, נאמר לו והוא אכן הבין כי הדירה אינה רשומה עדיין בבעלות בני-הזוג בניסטי, ואולם הם התחייבו יחד עם עורכי הדין לעשות את כל הדרוש כדי להשלים העסקה ברישום. עורכי-הדין לא הבהירו כי יחלוף זמן רב בטרם תירשם הדירה בבעלותו מפני שהקבלן טרם נרשם כבעלים של המקרקעין וכן טרם נעשו פעולות לשם רישום הבניין כבית משותף על-מנת לייחד לרוכשים זכויות בעלות. מנגד, לטענת עורכי-הדין המצב המשפטי קיבל ביטוי בחוזה המכר וכן התובע קיבל הסבר מפורט על כך בעל-פה. נראה כי בפרק המבוא בני-הזוג בניסטי הצהירו כדלקמן (ההדגשות שלי - ש.ש): "הואיל והמוכר מצהיר כי הינו בעל הזכויות להירשם כבעלים ... והואיל והמוכר מצהיר כי זכויותיו לגבי הדירה חופשיות מכל חוב ו/או עיקול ו/או שיעבוד ... למעט הערות אזהרה הרשומות, בגין חוב המוכר לבנק טפחות ... והואיל והמוכר מצהיר כי הדירה טרם נרשמה כיחידת רישום נפרדת, וכי הבעלות בדירה טרם נרשמה על שמו בלשכת רישום המקרקעין, אך נרשמה לטובתו הערת אזהרה בגין חוזה רכישת הדירה על ידו. והואיל וברצון המוכר למכור לקונה את הדירה ולהעביר לו את כל זכויותיו בה, וברצון הקונה לקנות את הדירה ולקבל זכויות בה כאמור ... ". התרשמתי, ללא כל ספק, כי התובע ידע שהוא רוכש זכויות אובליגטוריות - ובמילותיו הוא "אין טאבו". על-פי עדותו של מר בניסטי, האחרון הבהיר לתובע באופן כללי כי הדירה אינה רשומה על-שמו בטאבו בשל בעיות כלשהן וכי הוא אינו בקיא בבעיות הקונקרטיות המעכבות את הליך הרישום (עמ' 101, 104 לפרוט'). כמו כן, הנתבעים כולם טענו כי עורכי-הדין הבהירו לתובע כי לא ידוע מתי ירשמו הזכויות ומתי ירשם הבית כבית משותף, ואולם, התרשמותי הכללית מן העדויות הינה כי עורכי-הדין גרמו לתובע להבין כי לא מדובר בתקופה כה ממושכת, זאת בהמשך. התביעה לפיצוי מוסכם - הנזק הממוני התביעה כנגד בני הזוג בניסטי לתשלום הפיצוי המוסכם על-פי החוזה נדחית. בני הזוג בניסטי התחייבו להעביר לתובע את זכויותיהם האובליגטוריות, קרי זכויותיהם להירשם כבעלים. התובע הבין זאת ובני הזוג עמדו בהתחייבויותיהם שעל-פי החוזה. התנאים הבאים נקבעו בחוזה כתנאים יסודיים אשר הפרתם מחייבת תשלום פיצוי מוסכם לצד הנפגע: "2.א. המוכר מתחייב למכור לקונה את הדירה הנ"ל ולהעביר לו את כל זכויותיו בה בלשכת רישום המקרקעין ו/או בכל מקום דרוש אחר ... 6.א. במעמד חתימת חוזה זה יחתום המוכר על יפוי כח בלתי חוזר ... להעביר הנכס על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין ו/או בכל מקום דרוש אחר. למען הסר ספק הרי שהבעלות לא תעבור ע"ש הקונה לפני סילוק מלוא מחיר הדירה לידי המוכר. 7.ז. בתשלום ההוצאות בגין רישום הבית כבית משותף, ורישום הדירה כיחידה בבית המשותף, ישא המוכר לבדו, וכן בכל הוצאה שתדרש לצורך רישום הדירה כיחידת רישום נפרדת על שם המוכר. 7.י. מוסכם גם כי המוכר יהיה אחראי לתשלום כל סכום שתשלומו מתחייב בקשר לביצוע כי הפעולות שידרשו לצורך רישום זכויות הבעלות בדירה על שמו. " החוזה בכללותו עוסק בהעברת הזכויות שיש למוכרים על שם הקונה, זכויותיהם אובליגטוריות. איני למד מתוכן החוזה כי המוכרים בעצמם התחייבו להעביר את הנכס לבעלות התובע - זאת מלאכתם של עורכי הדין. רוצה לומר, כל שהוטל על המוכרים, בני הזוג בניסטי, הוא לדאוג להעברת זכויותיהם הקיימות וכן לשאת בכל תשלום לצורך רישום הבית כמשותף ורישום הדירה על-שמם. בני הזוג בניסטי פעלו לרישום הערת אזהרה לטובת התובע ולטובת בנק למשכנתאות. באשר לרישום הבעלות בדירה, נושא זה הינו באחריות עורכי הדין בלבד. באשר לסעיף 2א לעיל, בני הזוג פעלו להעברת זכויותיהם האובליגטוריות. אף סעיף 11 לחוזה מחזק מסקנה זו. בני הזוג פעלו כמתחייב בסעיף 6א וחתמו על יפויי הכוח. כמו כן, סעיפים 7ז ו- 7י מדברים בסה"כ על נשיאה בהוצאות בגין רישום הדירה על-שמם. אם כן, לא מצאתי כל עילה בגין הפרת החוזה, אשר תחייב את הנתבעים 1 ו-2 בפיצוי המוסכם. לפיכך, בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי כל עילה כנגד הנתבעים 1 ו-2 בגין הפרת החוזה, אשר תחייב אותם בפיצוי המוסכם. הנתבעים 1 ו-2 פעלו ועמדו בתנאי החוזה. משנדחית התביעה כנגדם, נדחית הודעת צד ג'. התובע מתחייב לשלם לנתבעים 1 ו-2 הוצאות בסך 3,000 ₪ ושכ"ט בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ. אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי לנכון להשית הוצאות גם לטובת צד ג' בגין דחיית הודעת צד ג'. התביעה לנזק לא ממוני יצוין כי את חוזה המכר ערך עורך-הדין X, והוא אשר יצג את הצדדים לו. לכן, ככל שעסקינן בחוזה המכר עצמו ובהחתמת הצדדים, אין מקום לדון באחריותו של עורך-הדין Z. ואולם, ככל שטענות התובע נוגעות למאמצי שני עורכי הדין, בהיעדר מאמצים לטענתו, להעברת הבעלות על-שמו, שהרי עורך-הדין Z נכנס גם הוא לתמונה זאת גם על פי סעיף 6ג לחוזה, לפיו "הצדדים ממנים את עוה"ד (שניהם - ש.ש.) לטפל בהעברת הזכויות בדירה ... ועל-פי הוראותיהם". לאחר שקראתי את התצהירים והעדויות בתיק, התרשמתי מעדות התובע כי עורך-הדין X גרם לו להבין בדרך לא דרך כי "יהיה בסדר", כלומר רישום הבית המשותף וכן רישום הדירה בבעלותו יהא תוך פרק זמן סביר מיום החתימה, הגם שהיה מודע לנסיבות הספציפיות המעכבות הליך זה וחלקן לא הובא לידיעתו. התרשמתי כי עורך-דין X תיאר באופן כללי כי ישנה בעייתיות בענייני רישום הבית, אך לא נכנס לעובי הקורה ונמנע מלפרט בפניו את חובות הקבלן, אי-תשלום המסים, אי-שיתוף פעולה מצד הדיירים לרישום הבית המשותף וכיוצ"ב. המידע היה מצוי ברשותו, ולמצער היה עליו לבררו ולהעבירו בבהירות לתובע, הלקוח. הן עורך-דין X העיד כי זמן סביר הוא מספר חודשים עד שנה, ואולם הנסיבות, שאינן תלויות בו, גרמו לעיכוב. ואולם, קבעתי כי נסיבות אלה ומשמעותן, ואשר היו צפויות במקרה דנן, לא הובאו לידיעת התובע באופן מפורט ובהיר. עורך-דין X הצהיר מחד, כי הבהיר לתובע כי הדירה אינה רשומה כיחידת רישום נפרדת, שקיימים קשיים ברישום הבית כבית משותף וכי החברה הקבלנית טרם נרשמה כבעלים. ואולם, בעדותו, בעמ' 23 לפרוט' העיד עורך-הדין X בהגינותו כי "נאמר בעיקרון, אני לא זוכר בדיוק, אני לא יכול היום לאחר 12 שנה לרדת לכל פרטי השיחה שהיתה, פשוט אני לא זוכר דברים מטווח קצת יותר קצר מאשר 12 שנה, אבל בגדול מדברים פה מה המצב הראשוני. זה הוסבר למר רובמן ..." (ההדגשה שלי -ש.ש.). במהלך הדיון התעורר ויכוח שעמד על האבחנה בין חובות דיירי הבניין (מס רכוש) לבין חובות הקבלן (מס רכישה). עורך-הדין X העיד כי לא ידע על קיומו של חוב הקבלן וכי הוטעה במשרדו שהוא שולם. צר לי, אך איני יכול לקבל טיעון מעין זה כשבבדיקה פשוטה והתעקשות על ניירת רלוונטית, ובעוד משרדו מייצג את הקבלן, ניתן היה להשיג את המידע. יתרה מכך, עורך הדין X אף העיד כי היו בעיות התקשרות עם הקבלן וכי נכון למועד חתימת ההסכם הוא טרם סיפק את המסמכים הדרושים לצורך הרישום. היה עליו להסביר את המשמעות ללקוחו כי לא ניתן יהיה לרשום הבית כמשותף לו הקבלן לא ישלם את המס - כל אלה עולים כדי רשלנות ואיני מקבל טענתו לטעות בשיקול דעת. ויפים הדברים הבאים מתוך ע"א 751/89 מוסהפור ואח' נ' שוחט ואח', פ"ד מ"ו (4) 529, שם נקבע: נ "עורך דין אינו דומה לכותב בקשות. כאשר לקוח מפקיד בידיו את עניינו, אין לצפות שהלקוח יידע בעצמו, בכל מקרה, מה הנושאים הטעונים בדיקה. המומחיות המקצועית של עורך הדין צריכה לשמש אותו ואת לקוחו באיתור של כל הטעון בדיקה...". הן בניסטי השיב בעדותו, מחד, כי הובהר לתובע כי טרם שולמו מלוא החובות בשרשרת העסקאות וכי צריך להכין תכניות חדשות ולשלם לאדריכל, ומאידך, לאחר חקירתו הארוכה יש לומר, על-ידי ב"כ התובע, סיכם מר בניסטי כי לא כל הפרטים הקטנים הובאו לידיעתם במעמד החתימה (עמ' 168 לפרוט'). עוד הוא מחדד ומוסיף בהמשך כי כוונתו "שהיה צריך להגיד אם צריך, אם כדאי לרובמן לקנות את הבית או לא כדאי" וכי עו"ד X "הוא לא אמר בגדול שאי אפשר להעביר את הבית. אי אפשר להעביר את הבית הטאבו" ... "הוא אמר שזה יקח זמן" (בעמ' 169). בסופו של יום התרשמתי יותר מעדות התובע ומתצהירו, ואני מסיק כי לא העמידו אותו על העובדה כי יכול והרישום יארך פרק זמן ניכר. כך למשל, בחוזה המכר שבין בני-הזוג יואש ובני הזוג בניסטי, העמידו עורכי-הדין הלוי ושמואלי אשר מונו ככונסים לדירה, את הצדדים בפרק המבוא לחוזה כי קיימת מניעות ברישום הבית המשותף בשל חובות הקבלן. באותה מידה הייתי מצפה כי היו מיידעים את התובע בגין עובדה זו ואף מעלים אותה על הכתב. על-פי עדות התובע, עו"ד X "... אמר שאין טאבו אבל יהיה" (בעמ' 63 לפרוט'). הגם שעל-פי עדות זו לא נאמר לתובע מתי יהיה טאבו, ללקוח, ציפיות סבירה ולגיטימית כי רישום הדירה על-שמו יעשה בזמן סביר לאחר חתימת החוזה. ואם לא כן, למצער, היה על עורך-דין X, לאור נסיונו וידיעתו את העובדות לאשורן, להביא לידיעת התובע כי יכול והרישום יתעכב יתר על המידה. במקרה זה דובר בעיכוב של כ- 9 שנים. עוד אוסיף ואומר כי במעמד חתימת החוזה, הקונה לא שלט בשפה העברית ונאלץ להיזקק לתרגום במעמד החתימה, תרגום שבוצע על-ידי המתווך בעסקה. מאידך, עורך-הדין X טען כי דיבר עם התובע בעברית ולמיטב זיכרונו הוא לא נזקק לתרגום. אסכם ואומר כי התרשמותי בנסיבות שתוארו הינה כי התובע לא היה מעורה ביתר מידה בסעיפי החוזה ומשמעותם וכי אלה הוסברו לו באופן כללי. בנסיבות המתוארות, של אי-מסירת עובדות ופרטים רלוונטים, אשר היו בידיעת עורך-הדין, או בשקידה סבירה יכול היה להשיגם, והוא נמנע מלמוסרם ללקוחו, עורך-הדין X הפר את חובת הנאמנות שלו וחובתו המקצועית כלפי התובע. הפסיקה בנושא ענפה. באשר לרישום הבניין כבית משותף ורישום הדירה כיחידה נפרדת על-שם התובע, וכן בהתאם להסמכת הצדדים את שני עורכי-הדין לפעול לשם כך, הרי כאמור, העילה עומדת גם כנגד עורך-הדין Z. סופו של יום, הוא אשר השלים את רישום הבית המשותף (סעיף 4.2 לסיכומי הנתבעים 3 ו-4). נראה כי בשנים 1999-2003 עורכי-הדין אמנם פעלו במישורים שונים לקידום הרישום, במשרדי מיסוי מקרקעין וכן בפניה לדיירי הבניין, אך ללא הועיל. ואולם, רשלנותם כלפי הקונה התובע - הגם שלא העלה טענה זו בעצמו - נובעת מהעובדה כי עורכי הדין לא דאגו לבטוחות ממשיות מצד הקבלן. ראה למשל סעיף 10 לתצהירו של עורך הדין Z - "יוגב הציג בפני מצג ונתן לי התחושה לפיו הוא והחברה הקבלנית חד הם והוא ערב באופן אישי, להתחייבויותיה של החברה הקבלנית כלפי הרוכשים, בכל הנוגע להשלמת הבניה מסירת היחידות והשלמת הרישומים הן של הבית המשותף והן של העברת היחידות ע"ש הרוכשים" - בהבטחה זו לא די, היה על עורכי הדין לגבות את התובע בבטוחה ממשית ולא די בסעיף שנקבע בחוזה, לפיו התשלומים בגין הרישום מוטלים על בני הזוג בניסטי, איני רואה בדבר משום בטוחה ממשית. לדידי, בקיומה של התנגשות כלשהי בין האינטרסים של הקבלן לאלה של רוכשי הדירות, ומדובר כאן בהתנגשות צפויה לאור ניתוק הקשר עם הקבלן ואי-יכולת השלמת ההרישום כאשר מראש לא הוענקה בטוחה ממשית לרוכשים הפוטנציאליים, במצב מעין זה, לדידי היה על עורכי הדין המייצגים את הקבלן, לסרב ליצג את הקונה ואם בחרו לעשות כן, ליצגו נאמנה ולהביא בפניו את כל העובדות המהותיות הקשורות במצב המשפטי של הנכס, לרבות הסיכונים שברכישה. באשר להשלמת רישום הבית המשותף, החלה תכתובת בין ב"כ התובע לעורך-הדין X בלבד, והפעלת לחץ על האחרון לפעול לרישום הדירה על שם התובע. התכתובת מעלה ניסיון מצדו לגלגל את האחריות לפתחם של בני הזוג בניסטי, ניסיון מקומם יש לומר. כמו כן, נראה כי עורכי-הדין החלו לפעול בעניין במרץ עקב לחץ זה, אך לא לשביעות רצון התובע ומשכך הוגשה התביעה. הנזק אני מאמין כי בסוף שנת 2002, עת רצה התובע למכור את הדירה, בשלב המשא ומתן עם אותו קונה פוטנציאלי, התובע האמין - באמת ובתמים - כי הוא מוכר דירה הרשומה כבר על שמו והיא בבעלותו. ואולם, אין בפני כל אינדיקציה והוכחה כי בסופו של יום העסקה לא יצאה אל הפועל מהסיבה שהדירה טרם נרשמה בבעלותו. אותו קונה פוטנציאלי ו/או המתווך אשר לטענת התובע הודיע לו כי הקונה חזר בו מהעסקה, לא הובאו לעדות ואף לא הוגש כל תצהיר מטעמם. לפיכך, בסיכומו של יום, הריני קובע כי לאור התרשלות עורכי-הדין והפר חובת נאמנותם כלפי הלקוח, ראשית באי-גילוי מידע מהותי ושנית ב"סחבת" ברישום הבית המשותף והדירה, אני מוצא לנכון לפצותו סך של 25,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע. ואולם, איני יכול להתעלם מן האדישות אותה גילה התובע בדבר ניסיונו לברר את התקדמות הליכי הרישום שהרי לא פנה למשרד עורכי-הדין ולא ביקש כל אסמכתא כי הדירה רשומה בבעלותו, זאת עד למועד בו החליט למכור הדירה. הלחץ אותו הפעיל, באמצעות בא-כוחו, החל למעשה ממועד זה בלבד. כמו כן, התובע הצביע על נסיון מכר יחיד שכשל ולא הצביע על מאמצים נוספים מצדו למכירת הדירה ואשר נכשלו מטעמי הסדרי הרישום. מכאן, אני קובע רשלנות תורמת בשיעור של 20%. הפיצוי בגין נזק בלתי ממנוי יכול להינתן במערכת היחסים שבין עורך-דין ללקוחו הן על בסיס חוזי והן על בסיס נזיקי. ויפים דברי כבוד השופט לוין בפסק דינו בעא 86/37 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ''ד מד(4) 446: "הבסיס העיקרי לחבותו של עורך-דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת-דין, בתמורה לשכר-טרחה המשולם לו. יש שהסכם זה מועלה על הכתב, ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל-פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן, כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סביה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה התנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו. בסיס אחר לחבות עורך הדין יכול שיהיה במעשה עוולה, כגון רשלנות מקצועית של עורך דין, המקים לטובת הנפגע עילת תביעה נזיקית על-פי עוולת הרשלנות או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. עוולה זו חלה במקרה של רשלנות מקצועית, אם מתקיימים היסודות הנדרשים לכך. יסודות אלה הם: .1קיום חובה כלפי התובע להשתמש בכושר סביר; .2הפרת חובה זו; .3נזק לתובע כתוצאה מההפרה. ראה י' שנהב ו-ר' לויתן, "אחריותו המקצועית של עורך דין, ניהול סיכונים וביטוח חבות" הפרקליט לב (תשל"ח-ל"ט) 177-.178 כבר נאמר, לעניין רשלנות מקצועית של עורך-דין כלפי לקוחו, כי "בנקודה החשובה ביותר מבחינה מעשית, היינו, מהו סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש, אין למעשה הבדל בין יחסים חוזיים לנזיקיים" (א' בר-שלום, "לשאלת אחריותם בנזיקין של עורכי דין" הפרקליט כא (תשכ"ה) 479, 491) לפיכך, עד שאנו באים לקבוע חבותו של עורך-דין כלפי לקוחו, עלינו לברר תחילה, מהו אותו סטנדרט של מיומנות וזהירות הנדרש מעורך- דין כלפי לקוחו - סטנדרט שאם לא יעמוד בו יוכל הלקוח לתובעו כמפר החוזה ביניהם וכמעוול ברשלנות כלפיו.". ובהמשך: "ניתן לומר, כי עורך-דין החוטא לחובות המיוחדות המוטלות עליו מעצם היותו עורך-דין, החייב לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, יש שימצא את עצמו מסובך ומחויב מכמה בחינות: א. יש שימצא עצמו, על-פי נסיבות המקרה, עובר על הוראות המשמעת שבכללי לשכת עורכי הדין, והוא יידרש לתת את הדין על כך. ב. יש שהוא ימצא עצמו מפר את חובותיו כלפי לקוחו בשל הפרת ההסכם שנכרת ביניהם ושאחד מעיקריו הוא מתן שירות נאמן ואחראי ללקוח. זאת, אם משום שנהג בלקוחות בחוסר תום-לב בעת המשא ומתן לקראת ההתקשרות או בקיומו של החוזה לאחר שנכרת, ואם משום שלא מילא את המוטל עליו על-פי ההסכם שביניהם. ג. יש שהוא ימצא עצמו חב בנזיקין כלפי לקוחו, על שום שהתרשל במתן השירות כלפיו ולא נהג במיומנות הצפויה והנדרשת ממנו כבעל מקצוע, והבאנו לעיל דוגמאות לכך. חובות אלה עומדות כל אחת בפני עצמה, והפרתה של אחת אינה מביאה בהכרח להפרתה של השנייה. אם כי יש שאותה התנהגות עצמה תביא להפרתה של יותר מחובה אחת.". לאור דברים אלה, הבסיס לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני מתקיים בענייננו.   עורכי-הדין הגישו כאמור הודעת צד ד' כנגד הקבלן ובעל המניות היחידי ברוך יוגב, הנתבע 4, בטענה כי רישום הבית המשותף לא התאפשר בשל אי-מילוי התחייבויות הקבלן, אשר לא העביר לידיהם את האישורים הנדרשים. בשלב כלשהו נותק הקשר בין הקבלן וברוך יוגב לבין עורכי הדין, כפי הנראה בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע הקבלן. אין ספק כי לנתבעים 3 ו-4, חלק בלתי מבוטל ב"סחבת" ועיכוב הרישום כבית משותף ובהמשך רישום הדירה על-שם התובע, ולפיכך התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 מתקבלת וכן הודעת צד ד'. הקבלן לא שילם את מסי המקרקעין ולא העביר את המסמכים הדרושים לרישום במועד, לפיכך, נכון ליום הגשת התביעה, טרם נרשם כבעלים וכל הליך רישום הבית והדירות נדחה, יתר על המידה. בנסיבות בהן העיד יוגב, הנתבע 4, כי הוא רואה עצמו כאחראי לכל חובות החברה והתחייבויותיה, אין לדבר על אישיותה הנפרדת, וביתר, כאשר עסקינן בחברה של אדם אחד. לסיכום, התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 מתקבלת וכן הודעת צד ד' שהגישו כנגד צדדי ד' 1 ו-2. הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני לאחר הפחתת שיעור הרשלנות התורמת הינו 20,000 ₪. הנתבעים 3 ו-4 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את הסכום של 20,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק. צדדי ד 1ו-2 ישלמו לעוה"ד X וZ את מלוא הסכום בו חויבו כאשר גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מעוד 30 יום מהיום ועד התשלום בפועל.רשלנות מקצועיתרשלנותעורך דין