א. פתח דבר 1. בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, ובה נתבקש בית המשפט לאכוף במאסר או בקנס על המשיבים ציות לצו העיקול הזמני שניתן ב-18.2.09 ע"י כב' רשם בית המשפט המחוזי בת"א. בצו העיקול עוקלו כספים וזכויות של המשיבים 3-4 אצל המשיבה 1. צו העיקול לא חל על חשבון משכורת. 2. המשיבה 3 היא חברה בבעלות המשיב 4, שניהלה מס' תחנות דלק של המבקשת בדרום הארץ. המשיבה 1 היא חברה בבעלות המשיבה 2, שפעלה בתחום אספקת דלק ללקוחות חוץ. המשיבה 2 הינה בתו של המשיב 4. 3. עד 5.2.2009 החזירה המשיבה 3 למבקשת את תחנות הדלק שניהלה, והפסיקה את פעילותה העסקית [ראו נספחים ג'1 - ג'4 לתשובת המשיבות 1-2 וסעיף 18 לתצהיר המשיבה 2 בבקשה לביזיון]. ב- 17.2.09 הגישה המבקשת כנגד המשיבים 3-4, לאחר החזרת תחנות הדלק ע"י המשיבה 3, תביעה בסכום של כ- 20 מיליון ₪. במסגרת תביעה זו ניתן צו עיקול זמני שמבוקש לאוכפו בהליכי ביזיון בית משפט. ב- 15.3.09, בתשובתה לצו העיקול הודיעה המשיבה 1, שהיא מחזיקה כספים מעוקלים בסך 1,074,273 ₪ [ראו נספח ג' לבקשה לביזיון]. לא הוגשה בקשה לאישור עיקול על ידי המבקשת, כהוראת תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984. ב- 12.1.11 הוגשה מטעם המבקשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט בעניין אי ציות לצו העיקול הזמני. ב. נקיטת הליכי ביזיון בית משפט כאשר לא הוגשה בקשה לאישור העיקול 4. המשיבה 1, בתשובה לצו העיקול הזמני, הודתה כי מצויים בידיה כספים של המשיבה 3 בסך 1,074,273 ₪. אם המבקשת סברה, שיש בידי המשיבה 1 זכויות או כספים נוספים השייכים למשיבים 3-4 - היה עליה להגיש בקשה לאישור עיקול על פי הוראת תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי. משלא הגישה המבקשת בקשה לאישור עיקול, מורה תקנה 380 לתקנות סדר הדין האזרחי: "לא ביקש המבקש אישור העיקול כאמור בתקנה 378 יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו". 5. הליך ביזיון נחשב להליך אכיפה שפגיעתו אינה קלה [ניתן להפעיל סנקציות של מאסר וקנס] ולכן יש לראותו כהליך שיורי לאחר שהליכים אפשריים אחרים לביצוע הצו השיפוטי מוצו. ברע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט פ"ד נ"ט(4) 49, 58, 64 , פסקה כב' השופטת עדנה ארבל: "הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני... מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו... אין להיזקק להליכי ביזיון בית המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית ...". היה על המבקשת להגיש בקשה לאישור עיקול לעניין זכויות וכספים שהמשיבה 1 כמחזיקה לא הודתה בהחזקתם. הדרך של בקשה לאישור עיקול הינה דרך יעילה ופחות חמורה כלפי המשיבים 3-4. אין מקום להיזקק להליכי ביזיון בית המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית - כדוגמת בקשה לאישור עיקול. 6. וכאן אנו באים לדון בהיבט נוסף. משלא הוגשה בקשה לאישור עיקול על ידי המבקשת - העיקול בטל לגבי כספים וזכויות שהמחזיק לא הודה שהם מצויים בידו [ראו תקנה 380 לתקנות סדר הדין האזרחי]. לא ניתן לאכוף בהליכי ביזיון בית המשפט את ביצוע צו העיקול הזמני לעניין זכויות וכספים נוספים, באשר לא הוגשה בקשה לאישור עיקול כהוראת תקנה 380 לתקנות סדר הדין האזרחי. בע"פ 197/75 סולימאן נ' אחיהוד מושב עובדים פ"ד כ"ט (2) 361, פסק כב' השופט זוסמן, בדונו בהליכי ביזיון בית המשפט, שעקב הימנעות מאישור צו מניעה זמני- פג תוקף צו המניעה הזמני, ואין לאכוף עוד את ביצועו. ג. נקיטת הליכי ביזיון לגבי כספים עתידיים, שהזכות לקבלתם התגבשה לאחר מתן צו העיקול הזמני 7. ברע"א 10826/05 אדר גלוב בע"מ נ' בנק הדואר תקדין- עליון 2008(2),3459 פסק כב' השופט רובינשטיין: א. התחקות אחרי תכלית העיקול על פי תקנות סדר הדין האזרחי אל מול תכליתו על פי חוקי ההוצאה לפועל מובילה אל המסקנה כי צו עיקול על פי תקנות סדר הדין האזרחי "לוכד" אך ורק את הנכסים ביום הוצאתו, ומתייחס למצב דברים קיים, ואין הוא מתייחס לחוב או זכות הנולדים לאחר המועד הרלוונטי. ב. הוראה בהודעת העיקול למחזיק באשר לכספים "המגיעים ו/או שיגיעו" מתייחסת לכספים שטרם באו לחשבון אך הגיעו לכלל התגבשות, ומשכך ננקטת לשון עתיד ואין המדובר בזכויות שיתגבשו בעתיד. 8. צו העיקול הזמני אינו חל על זכויות שהתגבשו לאחר נתינתו. המשיב 4 הפך להיות עובד של המשיבה 1 רק לאחר מתן צו העיקול הזמני, וצו העיקול הזמני אינו חל על כספי משכורת המגיעים למשיב 4 מהמשיבה 1 במסגרת הסכם העסקה שבא לעולם לאחר מתן צו העיקול הזמני מיום 18.2.09. משצו העיקול לא חל על הכספים ששולמו על ידי המשיבה 1 למשיב 4 - אין להורות על אכיפת צו העיקול הזמני במסגרת הליכי ביזיון בית משפט. לא ניתן לראות בהסכם העסקת המשיב 4 אצל המשיבה 1 אותו "הסכם שירותים" שהיה בין המשיבה 1 לבין המשיבה 3, באשר הצדדים להסכמים שונים, השירותים שסופקו אינם זהים, ולא ניתנו על ידי אותם נותני שירותים. בהסכם השירותים בין החברות ניתנו שירותי משרד, הנהלת חשבונות וטיפול בלקוחות. בהסכם השירותים, להבדיל מהסכם ההעסקה, השירותים ניתנו למשיבה 1 על ידי עובדי המשיבה 3, ולא על ידי המשיב 4 עצמו. ספק גם אם כוונת צו העיקול הזמני היה לעקל כספי משכורת של המשיב 4, באשר בצו העיקול הזמני צוין: "הצו לא יחול על... חשבון משכורת". המשיב 4 הצהיר בסעיף 69 לתצהירו שלא נסתר: "מחודש מרץ 2009 החלה המשיבה 1 לשלם לי שכר בגין עבודתי אצלה. המשיבה 1 שילמה את השכר בפועל כמו גם את ההפרשות לביטוח המנהלים". המשיב 4 העיד בעדותו בעמ' 71, שהחל לקבל שכר מהמשיבה 1 במרץ 2009, קרי לאחר מתן צו העיקול מ- 18.2.09. עוד העיד בעמ' 85 שעבודתו הסתיימה. המשיבה 2 העידה בעדותה בעמ' 43: "ש. ממתי אבא שלך היה שכיר של חברת אנרגיה? ת. פחות או יותר אני חושבת שהתחלנו במרץ 2009". 9. על פי הסכם השירותים מ- 1.4.04 [נספח ז' לבקשה לביזיון] התחייבה המשיבה 3 ליתן למשיבה 1 שירותי ניהול משרד, הנהלת חשבונות וטיפול בלקוחות - בתמורה לתשלום 65,000 ₪ מידי חודש בחודשו. לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות מהימנות המאפשרות קביעה שכספי הסכמי השירותים המשיכו להיות משולמים על ידי המשיבה 1 למשיבים 3-4 לאחר מתן צו העיקול הזמני. לפני הטלת צו העיקול הזמני הוחזרו תחנות הדלק על ידי המשיבה 3 למבקשת [ראו נספחים ג'1- ג'4 לתשובת המשיבות 1-2 בבקשה לביזיון וסעיף 18 לתצהיר המשיבה 2]. עם השבת תחנות הדלק לא היה עוד למשיבה 3 משרדים בהם יכלה להעניק למשיבה 1 שירותי משרד, הנהלת חשבונות וטיפול בלקוחות. המשיבה 3 פיטרה את עובדיה, ולא יכלה לספק עוד שירותים למשיבה 1. עוד בפרוטוקול מ- 27.6.10 עמ' 54 שורות 27-29 העידה המשיבה 2: "המשיבה 1 הייתה פעילה בהפעלת תחנות דלק. כאשר היא נאלצה להחזיר, שנה לפני הזמן, את תחנות הדלק, לא היה טעם להחזיק את מנהלת החשבונות והאחראים על הגבייה כמו גם דברים נוספים... ועל כן הם פוטרו". המשיבה 2 העידה בעמ' 41-42, בדיון בבקשה לביזיון בית המשפט: "ההסכם הזה [הסכם השירותים בין החברות - י.ג.] בוטל מכללא... לא היה טעם לשלם יותר... זה היה פשוט במועד שבו השירותים לא יכלו להינתן יותר [על ידי המשיבה 3 למשיבה 1 - י.ג.]... ש. האם כשאת קיבלת את צו העיקול בפברואר 2009... ההסכם היה בתוקף? ת. לא". עוד העידה המשיבה 2 בעמ' 43 שורות 16-18: "לא עבר כסף מאנרגיה לבטחון ימי מהמועד שבו הוחזרו תחנות הדלק ואפילו עוד קצת קודם... בשום צורה". לסמנכ"ל חב' דלק לא הייתה ידיעה אישית על הכספים ששולמו על ידי המשיבה 1 למשיבה 3 לאחר מתן צו העיקול הזמני [ראו פרוטוקול מ- 9.3.11 עמ' 19-20]. המשיב 4 העיד עוד בפרוטוקול מ- 30.5.10, עמ' 37 שורות 6-8: "ש. בנוסף הראתה ליזה הסכם שירותים במסגרתו חב' ליזה משלמת לחברה שלך 65,000 ₪ לחודש בגין שירותים... ת. זה הכספים שהיו משולמים עד 2008-2009". גם אם המשיבה 2 לא דייקה בעדותה המקדמית בפני הרשמת ביוני 2010 [לגרסתה טעות שנבעה מאי בדיקת הנתונים- ראו עדותה בעמ' 49 שורות 7-8] - לא ניתן לבסס על עדות זו קביעה שצו העיקול הזמני הופר, בפרט כאשר המשיב 4 העיד עוד בפני הרשמת, שהכספים מכוח הסכם השירותים שולמו עד 2008-2009, ואין המדובר בגרסה מתואמת מאוחרת, ובמיוחד כאשר הוכח שהמשיבה 3 החזירה את תחנות הדלק עוד לפני מתן צו העיקול ולא יכלה לתת שירותי משרדים, הנהלת חשבונות וטיפול בלקוחות למשיבה 1 - בהעדר משרדים שהיו ממוקמים בתחנות הדלק. 10. וכאן נדגיש לעניין הניתוח העובדתי המובא בסעיפים 8-9 להחלטה, אכיפה לפי פקודת ביזיון בית המשפט לציית לצו שיפוטי - יכולה להיות אך ורק במקרה שהפרת הצו היא ברורה וחד משמעית וצופה פני עתיד, ואין זה המקרה שבפנינו. לא הובאו ראיות מהימנות על הפרת הצו . הליך האכיפה מכוח פקודת ביזיון בית משפט הוא בעל גוון פלילי, ובהתקיים ספק הוא פועל לטובת המשיבים. 11. די בכל אחד מהטעמים החלופיים שהובאו בהחלטה כדי להביא לדחיית הבקשה. ד. סוף דבר 12. הבקשה לאכיפת צו העיקול הזמני מכוח פקודת ביזיון בית המשפט - נדחית. המבקשת תשלם למשיבים 1-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. המבקשת תשלם למשיבים 3-4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. צוויםעיקול