בספרו דיני מכר דירות (הוצאת חושן משפט תל-אביב, תשנ"ז- 1997), כותב עו"ד ורדי כדלקמן: "הבסיס למתן פיצוי בגין עגמת נפש, סבל, אי נוחות ופגיעה ברגשות מקורו בסע' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970, הקובע: גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה ובשיעור שיראה לו בנסיבות העניין. 1. רקע: זו תביעה בגין ליקויי בניה נטענים בבניין שבנו הנתבעות ברח' הערמונים 38 בקרית ים, אותה רכשו התובעים לפי חוזה מיום 30.1.94 והיא נמסרה להם ביום 22.10.95. . על פי החלטתי מיום 8.7.03 מונה המהנדס אריה צימרמן כמומחה מוסכם לבדיקת הליקויים ונתן חוות דעתו. הצדדים הסכימו למתן פסק דין על פי סיכומים שיוגשו על פי החומר שבתיק. בהתאם לכך הוגשו הסיכומים. 2. הרחבת חזית לטענת הנתבעות, טענו התובעים טענות שיש בהן הרחבת חזית בגין פיצוי עבור ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, עלות דיור חלופי לתקופת התיקון ועלות חווות הדעת מטעם בית המשפט. אשר לליקויים שאינם ניתנים לתיקון, אין ליקוי בניה שאינו ניתן לתיקון. תמיד ניתן להרוס את כל הבנין ולבנות אותץו מחדש. השאלה היא האם מן הראוי לעשות כן. כאשר יש ליקוי שההפרעה ממנו קטנה בהרבה מעלות תיקונו, מן הראוי לקבוע פיצוי על הליקוי ולא לקבוע תיקון שלו. על כן, ראש הנזק של פיצוי בגין ליקוי שאינו ניתן לתיקון הוא ראש הנזק של ליקויי בניה בדרך כלל, והוא אינו הרחבת חזית. לכן הוסמך המומחה בהחלטת המינוי לקבוע את הפיצוי הראוי בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, ללא התנגדות הנתבעות. אשר לטענה של פיצוי בגין עלות דיור חלופי, הרי בכתב התביעה, במסגרת עוגמת הנפש נכללה טענה בדבר פיצוי זה. בכתב התביעה נתבע סך 30,000 ₪ עבור עוגמת נפש. עתה, פוצל פיצוי זה ונתבע סך 10,000 ₪ עבור עוגמת נפש ו- 1,500 ₪ עבור עלות דיור חלופי. אין בכך הרחבת חזית. גם הדרישה להחזר הוצאות שולמו למומחה בית המשפט היא בגדר הוצאות משפט ואינה הרחבת חזית. על כן, אני דוחה את כל טענות הנתבעות על הרחבת חזית. 3. ליקויי הבניה. הצדדים מקבלים את חוות דעת המומחה אך הנתבעות מבקשות לסטות ממנה בפרטים מסוימים. 3.1 סע' 0.09050 לחוות הדעת - הוספת צינור איוורור. הנתבעות הוכיחו כי על פי אישור הג"א בזמן הרלבנטי לא היתה חובה להוספת צינור איוורור ועל כן יש להפחית את הפיצוי בסך 500 ₪. 3.2 רטיבות כתוצאה מהנחת מזגן וצינור האיוורור - מכיוון שהתובעים הם שהניחו את המזגן, עליהם לשאת בליקוי זה ויש להפחית סך 450 ₪. 3.3 בענין מהלך המדרגות, קבע המומחה שהליקוי של עמוד בטון המצר את הרוחב אינו ניתן לתיקון מאחר שמדובר בעמוד קונסטרוקטיבי. המומחה לא קבע את הפיצוי הראוי. התובעים אינם תובעים עוד פיצוי בשל סעיף זה, שהרי תבעו רק את הסכום שסוכם על ידי המומחה שאינו כולל סכום זה, ולכן הוא לא יובא בחשבון. 3.4 לפי קביעת המומחה, החדר המדוד בשטח המינימלי הקבוע הוא 7 מ"ר ולכן אין מדובר בחדר על פי תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) אלא בחצי חדר. זאת אומרת שהתובעים רכשו דירה של 5 חדרים וקיבלו דירה של 4.5 חדרים. התובעים לא הגישו חוות דעת כדי להוכיח את שווי חצי החדר שנגרע מהם. לא ניתן לעשות כדבריהם חישוב מכני של חצי חדר מתוך 5 חדרים. הדירה כוללת יותר מ- 5 חדרים. היא כוללת גם מטבח, חדרי שירותים ועוד. המונמחה מטעמם, שאינו שמאי, קבע שהפיצוי הראוי הוא 15,000 ₪ ואני מאמץ קביעה זו כראויה נכון להיום לאור שווי הדירה כולה והחלק היחסי של החדר מתוך הדירה. על כן, סכום חוות הדעת עומד על 8,160 ₪ בהנחה שהקבלן מבצע את התיקון ולזה יש להוסיף פיצוי בסך 15,000 ₪ נכון להיום. 4. הודעה על ליקויים: לטענת הנתבעות ועל פי חוק המכר אין התובעים זכאים לפיצוי על ליקויים גלויים שלא הודיעו עליהם במועד. אני דוחה טענה זו שכן מן המסמכים עולה שהודעה על ליקויים, ובהם הליקויים הגלויים בחוות הדעת, נמסרה החל משנת 95 ולכן התקיימה הוראת הדין בדבר מתן הודעה על ליקויים. 5. פינוי הדירות: על פי חוות דעת המומחה, התובעים יצטרכו לפנות את ביתם ליומיים בתקופת ביצוע התיקונים. התובעים זכאים איפוא לתשלום עבור לינה בבית מלון, לפי 400 ₪ ליום,דהיינו סך 800 ₪ נכון להיום. 6. עוגמת נפש, נסיעות וטלפונים: בספרו דיני מכר דירות (הוצאת חושן משפט תל-אביב, תשנ"ז- 1997), כותב עו"ד ורדי כדלקמן: "הבסיס למתן פיצוי בגין עגמת נפש, סבל, אי נוחות ופגיעה ברגשות מקורו בסע' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970, הקובע: גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה ובשיעור שיראה לו בנסיבות העניין. בהתייחסו לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 - חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו- 2 אח' . פ"ד לה (4), 31 "הן בתביעות נזיקין והן בתביעות חוזיות, אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין"... שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. על-כן, אין בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שאינו מקיים את מבחני הסיבתיות והצפיות, הקבועים בסעיף 10 לחוק התרופות... אכן, אין זה סביר כלל, כי פיצויים בגין כאב וסבל בתחום הנזיקין חייבים לעמוד במסגרת מבחנים אלה, ואילו פיצוי במסגרת דיני החוזים יהיה פטור מהם. זאת ועוד, בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלוואנטי, רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע". השאלה המרכזית בהקשר זה היא מהו קנה המידה לקביעת הפיצוי בגין עגמת הנפש, אולם אין אחידות בפסקי הדין בשאלה זו. בבוא בית המשפט לפסוק בסוגיית עוגמת הנפש עליו להתייחס לשיקולים שונים, וביניהם: סוג הליקוי, עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתיקון הליקוי וגובהו הכללי של הפיצוי" לאור כל האמור לעיל, ובהתייחס למהות הליקויים, והנסיונות לתיקון הליקויים אני קובע כי על הנתבעות לפצות את התובעים בגין עגמת נפש בסך 1,500 ₪ נכון להיום. התובעים לא הוכיחו הוצאות בגין נסיעות וטלפונים ואני דוחה תביעה זו. 7. עלות תיקון לקבלן או עלות לתובעים. הנתבעות טענו כי התובעים בחרו שלא לבצע את התיקונים אלא לקבל פיצוי כספי עליהם. איני רואה מאין לקחו הנתבעות טענה זו. התובעים תבעו פיצוי כספי על מנת שיוכלו לשלם למי שיבצע את התיקון. על כן יש להוסיף לליקויים מע"מ. לעומת זאת, הנתבעות לא ביקשו בסיכומיהם את הזכות לתקן את הליקויים. כל שטענו הוא שיש לחשב עלות הפיצוי בהתאם לעלות לקבלן. בהעדר בקשה מצד הנתבעים לתקן את הליקויים בעצמם, לא מצאתי מדוע יש להפחית את הפיצוי ולהעמיד את התובעים במצב שבו לא יוכלו בסכום שיקבלו להשיג תיקון הליקויים. יתר על כן, לאור אי הלצחת הנתבעות לתקן את הליקויים בנסיונות החוזרים ונשנים ממילא לא היו מקבלים הזדמנות נוספת. על כן, לפי חוות דעת המומחה ובהפחתת הליקויים שהופחתו יש להוסיף לחוות דעת המומחה סך 3,200 ₪. 8. סיכום התביעה הוגשה על סך 40,000 ₪. הפיצוי הנפסק לא נמוך בהרבה. לפיכך, מן הראוי שהנתבעות ישאו בעלות המומחה המוסכם לתובעים. על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב כדלקמן: א. הנתבעות ישלמו לתובעים 11,360 ₪ בצירוף מע"מ ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.10.03 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן, ב. הנתבעות ישלמו לתובעים 17,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.10.03 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן, ג. הנתבעות ישלמו לתובעים חלקם בעלות חוות דעת המומחה המוסכם בסך 3,245 ₪ בצירוף בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל, וכן, ד. הנתבעות ישלמו לתובעים אגרות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ ומע"מ עליו. בניהליקויי בניהכאב וסבל