עורך דין לענייני תקשורת





  1. ניתוק תקשורת ברכבל

  2. מענקים לעובדי משרד התקשורת

  3. פינוי ארונות תקשורת ממקרקעין

  4. תביעת לשון הרע נגד כלי התקשורת

עורך דין לענייני תקשורת
1. זהו ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית ירושלים מיום 29.11.10 בתיק ערר 136/08. בהחלטתה דחתה הוועדה את טענות המערערת, אותן דחה קודם לכן מנהל הארנונה שדן בהשגה שהגישה, לפיהן יש לסווג נכסים שבחזקתה המצויים ברח' בית הדפוס 20 ירושלים כ"תעשייה" באזור חיוב ג' תחת "משרדים, שירותים ומסחר" באזור חיוב א'.

2. ההשגה (שהוגשה ביום 30.3.08) התייחסה לחיובי הארנונה שהוטלו על המערערת בשנת 2008 בגין הנכסים הנזכרים. המערערת טענה בהשגה כי היא מחזיקה בשתי קומות בבנין, כאשר בקומה הראשונה מופעל מוקד השידורים האזורי שלה בו מופצות אותות השידור למנויים, ואילו בכמחצית משטח הקומה השנייה יושבים מהנדסי וטכנאי הרשת האזוריים המטפלים בקריאות ובתקלות ברשת התקשורת והמחשוב האזורית. לטענת המערערת, מאחר שבקומה הראשונה לא מתבצעת כל פעילות מסחרית או משרדית, הסיווג הנכון של הפעילות הנו תעשייה, וכך גם במחצית הקומה השנייה. עוד נטען בהשגה כי יש לחייב את המערערת לפי אזור ג' ולא לפי אזור א'.

3. בהחלטתו מיום 29.4.08 דחה מנהל הארנונה את ההשגה מן הטעם ש"הנכס משמש לצורך מתן שירות".

4. בערר אותו הגישה המערערת לוועדת הערר ביום 17.6.08 נטען כי בכל שטח הקומה הראשונה "קיימים מתקני שידור ומערכות אלקטרוניות המתופעלות ומתוחזקות ע"י מס' קטן של טכנאי אלקטרוניקה ומהנדסי תקשורת המבצעים פעולות שוטפות של תיקון נפילות ברשת ובקרה על שידורי המערכת... בשטח הקומה קיימים מתקני שידור ומערכות אלקטרוניות המייצרות ומשדרות אותות אלקטרוניים" (ההדגשה במקור). אשר לקומה השנייה, הטענה בערר הייתה ש"כמחצית משטח קומה 2 משמש לטיפול בתקלות – מהות עיסוקה של העוררת היא פעילות ייצורית, ולכן התעריף המתאים לחיובה של העוררת הוא התעריף הקבוע לסיווג 'תעשייה'". טענה נוספת שהועלתה בערר היא שמאחר שמנהל הארנונה לא התייחס בהחלטתו בהשגה לטענה לפיה יש לחייב את הנכסים לפי אזור ג' ולא לפי אזור א', הרי שיש לראות את ההשגה בנושא זה ככזו שהתקבלה כאמור בסעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן – חוק הערר).

5. הדיון בערר התקיים ביום 21.3.10. בין הגשת הערר לבין הדיון בו הושגו הסכמות בין הצדדים לפיהן יראו את ההשגה והערר כמתייחסים גם לחיובי הארנונה לשנת 2009 (הסכמה מיום 10.3.09) ולשנת 2010 (הסכמה מיום 16.2.10). בדיון מיום 21.3.10 הודיעו הצדדים לוועדת הערר כי הם חוזרים על האמור בכתבי הטענות ומבקשים לסכם בכתב. בהתאם לכך החליטה הוועדה על הגשת סיכומים בכתב.

6. בסיכומיה חזרה המערערת על טענתה לפיה בשטח הקומה הראשונה קיימים מתקני שידור ומערכות אלקטרוניות המייצרות ומשדרות אותות אלקטרוניים, ומחצית משטח הקומה השנייה משמש לטיפול בתקלות. כן הפנתה המערערת להחלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית פתח תקווה בה התקבל ערר שהגישה המערערת על החלטת מנהל הארנונה בעיריית פתח תקווה ונקבע כי בנכס שעמד לדיון באותו עניין "קיים מתקן שידור אשר בו מבוצעת פעילות של קבלת תכנית מצולמת מכמה מקורות שונים העוברים עיבודים והתאמות ומשודרת ללקוחות שמעוניינים לצפות בתכנית בליין אפ אחד מבלי שהצופה בבית מרגיש את החיבור בין החומרים השונים". קביעה זו הובילה את ועדת הערר בפתח תקווה למסקנה ש"לא ניתן להגדיר את הפעילות המבוצעת במקום כפעילות 'משרדית'", וכי מדובר בפעילות היוצרת מוצר חדש המשלב אלמנטים שונים ממקורות שידור שונים, וככזו קרובה יותר לסיווג של "תעשייה" מאשר לסיווג של "משרדים". לפיכך התקבל שם הערר, וסיווג הפעילות של המערערת שונה ל"תעשייה" גם לגבי הפעילות המינהלית המתבצעת בנכס הטפלה, לדעת הוועדה, לפעילות התעשייתית העיקרית. המערערת ביקשה מוועדת הערר להחיל קביעה זו גם על הנכסים שלה בירושלים, תוך שהזכירה שורה של פסקי דין שניתנו בעת האחרונה בהם נפסק כי אלמנט הייצור הנדרש לצורך סיווג נכס כ"תעשייה" אינו חייב להתבטא בייצור פיזי, אלא גם יצירה רוחנית או אלקטרונית נחשבת לייצור. כן חזרה המערערת על טענתה כי מאחר שהמשיב לא התייחס בתשובתו להשגה לנושא אזור החיוב, הרי שיש לראות את ההשגה בנושא זה ככזו שהתקבלה.

7. המשיב צירף לסיכומיו פרסום מאתר האינטרנט של המערערת, בו היא מתארת את עצמה כחברת תקשורת המספקת שירותי טלוויזיה בכבלים, תשתית אינטרנט וטלפוניה קווית, וטען כי הנכסים הנדונים משמשים לבקרת השידורים ולאספקת שירותי תיקון של נפילות ברשת ותקלות אחרות, וכי כל אלה הן בבחינת פעולות שוטפות של מתן שירותים הנעדרות כל סממן ייצורי וניתנות כחלק בלתי נפרד משירותי התקשורת שהמערערת מספקת למנוייה. עוד טען המשיב כי המערערת לא הביאה כל תשתית ראייתית לעובדות שהעלתה בכתב הערר ובסיכומים, ובכלל זה לא תמכה את טענותיה בתצהירים, לא צירפה דו"ח של רואה חשבון ביחס להיקף הפעילות הכלכלית המתבצעת בנכס, לא המציאה נתונים בדבר מספר העובדים במקום, לא צירפה אישורים ממשרד התעשייה והמסחר לכך שהנכס משמש לתעשייה, ולא המציאה רישיון עסק או מסמך אחר המצביעים על מהות השימוש היצרני בנכס. אשר לאזור החיוב, טען המשיב כי שיוך הנכסים לאזור א' הנו פועל יוצא משלילת סיווגם כ"תעשייה", מה גם שהגוש בו מצויים הנכסים אינו נכלל ברשימת הגושים בנספח לצו המיסים של עיריית ירושלים היכולים להשתייך לאזור ג'. בנסיבות אלה, אין לאפשר למערערת להיתפס במחדל הטכני של העדר התייחסות מפורשת לנקודה זו בתשובה להשגה.

8. בהחלטתה מיום 29.11.10 קיבלה ועדת הערר את עמדת המשיב. הוועדה הפנתה למספר פסקי דין והחלטות של בתי המשפט ושל ועדות הערר, מהם עולה כי אספקת שירותי תקשורת אינה בגדר "תעשייה", וכמוה פעילות של שידור ותיקון תקלות. לגבי אזור החיוב קבעה הוועדה כי מאחר שהשימוש הנעשה בנכסים הנו מסחרי, הרי ממילא צדק המשיב כאשר שייך אותם לאזור א', מה גם שהשיוך לאזור ג' אינו בא בחשבון לנוכח האמור בנספח לצו המיסים.

9. בערעור על החלטת ועדת הערר טוענת המערערת כי הוועדה שגתה הן בקביעתה לגופו של עניין והן באופן ניהול הדיון בערר. לגבי המהות, טענת המערערת היא שהשידור הגולמי היוצא מהמתקן היצרני בפתח תקווה אינו יכול להיקלט כמו שהוא במקלטי הטלוויזיה של הצופים באזור ירושלים, אלא חייב לעבור דרך הציוד המצוי בנכס בירושלים, שם עובר הוא תהליך של עיבוד ומקבל קידוד מתאים לצורך השידור לצופה בבית. מדובר, אפוא, בפעילות יצרנית, הקרובה מלכל סיווג אחר לסיווג של "תעשייה", ובכל מקרה יש להעדיף את הפרשנות המקלה עם הנישום. המערערת מוסיפה כי מאחר שקיים קושי להסביר מבחינה טכנית את אופי הפעילות בנכס, הרי מתעורר הצורך בשמיעת עדות מפיו של בעל מקצוע מומחה המבצע את הפעילות. לצורך זה היה על ועדת הערר לערוך בירור עובדתי שיאפשר לה להתחקות אחר טיב הפעילות בנכס, באמצעות תצהיר של אחד המומחים לעניין העובד במקום, שהיה מתייצב בפני הוועדה ונחקר על תצהירו. כך נהגה ועדת הערר בפתח תקווה, וכך, לדידה של המערערת, היה על ועדת הערר לנהוג במקרה שלפנינו. משלא נהגה כן, לוקה החלטתה באופן איסוף הנתונים העובדתיים ובהסתמכות על תשתית עובדתית שאינה נכונה. אמנם המערערת הסכימה להגיש סיכומים לוועדה בלא שביקשה להגיש לה תצהיר או להעמיד בפניה מומחה לחקירה. אלא שהמערערת מסבירה זאת בסיכום מקדים שהושג בינה לבין ב"כ המשיב לפני הדיון בוועדת הערר, לפיו העירייה תדאג לעריכת ביקורת בנכס שלאחריה ייעשה ניסיון לסיים את התיק בהסכמה. הלכה למעשה, הסיכום לא כובד והביקורת לא בוצעה. לגבי אזור החיוב, מפנה המערערת לפסיקה הקובעת כי איחור של מנהל הארנונה במתן תשובה להשגה גורר אחריו אוטומאטית את קבלת ההשגה. לחילופין טוענת המערערת, כי מאחר שפעילותה בנכס אינה מסחר אלא תעשייה, הרי שעל פי צו הארנונה יש להעבירה לאזור חיוב ב'.

10. המשיב חוזר על הטענות שהעלה בפני ועדת הערר לפיהן הפעילות המתבצעת בנכסים הנה מתן שירותים לכל דבר ועניין, כחלק בלתי נפרד משירותי התקשורת שמספקת המערערת ללקוחותיה. לטענתו, מאחר שהמערערת לא המציאה כל תשתית ראייתית לעובדות שהעלתה בפני ועדת הערר באשר לפעילות הנזכרת, ממילא לא הורם על ידה נטל הראיה לסתירת הנתונים שעל יסודם נערך חיובה בארנונה. נתונים אלה מלמדים כי גם בחדרי התקשורת בקומה הראשונה לא מתבצע ייצור של מוצר חדש, אלא אך קבלת שידורים והעברתם ללקוחות, בדומה למרכזיות בזק ולחדרי התקשורת של החברות הסלולאריות, שגם הן מחויבות לפי הסיווג של "משרדים, שירותים ומסחר" ולא לפי הסיווג של "תעשייה". המשיב מוסיף ומפנה לדו"ח ביקורת שהתקיימה בנכסים ביום 16.6.11 (היינו לאחר מתן ההחלטה בערר ואף לאחר הגשת הערעור המינהלי), בה נמצא כי הקומה הראשונה משמשת לחדרי תקשורת, בקרה ושירות לקוחות ומאוישת על ידי שלושה טכנאים, ואילו הקומה השנייה משמשת למשרדי ההנהלה והפקידות.

11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הסעד החילופי המבוקש על ידי המערערת ולהורות על השבת התיק לוועדת הערר כדי שתשמע ראיות בדבר הפעילות הנעשית בקומה הראשונה של הבנין. ועדת הערר דנה בטענת המערערת באשר לפעילות המתבצעת בנכס, לאחר שהציגה את הטענה כהאי לישנא:

"טענתה הראשונה (מבין שתיים) של העוררת הנה כי יש לסווג את הנכס נשוא הערר להלן: 'הנכס' תחת סיווג 'תעשיה' ולא תחת סיווג 'מש"מ' בו הוא מסווג היום, שכן, כדבריה, בנכס מפעילה העוררת 'מתקני שידור ומערכות אלקטרוניות המתופעלות ומתוחזקות ע"י מס' קטן של מהנדסי אלקטרוניקה ומהנדסי תקשורת המבצעים פעולות שוטפות של תיקון נפילות ברשת ובקרה על שידורי המערכת'".

דא עקא, שהצגת הדברים באופן זה הנה חלקית. הטענה העיקרית של המערערת בנוגע לפעילותה היצרנית בנכס מופיעה דווקא בקטעים שלא צוטטו על ידי ועדת הערר – לאמור: סעיפים 7 ו-9 לכתב הערר וסעיפים 4 ו-6 לסיכומים בערר – אותם אף הדגישה המערערת בקו. על פי האמור בסעיפים אלה, בקומה הראשונה מתבצעת באמצעות המערכות האלקטרוניות פעילות של ייצור ושידור אותות אלקטרוניים. לטענה זו לא נמצא מענה בהחלטת ועדת הערר, המסבירה (נכוחה) מדוע פעילות של אספקת שירותי תקשורת או של שידור ותיקון תקלות אינה בגדר פעילות תעשייתית, אך אינה מתייחסת לפעילות הנוספת הנטענת של ייצור אותות אלקטרוניים. כפי שהראתה המערערת (גם לוועדת הערר), ועדת הערר בפתח תקווה קיבלה את טענתה כי ייצור אות תקשורתי חדש, שלא היה קיים קודם לכן במתכונתו הנוכחית, קרובה יותר לסיווג של תעשייה מאשר לסיווג משרדי. בהינתן החלטה זו (אותה לא הזכירה ועדת הערר בהחלטתה אף שנטענה בפנייה) היה על הוועדה להעמיק את הבירור העובדתי בנוגע לפעילות המתקיימת בקומה הראשונה, וזאת בהתאם לסמכות המוקנית לוועדה בתקנה 14 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, "לדרוש מבעל דין שיגיש לה תצהיר לאימות העובדות שעליהן הוא מסתמך בערר או בתשובה", וכן בתקנה 18 "להורות שיוגשו לה פרטים נוספים בכל עניין הנזכר בכתב הערר או בתשובה". סמכויות אלו של הוועדה אינן מותנות בהגשת בקשה מטעם בעל הדין לצירוף תצהיר או להמצאת פרטים נוספים. מדובר בפעולות אותן בידי הוועדה ליזום שעה שמצטייר בפניה חוסר בהירות המצב העובדתי הנצרך להחלטה. במקרה שלפנינו, לא זו בלבד שהוועדה ראתה להסתמך על תיאור העובדות בערר ובסיכומי העוררת, אלא שלא הונח בפני הוועדה דו"ח ביקורת בנכס הסותר את התיאור שמסרה העוררת (נזכיר כי דו"ח הביקורת שהוגש על ידי המשיב במסגרת הערעור דנן נערך לאחר ההחלטה בערר ויש בתמונות המצורפות אליו להצביע על הימצאות ציוד אלקטרוני רב לפחות בחלק מהקומה). במצב דברים זה לא ניתן לסתור את טענת המערערת בדבר הפעילות שעניינה ייצור אותות אלקטרוניים (באמצעות הציוד האמור) אלא באמצעות קבלת תצהיר ופרטים נוספים והעמדת נותן התצהיר לחקירה נגדית. אכן, ועדת הערר לא כתבה בהחלטתה כי היא אינה מקבלת את תיאורה של המערערת בדבר ייצור האותות האלקטרוניים. בה בעת, טענה עובדתית זו של המערערת לא נדונה ולא קיבלה משקל בהחלטת הוועדה.

12. לאור האמור, החלטתי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שהדיון מוחזר לוועדת הערר לצורך קבלת ראיות בדבר הפעילות הנעשית בקומה הראשונה של הבניין (בקומה השנייה, המשמשת לדברי המערערת למשרדים ולטיפול בקריאות ובתקלות, ברי כי לא מתבצעת פעילות יצרנית). היה ותגיע הוועדה למסקנה, לאחר שמיעת הראיות, כי הקומה הראשונה משמשת לייצור אותות אלקטרוניים, כי אז יהיה עליה להחליט האם יש בכך להצדיק את סיווג הקומה כ"תעשייה" והאם יש מקום להתייחסות נפרדת אל שתי הקומות מבחינת הסיווג.

13. הכרעתה האמורה של ועדת הערר בשאלת הסיווג לאחר החזרת הדיון אליה תשליך ממילא על שאלת אזור החיוב, כאשר טווח האפשרויות הוא (לנוכח הנספח לצו הארנונה) בין אזור א' לאזור ב', ולא אזור ג' כפי שנטען בערר שהגישה המערערת. ממילא, ומאחר שהמשיב השיב להשגה במועד ואף התייחס בתשובתו לשאלת הסיווג הנכון, לא ראיתי לקבל את הטענה המבקשת להחיל על המקרה שלפנינו את הוראת סעיף 4(ב) לחוק הערר, שהרי תשובה להשגה (גם אם לא מלאה) הוגשה.



14. לנוכח התוצאה, לא ייעשה צו להוצאות. העירבון שהפקידה המערערת יוחזר לה באמצעות באת-כוחה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון