העובדות והשאלה שבמחלוקת 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר ארעו לרכב התובע 1, המבוטח אצל התובעת 2, בעקבות תאונת דרכים מיום 16.4.03, בירידה במחלף בר-אילן לכוון צפון. בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב - רכב התובע 1, שהיה ראשון בשיירה, רכב הנתבע 1, השייך לנתבעת 2, שהיה שני בשיירה ורכב צד ג' - שהיה שלישי ואחרון בשיירה. 2. למעשה, השאלה היחידה הדורשת הכרעה בתיק זה, היא האם הנתבע 1 אחראי לפיצוי התובעים בגין הנזקים שנגרמו לרכבם, או שמא יש לגלגל את האחריות לפתחי צד ג' - אשר פגעה מאחור ברכב הנתבע 1 הדיון בתיק זה אין מחלוקת שהנתבע 1 פגע ברכב התובע לפני שרכב צד ג' פגע בו - כך עולה מדברי הנתבע 1 בעצמו בעת הדיון שהתקיים בפני ביום 1.9.04 (ראה פרו' ע' 2 שורה 15-13). הודאה זו תואמת את הודעת הנתבע 1 לנתבעת 2: "בלמתי בחוזקה וניסיתי להימלט שמאלה נכנסתי באוטו מקדימה ואז נכנס בי אוטו מאחורי" 4. עם זאת, וחרף הודאה זו, טוענים הנתבעים כי יש מקום לחייב את צד ג' בנזקי התובע, וזאת מכיוון שהפגיעה הראשונה של הנתבע ברכב התובע הייתה פחותה מהמכה הנוספת שנגרמה כתוצאה מהדיפת רכב הנתבע על ידי רכב צד ג' אל עבר רכב התובע. 5. צד ג' מכחישה את אחריותה לנזקי התובע וטוענת שתי טענות עיקריות: האחת - שהתבררה כאמור כנכונה, כי פגיעת רכב הנתבע ברכב התובע קדמה לפגיעתה בנתבע; והשנייה - שעוצמת הפגיעה שלה ברכב הנתבע לא הייתה גדולה. צד ג' טענה כי לרכבה בקושי נגרם נזק, והיא אף לא פעלה לתיקונו, ואילו ברכב הנתבע היה נזק קודם בצד שמאל, והיא רק גרמה לנזק קל בצד ימין אחורי של רכב הנתבע. 6. בתום שמיעת העדויות הוריתי לצדדים לצרף את תמונות הנזק ברכב צד ג' ואישור אי הגשת תביעות, ואת חוות הדעת של שמאי אשר העריכה את הנזק ברכב הנתבע. 7. בעקבות הוראתי זו, צורפה חוות הדעת של השמאי לגבי רכב הנתבעת, אולם לא צורפו תמונות ברכב צד ג' היות ורכב זה היה מעורב בתאונה מאוחרת יותר. בעניין זה הוגשה ראיה התומכת בטענת התאונה המאוחרת ביום 16.11.04, הופיעו בפני הצדדים וסיכמו את טענותיהם בעל פה, ולכן יש מקום לתת פסק דין על סמך החומר שבפני. ההכרעה 8. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בראיות אשר הונחו בפני, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל ודין הודעת צד ג' להידחות, במלואה כאמור, הנתבע לא חלק על כך שפגע מאחור ברכב התובע - ולכן התאונה ארעה כתוצאה מאי שמירת מרחק בכביש רטוב. טענת "ההדיפה" של רכב צד ג' אל עבר רכב התובע לא נטענה למעשה בפה מלא - לא בהודעת הנתבע 1 לנתבעת 2 וגם לא בעת הדיון. עדות התובע בעת הדיון אינה תומכת אף היא בטענת ההדיפה - טען התובע: "ואז פגע בי הרכב של שי איתן (הנתבע, ח.פ.) ולאחר מכן לא שמתי לב, הייתה נהגת שהיא גם נכנסה לרכב שלו". עוד זכר התובע מכה אחת והרגיש חבטה אחת - ואם אין מחלוקת שהנתבע הוא שפגע ראשון בתובע - אזי מעדות התובע עולה שפגיעת צד ג' ברכב הנתבע, לא השפיעה על רכב התובע. 11. הנתבע הודה כי לאחר הפגיעה הראשונה של רכבו ברכב התובע, הוא לא ירד מהרכב ולא אמד את הנזקים, וכי הוא אינו יכול להפריד בין הנזקים שנגרמו במפגש הראשוני וכתוצאה מההדיפה 12. הנתבע לא תמך את טענותיו בדבר "העצמת הנזק" בחוות דעת מקצועית כלשהי, וברכב התובע לא ניתן להבחין בשני מוקדי פגיעות - דבר שהיה עשוי לסייע לנתבע. בהעדר ראיות כלשהן לעניין "העצמת הנזק", אין בית משפט יכול, ללא בסיס עובדתי, ל"כמת" כל פגיעה ופגיעה ולא ניתן בנסיבות העניין לייחס שיעור מסוים מהנזק לנתבע ושיעור אחר לצד ג'. 13. זאת ועוד - יש לזכור כאמור כי נטל ההוכחה בהודעת צד ג', מוטל כאמור על שולח ההודעה. לאחר שמיעת הראיות, עדיין נותרה במחלוקת השאלה - אילו נזקים מאחור נגרמו לנתבע בעקבות פגיעת צד ג' בו, וזאת לאור הודאתו כי ברכב היו נזקים קודמים - וכן לאור הצהרת צד ג' (שאמנם לא נתמכה בתמונות) כי לרכבה נגרם נזק מזערי. בפני בית המשפט מונחות אם כך גרסאות סותרות, וחוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעים אינה מזכירה מילה וחצי מילה בקשר לנזקים קודמים. לפיכך, בית המשפט לא שוכנע אלו נזקים נגרמו לרכב הנתבע מאחור בתאונה זו - ושאלה זו משליכה גם על טענת ההדיפה ועוצמתה גם מן הטעם הזה, יש לדחות כאמור, את הודעת צד ג'. 14. סוף דבר - התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 6,163 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 12.5.03 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות משפט הכוללות את האגרה בסך 277 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 784 ₪ והכל תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הודעת צד ג' נדחית הנתבעים ישלמו לצד ג' הוצאות משפט בסך 784 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדיןרכבתאונת דרכיםתאונה מאחורנזק לרכב