בין דרור (להלן: "דרור" או "המבקש") לבין סוויסה (להלן: "בני" או "המשיב") מחזיקים בחלקים שווים במניות ממקשות 2 ו- 3 (להלן: החברות ). משיבות 2 - 3. ביום 23.3.2010 (ת"א 39611-02-11), מינה בית המשפט את רו"ח שמואל רונבלום כבורר במחלוקות בין דרור ובני. עלפ הסכמת הצדדים הבורר הוסמך להכריע "בכל הסכסוכים בין הצדדים". ביום 12.4.2010 ניתנה החלטת הבורר בה נקבע: "(1) קביעת זהות רוכש החברות - אלי דרור ירכוש את חלקו של מר בני סוויסה בחברות נשוא הבוררות. הבורר יקבע את המחיר לאחר בדיקותיו, דרישותיו ובירורים שיקיים, תוך שיביא בחשבון כל הנראה בעיניו כרלבנטי. זאת בנוסף לכך שהבורר ידון בכל הסכסוכים שבין הצדדים. (2) משכורת מר סוויסה עד להשלמת המכירה עפ"י קביעת הבורר, יהיה מר סוויסה זכאי לקבל משכורתו, על מרכיביה השונים, ההפרשות והכיסויים הסוציאליים, כמוסכם וכנהוג בטרם הסכסוך... (3) סמכויות ניהול ונגישות מעתה, כל זכויות החתימה, מכל סוג שהוא, תהיינה בידי דרור או למי שדרור יחליט על כך, כדין. הנ"ל כולל, אך לא רק, חתימות על אמצעי תשלום מכל סוג שהוא, התחייבויות, חוזים, מסמכים וכיו"ב. מר סוויסה או מי מטעמו, לא יופיע באתרי החברה ללא הרשאה מראש מהבורר בתקופת הבדיקות והבוררות, לא יוכל מר סוויסה לפנות ללקוחות או לעובדי החברות ולא יוכל להתחרות בהן, במישרין או בעקיפין (4) אחריות האחריות על פעולות/ניהול/התחייבויות/פרויקטים וכיו"ב המבוצעות ממועד החלטה זו תהיינה על כתפי מר דרור בלבד. ... (5) כתבי טענות ..." כנגד ההוראה שבסעיף 1 (להלן: "חיוב הרכישה") המבקש נקט במספר הליכים משפטיים לתקיפת סעיף 1 להחלטת הבורר,, ומשאלו לא צלחו, הגיש את התובענה שלפני בה עותר המבקש להצהיר שסמכותו של הבורר היא בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב מיום 23.3.10 לפיה הבורר מוסמך לקיים הליכי BAMBY בין הצדדים ולפסוק בכל השאלות הטעונות הכרעה, כפי שהוגשו בכתבי הטענות של הצדדים בהתאם לראיות אשר יונחו בפני הבורר, ובנוסף להצהיר כי הסמכות אשר נטל לעצמו הבורר לקבוע, מבלי לשמוע ראיות ועוד בטרם החלה הבוררות, כי המבקש ירכוש את חלקו של המשיב במחיר שייקבע ע"י הבורר, מבלי שלמבקש יש ידיעה אודות אותו מחיר, אגב עשיית שימוש "בחשבונאות חקירתית", היא חריגה מסמכות הבורר וככזו בטלה מעיקרא. טענות המבקש טענות המבקש כנגד חיוב הרכישה עולות מהסעד המבוקש. טענות המשיב לאור החלטת הבורר מיום 12.4.2010 העביר המשיב למבקש את ניהול החברות, ומאז ובמשך כשנה מנהל המבקש את החברות לתועלתו האישית בלבד ללא כל מעורבות מצד המשיב. בהתאם להחלטה האמורה הומצאו לבורר אלפי מסמכים שיסייעו בידו לקבוע את המחיר אותו המבקש לשלם למשיב תמורת חלקו בחברות. רק לאחר חקירת המשיב , ובטרם נחקר המבקש, פתח המבקש בהליכים משפטיים בבית המשפט ובבוררות בהם תקף את חיוב סעיף 1 להחלטת הבורר ,בעוד הוא נהנה מחלקה האחר של החלטת הבורר לפיה קיבל לידיו באופן בלעדי את הזכות לנהל את החברות. המשיב כופר בטענת המבקש כאילו חיוב הרכישה נקבע ללא הסכמת הצדדים. לטענתו, בישיבת הבוררות הראשונה, שהתקיימה ביום 28.3.2010, הסכימו הצדדים לזנוח את הליך ההתמחרות (BMBY) אודותיו דובר בדיון שהתקיים בית המשפט, ולקבל את הצעת הבורר בפתח הדיון, לפיה המשיב ימכור למבקש את חלקו בחברות במחיר שייקבע הבורר בהתאם לבדיקות שייערכו על ידו. הדיון הסתיים בהסכמה לפיה על בא כוח המשיב להודיע לבורר ולבא כוח המבקש אם המשיב מסכים למכור את מניותיו בחברות למבקש.. בדיון מיום 18.5.2011 הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר שהוגש בתיק ללא חקירת מצהירים. דיון המחלוקת באשר להסכמה או אי הסכמה באשר לאופן יישוב הסכסוך מתבססת על דברים שנאמרו ב"ישיבת בוררות מקדמית מיום 28/3/10" בה השתתפו באי כח הצדדים והבורר (נספח ב'), ולהלן החלקים הרלבנטיים של דברים אלה: לבקשת הבורר פירט בא כח המבקש (עו"ד רימר) את המחלוקות בין הצדדים והודיע: "צריך לחלק 50%. הדרך להיפרד הינה בשיטת "Bmby". בהמשך הציע הבורר: "במקום לדבר על Bmby יש להיכנס להערכת שווי מהירה. הכי נוח היה אם אתם מודיעים לי שצד א' יוצא וצד ב' נשאר. אני דואג שצד א' שיצא - ימשיך לקבל שכר בתקופה זו של הבדיקה. אני יודע לנטרל תרגילים להפחתת ערך החברה." במענה להצעת הבורר הודיע בא כח המשיב (עו"ד דנינו): "אני נוטה מאוד ללכת על זה. אני ברשותך, ארצה לתת תשובה במועד מאוחר יותר". בהמשך העלה עו"ד דנינו טענה ביחס לחשד שדרור משך כספים שלא כדין ועו"ד התייחס לטענה זו. אזי אמר הבורר: "...בואו נחליט שסוויסה פורש מהחברה. בהערכות השווי שלי יובאו, ממילא, בחשבון כל הטענות ההדדיות". לאחר דיון קצר בטענות הצדדים ביחס להערכת שווי החברות, התייחס הבורר לאופן תשלום שכר טרחתו, ושאל את עו"ד דנינו: "האם אני יכול להניח כבר עתה שהמוכר הוא מר סוויסה?". עו"ד דנינו השיב: "עדיין לא אמרתי שהמוכר הוא סוויסה. ועדיין ישנה הטענה כי במשך 6 חודשים מונעים מאיתנו חומר". במענה לדברים אלה השיב עו"ד רימר: "אני נותן לבורר את כל המסמכים והוא יחליט". מיד לאחר תשובתו של עו"ד רימר, סיכם הבורר את הבנות הצדדים, ובין היתר, אמר: "עו"ד דנינו יודיע עד הערב, אם הצד שלו (סוויסה) מוכן להיות המוכר ...". לאחר שהבורר סיים לסכם את ההבנות, הדגיש עו"ד רימר שהבורר יוכל לקבל כל חומר שירצה וציין כי העברת חומר לצד שני תהיה רק על פי החלטת הבורר. מיד לאחר דברים אלה, פנה הבורר אל עו"ד דנינו ואמר "אם הצד שלך מוכן למכור, תודיע לעו"ד רימר ולי" ופירט את הכללים שסוכמו. מהאמור לעיל עולה כי במהלך ישיבת הבוררות המקדמית התייחס עו"ד רימר באופן ענייני לקידום הבוררות בהתאם להצעת הבורר ולא הביע התנגדות ליישוב הסכסוך באופן שהוצע על ידי הבורר. משכך ולנוכח האמור לעיל, עולה כי באי כוח הצדדים הסכימו להצעת הבורר לפיה צד א' ימכור לצד ב' את חלקו בחברות במחיר שיקבע הבורר והשאלה שנשארה פתוחה הייתה האם המשיב מקבל את הצעת הבורר ומוכן למכור את מניותיו למבקש במחיר אותו יקבע הבורר. במכתב מיום 1.4.2010 פונה עו"ד רימר אל הבורר בבקשה למתן סעד זמני (נספח ג'), וכך כתב: "... 3. על פי החלטת הבורר, אמור היה עוה"ד דוד דנינו, להודיע לכבוד הבורר, אודות עמדת מרשו לעניין הצעה פרקטית אשר העלה הבורר כחלק מהליך הבוררות, במטרה לקדם את הליך הבוררות ולמצות פתרון מקצועי והוגן במחלוקת שבין הצדדים. 4. עד כה, לא הובא לידיעתי האם עוה"ד דנינו העביר עמדת מרשו לכבוד הבורר אם לאו". דברים אלה של עו"ד רימר נאמרו עוד בטרם היה בידיו פרוטוקול ישיבת הבוררות, ומכאן שעו"ד רימר היה מודע למשמעות המעשית של ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בישיבת הבוררות המקדמית. בכך יש כדי לתמוך במסקנה שעו"ד רימר הסכים להצעת הבורר בדבר אופן יישוב הסכסוך ואף פעל בהתאם להסכמה האמורה. במועד הגשת הבקשה לסעד זמני ובטרם הודיע המשיב על הסכמתו למכור את חלקו בחברות, אפשר שהמבקש ו/או עו"ד רימר היו רשאים לחזור בהם מהסכמתם לאופן יישוב הסכסוך שהוצע על ידי הבורר. הזדמנות זו לא נוצלה על ידי המבקש ו/או עו"ד רימר, וביום 11.4.2010 הודיע המשיב על נכונותו למכור את חלקו בחברות (נספח ד) תוך הסתמכות על ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בישיבת הבוררות המקדמית. על הסכמות אלה הסתמך גם הבורר בעת שנתן את החלטתו מיום 12.4.2010, בגדרה נקבע חיוב הרכישה וניתנו הוראות להעברת השליטה בחברות למבקש (נספח ה). משפעלו הצדדים בהתאם למוסכם, לא היה המבקש רשאי לחזור בו מהסכמתו באשר לאופן יישוב הסכסוך, וממילא אין בהליכים בהם נקט המבקש לאחר מתן החלטת הבורר כדי לגרוע מתוקף ההסכמה בדבר אופן יישוב הסכסוך. 5, לאור האמור לעיל אני קובע כי החלטת הבורר מיום 12.4.2010 ניתנה בסמכות, ועל כן אני דוחה את התובענה. המבקשים ביחד ולחוד, ישלמו למשיב את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך עשרים אלף ₪. מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים ניתן היום, ט"ו אייר תשע"א, 19 מאי 2011, בהעדר הצדדים. יישוב סכסוכיםבוררשאלות משפטיות