תביעה לתשלום חוב על סמך כרטסת הנהלת חשבונות

1. התובעת, תאגיד פרטי, עוסקת במכירה ושיווק של ציוד חשמל, תקשורת וציוד נלווה (להלן: "הסחורה") מכרה לנתבעת, תאגיד פרטי, סחורה בפרק הזמן הנטען של שנת 2008-2009. התביעה הוגשה על יתרת חוב בסך של 116,630 ₪, משוערך, בהתבסס על כרטסת הנהלת חשבונות, חשבוניות, תעודות משלוח ותעודות החזרה (נספחים א1-א 25 לכתב התביעה). על פי הכרטסת, הפירוט של הסחורה שנרכשה הוא מ-21.5.08 והכרטסת מסתיימת ב-25.2.09. הנתבעת אינה חולקת שרכשה סחורה מהתובעת, אך על פי הכרטסת שלה הנתונים שונים. העתק הרכישות מהתובעת פורטו בכרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת. העתק ממנו צורף לתצהיר עדות ראשית של מייק אוקנין מטעם הנתבעת (נספח 5). כרטסת זו מתחילה ב-1.12.07 ועד 18.2.09. 2. רכישת הסחורה נעשתה במסגרת פרויקט בניה והצדדים אינם חולקים שבסוף ינואר 2009, כאשר נותר חוב לתובעת, הייתה פגישה משותפת של נציג התובעת בדרום עם נציגים של הנתבעת. כמו כן, אין מחלוקת שבאותו יום חתם נציג התובעת על אישור שיועד לצד שלישי, מבני תעשיה בע"מ, כי בהתייחס לאתר מרכז G, התובעת קיבלה את מלוא הסכומים המגיעים על פי החוזה וזאת: "לאחר שבדקנו, בדוק היטב, את כל החשבונות על מרכיביהם שהגשנו לכם". כמו כן, מצהיר החותם, מר סגל אילן, כי: "אנו מצהירים כי בחשבונות שהוגשו על ידינו ואשר אושרו על ידכם, לא נפלה טעות כלשהי, הם מדויקים ומעודכנים, נערכו כיאות ובדרך חשבונית נכונה ומתאימה". בפסקה השלישית אישר החותם, כי התובעת קיבלה את מלוא התמורה החוזית (מרכז G) וכן "אין לנו ולא תהיינה לנו ונהיה מנועים מהגשת כל תביעה כנגדכם בגין החוזה הנ"ל...." (להלן: "מכתב גמר חשבון"). הצדדים אינם חלוקים על כך שבמועד החתימה, בישיבה, טרם שולם מלוא החוב, גם לשיטת הנתבעת. נציג התובעת קיבל שיק באותו מעמד על סך של 46,980 ₪, שמועד פירעונו היה 9.12.08, ובהמשך, הומצא לתובעת שיק על סך של 196,637 ₪, שמועד פירעונו 18.2.09 (להלן: "השקים"). 3. המחלוקת בפני היא האם השקים מייצגים את יתרת החוב המוסכמת, כטענת הנתבעת, או תשלום על חשבון, כטענת התובעת. על פי כרטסת הנתבעת, לאחר פירעונם לא נותרה יתרת חוב. על אשר אירע בישיבה המשותפת ביום 27.1.09 העידו אילן סגל מטעם התובעת, מייק אוקנין ואמיתי גבי מטעם הנתבעת, כאשר אביו, דוד גבאי, שגם השתתף בישיבה, אך הוא לא העיד, היה מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת. מייק אוקנין שימש בתקופה הרלבנטית כמנהל הנתבעת ובתצהירו פירט, כי הנתבעת היא חברת בת של חברת מבני תעשיה בע"מ ולכן מכתב גמר החשבון הופנה למבני תעשיה, הגם שהמזמינה של הסחורה הייתה הנתבעת (סעיף 10 לתצהירו של מייק אוקנין). אילן סגל מטעם התובעת העיד, כי מטרת הפגישה הייתה לסגור מחלוקת על כמות הלדים שהותקנה בבתי הקולנוע. כי מייק אוקנין לא אישר את התשלום מחמת המחלוקת על הכמות שסופקה ונדרשה מדידה אמיתית בשטח. כמו כן הוא בא לקבל את השיק על סך של 46,980 ₪ שהיה כבר מוכן (עמ' 4 לפרוטוקול), ובאותו מעמד הציע מייק אוקנין לסגור את כל החוב (עמ' 4 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו חלק אילן סגל על כך שמלכתחילה היה לפרויקט דף כמויות על סכום כולל של 321,000 ₪. כתב הכמויות לא הוגש ע"י אף צד אך שימש את חברת מבני תעשיה בטופס המכונה "דף ריכוז חשבון והוראת תשלום" [נספח 1 לתצהירו של מייק אוקנין (להלן: "דף ריכוז")]. דף ריכוז גם כולל את הסכום הנוסף שהוסכם לשלם, מעבר לכתב הכמויות, בסך של 69,818 ₪. בהמשך חקירתו הסכים אילן סגל, כי כתב הכמויות עם סכומים הוא על פי החוזה (עמ' 10 לפרוטוקול, מול שורה 10), אך הוסיף כי אלה מחירי מטרה מוכתבים והם ברי שינוי (עמ' 11 לפרוטוקול). אילן סגל העיד כי בפגישה נעשתה ספירה על פי כרטסת התובעת והוצגו כל התעודות, אז מייק אוקנין והמפקחים עשו התאמה בין כרטסת התובעת לכרטסת הנתבעת וסוכם שהחוב עומד על כ-312,000 ₪ (עמ' 8 לפרוטוקול, מול שורות 1-3). בהמשך, לאחר שהתקבל השיק על סך של 196,637 ₪ בלבד, הוא התקשר למייק אוקנין וכך גם התקשרה מזכירתו ומהנהלת חשבונות (עמ' 9 לפרוטוקול) להלין על אי תשלום ההפרש. 4. מייק אוקנין אישר בחקירתו הנגדית, כי דף הריכוז מאוחר לפגישה עם אילן סגל ולא נערך בנוכחותו (עמ' 13 לפרוטוקול). הוא גם אישר שהקשר המסחרי עם התובעת הוא משנת 2006 והפרויקט שאליו מתייחס דף הריכוז הוא של אספקת גופי תאורה לקומה א' בפרויקט שהליווי שלו ע"י התובעת החל בשנת 2006 (עמ' 14 לפרוטוקול). העד לא היה יכול להצביע על חוזה המגדיר את הפרויקט כפי שהעיד (עמ' 14 לפרוטוקול). הוא גם הסכים שהפגישה ב-27.1.09 לא התמקדה רק בפרויקט של קומה א' (עמ' 14 לפרוטוקול, מול שורה 18). העד עומת עם החשבוניות ותעודות המשלוח שצורפו לתצהירו של אילן סגל (ולכתב התביעה, כאמור לעיל) והוא התבקש להצביע על פריט או פריטים שלא סופקו, ועל אף מספר ניסיונות הוא לא היה יכול לתת תשובה (עמ' 14-16 לפרוטוקול). הבקשה מהעד להציג את הניירת ששימשה לסגירת החשבונות הפתוחים בישיבה מיום 27.1.09, נענתה בתשובה: "אני לא מבין" (עמ' 17 לפרוטוקול, מול שורות 1-4). לאחר מתן הסבר מה קרה בפגישה ביום 27.1.09, ממנו עולה שלמעשה הוא לא היה מעורב (עמ' 17 לפרוטוקול) השלים העד: "תפקידי הוא רק לשלם ולצאת הטוב...." (עמ' 17 לפרוטוקול). העד אמיתי גבאי העיד שתפקידו לאשר חשבונות והוא "בודק את כתב הכמויות", שבעצם מעיד על "כמות מה שסופק בשטח, סחורה, עושים התאמה לכתב הכמויות ועל פיו משלמים" (עמ' 18 לפרוטוקול). הוא נשאל מי בודק האם מה שכתוב בתעודת משלוח סופק בפועל, והשיב: "מי שחותם על תעודת המשלוח", ובהמשך "על פי נתונים אלה נבדקת החשבונית בהנהלת החשבונות" (עמ' 18 לפרוטוקול). לשאלה: "האם תעודת המשלוח חתומה ולא רשום שום הסתייגויות, זה סופק?", הוא השיב: "סביר להניח שזה סופק" (עמ' 18 לפרוטוקול). העד הוסיף שהוא לא עובד עם החשבוניות אלא על פי ההסכם וכתב הכמויות (עמ' 18 לפרוטוקול מול שורות 24-25). העד לא היה יכול להציג בין את כתב הכמויות ובין את החוזה, אך הוא הסביר, כי בפרויקט כאמור הספק, בעניינו התובעת, מציע מחיר כולל ובמקרה זה התובעת הציעה סכום של 321,000 ₪ (עמ' 19 לפרוטוקול). 5. העולה מהמקובץ הוא, שהפער בין הצדדים הוא פועל יוצא של תביעת התובעת לפירעון חוב הנתבעת על פי כרטסת המגובה בתעודות משלוח וחשבוניות, וכנגד, הצמדות הנתבעת לפרויקט מוגדר שלגביו היא לא הגישה ראיות, בין את החוזה ובין את כתב הכמויות, אלא רק ביטוי לחוזה במסמך שלא נערך בנוכחות נציג התובעת (נספח 1 לתצהירו של מייק אוקנין). מכלל הראיות השתכנעתי, כי דרישת התובעת היא על סחורה שסופקה בפועל לנתבעת ולא הוצגו ראיות שהנתונים בכרטסת התובעת הם שגויים או שהסחורה לא סופקה לנתבעת. בהעדר תשתית ראייתית המונעת מהתובעת לתבוע חוב פתוח, לא מצאתי לדחות את התביעה בגלל שהחוב כולל גם רכיבים מפרויקטים אחרים, כפי שהסכים העד מייק אוקנין (עמ' 14 לפרוטוקול). השתכנעתי, שמכתב גמר החשבון מתייחס לפרויקט נשוא דף הריכוז ולכן אין הוא מהווה אסמכתא להעדר חוב לתובעת לאחר פירעון השקים בהיבט של כתב קבלה וסילוק על כל החובות הפתוחים. סוף דבר 6. התובעת הרימה את נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות והוכיחה, כי לאחר תשלום השקים ופירעונם, נותר חוב של הנתבעת לתובעת בסך של 113,747 ₪ נומינאלי. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 116,630 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 10.8.09, ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן את אגרת ביהמ"ש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. מיסיםהנהלת חשבונותכרטסתחוב