האם בית המשפט רשאי להתנות את אכיפת החוזה על "המפר" בתשלום פיצויים של "הנפגע" או בהבטחת תשלום הפיצויים ,בהתאם לסעיף 4 לחוק החוזים תרופות, על פיו: "בית המשפט רשאי להתנות את אכיפת החוזה בקיום חיוביו של הנפגע או בהבטחת קיומם או בתנאים אחרים המתחייבים מן החוזה לפי נסיבות הענין" ? בשאלות אלה דן בית המשפט העליון בע"א 288/80 וינקלר נ' ספיר סודרי חברה לבנין בע"מ, פ"ד לו (2) 365. באותו ענין נעשתה עיסקת קומבינציה בין הבעלים של המקרקעין, המערערים, ובין המשיבה, שהתחייבה לבנות עליהם בנין ולמסור למערערים דירות באותו בנין. הבנין נבנה והדירות נמסרו למערערים, אך אלה סירבו להעביר את הבעלות במקרקעין על שם המשיבה (או הרוכשים ממנה) עד שזו תשלם להם פיצויים עבור ליקויי בניה שהתגלו בדירות שנמסרו להם. נקודת המוצא של בית המשפט היתה, כי חובתם של המערערים להעביר את הבעלות במקרקעין וחובתה של המשיבה לשלם פיצויים עבור ליקויי הבניה בדירות הם חיובים "עצמאיים", כשכל אחד מהם ניתן לביצוע, למרות הפרת החיוב האחר. כב' השופט לנדוי אימץ את דעת בית המשפט קמא (כב' השופט קציר), לפיה, תביעת הפיצויים אינה כשלעצמה עילה לאי מילוי התחייבות המערערים להעברת הבעלות, והוא מוסיף (עמ' 372): "שאם לא כן, ניתנת גושפנקא בדיעבד לעיכוב הביצוע של כל חיוב עיקרי, שאינו חיוב מקביל או משולב, על ידי העלאת טענה כלשהי, ולו גם טענת סרק, על הפרת החוזה על ידי הצד המפר, על הפרה כלשהי של החוזה על ידי הצד הנפגע ותביעת פיצוי על אותה הפרה, ובינתיים מושעה קיום החיוב העיקרי, לעתים במשך שנים כמו כאן, עד לגמר הבירור בבתי המשפט. זו תוצאה שאין הדעת סובלתה. לשון אחר, אין לתת לצד המפר זכות עיכבון שאינה כתובה בחוק, לא מלכתחילה אף לא בדיעבד." כב' השופט ברק, לדעתו הצטרף כב' השופט ש' לוין, לא הסכים לגישה זו (עמ' 375): "אין בידי לקבל גישה זו. לעתים, רשאי גם רשאי בית המשפט, על פי הוראותיו של סעיף 4 לחוק התרופות, להתנות אכיפת זכות חוזית שיש לנפגע כלפי המפר, בתשלום פיצויים, המגיעים למפר מאת הנפגע בשל הפרה שעשה זה האחרון, הטעם לגישתי זו מבוסס הן על פרשנותו של סעיף 4 לחוק התרופות והן על המדיניות המשפטית, שנראית לי כראויה בסוגיה זו." ובאשר לחשש שהעלה כב' השופט לנדוי להעלאת טענות סרק שיעכבו את אכיפת החוזה משיב כב' השופט ברק (עמ' 377), כי חשש זה אינו מיוחד לתביעת הפיצויים דווקא. יחד עם זאת, מוסיף כב' השופט ברק הערה חשובה (עמ' 378): "אף שדעתי היא, כאמור, כי הסמכות נתונה לבית המשפט להתנות אכיפה בפיצויים, ער אני לשיקולים המעשיים, שהעלה חברי הנכבד הנשיא. כמוהו גם אני סבור, כי אין זה רצוי, כי במסגרת משפט אכיפה יתנהל מעין משפט זוטא בעניין הפיצויים. דומה שאין מנוס מהשארת העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, השומע את המשפט. עליו יהא לאזן בין הצורך לנהל ביעילות את משפט האכיפה, בלי שיסטה וייהפך למשפט בגין פיצויים, לבין הצורך לקבל מידע, באשר לשיקולי הצדק שבין הצדדים, מידע, העשוי לכלול, במקרה מתאים, גם נתונים באשר לנזקיו של המבקש למתן אכיפה." יצוין, כי בנסיבות אותו ענין הסכים כב' השופט ברק עם מסקנתו של כב' השופט לנדוי, כי אין להתנות את אכיפת החוזה בתשלום פיצויים. העקרונות שנקבעו בענין וינקלר הנ"ל נשזרו גם בפסקי הדין שבאו בעקבותיו, אלה לאי אכיפתו של החוזה או להתניית האכיפה בתשלום מתאים (למשל: ע"א 307/89 בן עזרא נ' אברהם גינדי בע"מ, פ"ד מד(3) 177; עטיה נ' אור הנ"ל) ואלה לאכיפת ההסכם ללא כל תנאי (לנר נ' דרזנר הנ"ל, וראו גם רבינא נ' מן שקד הנ"ל שקדם לפסק דין וינקלר).חוזהפיצוייםאכיפת חוזה