נכות בגין "אלופציה טוטאלית"

1. X מערערת בפנינו על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.01.02, לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד - 1994 (להלן: "החוק"). 2. הועדה הרפואית קבעה כי המערערת זכאית לפיצוי במסגרת החוק בגין 27% נכות משוקללת כדלקמן: א. 5% נכות בגין הטיפולים בהקרנות. ב. 10% בגין אי התאמה סוציאלית. ג. 5% בגין דילול שיער. ד. 10% בגין מחלת בלוטת התריס. 3. בקביעות אלה, קיבלה הועדה את ערעור המערערת, והוספו לה אחוזי נכות ככל שהדבר נוגע לדילול השיער ולמחלת בלוטת התריס. 4. יחד עם זאת, המערערת סבורה כי הועדה הרפואית לעררים התעלמה מממצאים שנקבעו על ידיה, אשר מחייבים הכרה באחוזי נכות נוספים. 5. טענתה הראשונה של המערערת מופנית כנגד שיעור הנכות שנקבע לה ביחס למחלת בלוטת התריס. המערערת טוענת כי בקביעת 10% נכות, התעלמה הועדה מהצהרת המערערת ולפיה, לאחר הניתוח לא יכלה להמשיך לעבוד, וכן מהצהרתה כי היא סובלת מחרדה ומסיוטים בשנתה. עוד טוענת המערערת כי הועדה לא לקחה בחשבון את העובדה שהמערערת מקבלת טיפול תרופתי במינון של 250 מ"ג ליום, באופן קבוע. 6. לטענת המערערת ההחלטה להכיר לה ב- 10% נכות בלבד, אינה סבירה, וההפרעה הבולטת לכושר העבודה של המערערת מצדיקה הכרה באחוזי נכות בשיעור של למעלה מ- 20%. 7. בעניין זה, טען בפנינו ב"כ המדינה, כי החלטת הועדה לפיה יש להכיר במחלת בלוטת התריס, מקורה בחשש שמדובר בגידול סרטני, וכי היות ובדיעבד הסתבר כי אין מדובר בגידול סרטני, החליטה הועדה בכל זאת להכיר בכך, מהטעם שייתכן ואלמלא ההקרנות, כלל לא היתה המערערת מגיעה למצב שהצריך ניתוח. 8. אולם, טוען ב"כ המדינה, כי הועדה הרפואית לעררים חרגה 3 פעמים בקביעת אחוזי הנכות בעניין זה - פעם אחת כשהכירה במחלת בלוטת התריס על אף שלא היה לה קשר להקרנות (בעניין זה הפנה אותנו ב"כ המדינה לסע' 3ב. לסיכומי הועדה). בפעם השניה - כשקבעה אחוזי נכות בגין גידול שאינו סרטני, ובפעם השלישית - בקביעת אחוזי נכות בגין אי תפקוד בלוטת התריס. 9. בסיכומי הועדה הרפואית לעררים, נכתב כי: - "בשנת 89' נעשתה כריתה חלקית של בלוטת התריס, בגלל מציאת גוש בצד שמאל של הבלוטה, שגדלה באופן די מהיר, עקב חשש לממאירות בבלוטה..בעקבות הניתוח הופיעה פעילות נמוכה של ב. התריס, שמצריכה היום טיפול באלקטרוקסין במינון די גבוה..לדעת הועדה שהפעילות הכירורגית קשורה בעקיפין בטיפול הגזזת והעובדה שבגלל כריתה חלקית הופיעה תת-פעילות וזה מצביע על פגיעה בבלוטה כתוצאה מהקרינה, ולכן הועדה מעניקה אחוז נכות לפי 3ב. 10%" (סע' 8א לסיכומי הועדה). 10. לטעמנו, בדברים אלה של הועדה יש כדי לסתור טענת ב"כ המדינה ולפיה, אין קשר בין הבעיה בבלוטת התריס לבין הטיפול בהקרנות. נהפוך הוא - הועדה מציינת מפורשות כי הניתוח בוצע בשל חשש שהגידול ממאיר, וכי חשש זה מקורו בידיעה שהמערערת עברה טיפול בהקרנות. כמו כן, מצוין כי גם הטיפול במחלת בלוטת התריס אותו מקבלת המערערת כיום, מקורו בעקיפין לפחות, בטיפול בגזזת, שכן בעקבות הניתוח (שההחלטה על ביצועו התקבלה בשל הטיפול בהקרנות), המערערת נדרשת לטיפול זה. 11. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת ב"כ המדינה. מעיון בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), אנו מוצאים כי בענין זה נפלה טעות בהחלטת הועדה. בסע' 3 לתוספת, נקבע כי כאשר "המצב הכללי מעורער, קיימים סימנים כלליים בינוניים או קיימת הפרעה בכושר העבודה למרות הטיפול" (ההדגשה אינה במקור), יש לקבוע 20% נכות. גם אם מצבה של המערערת אינו מגיע כדי סימנים כלליים בינוניים, הרי שבמילת הברירה "או", יש כדי להעיד כי הסעיף קובע חלופות, ולא תנאים מצטברים. הועדה התעלמה בעניין זה מהצהרת המערערת ולפיה לאחר הניתוח לא היתה יכולה להמשיך לעבוד. משלא התייחסה הועדה והצהרתה זו של המערערת, יש להחזיר את עניינה של המערערת בנקודה זו, לועדה הרפואית, על מנת שתבחן האם קיימת הפרעה בכושר העבודה של המערערת. 12. טענתה השניה של המערערת נוגעת לאחוזי הנכות שהוכרו בגין דילול השיער. המערערת טוענת כי לפי תקנה 77 לתקנות הביטוח הלאומי, הצלקות בעור הקרקפת מהן היא סובלת וכן - הדילול בשיערה מצדיקים הכרה בכ- 20% נכות, ולא ב- 5% בלבד. 13. בעניין זה טוען ב"כ המדינה, כי סע' 77 לתוספת לתקנות מעניק 20% נכות בגין "אלופציה טוטאלית" המוגדרת, לטענתו, כמצב רפואי בו אין ולו שערה אחת על הגוף כולו. בעניין המערערת נכתב בסיכומי הועדה כי: "עור קרקפת מעט אטרופי מעט צלקתית עם דילול שערות, שינויים בעור לאחר הטיפול הקרינתי". בעניין זה, אנו מקבלים את טיעוני ב"כ המדינה ולפיה הערכת מצבה הרפואי של המערערת, אינה נתונה להתערבות בית הדין, בהיותה ענין של מומחיות רפואית. 14. נראה לנו כי לא נפל פגם בהחלטת הועדה ואין הצדקה להתערבותנו בממצאיה הרפואיים. 15. טענתה השלישית של המערערת מתייחסת לאחוזי הנכות שנקבעו לה בגין אי התאמה סוציאלית. המערערת טוענת כי בהתאם לקבוע בתקנה 34 לתקנות הביטוח הלאומי, ולאור מצבה הכללי הקשה, מן הדין להכיר ב- 20% נכות בסעיף זה בלבד. 16. גם בעניין זה, טען ב"כ המדינה כי כל התערבות של בית הדין תהווה חריגה מסמכות. 17. סע' 34 לתוספת הקבועה בתקנות, קובע כי על מנת לקבוע 20% נכות, יש למצוא: "סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". משקבעה הועדה 10% נכות בלבד בגין אי התאמה סוציאלית, הרי שמצאה כי ההגבלה היא באופן בינוני בלבד. 18. המערערת ציינה בפני הועדה כי: - "יש לי בעיות שינה כמה שנים, חוסר שקט, קושי להירדם. לפעמים לוקחת רגיעון, לא כ"כ עוזר לי. יש לי דאגות וחוסר מנוחה". 19. הועדה מתייחסת בסיכומיה לסבל נפשי, ויחד עם זאת, החליטה לקבוע לתובעת 10% נכות בלבד. משמתבססת החלטתה של הועדה סבירה ומושתתת על הנתונים שהיו בפניה, אין אנו מוצאים לנכון להתערב בהחלטתה, אף זאת מהטעם שאין מדובר בשאלה משפטית, אלא בקביעות שהם בתחום מומחיותה של הועדה. 20. סוף דבר - אנו מקבלים טענת המערערת בעניין מחלת בלוטת התריס, ובעניין זה, בלבד מחזירים כאמור עניינה של המערערת לבחינה נוספת של הועדה. באשר ליתר טענותיה של התובעת, כאמור לעיל, אנו דוחים אותן. 21. המדינה תישא בהוצאות המערערת בסך -.1,000 ש"ח. ניתן היום כ' בכסלו, תשס"ג (25 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים. מיכאל שפיצר, שופט נציג מעבידים נציג עובדים נכות