1. לפניי תביעה לתשלום הפרשי שכר. 2. רקע: א. התובעת מועסקת בשירות הנתבעת כפקידה החל משנת 1993. ב. שכרה של התובעת שולם לפי היקף משרה של 68% עד לחודש מרץ 2009 והחל מחודש זה קיבלה התובעת תוספת בשיעור של 7% להיקף משרתה שבסה"כ עומד זה על 75% ושכרה משולם בהתאם. ג. בכתב התביעה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת להשלים לה את היקף משרתה מ- 68% ל- 76% קרי תוספת בהיקף המשרה בשיעור של 8% לתקופה החל מחודש ינואר 2003 ועד לחודש פברואר 2009 (כולל). תביעתה של התובעת בעניין זה מבוססת על הוראות סעיף 27.3 לחוקת העבודה אשר על תוכנו עוד אעמוד בהמשך. ד. ביום 3.3.11 התקיים דיון מוקדם שבעקבותיו הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה בה ביקשה להעמיד את סכום התביעה על סך של 9,814.31 ₪ (במונחי קרן), כשסכום זה בתוספת ריבית והצמדה נכון ליום הגשת ההודעה עומד על 14,476.90 ₪. ה. הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 27.3 לחוקת העבודה. הנתבעת הוסיפה וציינה כי התובעת עבדה 25 שעות שבועיות, לפיכך שיעור משרתה נע בין 64% -68% דהיינו שיעור המתאים לעבודה בין 23.5 ל- 25.5 שעות שבועיות. לשיטתה של הנתבעת, שיעור משרתה "המוגדל" של התובעת הכולל תוספת בגין היקף המשרה אמור לעמוד על 67%, בעוד שבפועל שולם לה שכר לפי היקף משרה של 68% ולכן על התובעת להחזיר את הסכומים שקיבלה ביתר. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה ביקשה לחייב את התובעת להחזיר לה סך של כ- 10,000 ₪ בגין הפער שבחלקיות המשרה העומד כאמור על 1%. 3. בדיון שהתקיים ביום 3.3.11 הצליחו הצדדים להגיע למספר מוסכמות אשר היה בהן כדי ליתר שמיעת ההוכחות לאחר שנותרה ביניהם מחלוקת משפטית בלבד. משכך ניתנה החלטה על הגשת סיכומים כשברור היה שסלע המחלוקת בתיק נע סביב שאלת זכאותה של התובעת להפרשי שכר כתוצאה מהתוספת בהיקף משרתה כפי שעוד אפרט. 4. ביום 11.5.11 הוגשו סיכומי התובעת בהם חזרה על טענותיה והוסיפה כי כבר מיום קבלתה לעבודה בהיקף משרה חלקי, הייתה הנתבעת מחויבת להביא את דבר זכאותה לתוספת בהיקף משרתה משהיה ברור לנתבעת כי התובעת אינה עובדת בעבודה נוספת כלשהי. באשר לסכום המגיע לה, הפנתה התובעת להודעה מיום 10.3.11 שם פירטה באריכות את החישוב באשר לסכומים להם היא טוענת. 5. הנתבעת טענה בסיכומיה כי לטובתה עומדת החזקה בדבר "תקינות המעשה המנהלי", כך שהתובעת היא הנושאת בנטל הפרכת תקינות המעשה המנהלי ובכך היא לא עמדה. בסיכומיה שבה הנתבעת וביקשה לחייב את התובעת בהשבת סכומים שלטענתה קיבלה ביתר. הנתבעת ציינה כי התובעת לא עבדה את מלוא השעות המזכות אותה בשיעור המשרה שקיבלה, ובניגוד מוחלט למה שנטען בסעיף 5(ג) לכתב ההגנה ציינה, כי היקף משרה של 68% מחייב את התובעת לעבוד 30 שעות שבועיות בעוד שהתובעת עבדה בפועל 25 שעות בלבד. שעות העבודה של התובעת (25 שעות) מזכות אותה בשכר לפי חלקיות משרה של 59% הווה אומר: שהתובעת קיבלה שכר חודשי העולה על השכר המגיע לה בשיעור של 9%. הנתבעת ביקשה לחייב את התובעת להשיב לה סך של 64,175 ₪ בגין הפרשים הנובעים מקבלת סכומים ביתר על אף שהתביעה שכנגד עמדה על סך של 10,000 ₪ ותוך התעלמות מהוראות סעיף 27.3 לחוקת העבודה. על כל אלה, הוסיפה הנתבעת כי התובעת קיבלה במסגרת תלושי השכר תשלום בגין "השלמת שכר מינימום", כך שגם אם יתברר שהתביעה מוצדקת הרי התוספת שהיא עשויה לקבל, לטענתה, נבלעת ממילא בתוספת שכר המינימום באופן שהתובעת לא יצאה בחסרון כיס לאורך תקופת עבודתה. מכל אלה, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד. 6. המסגרת הנורמטיבית: התביעה לתשלום הפרשי שכר כתוצאה מהתוספת בהיקף המשרה, מבוססת על האמור בסעיף 27.3 לחוקת העבודה אשר קובע כדלקמן: "עובד רשות מקומית המועסק כדרישת הרשות המקומית במשרה חלקית, והרשות אינה יכולה להעסיקו במשרה מלאה ואשר אינו עובד בעבודה אחרת המשלימה את עבודתו, זכאי לשכר מוגדל מעבר לחלקיות משרתו בפועל, ויעבוד בפועל את מספר השעות השבועיות על פי הפירוט בטבלה:- שיעור חלקיות שעות עבודה לשבוע שיעור השכר המשרה בפועל (על בסיס 42.5 המחושב ממשרה (באחוזים) שעות שבועיות) מלאה (באחוזים) 25 10.5 30 30 13 36 35 15 42 40 17 48 45 19.5 54 50 21.25 60 55 23.5 64 60 25.5 68 65 27.5 72 70 30 76 75 32 80 אחוזי השכר ושעות העבודה בכל חלקיות משרה השונים מהמופיע בטבלה, יחושבו באופן יחסי (בהתאם, מעוגל לשלם או לחצי). עבודה חלקית שלא ביוזמת המעסיק - עובד אשר אינו יכול או אשר אינו רוצה לעבוד במשרה מלאה וכן עובד בעבודה נוספת לעבודתו החלקית ברשות המקומית, אינו זכאי לתוספת הנ"ל. דין עבודה חלקית לגמלאי - עובד בפנסיה מוקדמת, משמעותו שמשרתו אינה משרה יחידה, לפיכך אינו זכאי להגדלה הנ"ל". לאמור בסעיף 27.3 יש להוסיף את האמור בסעיף 27.2 לחוקת העבודה שמתייחס לרשויות בהן שבוע העבודה עומד על פחות מ- 42.5 שעות כתוצאה מהמעבר ל- 5 ימים בשבוע, ובו נקבע: "עובד רשות מקומית שבמסגרת ההסכמים המקומיים הקיימים מועסק במשרה מלאה, פחות מ- 42.5 שעות עבודה בשבוע, ימשיך לעבוד אותן מספר שעות עבודה גם לאחר המעבר של הרשות המקומית בה הוא עובד ל- 5 ימים בשבוע". מקריאת שני הסעיפים שלעיל ברור כי חישוב חלקיות המשרה וזכאותו של עובד לתוספת בהיקף משרה צריך שיתיישב עם מספר השעות המבוצעות על ידי העובד כמפורט בטבלה. יחד עם זאת, שיעור חלקיות המשרה ושעות העבודה לשבוע המפורטים בטבלה שבסעיף 27.3 לחוקת העבודה מתייחסים לשבוע עבודה בן 42.5 שעות. ככל שברשות מקומית, כמו במקרה דנן, שבוע העבודה הוא פחות מ- 42.5 ש"ש, יש לבצע חישוב יחסי מותאם הן לאור תכליתה של התוספת בהיקף המשרה כפי שנדונה בפסיקה והן לאור האמור בסעיף 27.3 הקובע כי: " אחוזי השכר ושעות העבודה בכל חלקיות משרה השונים מהמופיע בטבלה, יחושבו באופן יחסי (בהתאם, מעוגל לשלם או לחצי). על תכליתה של התוספת בהיקף המשרה עמד בית הדין הארצי בפסק הדין שניתן בתיק עע 294/09 כראם אבו פאלח - מועצה מוקמית כפר קרע (פס"ד מיום 20.1.11), שם נקבע כי: "תכליתה של תוספת היקף המשרה, כפי שעולה משלושת התנאים, הינה לשפר את תנאי שכרו של עובד רשות מקומית שנאלץ לעבוד במשרה חלקית בלבד, ואשר לא השלים בפועל את משרתו באמצעות עבודה נוספת". מכל אלה עולה כי תוספת היקף המשרה נגזרת הן ממספר השעות המבוצעות בפועל והן מאורך שבוע העבודה. 7. מן הכלל אל הפרט: א. בדיון שהתקיים ביום 3.3.11 הודיעו ב"כ הצדדים כדלקמן: "אנו מודיעים כי אין בינינו מחלוקת באשר לכך שהתנאים המוזכרים בסעיף 27.3, המזכים את התובעת להשלמה אינם במחלוקת ככל שהם מתייחסים לכך שמדובר בעובדת של רשות מקומית המועסקת כדרישת הרשות המקומית במשרה חלקית וכי הרשות אינה יכולה להעסיקה במשרה מלאה ואשר אינה עובדת בעבודה אחרת המשלימה את עבודתה. כמו כן, אין מחלוקת כי התובעת עבדה בפועל 25 שעות עבודה שבועיות, וכי אין מחלוקת ששבוע עבודה עומד על 38 שעות". משאין חולק כי התובעת עבדה בפועל 25 שעות שבועיות ומשאין חולק כי שבוע עבודה בנתבעת עומד על 38 שעות, הרי היקף המשרה של התובעת בפועל הוא 65.79%, לפי::25/38 שעות. מאחר ואין חולק כי התובעת עונה על התנאים שנקבעו בסעיף 27.3, קרי שמדובר בעובדת של רשות מקומית המועסקת כדרישת הרשות המקומית במשרה חלקית וכי הרשות אינה יכולה להעסיקה במשרה מלאה ואשר אינה עובדת בעבודה אחרת המשלימה את עבודתה, הרי יש לבחון את הזכאות לתוספת בהיקף המשרה בהתאם לאמור בטבלה שבסעיף 27.3. לחוקת העבודה. הואיל ובסעיף 27.3 נקבע כי אחוזי השכר ושעות העבודה בכל חלקיות משרה השונים מהמופיע בטבלה יחושבו באופן יחסי (בהתאם, מעוגל לשלם או לחצי), ומאחר והתובעת כאמור עובדת בחלקיות משרה של כ- 65.79%, ובהתאם לנתונים בטבלה הרי התובעת זכאית להיקף משרה כדלקמן: מאחר ושיעור חלקיות משרה של 65% מזכה עובד רשות מקומית בשכר בשיעור של 72%, אזי שיעור חלקיות משרה של 65.79%, מזכה עובד רשות מקומית בשכר בשיעור של 73%. הווה אומר: התובעת העובדת לפי היקף משרה בפועל של 65.79%, זכאית ל- 73% משכר המשולם בגין משרה מלאה. משאין חולק כי שכרה של התובעת בתקופה הרלוונטית שולם לפי 68%, אזי התובעת זכאית לתוספת בהיקף המשרה בשיעור של 5% ( לפי: 73% - 68%). ב. המסקנה המתקבלת היא שהתובעת זכאית, בנוסף למה ששולם לה, לתוספת בשיעור משרתה (לצרכי שכר) בשיעור של 5%. בשים לב לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעת, התובעת זכאית להשלמת היקף משרתה החל מחודש מרץ 2003 בלבד. באשר לחישוב הסכומים להם זכאית התובעת, יש לציין כי לא מצאתי מקום לקבל את חישובי התובעת כפי שפורטו בהודעה מיום 10.3.11, בין השאר, משאלה מבוססים על הטענה בדבר הזכאות לתוספת בהיקף המשרה בשיעור של 8% ומשלא הוגשו לתיק בית הדין כל תלושי השכר לתקופה הרלוונטית. באשר לטענה כי לתובעת לא מגיע סכום כלשהו הואיל והתוספת בהיקף המשרה "נבלעת" בתוך התשלום ששולם בתלושי השכר בגין "השלמה לשכר מינימום", אציין כי לא מצאתי מקום לקבל אותה ולו מן הטעם שבחלק ניכר מתלושי השכר לא שולמה לתובעת השלמה לשכר מינימום כלל וכלל. ג. בשים לב למסקנה אליה הגעתי, דין התביעה שכנגד להידחות. 8. לסיכום: התובעת זכאית לתוספת בהיקף משרתה (לצרכי שכר) בשיעור של 5% החל ממרץ 2003 ועד לחודש מרץ 2009. באשר לסכום לו זכאית התובעת, על הנתבעת לערוך חישוב בגין הפרשי השכר לתקופה הרלוונטית. הפרשי השכר יישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מהיום בו אמורה היתה הנתבעת לשלם את השכר בגין כל חודש ועד למועד בו ישולם השכר בפועל.   הנתבעת תערוך תחשיב תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין אותו תשלח ישירות לבא-כח התובעת, שלו תינתן אפשרות לבדוק אותו ולהשיג על האמור בו תוך 15 יום ממועד קבלתו.   אם לא תוגש התנגדות מטעם ב"כ התובעת במועד שנקבע לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת, תוך 15 ימים מאותו מועד את הסכומים כאמור, כשהם משוערכים ליום התשלום ובלבד שהסכום לא יעלה על סכום התביעה העומד על 14,476.90 ₪ (בצירוף ריבית והצמדה על הקרן החל מיום 10.3.11 ועד ליום התשלום בפועל).   היה ותתעורר בין הצדדים מחלוקת לגבי התחשיב, כי אז יהיו הצדדים רשאים לשוב ולפנות לבית הדין בעניין זה בלבד, לא יאוחר מתום 60 יום מיום קבלת פסק הדין. במקרה זה, ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחויבו, באופן שווה, בתשלום שכרו. 9. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,750 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 10. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת תוך 15 יום מיום קבלתו. ניתן היום, כ"ח אב תשע"א, 28 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. משרה