קרע בלברום העליון 1. ביום 3/6/08, נפגע המערער בעת עבודתו, בכך שהתחשמל, ונפל מסולם שהיה עליו. בנפילתו, הוא נחבל בגבו ובכתפו הימנית. המשיב הכיר בארוע זה כבתאונת עבודה. 2. פוסק רפואי שבדק את המערער ביום 13/4/10, קבע כי החל מיום 1/5/10 - דרגת נכותו היציבה של המערער עקב אותה תאונת עבודה, היא בשיעור 0%. 3. המערער ערר על החלטתו האמורה של הפוסק הרפואי. הערר נדון ביום 10/8/10 על ידי ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר, ועל כך הוגש הערעור שבפני כעת. גורל הערעור 4. לדעתי, נפלו בהחלטת הועדה מספר טעויות משפטיות המצדיקות את קבלת הערעור. אפרט אותן החל מסעיף 7 להלן, אך לפני כן, בסעיף 5, אתייחס לאחת מטענות ב"כ המערער שלדעתי נכון לדחות אותה. 5. ב"כ המערער טען הן בכתב הערעור והן בעת הדיון, כי הועדה טעתה בכך ש"התעלמה" משורה ארוכה של מסמכים שבהם נמצאה הגבלה בתנועותיו של המערער. לדעתי, אין לראות את הועדה כמי ש"התעלמה" מאותם מסמכים. הועדה ערכה בעצמה בדיקה קלינית למערער, ולפי מה שרשמה, היא לא מצאה הגבלה בתנועות. משהועדה לא מצאה הגבלה בתנועות, לא היה עליה להתייחס במפורש לממצאיהם של רופאים אחרים שכן מצאו הגבלה כזו. בין אם הממצא של הועדה נכון ובין אם לאו - אין מדובר בטעות משפטית של הועדה, בכך שהיא לא מצאה הגבלה בתנועות. 6. עם זאת, כאמור, מצאתי טעויות משפטיות בהחלטתה של הועדה ולהלן אתייחס אליהן, בקיצור רב ככל האפשר. שאלת פציעת שרירי הכתף 7. הועדה, כאמור, לא מצאה הגבלה בתנועות המערער, ומכאן ניתן להבין מדוע היא לא קבעה לו דרגת נכות על פי פריט 41(4) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"). עם זאת, היו בפני הועדה מסמכים העוסקים בקרע בלברום העליון. לא ברור לי על איזה קרע מדובר, אך ברור שמדובר בקרע כלשהו בכתף. משכך, לדעתי, היה על הועדה לשקול קביעת דרגת נכות לפי פריט 42(1) למבחנים, פריט העוסק בפציעת שרירי הכתף ואשר אינו מצריך הגבלה בתנועות לשם קביעת דרגת הנכות בגינו. לכל הפחות, היה על הועדה להסביר, באופן שגם מי שאינו רופא יוכל להבין, מדוע אין לקבוע דרגת נכות לפי פריט 42(1) למבחנים. 8. אשר על כן, נכון לקבל את הערעור ולהורות על השבת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שהועדה תשקול אם ליישם בעבור המערער את פריט 42(1) למבחנים, ולחלופין - להסביר מדוע אין צורך לשקול זאת. שקילת קביעת דרגת נכות לפי פריט 35(1) למבחנים 9. המערער התלונן, גם בפני הועדה, לא רק על הגבלה בתנועות הכתף, אלא גם על כאבים. תלונה כזו נרשמה גם בחוות דעתו של ד"ר קרת שהיתה בפני הועדה. ד"ר קרת מצא גם סימן חרדה חיובי, בעת נסיון לביצוע תנועות בכתף. הועדה לא שללה את תלונותיו של המערער בענין כאבים ולא שללה את ממצאו של ד"ר קרת על סימן חרדה. הועדה לא שללה גם את הצורך של המערער בטיפול תרופתי בשל הכאבים (לטענתו, הוא מטופל באוקסיקונטין). אף אם אין הגבלה בתנועות הכתף, הרי שאם התנועתיות גורמת לכאבים, ואם בגלל החשש מהכאבים המערער מגביל את עצמו מביצוע תנועות מסויימות, סביר להניח שיש לכך השפעה על כושר הפעולה הכללי שלו. ייתכן שגם לתרופות יש השפעה על כושר הפעולה שלו. על כן, היה על הועדה לשקול יישום מותאם של פריט 35(1) למבחנים, פריט העוסק, בין השאר, בהשפעה על כושר הפעולה הכללי, גם כשאין הגבלה בתנועות. 10. לפיכך, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה עליה לשקול גם את יישומו של פריט 35(1) למבחנים, בשל ההשפעה האפשרית של הכאבים ושל סימן החרדה, ואף של התרופות, על כושר הפעולה הכללי של המערער, וזאת - נוכח טענת המערער בדבר כאבים בעת ביצוע תנועות בכתף, ונוכח סימן החרדה שנמצא בבדיקתו של ד"ר קרת, ממצאים שלא נשללו על ידי הועדה. ההתייחסות להזמנת המערער לארתרוסקופיה בכתף 11. בחוות דעתו של ד"ר קרת, שהיתה בפני הועדה, הוזכר שבעקבות בדיקת MRI של הכתף נקבע שיש צורך בארתרוסקופיה אבחנתית וניתוחית בכתפו הימנית של המערער. הועדה לא התייחסה לענין זה, וזאת - למרות שייתכן שהיה מקום לשקול הימנעות מקביעת דרגת נכות יציבה, עד לביצוע הארתרוסקופיה. 12. לפיכך, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה על הועדה להתייחס גם לקביעת הצורך של המערער בארתרוסקופיה אבחנתית וניתוחית בכתפו הימנית (שלטענת ב"כ המערער נקבעה לאפריל השנה), ולשאלה אם בשל כך לא נכון להמתין עם קביעת דרגת הנכות היציבה עד לאחר ביצוע הארתרוסקופיה. השוויון בהיקפי הזרועות 13. הועדה מצאה שהיקפי הזרועות - שווים. הועדה לא ציינה אם ממצא זה תקין או אם לאו. מי שהוא הדיוט בענייני רפואה, עשוי לסבור שהיקף הזרוע ביד הדומיננטית - אמור להיות גדול מהיקף הזרוע ביד שאינה דומיננטית. המערער נפגע בכתפו הימנית. לפי האמור בחוות דעתו של ד"ר קרת, היד הימנית היא הדומיננטית ("שולטנית", כניסוחו של ד"ר קרת). לפיכך, ייתכן שדווקא השוויון בהיקפי הזרועות מצביע על מצב שאינו תקין. הועדה לא הסבירה זאת. 14. על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה על הועדה להסביר גם אם שוויון בהיקפי שתי הזרועות, למרות שאחת מהן דומיננטית, הוא מצב תקין. אם הועדה תקבע שאין זה כך, יהיה עליה לשקול אם יש בכך כדי להצדיק קביעת דרגת נכות. מצב חוליה L1 15. בפני הועדה היו מסמכים המעידים על חשר לשבר בחוליה L1. הועדה לא קבעה שאין שבר בחוליה. מצב של שבר בחוליה, עשוי להצדיק קביעת דרגת נכות, גם בהעדר הגבלה בתנועות, לפי פריט 37(8) למבחנים. טענתו של ב"כ המשיב על כך שלא נמצא שבר, אולי נכונה מבחינה רפואית ואולי אינה נכונה, אך אין היא יכולה להספיק כדי לפטור את הועדה מחובתה לנמק את החלטתה ומהצורך לדאוג לכך שיהיה ניתן להבין מה הביא אותה למסקנות שהיא הגיעה אליהן. 16. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה על הועדה להתייחס לחשד לשבר בחוליה L1 ולשקול אם נכון לקבוע דרגת נכות בשל כך. לסיכום 17. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. 18. הועדה מתבקשת לנהוג כאמור בסעיפים 8, 10, 12, 14 ו-16 לעיל. 19. על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/2/11, אם לא ישולם לפני כן. 20. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום. קרע