ניכוי חופשת לידה מפיצויי פיטורים

ניכוי חופשת לידה מפיצויי פיטורים
1. בתביעתה עתרה התובעת לחייב את הנתבע בתשלום דמי חגים, חופשה שנתית, הודעה מוקדמת, הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה, שכר עבור 60 ימים מתום תקופת היעדרות המהווה חופשה ללא תשלום לאחר חופשת לידה (להלן:"תקופת ההיעדרות") ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין – כל זאת בגין יחסי עובד-מעביד שהתקיימו בין הצדדים ופיטורים בזמן תקופת ההיעדרות של התובעת.

2. במסגרת כתב הגנה שהגיש הנתבע הוא דחה את טענות התובעת, ולמען הזהירות טען כי סכום התביעה הינו מוגזם, מופרך, חסר בסיס עובדתי ומשפטי, וכי החישובים שבתביעה שגויים ומבוססים על נתונים מוטעים. ביום 1.3.11 הגיש הנתבע תחשיב מטעמו באשר לרכיבי התביעה השנויים במחלוקת.

3. להלן העובדות הצריכות לעניין:

א. התובעת נשואה ואם ל-3 ילדים.

ב. הנתבע הינו מרכז רפואי בעיר טבריה, למתן שירותים של רופאים מומחים ושירותי רפואה משלימה. הנתבע מעסיק עשרות עובדים, ובניהם: רופאים מומחים, לרבות רופאי שיניים, סייעות, עוזרות רפואיות, אנשי מינהל, וכו'.

ג. פעילות הנתבע הינה בימי ראשון עד חמישי (בשנים האחרונות הנתבע אינו פועל בימי שישי), בשתי משמרות: בוקר ואחר הצהריים, כאשר משמרת הבוקר היא בין השעות 08:30-14:00 ומשמרת אחר הצהריים היא בין השעות 15:00-20:00 (לעיתים נמשכה הפעילות בנתבע מעבר לשעה 20:00).

ד. ביום 1.2.94 החלה התובעת לעבוד בנתבע כסייעת לרופא שיניים. יום עבודתה האחרון בפועל חל ביום 19.8.07, כאשר ביום 21.8.07 ילדה את ילדה השלישי.

ה. התובעת מילאה את תפקידה במסירות, באחריות והייתה אהובה על ידי צוות ההנהלה והרופאים המקצועיים.

ו. התובעת עבדה בנתבע כעובדת שעתית.

ז. במהלך תקופת העבודה ילדה התובעת שלוש פעמים (לרבות הלידה נשוא התיק דנן), כאשר בתום תקופת ההיעדרות בשתי הלידות הקודמות שובצה התובעת במשרתה כפי שהיה עובר ליציאתה לחופשה. התובעת האריכה את חופשות הלידה וזאת בשל רצונה לשהות עם ילדיה.

ח. התובעת שהתה גם בחופשה ללא תשלום כשהייתה בחו"ל עם בעלה. בסיום החופשה שובצה התובעת במשרתה כפי שהייתה עובר ליציאתה לחופשה.

ט. לאחר לידת ילדה השלישי הוארכה חופשת הלידה של התובעת לשנה (לרבות תקופת ההיעדרות), עד ליום 21.8.08, לאחר שהודיעה על כך לבעליה ומנהלה של הנתבע – מר אלי גידו (להלן:"אלי").

י. בחודש 8.08, זמן קצר לפני סיום תקופת ההיעדרות, פנתה התובעת לנתבע וביקשה לשוב לעבודתה. מאז התקיימו בין התובעת לנתבע מספר שיחות, כפי שיפורט בהמשך.

י"א. ביום 5.1.09 שלח הנתבע לתובעת מכתב שכותרתו: "הנדון: סיום עבודתך" (להלן:"ת/3"). ב-ת/3 כתב הנתבע על פעולותיו לתשלום פיצויי הפיטורים ולהעברת פוליסת ביטוח המנהלים על שמה של התובעת. כן נתבקשה התובעת כי ככל שיש לה תביעות נוספות בקשר להפסקת עבודתה, עליה ליידע את הנתבע על מנת לסיים קשרי עובד-מעביד בין הצדדים.

י"ב. שולם לתובעת סך של 53,718 ₪ בגין פיצויי פיטורים, וכן סך של 6,586 ₪ בגין פדיון ימי חופש.


4. תמצית טענות התובעת:

א. התובעת פנתה לנתבע, הודיעה על רצונה לשוב לעבודתה וביקשה לשבצה בסידור העבודה, כפי שהיה עובר ליציאתה לחופשת לידה.

ב. הגב' חגית גידו שהיא אשתו של אלי ומנהלת אדמיניסטרטיבית בנתבע (להלן:"חגית"), התקשרה לתובעת ביום 19.8.08 והודיעה לה כי תוכל לשוב לעבודה אולם לא באותו היקף משרה, אלא בהפחתת שעות ניכרת עד כדי הפחתת שעות המשרה לשני ימי עבודה בשבוע. בנסיבות, מדובר בהרעת תנאי עבודה – התובעת התנגדה לפגיעה בהיקף משרתה.

ג. ביום 12.11.08 יצרה חגית קשר עם התובעת והודיעה שוב שהתובעת לא תוכל לחזור לעבודה באותו היקף משרה בו עבדה בטרם יציאתה לחופשה, וכי במהלך היום תקבל תשובה סופית ממנהלת החשבונות בנתבע הגב' תמר רוזן (להלן:"תמי") לאיזה היקף משרה היא תוכל לשוב.

ד. עוד ביום 12.11.08 יצרה התובעת קשר עם תמי. תמי הודיעה לתובעת כי אלי וחגית החליטו שלא להשיב את התובעת לעבודה.

ה. הנתבע משך את התובעת במשך 3 חודשים עד ליום 12.11.08 – מועד קבלת הודעה בדבר סיום עבודתה, קרי, פיטוריה.

ו. לאחר השיחה עם תמי ביקשה התובעת מכתב פיטורים ותשלום זכויותיה כדין. גם הפעם הנתבע דחה את התובעת בלך ושוב על מנת להתחמק מתשלום זכויותיה כדין. התובעת התריעה בפני הנתבע כי העיכוב במסירת מכתב הפיטורים יגרום לאובדן זכאותה לדמי אבטלה – וכך אכן קרה, נמנעה מהתובעת זכאותה לקבלת דמי אבטלה היות ולא היה בידה מכתב פיטורים.

ז. חגית התנתה את קבלת מכתב הפיטורים בתשלום חוב של בני משפחת התובעת לנתבע. כך גם, תמי התנתה את קבלת מכתב הפיטורים וקבלת הפיצויים בחתימת התובעת על מסמך ויתור תביעות כנגד הנתבע.

ח. התובעת פנתה מספר פעמים לנתבע, אולם הנתבע בשלו סירב לבקשותיה. התנהלות זו מהווה התעמרות לאחר פיטורים, דרישות והתניות שלא כדין.

ט. משראתה כך, שלחה התובעת מכתב לנתבע ביום 16.11.08 ובו פירטה את כל דרישותיה (להלן:"ת/2").

י. משראה הנתבע כי התובעת איתנה בדעתה ולא מתכוונת לחתום על ויתור תביעות, קיבלה התובעת מכתב על סיום עבודתה – ת/3, כאשר במועד זה כבר איבדה זכאותה לקבלת דמי אבטלה.

י"א. לאור ת/3, תקופת עבודתה של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים היא 14 שנים וחודשיים (בניכוי 9 חודשים בהם שהתה בחופשת לידה על חשבונה).

י"ב. התנהלות הנתבע מהווה חוסר תום לב וזלזול. על הנתבע לשלם לה זכויות שונות הנובעות מיחסי עובד-מעביד בניהם, ובנוסף זכויותיה בזיקה לפיטורים בזמן תקופת ההיעדרות, והנזקים שנגרמו לה בעקבות התנהלות הנתבע, לרבות בגין אובדן הזכאות לדמי אבטלה ואובדן הכנסה.

5. תמצית טענות הנתבע:

א. התובעת כלל לא פוטרה מעבודתה והיא בחרה מרצונה שלא לשוב לעבודה בתום תקופת ההיעדרות ולכן אינה זכאית לסעדים הנובעים מפיטורים שלא כדין. כמו כן, התובעת קיבלה את כלל זכויותיה בגין תקופת עבודתה. התביעה מבוססת על טיעונים עובדתיים ומשפטיים לא נכונים, כמו גם על חישובים שגויים ומנופחים.

ב. הנתבע ביקש מהתובעת מספר פעמים שתגיע להסדיר את ענייניה ותביעותיה, ללא צורך בתביעה. התובעת לא הגיעה ולו פעם אחת למשרדי הנתבע, על מנת להעלות באופן מסודר את דרישותיה, אותן היה הנתבע מוכן לבחון.

ג. מאופיו של השירות שניתן על ידי הנתבע, שעות פעילות הנתבע הם במשך כל שעות היום ובעיקר בשעות הערב, וזאת בשל צרכי האוכלוסיה הנזקקת לשירותים רפואיים לאחר שעות העבודה, ובשל תיאום שעות עבודתם של הרופאים המומחים המגיעים לאחר שעות עבודתם בבתי חולים/קופות חולים. לפיכך, חלק עיקרי של שעות עבודת עובדי הנתבע הינן שעות אחר הצהריים והערב, להוציא ימי שישי בהם אין פעילות בנתבע.

ד. התובעת מועסקת על בסיס שעות עבודה בפועל, קרי, "עובדת בשכר", בחישוביה טעתה התובעת לחשוב כאילו היא "עובדת במשכורת". כמו כן, התובעת התעלמה מתקופות החופשה ללא תשלום שלקחה במהלך תקופת עבודתה, וכללה אותן בטעות, כמזכות בתנאים שונים.

ה. התובעת לא הודיעה לנתבע על הארכת תקופת היעדרותה מהעבודה מעבר לחופשת הלידה בתשלום, ולא מסרה לנתבע הודעה בכתב - כנדרש בדין.

ו. באוגוסט 2008 ובסמוך לפני תום תקופת ההיעדרות, פנתה התובעת לחגית וביקשה לשוב לעבודתה. חגית הסכימה לחזרת התובעת לעבודתה כסייעת לרופא שיניים, באותו היקף משרה ובאותו שכר, כפי שנהגו הצדדים אחרי לידות קודמות, אולם התובעת ציינה כי בהיותה אם ל-3 ילדים ומאחר ואין לה סידור מתאים לילדיה, אין היא יכולה לשוב לעבודתה כמקודם בשעות אחר הצהריים והערב, ביקשה לשבצה בשעות הבוקר בלבד והתנגדה לעבוד בשעות העבודה כפי שהיו טרם יציאתה לחופשת לידה. חגית סירבה לבקשתה זו של התובעת.

ז. לאחר שיחה זו, התנהלו בין התובעת לבעלי תפקידים בנתבע מספר שיחות טלפוניות, בכולן עמדה התובעת על התנגדותה לעבוד בשעות אחר הצהריים והערב, תוך שהיא מציינת שאם לא תיענה בקשתה, אז שהנתבע יפטר אותה מהעבודה – דבר שהנתבע ידע שהוא אסור על פי דין. משכך, סירב הנתבע ליתן בידי התובעת מכתב פיטורים.

ח. במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2008 הוזמנה התובעת מספר פעמים למשרדי הנתבע על מנת להסדיר את ענייניה אך היא סירבה לכך, ואף הודיעה במפורש לתמי שהיא לא חוזרת לעבודה ומבקשת לקבל פיצויי פיטורים.

ט. למרות שהתובעת לא פוטרה והיא בחרה מרצונה שלא לשוב לעבודה, הנתבע שילם לתובעת פיצויי פיטורים, לפנים משורת הדין, ופיצוייה לא הולנו.

י. התובע הסכים בעבר ומסכים גם היום שהתובעת תשוב לעבודתה באותה מתכונת של עבודה כפי שהייתה לפני חופשת הלידה. התובעת היא שביקשה לשנות מעיקרם את תנאי העסקתה, והיא זו שהביאה להפסקת יחסי העבודה הן בדיבור מפורש והן על דרך ההתנהגות.

י"א. מועד הפסקת יחסי העבודה הוא 21.8.08 – עד אז הייתה התובעת בחופשה ללא תשלום. לצורך חישוב פיצויי פיטורים המועד לחישוב הינו 21.11.07.

י"ב. דמי אבטלה אינם מותנים בהצגת מכתב פיטורים והתובעת אינה זכאית לפיצוי בגין רכיב זה.

י"ג. הנתבע לא התנה את קבלת מכתב הפיטורים בוויתור על תביעות מצד התובעת. הנתבע אף מסכים ליתן מכתב פיטורים אם תודיע התובעת על התפטרותה לצורך טיפול בילדה כאמור בסעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים"), או אם תחתום ותאשר כי לא יהיו לה תביעות כנגד הנתבע בכל הקשור לפיטורים בתוך 60 ימים מתום תקופת ההיעדרות, אך התובעת סירבה נחרצות לחתום על דבר.

י"ד. ת/2 מעולם לא נשלח לנתבע ונראה כי הוכן לצורכי תביעה ובמועד מאוחר מהתאריך הכתוב בו. למען הזהירות, תוכנו של ת/2 מוכחש.

ט"ו. סכום הפיצויים ששולם לתובעת שולם לפנים משורת הדין ומתוך ידיעה וכוונה שעם התשלום מוצו תביעות התובעת בגין תקופת עבודתה. משהתברר שלא כך היא, הרי שסכום הפיצויים שולם ללא זכאות וביתר, כך שלנתבע עומדת הזכות לתבוע השבת הסכום ו/או קיזוזו מכל סכום שיפסק נגדו.

6. המחלוקות:

א. הצדדים חלוקים בשאלה האם התובעת פוטרה מעבודתה בזמן תקופת ההיעדרות ולחילופין בתקופה של 60 ימים מתום תקופת ההיעדרות.

ב. האם קופחו זכויותיה של התובעת לדמי חגים ופדיון חופשה שנתית בגין תקופת עבודתה.

7. העדים:

א. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת.
כמו כן, הוגש מטעם התובעת תצהירו של מר גיל ענוים – בעלה של התובעת ומי ששמע, הקליט ותמלל את שיחות הטלפון שביצעה התובעת עם הנתבע באמצעות חגית ותמי (להלן:"ת/1").
התובעת והעד מטעמה נחקרו בבית הדין.

ב. מטעם הנתבע הוגשו תצהירי העדים הבאים, אשר נחקרו אף הם בבית הדין: חגית – המנהלת האדמיניסטרטיבית בנתבע; גב' איילת לוגסי (להלן: "איילת") - אשר עובדת בנתבע כסייעת שיניים, ובמועדים הרלוונטיים לתביעה שימשה בתפקיד סייעת ראשית בנתבע, וכמי שממונה, בין היתר, על שעות העבודה של הסייעות במרכז הרפואי. במסגרת תפקידה זה, התובעת יצרה עימה קשר באשר לשיבוצה בעבודה; תמי - מנהלת חשבונות מדופלמת וחשבת שכר המועסקת בתפקיד חשבת שכר ומנהלת החשבונות של הנתבע מאז שנת 2001.

8. המסגרת הנורמטיבית

חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן:"חוק עבודת נשים"), מסדיר את הזכויות המיוחדות של עובדות הקשורות להריון וללידה. הוראות החוק מפורטות ובמהלך השנים התקבלו בו שינויים רבים.

סעיף 7 לחוק עבודת נשים עוסק בזכות להיעדר מהעבודה וקובע בין יתר סעיפיו:

"...(ד) (1) עובדת רשאית להיעדר מהעבודה, מתום חופשת הלידה, מספר חדשים כרבע מספר החדשים שבהם עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, אך לא יותר משנים-עשר חדשים מיום הלידה וחלק של חודש לא יבוא במניין; ואולם ממספר החודשים שתהיה העובדת רשאית להיעדר בהתאם לפסקה זו, יופחתו מספר השבועות שבהם עלתה חופשת הלידה שנוצלה על ידי העובדת לפי סעיף 6(ב)(1), על ארבעה עשר שבועות, או על תקופה של ארבעה עשר שבועות, בתוספת הארכות;
(2) העדרה של העובדת מעבודתה מכוח פיסקה (1) דינו כדין חופשה ללא תשלום, וזמן היעדרה לא יבוא במנין לגבי זכויות התלויות בוותק".

סעיף 9 לחוק עבודת נשים עוסק בהגבלת פיטורים וקובע בין יתר סעיפיו:

"...(ג)(2) לא יפטר מעביד עובד או עובדת, בימי העדרם מהעבודה לפי סעיף 7(ג)(1ג), (ד)(1) או (ד1) או במשך תקופה של שישים ימים לאחר תום ההיעדרות כאמור, ולא יתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים לפי פסקה זו אם הם לדעתו בקשר ללידה או להיעדרות כאמור".

סעיף 9א' לחוק עבודת נשים אוסר על פגיעה בהיקף משרה או בהכנסה:

"(א) לא יפגע מעביד בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה.
(ב) בסעיף זה -
"פגיעה", בהיקף המשרה - למעט שינוי זמני בהיקף המשרה לפי בקשה שיזמו העובדת או העובד בשל מצבם הרפואי לפי אישור בכתב מאת רופא;
"פגיעה", בהכנסה, למעט -
(1) פגיעה בהכנסה החלה במקום העבודה מכוח דין או הסכם קיבוצי;
(2) פגיעה ברכיב השכר המשולם לעובדת או לעובד בהתאם לתפוקת עבודתם ובלבד שהפגיעה בתפוקתם של העובדת או העובד לא נגרמה מסיבות התלויות במעביד".

תכליתה של ההוראה האוסרת על פיטורי עובדת לאחר תום חופשת הלידה הנה ברורה ועולה כחוט השני לכל אורך הליכי החקיקה. התכלית היא למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההיעדרות הממושכת מהעבודה (ראה ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ יילו בע"מ ואח', ניתן ביום 16/3/08, להלן:"פס"ד אורלי מורי").

כן, נאמר בפס"ד אורלי מורי כי אין להתיר למעביד לפדות בכסף את תקופת איסור הפיטורים ובכך לצאת ידי חובתו. פדיון תקופת איסור הפיטורים בכסף כאשר העובדת מעוניינת ומבקשת לחזור לעבודה, אינו עולה בקנה אחד עם רוח החוק ומהווה הפרה בוטה של חוק עבודת נשים, המקימה זכות לפיצוי.

9. האם התובעת פוטרה מעבודתה בתקופת ההיעדרות או במשך 60 ימים מתום תקופת ההיעדרות?

באשר למועד פיטוריה הנטענים, הציגה התובעת מספר גרסאות:


אוגוסט 2008 (ס' 54 לכתב התביעה).
אמצע ספטמבר 2008 (ע' 16 ש' 9 - בכל מקום בו לא צויין אחרת ההפנייה היא לפרוטוקול).
12.11.08 (ע' 14 ש' 31 וכן ת/2).
5.1.09 – מועד משלוח ת/3 (ס' 6 לכתב התביעה וס' 1 לסיכומי ב"כ התובעת).


לאור ריבוי גרסאותיה של התובעת באשר למועד פיטוריה הנטענים, נתייחס לעובדות שהוכחו בהתייחס לכל אחת מהתקופות הנ"ל:

אוגוסט 2008
תקופת ההיעדרות של התובעת עתידה הייתה להסתיים ביום 21.8.08. בסמוך ובטרם סיום תקופת ההיעדרות, באוגוסט 2008, יצרה התובעת קשר עם הנתבע באמצעות איילת. לטענת התובעת: "יידעתי אותה שאני חוזרת לעבודה בתום השנה והיא אמרה שהיא תבדוק את זה..."(ראו ע' 9 ש' 1).

בתצהירה, ציינה איילת כי התובעת התקשרה אליה ואמרה שהיא מעוניינת לחזור לעבודה וכן שאלה האם ניתן לשבצה לעבודה בשעות הבוקר בלבד. איילת אמרה לתובעת כי עיקר שעות העבודה הנדרשות הן בשעות אחר הצהריים והערב ושאין בכלל בנתבע משרה של סייעת שיניים שעובדת בשעות הבוקר בלבד. משכך, הציעה לתובעת לפנות בעניין לחגית או לאלי. איילת העידה כי "אני שאלתי אותה איך אפשר להחזיר אותה לעבודה בתנאים שהיא רצתה ואני לא יכולה להכניס אותה בתנאים שהיא לא רצתה, לכן העברתי אותה הלאה. זה לא בתחום סמכותי" (ראו ע' 22 ש' 31). כך גם, כשנשאלה האם התובעת לא אמרה שאם אין ברירה אחרת היא תהיה מוכנה לעבוד בשעות הערב השיבה איילת כי "לא. היא לא הסכימה, אם הייתה מסכימה, הייתי פותרת את הבעיה לבדי" (ראו ע' 23 ש' 21). עדותה של איילת, שלא נסתרה, ונתמכת גם על ידי יתר הראיות שהציג הנתבע, אמינה עלינו.

בסעיף 18 לכתב התביעה פורטה פנייתה של התובעת לאיילת כאמור. בסעיף 19 לכתב התביעה נכתב כי ביום 19.8.08 חגית יצרה קשר עם התובעת. בע' 9 ש' 2-8 העידה התובעת כי היא זו שיצרה קשר טלפוני עם חגית, ובכך, סותרת עצמה התובעת. כך או כך, טענה התובעת בכתב תביעתה כי ביום 19.8.08, בשיחה טלפונית בינה לבין חגית, הודיעה לה חגית כי תוכל לשוב לעבודתה אולם לא באותו היקף משרה אלא בהפחתת שעות עבודה ניכרת עד כדי הפחתת שעות המשרה ליומיים עבודה בשבוע. כך גם בעמ' 9 ש' 16 העידה התובעת כי הוצע לה לעבוד שני בקרים בלבד.

בעמ' 12 ש' 25 העידה התובעת כי: "היא הציעה לי שני ערבים, שני בקרים, לא נתנה לי לחזור לאותה משרה שהייתי בה לפני כן" (ההדגשה אינה במקור).

ב-ת/1 בתמלול מיום 12.11.08 (ע' 2 בשיחה בין התובעת לתמי) אמרה התובעת כי: "בהתחלה היא הציעה לי רק שני בקרים ואולי שלושה ולא היה לערב..." (ההדגשה אינה במקור).

הנה כי כן, התובעת סתרה עצמה בעדותה באשר להיקף העבודה שהוצעה לה: שני בקרים בלבד, שני ערבים ושני בקרים, אולי שלושה בקרים.

חגית, מנגד, העידה כי: "הצעתי לחזור לעבוד כמו במתכונת הקודמת, והיא אמרה שיש לה 3 ילדים קטנים בבית, והיא לא יכולה לחזור למתכונת הקודמת, היא רוצה לעבוד רק בקרים ולא אחרי הצהריים, אמרתי לה שאין אצלנו בכלל שום תקדים כזה שלעבוד רק בוקר. אמרתי לה שהיא תצטרך לעבוד לפחות שני ערבים בשבוע" (ראו ע' 30 ש' 21). "אמרתי יומיים אחר הצהריים, לא יומיים עבודה" (ראו ע' 31 ש' 22). כמו כן העידה: "לא, היקף משרה כמו שהיה קודם והיא אמרה לי שהיא רוצה רק בוקר. לא אמרתי לה יומיים בשבוע" (ראו ע' 30 ש' 18). חגית חזרה מספר פעמים במהלך עדותה על כך שהתובעת לא פוטרה (ראו ע' 26 ש' 3, וע' 31 ש' 4, וע' 31 ש' 18).

כשחגית מופנית בחקירתה הנגדית לת/1 שם אמרה: "יש שעות, אבל לא כמו שהיו לך פעם" השיבה כי "הרופאים שהיא עבדה איתם קודם השתנו, רופא אחד עזב" (ראו ע' 28 ש' 9). וכשנשאלה אם אין לך את אותן שעות השיבה: "עם הרופאים שהיא מכירה" (ראו ע' 28 ש' 11).

גרסתה של חגית מקובלת עלינו, מצאנו אותה אמינה ומתיישבת עם יתר הראיות בתיק.

בתצהירה, הצהירה תמי על כך שהתובעת התקשרה אליה בחודש אוגוסט 2008 וסיפרה לה על תוכן השיחה שהייתה לה עם חגית, וכי דחתה את הצעתה של חגית וביקשה לעבוד בשעות הבוקר בלבד. התובעת סיפרה שחגית לא הסכימה לכך, והתובעת השיבה לחגית שאם לא תקבל את בקשתה אז שתפטר אותה (ס' 16-19 לתצהיר). תמי הבהירה לתובעת שהנתבע לא יפטר אותה ושרק היא יכולה לסיים את יחסי העבודה מרצונה (ס' 21-22 לתצהיר). כעבור מספר ימים הודיעה התובעת לתמי שהיא החליטה שלא לחזור לעבודה ומבקשת לקבל פיצויי פיטורים (ס' 24 לתצהיר).
בעדותה, העידה תמי: "למה בכלל התובעת התקשרה אלי באוגוסט? למה אני מפטרת? אני המעסיקה שלה? למה היא התקשרה אלי? היא התקשרה אלי וסיפרה לי את תוכן השיחה שלה עם חגית, היא אמרה לי שהיא דיברה עם חגית וחגית אמרה שאי אפשר לעבוד רק בוקר, והיא אמרה שזה נחשב פיטורים, היא התקשרה אליי כי אני חשבת שכר והיא חשבה על הפיצויים" (ראו ע' 42 ש' 1).
תמי הוסיפה כי: "הכוונה לפי דעתי זה אחרי שהיא דיברה עם חגית והיה ברור שהיא רוצה לעבוד רק בוקר וזה לא אפשרי, אז המשך הטיפול זה אני" (ראו ע' 42 ש' 25).

כפי שהעידה תמי, טופס 161 מולא על ידה ביום 17.8.08 (ראו ע' 43 ש' 7) וכי החתימה על הטופס "באה הרבה יותר מאוחר, לקראת זה שהגשנו את הדו"ח הזה לתובעת שתלך עם זה למס הכנסה" (ראו ע' 43 ש' 10). כשנשאלה תמי האם קיבלה הוראה להכין את הטופס השיבה כי אינה זוכרת (ראו ע' 43 ש' 9). בעדותה של חגית היא נשאלה האם המנהל חתום על הטופס ועל כך השיבה בחיוב (ראו ע' 31 ש' 12). יחד עם זאת, חגית לא נשאלה על מועד החתימה על הטופס. כשחגית עומתה בחקירתה עם כך שהטופס נושא תאריך 17.8.08 השיבה כי לא הייתה כל כוונה לפטר את התובעת (ראו ע' 31 ש' 18).

לא מצאנו סתירה בגרסת הנתבע. אכן הוכן טופס 161 ביום 17.8.08. בזיקה למכלול הראיות שעמדו בפנינו, אנו סבורים כי הטופס לא הוכן למטרת פיטורים כי אם מתוך הסכמת הצדדים, כאשר השיחות בניהם החלו כבר מתחילת חודש אוגוסט, כך על פי שני הצדדים. בהסכמת הצדדים מגולמת הבנת התובעת שלא תוכל לעבוד משמרות בוקר בלבד והסכמת הנתבע לשלם לה פיצויי פיטורים. יתרה מכך, גם לאחר ה-17.8.08, מועד הכנת הטופס, הסכים הנתבע להשיב את התובעת לעבודה, אולם לא במשמרות בוקר בלבד.

בעניין זה יש לומר שאיננו מקבלים את טענת התובעת בדבר חוסר מודעות לסיום העבודה כפי שבא לידי ביטוי בטופס 161. ב-ת/1 בשיחה שניהלה עם תמי, בע' 3, אמרה התובעת: "אמרת לי שהכנת שהכל מוכן שמסרת, שמסרת לחגית, חגית לזה...", בתגובה עונה לה תמי: "אכן, מאוגוסט מסרת מוכן מאוגוסט, יש על זה תאריך אפילו". התובעת, ששמעה את דבריה של תמי, לא טרחה לתקן אותה או לשאול על מה יש תאריך מאוגוסט? – מכאן שהתובעת הבינה היטב על מה מדברת תמי ומה מוכן ויש עליו תאריך מאוגוסט. התובעת עצמה מכירה באוגוסט כמועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, רק שלדידה, סיום היחסים היה בדרך של פיטורים (דבר שאין בידינו לקבל): "כבר בחודש אוגוסט 2008 הודיע לה הנתבע על פיטוריה" (ס' 54 לכתב התביעה).

באשר לטענת התובעת בדבר פגיעה בהיקף משרתה, מעבר לאמור, הרי שהתובעת לא הוכיחה כוונה לפגוע בהיקף עבודתה הצפוי לאחר תקופת ההיעדרות. בסעיף 7 לכתב התביעה טענה התובעת כי הועסקה במשרה מלאה אשר כללה 5 ימי עבודה בשבוע. עיון בדו"ח 106 שצירף הנתבע לתחשיב מטעמו סותר את טענת התובעת. כך למשל, בשנת 2007 היו חודשים בהם התובעת עבדה שעות שונות בין חודש לחודש: 145 שעות, 155 שעות, 210 שעות, וכו'. כך גם בשנת 2006: 158 שעות, 208 שעות, וכו'. בנוסף, התובעת אף לא עבדה בכל חודש את מלוא ימי העבודה בחודש, והיו חודשים בהם עבדה פחות ימים.

לאור האמור, אנו קובעים כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הוכיחה כי פוטרה מעבודתה או כוונה לפגוע בהיקף משרתה. התובעת לא פוטרה באוגוסט 2008. יחסי עובד-מעביד בין הצדדים הסתיימו אז בהסכמה, כאשר מצד אחד הבינה התובעת כי לא תוכל לעבוד במשמרות בוקר בלבד ומצד שני הנתבע התחייב לשלם לתובעת פיצויים. לפיכך, מועד ניתוק יחסי עובד-מעביד בין הצדדים הינו 21.8.08 (תום תקופת ההיעדרות).

אמצע ספטמבר 2008
מועד זה הועלה על ידי התובעת לראשונה בעדותה בבית הדין. לא מצאנו כל תימוכין לפיטורים במועד זה או לניתוק יחסי עובד מעביד.

12.11.08
בע' 15 ש' 4 מפנה התובעת ל-ת/1, לשיחתה עם תמי מיום 12.11.08, שם אמרה תמי: "ישבה פה חגית יחד עם אלי והם דיברו בניהם, הרצון שלהם הוא שאת לא תחזרי לעבודה". התובעת רואה בהודעה זו הודעת פיטורים (ראו ע' 15 ש' 7) על אף שהיא מאשרת בחקירתה כי תמי אינה מנהלת את העסק והיא גם אינה המעבידה שלה (ראו ע' 15 ש' 10-13). התובעת גם מאשרת כי לא שמעה מאלי ומחגית כי הם מפטרים אותה (ראו ע' 15 ש' 15), כך גם התובעת לא פנתה אליהם ולא מחתה באוזניהם על הפיטורים (ראו ע' 15 ש' 21-24).

התנהלותה של התובעת, כמי שעבדה באותו מקום עבודה משך שנים רבות וכמי שהיחסים בינה לבין מנהליה התפתחו ל"יחסים מיוחדים וקרובים כאשר מנהלי הנתבע מלווים את התובעת בכל המאורעות החשובים והמשמעותיים בחייה" (ס' 9 לכתב התביעה), תמוהה בעינינו. יתרה מכך, השיחה עם תמי הוקלטה ביום 12.11.08, זמן ניכר לאחר ניתוק היחסים בחודש אוגוסט 2008, כך לשיטתה, בין היתר, בכתב תביעתה.

באשר לת/1 – תמלילי השיחות שצירפה התובעת: התמלילים הם החל מיום 12.11.08 כשהשיחות בין הצדדים החלו בחודש אוגוסט 2008. מצאנו כי בתמלילים יש כדי לחזק את גרסת הנתבע. כך למשל, בשיחה מיום 12.11.08 בין התובעת לחגית:
"פיבי: חגית, אני רוצה לחזור לעבודה, יש לך שעות עבודה? את יכולה לסדר אותי בסידור?
חגית: כן, אין בעיה.
פיבי: כן, אם כך את יודעת מה להגיד לי על השעות? ככה כי די כבר כאילו ארבעה חודשים זה לא לכאן ולא לכאן, אז חבל לי עוד פעם...
חגית: בסדר, את רצית, לא רצית לעבוד.."
בע' 3 לאותה שיחה:
חגית: "לא מתקדם לכאן ולכאן כי את לא רצית לעבוד.
פיבי: לא. אני רציתי לחזור!
...
חגית: פיבי, אבל בואי נעמיד את הדברים על דיוקם את אמרת לי חגית, אני לא...רוצה לעבוד ערב. אני אמרתי לך, אין דבר כזה, אין חיה כזאת. אפילו אחותי שהיא בשרי ודמי, היא עובדת פעמיים בשבוע ערב.
פיבי: לא, אין לי בעיה, בסדר, אבל תבואי גם את לקראתי, מה הצעת לי. לעבוד שני ערבים? שני בקרים? איזה משכורת אני אביא בסוף החודש לבית, עם שלושה ילדים?...זה גם כן....??".

כשחגית מבקשת להעמיד דברים על דיוקם ומטיחה בפני התובעת שהתובעת היא זו שאמרה שהיא לא רוצה לעבוד ערב, התובעת לא סותרת את דבריה של חגית.

התובעת שטענה, בין היתר, כי פוטרה בחודש אוגוסט, יוצרת קשר בחודש נובמבר ומבקשת לשוב לעבודה. לאור מכלול הנסיבות שפורטו אנו מאמינים כי יכול ומטרת הקלטת השיחות לא נבעה מרצון כן ואמיתי לשוב לעבודה כי אם לצורך הכנה להליך משפטי.

ב-ת/1, בשיחה שנייה מיום 12.11.08, בין התובעת לתמי (ע' 1):
תמי: "אה..אה..תשמעי את דיברת פה בבוקר עם חגית ואמרת לה לעצור את כל הטיפול בסיפורי הפיצויים, כי את רוצה לחזור לעבודה.
פיבי: כן".
מכך עולה כי התובעת חזרה בה. התובעת החליטה שהיא כן רוצה לשוב לעבודה לאחר שהחלו כבר לטפל עבורה בענייני הפיצויים לשם הפסקת יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.
בע' 2 לאותה שיחה בין התובעת לתמי:
"פיבי: נכון, בהתחלה היא הציעה לי רק שני בקרים ואולי שלושה ולא היה לערב, ועשיתי את הרגע חושבים. היום לא הצבתי לה תנאים, היום אמרתי לה שאני רוצה לחזור!". התובעת מדגישה שהיום היא לא הציבה תנאים. מדבריה ניתן להבין כי בעבר כן הציבה תנאים לחזרה לעבודה. כך גם דברים אלו מתיישבים עם מכלול הנסיבות בתיק.

בת/1, בשיחה מיום 22.12.08 בין תמי לתובעת (בע' 5) התובעת אומרת: "אני מתבצרת בעמדה שלי? אתם מתנים לי תנאים תמי. אם לא תחתמי לא תקבלי, מכתב פיטורים. אני מתחננת כבר כמה חודשים. מה הקשר לפיצויים מה הקשר. אני דורשת מכתב פיטורים כדי לממש את הזכויות שלי בתור מובטלת". תמוה בעינינו שהתובעת דורשת מכתב פיטורים כבר כמה חודשים כשהיא נסמכת, לא אחת, על פיטורים המתבססים על שיחתה עם תמי מיום 12.11.08.

באשר ל-ת/2, שלשיטת התובעת נערכו בו תיקונים על ידי עורכת דין מטעמה – אין בידינו לקבל את הטענה בדבר משלוח ת/2 לנתבע. התובעת לא הוכיחה כי המכתב נשלח לנתבע.

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי יתכן שלצורכי תביעה עתידית – התובעת ניסתה לחזור בה בחודש נובמבר 2008 מהודעתה לנתבע על סיום עבודתה וזאת לאחר שכבר הוסכם בין הצדדים על סיום העבודה ומתן פיצויי פיטורים עוד בחודש אוגוסט. לפיכך, בוצעו ההקלטות נשוא ת/1 בחודש נובמבר 2008.

למעלה מן הצורך, נאמר כי גם אם היינו מקבלים את גרסתה של התובעת לפיה פוטרה ביום 12.11.08, הרי שביום זה כבר חלפה "התקופה המוגנת" על פי חוק עבודת נשים, קרי חלפו הן תקופת ההיעדרות (ביום 21.8.08) והן 60 ימים מתום תקופת ההיעדרות – כך שאין בסיס איתן לטענות התובעת בשני אדנים: האחד - איננו רואים במשפט שאמרה תמי מיום 12.11.08 ב-ת/1 הודעת פיטורים, השני – גם אילו אכן היה מדובר בפיטורים הרי שבכל מקרה אלו אינם חוסים במסגרת ה"תקופה המוגנת" על פי חוק עבודת נשים.

5.1.09
איננו רואים ב-ת/3 מכתב פיטורים, כטענת התובעת, שכן לא הוכח בפנינו כי פוטרה. לאור האמור לעיל, ת/3 אינו אלא מכתב פורמאלי אשר יש בו כדי לאשר את סיום קשרי עובד-מעביד בין הצדדים, אולם אין לראות בתאריך נשוא ת/3 את המועד הקובע לעניין זה, כי אם עדכון התובעת בדבר פעולות שנעשו ונוגעות לזכויותיה.

לסיכום חלק זה, ולאור קביעותינו לעיל, אנו דוחים את התביעה ככל שהיא נוגעת להודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין בתקופת חופשה לאחר לידה ופיצויי בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע.

10. הפרשי פיצויי פיטורים

לטענת הנתבע, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 59,057 ₪, מתוכם שולם לתובעת סך של 53,718 ₪, והיתרה בסך 5,349 ₪ קוזזה על ידי הנתבע בגין חוב של התובעת ומי מבני משפחתה לנתבע בגין טיפולי שיניים.

השכר הקובע, קרי השכר הממוצע ששולם לתובעת בשנה האחרונה לעבודתה מ-8/06 ועד 7/07 הכולל שכר יסוד, ימי חג, חופש שנתי, ימי מחלה וימי מלחמה - הינו 5,106 ₪.

התקופה בה הועסקה התובעת לרבות חופשות ללא תשלום הינה 165.66 חודשים.

בסעיף 41 לסיכומיה כתבה התובעת כי שהתה בחופשה ללא תשלום 21 חודשים במשך כל תקופת העסקתה. הנתבע לא סתר נתון זה. כמו כן, אין מחלוקת כי התובעת הייתה בחל"ת 3 פעמים לאחר חופשת לידה ועוד פעם אחת כשהייתה עם בעלה בחו"ל, ובסך הכל שהתה ב-4 חופשות ללא תשלום.

לפיכך, סך החודשים לצורך פיצויי פיטורים עד לסיום חופשת הלידה – 21.11.07, בקיזוז תקופות החל"ת, מסתכם ב-144.66 חודשים - כן יש להוסיף לחודשי הזכאות לצורך חישוב פיצויי פיטורים 14 יום לכל חל"ת בו שהתה התובעת, קרי 56 ימים (ראו תקנה 10(3) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד-1964), כך שסך החודשים לצורך פיצויי פיטורים הינו 146.5 חודשים או 12.2 שנים.

סך הפיצוי לתובעת: 62,293 ₪ (5,106*12.2). לאחר קיזוז סך של 53,718 ₪ ששולמו לתובעת, יתרת הסכום לתשלום בגין פיצויי פיטורים היא: 8,575 ₪.

11. התניית תשלום פיצויי הפיטורים לתובעת וטענת קיזוז

הנתבע התנה את תשלום הפיצויים לתובעת בחתימתה על "ויתור תביעות" נגד הנתבע. כך למשל, ב-ת/1, בשיחה מיום 5.1.09, בע' 1, אמרה תמי (דברים דומים נאמרו על ידי תמי גם בשיחות אחרות):
"תמי: אה, תשמעי, פיבי בשביל לסיים את היחסים בינינו, אז אנחנו צריכים להסדיר את הדברים שהם יהיו ברורים מאוד לכל דבר ועניין. אם את לא חותמת שאין לך התחייבות נוספת אנחנו לא משלמים עד שאת לא חותמת. לא נותנים מכתב פיטורים עד שאת לא חותמת".

בחקירתה נשאלה תמי אם היא זוכרת שאמרה לתובעת: "עד שלא תחתמי, לא תקבלי את כל המגיע לך?" (ראו ע' 45 ש' 7), ועל כך השיבה בחיוב. כשהסבירה למה התכוונה ציינה שהבינה שהתובעת מתכוונת לתבוע את הנתבע וכי התכוונה לכך שהתובעת לא תקבל פיצויי פיטורים בלבד, שכן הכל היא קיבלה מקודם (ראו ע' 45 ש' 32).

הנתבע לא היה רשאי להתנות את תשלום הפיצויים לתובעת בחתימתה על "ויתור תביעות". יחד עם זאת, מצאנו כי הנתבע ביקש מהתובעת, ולא אחת, שאם יש לה תביעות נוספות שתפרט אותן, יחשבו מה מגיע לה והיא תקבל כל מה שמגיע לה. כך למשל ב-ת/1, בשיחה מיום 22.12.08 (בע' 5) בין התובעת לתמי אמרה תמי: "אהה אהה אני שואלת אותך עוד פעם. תגידי אם את חושבת שיש משהו שמגיע לך ואת לא קיבלת. לפני שאנחנו מסיימים בנינו אם יש לך תביעות נוספות. את חושבת שמגיע לך הבראה ולא קיבלת.. את חושבת שמגיע לך פידיון חופשה ולא קיבלת?? את חושבת שלא דברים כאלה?? מה את חושבת שמגיע לך ולא קיבלת על מנת שאנחנו לפני כל דבר נגמור את כל ההתחייבויות ואז אחרי שאת תגידי לי את כל הדברים שאת חושבת שמגיע לך ולא קיבלת ונבדוק את זה..ובמידת ...אם צריך לשלם נשלם, ואם כבר קיבלת את זה אני אראה לך שכבר קיבלת. אז אנחנו נוכל לגמור בינינו. ככה גומרים עניינים פיבי". כך גם, ב-ת/3 כתבה הגב' תמי לתובעת כי אם יש לה תביעות נוספות שתיידע אותם. התובעת בחרה שלא לפרט זכויות או תביעות שסברה שמגיעים לה, הגם שהתייעצה עם עורכי דין מטעמה.
התנהגותו של הנתבע מצביעה על רצונו לדעת מהן דרישותיה של התובעת ולערוך איתה "גמר חשבון" על מנת למנוע סכסוך משפטי. אין בהתנהגות זו לכשעצמה– כל עוד אין דרישה של ויתור על זכות – כל פסול.

כמו כן, הנתבע התנה את תשלום הפיצויים של התובעת בתשלום חוב של בני משפחתה, ואף קיזז סך של 5,349 ₪ מסכום הפיצויים. כך למשל, ב-ת/1, בשיחה מיום 25.11.08, בע' 2, בין התובעת לחגית:
"חגית: אני אומרת שלא סגרנו את העניינים בנינו. אנחנו לא...אמרנו לך במה זה תלוי הכל.....יהיה בסדר ואת תקבלי..אבל אמרנו לך תסגרי את העניינים האלה. כדי שתקבלי את הפיצויים שלך גם.
פיבי: איזה עניינים?
חגית: פיבי מה את רוצה שאני אגיד לך לדבר עם תמי?? הכל סגור. נכון?? אבל את יודעת מה מעקב?? נכון פיבי???
פיבי: אתם מתנים לי את זה בחוב של חני?
חגית: לא רק של חני של כל המשפחה".

אנו סבורים כי הנתבע לא היה רשאי להתנות את תשלום הפיצויים בתשלום חוב בני משפחתה של התובעת (שאינו חוב שלה עצמה).

חגית הצהירה בתצהירה כי התובעת התחייבה יותר מפעם אחת לשלם את עלות הטיפולים לה ולבני משפחתה. כמו כן הצהירה כי הבהירה לתובעת בשיחה עימה שתשלום פיצויי הפיטורים לפנים משורת הדין מותנה בסגירת החוב הכספי של התובעת ובני משפחתה (ס' 31-33 לתצהיר). על אף האמור, לא נטענה טענת קיזוז מפורטת בכתב ההגנה, ומכל מקום לאור מכלול הראיות בתיק, לא שוכנענו כי ההסכמה לשלם פיצויים לתובעת כבר בחודש אוגוסט 2008 הותנתה בתשלום חובות בני משפחתה, ואף לא מצאנו כל הסכמה מפורשת של התובעת לכך. משכך היא, אין לטענת קיזוז כל בסיס, ואנו דוחים אותה. הכספים שקוזזו נלקחו בחשבון במסגרת הפרשי פיצויי הפיטורים כאמור לעיל.

12. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

לטענת התובעת, יחסי עובד מעביד בינה לבין הנתבע הסתיימו בינואר 2009, לפיכך, החל ממועד זה על הנתבע לשלם לה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") עוסק בהתיישנות פיצויי הלנה:
"(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים" (ההדגשה אינה במקור).

ראשית, כפי שקבענו, יחסי עובד-מעביד בין התובעת לנתבע לא הסתיימו בינואר 2009, כי אם ביום 21.8.08. שנית, התובעת לא התייחסה למועד בו קיבלה את פיצויי הפיטורים, ומשכך לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.

ת/3 הנושא תאריך מיום 5.1.09 ובו פירט הנתבע את פעולותיו להעברת אישור מס הכנסה לתשלום פיצויי פיטורים בפטור ממס לחברת "כלל" על מנת להעביר פוליסת ביטוח מנהלים על שם התובעת ולחברת "פריזמה" על מנת שיזכו את התובעת בסכום פיצויים – הוא האינדיקציה היחידה, למועד הסמוך, ככל הנראה, למועד התשלום – ומכל מקום, למועד בו הנתבע עשה את הפעולות מצידו על מנת להוציא לפועל תשלום. התביעה הוגשה ביום 17.5.09 – למעלה מ-4 חודשים לאחר התאריך נשוא ת/3, כך שככל הנראה חלפו למעלה מ-60 ימים מהיום שקיבלה התובעת את פיצויי הפיטורים – ומשכך תביעתה לעניין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה, ככל שהיא נוגעת לסכום שהתקבל בפועל, קרי, סך של 53,718 ₪.

יחד עם זאת, כפי שקבענו לעיל, סכום הפיצויים להם זכאית התובעת הינו 62,293 ₪, כך שטרם שולם לתובעת סך של 8,575 ₪ בגין פיצויי פיטורים. בזיקה לסעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר הזכות לפיצויי הלנה בגין סכום זה לא התיישנה.

סעיף 18 לחוק הגנת השכר עוסק בהפחתה או ביטול פיצויי הלנה:
"בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".

באשר ליתרה בסך של 8,575 ₪ אנו סבורים שלא שולמה במועדה בטעות כנה וקיימת מחלוקת של ממש לגבי הזכאות.
הנתבע נפל לכלל טעות משפטית שעה שסבר כי על התובעת לחתום על "ויתור תביעות" על מנת שכספי הפיצויים ישוחררו, וכן בכך שסבר הנתבע כי הוא רשאי לקזז חוב של בני משפחתה לנתבע, וזאת על אף שהתובעת לא התכחשה לחוב של בני משפחתה (ראו ת/1, שיחה מיום 25.11.08 בין התובעת לחגית, ע' 2).

לאור האמור, אין לחייב את הנתבע בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

13. פיצוי בגין אובדן הזכאות לדמי אבטלה

לטענת התובעת, הימנעות הנתבע ליתן בידה מכתב פיטורים הובילה לאובדן זכאותה לדמי אבטלה, וזאת על אף שהתריעה על כך בפני הנתבע. התובעת עתרה לחייב את הנתבע בתשלום דמי האבטלה שנמנעו ממנה ובסך הכל 33,515.5 ₪.

לטענת הנתבע, דמי אבטלה כלל אינם מותנים בהצגת מכתב פיטורים ולכן התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין רכיב זה.

התובעת כלל לא הגישה תביעה לדמי אבטלה (ע' 17 ש' 26) ואף לא נרשמה בשירות התעסוקה (ע' 17 ש' 15). יתרה מכך, התובעת גם מאשרת שתמי אמרה לה באחת השיחות ביניהן שאפשר לקבל דמי אבטלה גם ללא מכתב פיטורים (ע' 18 ש' 9).

כפי שקבענו, התובעת לא פוטרה. בנוסף, על מנת להגיש תביעה לדמי אבטלה אין חובה להחזיק במכתב פיטורים, ודוק: הזכאות לדמי אבטלה אינה נשללת גם מעובד שהתפטר מרצונו – והוא יהא זכאי לדמי אבטלה 90 יום לאחר הפסקת העבודה.

לאור האמור, אנו דוחים את התביעה ככל שהיא נוגעת לקבלת פיצויי בגין אובדן הזכאות לדמי אבטלה.

14. דמי חגים

בכתב התביעה ציינה התובעת כי קיבלה תשלום בגין 32.45 ימי חג מתוך 54 ימים להם הייתה זכאית, קרי, על הנתבע לשלם לה בעבור 21.55 ימי חג נוספים. בסיכומיה צומצמה דרישתה לשני ימי חג בלבד, שכן לטענתה יש לשלם לה גם בגין ימי החג שחלו בימי שישי בחג השבועות שנת 2003 ובחג השבועות שנת 2006.

בסיכומיו טען הנתבע כי התובעת עבדה 5 ימי עבודה בשבוע ומשכך אינה זכאית לתשלום בגין ימי חג שחלו בימי שישי ושבת. הנתבע הפנה לסעיף 10 לתחשיב שהוגש מטעמו, לפיו התובעת אינה זכאית לתשלום מעבר למה שכבר שולם לה.

שני הצדדים מסכימים כי התובעת זכאית ל-54 ימי חג (9 ימים לשנה משנת 2002-2007). הצדדים חלוקים בשאלה האם נדרש הנתבע לשלם עבור ימי חג שחלו בימי שישי.

הנתבע הגיש תחשיב מטעמו בו פירט את החגים בגינם שולמו לתובעת דמי החג.

בכתב התביעה טענה התובעת כי עבדה במשרה מלאה אשר כללה 5 ימי עבודה בשבוע (ס' 7 לכתב התביעה). לטענת התובעת היא עבדה בעבר בימי שישי אולם לא יודעת לפרט מתי (ע' 7 ש' 10-11).

אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה לתשלום בגין דמי חגים אשר נפלו בימי שישי בשנים 2003 ו-2006.

15. פדיון חופשה שנתית

כאמור, לתובעת שולם סך של 6,586 ₪ בגין פדיון ימי חופש.

בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום של 105.8 ימי חופשה. בדיון מיום 20.6.10 ביקש ב"כ התובעת לצמצם את הרכיב הנתבע בגין חופשה, שכן בטעות נלקחה שנת 2003 בחשבון כשלא היה מקום לעשות כן בחישוב ימי החופש. בסיכומי התובעת צומצמו הימים ל-90 ימי חופשה בקיזוז הסכום ששולם בפועל. הנתבע טען בסיכומיו כי לתובעת מגיעים 66 ימי חופשה וכי אלו כבר שולמו.

אין מחלוקת כי לאור סעיף 7(א) לחוק חופשה שנתית התשי"א – 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית"), התובעת זכאית לפדיון חופשה בגין שלוש השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום העבודה, בנוסף לזכאות בשנה השוטפת לסיום עבודתה. קרי, התובעת זכאית לפדיון חופשה עבור השנים 2004-2006 וכן עבור החלק היחסי בשנת 2007.

על פי ס' 3(ב) לחוק חופשה שנתית, ימי החופשה להם זכאית התובעת הינם (בהסתמך על טופס 161 שצירף הנתבע לתחשיב מטעמו):

בשנת 2004 עבדה התובעת 162 ימים, לפיכך היא זכאית ל-14 ימי חופש.
בשנת 2005 עבדה התובעת 211 ימים, לפיכך היא זכאית ל-19 ימי חופש.
בשנת 2006 עבדה התובעת 218 ימים, לפיכך היא זכאית ל-21 ימי חופש.

בזיקה לס' 3(ג) לחוק חופשה שנתית, ימי החופשה להם זכאית התובעת בשנת 2007, הם:
עבדה 150 ימים, לפיכך היא זכאית ל-12 ימי חופש.

סה"כ זכאית התובעת לתשלום עבור 66 ימי חופש.

בסיכומיו ציין הנתבע כי התובעת ניצלה בסה"כ 29 ימי חופשה: 7 ימים בשנת 2004, 16 ימים בשנת 2005, 3 ימי חופשה ו-3 ימי מלחמה בשנת 2006. התובעת לא התייחסה בסיכומיה לניצול ימי חופשה. לפיכך, אנו מקבלים את גרסת הנתבע וקובעים כי התובעת ניצלה 29 ימי חופשה ממכסת ימי החופשה שעמדו לרשותה. לאור האמור, נותרו לפדיון 37 ימי חופשה.

בהתאם לס' 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית נלקחה לצורך החישוב רבע השנה של העבודה המלאה ביותר, קרי החודשים 11-12 שנת 2006 ו-1/07, כדלקמן:
בחודש 11/2006 השתכרה התובעת סך של 5,577.85 ₪ (הכוללים פרמיה קבועה בשכר).
בחודש 12/2006 השתכרה התובעת סך של 5,444.55 ₪ (לרבות פרמיה).
בחודש 1/2007 השתכרה התובעת סך של 5,776.49 ₪ (לרבות פרמיה).

שכר העבודה היומי הממוצע הינו 186.65 ₪ (הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה במספר 90). דמי החופשה להם זכאית התובעת: 6,906 ₪ (שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה שנותרו לפדיון). כאמור שולם לתובעת סך של 6,586 ₪, כך שעל הנתבע לשלם לתובעת את ההפרש בסך של 320 ₪.


16. לסיכום:

לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת סכומים כדלקמן:

א. סך של 8,575 ₪, בגין הפרשי פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.08 ועד למועד התשלום בפועל.

ב. סך של 320 ₪, בגין פדיון חופשה שנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.08 ועד למועד התשלום בפועל.

יתר רכיבי התביעה נדחים.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את התובעת בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.

ראוי לציין כי בהתחשב בסכום שנתבע בסך של 153,993 ₪ לעומת הסכום שנפסק לטובת התובעת המהווה פחות מ-6% מסכום התביעה - נכון היה לפסוק הוצאות בסכום גבוה יותר, אולם מנגד לקחנו בחשבון גם את התניות הנתבע בעניין ויתור תביעות ותשלום חובות בני משפחת התובעת.

17. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.





ניתן היום ל' סיון תשע"ב, 20/6/12 בהעדר הצדדים.
מר יעקב מניןנציג ציבור (עובדים) עידית איצקוביץ, שופטת מר מוני סגלנציג ציבור (מעבידים)                          



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חופשת לידה חלקית

  2. עבודה בחופשת לידה

  3. הלנת שכר חופשת לידה

  4. החלפת עובדת בחופשת לידה

  5. הארכת חופשת לידה בחל"ת

  6. היתר פיטורים בחופשת לידה

  7. משכורת חלקית בחופשת לידה

  8. פיטורי מורה בחופשת לידה

  9. העלאת שכר לפני חופשת לידה

  10. קצבת ניידות בזמן חופשת לידה

  11. התפטרות לאחר חזרה מחופשת לידה

  12. היתר פיטורים בחופשת לידה למפרע

  13. אי חזרה לעבודה לאחר חופשת לידה

  14. פיטורים 60 יום לאחר חופשת הלידה

  15. העברה לסניף אחר לאחר חופשת לידה

  16. ניכוי חופשת לידה מפיצויי פיטורים

  17. פיטורים בחופשת לידה עקב מצב כלכלי

  18. שינוי תנאי העסקה לאחר חופשת לידה

  19. פיטורי עובדת לאחר תום חופשת הלידה

  20. פיטורים בתקופה המוגנת לאחר חופשת לידה

  21. הפחתת דמי לידה עקב עבודה חלקית בחופשת לידה

  22. העסקת עובד אחר במקום עובדת שביקשה לחזור לאחר חופשת לידה

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון