חיוב התובע בהוצאות בעקבות דחיית דיון הוכחות

בפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציג הציבור מר יהושע ענר; דמ"ש 5826/09), במסגרתו נדחתה תביעת המערער מחמת שלא הופיע לדיון שנקבע לצורך שמיעת ההוכחות בתביעתו. לפי הנטען בכתב התביעה, המערער הועסק על ידי המשיבה משך כשנתיים, עד לפיטוריו בחודש יולי 2009. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי תבע שכר עבודה עבור חודש עבודתו האחרון, דמי נסיעות, דמי הבראה, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה. תביעתו של המערער הוגשה במסגרת הליך של דיון מהיר ונקבעה להוכחות ליום 6.7.10. במועד שנקבע לדיון ההוכחות התייצב בא כוחו של המערער, אך המערער עצמו לא הופיע. בא כוחו ציין כי "מזה 3 ימים התובע פונה אלי מדי יום ומנסה להזכיר לי את הדיון. סיכמנו שהוא יגיע. הוא מכיר את בית הדין. אני ניסיתי מהבוקר ליצור איתו קשר ללא כל הצלחה. אני לא יודע מהן הנסיבות. אבקש מבית הדין לא לתת החלטה בעניין עד שיתבהרו הנסיבות. אבקש לאשר לי להודיע מדוע התובע לא התייצב תוך 7 ימים. אני מודע לכך שהנתבעים טרחו להגיע". בית הדין, לאחר שמיעת עמדת המשיבה, פסק כי "התובע לא התייצב לדיון על אף שידע עליו. בנסיבות אלה תביעתו נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 750 ש"ח". על כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית דין זה, אשר התקבלה (החלטת השופט רבינוביץ מיום 24.11.10). משלא הושג הסדר בין הצדדים בישיבת קדם הערעור - הוחלט על שמיעת הערעור בדרך של סיכומים בכתב. המערער טוען כי "דרוש קצת יותר מאשר היעדר מישיבה ראשונה בתיק, כאשר ב"כ התובע מתייצב ומבקש לדחות למועד אחר, על מנת לדחות (להבדיל מלמחוק) את התביעה". עוד הדגיש את זכות הגישה לערכאות ואת הפגיעה בזכויותיו המהותיות. לכך הוסיף כי אי התייצבותו לישיבת ההוכחות נבעה ממחלה וטיפול רפואי שקיבל, תוך צירוף מסמך רפואי המעיד על כך. המשיבה טוענת כי אי התייצבותו של המערער לדיון ההוכחות נבע מרשלנות גרידא, כאשר גם אם היה חולה כטענתו (והנה מטילה ספק בכך) - אמור היה להודיע על כך מראש. המשיבה סבורה כי אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, להפעיל סמכותו מכוח תקנה 49 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות) ולהורות על דחיית התביעה. לחלופין, היה על המערער לפנות תחילה לבית הדין האזורי בבקשה לביטול פסק הדין, ולא לפנות ישירות בהליך ערעור. לחלופי חלופין, מבקשת המשיבה לפסוק לזכותה הוצאות גבוהות יותר מאלה שנפסקו על ידי בית הדין האזורי. לאחר שקילת טיעוני הצדדים ועיון בכל החומר הרלוונטי, שוכנענו כי דין הערעור להתקבל. בית הדין האזורי לא ציין את הוראת הדין עליה הסתמך בעת מתן פסק דינו, אך ניתן להניח כי התבסס על תקנה 49 לתקנות, אשר קובעת כדלקמן: "(א) לא התייצבו בעלי הדין או מי מהם בתאריך שנקבע לדיון, רשאי בית הדין לדחות את הדיון או את המשך הדיון למועד אחר ולהזמין את בעלי הדין. (ב) ראה בית הדין שבעל דין שלא התייצב הוזמן כדין, רשאי הוא כמו כן - אם הנעדר הוא התובע - לדחות או למחוק את התביעה; אם הנעדר הוא הנתבע - לדון בתביעה כאילו התייצב הנתבע או ליתן פסק דין כאמור בתקנה 43(א)". שאלה ראשונה שיש לשאול הינה האם אי התייצבותו של המערער עצמו לדיון ההוכחות, כאשר בא כוחו התייצב לדיון, מהווה אי התייצבות הנופל לגדרה של תקנה 49 האמורה, כאשר לכאורה התשובה על כך שלילית (ע"ע 249/07 דימיטרי קנטרוביץ - א.ד תחנות שירותי כ"א בע"מ, מיום 10.12.07; להלן - עניין קנטרוביץ). שאלה שנייה הינה האם התייצבות בא כוחו של המערער אפשרה בפועל קיומו של דיון הוכחות על אף העדרו של המערער; בנסיבותיו של מקרה זה - כאשר לא הובאו עדים כלשהם מטעם המערער ולא ניתן היה להסתפק במסמכים מטעם המשיבה - היעדרותו של המערער מנעה אפשרות מעשית לקיים את דיון ההוכחות במועד בו נקבע, ולכן רשאי היה בית הדין להפעיל את סמכותו מכוח תקנה 49 לתקנות (עניין קנטרוביץ). תקנה 49 לתקנות מאפשרת לבית הדין, במצב בו תובע אינו מתייצב לדיון אליו זומן כדין, שלוש חלופות - דחיית הדיון, מחיקת התביעה ודחיית התביעה. בעת בחירת החלופה המתאימה על בית הדין להפעיל שיקול דעת תוך ביצוע איזון אינטרסים הלוקח בחשבון, בין היתר, את זכות הגישה של התובע לערכאות; את זכויותיו המהותיות כפי שבאות לידי ביטוי בכתב התביעה שהגיש; את הטרחה הנגרמת לנתבע; ואת הצורך להקפיד על מועדים ועל התייצבות לדיונים על מנת למנוע בזבוז זמן שיפוטי אשר פוגע בסופו של דבר גם במתדיינים אחרים ובציבור כולו. הגם שאיזון האינטרסים תלוי בכלל הנסיבות הקונקרטיות של המקרה, נראה כי לעיתים נדירות בלבד יוביל הוא לבחירה בחלופה של דחיית התביעה, נוכח המשמעות הקשה הנובעת מכך לזכויותיו המהותיות של התובע. כפי שנקבע בעניין דומה - "ערכאה שיפוטית צריכה לשאוף תמיד לקיום דיון בגופן של תביעות ולא לסלקן על הסף... באיזון בין זכותו של בעל דין לקיום הדיון בתביעתו לבין יעילות הדיון וזמנו של בית הדין, ניתן למצוא את נקודת האיזון בדחיית הדיון או במחיקת ההליך תוך חיוב בהוצאות משפט של הצד שהתנהגותו הביאה לדחיית הדיון" (ע"ע 655/05 פלונית- ויצ"ו חיפה, מיום 12.12.06). בנסיבותיו של מקרה זה - לא מצאנו כי הייתה הצדקה לדחייתה של התביעה, וניתן היה להגיע לתוצאה מידתית יותר באמצעות מחיקת התביעה או לחלופין דחיית מועד הדיון תוך חיוב המערער בהוצאות הולמות. לאור זאת הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל. בהתחשב בכלל הנסיבות - לרבות חלוף הזמן; הצהרת ב"כ המשיבה על הפסקת פעילותה; והצהרת ב"כ המערער כי אי התייצבותו של המערער נבעה ממחלה - לא מצאנו לנכון להורות על מחיקת התביעה אלא על החזרת התיק לבית הדין האזורי לצורך קיום דיון לגופה של התביעה, תוך הותרת חיובו של המערער בהוצאות בהתאם לפסק דינו של בית הדין האזורי. לסיום נעיר כי מקובלת עלינו טענת המשיבה כי ההליך הראוי, בו היה על המערער לנקוט, הינו הגשת בקשה לביטול פסק הדין לבית הדין האזורי, ובמקביל לכך הגשת ערעור - או בקשה להארכת מועד להגשת ערעור - לבית דין זה, על מנת שלא להחמיץ את המועד להגשתו (עד"מ 27/06 יוסף דרור - אשכולות צרכנות נבונה בע"מ, מיום 30.10.06). עם זאת בנסיבותיו של מקרה זה, לא מצאנו כי יש בכך כדי להשליך על תוצאת הערעור. סוף דבר - הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך קיום דיון בתביעת המערער לגופה. המשיבה תשא בהוצאות המערער בערעור, בסך של 1,500 ש"ח. ניתן היום, כ"ט באייר תשע"א (2 ביוני 2011) בהעדר הצדדים וישלח אליהם. עמירם רבינוביץ,שופט, אב"ד רונית רוזנפלד,שופטת סיגל דוידוב-מוטולה,שופטת נציג העובדים, מר חיים צוייג נציג המעבידים, מר עמירם זמני דיון הוכחותדחיית מועד דיוןדיון