קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תניה בחוזה האוסרת על התקשרות עם צד שלישי: רקע כללי: לפני תביעות הדדיות מטעם שני הצדדים אשר במוקדן עומדת תניה חוזית האוסרת על פי הנטען על הנתבע, מר מחמוד זועבי (להלן: "זועבי" או "הנתבע"), לקבל עבודות ישירות מצד ג' חברת אסום בע"מ (להלן: "אסום") שהינה מזמינת העבודה מהתובעת חברת י. ברזני פרויקטים בע"מ (להלן: "התובעת" או "ברזני"). הצדדים חלוקים סביב תוקפה של אותה תניה חוזית, פרשנותה והיקף תחולתה. אין חולק בין הצדדים כי ברזני התקשרה עם זועבי בחוזה קבלנות מיום 27.2.2007 לצורך ביצוע עבודות בניה בבסיס נבטים (להלן: "החוזה"). מזמינת העבודה באותה עת היית אסום עימה התקשרה ברזני. על פי סעיף 14 לתנאים הכלליים של החוזה הוסכם בין הצדדים כדלקמן: "קבלן המשנה לא יוכל לעבוד ישירות עם החברה אשר י. ברזני פרויקטים בע"מ עובד, אלא רק דרך י. ברזני פרויקטים בע"מ." ברזני טוענת בתביעה שהגישה במסגרת ת.א. 6680/07 כי זועבי הפר את החוזה והחל לקבל עבודות ישירות מאסום הן בבסיס נבטים והן באתר אחר המכונה הגלגליה. מכאן תביעתו לנזקים עקב הפרת החוזה. זועבי לעומת זאת, הגיש שיק שנמסר לו על ידי ברזני לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בסך של 59,378 ₪ מאחר והשיק חולל עקב הודעת ביטול של ברזני. ברזני התנגדה לביצוע השיק בטענה כי החוזה הופר כאמור לעיל ואף שלחה הודעת קיזוז ולכן נפתח תיק 6746/07 העוסק בתביעה השיטרית של זועבי. ביום 2.3.2009 ובהתאם להסכמת הצדדים שמעתי עדויות הצדדים אך ורק בשאלת החבות. טענות הצדדים: ברזני טוענת כלפי זועבי כדלקמן: 8.1 זועבי הפר את החוזה על ידי כך שקיבל עבודות ישירות מאסום. ברזני הביאו עדויות בכל הקשור לפרשנות החוזה ולפיהן הכוונה הייתה שזועבי לא יקבל עבודות ישירות ממזמין העבודה. עוד טוענת ברזני כי אין יסוד לפרשנות החוזה כטענת זועבי לפיה הוא נועד לאסור פנית זועבי לאסום במסגרת העבודות המוסכמות להבדיל מעבודות עתידיות. 8.2 מדובר בתניה סבירה אשר מגבילה את עיסוקו של זועבי באופן סביר לתקופה של שנה עד שנה וחצי ולכן אין להורות על פסילתה. גם אם התניה לא הוגבלה בזמן על פי החוזה הרי אין הדבר מוביל לפסילתה אלא יש סמכות לבית משפט להגבילה בזמן ולכן גן אם תוגבל בזמן יוצא כי זועבי הפר את החוזה. 8.3 ברזני מבססת את תביעתה על עילות נוספות וחלופיות שמהותן חוסר תום לב בשלב הטרום חוזי, עילות נזיקיות של גרם הפרת חוזה, תרמית, הפר חובה חקוקה, גזל סוד מסחרי, עשיית עושר ולא במשפט ועילה לפי חוק השליחות. זועבי טוען בסיכומיו את הטענות כדלקמן: 9.1 המדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד. 9.2 לא נפגעה ציפיית ברזני להתקשרות עתידית שכן על פי עדות מנהל ברזני מדובר בציפיה ערטילאית שאין לה על מה לסמוך. יתרה מכך בין ברזני לאסום התגלעו חילוקי דעות כבר בחודש מרץ 2007 בשל אי עמידה בלוח הזמנים הקבוע ולכן לא הוכח כי זועבי הוא שגדע את ציפיות ברזני שכן ממלא ברזני לא הייתה מקבלת עבודות מאסום בשל הסכסו ך שהתגלע ביניהם. 9.3 זועבי נהג בתום לב ובדרך מקובלת. העבודה בוצעה לשביעות רצונה של ברזני ללא כל תלונות להפרת חוזה מצד זועבי והראיה ההמחאה האחרונה שולמה לאחר גמר העבודה. 9.4 זועבי טוען כי לא הוכח שההתקשרות עם אסום הייתה בגדר סוד מסחרי. דיון והכרעה: התניה החוזית תוקפה ופרשנותה: זועבי טוען בסיכומיו כי קיימת עמימות באשר לתניה השנויה במחלוקת שכן צוין שם כי זועבי לא יוכל לעבוד ישירות עם החברה אשר ברזני עובד. בהסכם לא הוגדר מי היא החברה. ולכן טוען זועבי משלא הוגדרה החברה אין לומר כי זועבי הפר את החוזה עת התקשר בשלב מאוחר יותר עם אסום. מר ברזני, מנהל ברזני העיד לפני כי החוזה הוכן על ידי ברזני (עמ' 5-6 לפרוטוקול). מכאן שי לנהוג לפי הכלל של פרשנות בניגוד למנסח. עד לאחרונה שלטה במישור המשפטי ההלכה לפיה יש לפרש חוזה לאור תכליתו הנלמדת מאומד דעתם המשותף של הצדדים, בהתאם לדוקטרינת הפרשנות התכליתית של החוזה כפי שזו מצאה ביטויה בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995). אולם לאחרונה נשמעו קולות המסתייגים מהלכה זו תוך שימת דגש על לשון החוזה. נקבע כי כאשר לשון החוזה ברורה אין מקום לתת פרשנות החורגת מלשון הטקסט הברורה וגבולות הפרשנות הם גבולות הטקסט החוזי. כך לאחרונה נפסק ב כי: "אין ספק כי במקרה דנן לשונו של הסכם הגירושין ברורה וכוונת הצדדים מפורשת, כפי שהצביעה על כך דעת הרוב בבית המשפט המחוזי. משכך, שגה בית המשפט לענייני משפחה כאשר פירש את הסכם הגירושין פרשנות תכליתית תוך התעלמות מלשונו המפורשת של ההסכם. כפי שהדגשתי לא אחת, סבור אני כי מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו [ראו למשל: ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (, 23.1.2008); ע"א 5952/06 בלום נ' אנגלו סכסון בע"מ (, 13.2.2008); ע"א 10849/07 פוארסה נ' פוארסה (, 12.11.2009), והשוו: דבריה של השופטת מ' נאור בע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (, 10.9.2009), סעיף 42. כן ראו: גבריאלה שלו "מיהם שליטי החוזה (דיון נוסף בהלכת אפרופים)" ספר מישאל חשין 645, 665 (עורכים אהרון ברק, יצחק זמיר, יגאל מרזל, 2009)]." במקרה הניצב לפני לשון הטקסט החוזי אינה ברורה די הצורך. לא צויו ברחל בית הקטנה מי היא החברה אשר עימה נאסר על זועבי לעבוד. בע"א 3559/07 ‏ ‏ חיים וחנה זקס נ' המפרק ד. קירשנבוים בתפקידו כמפרק עמותת הקוטג'ים בשועפט (בפירוק)‏ [פורסם באתר בתי המשפט ביום 7.7.2009] נפסק:   "פרשנותו של הסכם נלמדת כידוע מאומד דעתם הסובייקטיבי והמשותף של הצדדים, על פי לשון ההסכם והנסיבות בהן הוא נערך ונחתם (ראו ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פ"ד מט(2) 265, 311 (1995); ד"נ 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקאות 11-9 לפסק דינו של השופט ריבלין (לא פורסם, , 11.5.2006); ע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ (לא פורסם, , 4.2.2009); אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט 388-387 (תשס"ג)). בהיעדר אפשרות להתחקות אחר כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים, נעזר הפרשן בכלי ניתוח אובייקטיביים ויבחן את אומד דעת הצדדים לאור הסכמים מאותו סוג וטיפוס ובהתחשב במטרות שהיו מנסים להשיג במקרה זה "צדדים סבירים והוגנים" (עניין אפרופים, בעמ' 313, עניין ארגון מגדלי הירקות, פיסקה 29 לפסק-דינו של השופט חשין; עניין אינטגרציה)." מלשון החוזה ניתן ללמוד כי אחת האפשרויות הפרשניות בעת השימוש במילה "חברה" בסעיף 14 לחוזה היא החברה האחראית על הפרויקטים מטעם משה"ב (ראה סעיפים 1 ו- 5 לחוזה). ברזני בעדותו לפני העיד כי היה ברור לכל עם איזה חברה הם התכוונו לעבוד הלא היא חברת אסום ולכן אין מקום לכל מחלוקת בנקודה זו (עמ' 6 ש' 23 -25) מאידך זועבי בתצהירו טוען כי אין זה ברור מה הכוונה ב"חברה" לדעתי טענה זו יש בה סוג של היתממות. הרי זועבי בנשימה אחת טוען כי לא הפר את התניה עם ברזני מאחר וההתקשרות עם אסום הייתה לאחר גמר הפרויקט עם ברזני. הנני מסיק מעדות זו כי זועבי היה מודע לאותה תניה והיה מודע לכך שהיא מכוונת כלפי אסום. ולכן טענתו כי הקפיד להתקשר עם חברת אסום רק לאחר גמר הפרוייקט עם ברזני מלמדת כי היה מדוע לכך כי הכוונה במילה "חברה" בסעיף 14 לחוזה היא לאסום. השלמה לכך ותימוכין לפרשנות זו השימוש שנעשה בסעיפים אחרים לגבי החברה שהינה החברה האחראית על הפרויקט מטעם משה"ב (משרד הביטחון) הלא היא אסום. בשים לב לכך אני קובע כי כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים היא שזועבי לא יקבל עבודה מהחברה עימה עובד ברזני קרי אסום. על פי סעיף 2 לחוק החוזים האחידים. תשמ"ג - 1982 הגדרת חוזה אחיד הינה כדלקמן: "'חוזה אחיד' - נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם;" לעניות דעתי אין המדובר בחוזה העונה להגדרת חוזה אחיד. אמנם חלק ניכר מתנאי החוזה הוכתבו על ידי ברזני. אולם נותר חלק מתניות החוזה שלא הוכתבו על ידי ברזני והם התמורה ומועדי התשלום שלגביהם נוהל משא ומתן בין הצדדים. בע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' התאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד מה(5), 89 , 110-111 (1991) נפסק:"טופס ההסכם מוגש לשחקן כמוצר מוגמר פחות או יותר, ללא מקום למשא ומתן. אין לשחקן השפעה, ולו עקיפה, על תנאי ההתקשרות. בפניו עומדת הברירה לקבל את ההצעה כמות שהיא או לדחותה. מרכיב זה של חוסר ברירה מעשי, בחינת "OR LEAVE IT TAKE IT", הינו ממאפייניו העיקריים של החוזה האחיד (בן נון, שם, בעמ' 13; כהן ופרידמן, שם, בעמ' 50; שלו, שם, בעמ' 607). לא בכדי כונו חוזים מסוג זה 'חוזי הצטרפות'." במקרה העומד לפני החוזה אינו מסוג TAKE IT OR LEAVE IT ולא ניתן לומר כי מדובר במוצר מוגמר אשר הובא על ידי ברזני לזועבי. הפרטים שמולאו בכתב יד כגון מחיר ושלבי תשלום הם תולדה של משא ומתן ולכן מסקנתי היא שאין המדובר בחוזה אחיד. בשים לב לתוצאה זו מתייתר הצורך בדיון בשאלה האם מדובר בתנא מקפח אם לאו בחוזה אחיד. טענה נוספת אשר יש להכריע בה נוגעת להיקף תחולת התניה האסרת התקשרות עם אסום. האם היא חלה רק על הפרוייקט הספציפי עליו הסכימו ברזני וזועבי או שמא היא חלה על עבודות עתידיות. זועבי טען לפני כי החוזה אינו חל על עבודות עתידיות. אולם טענה זו דינה להידחות. עיון קל בתמליל אחת השיחות בין מר ישראל ברזני לזועבי מחה ברזני באוזני זועבי על העובדה כי זועבי לוקח עבודות מאחרי גבה של ברזני ואילו זועבי בתגובה לא טען מאומה בקשר להסכמה החוזית והיקפה. וכך תועדו הדברים: "ב- אתה חוזר לעבודה בסדר, אבל איך יכול להיות שהוא לוקח עבודה של 3, 4 ימים כשהוא עובד אצלי מאותה חברה שאני עובד מ- נכון ב- תסביר לי אתה מ- אמ...לא יודע מה להגיד לך ישראל ב- מה הוא לוקח עבודה מ...זה, הוא לוקח עבודה מהם עבודה מאחרי הגב שלי, למ...אני לא מבין את הקטע הזה, לא מבין את זה, באמת לא מבין מ- הוא אמר ש...הוא אמר לי שהוא עובד א... יומית ב- מה זה משנה עובד יומית או לא יומית? מ- (ל.ב.) יומית, לא יודע אם ביקשו ממנו לא ביקשו ממנו ב- אבל בינתיים אנחנו לא מוסרים (ל.ב.) אנחנו מאחרים שמה, אז מה? אבל איך הוא לוקח בכלל עבודה בלי להגיד לי בכלל, בלי ל... באמת. מ- כן (ל.ב.) אתה צודק ב- ואני אומר לך כבר שאני שומע שמועות שהוא לק... לוק... שאתם לוקחים עבודה לא דרכי שמה ואני לא מבין כאן, אם אתה רוצה בוא תשב איתי, תדבר איתי, תסביר לי הכל באמת... אתה רוצה מחמוד שנשב אתה ואני איזה יום? מ- איפה אתה עכשיו כאן?" עוד עולה מתמלילי השיחות כי למעשה אחיו של זועבי מר עומר זועבי הוא שותף עימו בעסק ולמעשה פרומאלית העסק רשום על שם הנתבע. לכן הכוונה בציטוט האחרון המוזכר לעיל לעומר אשר מפר את ההסכם ופועל מאחורי הגב אך מאחר וזועבי אישר בחקירתו כי עומר עובד שלו אני רואה בפועלתם כאחד. מהציטו המובא לעיל אישר זועבי חד משמעתי כי ברזני צודקת בטענה כי החוזה הופר על ידי זועבי כאשר זועבי קיבלו עבודות נוספות וסיפקו לאסום עובדי יומית. לכן אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בהסכמתם החוזית הייתה שסעיף 14 חל על עבודות נוספפות מעבר לעבודות עליהם הוסכם בין ברזני לזועבי. יתרה מכך, לזועבי נשלח מכתב 16.8.2007 ובו הועלתה הטענה כי הוא מפר את החוזה על ידי התקשרות ישירה עם חברת אסום (מוצג ת/4). אולם זועבי לא מצא לנכון כלל להשיב לאותו מכתב דבר העומד לו לרועץ. אי מתן תשובה עומד בעוכרי הנתבעים ומחזק את ראיות התביעה. בע"א 74/89 חסינים חברה להחזקת נכסים בע"מ נ' נתן שפירא, פ"ד מו(1), 845 נפסק: "שפירא כתב שני מכתבים לחסינים בדרישה לקבלת דמי תיווך, וחסינים לא השיבו לאותם מכתבים. בית המשפט קמא מצא כי אי-היענות לאותם מכתבים יש בו כדי לתמוך בגירסת התובע, וכשאני לעצמי סבורני שהדברים אינם כן. העובדה בלבד שאדם אינו משיב למכתבי דרישה הנשלחים אליו, אין בה כדי לדבר לחובתו, אלא אם נסיבות העניין מוליכות למסקנה כי אדם סביר היה רואה עצמו חייב להשיב לאותם מכתבים. אדם המקבל מכתבי התראה אינו חייב להשיב לכל טרדן (לגירסתו, כמובן), ועל-כן רק בנסיבות בהן מתחייבת תגובה ניתן לראות באי-תגובה חיזוק לגירסת הצד שכנגד (ע"א 268/71 עזבון מרגוליס נ' לינדר פ"ד כו(763 ,761 (2ד' ואילך)." במקרה הניצב לפני פניית ברזני לזועבי במכתב ת/4 חייבה מצד זועבי תגובה. אדם סביר אשר הועלו נגדו טענות של הפרת חוזה כאשר משמעות ההפרה תשלום פיצוי במאות אלפי שקלים וכן ביטול שיק תמורה על סך של כ- 59,000 ₪ שנמסר מברזני לזועבי היה מחייב תגובה וכל אדם סביר היה משיב למכתב כדוגמאת זה. חוסר תשובה מצד זועבי מחזקת את טענת ברזני כי התניה חלה על עבודות עתידיות שיקבל זועבי מאסום. באשר לטענה כי מדובר בתנאי בלתי סביר יש ממש בטענה זו. הפסיקה ראתה בתניות המגבילות את חופש העיסוק של צד מסוים לחוזה בעין לא אוהדת ואף לא היססה להתערב בהסכמה החוזית ולהורות על צמצום היקפן של תניות מסוג זה. הסיבה להתערבות בתניות אלו נעוצה בטענה כי תניה מסוג זה מנוגדת לתקנת הציבור. עמד על כך בית משפט עליון בע"א 672/96 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' רכטמן [15], תוך עמידה על השיקולים המתחרים ביניהם בעמ' 36: "ההכרעה בשאלת תקפותה של תניה חוזית המטילה הגבלת עיסוק מושפעת, אל נכון, מן ההכרה שחופש העיסוק, לבד מהיותו זכות יסוד של הפרט, מהווה גם ערך חברתי מרכזי שלציבור יש עניין בהגנה עליו. אך חופש העיסוק - ככל זכות וחירות הנתונות לאדם - איננו מוחלט אלא יחסי, וההכרה העקרונית בהיקפו הרחב של חופש העיסוק אינה מכתיבה את מידת ההגנה שתינתן לו בנסיבותיו של מקרה נתון כלשהו (בג"ץ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בעמ' 708). המבחן לתקפותה של הגבלת עיסוק המוטלת בחוזה הוא תקנת הציבור, וההכרעה בשאלה אם הגבלה על חופש העיסוק שהוטלה בחוזה פלוני עומדת במבחנה של תקנת הציבור, חייבת להתבסס על האיזון בין שני ערכים מרכזיים: חופש העיסוק מזה, וחופש ההתקשרות בחוזה מזה (ע"א 369/74 "טרומאסבסט" חברה להרכבת מבנים טרומיים בע"מ נ' זכאי, בעמ' 797; ע"א 618/85 מעיינות הגליל המערבי בע"מ נ' תבורי - ביח"ר למשקאות קלים בע"מ, בעמ' 349-348 וע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, בעמ' 853). למהות הקשר החוזי שבין הצדדים (כלום המדובר ביחסי מעביד-עובד, ביחסי שותפים, בהתקשרות למכירה של עסק קיים וכדומה) ולתנאים האחרים הכלולים בהסכם שבגדרו הוטלה ההגבלה, יכולה להיות השפעה על משקלו היחסי של כל אחד ממרכיבי משוואת האיזון בין חופש העיסוק לבין חופש ההתנאה החוזית. ואולם ככלל, הגבלה שמבחינת מהותה והיקפה נמצאה סבירה והוגנת כלפי הצדדים עצמם, חזקה עליה שהיא עומדת גם במבחנה של תקנת הציבור (ע"א 4/74 ברמן נ' משרד להובלת משאות פרדס-חנה-כרכור "עמל" בע"מ, בעמ' 723)". נפסק עוד כי יש לבחון את ההגבלה על חופש העיסוק במשקפי הסבירות. את השיקולים שיש להביא בחשבון סיכם בית משפט העליון בע"א 3156/98 בן ישי נץ ויינגרטן, פ"ד נה(1) 939: "סבירות ההגבלה נבחנת לאורם של ערכים אחרים המתחרים בזכות לחופש העיסוק. היא נמדדת על-פי טיבה של ההגבלה בהתחשב בהיקפה וגם בטיב הקשר החוזי שבין הצדדים. "המבחנים הם בעיקר לאור אופי ההגבלה, היקפה, הזכויות הקנייניות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, אם נועדה ההגבלה להגן על סודות מקצועיים או מסחריים אשר נרכשו עקב היחסים המשותפים בין בעלי-הדין, וכדומה שיקולים העשויים ללמד אם בנסיבות המקרה המסויים עשוי צד אחד להפיק הנאה יתירה מבלי שיהיה זכאי לכך מבחינת היחסים החוזיים שביניהם מבחינה כוללת" (ע"א 365/74 "טרומאסבסט" חברה להרכבת לבנים טרומיים בע"מ נ' זכאי [14], בעמ' 797)." בשוקלי את כל השיקולים הנ"ל הנני מגיע למסקנה כי סעיף 14 לחוזה בין הצדדים הינו סעיף בלתי סביר בעליל. המודבר בסעיף שאין לו הגבלה על הזמן והמקום. מדובר בתניה גורפת שמגבילה את חופש העיסוק של זועבי בצורה בלתי מידתית גם אם אקח בחשבון שאין המדובר ביחסים בין עובד ומעביד שמתקיימת לגביהם חזקה של חוסר שוויוניות. נפסק כבר בע"א 6601/96 AES SYSTEM INC. נ. משה סער, פ"ד נד(3) 850 כי תניות המגבילות את חופש העיסוק מעבר לאינטרסים הלגיטימיים של הצדדים נוגדות את "תקנת הציבור", ועל-כן הן בטלות. תניה המגבילה את חופש העיסוק בגדרי האינטרסים הלגיטימיים של הצדדים היא תקפה, והצד הנפגע מהפרתה זכאי לכל התרופות הניתנות בגין הפרת חוזה ( עמ' 877ג). עוד נפסק כי בית-המשפט רשאי לצמצם את היקפה של ההגבלה על חופש העיסוק כדי להעמידה בדרישות הסבירות והמידתיות. הוא יעשה כן, בראש ובראשונה, תוך שימוש בכללי הפרשנות. החזקה הינה כי תכליתו של החוזה הינה שחופש העיסוק של העובד מוגבל כדי האינטרסים הלגיטימיים של המעביד. אם ניתן להגשים חזקה זו - בהתחשב בחזקות האחרות ובאומד-דעת הצדדים, כפי שהוא עולה מהחוזה ומהנסיבות - באמצעות לשון החוזה, בית-המשפט יעשה כן. בעניין זה ניתן, במקרה מתאים, להגביל לשון כללית על-פי התכלית המונחת ביסודה, באופן שהיא תתפרש כחלה אך על "האינטרסים הלגיטימיים" של המעביד ( עמ' 877ד - ו). אולם גם אם הייתי מעמיד את היקף התניה לתקופה של שנה , שהינה לדעתי תקופה מינימאלית לצורך הענין ונראית לי כתקופה סבירה, הרי נמצא כי זועבי הפר את החוזה שכן מיד לאחר סיום הפרויקט עם ברזני וכבר בחודש אוגוסט 2007, כחצי שנה לאחר חתימת החוזה בין ברזני לזועבי, קיבל זועבי עבודה מאסום. לכן בשים לב לכך הנני קובע כי זועבי הפר את החוזה עם ברזני על ידי קבלת עבודות מאסום. מאחר ונמצא כי זועבי הפר את החוזה אינני נדרש ליתר עילות התביעה. קשר סיבתי: טוען זועבי בסיכומיו כי הוא לא פגע בציפיותיו של ברזני לקבל עבודות מאסום שכן ממלא שני האחרונים הסתכסכו וברזני ממלא לא היה צפוי לקבל עבודות מאסום. טענה זו נוגעת לקשר הסיבתי בין הפר החוזה לנזק הנטען. אציין עוד במאמר מוסגר כי גם אם הייתי קובע כי זועבי חייב בעילות הנזיקיות או בעשיית עושר יש עדין להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים למעשיו. יש ממש בטענת זועבי כי היחסים בין אסום לברזני עלו על שרטון ללא קשר לזועבי עוד בטרם זועבי סיים את העבודות נשוא החוזה או התקשר עם אסום. לכן כפועל יוצא מכך גם אם זועבי לא היה מתקשר ישירות עם אסום יש ממש בטענתו כי ברזני לא היו מקבלים ממלא מאסום עבודות כלשהם בשל היחסים העכורים ששררו בין צדדים אלו. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971 קובע כי הנפגע זכאי לפיצויים בעד נזק שנגרם לו עקב ההפרה. דרוש כי יהיה יחס של גרימה בין ההפרה לבין הנזק. בע"א 571/80 אילן רחמים חברה לבניה והשקעות בע"מ נ. טביק, פ"ד לז(2) 77 נפסק: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק, שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה, ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת מן ההפרה. משמע, הפיצויים נקבעים לאור שיעורו של נזק הממון, הניתן להערכה כספית, לרבות כל חסרון הכיס ומניעת רווח, שנגרמו לנפגע. לצורך קביעת גבולותיו של הנזק הכספי, שהוא בעל נגיעה בשאלת שומת הפיצויים, נזקקים לקשר הסיבתי (קרי: "עקב ההפרה ותוצאותיה") ומרחיקים ונפנים לא רק לנזק, שהמפר ראה אותו מראש, אלא גם לזה שחייב היה לצפותו מראש." עוד נפסק בע"א 2887/91 בן ציון גול נ' אליצור אוריעל, , תק-על 95(3), 1174 , 1177 (1995):"ככלל נדרש על פי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. (ראה ג. שלו דיני חוזים (מהדורה שניה) בעמ' 578, ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ ואח', פ"ד מו(1) 756, בעמ' 771; ע"א 571/80 אילן רחמים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' טביק פ"ד לז(77 (2, בעמ' 80). לעניננו יפים גם דבריו הבאים של המלומד א' זמיר:"גם אם תוכח אחריותו של החייב בחיוב השתדלות, הרי שקנה-המידה לתרופות הנפגע איננו הפער בין התוצאה שהושגה בפועל ובין התוצאה המיוחלת, אלא הפער בין התוצאה בפועל ובין התוצאה שניתן לשער כי היתה מושגת אלמלא ההתרשלות" (בספרו על עקרון ההתאמה בעמ' 104). כדי לבסס זכאות לפיצויים היה על אוריעל להראות כי אלמלא ההפרה הנטענת מצד גול קיימת אפשרות של ממש כי החובות כולם או מקצתם היו מוחזרים. מעבר לאותה השערה שמעלה השופט קמא אינני סבורה כי קיימת תשתית עובדתית שעל יסודה ניתן להסיק כי לולא הופר ההסכם במהלך אותם עשרה ימים כנטען על ידי אוריעל, היה חל שנוי של ממש במהלך הארועים עד כי כינוס הנכסים היה נמנע ובסופם של דברים היו החובות, או לפחות חלקם, מוחזרים. לפיכך, אפילו סברתי (ואינני סבורה כך) כי גול הפרו את ההסכם לא היה בכך כדי להועיל לאוריעל, שכן הקשר הסיבתי בין ההפרה לנזק לא הוכח. " מכתב התביעה והבקשה לרשות להגן בתובענה שהוגשה על ידי ברזני כנגד אסום עולה כי היחסים החוזיים עלו על שרטון עקב טענת אסום להפרת החוזה מצד ברזני על כך שלא עמד המועד לסיום המלאכה קרי בחודש מרץ 2007. בסעיף 7-9 לבקשה לרשות להגן שהגישה חברת אסום נטען כדלקמן: "7. בסמוך למועד סיום העבודות עפ"י ההסכם, קרי, 15/3/07, המשיבה הייתה רחוקה מאוד מסיום העבודות וניתן לאמר כי לא נעשתה ולו מחצית מן העבודה. . . 9. המבקשת אף שקלה הנסיבות שנוצרו, להפסיק את עבודות המשיבה בהתאם להוראות סעיף 6 להסכם (תנאים כלליים), אולם בסמוך לכך, תגברה המשיבה את העובדים, תוך הגברת קצב העבודה באמצעות קבלן משנה מטעם המשיבה." בנוסף טענה אסום כי ברזני לא השלימה את עבודות השלד לא בחודש יולי או באוגוסט 2007 ולא ביצעה את התיקונים שנדרה לבצע (סעיפים 17 - 19 לבקשה לרשות להגן). משאלו הם הטענות של אסום לא היו כל יסוד לסברה כי ברזני אמורה הייתה לקבל עבודות נוספות מאסום. מר ברזני אף אישר לשאלתי אליו כי הסכסוך עם חברת אסום החל בחודש יוני יולי 2007 (עמ' 6 ש' 9). אין גם ממש בטענת ברזני לפיהן היא הייתה אמורה לקבל עבודות מאסום ולמעשה נפגשו ולחצו יד לגבי עבודות אלו כפי שהעיד לפני (עמ' 9). הראיה ברזני לא מצאה לנכון לכלול טענה זו במסגרת התביעה שהגישה כנגד אסום ואם היו דברים בגו הייתה ברזני תובעת את אסום על הפרת חוזה בגין אי מתן עבודות נוספות כמוסכם לדידה. ברזני לא טרחה להעיד מי מנציגי אסום אשר יתמוך בטענתה והדבר עומד לה לרועץ. מר ברזני סתר את עצמו בעדותו כאשר העיד לפני בתחילה כי הסיבה לסכסוך בין ברזני לאסום אותו "מחטף" שעשה זועבי לטענת כאשר הפר את החוזה עם ברזני והתקשר ישירות עם אסום (עמ' 9 ש' 21 - 24). אולם כשעומת מר ברזני עם כתב התביעה שהגיש כנגד אסום בו שם טען כי אין קשר בין הסכסוך לבין זועבי לבין הסכסוך עם אסום חזר בו וטען שאינו חפץ לקשור בין שני הסכסוכים (עמ' 11 ש' 14 -20). מר ברזני טען לפני כי נפגש עם נציג צברת אסום בנבטים בדרום בשטח שם סיכמו כי כשבעל בחברה ישוב מחו"ל הם יחתמו חוזה (עמ' 9 ש' 6 -8). אולם עיון בתמלילי השיחות שצירף ברזני עולה תמונה אחרת. בתמליל שיחה מס' 2566 בין מר ברזני לבין חיים מחברת אסום מספר ברזני לחיים כי שוחח עם שלומי על מנת לסגור עימו ואז שלומי אמר לו שהוא נוסע לחו"ל למשך שבוע ואז שלומי הודיע לי כי בכל מקרה קיבל מחיר יותר נמוך מברזני (עמ' 2 לתמליל). בעמ' 3 לאותו תמליל מוסיף ברזני ואומר כי שלומי מחברת אסום אמר לא שהוא לא יסגור עד שהוא חוזר והכוונה מחו"ל. גרסה זו סותרת את הגרסה שהשמיע לפני לפיה הוא סגר לפני שהבעלים של חברת אסום נסע לחו"ל. גם בשיחה שהתקייהמ בין מר ברזני לשולמי (תמליל מס' 2575) דוחק מר ברזני בשלומי להיפגש ומר ברזני אף טוען כי דיבר עם אנשים כבר. אך שלומי באותה שיחה מזכיר לו כי הוא מתעכב בפרוייקט המבוצע על ידו. גם בסוף השיחה אין כל הסכמה בין אסום לברזני על פרויקטים עתידיים. המדובר בעדות יחידה של מר ברזני לגבי עסקאות שאמור היה לסגור או כבר סגר עם חברת אסום עדות שלא זכתה לאימוני. לכן בשים לב לכך ובשים לב לסכסוך שהתגלע בין ברזני לאסום לא הוכח כי ברזני היו ממשיכים לקבל עבודות מאסום ולכן לא הוכח הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה על ידי זועבי לבין הנזק שנגרם לברזני בדמות הפסד חוזים עתידיים עם אסום. משלא הוכח קשר סיבתי בין ההפרה לנזק דינה של תביעת ברזני כנגד זועבי להידחות כתוצאה מכך דין התביעה השיטרית של זועבי להתקבל שכן טענת הקיזוז מהתמורה נפלה. סיכום : אני מורה על דחיית התביעה בת.א. 6680/07 . התביעה בת.א. 6746/07 מתקבלת ולכן ההתנגדות לביצוע השטר נדחית וזועבי רשאי להמשיך בהליכי הוצל"פ כלפי ברזני כסדרם הנני מחייב את התובעת/ברזני בהוצאות הנתבע/זועבי בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. תניות בחוזהחוזה