ערעור על גזר דין חבלה ופציעה כשהעבריין מזויין

ערעור על גזר דין חבלה ופציעה כשהעבריין מזויין
כללי

במסגרת הסדר טיעון, בגדרו תוקן כתב האישום, הורשעו המערערים על פי הודייתם בעבירות להלן:

מערער מס' 1 – החזקת סכין, לפי סעיף 186א לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), איומים, לפי סעיף 192 לחוק ותקיפה הגורמת חבלה, לפי סעיף 380 לחוק.
מערער מס' 2 – החזקת סכין, לפי סעיף 186א לחוק, תקיפה הגורמת חבלה, לפי סעיף 380 לחוק, החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה") ופציעה לפי סעיפים 335א (1) +(2) + סעיף 334 לחוק.
המערער מס' 3 – תקיפה הגורמת חבלה לפי סעיף 380 לחוק.



עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, נסעו המערערים ברכב נהוג על ידי המערער מס' 1, ברח' הרצל בראשון לציון. באותה עת, נהג מר שלומייב (להלן: "המתלונן") במונית והבחין ברכב המערערים נוסע אגב מעבר מנתיב לנתיב. בהגיעו לרמזור אדום, עצר המתלונן את המונית מאחורי רכב המערערים ובידו סימן דרך החלון תנועת "מה קרה?". בתגובה, הוציא המערער 1 את ראשו מחלון הרכב וצעק לעבר המתלונן: "אני אהרוג אותך, בן זונה מניאק". בהמשך, יצאו המערערים מרכבם, ניגשו למונית, המערער 1 הכניס את ראשו דרך חלון מושב הנהג וניסה להכות את המתלונן בפניו. הלה הסיט את ראשו ובתגובה, ירק המערער 1 על פניו.




בהמשך, יצא המתלונן מהמונית, אז התקרב לעברו המערער 3 ובתגובה, דחפו המתלונן לעבר הרכב. בשלב זה, אחזו המערערים 2 ו- 3 במתלונן והמערער 1 הכהו באגרופו. בהמשך, הכוהו המערערים 1 ו- 2 בחלקים שונים בגופו, בין היתר בראשו ובגפיו.

בשלב מסוים, חתך המערער 2 את ראש המתלונן באמצעות סכין ופצעו.



משהבחינו המערערים בדם שניגר מראש המתלונן, הם נכנסו לרכבם ונסעו. דקות ספורות לאחר מכן, נתפסו על ידי המשטרה. בחיפוש שנערך ברכב, נתפס בחזקת המערער 2 סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 5.5 גרם נטו וכן נתפס הסכין, שבאמצעותו פצע הלה את המתלונן.




בית משפט קמא גזר על המערערים 1 ו - 3 24 חודשי מאסר וכן, הטיל עליהם מאסרים מותנים ופיצוי למתלונן בסכום של 5,000 ₪ (כל אחד). על המערער 2 גזר 30 חודשי מאסר, מהם 6 חודשים בגין הפעלת מאסר מותנה במצטבר. כן, נגזרו עליו מאסרים מותנים ואף הוא חויב בפיצוי למתלונן בסכום של 5,000 ₪.




הערעור מופנה נגד חומרת העונש.


על המערערים



מתסקירי שרות מבחן שהוגשו לבית משפט קמא אודות המערערים טרם שנגזרו עונשיהם, עולות נסיבות חיים קשות ומורכבות של כל אחד מהמערערים, כפי שיובאו להלן.


המערער 1



המערער 1 כבן 50, גרוש ואב לשני ילדים. מזה 10 שנים עובד הוא כמנהל עבודה בחברת בניה. בצעירותו היה מעורב בפלילים, ביצע שורה של עבירות, חלקן חמורות ובין היתר, שוד מזוין, פציעה וחבלה, סמים, איומים ועוד. בשנת 1986 נדון המערער 1 לתקופת מאסר בת 10 שנים. מאז שחרורו, לא ריצה עונשי מאסר נוספים. הרשעתו האחרונה היא משנת 2006 בגין עבירה משנת 2003.




המערער 1 היה בן זוגה של אם המערער 2 ולשניים נולדו שני ילדים. למערער 2 שימש כאב גם לאחר פרידתו מבת זוגו. מגיל צעיר ניהל המערער 1 אורח חיים עברייני וצרך סמי רחוב. לאחר שחרורו מתקופת המאסר הממושכת שריצה, נגמל המערער 1 מסמים בכוחות עצמו ומזה כ - 10 שנים הוא עובד בחברת "לרום א.ר. בע"מ" כמנהל עבודה. ממכתב המלצה שהוצג מטעם מעבידו בפני שירות המבחן עולה, כי המערער 1 מוערך כעובד אחראי, מסור וסובלני.




יחסי המערער 1 עם בת זוגו בנפרד, היו סבוכים ומורכבים והוא נהג כלפיה באלימות, בעטיה אף הורשע בדין. בנו הצעיר סובל מהפרעות קשב וריכוז, מהיפראקטיביות, בין היתר, על רקע היחסים הקשים אליהם נחשף בילדותו. כיום מתגורר הבן עם המערער 1 ובת זוגו וכעולה מתסקיר שירות המבחן, המערער משקיע מאמץ ניכר לשיקומו.




בהתייחסו לעבירות נושא הערעור, הפחית המערער 1 מחומרתן והשליך את האחריות בגרימתן לפתחו של המתלונן, אשר לשיטתו "הפגין" כלפיו זלזול ועל כן הותקף. שירות המבחן התרשם כי אין המערער מודע לחומרת מעשיו והשלכותיהם וכי הוא מתקשה בשליטה בכעסיו ובויסות דחפיו. שרות המבחן העריך, על יסוד עברו הפלילי של המערער 1 ודפוסי התנהגותו העבריינים – כי קיימת סכנה ברמה בינונית לחזרה לדפוסי התנהגות דומים. בהעדר ביטויי רצון להשתלב בהליך טיפולי, נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית ועם זאת, המליץ להסתפק בעונש "שיציב בפניו גבולות ברורים, כעבודות שירות, יפגיש אותו עם חומרת העבירות ויהווה עונש מרתיע עבורו".


המערער 2



המערער 2, בן 22, רווק. הוא בן לאם חד הורית ואת אביו הביולוגי כלל לא הכיר. בימים אלו מרצה המערער 2 מאסר בן שנה, שהושת עליו בגין עבירות רכוש, סמים ואלימות.




אמו כאמור, קיימה קשר זוגי עם המערער 1 מאז היות המערער 2 כבן 6 ולאורך שנים רבות.




בשל בעיות הסתגלות, התנהגות וקשיי למידה, פרש המערער 2 מלימודיו אחרי 9 שנות לימוד ובגיל 14 פנה לחברה שולית, החל להשתמש בסמים, לצרוך אלכוהול ולהסתבך בפלילים. במסגרת הליכים משפטיים בהם היה מעורב לאורך השנים, נערכו ניסיונות רבים לשלבו במסגרות טיפוליות, אשר לא צלחו. לדבריו, במהלך המאסר הנוכחי, נגמל המערער 2 מסמים בכוחות עצמו ולתפיסתו, כיום אין הוא זקוק לטיפול גמילה. התנהגותו בכלא משביעה רצון והוא משתף פעולה עם צוות שב"ס.




בהתייחסו לאירוע נושא כתב האישום, גרס המערער 2 כי זה התרחש על רקע ויכוח שהתגלע בין המתלונן למערער 1 אשר במהלכו, נאלץ המערער 2 להגן על עצמו ועל חבריו ועל כן, הוא הכה את המתלונן ופצעו. בדומה למערער 1, אף המערער 2 נטה להפחית מחומרת המעשה והשלכותיו וגרס, כי האירוע חריג בנוף התנהגותו ואין הוא מצביע על צורך טיפולי.




בשיחה שקיים שירות המבחן עם אמו של המערער 2, היא הטעימה כי בנה חווה בילדותו חוויה טראומטית שהשפיעה על אישיותו ומהלך חייו. האם הציגה את המערער כקרבן של נסיבות חייו.




שירות המבחן התרשם, כי מדובר בצעיר שמתקשה לכבד גבולות וכללים. הוא מכור לחשיש ואין בו מוטיבציה להשתקם, כך, הוא לא הפיק את הלקח הדרוש ממעשיו בעבר, לרבות מהמאסרים שריצה והמאסרים המותנים שתלויים נגדו ואין הוא נרתע מלשוב ולבצע עבירות. בנסיבות אלו, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית.


מערער 3



המערער 3 בן 48, גרוש פעמיים ואב ל- 3 ילדים, משתי מערכות יחסים שונות. בתום 10 שנות לימוד, פרש המערער מלימודיו כדי לסייע בפרנסת משפחתו. המערער 3 התגייס לצה"ל ואף נטל חלק במלחמת לבנון, אולם, עקב פטירת הוריו במהלך השירות, ערק מהצבא ואף ריצה תקופת מאסר בשל כך. במהלך שירותו הצבאי החל להשתמש בסמים קלים ובהמשך, התדרדר לצריכת סמים קשים. לאורך השנים עבד במקומות שונים, בין היתר, עבד 8 שנים כמנהל עבודות תחזוקה בעירית חולון וכן עבד כ- 7 שנים בתחום ליטוש אבנים. לאחרונה עבד ביחד עם המערער 1.




כחבריו, אף המערער 3 התקשה ליטול אחריות להתנהגותו האלימה והשליך אותה לפתחם של אחרים. לדבריו, הוא ניסה למנוע מחבריו לצאת מהרכב וכאשר הוא עצמו יצא, הוא ביקש להרגיע את הרוחות ולהפריד בין הניצים, לאחר שהתפתחה אלימות פיזית ביניהם.




לגישתו, הוא לא תקף את המתלונן אלא הותקף על ידו ופעל באורח "מיטבי". את האשם בגרימת האירוע תלה במתלונן ובמזגם החם של חבריו.




שירות המבחן התרשם, כי המערער 3 הצליח לאורך זמן, לשמור על ניקיונו מסמים ולקיים אורח חיים נורמטיבי. טיפול גמילה שעבר לפני למעלה מ- 10 שנים, סייע לו לגלות תובנות ולרכוש כלים להתמודד עם התמכרויותיו. שירות המבחן התרשם כי המערער 3 נעדר מוטיבציה להשתלב בטיפול גמילה המשכי הואיל ואין הוא סבור שהוא זקוק לו. בנסיבות אלו נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.


גזר הדין



בית משפט קמא תיאר את האירוע, כ"אחד המקרים החמורים ביותר של תופעת 'זעם כבישים' (road rage)". בית משפט קמא דחה את טענת המערערים לפיה המתלונן, בהתנהגותו "הצית" את האירוע. יתירה מזו, אף אם נהג המתלונן שלא כשורה ואף אם תנועת ידו כלפי המערערים פורשה על ידם כזלזול או כאיום - אין בכל אלו כדי להצדיק את האלימות הקיצונית שנקטו המערערים כלפיו ובוודאי שלא היה הצדק "לגרעינו החמור ביותר של האירוע, כאשר שניים מהנאשמים אחזו את המתלונן חסר האונים בידיו והשלישי – באין דרך אחרת לתאר זאת – פשוט קילף את קרקפתו בסכין. זו אינה סתם אלימות כביש. זהו טרור כביש, אותו חברו הנאשמים לעשות בצוותא כלפי נהג מונית שכל חטאו היה בכך שעל פי טענתם 'חתך' אותם תוך כדי נסיעה" (עמ' 5 לגזה"ד). בית משפט קמא הוסיף, כי הסכינים שנמצאו ברשות המערערים ואשר באחד מהם עשה המערער 2 שימוש, אינם "סתם סכיני מטבח", אלא סכינים "מפחידים ומאיימים למראה אשר הוכנו ונועדו בדיוק לשימוש מסוג זה". בית משפט קמא ציין, כי אך כפסע הפריד בין תוצאות האירוע לבין תוצאות חמורות הרבה יותר. עוד הוסיף, כי "ניתן רק לדמיין את האימה שאחזה במתלונן עת חזה במראהו של הסכין מתקרבת לעבר ראשו כאשר שניים אחרים אוחזים בו".




כמצוות המחוקק, קבע בית המשפט את מתחם הענישה ביחס לעבירות בהן הורשעו המערערים; ביחס לעבירות התקיפה והפציעה נקבע מתחם ענישה שנע בין 18 ל- 36 חודשי מאסר וביחס לעבירות האחרות, נקבע מתחם ענישה שנע בין מאסר מותנה ל- 12 חודשי מאסר.




בהעדיפו את שיקולי הגמול וההרתעה ובהינתן נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיהם האישיות של המערערים, קבע בית משפט קמא כי יש להשית עונש זהה על כל אחד מהם (למערער 2 נוספו שישה חודשי מאסר עקב תנאי שהופעל).




לא נעלמו מעיני בית משפט קמא הנסיבות האישיות של כל אחד מהמערערים ובייחוד נסיבותיו של המערער 2, הצעיר במידה ניכרת משותפיו לעבירות. עם זאת, הדגיש בית משפט קמא, כי בהתחשב בהזדמנויות הרבות שניתנו למערער 2 לתקן את דרכיו – אשר לא נוצלו על ידו ובהינתן אופייה של החרטה שהביע בפני שירות המבחן אשר לא היתה כנה ואמיתית – לא קמה עילה להקל בעונשו מעבר לעונשיהם של האחרים, מה גם שחלקו בביצוע העבירות נושא משקל יתר.




אשר על כן, גזר בית משפט קמא על המערערים את העונשים, נושא הערעור.


נימוקי הערעור



ב"כ המערערים, עו"ד ציון אמיר, טען כי שגה בית משפט קמא כאשר נתן את מלוא המשקל לשיקולי הרתעת היחיד וההגנה על שלום הציבור, תוך מיצוי ההליך הפלילי ושליחתם של המערערים אל מאחורי סורג ובריח לתקופות מאסר ממושכות. כך, שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות של המערערים, כפי שאלו עלו מתסקירי שירות המבחן ומחוות דעת פסיכולוגית שהוגשה ביחס למערער 2. בכך, שמט בית משפט קמא את היסוד לעקרון הענישה האינדיבידואלית.




בהתייחסו למערער 1, טען הסנגור, כי בית משפט קמא התעלם מפרק הזמן הממושך, כבן 11 שנים, בו תפקד המערער 1 ללא דופי, באורח יציב והגיע להישגים מקצועיים משמעותיים. בית משפט קמא אף לא שת ליבו לנסיבותיו המיוחדות והחריגות של בנו של המערער 1, אשר כשלעצמן מצדיקות הקלה במידת העונש. לעניין זה, הציג הסנגור מכתב מאגף הרווחה של עיריית חולון מיום 18.7.12 ובו נסקרו נסיבות חייו המיוחדות של הבן, לרבות התפקיד המרכזי שממלא אביו בחייו, כמו גם החשש שמא יתקשה להתמודד עם העדר האב לאורך תקופת המאסר הממושכת.




בנסיבות אלו, טען הסנגור, היה על בית משפט קמא לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על תקופת מאסר מתונה, שתרוצה בעבודות שירות.




בעניינו של המערער 2, טען הסנגור, כי שומה היה על בית משפט קמא ליתן בכורה לחוות הדעת שהוגשה מטעם "התחלה חדשה", בגדרה נקבע, כי מאסר ממושך לא יאפשר למערער 2 לעבור תהליך טיפולי לו הוא נזקק בשל הטראומה המינית שעבר והתמכרותו רבת השנים לסמים.




הסנגור הטעים את החרטה שהביע המערער 2 בפני הגורמים המטפלים ואת האחריות שנטל למעשיו, כאשר ציין כי שגה בהתנהגות האלימה שנקט כלפי המתלונן. הסנגור עתר להעדיף את מסקנות "התחלה חדשה" על פני אלו של שירות המבחן, בהינתן אינטנסיביות הפגישות שקיימו נציגי "התחלה חדשה" עם המערער 2, אל מול פגישה אחת שקיימה עמו קצינת המבחן בבית המעצר.




הסנגור הוסיף, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא ייחס משקל לנסיבות חייו הקשות של המערער 2 אגב ציון העובדה כי אין לאלו השפעה על ביצוע העבירות. הסנגור הטעים, כי היה ראוי לייחס לנסיבות הללו משקל רב בשיקולי הענישה.




בהתייחסו למערער 3, טען הסנגור, כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לאורח החיים הנורמטיבי שמנהל המערער 3 מזה שנים רבות, הוא עובד ומתפרנס לאחר שעבר תהליך שיקום וגמילה מסמים במסגרת קהילה טיפולית.




הגם ששירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית ביחס למערער 3, הרי שלא היה מקום להשית עליו עונש מאסר בן 24 חודשים, שחורג בחומרתו מרוח הדברים שעולה מהתסקיר.




הסנגור הוסיף, כי שגה בית משפט קמא באמצו באורח שרירותי רק חלק ממסקנות שירות המבחן אגב דחייתן של המלצות אחרות. בכך, התעלם בית משפט קמא ממעמדו המוכר של שירות המבחן כגורם עצמאי, שתפקידו לספק מידע, הערכה והמלצה בדבר האמצעים בהם יש לנקוט כדי להחזיר עבריין למוטב.
הסנגור טען, כי שגה בית משפט קמא כאשר לא נתן את המשקל הראוי להודאת המערערים בעובדות כתב האישום המתוקן ולחיסכון בזמן השיפוטי.




הסנגור טען, כי מתחם הענישה שנקבע על ידי בית משפט קמא אינו משקף נכונה את מדיניות הענישה וכי העיון בפסיקה מלמד על מתחם ענישה שמאפשר ענישה מתונה מזו שהשית בית משפט קמא על המערערים.




בהתייחסו לנסיבות ביצוע העבירה, טען בא כוח המערערים, כי אין מדובר בעבירה מתוכננת אלא בתגובה ספונטנית להתנהגות המתלונן ואף בכך היה על בית משפט קמא להתחשב ולהחיל את עיקרון ההלימה, בין חומרת המעשה ונסיבותיו לבין אשמם של המערערים. זאת ועוד, לא ניתן משקל הולם ל"אשם התורם" של המתלונן, שבא לביטוי בהתגרותו במערערים.




בהתייחסו למערערים 1 ו – 3, שנתונים במעצר בית מזה כשנה, טען הסנגור, כי שומה היה על בית משפט קמא להתחשב בתקופה הממושכת הזו בקביעתו את גדר העונש הראוי להם.




לפיכך, עתר בא כוח המערערים לקבל את הערעור ולהפחית במידה ניכרת מעונשיהם של המערערים.


"התחלה חדשה" – חוות דעת ביחס למערער 2



הסנגור צירף להודעת הערעור חוות הדעת מטעם "התחלה חדשה", הנסמכת על שני מפגשים שערכה הגב' דנה קייזר, בעלת תואר ראשון בחוג משולב למדעי חברה ותואר שני בקרימינולוגיה עם המערער 2. הגב' קייזר שוחחה בנוסף עם הגורמים המטפלים באגף הרווחה בעיריית חולון, עם אמו של המערער 2 ועם אבי אחיו, המערער 1.




מחוות הדעת עולה תמונת חיים קשה ומורכבת של המערער 2. יחסיו עם אמו עכורים, על רקע עימותים קשים שהיו ביניהם לאורך שנים. האם נהגה בבנה באלימות וסילקה אותו לא פעם מביתה, תוך שסירבה להשיבו. כיום, מעדיף המערער 2 להתגורר אצל המערער 1 ובת זוגו.




מפאת צנעת הפרט, לא יתוארו במלואן נסיבות חייו של המערער 2, אולם יצוין כי הלה חווה פגיעה מינית בהיותו ילד, אשר הותירה בו צלקות עמוקות והשפיעה על מהלך חייו. למערער 2 עבר התמכרותי עשיר וניסיונותיו להיגמל עלו, כאמור, בתוהו. חרף גילו הצעיר, הוא ריצה תקופות מאסר, רישיונו נפסל ותלויים ועומדים נגדו מספר מאסרים מותנים.




ד"ר נמרוד שני והגב' דנה קייזר, עורכי חוות הדעת, התרשמו כי מדובר בצעיר שגדל בבית רווי אלימות ומתח, ללא דמויות הוריות וללא יציבות. המשפחה מוכרת היטב לשירותי הרווחה. למערער קשיי קשב וריכוז וכן, קשיים רגשיים, בעטיים התנהגותו הוגדרה כאנטי חברתית ועבריינית. השפעתה ההרסנית של הפגיעה המינית, האלימה והממושכת שחווה בילדותו ניכרת עליו. לפיכך, המליצו עורכי חוות הדעת לשלב את המערער 2 בטיפול מותאם בטראומה אישית, על ידי איש מקצוע בעל התמחות ייחודית בתחום זה. כמו כן, המליצו על טיפול מותאם לשימור ניקיון מסמים וטיפול פרטני. עורכי חוות הדעת ציינו, כי תקופת המאסר הארוכה שהוטלה על המערער 2 תמנע מבעדו לטפל בצרכיו המיוחדים כפי שפורטו.


דיון והכרעה



העובדות על פיהן הורשעו המערערים מציירות תמונה של אלימות קשה ואכזרית, חסרת גבולות ונעדרת רסן. בשל עניין של מה בכך, הפכו המערערים את הכביש לזירת קרב ואת המתלונן לקורבנם. באורח בוטה ומתלהם הם יצאו מרכבם כדי "לחנך" את המתלונן, לבל יעז להביע דעתו על התנהגותם בכביש. הם לא הסתפקו באלימות מילולית, אשר אף בה אין להקל ראש, אלא הכוהו מכות עזות באגרופים ובעיטות, הפילוהו על הקרקע והמערער 2 הגדיל עשות, כאשר פצע את המתלונן בראשו, באמצעות סכין. המערערים לא הניחו לו עד אשר דם ניגר מראשו, או אז, נטשו אותו מתבוסס בדמו ובכך, הוסיפו חטא על פשע.




בא כוח המערערים ביקש לשכנענו כי אין מדובר ב"טרור בכביש" וכי הביטוי בו נקט בית משפט קמא, החמיר עם המערערים יתר על המידה. הטענה מקוממת ומוטב היה אלמלא הועלתה. ההתנהגות המתוארת של המערערים מהווה, ללא ספק, "טרור בכביש" והיא ראויה לכל גינוי, הוקעה והחמרה בענישתם של המערערים.




צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי שיקולי הגמול וההרתעה מחייבים במקרה זה הטלת עונש מאסר לתקופה משמעותית. ענישה מחמירה ומרתיעה הינה כלי חיוני למיגור נגע הטרור בכבישים. באמצעותה מבטאת מערכת החוק והמשפט את מכאוב הציבור וסבלותיו נוכח תופעה קשה זו. אף נסיבותיהם האישיות של המערערים אינן מצדיקות לדעתנו הקלה בעונשם. אכן, אין לכחד כי חיי המערערים, כל אחד בדרכו, לא היו קלים כלל ועיקר. ואולם מעשיהם של המערערים מעידים עליהם כי לא רק שלא השכילו להשתקם ולנטוש את דרכי האלימות העבריינית (ולעניין זה אנו מייחסים משקל לא רק למעשי האלימות, אלא גם להרשעת שניים מהם בעבירה של נשיאת סכין), אלא שגם לאחר מעשה לא הפנימו את מלוא חומרת מעשיהם (כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן). ודוק, אף אילו היו לפנינו מערערים שעברם צח כשלג, ואשר היו מביעים חרטה מלאה וכנה על מעשיהם, ספק אם היה מקום להתערב ברמת הענישה שהשית בית המשפט קמא לאור חומרת מעשיהם. לא כל שכן בענינם של המערערים דנן.

 


חומרת יתר יש לייחס לגילם של המערערים 1 ו – 3, כבני 50, אשר היה מקום לצפות מהם כי יגלו בגרות, סובלנות ואורך רוח. תחת זאת, המערער 1 הנהיג את האירוע והיה הרוח החיה שבו. לאחר סיומו וחרף תוצאותיו הקשות, הוא אף נמנע מלשאת במלוא האחריות לגרימתו. המערער 3 אף הוא לא גילה אחריות מלאה לחלקו באירוע ובוודאי שהוא נמנע מלהפעיל שיקול דעת של אדם בן גילו. לא בכדי נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית לגבי מערערים אלו.




לא התעלמנו מנסיבותיו הקשות של המערער 2. ייתכן, כי אילו היה מגלה תובנה ורצון לעבור הליך טיפולי טרם האירוע והיה מתמיד בו, כי אז היה מקום לשקול הקלה מסוימת בעונשו, ברם לא אלו פני הדברים. ניתנו למערער 2 הזדמנויות רבות להיטיב את דרכיו והוא לא ניצל אותן. אף לא התעלמנו מהעובדה שהעונש שהוטל על נאשם 2 כבד יותר, אולם זאת בשל העובדה שהיה זה הנאשם 2 אשר חתך את ראשו של המתלונן בסכין וכן נתפסו ברשותו סם וסכין. זאת ועוד, נגד נאשם 2 היה תלוי ועומד מאסר מותנה שהופעל במצטבר. לפיכך, העונש שהוטל עליו הולם את חומרת מעשיו ונסיבותיו.







אף לא התעלמנו מהודאות המערערים בעבירות נושא כתב האישום המתוקן, אף לא מהעובדה שבתקופות מסוימות בחייהם, כל אחד מהמערערים השכיל לקיים אורח חיים נורמטיבי. עם זאת, סבורים אנו כי גזר דינו של בית משפט קמא מצוי במתחם הענישה ובוודאי שאינו חורג הימנו באורח קיצוני. על כן, אין להתערב בו.




לפיכך, הערעור נדחה.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זיוף תעודות השכלה

  2. זיוף הסבה של צ'ק

  3. הוכחת זיוף חתימה

  4. זיוף מכתב פיטורים

  5. בעלות על רכב מזויף

  6. ההבדל בין מעשה מרמה למעשה זיוף

  7. חתימה מזוייפת על צ'ק

  8. ביטול ייפוי כוח מזויף

  9. זיוף חתימה בבנק הדואר

  10. החזר כספי על רכב מזויף

  11. אישור מחלה מזויף לעבודה

  12. זיוף לוחית זיהוי של רכב

  13. כיבוד צ'קים מזויפים בבנק

  14. פוטומונטאז' - זיוף חתימה

  15. טענת זיוף חתימה נטל ההוכחה

  16. נטל ההוכחה בטענת זיוף חתימה

  17. תביעה בטענת זיוף ראיה - קלטת

  18. בדיקת זיוף חתימה ע''י גרפולוג

  19. טענת זיוף חתימה על הסכם תיווך

  20. זיוף תו חניה לנכה ע''י עורך דין

  21. מינוי גרפולוג לבדיקת זיוף חתימה

  22. מימון קופת חולים רכישת תוסף מזון

  23. זיוף שובר תשלום למינהל מקרקעי ישראל

  24. איך מוכיחים כי חתימה כלשהי אמיתית - לא מזויפת

  25. משיכת כסף מחשבון בנק באמצעות צ'ק מזויף

  26. ההבדל בין חתימה ללא הרשאה לבין זיוף חתימה

  27. ערעור על גזר דין חבלה ופציעה כשהעבריין מזויין

  28. יש הבדל בין טענת "מעולם לא חתמתי" לבין טענת זיוף חתימה

  29. ניסיון "התחזות": זיוף בדיקה פסיכיאטרית כדי לקבל אחוזי נכות ?

  30. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון