גמלה חוסמת תקנה 11 פסיקה - חישוב מענק הנכות

השאלה העומדת להכרעה בהליך זה עניינה, מהי ההכנסה המהווה בסיס לחישוב מענק הנכות, לו זכאי התובע בגין פגיעה מיום 29.4.01 (להלן גם: "התאונה") שהוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה. להלן העובדות הרלוונטיות: א. התובע יליד שנת 1928 יועץ מס במקצועו במעמד של "עובד עצמאי". ב. ביום 29.4.01 נפגע התובע בגבו, בתאונה שהוכרה על ידי הנתבע כ"תאונת עבודה". לתובע שולמו דמי פגיעה בגין 62 ימים, וזאת בהתבסס על מקדמות ששולמו בשנת 1999. ג. במהלך שנת 2006 עמד התובע בפני ועדה רפואית, וזו קבעה את נכותו הרפואית בשיעור 10%. ד. הנתבע קבע כי הבסיס לתשלום מענק הנכות, אינו הכנסתו של התובע בשנת 2001, אלא גובה הכנסותיו בשנת 1999, אשר שימשו בסיס לתשלום המקדמות בשנת 2001. קביעה זו היא נשוא התביעה שלפנינו. ה. מתעודת עובד ציבור החתומה ע"י גב' נירה זמיר-מנהלת תחום בכירה ביטוח וגבייה אצל הנתבע - ומחקירתה בבית הדין עולות העובדות הבאות: הנתבע חישב את דמי הפגיעה ומענק הנכות ששולמו לתובע על בסיס שומה לשנת 1999 שהיא, כך על פי הנתבע, השומה האחרונה שהיתה במועד הפגיעה. עוד נרשם כי "במקרה של נח מובשוביץ, שולם מענק נכות מעבודה בגין פגיעה מיום 29.4.01, לפיכך שנת 2001 חסומה. אין זה משנה מתי שולמה הגמלה אלא בגין איזה תאריך פגיעה. הבסיס לתשלום דמי ביטוח וכן לתשלום דמי פגיעה וגמלת נכות מבוסס על שומה לשנת 1999 שהוא השומה האחרונה שהיתה ביום הפגיעה. ההכנסה לתקופה 1-3/2001 היא- 55,650 ₪." 2. "בשנת 2001 התובע שילם מקדמות- גובה המקדמות החודשיות שהוא שילם... זה בסיס הכנסה השנתית של 222,600 ₪ והמקדמות לשנת 1,092 ₪. זה מבוסס על הכנסה של שומת 99" (עמ' 4 שורות 22-24). 3. בהמשך הוסיפה הגב' זמיר כי: "המשמעות של ההודעה היתה שברגע ששולם מענק נפגעי עבודה על פי תקנה 11 לתקנות המקדמות, נוצרה גמלה חוסמת, הגמלה היא גמלה חוסמת, מענק של גמלאי עבודה זה גמלה חוסמת וזה חוסם את השנה שבה היתה הפגיעה. שנת הפגיעה היתה 2001 אז החזרנו הבסיס לבסיס שהמבוטח שילם את המקדמות שלו. " (עמ' 6 שורות 5-8). 4. הגב' זמיר המשיכה והסבירה כי: "הוא שילם מקדמות ב-2001, נפגע בעבודה ב-2001 קיבל דמי פגיעה לפי הבסיס שהיה בשנת 2001. מאחר ודמי הפגיעה לא הגיעו ל-90 יום, זה לא היתה גמלה חוסמת. לכן כאשר קיבלנו שומה 2001 ממס הכנסה עשינו עדכון של הבסיס ואני מניחה ששילמו לו דמי פגיעה. עד אשר אושרה נכות מעבודה ואז הגמלה הופכת להיות גמלה חוסמת. ואז חוזרים לבסיס לפיו שילם המקדמות... ב-30/7/06 בעקבות אישור מענק נכות, הוחזר הבסיס ל-222,600 ודמי ביטוח 1,092 ₪. זה אותם 1,092 ששילם מקדמות" (עמ' 6 שורות 15-24). התובע טוען כי יש לחשב את בסיס המענק לו הוא זכאי על פי הכלל אשר קבוע בסעיף 345 (ב) (1) לחוק הקובע כי הכנסתו של עובד עצמאי בשנה השוטפת תיקבע על בסיס השומה הסופית של ההכנסה לאותה שנה, ולא על פי האמור בתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). לטענתו, במקרה הנוכחי אין מקום להפעלת החריג הקבוע בתקנה 11, שכן מהראיות עולה כי התובע פעל בתום לב ולא גרם במכוון להגדלת הכנסותיו. ולראיה, הכנסותיו משך השנים אינן משתנות באופן ניכר ומצביעות על כי לתובע אין יכולת לפעול להגדלת הכנסותיו. הנתבע טוען מנגד כי על פי האמור בתקנה 11 לתקנות, יש לחשב את הכנסות התובע על בסיס השומה לשנת 1999 שהיתה מונחת לפניו, עובר למועד הפגיעה. הכרעה: המסגרת המשפטית: סעיף 345 (ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") קובע כי ההכנסה השוטפת של מבוטח עצמאי תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה לאותה השנה. אולם כל עוד לא נערכה שומה סופית, ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שבתקנות. העיקרון שבסעיף 345 לחוק הוא, כי דמי ביטוח בגין שנה פלונית יש לשלם לפי השומה הסופית בגין אותה שנה. בתקנה 11 לתקנות נקבע כי: "(א) אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו .....".   תקנה 11 הינה "גמלה חוסמת", כך שבמקרה של פגיעה בעבודה שארעה לעצמאי - השומה לפיה חושבו המקדמות היא השומה לפיה יחושבו דמי הפגיעה וגמלת/מענק הנכות. על תכליתה של תקנה 11 עמד בית הדין הארצי במספר פסקי דין, בין היתר בעב"ל 100/07 קנואת ראף- המוסד לביטוח לאומי (מיום 26.2.08): "... וכבר נקבע כי תכלית התקנה כפולה, מחד, לדאוג לכך כי הכנסת המבוטח לפני התאונה, היא שתשמש בסיס לקביעת שיעור הגמלה- מטרה זו יסודה בחשש שהכנסתו של העובד העצמאי תפגע עקב התאונה, וממילא סופה להיות נמוכה יותר בעקבותיה; ומאידך, מכוונת הוראת התקנה לשמש בלם לניסיונות מירמה של מבוטחים, עובדים עצמאיים, נפגעי תאונת עבודה, שמתוך מגמה להגדיל את גמלתם ינסו לתקן לאחר התאונה, את גובה שומתם כלפי מעלה, ובכך להגדיל את שיעור הגמלה (דב"ע נה/68-0, המוסד לביטוח לאומי-סמיר סנונו פדע כח' 412, 415 להלן: "פרשת סנונו"). בית דין זה הוסיף וקבע בקשר לתחולת הוראתה של תקנה 11 ובשים לב לתכליתה, כי 'הסטיה' ממנה אפשרית 'באותם מקרים מתאימים בהם מסר המבוטח דו"ח עדכני בנוגע להכנסותיו טרם קרות התאונה וללא קשר אליה למוסד לביטוח לאומי או למס הכנסה. במקרים שכאלה, לא ההכנסה ששימשה בסיס לחישוב מקדמות דמי הביטוח צריכה לשמש כבסיס לחשוב הגמלה של הנפגע בעבודה אלא אותה הגמלה צריכה להשתלם על יסוד דו"ח ההכנסה העדכני' (עב"ל 51013/98 גאדה האנו- המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10/02/02 (להלן: "פרשת האנו"), וכן ראו בפרשת סנונו בפסקה 8, ובעב"ל 20/99 יעקב סדיק - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.2.02 )...". בפרשת האנו, נאמרו הדברים הבאים ביחס לסבירות התקנה:   "תקנה 11 לתקנות באה למנוע מצב של שינוי בדיעבד של גובה ההכנסות אצל עצמאי ברבע השנה שקדם לראשון לחודש שהחל ממנו הוא זכאי לדמי פגיעה, לעומת ההכנסה שעל פיה מחושבים מקדמות ודמי הביטוח לאותו הרבעון. אותה הכנסה שעל-פיה מחושבים המקדמות מבוססת על הצהרתו של המבוטח לגבי הכנסותיו או על שומה סופית של מס הכנסה. לגבי סבירותה של אותה תקנה לאור תוצאותיה נפסק, כי "תנודות כלפי מעלה וכלפי מטה הן דבר מקובל אצל עובדים עצמאיים. לעיתים העובדה שבסיס חישוב הגימלאות לנפגעי תאונות עבודה הוא ההכנסה שעל פיה נקבעה המקדמה פועלת לטובת המבוטח ולעיתים היא פועלת נגדו. העומד לפירוש הוא הדין המצוי ולא בהכרח זה הרצוי ומשקבע מחוקק המשנה אמת מידה אחת סבירה, היפה לגבי כל המקרים שבהם יש צורך לחשב גמלאות לנפגעי עבודה למי שאינו עובד, התקנה עומדת בגבולות הסבירות. (דב"ע נא/138-0 תורג'מן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)" . בהמשך פסק הדין, חוזר בית הדין ומדגיש, את החשיבות שבהודעת המבוטח לנתבע, באשר לשינוי בגובה ההכנסה טרם קרות התאונה. כן צוינו מקרים חריגים, קונקרטיים, בהם ניתן יהיה לסטות מהפעלת תקנה 11 כאשר נקודת המוצא הינה כי הכנסתו של עצמאי עוברת עליות ומורדות, ומשכך נקבע העיקרון כי ההכנסה הקובעת היא זו שבגינה שולמו המקדמות. העיקרון אינו מיטיב או מרע עם המבוטח, אך יש בו כדי לעודד תשלום מקדמות בזמן אמת. זהו ההסדר הנוהג שגם קיבל את אישור ביה"ד, ואף נקבע לגביו כי הוא עולה בקנה אחד עם העקרונות העומדים בבסיס חוקי היסוד (עב"ל 1171/00 בן יששכר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 5.5.03). כן נפסק, כי אין להטיל על הנתבע חובה לבדוק את אמיתות הצהרות המבוטחים לצורך תשלום מקדמות (ראה עב"ל 1171/00 לעיל) . אך לאחרונה חזר בית הדין הארצי כלל ההלכות שלעיל (ראה עב"ל 32937-07-10 עאמר עדנאן- המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.3.11 ). ומן הכלל אל הפרט: אין מחלוקת כי השומה שעמדה לפני הנתבע עובר לפגיעה היתה השומה של שנת 1999, היא השומה האחרונה שהיתה במועד הפגיעה. השומה של שנת 2001 הוגשה לנתבע לאחר הפגיעה בעבודה, רק במהלך שנת 2002. בהתאם, אף שולמו לתובע הפרשי דמי פגיעה בגין התאונה. בשנת 2003 חויב התובע גם בתשלום הפרשי דמי ביטוח בגין השומה של שנת 2001. התובע לא הגיש בקשה לתיקון המקדמות בשנים עובר לקרות התאונה, והשומה הסופית לשנת 2001 התקבלה אצל המוסד רק בשנת 2002. לאור האמור ועפ"י הפסיקה שלעיל, הרי שהמוסד פעל כדין בהפעלת תקנה 11, ולא היה מקום לסטות ממנה בנסיבות העניין. משכך, אין מנוס אלא לקבוע כי הבסיס לחישוב הגמלאות המשולמות לתובע, הוא בהתאם לשומה של שנת 1999, על פיה גם חויב התובע בתשלום מקדמות כדין. בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום. ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"א, 27 אפריל 2011, בהעדר הצדדים. נ.ע. ד"ר א. סגל-איתן ד"ר יצחק לובוצקי,שופט נ.מ. מר י. גלטר גמלה חוסמתמענקנכות