אישור מחלה מעובד בזמן אמת

אישור מחלה מעובד בזמן אמת 1. זוהי תובענה לתשלומם של פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים, השבת שכר עבודה בגין הפסקה שנוכתה שלא כדין, דמי מחלה, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. טענתה העיקרית של התובעת היא כי פוטרה עת שהתה בימי מחלה, וזאת ללא הודעה מוקדמת מראש ומבלי שקוים לה שימוע, ואף עת שהיתה בהריון. הנתבעת מכחישה את התביעה וטוענת, בין היתר, כי התובעת התפטרה וכי אינה זכאית לסעדים הנתבעים על ידה. בנוסף, עותרת הנתבעת במסגרת תביעה שכנגד שהגישה, לחייב את התובעת בתשלום סכומים שונים, בגין טענת הנתבעת לפיה התובעת ניצלה את זמן העבודה לענייניה הפרטיים ובשל העובדה כי לא נתנה הודעה מוקדמת לפני התפטרותה. לאחר שנתנו דעתנו לכתבי הטענות, לעדויות הצדדים, לסיכומיהם בע"פ ולמוצגים שהוגשו במהלך הדיון, אנו קובעים כדלקמן. 2. באשר לשאלה האם התובעת פוטרה או התפטרה, הרי הגענו לכדי מסקנה כי התובעת התפטרה. עדותה של לאה, מי שעבדה עם התובעת והיתה ממונה עליה, היתה אמינה עלינו. עדה זו העידה כי בחודש יוני, הוא החודש בו הפסיקה התובעת לעבוד בפועל, הודיעה התובעת לעדה כי בכוונתה להפסיק לעבוד אצל הנתבעת. לאה העידה כי היחסים בינה ובין התובעת היו יחסים טובים, ודבר זה לא נסתר, ומשכך אין לומר כי הוצגה בפנינו סיבה כלשהי אשר אמורה היתה לאה שלא להעיד אמת. עדותה של לאה עומדת בפני עצמה. היא נתמכת בעדותו של מנכ"ל הנתבעת, יאיר, שאף היא היתה אמינה עלינו. עד זה העיד כי הנתבעת לא פוטרה, אלא התפטרה בצורה פתאומית עת שנטשה את עבודתה באמצע חודש יוני. עדותם זו של לאה ושל יאיר זוכה לחיזוק המצוי בדמותו של אישור המחלה שהמציאה התובעת במהלך ההליך המשפטי. טענת התובעת היתה, כזכור, כי הפסקת העבודה בפועל באמצע חודש יוני נבעה ממחלה. אישור המחלה שהוצג במהלך ההליך המשפטי, הוא אישור מחלה רטרואקטיבי שהוצא בחלוף כחודש ימים ממועד המחלה הנטען (נספח א' לכתב התביעה שכנגד). הסברה של התובעת לכך שמדובר באישור רטרואקטיבי היה, כי הנתבעת לא דרשה ממנה בעבר, עת היתה חולה, אישורי מחלה. אנו דוחים טענה זו של התובעת. במהלך הדיון הוכח בפנינו כי אצל הנתבעת יושם נוהל לפיו היעדרות בגין מחלה מחייבת את העובד להמציא אישור מחלה. כך עולה מפורשות מעדותם של המנכ"ל יאיר ועדותה של העדה לאה. הדבר גם נתמך במוצג נ/3, שהם אישורי מחלה שהגישה הנתבעת לגבי תקופות היעדרות של התובעת בחודש 11/09, 5/10. אנו קובעים כי לא סביר שעובד המצוי בתקופת מחלה של 10 ימים -היא התקופה לה טענה התובעת במועד סיום יחסי עובד-מעביד - לא יפנה לקבל טיפול רפואי. גם אם יטען הטוען כי השאלה אם עובד פונה לקבל טיפול רפואי או לא, היא שאלה רפואית שביה"ד לא מכריע בה - ניתן לקבוע כי אין הדבר סביר, שעובד המועסק ע"י מעביד לא יפנה במהלך תקופת מחלה ארוכה שכזו ע"מ לקבל אישור מחלה בזמן אמת. התוצאה הינה, כי איננו מייחסים משקל לאישור המחלה הרטרואקטיבי שהציגה התובעת. נדגיש, כי קביעתנו זו נעשית אך על בחינת אישור המחלה ועל הנוהל שנהג אצל הנתבעת בעניין זה. לא הבאנו בחשבון את מכתבו של הרופא שהנפיק את אישור המחלה אשר צורף לכתב התביעה שכנגד. מבלי שאנו מכריעים בעניין זה בצורה כלשהי, ניתן לציין כי מכתב זה מעלה שאלות באשר לאופן בו הונפק ומשכך לא מצאנו לנכון ליתן לו משקל כלשהו והדבר גם לא נדרש לאור מסכת הראיות האחרת הקיימת. לכך יש להוסיף כי מעיון באישורי המחלה הקודמים שהוגשו ע"י התובעת לנתבעת (מוצג נ/3), עולה כי אלה הוצאו באמצע תקופת המחלה ולא בצורה רטרואקטיבית. מכאן יש לקבוע כי בעבר לא נהגה התובעת להוציא אישורי מחלה רטרואקטיביים והדבר מחזק את מסקנתנו שלעיל. 3. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת התפטרה. מהעדויות שבפנינו עולה כי מספר חודשים מצומצם לפני סיום יחסי עובד-מעביד, החלו מתגלות בעיות בתפקודה של התובעת במהלך ההעסקה. אנו קובעים כי התובעת הוזמנה לשיחה אצל מנכ"ל הנתבעת, שבמהלכה נאמר לי כי יש כוונה לפטרה. כן אנו קובעים כי הנתבעת נמלכה בדעתה לאחר הפצרות התובעת ואיפשרה לה להמשיך לעבוד. קביעתנו זו נעשית על סמך עדותם של העדים יאיר ולאה שהיתה אמינה עלינו. חיזוק לטענת הנתבעת לפיה התובעת התפטרה, ניתן למצוא בעדותו של יאיר אשר העיד כי הפסקת עבודתה של התובעת בפועל גרמה לנתבעת קושי בתפקוד העסק, באופן שחייב את הנתבעת למצוא בחופזה מחליפה בדמותה של בתה המתבגרת של אחת העובדות. אנו קובעים כי אין זה סביר שמעביד יפטר עובדת בתפקידה של התובעת - תפקיד שכלל תיאום אספקות - מבלי שהכין מבעוד מועד מחליפה. הוכח בפנינו כי מחליפה שכזו לא הוכנה מראש. 4. התוצאה היא, כי לאור קביעתנו לפיה התפטרה התובעת, יש לדחות את כל רכיבי התביעה בתביעתה של התובעת שעניינם הטענה לפיה פוטרה. על כן, אין היא זכאית לפיצויי פיטורים, אין היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אין היא זכאית לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ואין היא זכאית לדמי מחלה. 5. נותר לדון ברכיב תביעה אחד נוסף שנזכר בכתב התביעה, והיא התביעה להפרשי שכר בגין טענתה של התובעת לפיה לא התאפשר לה לנצל הפסקה בהתאם להוראות הדין. לא היתה מחלוקת כי הנתבעת ניכתה מכמות שעות העבודה מחצית שעה מידי יום בגין הפסקה. אנו קובעים כי התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל השכנוע ברכיב תביעה זה. מעדותם של לאה ויאיר עולה כי ניתנה הפסקה. מעדותו של יאיר עולה כי העובדים המנהליים של הנתבעת, עליהם נמנתה התובעת, היו מנצלים מעת לעת את ההפסקות כדי לצאת מחוץ למשרדי הנתבעת ואף לסעוד במסעדה סמוכה. התובעת לא הצליחה להוכיח כי במהלך תקופת ההפסקה נדרשה ע"י המעסיק לעמוד לרשות המעסיק. עצם העובדה - כפי שעלה מעדות לאה, כי ההפסקה נוצלה פעמים רבות בתוך כתלי משרדי הנתבעת - אין בה כדי לשמש ראיה לתמיכה ברכיב תביעה זה. אשר על כן, רכיב התביעה שעניינו הפרשי שכר בגין ניכוי הפסקה, נדחה בזאת. התוצאה הינה כי כלל תביעתה של התובעת נדחית. 6. לא היתה מחלוקת כי אף אחד מהצדדים לא נתן הודעה מוקדמת בכתב לצד השני לפני סיום יחסי עובד-מעביד. הנתבעת כללה בתביעה שכנגד סעד של פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני התפטרות. לאור קביעתנו כי התובעת התפטרה, ומשלא ניתנה הודעה מוקדמת בכתב לפני כן, אנו קובעים כי התובעת חייבת לנתבעת פיצוי בשל כך. חישוב שערכנו לגבי שכרה הקובע של התובעת מעלה כי השכר היומי עומד על 150 ₪. התובעת עבדה תקופה של 13 חודשים, ועל כן, בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 , חבה היא לנתבעת פיצוי בשיעור של 14 ימים ובסך כולל של 2,100 ₪. 7. ומכאן ליתר רכיבי התביעה שכנגד. נאמר כבר בפתח הדברים כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את יתר רכיבי התביעה שכנגד. רכיבים אלה נסבו סביב טענת הנתבעת כי התובעת ניצלה את זמן העבודה לשם גלישה באינטרנט לאתר פייסבוק ולשם תיאום תורים ללקוחות העסק הזעיר שהפעילה התובעת לטיפול בציפורניים. יש לזכור כי עובד מבלה חלק לא מבוטל משעות היממה באתר המעסיק. אך טבעי הוא כי לעובד כזה ישנם צרכים פרטיים כגון הצורך להשתמש בטלפון או אף להשתמש במחשב לשם גלישה באינטרנט. כמובן ששימושים פרטיים אלה צריכים להיעשות בסבירות ובשום מקרה, אל להם להפוך לתחליף לעבודה בפועל. על כן, עצם העובדה שנעשה שימוש בפייסבוק או כי נעשתה שיחת טלפון עם לקוח של התובעת - אין בה לכשעצמה, כדי להוות ראיה המביאה לקבלת רכיבי תביעה שכנגד אלה. בעניין זה, מקובלת עלי טענת התובעת בסיכומיה כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את תדירות השימוש בפייסבוק, למשל באמצעות עדות של איש המחשבים שלה. גם העדה לאה העידה כי לא ישבה בצמידות לתובעת ולא יכלה לתת בעדותה כימות באשר לתדירות השימוש בפייסבוק של התובעת. התוצאה הינה כי אנו דוחים את רכיב התביעה שעניינו השבת שכר עבודה בגין הטענה שהתובעת ניצלה זמן עבודה לענייניה הפרטיים. באשר לרכיב התביעה שכנגד, שעניינו יציאתה של התובעת להפסקות מאולצות כדי לעשן, מלבד הפסקת האוכל, הרי דינו של רכיב זה להידחות גם כן. ככל שהטענה של הנתבעת נכונה, הרי תמוה הדבר שהסכימה להתנהגות זו במהלך כל תקופת ההעסקה. ככל שהנתבעת לא נקטה בצעד כלשהו בעניין זה עובר לסיום יחסי עובד-מעביד, אין זאת אלא שיש להסיק מהתנהגותה זו של הנתבעת קבלה של הפסקות אלה, ככל שהיו, אולם מעבר לכך, לא הוכח בפנינו כי התובעת אכן ניצלה הפסקות רבות שכאלה. העדה לאה אכן העידה כי התובעת יצאה להפסקות עישון, אולם לא נקבה בתדירותן ואף ציינה כי העישון ע"י התובעת התרחש גם בתוך חדרה מבלי שיצאה ממנו. 8. סיכומי של דבר - התביעה נדחית. באשר לתביעה שכנגד - היא נדחית על כל רכיביה פרט לרכיב שעניינו הודעה מוקדמת לפני התפטרות, כמפורט לעיל. 9. בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שעיקר התביעה שכנגד נדחתה - באנו לכדי מסקנה כי כל צד ישא בהוצאותיו. 10. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מהיום, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין. ניתנה והודעה היום י"ג אלול תשע"א, 12/09/2011 במעמד הנוכחים. אסף הראל, שופט נציגת עובדים נציג מעבידים רפואהאישור מחלה