בפניי בקשה למתן פטור מתשלום המחצית השניה של אגרת התביעה. עסקינן בתביעה נגזרת שהגישה המבקשת 3 (להלן: "החברה"), באמצעות המבקשים 1 ו- 2. המחצית הראשונה של האגרה שולמה במלואה על ידי המבקשת 1 עוד בטרם אושרה התביעה כנגזרת. המחצית השניה של האגרה לא שולמה, ומכאן הבקשה שבפניי. הן הנתבעים והן המדינה מתנגדים לבקשה למתן הפטור. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום ליתן פטור חלקי מתשלום המחצית השניה של אגרת התביעה, מן הטעמים שיפורטו להלן. ראשית לכל, בצדק טוענים המבקשים כי תהא אשר תהא ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה, לנוכח הוראת ס' 199(ב) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, בכל מקרה יש לברר את התביעה עד תומה. וכך קובע ס' 199(ב) הנ"ל: "אישר בית המשפט תביעה נגזרת, תשיב החברה לתובע את האגרה ששילם ותשלם את יתרת אגרת בית המשפט בשל התביעה הנגזרת באופן ובשיעור שקבע השר, ועל אף האמור בכל דין אי תשלום יתרת אגרת בית המשפט לא יעכב את הדיון בתביעה;". הוראה זו, הגוברת על תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007 (להלן: "התקנות"), משקפת את עמדתו של המחוקק לפיה יש לאפשר ברור תביעה נגזרת עד תום, אף אם ישנו קושי לגרום לכך שהחברה התובעת תשלם את האגרה. הדברים ברורים, שהרי כאשר מדובר בתביעה נגזרת, נתקלים בדרך כלל יוזמי התביעה בחוסר שיתוף פעולה מצד החברה שבשמה מוגשת התביעה, שאם לא כן, החברה היתה תובעת בכוחות עצמה ולא היה צורך בהגשת תביעה נגזרת מטעמה. מכאן שיש לדחות את בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת אי תשלום האגרה. אין גם ממש בטענת הנתבעים והמדינה לפיה הבקשה הוגשה באיחור, שלא בתוך 15 יום מעת אישורה של התביעה כנגזרת, על פי תקנה 14(ב) לתקנות. אין עסקינן בתשלום המחצית הראשונה של האגרה, אליה מכוונת תקנה 14(ב) הנ"ל, אלא במחצית השניה, לאחר שהמחצית הראשונה שולמה זה מכבר, עם פתיחת ההליך. זאת ועוד, אף אם היה מדובר באיחור, היה מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה שכן המזכירות לא הפיקה דרישה לתשלום המחצית השניה של האגרה, דבר המהווה בפני עצמו טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. לגופו של ענין, הואיל ולצד תביעתה של החברה ניצבת גם תביעתם של המבקשים 1 ו- 2, העותרים לקבלת סעדים כספיים עבור עצמם, אין סיבה לפטור את המבקשים 1 ו- 2 מתשלום החלק היחסי של אגרת התביעה, כפי חלקם היחסי בסעדים המבוקשים. לפי תחשיב המבקשים, מדובר בסכום המהווה 36% מסכום התביעה הכולל, ולכן עליהם לשלם אגרה בשיעור של 36% מהמחצית השניה של האגרה. לא שוכנעתי כי ידם של המבקשים 1 ו- 2 אינה משגת תשלום סכום זה. באשר לתביעתה של החברה, נחה דעתי כי מדובר בחברה החסרה כל אפשרות לשלם את האגרה. החברה אינה פעילה מאז שנת 2006. אין לה כיום נכסים כלשהם (אף אם בעת הגשת התביעה היתה לה עדיין סחורה במחסן). אין לה חשבון בנק פעיל. אין לה כספים. יתר על כן, היא שקועה בחובות כלפי צדדים שלישיים. העובדה שבתדפיס רשם החברות רשום כי מדובר בחברה פעילה, מלמדת אך ורק שהחברה לא פורקה ולא נמחקה. אין בכך כדי להעיד שהחברה אכן מקיימת פעילות עסקית, דבר שממילא איננו בידיעתו של רשם החברות. במסגרת רע"א 6334/10 הועדה המקומית רמת השרון נ' בלורי נקבע כי כאשר מבקשת הפטור היא חברה בע"מ, אין לראות בבעלי מניותיה של החברה משום "הורים" כמשמעות מונח זה בתקנה 14(ג) ולכן לא בהכרח יש מקום לדרוש מבעלי המניות כי יממנו את אגרת התביעה (הגם שבית המשפט העליון ציין, בלא להרחיב על כך את הדיבור, כי הדבר עשוי לעתים להשליך על קביעת יכולותיה הכלכליות של החברה). בין כה וכה, וזה העיקר, הסנקציה היחידה שניתן להפעיל על בעלי מניות המסרבים לשאת בנטל האגרה היא מחיקת התביעה, שהרי לא ניתן להפוך אותם לחייבים ממש בחוב האגרה, אם הם אינם מוכנים לממן את האגרה. סנקציה זו אינה עומדת על הפרק לנוכח הוראת ס' 199(ב) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, כך שאף אם היו המבקשים 1 ו- 2 נדרשים לממן את תשלום האגרה, הרי שסרובם לעשות כן לא היה מוליד את מחיקת התביעה. יש גם מקום ליתן משקל לעובדה שההליך המשפטי הגיע למעשה לסיומו, וכל שנותר הוא ליתן את פסק הדין. השרות המשפטי בגינו נדרשת האגרה ניתן איפוא ממילא זה מכבר, בין אם המחצית השניה תשולם ובין אם לאו. הנתבעים והפרקליטות ייחדו חלק ניכר מתשובתם לסיכויי ההצלחה של התביעה, אלא שטענות אלה אינן רלבנטיות כאשר מבוקש פטור מאגרה, שכן לצורך פטור כזה כל שנדרש ממבקש הפטור הוא להצביע על קיומה של עילת תביעה, ולאו דוקא על סיכויי ההצלחה של התביעה. אציין רק כי הטענה לפיה המבקשים מנצלים לרעה את בקשת הפטור על מנת לתבוע סכומים מופרזים בעליל שבעל דין רגיל לא היה תובע אותם אם היה נדרש לשלם אגרה בגינם, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שאת המחצית הראשונה של האגרה המבקשים שילמו גם שילמו, שלא כדרכם של מי שמנסים לנצל לרעה פטור מתשלום אגרה, שאפילו את המחצית הראשונה של האגרה הם מבקשים שלא לשלם. סוף דבר, המבקשים 1 ו- 2 ישלמו אגרה בשיעור של 36% מהמחצית השניה של האגרה, וזאת יעשו תוך 30 יום. לגבי יתרת האגרה, ניתן פטור מתשלומה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ב, 21 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. חגי ברנר, שופטרשם ביהמ"ש המחוזי תל אביב-יפו אי תשלום אגרהאגרהתביעה נגזרת