תרמית ביטוח

מה הדין בסוגיית תרמית ביטוח ?

סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 מטיל על מבוטח, הפועל בדרך שעולה כדי תרמית בתחומים הנזכרים בו, סנקציה חמורה וקיצונית של שלילה מוחלטת של זכאותו לתגמולי ביטוח.

בדין הכללי, תובע שתביעתו לא הוכחה (מקום שעליו הנטל להוכיחה), לרבות תובע שהתברר כי תביעתו נגועה בתרמית מצידו, ילקה בכך שתביעתו תידחה ואין צורך בהוראת חוק מיוחדת לשם כך (ואכן אין בנמצא בדין הכללי הוראה מקבילה להוראת סעיף 25 האמור – בדיני החוזים הכלליים והמיוחדים, בדיני החיובים האחרים ובדיני הקניין). תובע בתביעה שחוק חוזה הביטוח אינו חל עליה, אשר חלק מתביעתו יסודו באמת וחלק אחר נגוע בתרמית מצדו (כגון הוספה בתרמית של רכיב כוזב לתביעה מוצדקת כדי להגדיל את היקף הסעד שיינתן), יזכה בתוצאה המקבלת את התביעה בחלקה האמיתי ודוחה את החלק הנגוע בתרמית.

רק בתחום תחולתו של חוק חוזה הביטוח, גם תובע שתביעתו כוללת הן חלק אמיתי והן חלק שמקורו בתרמית ילקה בכך שכל התביעה תידחה, גם אם החלק הנגוע בתרמית אינו גדול ביחס לאותו חלק של התביעה שיסודו בדברי אמת. זו סנקציה קיצונית שההצדקה לה נעוצה בפערי המידע הקיצוניים בין המבטח למבוטח בכל הנוגע למקרה הביטוח, לנסיבות הקונקרטיות בהן אירע, להיקף הרכוש שניזוק ולשאר הנסיבות האופפות את מקרה הביטוח ואת התביעה לתגמולי ביטוח. פער מידע זה הוא טוטאלי.

בעוד למבוטח, אישית או באמצעות מי מטעמו, שליטה ברכוש המבוטח ובנסיבות של מקרה הביטוח ושל פרטי הנזק שנגרם בגינו, הרי המבטח חסר כל שליטה על הרכוש ועל הנסיבות, וכל (או לפחות עיקר) המידע שברשותו נמסר לו מפי המבוטח או הבאים מטעמו וממסמכים שבשליטתם. כדי להגיע למידע חיצוני כלשהו שמקורו אינו במבוטח ובנציגיו, על המבטח להשקיע משאבים ניכרים וגם אם ייעשה כן עדיין עיקר המידע, הנתונים והעובדות לא יוכלו להתברר ממקור שאינו תלוי במבוטח. פער מידע קיצוני זה עלול להיות בגדר פרצה הקוראת לניצול לרעה בהיקפים נרחבים בדמות מעשי תרמית המיועדים לקבל תגמולי ביטוח שכולם או מקצתם אינם מגיעים למבוטח אלמלא התרמית.

תרמית כזו יכול ותלבש צורות שורות ומגוונות: החל במבוטחים שפוגעים ברכוש המבוטח או מעלימים אותו בעצמם או באמצעות מי מטעמם וגורמים בכך למה שנחזה להיות מקרה ביטוח, דרך מבוטחים המוסרים ביודעין מידע כוזב על היקפו וטיבו של הרכוש שניזוק או אבד באירוע שהוא לכשעצמו בגדר מקרה ביטוח אמיתי, דרך מי שמוסרים ביודעין מידע כוזב על קיומם של אמצעים להפחתת הסיכון ("מיגון"), על טיבם המדויק או על מצבם במועד הרלבנטי כדי ליצור ביודעין מצג כוזב כאילו קוימו התנאים שנקבעו בחוזה הביטוח על ידם במועד הרלבנטי, ועוד. למבטח הנתקל במעשי תרמית מסוג זה צפוי קושי גדול בחשיפתם ובהוכחתם, וכדי שיהיה לו בכלל סיכוי לחשוף את התרמית הוא נדרש להשקעה ניכרת של ממון ומאמץ.

הן מעשי התרמית עצמם והן המשאבים הנדרשים כדי לחשוף חלק כמה שיותר גדול מהם, מביאים בסופו של יום לעליית הוצאות המבטח הן בשל תשלום תגמולי ביטוח שאינם מגיעים בדין והן בשל עלויות הבירור של התביעות ובדיקתן כדי לאתר ככל האפשר מעשי תרמית. עלייה כזו סופה שיש בה כדי להביא להתייקרות הביטוח, תוצאה המנוגדת לאינטרס הכלכלי והחברתי התומך בכך שאנשים ועסקים יערכו ביטוחים כדי להתגונן מפני סיכונים, למנוע קריסה כלכלית של עסקים ומשקי בית כתוצאה מפגעי טבע וממקרי ביטוח נוספים, ועוד.

בהיקפים גדולים עלולה התופעה גם להגיע לכדי סיכון יציבותם של המבטחים – יציבות שהיא אינטרס כלכלי וחברתי ממדרגה ראשונה עד כדי שהוא מצדיק רגולציה נרחבת ביותר של ענף הביטוח. זוהי ההצדקה לסנקציה הקיצונית שסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח קובע, שמטרתה להרתיע מבוטחים מפני הפיתוי לנצל לרעה, במרמה, את פערי המידע המוחלטים לטובתם בהקשר של תביעה לתגמולי ביטוח.

כאשר התרמית המיוחסת למבוטח נוגעת לתוכנו של חוזה הביטוח, הרציונל האמור אינו חל משום שחוזה נכרת ותוכנו נקבע על ידי שני הצדדים (בין שקיים תיווך ביניהם ובין אם לאו). לגבי תוכן חוזה הביטוח לא קיים פער עצום במידע עד כי המבוטח לבדו שולט על כל המידע הרלבנטי, והמבטח נעדר כל יכולת עצמאית לקבל מידע כזה בזמן אמת. ממילא אין הצדקה להחיל על סיטואציה כזו את התוצאה הקיצונית שעליה מורה סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

בנסיבות כאלה, סנקציה השוללת מהמבוטח גם את המגיע לו בדין על פי חוזה הביטוח כפי שאכן הוסכם ונכרת רק משום שחלק מתביעתו מבוסס על גרסה שאינה אמת לגבי תוכן החוזה, היא סנקציה שאינה מידתית. היא פוגעת בזכויות המבוטח מעל לדרוש, ומפלה ללא הצדקה עניינית בין מבוטח בנסיבות שתוארו לעיל לבין תובע אחר, שאינו תובע מכח חוזה ביטוח, שחלק מתביעתו מבוסס על האמת וחלק אחר הוא כוזב ומיועד לנסות ולהגדיל את הסכום שהתובע יזכה בו. על כן ראוי לפרש את סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח כך שלא יחול על תרמית שעניינה תוכן חוזה הביטוח.

פירוש כזה הוא לא רק רצוי וראוי, אלא גם אינו סותר את לשון הסעיף. אכן, הסעיף אינו מדבר רק בתרמית לגבי מקרה הביטוח אלא גם בתרמית בדרך של מסירת עובדות כוזבות "בנוגע לחבות המבטח", אולם גם את החלק הזה של הסעיף ניתן ליישם כך שיישאר בו תוכן ממשי מבלי שיחול על תרמית שעניינה תוכן חוזה הביטוח. לטעמי, חלק זה של הסעיף חל על מסירת עובדות כוזבות לגבי אלה: ערך הרכוש שניזוק ותוכנו; ערכו ותוכנו של כלל הרכוש המבוטח (מקום שבו חלים הכללים בדבר תת-ביטוח), במטרה להסתיר או לצמצם תת ביטוח קיים; קיומם ומצבם של אמצעים להקלת הסיכון, שנועדה להסתיר הפרה של הוראות הפוליסה לגביהם בכלל או בעת מקרה הביטוח; וכיוצא באלה. נמצא כי מבחינה לשונית ועניינית אין הכרח להחיל את סעיף 25 לחוק גם על תרמית לגבי תוכן חוזה הביטוח, רק כדי למלא בתוכן אותו חלק של הסעיף העוסק בעובדות כוזבות לגבי חבות המבטח שאינן מתייחסות למקרה הביטוח עצמו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון