קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תגמול טיפול רפואי: עסקינן בערעור על קביעת קצין התגמולים העולה ממכתבו של מר בכר מיום 26.1.10 ולפיה זכאית המערערת לתשלום תגמול טיפול רפואי בהתאם להוראת תקנה 14א(א)(3) לתקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי"ד - 1954 (להלן: "תט"ר") וכל עוד תגמול זה משולם לה אין היא זכאית בנוסף ל"תגמול החודשי" על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") הנקבע בהתאם לשיעור נכותה. העובדות הצריכות להכרעה 1. המערערת מוכרת כנכה על פי החוק בשיעור של 50% (ראה החלטת המשיב מיום 23.12.09 - מסמך 247 בתיק הרפואי). 2. המערערת זכאית לתגמול טיפול רפואי בהתאם לתקנה 14 לתט"ר וכ"נכה משוקמת" באה היא בגדר הוראת תקנה 14א(א)(3) תט"ר, על פיה ישולם לידה תגמול טיפול רפואי בסכום "המצטרף" מ"הכנסתה הרגילה" ומה"תגמול החודשי" המגיע לה על פי החוק ובלבד שלא יפחת מגובה התגמול על פי תקנה 14א(א)(1) ולא יעלה על סכום השווה למקסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח - 1968. 3. סכום ה"ריצפה" הקבוע בהוראת תקנה 14א(א)(3) לתט"ר משולם לידי המערערת, אשר הכנסתה מ"עבודה רגילה" בתוספת ה"תגמול החודשי" על פי החוק נמוכה הימנו. 4. במכתב מיום 18.1.10 הלינה המערערת בפני יו"ר אגף השיקום על אופן חישוב התגמול המשולם לה על פי תט"ר ועל פנייתה זו השיב מר שי בכר, ר' תחום תגמולי נכים ותשלומים במכתבו מיום 26.1.10, נשוא הערעור. מכתבו של מר בכר מיום 26.1.10 - זכות ערעור 1. בכתב התשובה שהוגש מטעם המשיב, כמו גם בפתח סיכומיו, עתר ב"כ המשיב לדחיית הערעור על הסף מהטעם שמכתבו של מר בכר אינו "החלטה" במובן הוראות החוק ו"בהעדר החלטה לא מובן בגין מה וכיצד הוגש ערעור זה". 2. אין בידנו לקבל טענה זו של המשיב. מכתבו של מר בכר במענה לפנייתה של המערערת הינו על פי תוכנו קביעה של המשיב בדבר אופן חישוב התגמולים להם זכאית המערערת כנכה משוקמת ועל כן יש, לדידנו, לראות בו משום "החלטה" עליה ניתן להשיג בדרך הקבועה בחוק, שאם לא כן ניטול מעם המערערת את האפשרות להעמיד את התנהלות המשיב לביקורת שיפוטית ללא כל הצדקה של ממש. 3. המשיב לא טען כי מר בכר אינו "קצין תגמולים" (ראה בענין זה הוראת סעיף 21 להוראת אגף שיקום נכים מס' 43.05 - צורפה לסיכומי המערערת) ומשכך דומה עלינו כי מכתבו מיום 26.1.10 בא בגדר הוראת סעיף 33 לחוק כהחלטה של קצין תגמולים. המחלוקת הצריכה הכרעה בעוד המערערת סבורה כי בנוסף לתשלום תגמול טיפול רפואי בהתאם להוראת תקנה 14א(א)(3) לתט"ר זכאית היא לתשלום התגמול החודשי השוטף על פי החוק, טוען המשיב כי מש"הסכום הכספי אותו מקבלת המערערת מהכנסתה בתוספת הנכות נמוכים מהמינימום" זכאית היא לתשלום תגמול טיפול רפואי בגובה אותו סכום מינימלי ועליו אין להוסיף עוד. דיון והכרעה 1. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולהוראות החוק והתקנות באנו לכלל דעה כי דין הערעור להתקבל. 2. הוראת תקנה 14א. לתט"ר עניינה באופן חישוב גובה התגמול לו זכאי נכה העומד בתנאי תקנה 14 ועיון בה מלמד על אבחנה בין נכים במעמד שונה- א. נכה שלא עבד "עבודה רגילה" טרם זכאותו לתגמול - תקנה 14א(א)(1) "לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל- 97% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד ל- 125.8% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק" ב. נכה שעבד "עבודה רגילה" טרם זכאותו לתגמול - תקנה 14א(א)(2) "לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 עבד עבודה רגילה - לסכום הכנסתו הרגילה, אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפיסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למקסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח - 1968; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק" ג. מי שהיה "נכה משוקם" טרם זכאותו לתגמול - תקנה 14א(א)(3) "לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה משוקם - לסכום המצטרף מהכנסתו הרגילה ומתגמולו החודשי המגיע לו לפי החוק; אולם, לא יפחת מהסכום שנקבע בפיסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למקסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח - 1968" ד. נכה שעובר לזכאותו לתגמול "עבודתו הרגילה בתעסוקה עצמית" - תקנה 14א(א) (5) "לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית - לשיעור התגמול האמור בפסקה (1); אולם, אם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה - לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו החיובית לבין הכנסתו הרגילה; לענין תקנה זו לא יובא בחישוב ההכנסה הרגילה, סכום העולה על הסכום השווה למקסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח - 1968" 3. על פי לשון תט"ר גובה התגמול המשתלם מכוחן שונה בכל אחת מהקטגוריות ודומה כי אף יותר מכך. בעוד שהן ביחס לנכה שלא עבד "עבודה רגילה" טרם זכאותו לתגמול (תקנה 14א(א)(1)) והן ביחס לנכה שעבד "עבודה רגילה" טרם זכאותו (תקנה 14א(א)(2)) נקבע סייג מפורש לפיו נוכח זכאותם לתגמול על פי התקנות (תקנות תט"ר - ש.י.) לא ישתלם לידם התגמול החודשי המגיע להם על פי החוק - "לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק" הרי שביחס ל"נכה המשוקם" (תקנה 14א(א)(3)) ולנכה "שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית" (תקנה 14א(א)(5)) לא נקבע סייג זה. 3.1 סייג מטבעו נדרש מקום שמבוקש לחרוג מן הכלל וקיומו בהוראות תקנות 14א(א)(1) ו- 14א(א)(2) בלבד מלמד כי ביחס ל"נכה המשוקם" ולנכה "שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית" ביקש מתקין התקנות לנהוג באופן שונה. 3.2 העדרו של אותו סייג מהוראת תקנות 14א(א)(3) ו- 14א(א)(5) מחייב לשיטתנו את הקביעה כי בעניינו של "הנכה המשוקם" והמערערת בכלל זה התגמול על פי תט"ר נוסף על התגמול החודשי על פי החוק ואינו גורע ממנו. מכלל הלאו הקבוע בהוראות תקנות 14א(א)(1) ו- 14א(א)(2) - אי תשלום התגמול החודשי על פי החוק, יש ללמוד על ההן ביחס להוראת תקנה 14א(א)(3) - תשלום תגמול חודשי על פי החוק בנוסף. לשון הוראת תקנה 14א. לתט"ר נהירה, ברורה, ואינה צריכה פרשנות. דומה עלינו כי בכל קביעה אחרת מזו שלעיל, המתעלמת מלשון ההוראה (כעמדת המשיב), יהא כדי לעשות את דבר מתקין התקנות פלסתר ולבטל את אותה אבחנה ושוני שביקש לערוך בין הנכים בקטגוריות השונות שקבע. 4. לא זו אף זו. תימוכין ואישוש לקביעתנו מוצאים אנו בהוראת אגף שיקום נכים מס' 43.05 מיום 1.11.2005 שעניינה - "תשלום תגמול לפי תקנות טיפול רפואי ותנאים סוציאליים נלווים". הן בסעיף 16 להוראה והן בסעיף 34 בו נקבע כי תגמול על פי תקנה 14א(א)(3) "יינתן בנוסף לתגמול, עפ"י אחוזי הנכות, עד לתקרת הבטל"א". עינינו הרואות כי אותם גורמים המוסמכים באגף השיקום לערוך "נוהלי עבודה" "הבינו" את הוראת תקנה 14א(א)(3) לתט"ר כקביעתנו לעיל. 4.1 לא למותר לציין כי לא בא בפנינו הסבר של ממש מטעם המשיב בסיכומיו להתנהלותו בעניינה של המערערת, התנהלות החורגת על פני הדברים מהוראת הנוהל. ב"כ המשיב לא כפר בתחולתו של הנוהל ודומה כי החלתו מביאה לתוצאה הזהה עם קביעתנו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל מורים אנו על קבלת הערעור וקובעים כי למערערת ישולם ממועד זכאותה על פי תקנה 14 לתט"ר תגמול בהתאם להוראת תקנה 14א(א)(3) לתט"ר, זאת בנוסף לתגמול החודשי, לו היא זכאית, על פי החוק. הפרשי תשלומים להם זכאית המערערת מכוח קביעתנו לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום המקורי (מידי חודש בחודשו) ועד לתשלום המלא בפועל. המשיב ישא בהוצאות המערערת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,700 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן החלטתנו ועד לתשלום המלא בפועל.צבארפואהקצין התגמולים