קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שיבוב של המל''ל רק לגבי נכות הקשורה לתאונה: 1. ביסוד הכרעה זו עומדת השאלה כיצד תיושם הלכת רע"א 3953/01 פרלה עמר נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ פ"ד נז(4) 350 (להלן:"הלכת פרלה עמר") וזאת הן בהתחשב באמור באותה הלכה ובפסיקה לאחריה בערכאות שונות והן בהתחשב בתוצאה המתמטית המתקבלת בשיטות יישום שונות שהוצעו, באשר לאותה הלכה. בעוד התובעת טוענת כי יש לחלץ את הנכות הקשורה לתאונה, נשוא התביעה, על ידי בחינת יחס הנכויות המשוקללות טוענת מנגד הנתבעת כי יש לבצע חילוץ זה על בסיס השוואת הנכויות המצטברות. להלן יובהרו בהרחבה טענות הצדדים ודרך החישוב בה תומך כל צד. 2. עסקינן בתביעת שיבוב, בהמשך לתאונת דרכים מיום 24.8.2001, בה נפגעה הגב' מזל מזוז (להלן:"הנפגעת"). בכתב התביעה נטען כי בעקבות אותה תאונה שילם התובע לנפגעת ואף יוסיף לשלם גמלאות נכות כללית. לטענתו על הנתבעת להשיב לו, נכון ליום 14.8.08, סך של 765,707 ₪ המהווה 80% מאותם תשלומים. התובע טוען להחזר באחוז האמור שכן חל על המקרה ההסכם שבין הצדדים והנפגעת ניזוקה עת הייתה נוסעת ברכב. 3. עוד בשלב מוקדם של ההליך, עלה כי אין צורך בשמיעת ראיות, וכי ניתן לסכם על בסיס מוסכמות אליהן הגיעו הצדדים, בתוספת הסתמכות על מסמכים שיוצגו. להלן המוסכמות האמורות: הנפגעת נפגעה בתאונת דרכים מיום 24.8.01 וקרנית חבה בפיצוי נזקיה מאחר והנהג ברכב היה מחוסר ביטוח. התביעה תידון בהתאם להסכם. בגין הפגיעה בנפגעת, שילמה הנתבעת לתובע ביום 1.8.2010 סך של 580,000 ₪ וזאת מבלי להודות בכל טענה שהעלתה ותוך שמירה על זכותה לקבל גם השבה מאותו הסכום על בסיס הפסיקה שתינתן לאחר הכרעה סופית לרבות בהליכי ערעור, הכול בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד להשבה בפועל. בעקבות התאונה, משולמת לנפגעת גמלת נכות כללית על ידי התובע, כאשר כבר עובר לתאונה, סבלה הנפגעת מנכות נפשית בשיעור של 30% שאינה קשורה לתאונה. הוסכם, כי למעט נכות בשיעור של 10% שנקבעה כנכות זמנית למשך שנה לאחר התאונה, יתר הנכויות הנפשיות אינן קשורות אליה. הוסכם כי נכויות הנפגעת נקבעו באופן שונה לגבי 5 תקופות: התקופה הראשונה - מיום 24.8.01 ועד 1.6.02 - 100% נכות מעבר ל-30% נכות נפשית שהיו עובר לתאונה. התקופה השנייה - מיום 1.6.02 ועד ליום 1.11.06 - נקבעו 25% נכות בגין פזילה, 10% בגין פגיעה בקרסול, 10% נכות בגין כאבי גב, 40% בתחום הנפשי. אין מחלוקת שהנכויות האורתופדיות קשורות לתאונה והנכות הנפשית אינה קשורה לתאונה, הצדדים הסכימו שיש קשר גם לנכות בעיניים אך חלקו בתחילה באשר לשיעור הנכות הקשור לתאונה, מכלל אותה נכות. הצדדים הסכימו כי הנכות המשוקללת באותה תקופה עמדה על 64%. התקופה השלישית - מיום 1.11.06 ועד 1.1.08 - הוכרו 25% בגין הפזילה, 10% בגין הקרסול, 10% בגין כאבי גב, 10% בתחום הנפשי. הצדדים הסכימו כי הנכויות האורתופדיות קשורות לתאונה, הנכות הנפשית אינה קשורה לתאונה, למעט 10% נכות נפשית זמנית עד ליום 24.8.02. גם באשר לתקופה זו, הסכימו שהנכות בתחום העיניים קשורה לתאונה אך חלקו בתחילה באשר לשיעור הנכות הרלבנטית, הצדדים הסכימו כי הנכות המשוקללת בתקופה זו עמדה על 46%. התקופה הרביעית - מיום 1.1.08 ועד ליום 31.5.09 - הוכרו 25% בגין פזילה, 10% בגין הקרסול, 10% בגין כאבי גב, 40% בתחום הנפשי. אף כאן הוסכם כי הנכויות האורתופדיות קשורות לתאונה והנכות הנפשית אינה קשורה, ונותרה מחלוקת בתחילה באשר לשיעור הנכות בתחום העיניים הקשורה לתאונה. הצדדים הסכימו כי הנכות המשוקללת לתקופה זו עמדה על 64%. התקופה החמישית - מיום 31.5.09 ולעתיד לצמיתות - הוכרו 25% בגין פזילה, 10% בגין הקרסול 10% בגין כאבי גב, 30% בתחום הנפשי. אף באשר לתקופה זו הוסכם כי הנכויות האורתופדיות קשורות לתאונה והנכות הנפשית אינה קשורה אליה, ונותרה מחלוקת באשר לשיעור הנכות בתחום העיניים הקשורה לתאונה. באשר לקביעה בתחום האחרון - שמרה הנתבעת על זכותה לטעון כי הנכות בתחום זה אינה סופית וניתן לשפרה באמצעות ניתוח כאשר בנסיבות אלה התובע אינו זכאי לשיבוב בגין גמלאות העתיד בסכום חד-פעמי אלא למירב בתשלום עיתי. הנתבעת שמרה עוד על זכותה לטעון כי גובה הגמלאות בעתיד, צפוי להשתנות אם הנפגעת תעבור ניתוח. התובע מנגד התנגד להעלאת טענות אלה ושמר על זכותו להסביר הדברים בסיכומיו. הצדדים הסכימו כי הנכות המשוקללת בהתאם לקביעות האחרונות עומדת על 58%. הצדדים לא חלקו על כך שהתובע זכאי לשיבוב יחסי בהתאם להלכת פרלה עמר. 4. הצדדים הסכימו לצרף לסיכומים מסמכים, ולטעון על בסיס אותם מסמכים ללא צורך בחקירת עורכי המסמכים. כמו כן, הסכימו שדבר מהליך זה לא יחייב את הנתבעת בהליכים אחרים או כלפי צד שלישי כלשהו. תמצית טענות התובע בסיכומיו: 5. בהתאם לסיכומי התובע המחלוקת בין הצדדים עניינה בשתי נקודות; ראשית קיימת מחלוקת מה אחוז הנכות בתחום העיניים, ושנית כיצד תיושם הלכת פרלה עמר. 6. באשר למחלוקת הראשונה - מסכים התובע כי במסגרת תביעת הנפגעת עצמה קבע פרופ' טיכו כי לזו רק 15% עקב ראיה כפולה והפרעה בקונברגנציה, ברם לטעמו אין לכך נפקות והאחוז שנקבע על ידי המומחים בועדות המל"ל הוא המחייב עת חל ההסכם. בהקשר זה מפנה התובע לפסיקה התומכת בטענותיו. התובע מוסיף וטוען כי אף שהמומחה האמור הסכים שניתן לבצע ניתוח פזילה שיקטין את הנכות, הוא קבע כי לדעתו סיכויי ההצלחה אינם מובטחים ולדעתו אינם מגיעים ל- 85%. התובע טוען כי אין מקום להישמע בטענה שהנפגעת לא פועלת להקטנת הנזק הן מאחר והמומחה הבהיר שקיימים הסיכונים המקובלים בניתוח עם הרדמה והן מאחר וקבלת טענה זו מולידה פגיעה בזכות האוטונומיה של הנפגעת על גופה. 7. באשר למחלוקת השנייה - התובע מבהיר שאת חילוץ החלק מגמולי המל"ל שעל הנתבעת להשיב יש לקבוע על בסיס הקביעות בע"א 1093/07 שושנה בכר נ. אברהם פוקמן (ניתן ביום 2.7.09 להלן:"הלכת בכר"). אגב הפניה לחישוב שנערך שם, הוא טוען כי בית המשפט בחן את היחס בין כלל הנכויות המשוקללות שנמצאו אצל הנפגע לבין שקלול הנכויות אשר לגביהן מתקיים קשר סיבתי לתאונה הנדונה. נטען כי משכך נקבע בבית המשפט העליון שיש לערוך התחשיב אין לקבל טענת הנתבעת כי יש לבצע החילוץ אגב השוואת הנכויות הכוללות המצטברות (להבדיל ממשוקללות). 8. התובע מפנה לכך שלא רק שלא ניתנה רשות לדיון נוסף על הלכת בכר, ר' דנ"א 7454/09 בכר נ. פוקמן (ניתן ביום 10.1.10) אלא בפועל גם נוהגות הערכאות דלמטה לערוך התחשיב על בסיס הנכויות המשוקללות, כפי שנעשה שם. התובע מפנה, בין השאר, גם להחלטת כב' השופטת ערקובי בת"א (שלום ת"א) 32974/08 ביטוח לאומי - סניף ירושלים נ. אריה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 2.9.10), אשר ציינה כי אף אם מבחינה מתמטית הדין עם הנתבעת, יש לזכור מנגד לא רק שההלכה שיצאה מבית המשפט העליון היא שונה אלא גם שהנתבעת אינה נוהגת להעלות אותה טענה עת היא מפצה את הנפגע ושם היא נוהגת לפצות על בסיס נכות משוקללת. 9. באשר לסכומי הפיצוי עצמם מבהיר התובע את חישובו לגבי התקופות השונות על בסיס השוואת הנכויות המשוקללות הקשורות לתאונה לכלל הנכות המשוקללת והוא טוען כי על בסיס 80% מהסכום המתקבל הוא זכאי לשיפוי על סך של 555,464 ₪. בתוספת הריבית ההסכמית טען התובע כי יש לפצותו בסך של 705,474 ₪ (ר' פירוט התקופות השונות ביחס לתגמולים ששולמו בכל תקופה והבהרת התחשיב בעמ' 10-8 לסיכומי התובע). מאחר ואין מחלוקת ששולם רק סך של 580,000 ₪ נטען כי על הנתבעת לשלם הייתרה. תמצית טענות הנתבעת בסיכומיה: 10. הנתבעת מציינת כבר בפתח סיכומיה כי לאחר שיקול והתייעצות החליטה שלא לחלוק על הנכות בתחום העיניים וממילא נסובות טענותיה רק על דרך יישום הלכת פרלה עמר. הנתבעת טוענת כי התובע שוגה בשניים; ראשית - הדרך בה הוא מיישם את הלכת פרלה עמר אינה מיישמת מהותית את הכלל שנקבע באותה הלכה, קרי כי על המזיק להחזיר רק את חלק הגמלאות המשולמות עקב התאונה. שנית - אין לקבל הטענה כי ההלכה הפסוקה מורה לערוך את חילוץ הנכות הקשורה לתאונה על בסיס השוואת נכויות משוקללות. בכלל זה טוענת הנתבעת כי בהלכת בכר לא נאמר שיש לחלק נכות משוקללת שנגרמה בתאונה לנכות המשוקללת האחרת אלא נעשה שימוש בביטוי "הנכות הכוללת" וזו לא צריכה בהכרח להיקבע על בסיס שקלול הנכויות. 11. הנתבעת מבהירה בסיכומיה (אגב הפניה לדוגמאות) כי ביסוד המחלוקת לא עומדת שאלה משפטית אלא שאלה מתמטית גרידא. עת נקבע כי יש לחלץ רק את החלק הנובע מהתאונה, יש לבחון את דרך החישוב שתוליד תוצאה נכונה באשר לחילוץ האמור. לטענתה הדרך בה תומך התובע אינה מולידה תוצאה שכזו. השאלה היא כיצד מחשבים יחס נכון בין שני מספרים וכאמור לדידה דרכה היא זו המולידה תשובה מתמטית/חשבונאית - נכונה. 12. בהקשר זה מרחיבה הנתבעת באשר לדרך לחשב יחס כאמור. מובהר כי מבחינה מתמטית הדרך הנכונה לחשב יחס בין שני מספרים היא להציב במונה את אחד מהמספרים ובמכנה את סכום שני המספרים. על בסיס זה מדגימה הנתבעת כיצד הדרך בה נוקט התובע מולידה תוצאה שגויה. קח לדוגמא מקרה בו הנכויות הקשורות לתאונה עומדות על 50% ואלה שאינן קשורות לתאונה עומדות על 50%, נראה כי ברור לכל שיש להשיב מחצית מהגמלאות ששולמו במל"ל, כלומר יש לבחון היחס בין 50% (הנכויות הקשורות לתאונה) לבין 100% (הנכויות הקשורות לתאונה בתוספת הנכויות שאינן קשורות) ויחס זה עומד על 1/2. תחשיב המל"ל מוליד עם זאת תוצאה שגויה שכן נבחן היחס בין 50% (המהווה את הנכויות הקשורות לתאונה) לבין 75% (סך הנכויות כאשר אלא משוקללות) וממילא מתקבל יחס של 66.6% והמל"ל מקבל החזר העולה על המגיע לו. 13. הנתבעת מפנה עוד לכך שדרך החישוב בה נוקט המל"ל אינה נכונה גם משום שבדרך זו יש משמעות לסדר בו נערך השקלול בין הנכויות. כך לדוגמא באשר לתקופה השנייה לעיל הנכות המשוקללת מהתאונה עומדת על 39.25% ולפיכך ל- 40% הנותרים שאינם קשורים לתאונה יקבע בשקלול רק ערך של 24.3% (40% מתוך 60.75% המהווים 100% בהפחתת 39.25%), ממילא בהתאם לנתונים אלה חלקה של התאונה בגמלאות אותה תקופה יעמוד על כ- 61% (39.25% לחלק לצירוף הנכויות המשוקללות המגיעות ל- 63.55). אם לעומת זאת יערך החישוב בסדר שונה כלומר החישוב המשוקלל יתחיל בנכויות שאינן קשורות לתאונה (40%) תועמד הנכות המשוקללת הקשורה לתאונה על 23.55% (כלומר אותן נכויות מתוך 60% המהווים את היתרה, לאחר שהופחתו הנכויות הלא קשורות מ- 100%) ואז חלקה של התאונה מכלל הגמלאות יועמד על כ- 37% (23.55% לחלק לצירוף הנכויות המשוקללות המגיעות ל- 63.55%). נטען כי העובדה שסדר ההתייחסות לנכויות מוליד תוצאה שונה, כלומר משקל שונה לנכויות הקשורות לתאונה מלמדת אף היא שאין לקבל את השיטה בה תומך המל"ל. 14. הנתבעת הפנתה עוד לדרך חישוב בה תמך חברי, כב' השופט וינוגרד בת"א (שלום י-ם) 5136/05 המוסד לביטוח לאומי נ. אריה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 3.1.08) ואשר עליה חזר גם בת"א (שלום י-ם) 4844/00 המוסד לביטוח לאומי נ. ענבל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 19.3.09), שם חישב בנפרד מה הנכות המשוקללת הקשורה לתאונה ומה הנכות המשוקללת שאינה קשורה לתאונה (ללא שזו נקבעה על בסיס ייתרת הנכויות) ורק אז בחן את היחס בין השתיים. בהתאם לאותה גישה במקרה דלעיל - הנכות המשוקללת מהתאונה תועמד על 39.25% והנכות שאינה קשורה לתאונה תועמד על 40% (ולא על 40% מתוך כ- 60%) ולפיכך יקבע כי יש להשיב סך של כ- 49.5%, המהווה את היחס בין 39.25% לבין 79.25% (הסכום של 39.25% עם 40%). הנתבעת מפנה לכך שכב' השופט וינוגרד סבר שם שדרכו מתיישבת עם הלכת פרלה עמר. 15. הנתבעת מוסיפה כי אף שדרכו של כב' השופט וינוגרד נכונה יותר מדרך התובע, אף היא אינה מדויקת אלא דרכה של הנתבעת בה מבוצע החילוץ ביחס לנכויות מצטברות. כך בדוגמא דלעיל ייבחן היחס שבין 45% (צירוף הנכויות הקשורות לתאונה - 25%+10%+10%) לבין 85% (45% שאינם קשורים לתאונה ועוד 40% הקשורים לתאונה). אף שהיחס האמור מוליד תוצאה בה עליה לשפות על בסיס כ- 53%, (כלומר אחוז גבוה יותר מזה שנקבע בהתאם לדרכו של כב' השופט וינוגרד) נטען כי זו התוצאה הנכונה. 16. הנתבעת מפנה עוד לכך שקיימת פסיקה שאימצה כבר את דרכה. נטען כי לא רק שקיימת כבר פסיקה המאמצת את דרכה של הנתבעת אלא גם אין מקום לטענה כי נקבע בהלכת בכר שיש לערוך חישוב שגוי. הודגש (תוך הבאת ציטוטים מאותה הכרעה) כי דובר שם על הנכות הכוללת ולא נאמר כי זו תקבע על בסיס שקלול הנכויות. נטען עוד כי הבקשה לדיון נוסף נדחתה מאחר והלכת בכר חזרה על נוסחה קודמת באשר לדרך יישום הלכת פרלה עמר, ברם אין בכך כל קביעה באשר לדרך בה תקבע אותה נכות כוללת. לחלופין נטען כי אפילו תמצא לומר כי בהלכת בכר נקבע שההשוואה תערך על בסיס נכויות משוקללות, אין מקום להותיר דרך זו שהינה שגויה. 17. באשר למקרה דנן, נטען כי בהתאם לדרך החישוב של הנתבעת וביחס לסכום ששולם בכל אחת מהתקופות מתקבל הסך של 605,728 ₪. 80% ממנו מוליד סך של 484,582 ₪, ובתוספת הריבית ההסכמית עד ליום 1.8.10 (עת בוצע תשלום בסך 580,000 ₪) מתקבל סך של 609,040 ₪. הנתבעת טוענת כי מהסכום האמור יש להפחית עוד סך של 36,136 ₪ וזאת בגין תקופות בהן השתהה קידום תיק זה, רק מחמת בקשות התובע (ר' החל מסעיף 58 לסיכומי הנתבעת) וממילא, כך נטען, נותרת אף ייתרת זכות לטובתה בסך 7,096 ₪ (609,040 בהפחתת 36,136 מולידה סך של 572,904 ₪ בעוד שולם כבר סך של 580,000 ₪). 18. הנתבעת הוסיפה למען הזהירות וערכה את חישוביה אף בהתאם לשיטת כב' השופט וינוגרד אשר כאמור ערך השוואה בין נכויות משוקללות הקשורות לתאונה לנכויות משוקללות שאינן קשורות לתאונה (כנכויות עצמאיות ולא מייתרת הזכויות), כאשר בהתאם לשיטה זו העודף לטובתה אף גבוה יותר (ר' טבלה ב' שצורפה לסיכומיה). הודגש כי מכל מקום את הריבית ההסכמית אין להוסיף עד ליום מתן פסק הדין אלא עד ליום בו שולם הסך של 580,000 ש"ח ולהמשיך ולהורות על אותה ריבית רק ביחס לייתרה ככל שתמצא. הכרעה: 19. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מוצאת כי הדין עם הנתבעת וזאת על אף שגם אני יישמתי בעבר כדבר שבשגרה את הלכת פרלה עמר על בסיס השוואת נכויות משוקללות. ר' לדוגמא ת"א (י-ם) 13697/07 המוסד לביטוח לאומי נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 30.5.10) וכן ת"א 7947/06 המוסד לביטוח לאומי נ. אליהו - חב' לביטוח בע"מ (ניתן ביום 19.11.09). אציין כי אף סברתי אז שבדרך זו יש ללכת מאחר שכך קבע בית המשפט העליון ולפיכך זו מחייבת. עם זאת, לאחר עיון בטענות שבתיק דנן ובשים לב גם לתוצאה השגויה המתקבלת והטענות באשר לאותה פסיקה קודמת, מסקנתי היא כאמור לעיל והדברים יובהרו להלן. 20. לא יכולה להיות מחלוקת כי בהלכת פרלה עמר לא נקבע למעשה שחילוץ הנכות הקשורה לתאונה יהא בהכרח בדרך של השוואת נכויות משוקללות אלא נקבע רק כי יש לבחון את היחס בין הנכות הקשורה לתאונה וזו שאינה קשורה לתאונה. וכך נאמר שם ע"י כב' השופט ריבלין: "כללו של דבר: את שיעור תגמולי המוסד שננכה מתביעת הפיצויים מקום שלא יוחדו בו התגמולים למעשה הנזיקין נשוא המשפט, נשום בכל מקרה על-פי שיעור הנכות שנקבעה בבית המשפט בגין מעשה העוולה. בית המשפט חייב במקרים כאלה לקבוע לא רק את שיעור הנכות שהוסב לתובע במעשה הנזיקין. הוא חייב גם לקבוע את שיעור הנכות הכוללת של המזיק על מנת לעמוד על היחס בין השתיים. התוצאה תוכפל בסכום התגמולים המשתלמים על ידי המוסד, והסכום שיתקבל ינוכה מן הפיצויים. ובעינייננו: היחס שנקבע הוא 1/2 וגורם זה יש להכפיל בסכום תגמולי הביטוח הלאומי. התוצאה תנוכה מסכום הפיצויים המגיע לתובע. לתוצאה זו הגיע בית משפט שלום ואותה ראוי לקבל". (שם, סעיף 11 לפסק הדין, ההדגשות שלי - ע.ז.) לא הובהר מילולית כיצד תקבע כל נכות מאלה אשר יש לבדוק היחס ביניהם אלא הובהר עצם הצורך לקבוע היחס בין הנכויות השונות. 21. יש לזכור כי באותה פרשה הנכות הקשורה לתאונה עמדה על כ- 30% והנכות שאינה קשורה לתאונה עמדה על כ- 30% וממילא נכון היה להורות על ניכוי מחצית מגמולי המל"ל (שכן 30% לחלק ל- 60% המהווה את סכום הנכויות - מוליד תוצאה של ½). הנתבעת צודקת בטענתה כי לו היה בכוונת כב' השופט ריבלין להורות על חילוץ הנכות הקשורה לתאונה על בסיס נכויות משוקללות היה עליו לבדוק את היחס שבין 30% לבין 51% (30% + 21% - כלומר ייתרת הנכות כשהיא משוקללת) ובדיקה ממין זה הייתה מולידה תוצאה של הוראה לתשלום על בסיס כמעט 59% (58.82%). ממילא אתה למד כי כב' השופט ריבלין לא הורה אז לבדוק את החלק היחסי של הנכות הקשורה לתאונה דווקא על בסיס השוואת הנכויות המשוקללות. 22. מאז ניתנה אותה פסיקה נהגו בתי המשפט כדבר שבשגרה לחלץ את הנכות הקשורה לתאונה על בסיס השוואת הנכויות המשוקללות ונראה כי דרך זו השתרשה בפועל וזאת בהתאמה לדרך בה מחושבת הפגיעה בניזוק עצמו. בעניין זה ר' כדוגמא בלבד ע"א (מחוזי י-ם) 9663/06 המוסד לביטוח לאומי נ. הדר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 15.7.07, כב' השופטים רביד ,אפעל גבאי ופרקש); ע"א (מחוזי י-ם) 11316/07 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.8.09 ע"י כב' השופטים בן עמי, סובל ובן אור); ע"א (מחוזי ת"א) 1286/07 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16.9.09 ע"י כב' השופטים שנלר, ד"ר ורדי, ולבהר שרון). ברם יש ממש בטענה שדרך זו מולידה תוצאה שגויה וככל שלא די באמור לעיל באשר לטענות הנתבעת בסיכומיה אדגים הדברים להלן בדוגמא נוספת; 23. קח מקרה בו הנכויות הקשורות לתאונה הן 5%+5% בעוד הנכויות שאינן קשורות לתאונה הן 10%+10%. במקרה זה אפשריות 4 תוצאות; א. בהתאם לדרך התובע ככל שנתחיל בשקלול הנכויות הקשורות לתאונה ערך הנכות הראשונה יעמוד על 5% וערך השנייה על 4.75% ובסך הכול 9.75% נכויות הקשורות לתאונה. באשר לנכויות שאינן קשורות לתאונה - 10% מהיתרה תעמיד הנכות הראשונה על 9.025% והשנייה על 8.1225%, באופן שהנכויות שאינן קשורות לתאונה תועמדנה סך הכול על 17.1475%. הסכום הכולל של הנכויות המשוקללות (בין הקשורות לתאונה ובין האחרות) יועמד על סך של 26.8975% (9.75+ 17.1475). במקרה ממין זה יהא מקום לקבוע היחס שבין 9.75% (הנכות המשוקללת הקשורה לתאונה) לבין 26.8975% (סך הנכות המשוקללת) והדבר יוליד תוצאה שיש לשפות המל"ל ב- כ- 36%. ב. בהתאם לאותה הדרך אך מקום בו נתחיל השקלול בנכויות שאינן קשורות לתאונה אזי ערך הנכות הראשונה יעמוד על 10% וערך השנייה על 9% ובסך הכול נכויות שאינן קשורות לתאונה תקבענה לפי 19%. באשר ליתרת הנכויות מאחר ואלה תקבענה רק על בסיס הייתרה עד 100% בהפחתת האחרות הרי שהאחת תועמד על 4.05% והשניה על 3.8475% ובסך הכל הנכויות הקשורות לתאונה תועמדנה על 7.8975%. במקרה ממין זה יהא מקום לקבוע היחס שבין 7.8975% (הנכות המשוקללת הקשורה לתאונה) לבין 26.8975% (סך הנכות המשוקללת) והדבר יוליד תוצאה שיש לשפות המל"ל ב- כ- 29%. ג. בהתאם לדרכו של כב' השופט וינוגרד לנכויות הקשורות לתאונה יקבע ערך משוקלל כולל של 9.75% (5%+4.75%) ובנפרד לנכויות שאינן קשורות לתאונה יקבע ערך משוקלל של 19% (10%+9%). במקרה זה יהא מקום לקבוע את היחס שבין 9.75% לבין 28.75% (9.75+19) והדבר יוליד תוצאה שיש לשפות המל"ל בכ- 34% (33.9) ד. עם זאת בהתאם לדרך הנתבעת יהא מקום לבדוק היחס בין 10% (סכום הנכויות הקשורות לתאונה 5+5) לבין 20% (סכום הנכויות שאינן קשורות לתאונה, 10+10) והדבר יוליד תוצאה בהתאם ליחס שבין 10% (הנכויות הקשורות כאמור לתאונה) לבין 30% (הסכום הכולל של הנכויות הקשורות לתאונה, כלומר 10% עם הנכויות שאינן קשורות לתאונה, דהיינו 20%). יחס שבין 10% לבין 30% מוליד תוצאה על פיה יש לשפות את המלל על בסיס 33.3% או במילים אחרות על בסיס 1/3. 24. בדוגמא זו נקל לראות כי התוצאה המתקבל בדרך הנתבעת היא הנכונה מבחינה מתמטית, שכן היחס שבין 5+5 נכויות חדשות עקב התאונה (ובסך הכל 10) ל - 10+10 (ובסך הכל 20) הוא אכן יחס של 1/3. צודקת הנתבעת בטענתה כי מקום בו עולה כי מבחינה מתמטית דרכה מולידה תוצאה נכונה יותר יש עוד רק לבחון האם פסיקת בית המשפט העליון הקיימת מונעת מלהגיע לתוצאה זו. 25. בעניין ההלכה המחייבת נסמך כאמור התובע על הלכת בכר ואכן עיון בפרטי הנכויות נשוא פרשת בכר מלמד כי בית המשפט בערכאה הראשונה חילץ את הנכות הנובעת מהתאונה על בסיס השוואת נכויות משוקללות ולא מצטברות ובית המשפט העליון לא התערב בנקודה זו. ברם, במוקד הדיון שם לא עמדה כלל שאלה זו אלא שאלה אחרת והיא השאלה האם הנכויות הקשורות לתאונה והנכויות הכוללות יקבעו על בסיס הקביעות במל"ל או בהתאם לקביעה עצמאית של בית המשפט, בהסתמך על מומחים מטעמו. ממילא עת הבהיר כב' השופט ריבלין כיצד יש לערוך החישוב אף שבפועל עשה שימוש בנכות משוקללת (בהמשך לקביעות דלמטה) לא נקבעה הלכה בעניין זה אלא רק הודגשה הלכת פרלה עמר כי יש לבצע חילוץ יחסי של הפגיעה הנוספת. השאלה אם אותה יחסיות תקבע על בסיס השוואת נכויות משוקללות או מצטברות לא הונחה לדיון וממילא לא נדונה ישירות ולא הוכרעה. 26. אשר על כן צודקת הנתבעת בטענתה כי יש לשים לב לכך שכב' השופט ריבלין עת פנה למספרים של אותו מקרה - לא קבע הלכה כי יש לערוך החילוץ על בסיס השוואת נכויות משוקללות ולא נקט כלל במונח זה אלא עשה שימוש במילים שיעור הנכות הכוללת ו/או שיעור הנכות הצמיתה עקב התאונה, ללא שהבהיר כיצד ייקבעו הנ"ל ואת אלה ראוי לקבוע בדרך המולידה תוצאה נכונה. 27. ואכן נראה כי להבדיל מאותו מקרה, עת הונחה באופן ברור בפתח בתי המשפט השאלה האם יש מקום לחלץ הנכות הנובעת מהתאונה על בסיס השוואת נכויות משוקללות או מצטברות ומקום בו הצביעה המבטחת על התוצאה השגויה המתקבלת מהשוואת נכויות משוקללות, לא ראו בתי המשפט עצמם מנועים מלערוך החישוב בהתאם לשיטת הנתבעת מחמת הלכת בית המשפט העליון (ובדומה לדרכי כאן, סטו אף הם, מדרך החישוב בה נקטו בעבר). 28. בעניין זה בצדק הפנתה הנתבעת לע"א (מחוזי י-ם) 3546/09 המוסד לביטוח לאומי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 25.1.10 ע"י כב' השופטים זילברטל, כנפי שטייניץ ויעקובי) וכן לע"א (מחוזי י-ם) 5029/10 המוסד לביטוח לאומי נ. קרנית (ניתן ביום 21.4.10, ע"י כב' השופטים אפעל גבאי, פרקש ורומנוב). במקרה האחרון אומנם התביעה נמחקה לאחר שהמל"ל שמע את הערות ההרכב וביקש מחיקתה, אך אף שבקשת המחיקה התקבלה מצא ההרכב להוסיף כי הדרך בה נקטה הערכאה הראשונה (כב' השופט פיינברג בת"א 11219/03 המוסד לביטוח לאומי נ. אלמשריק חברה לביטוח ואח' - מיום 30.11.09 שצורף כנספח א' לסיכומי הנתבעת) היא הדרך הנכונה. אף שהחישוב בערכאה הראשונה נעשה על בסיס נכויות מצטברות ציין ההרכב כי לטעמו דרך זו הולמת את שנקבע בפרשת בכר. וכך נאמרו שם הדברים בשולי החלטת המחיקה: "עם זאת, ראינו להוסיף מעבר לנדרש, כי דרך החישוב בה נקט בית משפט קמא בקביעת היחס בין שיעור הנכות שנגרמה עקב התאונה לבין שיעור הנכות הכוללת של הנפגע, לשם קביעת סכום השיפוי לו זכאי הביטוח הלאומי מחברת הביטוח, בקובעו את הנכות הכוללת לענין זה בסכום הנכויות בגין התאונה בתוספת הנכות הקודמת (ולא בגובה הנכות המצטברת המשוקללת), היא דרך החישוב הנכונה. דרך זו נותנת משקל מלא לנכות בגין התאונה בשני חלקי היחס - השבר (המונה והמכנה), בעוד שהדרך שהמערער מבקש לקדם נותנת משקל יתר למונה, המבטא את הנכות בגין התאונה במלואה, לעומת המכנה בו היא מבוטאת, בחסר, בערכה המשוקלל. לטעמנו, הדרך המבטאת יחס בין גורמים שווי ערך הולמת את שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין ב-ע"א 1093/07 בכר נ' פוקמן (מיום 2.7.09)". ר' כאמור ע"א 5029/10 המוסד לביטוח לאומי נ. קרנית, מיום 21.4.10 (ההדגשה שלי - ע.ז.) 29. אף כב' השופט וינוגרד מצא לתמוך לאחרונה בדרך זו ובעניין זה ר' תא"מ (שלום י-ם) 4063/07 המוסד לביטוח לאומי נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 7.4.10). באותו מקרה הפנה לשני פסקי דין בהם לא ננקטה בפועל בבית המשפט העליון דרכו אלא הדרך בה תומך התובע, ברם לנוכח העיוות שנוצר בתוצאה המתקבלת בדרך זו, בחר לתמוך בדרכו של בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי י-ם) 3546/09 דלעיל. 30. עולה אפוא כי אף ערכאת הערעור לא מצאה שקיימת מניעה ליישם את ההלכות שנקבעו בפרשת פרלה עמר ובכר בדרך של חילוץ הנכות הרלוונטית על בסיס השוואת נכויות מצטברות וזאת אף שבפועל ההשוואה נערכה בעבר על בסיס נכויות משוקללות (זאת כאמור כדרך חישוב אך ללא קביעה מפורשת או מהותית שכך יש לנהוג). נראה כי אף ערכאת הערעור הייתה מודעת לכך שהדגש באותם מקרים היה על הקביעה העקרונית שיש לבודד רק את הנכות הרלוונטית לשיפוי או להפחתה מתביעת הנפגע וממילא יש לקבוע את חלקה היחסי והדגש לא היה על "המתמטיקה" שננקטה בפועל בפרשת בכר. אותה "מתמטיקה" הייתה פועל יוצא של הדרך בה נקטה הערכאה הראשונה וללא ששאלת הדרך לשום את הנכות הכוללת או הנכות הצמיתה עקב התאונה, כנכויות משוקללות או מצטברות - הונחה כלל להכרעה. 31. ואכן בימים אלה מונח לפתחו של בית המשפט העליון רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, , שהוגש בעניין הכרעת המחוזי בע"א (מחוזי י-ם) 3546/09 הנ"ל וככל שנפלה שגגה תחת ידי, חזקה שהדברים יובהרו. ברם, כל עוד הנ"ל לא הובהרו (והצדדים לא ביקשו להמתין לאותה הכרעה, אף שהדבר הוצע להם) - איני סבורה שקיימת מניעה להגיע לתוצאה צודקת ונכונה מבחינה חשבונאית/מתמטית. 32. בשולי הדברים אעיר כי טרם למתן הכרעתי קראתי גם את מאמרו של יועד הלברסברג, עמית מחקר באוניברסיטה העברית, הנושא את השם "על ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי בתביעת הניזוק (בעקבות ע"א 1093/07 בכר נ. פוקמן)", שם הוא מציע נוסחת חישוב שונה לבחינת הנכות השולית שהתווספה עקב התאונה. לא מצאתי מקום להתייחס למוצע על ידו וזאת לא רק משום שאף אחד מהצדדים לא ביקש לאמץ את הצעתו אלא גם מאחר ואף הכותב מסכים שקבלת הצעתו מהווה סטייה מהנוסחה עליה הורה כב' השופט ריבלין בהלכת בכר וממילא נראה כי אין בסמכותי לאמצה. ומן הכלל אל הפרט; 33. מקובלת עלי דרך החישוב בטבלאות א' וג' שצורפו לסיכומי הנתבעת, למעט הפחתת הסך הנטען של 36,136 ₪ בגין הריבית בתקופות בהן לא קודם ההליך, לפי הטענה, עקב בקשות מטעם המל"ל. בעניין זה אמרה כבר ערכאת הערעור את דברה, במסגרת ע"א (מחוזי י-ם) 9105/06 המוסד לביטוח לאומי נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 2.7.06) וכך נאמר שם: "דין ערעור המל"ל להתקבל. סעיף 6 להסכם בין הצדדים קובע, כי על המשיבות לשלם 80% מסכום הגמלה שמשלם המל"ל בתוך 45 יום ממשלוח הדרישה, שאם לא כן תהיה ריבית מיוחדת. בהסכם בין הצדדים אין תנאי המסייג הוראה זו. יש להניח, כי הצדדים שיוו לנגד עיניהם, כי במהלך הזמן והמקרים הרבים יתגלעו ביניהם מחלוקות לגיטימיות לא מעטות. חרף זה הם בחרו שלא לסייג סעיף הריבית המיוחדת בהסתייגות כלשהי, ומכיוון שההוראה ברורה ופשוטה, אין גם מקום בהליך זה לסייגה". ומשיש מחלוקות, ממילא נדרש גם זמן לבררן ואין מקום לאבחן בין כל בקשת ארכה שביקש צד זה או אחר. 34. בהמשך לאמור הרי שבהתאם לנתונים המפורטים באותן הטבלאות היה על הנתבעת לשלם סך של 609,040 ₪, ברם היא שילמה ביום 1.8.10 רק את הסך של 580,000 ₪ וממילא באותו מועד נותרה ייתרת חוב בסך 29,040 ₪ - כאשר לסכום זה יש להוסיף את הריבית ההסכמית באשר ליתרת התקופה. אף שלמעשה התקבלה עמדת הנתבעת יש מקום להשית עליה תשלום בגין שכר טרחת בא כוח הצד שמנגד שכן יש לזכור לא רק כי חרף קבלת טענותיה נותרה ייתרת חוב אלא גם כי הסכום המשמעותי שולם רק כפועל יוצא מהגשת התביעה (וזמן לא מבוטל לאחר הגשתה). מנגד שקלתי את ההסכמות הדיוניות שהתקבלו - אשר חסכו זמן שיפוטי יקר וכן סייעו בפישוט ההכרעה, את הנכונות לוותר על הטענות הנוספות באשר לפגיעה בעיניים ואת העובדה שעמדת הנתבעת למעשה התקבלה. בהתחשב בכלל האמור תשלם הנתבעת מעבר לסכום האמור לעיל, בתוספת הריבית ההסכמית - גם סך כולל של 8,700 ₪ בגין שכ"ט התובע.נכותתביעת שיבוב