זכויות מטפל סיעודי זר - אי הפרשה לפנסיה

זכויות מטפל סיעודי זר התובע הועסק כמטפל סיעודי של המנוח אברהם מרדכי ברקוביץ מיום 22.6.08 עד לסוף חודש 5/09, מועד פטירת המנוח. לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו להפרשי שכר עבודה, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. העובדות התובע הינו מהגר עבודה מהודו. הנתבע 1 הינו עזבון המנוח. הנתבע 2 הינו חתנו של המנוח. הנתבעת 3 היא בתו של המנוח ורעייתו של הנתבע 2. ביום 27.4.08 הגישו הנתבעים 2-3 והמנוח בקשה להיתר להעסקת עובד זר בסיעוד. הבקשה, שהוגשה ליחידת הסמך של עובדים זרים (ענף סיעוד) במשרד תמ"ת, כוללת התחייבות להעסיק את העובד הזר במשרה מלאה ואך ורק במתן טיפול סיעודי המטופל הסיעודי. הבקשה אושרה וניתן למנוח היתר להעסקת עובד זר בסיעוד. החל ממועד מסויים אישר המוסד לביטוח לאומי למנוח תשלום בגין 25 שעות סיעוד שבועיות (16 שעות על חשבון גמלת סיעוד לפי חוק הביטוח הלאומי ו-9 שעות במימון הקרן לניצולי שואה). לאחר קבלת ההיתר להעסקת עובד זר בסיעוד ואישור המוסד לביטוח לאומי כאמור, פנו הנתבעים לעמותת מטב לשירותי טיפול ורווחה (להלן: "מטב") לצורך מימוש הזכאות לגמלת סיעוד. בעקבות הפניה נחתם ביום 1.5.08 "חוזה עבודה - עובד זר" בין מטב לבין התובע לבין המנוח (הנתבעת 3 חתמה על החוזה בשם המנוח). בחוזה נקבע כי שכרו השעתי של התובע בגין עבודתו לפי החוזה הוא 25 ₪ לשעה. כן נקבע בחוזה, בין היתר: "והואיל ולצורך מימוש הזכאות, פנו המטופל והעובד אל העמותה, וביקשו כי העמותה תעסיק את העובד כמטפל הסיעודי של המטופל וזאת בהיקף שעות אשר אינו חורג ממסגרת הזכאות ומהאמור בהסכם זה. והואיל ומוסכם כי המטופל בלבד (בין אם בעצמו ובין אם באמצעות בני משפחתו) הינו המעסיק העיקרי של העובד והוא זה אשר מעסיק את העובד בשעות העבודה החורגות ממסגרת הזכאות. לפיכך הוסכם, הוצהר והותנה בין הצדדים כדלקמן: 2. תפקידו של העובד והיקף המשרה 2.1 הגדרת התפקיד של העובד וההנחיות החלות עליו בקשר עם עבודתו הינם כמפורט בנספח א' להסכם זה וכן כל תפקיד אחר שיוטל עליו במפורש ובכתב על ידי העמותה. 2.2 מסגרת שעות עבודתו של העובד, כעובד העמותה, היא אך ורק כפי המפורט להלן והיא לא תחרוג ממנה, אלא באישור בכתב שינתן על ידי העמותה". 4. הצהרות העובד והמטופל: 4.1 העובד והמטופל מצהירים כי ידוע להם שהעמותה אינה נושאת באחריות ו/או חבות מכל מין וסוג שהוא, לכל עבודה אשר תבוצע על ידי העובד מחוץ מסגרת ההעסקה המאושרת וכן כי כל עבודה החורגת ממסגרת ההעסקה המאושרת הינה על דעתם ואחריותם של העובד והמטופל בלבד ואין בה כדי לחייב את העמותה. 4.2. המטופל לבדו ישא בכל האחריות והחבות כלפי העובד, הנובעת מהעסקתו של העובד בשעות עבודה מחוץ למסגרת ההעסקה המאושרת". אין חולקים כי התובע עבד בבית הנתבעים 2-3 מיום 22.6.08 עד סוף חודש 5/09 וכי עבודתו הופסקה בשל פטירת המנוח בסוף 5/09. התובע התגורר בדירה שבבעלות הנתבעים 2-3 המצויה מתחת לדירת מגוריהם בבית אל (יחד עם אדם אחר לו השכירו הנתבעים 2-3 את הדירה). עם תחילת מגוריו של התובע באותה דירה הוא שילם לנתבעים 2-3 סך של 300 דולר כדמי שכירות. התובע לא שילם לנתבעים 2-3 דמי שכירות נוספים. התובע קיבל מהנתבעים שתי ארוחות ביום. בסוף כל חודש העבירו הנתבעים למטב דיווח על שעות עבודה שנחתם על ידי הנתבעת 3 והתובע. בכל הדיווחים (פרט לדיווח בגין החודש הראשון להעסקתו) מצויין שהתובע עבד מספר שעות בהתאם למפורט להלן: בכל ימי ב' - מ-8:00 עד 13:00, בכל ימי ג' - מ-8:00 עד 12:00, בכל ימי ד' - מ-8:00 עד 11:00, בכל ימי ה' - מ-8:00 עד 12:00. בתחילת כל חודש מטב העבירה לחשבון התובע בבנק הדואר את התשלום בגין גמלת הסיעוד והשתתפות הקרן לניצולי שואה. מטב הנפיקה תלושי שכר עבור התובע ושלחה אותם בדואר לבית הנתבעים 2-3. התובע חתם (ביום 25.6.08) על יפוי כוח לטובת הנתבע 2 לפעול בחשבון שפתח בבנק הדואר. הנתבע 2 משך באמצעות יפוי הכוח שניתן לו את הכספים שהעבירה מטב לחשבון ושילם לתובע 600 דולר לחודש. כמו כן קיבל התובע מהנתבע 2 בכל סוף שבוע "דמי כיס" בסך 100 ₪. עם סיום עבודתו שילמה מטב לתובע סך 2,459 ₪. כנגד קבלת התשלום חתם התובע על כתב ויתור כלפי מטב. התביעה תביעת התובע להפרשי שכר, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי פדיון חופשה ופנסיה הוגשה לבית הדין נגד הנתבעים ונגד מטב. במהלך שמיעת התיק הגיעו הצדדים להסדר לפיו תביעת התובע נגד מטב נדחתה ללא צו להוצאות. בעקבות ההסדר הודיע ב"כ התובע כי תביעת התובע נגד הנתבעים "מתייחסת אך לשעות שמעבר ל-25 השעות השבועיות וכל הזכויות הנלוות". הנתבעים מצידם הודיעו כי "ככל שהתובע יוכיח שהוא עבד מעבר לשעות של גמלת הסיעוד והקרן לניצולי שואה, דהיינו 25 שעות שבועיות, כי אז הנתבעים לא יכפרו בהיותם מעסיקיו על יתר השעות". המחלוקות המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך הן: מה היה היקף עבודת התובע אצל הנתבעים? לעניין זה - האם התובע עבד מעבר ל-25 השעות בגינן הועברו תשלומים מאת המוסד לביטוח לאומי? בכפוף לאמור, האם חייבים הנתבעים לתובע הפרשי שכר ומה שיעורם? האם התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת? האם התובע זכאי להפרשי פדיון חופשה ופנסיה מעבר למה שקיבל ממטב. האם הנתבעים היו מעסיקים במשותף עם מטב גם לגבי 25 השעות השבועיות הראשונות בגינן הועסק על ידי מטב, באופן שניתן לחייבם לשלם לתובע הפרשים הנובעים מעבודתו אצל מטב, ככל שישנם? האם זכאים הנתבעים לקזז סכומים בגין הספקת מגורים וכלכלה. לעניין זה אין (עוד) מחלוקת כי הנתבעים זכאים לקיזוז כאמור בכפוף לתקנות עובדים זרים ... וכי יש לזקוף על חשבון הסכומים המותרים בקיזוז סך 300 דולר שהתובע שילם לנתבעים כ"דמי שכירות" בתחילת העסקתו. היקף עבודת התובע השאלה הראשונה שעלינו להידרש לה היא שאלת היקף עבודתו של התובע. טענות התובע: התובע טוען כי עבד 33 שעות בשבוע - 6 שעות בימים א'-ה' (3 שעות בבוקר ו-3 שעות אחר הצהריים) וכן 3 שעות בימי ו'. מעבר לכך טוען התובע כי הוא היה זמין לקריאת הנתבעים בכל עת שהיה צורך לסייע למנוח, לרבות בשעות הלילה. על יסוד זמינותו הקבועה של התובע הוא טען שיש לראות בו כמי שהועסק במשרה מלאה. לעניין זה טוען התובע כי ההתחייבות שהנתבעים נטלו על עצמם להעסיק עובד זר בסיעוד במשרה מלאה במסגרת הבקשה להיתר להעסקת עובד זר בסיעוד, תומכת בעמדת התובע כי הוא הועסק במשרה מלאה. טענות הנתבעים: הנתבעים טוענים כי התובע לא עבד מעבר ל-25 השעות שאושרו על ידי המוסד לביטוח לאומי ולא הוכיח כי הוא עבד מעבר לכך. הנתבעים מצביעים לעניין זה על דיווחי הנוכחות של התובע ועל היעדר האפשרות להסתמך על עדות התובע שכללה סתירות ופירכות. כמו כן טענו הנתבעים שהתובע עבד אצל משפחות אחרות בבית אל וכי עובדה זו עומדת בסתירה לגרסת התובע בדבר העסקתו אצל הנתבעים במשרה מלאה. לטענת הנתבע 2, שהעיד לבדו לנתבעים בתיק, התובע כלל לא עבד כעובד סיעודי ולא סייע למנוח בפעולות היום יום בשל סירובו של המנוח לאפשר למי שאינו יהודי לנגוע בו. לטענת הנתבע 2, התובע הועסק אך בעבודות במשק הבית לא יותר מ-25 שעות בשבוע. הכרעה: במחלוקת בין הצדדים בעניין היקף עבודתו של התובע אנו מקבלים את עמדת הנתבעים לפיה התובע לא הוכיח כי עבד אצל הנתבעים מעבר ל-25 שעות שבועיות. להלן נימוקינו: ב"כ התובע בסיכומיו ביקש כי בית הדין יאמץ את גרסת התובע בעדותו, לפיה התובע עבד 3 שעות בכל בוקר מ-9:00 עד 12:00 ו-3 שעות בערב מ-16:00 עד 19:00, וכן עבד בימי ו' מ-10:00 עד 13:00 - סה"כ 33 שעות שבועיות. מקובלת על בית הדין טענת הנתבעים כי עדותו של התובע לא הצטיינה בדיוק ומהימנות יתרים ומכלל עדותו עולה כי יש להיזהר בהסתמכות עליה. כך, התובע הגזים בתיאור שטח הדירה שהועמד לרשותו כאשר טען שהיא היתה שלושה מטרים על שלושה מטרים, וטענה זו התבררה כלא נכונה עם הגשת תסריט של הדירה וצילומים ממנה (נ/1). התובע גם הגזים בכתב התביעה ובתצהירו בתיאור מספר הפעמים שהוא נקרא לטפל במנוח בשעות הלילה, כשלבסוף הודה בחקירתו הנגדית כי נקרא פעם אחת בלבד (עמ' 3, שורות 25-31). בכך יש כדי להצביע על נכונות של התובע למסור עובדות לא נכונות לבית הדין לצורך האדרת תביעתו. הנתבע 2 טען בתצהירו כי התובע עבד אצל מעסיקים נוספים בבית אל. התובע אישר טענה זו בחלקה וטען כי עבד אצל משפחה אחת והכחיש בחקירתו הנגדית את הטענה שעבד אצל כמה משפחות. לעומתו, הנתבע 2 כלל לא עומת בחקירתו הנגדית עם גרסת התובע לפיה הוא עבד במשך מספר חודשים בלבד אצל משפחה אחת בלבד מספר שעות שבועיות מצומצם. התובע טען בתצהירו שהוא כלל לא קיבל תמורה בגין עבודתו אצל המשפחה הנוספת שאצלה הוא עבד אך בעדותו הודה כי קיבל תמורה בעד עבודה זו. גם בכך יש כדי להצביע על קשיים במהימנות עדותו של התובע ונכונותו למסור לבית הדין עדות לא נכונה לביסוס תביעתו. איננו מייחסים משקל ראייתי למסמכים הפורמליים בתיק הנוגעים להיקף העסקת התובע. כך, הדיווחים שהוגשו למטב על פניהם מטרתם היא למלא את מכסת השעות המאושרת על ידי מטב כאסתכתא לתשלום של מטב מכספי גמלת הסיעוד ואין הם משקפים את שעות עבודתו בפועל של התובע, ואף הנתבע 2 לא טען כך בתצהירו. חיזוק למסקנה זו עולה מעדותם של עדי התובע קוהדה היטס ותמר שיף, שבעדותם מסרו על מתכונת דומה של דיווח לחברת סיעוד אחרת. אף עדות נציגת מטב, גב' מזל גולדשטיין, תומכת במסקנה זו. בדומה, גם ההתחייבות שבבקשה להיתר להעסקת התובע להעסיק את העובד הזר במשרה מלאה, אינה מהווה ראיה להיקף עבודת התובע. אמנם נפסק, בהקשר אחר, כי בית הדין אינו צריך להתעלם מהצהרות שניתנות כלפי גורמי השלטון כמחוסרות תוכן (דב"ע נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי נ. ח'ליל עבד אל רחמן עאבד ואח', פד"ע כט 151, סעיף 18 לפסק הדין), אך איננו סבורים כי התחייבות הנתבעים במסגרת הבקשה להיתר להעסיק את העובד הסיעודי הזר במשרה מלאה מהווה, כשלעצמה, ראיה לכך שזו הייתה מתכונת העסקתו. לאי קיום התחייבות זו על ידי המשיבים יכולות להיות נפקויות משפטיות במישורים אחרים, אך אין היא מהווה תמיכה לגרסת התובע בדבר היקף עבודתו על רקע כלל הראיות בתיק. נציין עדות הנתבע 2 לפיה התובע כלל לא עבד בטיפול סיעודי של המנוח אינה מקובלת עלינו. מקובלת עלינו טענת ב"כ התובע כי היה מצופה שהנתבעת 3 תעיד על כך, בהיותה האדם שנכח רוב שעות היממה בבית עם המנוח. העובדה שהנתבע 2 היה בעבודה ברוב שעות היום בעבודה פוגמת במשקל עדותו. יתר על כן, התובע צירף לכתב התביעה מכתב המלצה בחתימת הנתבע 2 בו אישר הנתבע 2 כי התובע "טיפל כשנה בחמי במסירות, עשה את כל הנדרש ממנו עם חיוך תמיד גם כשהטיפולים לא היו נעימים". גם ראיה זו פוגמת במשקל עדותו של הנתבע 2. עם זאת, על התובע מוטל להוכיח את גרסתו בדבר היקף עבודתו. היעדר מהימנות של עדות הנתבע 2 בנקודות מסויימות אינה מרפאה את היעדר המהימנות של עדות התובע, שהיא הראיה היחידה שמצויה לפנינו לעניין היקף העסקת התובע. לאור כלל האמור לעיל, התובע לא הוכיח כי עבד מעבר ל-25 שעות שבועיות ועל כן דין תביעתו להפרשי שכר להידחות. התביעה לדמי הודעה מוקדמת מקובלת על בית הדין טענת התובע כי בהתאם לפסק הדין עע 1267/04 אלנה זכריה נ. עזבון המנוחה ליזה קימלמן (מיום 31.12.06), פטירת המנוח והפסקת עבודת התובע בעטייה מזכה את התובע בדמי הודעה מוקדמת. התובע טען לדמי הודעה מוקדמת בסך 1,850 ₪ בגין 11 ימי עבודה. הנתבעים לא חלקו על חישוב זה אלא חלקו על כך שיש לחייבם בתשלום זה שכן לטענתם מטב היא זו שצריכה לשאת בו. אחריות הנתבעים לזכויות התובע כלפי מטב מקובלת עלינו טענת התובע כי הנתבעים הם מעסיקיו של התובע, כי הם נושאים בחבות לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת וכי אין בסיס לטענת הנתבעים כי מטב בלבד נושאת בחבות זו. התובע עבד בבית הנתבעים וקיבל מהם הוראות. התקיימו בו ובנתבעים המבחנים להגדרת יחסי עובד ומעביד. נוכחותה המשפטית של מטב כ"מעסיקה" בתבנית העסקת התובע, נובעת אך ורק ממדיניות שלטונית לפיה גמלת הסיעוד משולמת לא בכסף כי אם במתן שירותים בעין באמצעות חברות סיעוד המעסיקות את עובדי הסיעוד. מאפיין של זה תפקידה של מטב אינו מאפשר ראיית התובע כעובד מטב בלבד בגין העסקת התובע במסגרת השעות בגינן קיימת השתתפות של מטב. ראיית המציאות נכוחה מחייבת מסקנה שהתובע היה עובד של הנתבעים לגבי כלל שעות העסקתו. בהתאם לכך, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת והפרשי זכויות אחרות, ככל שקיימות. לעניין זה טען התובע כי נותרו יתרות בגין פדיון חופשה ופנסיה. פדיון חופשה התובע טוען כי הנתבעים חייבים לו הפרש בסך 900 ₪ בגין הפרשי פדיון חופשה שלא שולמו על ידי מטב. בתצהירה של נציגת מטב, גב' גולדשטיין, נטען כי לתובע שולמו כל זכויותיו בעניין חופשה במסגרת התשלומים החודשיים שהועברו לו במסגרת תלושי השכר שמטב הנפיקה לו. עיון בתלושי השכר של חברת מטב מביא למסקנה שלא ניתן לבסס על עדות גב' גולדשטיין הגנה של הנתבעים מפני תביעת התובע להפרשי פדיון חופשה. התעריף השעתי של התובע לפי התלוש היה 23.46 ₪. מטב שילמה בגין מספר השעות החודשיות שדווחו לה במכפלת סך 23.46 וכן שלמה "חופשה" בסך המכפלה של מספר השעות החודשיות ב2.35 ₪. מתלושי השכר של התובע אצל מטב עולה, איפוא, שתשלומי "חופשה" שהועברו למטב לחשבונו של התובע בבנק הדואר היו חלק משכר כולל ששולם לתובע ולא דמי חופשה בעד ימים בהם שהה התובע בחופשה בפועל. יוצא, עם כן, שתשלומי החופשה של התובע הם בגדר "שכר כולל" הכולל דמי חופשה, בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. אמנם תלושי השכר כוללים תשלום נוסף בגין חופשה שאינו מבוסס על מספר שעות העבודה החודשיות של התובע, אך לא ניתן לייחס תשלומים אלה לדמי חופשה הואיל ולא צורף לתצהירה של גב' גולדשטיין פנקס חופשות של התובע. הנתבעים אף אינם יכולים להסתמך על כתב הויתור עליו חתם התובע לטובת מטב כנגד קבלת סך 2,459 ₪, שכן לא פורטו בנפרד הסכום ששולם לתובע בגין פדיון חופשה במסגרת סך 2,459 ש"ח ששולם לתובע. לאור האמור יש לקבל את תביעת התובע לפדיון חופשה בסך 900 ₪. הפרשי פנסיה התובע תבע הפרשי הפרשות לפנסיה בסך 200 ₪. תביעה זו לא הוכחה ועל כן אנו דוחים אותה. טענת קיזוז הנתבעים טוענים שהם רשאים לקזז מזכויות התובע את הסכומים המותרים בניכוי לפי התקנות בגין אספקת מגורים וכלכלה לתובע. דין טענת הקיזוז להידחות. תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס-2000 מתירים למעביד לנכות "משכרו החודשי של עובד זר" סכומים כמפורט בהן. הניכויים המבוקשים אינם מ"שכרו החודשי" של התובע ועל כן אין בסיס לטענת הקיזוז בגין אספקת מגורים לתובע. אשר לארוחות שהנתבעים סיפקו לתובע, הנתבעים לא הצביעו על מקור בדין לזכות ניכוי מזכויות התובע בגין ארוחות. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי. הנתבעים ישלמו לתובע: הודעה מוקדמת בסך 1,850 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.09 עד לתשלום בפועל. פדיון חופשה בסך 900 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.09 עד לתשלום בפועל. אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה - תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. הפרשה לפנסיהפנסיה