זכויות מאבטחי מוסדות חינוך

זכויות מאבטחי מוסדות חינוך 1. לפנינו תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים,תמורת הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת בסך 17,847 ₪. העובדות הרלוונטיות לתביעה 2. הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה. 3. התובע שימש כמאבטח מוסדות חינוך ומתקנים נוספים בנתבעת החל מיום 5/7/09. 4. הנתבעת הודיעה לתובע על הוצאתו לחופשה ללא תשלום החל מיום 30/6/11 ועד למועד זימונו ליום רענון מאבטחי מוסדות חינוך ותדריך לקראת פתיחת שנת הלימודים 2011-2012, בסוף חודש 8/11 (מכתב הפסקת עבודה מיום 5/6/11- נספח א' לכתב התביעה). 5. מיום 24/6/11 ועד ליום 8/7/11 התובע שהה בחופשת מחלה. 6. התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת ביום 30/6/11 כפי שנמסר לו במכתב הפיטורים הנ"ל . עוד טען כי ביום 1/9/11, מועד פתיחת שנת הלימודים לא שובץ לעבודה במוסדות חינוך וגם בהתנהלות זו של הנתבעת יש לראות כמעשה פיטורים. לפיכך תובע תשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. הנתבעת מנגד, טענה כי אין לראות במכתבה מיום 5/6/11 כהודעת פיטורים וכי התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו בנתבעת לאחר שהודיע לה בשיחה טלפונית כי אינו מעוניין לשוב לעבודה. 7. לגרסת התובע, הנתבעת לא שילמה לו דמי חגים ודמי מחלה ולפיכך תובע בתביעתו תשלום רכיבים אלה. עוד טען התובע כי זכאי הוא לתשלום הפרשי דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה ושכר בגין קורס. 8. הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין דמי חגים, דמי הבראה,דמי מחלה ושכר בגין קורס וכי אלה שולמו לו במלואם. כן נטען כי בחודש 1/12 שולם לבגין התובע ישירות לקופת הגמל סך של 1,520 ₪ בגין דמי גמולים ולפיכך אינו זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב זה. עוד נטען כי באותו מועד הנתבעת שילמה לתובע הפרשי פדיון חופשה. השאלות שבמחלוקת 9. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם התובע פוטר או התפטר מעבודתו ? 10. האם התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין? 11. האם התובע זכאי לתשלום הזכויות הסוציאליות השונות שתבע? הראיות 12. מטעם התובע העיד בפנינו התובע עצמו. מצד הנתבעת העידו מר רוני לוי, מפקח מוסדות חינוך בנתבעת וכן מר יוסף שריקי, מנהל סניף הנתבעת בדרום. דיון והכרעה 13. לאור טענות הצדדים שפורטו לעיל כל עילות התביעה שנויות במחלוקת בין הצדדים לפיכך נדון בהם אחת לאחת תוך ציון טענות הצדדים הרלוונטיות בגין כל רכיב ורכיב. נסיבות סיום יחסי העבודה- פיטורים או התפטרות 14. בתביעתו טען התובע כי פוטר מעבודתו בנתבעת ביום 30/6/11, לאחר שזו הפסיקה את שיבוצו לעבודה בעקבות יציאה של מוסדות החינוך לחופשה בחודשי הקיץ. נטען כי הנתבעת לא הציעה לתובע עבודה אחרת בתקופה זו, בניגוד לשנה הקודמת, בה שיבצה אותו במקום עבודה חלופי בחודשי הקיץ ועד לפתיחת שנת הלימודים. נטען כי בנסיבות אלה יש לראותו כמי שפוטר מעבודתו. 15. לחילופין טען כי יש לראותו כעובד עונתי לפי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים הקובע כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. התובע הוסיף וטען כי החל מיום 1/9/11 על הנתבעת היה לשוב ולשבצו לעבודה אך היא לא עשתה כן ולפיכך יש לראות בהתנהגותה כפיטורים. 16. הנתבעת לעומת זאת, טענה כי כלל לא פיטרה את התובע ביום 30/6/11 אלא הוציאה אותו לחופשה עד למועד תחילת שנת הלימודים החדשה ללא כל כוונה לניתוק יחסי העבודה. נטען כי בחודש 8/11 התקיים יום רענון למאבטחי מוסדות חינוך וכי התובע זומן ליום זה אולם הוא הודיע לנתבעת כי אינו מעוניין להמשיך לעבוד בשירות הנתבעת שכן מעוניין לצאת ללימודים. 17. עוד נטען כי התובע אכן הוצב פעם אחת לעבוד בחודשי הקיץ כמאבטח בקייטנה ולא כדבר שבשגרה. נטען כי הנתבעת התקשרה לעיתים עם קייטנות שונות בהסכמים במסגרתם הציבה עובדי האבטחה בקייטנות אלה. אולם בחודשי הקיץ של שנת 2011 הנתבעת לא התקשרה עם קייטנות כאמור ובנסיבות אלה אף לא הציבה את התובע, כפי שעשתה בקיץ 2010 לעבודה בקייטנה. 18. כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים של עובד-מעביד לידי סיום, יש לבדוק מיהו זה שפעל לניתוקם. יש לבדוק מי מהצדדים הראה כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את היחסים? האם הוא נתן ביטוי לכוונתו, אשר אינו משתמע לשני פנים? האם הוא הודיע זאת באופן אישי וברור לצד השני? [ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע''מ, עמ' 21 (22/8/10)]. בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך. 19. הפסיקה עמדה על כך שישנם מקרים, שבהם ניתן להסיק מהתנהגות הצדדים, האם מדובר בפיטורים או בהתפטרות - גם מבלי שהדבר בא לידי ביטוי באמירה מפורשת בכתב או בעל פה. במקרים אלה נכנסת לתמונה הפרשנות המשפטית, אשר קובעת האם מערכת עובדתית מסוימת מעידה על פיטורים או שמא על התפטרות (ע"ע 584/08 פלונית - אלמונית,ניתן ביום 29/6/11). ומן הכלל אל הפרט 20. אקדים אחרית לראשית ואומר כי ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לראות בתובע כמי שפוטר מעבודתו וכי יש לראות במכתב בדבר "סיום עונת ההעסקה" כהודעת פיטורים לכל דבר ועניין, כפי שיפורט להלן. 21. התובע קיבל מן הנתבעת מכתב, נושא תאריך ה-5/6/11 שכותרתו "סיום עונת העסקה", בו הודיעה הנתבעת לתובע כי הוא צפוי לשהות בחופשה ללא תשלום עד לפתיחת שנת הלימודים הבאה, בזו הלשון: " בהתאם להסכם העסקתך צפויה לתום עונת העסקתך לשנת לימודים 2010-2011 בתאריך 30/6/11. לאחר מיצוי מלוא ימי חופשתך השנתית, הינך צפוי לשהות בחופשה ללא תשלום וזאת עד למועד זימונך החדש ליום רענון מאבטחי מוסדות חינוך ותדריך לקראת פתיחת שנת הלימודים 2011-2012, אשר תחל בסוף חודש 8/11. אנו מאחלים לך חופשה נעימה וממתינים לראותך גם בעונת העסקה הבאה." 22. התובע העיד בעניין זה כי ראה במכתב שנמסר לו, כהודעת פיטורים. זאת גם על רקע העובדה כי בקיץ הקודם שובץ לעבודה חילופית עד לפתיחת שנת הלימודים ועבודתו לא הופסקה, בעוד שבקיץ הזה לא הוצעה לו כל עבודה חילופית, כלשונו: "ש. במכתב שלך כתוב שבחודש אוגוסט אתה צריך להתייצב לרענון אם לא פנו אליך לשיטתך וזה לא נכון למה אתה לא פנית למרות שאמרו לך שאתה צריך להתייצב באוגוסט ת. איך שקיבלתי את המכתב אין מה לקרוא. איך שקיבלתי אותו הוא מכתב לפיטורים כי שנה לפני כן המשכתי לעבוד ברצף אפילו שזה היה יום אחד המשכתי לעבוד. אני מבחינתי רציתי לעבוד כל יום אמרתי ליואלי שאני רוצה להמשיך לעבוד לא רוצה לחתום אבטלה , לא להיות נטל על המדינה והתשובה שקיבלתי ממנו או שאני אלך למילואים או שאחתום אבטלה."( עמ' 4 לפרוטוקול). 23. יצוין כי הפניית התובע לקבלת דמי אבטלה תומכת אף היא במסקנה כי המכתב שנמסר לו על ידי הנתבעת הוא מכתב פיטורים שאם לא כן, התובע לא היה זכאי לקבלת דמי אבטלה מאחר ואינו עונה להגדרת "מובטל". יוצא מכך כי קיימת סתירה פנימית בגרסת הנתבעת , שכן אם אכן המכתב בדבר "סיום העסקה" אינו מכתב פיטורים, כטענת הנתבעת, כי אז יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו בעת יציאת התובע לחופשה ולא ניתן לראותו בבחינת "מובטל" שכן אינו יכול להיות זמין לכל עבודה אחרת, מאחר והוא עובד של הנתבעת. (ראו בעניין זה עב"ל (ארצי) 1038/04 המל"ל- כרמלה דבש, מיום 29/3/05 ) 24. זאת ועוד. הנתבעת הוציאה את התובע לחופשת חל"ת מבלי לקבל הסכמתו. התובע העיד בעניין זה כי היה מעוניין להמשיך ולעבוד ברציפות אצל הנתבעת בחודשי הקיץ ולא לחתום אבטלה (עמ' 4 לפרוטוקול). הוצאת התובע לחופשה כפויה נעשתה אף מבלי שעוגנה בהוראה חוקית או הסכמית כלשהי, בין קיבוצית או בין אישית. הנתבעת אמנם ציינה במכתב כי הוציאה את התובע לחופשה ללא תשלום מכוח הסכם העסקתו, אולם זה לא הוצג בפנינו ואף לא הוכח כי קיימת זכות ממקור כלשהו להוצאת התובע לחל"ת. 25. על פי הפסיקה הוצאה כפויה של עובד לחופשה ללא תשלום שאינה מעוגנת בהוראה חוקית או הסכמית דינה כדין פיטורים (דב"ע נב/215-3 שוכרי סאלם יעקב עאצי ואחרים - ליר תעשיות לבידים בע"מ, פד"ע כה 358; ע"ע 10/03 גליה פיליפוביץ - סי.פי.אס מחשבים והנדסה בע"מ, מיום 21.2.05). 26. לטעמנו, מלשון המכתב שנמסר לתובע קיימים אלמנטים ברורים המצביעים על כוונת הנתבעת להביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. הנתבעת אמנם ציינה כי היא ממתינה לתובע בעונת ההעסקה הבאה והגדירה את פרק זמן היציאה לחופשה וגם אם היתה לה כוונה להמשיך ולהעסיקו לאחר תום החופשה, הרי שזו אינה עומדת במבחן הפסיקה שכן הדבר נעשה בניגוד לרצון התובע ומבלי שניתנה לכך כל גושפנקא או הסכמה מצידו. אנו בדעה כי הנתבעת אינה יכולה להוציא את התובע לחופשה כפויה על חשבונו בכל פעם שישנה הפסקת התקשרות עם מוסד החינוך או כשזה יוצא לחופשה זמנית, כשאין לכך כל עיגון בהסכם עבודה או מקור משפטי אחר. 27. הנתבעת אמנם טענה כי יצרה קשר עם התובע בחודש אוגוסט ולאחר מתן מכתב הפסקת העבודה וזימנה אותו ליום רענון אולם התובע הודיע לנתבעת כי אינו מעוניין לשוב לעבודה משום שיוצא ללימודים. מר יוסף שריקי, עד הנתבעת העיד בעניין זה כי:"כשהגיע הזמן ביולי אוגוסט ללכת לרענון המזכירה שלי התקשרה וגם רוני התקשר ואני אמרתי לו להתקשר עוד פעם לבחור לתובע . בפירוש נאמר לנו שאני הולך ללימודים לא הופיע. זה כל הסיפור. "( עמ' 7 לפרוטוקול) אולם מלבד עדותו של העד שהיתה מגמתית, הנתבעת לא השכילה להוכיח גרסתה מול העדות בכתב. התובע העיד בעניין זה כי הנתבעת לא פנתה אליו בחודש אוגוסט 2011 ומטעם זה אף לא התייצב ליום הרענון ואנו מעדיפים את עדותו בנקודה זו על פני עדות הנתבעת. במאמר מוסגר יצוין כי גם אם היתה מתקבלת גרסת הנתבעת לפיה התובע סרב להתייצב ליום הרענון במהלך חודש אוגוסט ולאחר שקיבל מכתב הפסקת העבודה, הרי שאין בכך כדי לשלול ממנו קבלת פיצויי פיטורים בגין פיטוריו למעשה קודם לכן. 28. זאת ועוד. טענת הנתבעת לפיה התובע היה בעל המוטיבציה להביא לסיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, לא הוכחה. הנתבעת לא השכילה להוכיח ולו בראשית ראייה כי התובע סרב להתייצב לעבוד ביום הרענון בגלל שהוא מעוניין להתחיל ללמוד. 29. לאור כל האמור לעיל, מסקנתנו היא כי יש לראות במכתב בדבר סיום עונת העסקה כהודעת פיטורים לכל דבר ועניין. 30. באשר למועד הפיטורים התובע טען בתביעתו כי פוטר ביום 30/6/11,כפי שעולה מן המכתב שנמסר לו. עוד טען כי לא שובץ לעבודה עם פתיחת שנת הלימודים החדשה ב-1/9/11 ולפיכך יש לראות גם במועד זה כמועד הפיטורים. בעדותו בפנינו חזר והעיד כי על פי מכתב הפיטורים פוטר ביום 30/6/11, אולם מכיוון ששהה בחופשת מחלה מיום 24/6/11ועד ליום 8/7/11, יש לראות ביום 8/7/11 כמועד סיום יחסי העבודה. 31. הנתבעת טענה בסיכומיה כי גרסתו של התובע אינה אמינה שכן בכל פעם טען למועד פיטורים אחר, אולם אין לקבל פרשנות זו. מועד סיום יחסי העבודה , כפי שבא לידי ביטוי במכתב הפיטורים הוא ביום 30/6/11, כפי שטען התובע בתביעתו. עם זאת התובע הוכיח כי שהה בחופשת מחלה עד ליום 8/7/11, אשר הוכרה על ידי הנתבעת ולפיכך אנו קובעים כי יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו ונותקו ליום 8/7/11. השכר הקובע 32. התובע טען כי עבד בממוצע 109 שעות רגילות בחודש וכי היקף משרתו היה 58.5%. לפיכך נטען כי שכרו החודשי הקובע הוא 2,332 ₪ (21.44x186x58.5%). 33. הנתבעת טענה כי התובע עבד פחות מ-109 שעות רגילות בחודש בממוצע וכי חלקיות משרתו עומדת על 54% בלבד. 34. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי ממוצע שעות עבודתו הרגילות ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו (מ- 7/10-6/11) עמד על 115 שעות. עם זאת ומכיוון שחישובי התובע מבוססים על 109 שעות בלבד, הרי שאין לפסוק לתובע מעבר לסכומים שתבע ויש לקבוע כי התובע עבד בהיקף משרה של 58.5% וכי שכרו היומי עמד על סך של 100 ₪ ושכרו החודשי הקובע עמד על סך 2,332 ₪, כמפורט בתביעת התובע. 35. לפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים , בשים לב לוותקו ולהיקף משרתו בסך 4,664 ₪ (24/12x 2,332) תמורת הודעה מוקדמת 36. התובע טען כי פוטר ביום 30/6/11 עת ניתן בידו מכתב פיטורים לרגל סיום שנת העבודה לאלתר ולא שיבצה אותו לעבודה ביום 1/9/11. לחילופין טען כי פוטר ביום 1/9/11 ומבלי שקיבל הודעה מוקדמת. נטען כי על פי חוק הודעה מוקדמת התובע זכאי להודעה מוקדמת בת 21 יום ולפיכך זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך 2,100 ₪ בגין 21 ימי הודעה מוקדמת. 37. הנתבעת טענה כי התובע התפטר מעבודתו ולפיכך אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. הנתבעת העלתה בכתב הגנתה טענת קיזוז דמי הודעה מוקדמת מכל סכום שייפסק לתובע, אם ייפסק. 38. מעיון במכתב הפיטורים שנמסר לתובע עולה כי הוא נושא תאריך מיום 5/6/11, בו צוין כי מועד סיום עונת ההעסקה יהיה ביום 30/6/11. טענת התובע, כפי שעולה מתביעתו, לפיה מכתב הפיטורים נמסר לו ביום 30/6/11, מועד בו פוטר על אתר מעבודתו אינה מתיישבת עם עדותו בפנינו, בה הודה כי מכתב הפיטורים נמסר לו באמצע חודש יוני באמצעות יואלי, מפקח על מוסדות חינוך בנתבעת (עמ' 3 לפרוטוקול). 39. בנסיבות אלה ולאור עדות התובע שלא נסתרה ,יש לקבוע כי מכתב הפיטורים נמסר לתובע באמצע חודש יוני. לפיכך התובע זכאי להפרשי תמורת הודעה מוקדמת בסך 700 ₪ דמי הבראה 40. התובע טען כי הוא זכאי בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת בפועל ל-12 ימי הבראה ובסך של 2,463 ₪ בשים לב להיקף משרתו. נטען כי הנתבעת שילמה לתובע בגין רכיב זה סך של 725 ₪, לפיכך זכאי להפרשי דמי הבראה בסך 1,738 ₪. 41. הנתבעת טענה כי שולמו לתובע דמי הבראה במלואם, כפי שניתן לראות בתלושי שכרו של התובע לחודשים 12/10 ו- 7/11. עוד טענה הנתבעת כי היקף משרתו של התובע עמד על 54% ולפיכך יש לדחות תביעתו בגין רכיב זה. 42. על פי צו ההרחבה החל בענף השמירה ובשים לב לתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת ולהיקף משרתו התובע זכאי לדמי הבראה בגין 11 ימים ובסך 2,259 ₪ (351x11x 58.5%). הנתבעת שילמה לתובע דמי הבראה בסך 2127 ₪ , כמפורט בתלושי שכרו בחודשים 12/10 ו-7/11. 43. לפיכך זכאי התובע להפרשי דמי הבראה בסך 132 ₪ . פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל 44. התובע טען כי על פי ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה החל בענף השמירה והאבטחה , על הנתבעת חלה החובה לאחר 6 חודשי עבודה, להפריש לתובע לקרן הפנסיה מבטחים 6% משכרו בגין תגמולים. בפועל הנתבעת החלה להפריש עבור התובע רק בחודש 12/10 , לפיכך תובע פיצוי בגין אי הפרשות מלאות לקרן הפנסיה, עבור התקופה מ-9/09 ועד ל- 12/10 ובסך 2,077 ₪. 45. הנתבעת הכחישה טענת התובע, אופן החישוב וגובה הרכיב הנתבע. עוד טענה כי במקביל לעריכת כתב הגנתה ולאחר קבלת ייעוץ משפטי שילמה לתובע סך של 1,520 ₪ בגין רכיב זה באמצעות העברתו לקרן מבטחים והוציאה לתובע תלוש שכר בגין חודש 1/12 שצורף לכתב ההגנה( נספח א' לכתב ההגנה) וכי סכום זה מהווה מלוא התשלום לו זכאי התובע בגין רכיב זה. 46. הנתבעת טענה כי חישובי התובע שגויים שכן אלה מתייחסים למועד תחילת עבודתו של התובע ולא לאחר תום 6 חודשים. נטען כי חובת ההפרשה לקרן הפנסיה חלה מחודש 2/10 ואילך ולא מחודש 9/09. עוד נטען כי שיעור שכרו השעתי של התובע השתנה במהלך השנים אך התובע מתעלם מכך בחישוביו. 47. על פי צו ההרחבה החל בענף השמירה והאבטחה כל עובד יהיה זכאי להיות מבוטח בקרן פנסיה מקיפה זאת מתום 6 חודשי עבודה אצל אותו מעסיק. (סעיף 25 לצו ההרחבה) מלשון הסעיף עולה כי אין חובת הפרשה רטרואקטיבית ממועד תחילת העבודה אלא לאחר תום 6 חודשי עבודה. לפיכך צודקת הנתבעת בטענתה כי חלה החובה להפריש עבור התובע כספים לקרן פנסיה החל מחודש 2/10 ואילך ולא במועד מוקדם יותר. 48. התובע היה זכאי להפרשות בגין התקופה מ2/10-12/10 בסך של כ-1295 ₪. הנתבעת כאמור הודתה בזכאות התובע לרכיב באופן חלקי כמפורט לעיל, אולם טענה כי שילמה סכום זה לתובע בתלוש שכר לחודש 1/12 (לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים). התובע טען בעניין זה כי אין בתלוש השכר כל ראייה או עדות להעברת הכספים לקרן הפנסיה בפועל על שם התובע. נטען כי הנתבעת לא צרפה כל אישור רשמי מקרן מבטחים על העברת הכספים וכי לא הוכח כי הנתבעת אכן הפרישה לזכותו של התובע מלוא הכספים להם היה זכאי, בפרט כי המדובר בכספים שהועברו לקרן הביטוח לאחר סיום יחסי העבודה. לפיכך טוען בסיכום טענותיו כי אין לייחס לתלוש השכר משקל כראייה להוכחת העברת הכספים ויש לקבל גרסתו לפיה על הנתבעת לשלם לו סך 2077 ₪ בגין רכיב זה. 49. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה תלוש שכר שהנפיקה לתובע בגין חודש 1/12. אין חולק כי המדובר בתלוש שכר שהונפק לאחר תום יחסי העבודה בין הצדדים ולאחר הגשת תביעת התובע. בתלוש השכר צוין תחת קטגורית "נתונים נוספים" - גמל מעביד בסך 1520.15 ₪. הנתבעת אשר אינה מכחישה זכאות התובע לתשלום רכיב זה, טענה למעשה טענת "פרעתי" אולם לא הרימה הנטל להוכיחה. מקובלת עלינו טענת התובע כי בנסיבות העניין, בהם נטען כי הועברו כספים ישירות לקרן הביטוח לאחר סיום יחסי העבודה וזאת בניגוד לפסיקה הקיימת, לפיה לא ניתן ל העביר לקרן הפנסיה כספים לאחר סיום יחסי העבודה , אין די בתלוש השכר כדי להוכיח טענתה ועל הנתבעת היה לצרף אישור מקרן הפנסיה על העברת הכספים או כל מסמך אחר המעיד על תשלומם. 50. לפיכך ומשלא הוכחה הטענה כי הכספים אכן הועברו לקרן הפנסיה, על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה עבור התקופה מ-2/10 עד 12/10 ובסך של 1,295 ₪ ( 1006.9 שעות עבודה x 21.44x 6%) דמי חגים 51. התובע טען כי זכאי ל-9 ימי חג בשנה מכח ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה החל בענף השמירה והאבטחה ובסה"כ ל-15 ימי חג בסך 1,500 ₪. נטען כי הנתבעת שילמה לתובע דמי חגים במהלך תקופת עבודתו אצלה בסך של 748 ₪. לפיכך זכאי להפרשי דמי חגים בסך 752 ₪. 52. הנתבעת טענה כי התובע קיבל , על פי האמור בתלושי שכרו, מלוא זכותו לדמי חגים. עוד נטען כי התובע לא הוכיח זכאותו לדמי חגים וכי לא הוכיח שעבד באופן סדיר יום לפני החג ויום אחריו ושהחג לא נפל בימי המנוחה השבועית. 53. בע"ע (ארצי) 459/07 דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (ניתן ביום 8.12.09 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) נקבע כי על פי צו ההרחבה בענף השמירה אין התניה של תשלום דמי חג בעבודה ביום לפני החג וביום שאחרי החג, כפי שקיים בצו ההרחבה בעניין תשלום דמי חגים. בצו ההרחבה נקבע כי יום חג שיחול בשבת, ישולם בעבורו. 54. לפיכך, התובע זכאי להפרשי דמי חגים בסך 752 ₪ , כפי שפירט בתביעתו. דמי מחלה 55. התובע טען כי נאלץ להיעדר מעבודתו בחודשים 5/11 - 6 ימים ובחודש 6/11- 15 ימים בשל מחלה, אולם לא קיבל מלוא דמי מחלה בגין ימים אלה. לפיכך תובע הפרשי דמי מחלה בסך 2,265 ₪, כמפורט בתביעתו. 56. הנתבעת טענה כי שולמו לתובע מלוא ימי המחלה להם הוא זכאי במסגרת תלושי שכרו לחודשים 5-6/11. לחילופין נטען כי תביעת התובע בגין רכיב זה מתעלמת מחלקיות המשרה של התובע וכן כוללת בניגוד לדין את ימי המנוחה השבועית. 57. התובע זכאי לקבל דמי מחלה לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976. מעיון בחישובי התובע עולה כי לא התייחס בחישוביו להיקף משרתו ושכרו הקובע. לפיכך התובע זכאי לדמי מחלה בסך 1705 ₪ בלבד, בשים לב להיקף משרתו. הנתבעת שילמה לתובע בחודשים 5-6/11 דמי מחלה בסך 649 ₪ . לפיכך זכאי להפרשי דמי מחלה בסך 1056 ₪. שכר בגין קורס 58. התובע טען כי בחודש 7/09 יצא לקורס אבטחת סדרנים בן 4 ימים שהתקיים בבאר שבע לצורך עבודתו, אולם עד כה הנתבעת טרם קיבל תשלום כלשהו בגין השתתפותו בקורס. לפיכך תובע בגין רכיב זה סך 686 ₪. 59. הנתבעת טענה כי במקביל לעריכת כתב הגנתה ולאחר שקיבלה ייעוץ משפטי שילמה לתובע בתלוש שכר לחודש 1/12 סך של 440 ₪ בגין 4 ימי קורס , בן 5 שעות כל אחד לפי 22.04 ₪ לשעה. 60. התובע טען בסיכום טענותיו כי לא קיבל כל תשלום בגין רכיב זה. הנתבעת אמנם צרפה לכתבי טענותיה תלוש לחודש 1/12, בו צוין כי שולם בגין הדרכה 440 ₪, אולם ברכיב שכר הנטו ושכר לתשלום לא צוין כל סכום ו ראה כי לא זכה לקבלו. 61. מעיון בתלוש השכר לחודש 1/12 שצרפה הנתבעת עולה כי שולם לתובע בגין רכיב זה סך של 440 ₪ בגין 4 ימי הדרכה בני 5 שעות כל אחד. אין לקבל טענת התובע לפיה התלוש אינו משקף המציאות שכן לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיחה. העובדה כי לא קיבל בפועל תשלום בגין רכיב זה נעוצה בעובדה כי נוכו משכרו של התובע מיסים בגובה הרכיבים ששולמו לו ולא משום שמדובר בתלוש שאינו משקף המציאות כטענתו. 62. בנסיבות אלה ומשלא הוכח אחרת, אנו מקבלים טענת הנתבעת לפיה שולמו לתובע הרכיבים שפורטו בתלוש השכר לחודש 1/12. גרסת הנתבעת לפיה יום ההדרכה ביה בן 5 שעות בלבד לא נסתרה ולפיכך יש לקבוע כי הנתבעת שילמה לתובע מלוא הסכומים בגין השתתפות בקורס ותביעתו בגין רכיב זה- להידחות. פדיון חופשה שנתית 63. התובע טען כי בשים לב למתכונת העסקתו (6 ימים בשבוע) ,וותקו והיקף משרתו היה זכאי ל-13 ימי חופשה בשנה ובסה"כ 26 ימי חופשה בסך 2,600 ₪. הנתבעת שילמה לתובע במהלך תקופת עבודתו 1,866 ₪ בגין ימי חופשה שנתית. לפיכך תבע הפרשי פדיון חופשה שנתית בסך 734 ₪ . 64. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע במסגרת תלוש שכר חודש 1/12 הפרשי חופשה שנתית בסך 363.22 ₪ וכי סך זה מהווה מלוא הסכום לו זכאי התובע בגין רכיב זה. עוד נטען כי תביעת התובע בגין רכיב זה מבוססת על אחוז משרה גבוה מאחוז המשרה בו עבד התובע בפועל ומתעלמת משכרו השעתי המשתנה של התובע. עוד נטען כי התובע זכאי בשנתיים הראשונות לעבודתו ל-12 ימי חופשה בשנה ולא 13 כנטען בכתב התביעה. 65. על פי צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה התובע זכאי בגין השנתיים הראשונות להעסקתו ל-12 ימי חופשה שנתית בשנה. לפיכך זכאי התובע לפדיון ימי חופשה בסך 2400 ₪ . הנתבעת שילמה לתובע בגין רכיב זה סך של 2,229 ₪ . (1,866+363) 66. לפיכך זכאי התובע להפרשי פדיון חופשה שנתית בסך 171₪. פיצוי בגין פיטורין שלא כדין 67. התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת מבלי שהנתבעת ערכה לו שימוע קודם פיטוריו. עוד נטען כי על פי הוראות צו ההרחבה החל בענף השמירה על הנתבעת היה להודיע על כוונתה לפטר התובע לנציגות העובדים, היינו להסתדרות הכללית ולערוך לו שימוע. הנתבעת לא עשתה כן ולפיכך תובע בגין הפרת חובה זו פיצוי בגובה 2 משכורות ובסך של 4,640 ₪. 68. הנתבעת טענה כי מאחר והתובע הוא זה שיזם את ניתוק היחסים הרי שלא היה כל מקום לערוך לו שימוע או להיוועץ עם ההסתדרות ובנסיבות אלה דין תביעתו להידחות על הסף. 69. יחד עם זאת ולמען הזהירות טענה הנתבעת כי גם אם לא תתקבל עמדתה הרי שהתובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו בגין אי עריכת שימוע ובוודאי שלא בשיעורים הנתבעים. נטען כי נוכח הפסיקה, לרבות זו שנפסקה בפרשת ברעם (ע"ב 9941/04 ברעם עמוס נ' חברת החשמל לישראל בע"מ), אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו. 70. כפי שקבענו בפסק דין זה התובע פוטר מעבודתו בנתבעת. אין חולק כי התובע פוטר מעבודתו מבלי שנערך לו שימוע על ידה. 71. אומנם ניתן לקבוע כי הנתבעת סבר לכל אורך הדרך כי התובע לא פוטר מעבודתו ומטעם זה אף לא נערך לו הליך פיטורים מסודר. אולם מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד לומר את גרסתו ולנסות ולשכנע בצידקת טענתו. 72. במקרה הנדון יכול ואם היה נשמע התובע מיד עם מסירת המכתב והיה מבהיר כי חולק על הוצאתו לחופשה כפויה על חשבונו ומבקש להמשיך לעבוד כפי שהעיד בפנינו יכול והיה נמצא סידור חילופי עבורו אולם הדבר לא נעשה. העובדה כי נקבע שהתובע פוטר מעבודתו לאור פרשנות בית הדין אינה מצדיקה שלילת הפיצוי בגין אי מתן זכות שימוע. 73. הנתבעת למעשה פעלה באופן חד צדדי ובנסיבות אלה יש לזכות התובע בפיצוי בשיעור גובה משכורת אחת ובסך של 2,332 ₪. סוף דבר 74. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 4,664 ₪ ב. דמי חגים בסך 752 ₪ ג. פדיון דמי הבראה בסך 132 ₪ ד. פדיון חופשה שנתית בסך 171 ₪ ה. דמי מחלה בסך 1,056 ₪ ו. פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 1,295 ₪ ז. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 2,332 ₪. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 8/7/11 ועד למועד הפירעון המלא בפועל. 75. יתר תביעות התובע- דינן להידחות. 76. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪ 77. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד פסק הדין. דיני חינוךענף השמירהעובד אבטחה (מאבטח)