קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום תכוף לנפגע פלסטיני: הבקשה 1. בפני בקשה לסילוק על הסף של בקשה לתשלום תכוף מחמת העדר עילה. 2. התובעת 1- קטינה ילידת 20.12.96, תושבת הרשות הפלסטינית, נפגעה בתאונת דרכים ביום 20.11.09, בהיותה כבת 13 שנים, וכיום הינה כבת 14 שנים (להלן: "הנפגעת"). התובעים 2,3 הינם הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים של הקטינה. 3. אין חולק בין הצדדים כי תאונת הדרכים אירעה בכביש 505 ליד הכפר יתמא, מק"מ 19 עד 48, בתוך שטח המוגדר כשטח C. לעובדה זו יש חשיבות, באשר הינה מקור המחלוקת שבפני, כפי שיפורט להלן. התאונה נגרמה כאשר התובעת- שהיתה הולכת רגל, חצתה כביש, ורכב ישראלי שהיה נהוג ע"י אדם שהינו תושב ישראל ואשר בוטח ע"י הנתבעת - פגע בה. 4. א. ביום 1.3.10 הוגשה בקשה ראשונה לתשלום תכוף מטעמה של הנתבעת (להלן: "הבקשה הראשונה"). ביום 24.3.10 עתרה הנתבעת למתן ארכה לסילוק על הסף של בקשה זו, מחמת העדר עילה. ב. תמצית טענות הנפגעת היתה כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הישראלי הינו חוק טריטוריאלי החל בשטחי מדינת ישראל, וככזה- אינו חל על הנפגעת שהינה תושבת הרשות הפלסטינאית, מאחר ונפגעה כאמור בתאונה שאירעה בשטחי הרשות, בשטח המוגדר כשטח C. הוסיפה הנתבעת וטענה כי הדין החל על התאונה הינו הדין הפלסטיני, שבהיותו דין זר - הנטל להוכחתו חל על הנפגעת כתובעת, וכי עקרון זה חל הן על תביעה עיקרית והן על בקשה לתשלום תכוף. ג. ב"כ הנפגעת מצידו אישר בכתב: "אין חולק כי המבקשת תושבת הרשות הפלסטינית, חשוב לציין כי המבקשת נפגעה ע"י רכב ישראלי ונהג ישראלי, והמבטחת חברה ישראלית, באיזור שטח c ... כהגדרתו בהסכמי השלום שנחתמו בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית בקהיר מ-4 במאי 1994". ציין ב"כ הנפגעת כי הנפגעת זקוקה לטיפולים ומעקב רפואי הנעשים בבית החולים שניידר בפתח תקווה, וזאת בשל חוסר מענה למצבה. הוסיף ב"כ הנפגעת וטען כי "בשטחי הרשות חוקק חוק הביטוח מס' 20 לשנת 2005, שחוק זה זהה עם החוק הישראלי וגם בענין התשלום התכוף לנפגעי תאונת דרכים, שמכאן יש להחיל את חזקת שוויון בין הדינים". 5. בדיון בבקשה הראשונה שנערך ביום 29.6.10, הודיע ב"כ הנתבעת כי "אנו עומדים על הטענה כפי שפורטה במסגרת הבקשה לדחיה על הסף, הואיל והתאונה התרחשה בשטח C הרי שהדין החל הוא הדין הפלסטיני. לעובדה זו, יש כדי להשליך לא רק על התיק העיקרי אלא גם על הבקשה לתשלום תכוף. לפיכך, ובטרם זו תידון, ביקשנו דחיה על הסף בארכה לכתב תשובה". ב"כ הנפגעת מצידו, הצהיר כי "אני ער לטענה, אנו ניקח זאת בחשבון לכשתוגש התביעה העיקרית, אך לצורך הבקשה לתשלום תכוף, אנו טוענים שאין לכך השלכות, וזאת למרות שחברתי סבורה אחרת וטוענת שהפרמטרים בדין הפלסטינאי מחמירים יותם גם בת"ת". בסופו של יום- לאחר דיון מחוץ לפרוטוקול לגופו של מצב הנפגעת, ניאותה הנתבעת להקדים לה תשלום תכוף ע"ח תביעתה העיקרית, תוך שהובהר שאין בכך לפגוע בטענות הצדדים, לרבות בטענתה לענין הדין החל. 6. א. ביום 31.8.10 הגישה הנפגעת בקשה נוספת לתשלום תכוף, וזוהי הבקשה שבפני. ב. ביום 4.10.10 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק על הסף של הבקשה הנוכחית לתשלום תכוף, ובמסגרתה חזרה על טענותיה אשר בבקשה הקודמת הנ"ל . ג. ב"כ הנפגעת חזר בתגובתו על טענותיו מן התגובה לבקשה הראשונה, הוסיף וטען כי הואיל והחלטה בבקשה לתשלום תכוף אינה מהווה מעשה בי דין, יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף דנן, ואף הפנה בהקשר זה להחלטת כב' השופט שפירא בענינה של הקטינה סוהאם שושה בת.א (שלום ירושלים) 8433/06. ד. בכתב תשובה מיום 2.11.10 לתגובת הנפגעת, טענה הנתבעת כי לאור פסק דין של בית המשפט העליון ברע"א 1667/09 סהאם שושה ואח' נ' מורד נחשה ואח/ (להלן: "ענין סהאם שושה"), אין עוד נפקות להחלטת כב' השופט שפירא המוזכרת בתגובת הנפגעת בכל הנוגע לבקשה לתשלום תכוף, וכי יש לקבוע כי הדין הפלסטיני חל על כל רכיבי תביעתה של הנפגעת - הן התביעה העיקרית והן הבקשה לתשלום תכוף. מדגישה הנתבעת כי נוכח הוראת סעיפים 1 ו-2 לחוק הפלת"ד הנפגעת כלל אינה מוגדרת כ"נפגעת" על פי משמעות המונח בחוק הפלת"ד, ועל כן אינה זכאית לפיצוי כלשהו מכוחו, אינה יכולה להגיש תביעה כלשהי מכוחו, ומכאן שאינה יכולה לחסות בצילן של הוראות כאלה או אחרות שבחוק הפלת"ד שכלל לא חל עליה ובכלל אלה- הוראות סעיף 5 שעניינן בקשה לתשלום תכוף. ה. ב"כ הצדדים הפנו להחלטות נוספות שניתנו במקרים שבהם הפגיעה התרחשה בשטח שאינו שטח מדינת ישראל. 7. לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה לה והתשובה לתגובה, דעתי הינה כי דין הבקשה להתקבל, ואנמק. 8. א. אין חולק כאמור כי הנפגעת הינה תושבת הרשות הפלסטינית וכי התאונה נשוא הבקשה שבפני התרחשה בשטח C, כמשמעו בהסכם לענין רצועת עזה ואיזור יריחו שנחתם בקהיר בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, ביום 4.5.94. בהסכם זה ובמאוחרים לו - הוקנתה למועצה הפלסטינית הסמכות לחוקק חוקים בשטחים שבאחריותה. ב. ואכן- בשנת 2005 חוקק בשטחי הרשות חוק הרשות הפלסטינית בענין תאונות דרכים, שלגביו אין מחלוקת כיום כי נחקק כדין והוא חל על התאונה דנן, שאירעה לאחר חקיקתו (ראו בענין סהאם שושה הנ"ל, ). חוק זה נזכר אף בתגובת ב"כ הנפגעת לבקשה. ג. הואיל וחוק הרשות הפלסטינאית לענין תאונות דרכים הינו דין זר, שאין לבית משפט זה ידיעה שיפוטית לגביו, נטל הוכחת תוכנו הוא על התובע- הנפגעת. ברם, לבקשות לתשלום תכוף לא צורפו נוסח החוק והוראות הדין העוסקות בתשלומים תכופים. ד. אין כיום עוד מחלוקת כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שמכוחו הוגשה התביעה דנן, הינו חוק טריטוריאלי, החל ברגיל בתחומי מדינת ישראל ועניינה של הנפגעת דנן אינו נכנס בגדר החריגים לעקרון זה. ההלכה הפסוקה אף קובעת לענין תחולתו של חוק זה- כי אין מקום לתחולת חזקת שוויון הדינים, הואיל ומדובר בחוק מיוחד, סוציאלי, שהותאם למצב השורר במדינת ישראל. ראו גם בהקשר זה את פסק הדין שניתן ביום 2.8.10 בענין סהאם שושה הנ"ל, שם- נדחתה טענת הנפגעת כי הדין הישראלי חל על התאונה מתוקף פוליסת הביטוח שהוציאה המבטחת, וכן- את החלטותיו של כב' השופט שפירא בת"א 8433/06 בעניינה של אותה קטינה, בבש"א 3061/08 מיום 20.7.09 באותו תיק, סעיפים 10-13 (תק-מח 2009(1), 3211). ה. כיום- לאחר ההחלטה ברע"א 1677/09 הנ"ל שבענין סהאם שושה והעקרונות שהותוו במסגרתה - אין בידי לקבל את טענת הנפגעת כי הואיל והבקשה לתשלום תכוף אינה מהווה מעשה בי- דין, הרי שחוק הפיצויים הישראלי חל עליה, גם אם לא כך בתביעה העיקרית. הזכות לתשלום תכוף היא זכות מהותית, הנובעת מהיותו של חוק הפיצויים הישראלי- כאמור, חוק סוציאלי, הקובע אחריות מוחלטת בתאונות דרכים. אין מדובר בזכות דיונית. זכות זו קבועה בסעיף 5 לחוק הפיצויים ואף נחקקו תקנות ספציפיות הקובעות את הכללים שעל פיהם יפסק תשלום תכוף לנפגע. תנאי סף לקבלת תשלום תכוף הינו שהנפגע בראש ובראשונה זכאי לכאורה לפיצוי עפ"י חוק הפיצויים עצמו. בענייננו- משאין זכאות על פי חוק הפיצויים,- לא יכולה לקום זכאות לתשלומים מכח תקנות שהותקנו על פיו. סוף דבר 9. נוכח כל האמור לעיל- אני קובעת שהדין החל בענייננו, הן על התביעה העיקרית (שטרם הוגשה) והן על הבקשה לתשלום תכוף,- הינו דין הרשות הפלסטינית, שלגביו קיימת חובת הוכחה המוטלת על כתפי הנפגעת. לפיכך- אני דוחה את הבקשה לתשלום תכוף שבפני, כפי שהוגשה. 10. צר לי על הנפגעת ועל מצבה, צר לי על משפחתה. ואולם- לאחר שטענת הנתבעת בדבר העדר זכאות לפיצוי מכח חוק הפלת"ד הועלתה כבר גם ביחס לבקשה הראשונה לתשלום תכוף, לאחר שהנתבעת עמדה על לטענתה במסגרת הדיון בבקשה הראשונה ואך לפנים משורת הדין ניאותה להקדים לנפגעת תשלום כלשהו ע"ח פיצוי שיכול ויגיע במסגרת תביעה עתידית שטרם הוגשה ובשים לב להלכה הפסוקה,- שומה היה עליה להגיש גם את הבקשה הנוכחית על פי הדין הפלסטיני ועקרונותיו, תוך הוכחתם. לפיכך- ככל שהנפגעת תעמוד על בקשה לתשלום תכוף, יהא עליה להגישה בהליך חדש, כשאליה יצורפו חוק הרשות וכל דין נוסף העוסק בתאונות דרכים ובתביעות לתשלום תכוף, כשהם מתורגמים לשפה העברית. 11. בנסיבות הענין, משמדובר בקטינה אשר נפגעה בתאונת דרכים, גם אם זכאותה לפיצוי לא ייבחנו על פי הדין הישראלי ונוכח מצבה הרפואי כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוצגו - איני עושה צו להוצאות. תשלום תכוףפלסטינים