1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' מיכל רווה ומר אורי ארבל ; תע"א 10539-08), בו התקבלה תביעת המשיבה והמבקשות חויבו לשלם לה פיצוי על פיטוריה בשל היותה בהריון, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות נוספות. הרקע לבקשה 2. המשיבה עבדה בחנות למכירת מוצרי קוסמטיקה החל מיום 30.11.03 ועד ליום 4.8.08. תחילה, החנות הופעלה על ידי המבקשת 1, חברת בי. פור.יו. בע"מ. ביום 30.6.08 מכרה המבקשת 1 את פעילותה בחנות למבקשת 2. במועד העברת הבעלות בחנות על ידי המבקשת 2 המשיבה הייתה בחודשי הריון מתקדמים והדבר היה ידוע למנהל המבקשת 1. 3. עקב מכירת החנות פוטרו מעבודתם מרבית עובדי החנות, למעט המשיבה. המבקשת 1 הודיעה למשיבה כי על מנת להמשיך לעבודה בחנות תחת ניהולה של המבקשת 2 ובתמורה לכך, היא נדרשת לחתום על "הסכם הפסקת עבודה". המשיבה סירבה לחתום על ההסכם, בטענה כי הוא אינו משקף את זכויותיה הן באשר לזכויות הוותק והן באשר לזכויותיה על פי חוק עבודת נשים והמשיכה לעבוד בחנות. 4. לאחר שהיחסים בין המשיבה למבקשת 2 עלו על שרטון, הוצע למשיבה הצעה החדשה על ידי המבקשת 1 לחזור לעבודה אצלה בתפקיד טלפנית, אולם בישוב אזור, הממוקם בריחוק ניכר ממקום מגוריה. המשיבה סירבה להצעת המבקשת 1 משום הריחוק ממקום מגוריה ובשל כך שראתה בתפקיד החדש הרעת תנאים. ביום 4.8.08 הפסיקה המשיבה להגיע לעבודתה בחנות וביום 14.10.08 ילדה המשיבה בשעה טובה. 5. בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב התבררה תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשות לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה ופיצוי לא ממוני לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954, וכן תשלום שכר עבודה בגין אובדן הכנסה לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח- 1988. המבקשת 2 לא הכחישה את טענות המשיבה בדבר השינויים בתנאי ההעסקה ואף אישרה את דבריה של המשיבה לגבי אי צבירת זכויות הוותק. 6. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה. בית הדין האזורי קבע כי במועד חילופי הבעלים בחנות למבקשת 1 לא הייתה כל אפשרות לפטר את המשיבה או לפגוע בתנאי העסקתה ללא קבלת היתר. כן נקבע כי המשיבה לא חתמה על הסכם הפסקת עבודה ועל כן לא חל ניתוק ביחסי העבודה בינה לבין המבקשת 1. עוד נקבע כי הוכח שחלה פגיעה בתנאי העסקתה של המשיבה הן בעניין ההכרה בזכויות הוותק שלה והן בעניין ההרעה בתנאי שכרה, זאת בניגוד לסעיף 9 א(א) לחוק עבודת נשים. בהקשר לכך נקבע כי המבקשת 2 לא הכחישה את טענות המשיבה בדבר השינויים בתנאי העסקה ואף אישרה את דבריה לגבי אי צבירת זכויות הוותק. עוד קבע בית הדין כי המשיבה היתה כלי משחק בין שתי המבקשות, כאשר מחד, המבקשת 1 הודיעה לה על הפסקת העסקתה ומאידך, המבקשת 2 סירבה להכירה באחריותה כמעסיקתה של המשיבה בפועל ולהעניק לה את כל זכויותיה על פי חוק. למעשה המבקשת 2 "העסיקה" את המשיבה באופן פיקטיבי ואף לא הוציאה עבורה תלוש שכר. כפועל יוצא מקביעות אלה הגיע בית הדין למסקנה כי המשיבה פוטרה מעבודתה. בהתאם חייב בית הדין את המבקשת 1 לשלם למשיבה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אובדן הכנסה וכן פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה. בנוסף, קבע בית הדין האזורי כי המשיבה הופלתה על ידי שתי המבקשות אך ורק בשל היותה בהריון ובהתאם לכך חייב אותן ביחד ולחוד לשלם למשיבה פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. 7. המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישו לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 20.5.12 דחה בית הדין האזורי את הבקשה ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני. טענות הצדדים 8. בבקשה מתבקש בית הדין לאפשר למבקשות אחת משתי חלופות של עיכוב ביצוע פסק הדין: האחת, להורות על עיכוב ביצוע בדרך של הפקדת ערבות בנקאית על ידי המבקשת 1 בגובה הסכום הפסוק, בתוספת ריבית בשיעור שנתי של 10% והשניה, תשלום של 30,000 ₪ באופן מיידי והפקדת יתרת הסכומים בנאמנות בידי בא כח המשיבה עד להכרעה בערעור. לגופו של עניין טענו המבקשות כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן פסק הדין אינו עולה בקנה אחד עם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים. לטענתן, התביעה לא היתה מוגשת אילו המשיבה היתה מקבלת את מכתב הפיטורים שיאפשר לה לקבל דמי אבטלה. עוד נטען כי לא היה מקום לחייב את המבקשת 1 בפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שעה שמעולם לא נטען כי היא פעלה בניגוד לחוק זה. לטענת המבקשות מדובר במקרה מיוחד ובפסק הדין נשמטו עובדות חשובות אשר נטענו בכתבי הטענות, להן בית הדין לא נתן כל משקל. 9. המשיבה התנגדה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וטענה כי יש לפעול על פי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לטענתה, פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס בעיקר על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. עוד נטען כי המבקשות לא הצביעו על הקושי להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. בתשובה לתגובת המשיבה חזרו המבקשות על טענותיהן כי קיימות נסיבות המצדיקות את עיכוב הביצוע פסק הדין. לטענתן, מדובר במקרה תקדימי בו עובדת לשעבר הגישה את התביעה כיוון שלא פוטרה. לטענתן, פסק הדין שולח מסר מסוכן לפיו אם מעסיק סוגר פעילות, עדיף לו לפטר עובדת בהריון, במקום להתאמץ ולמצוא לעובדת משרה מתאימה. הכרעה 10. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כשהמדובר בחיוב כספי. בעל דין המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין כספי חייב להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד - כי קיימים סיכויים טובים לקבלת הערעור שהוגש על ידו, השני - מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שיהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו לאחר שפסק הדין נגדו יבוצע (ע"א (עליון) 10583/05 סגל - בנק איגוד לישראל בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 4.3.07). 11. לאחר שנתתי דעתי לבקשה לרבות פסק דינו של בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בהיבט של סיכויי הערעור - הקביעה כי המשיבה זכאית לפיצויי פיטורים ולזכויות הנוספות מושתתת על אדנים עובדתיים לפיהם המשיבה פוטרה מעבודתה ללא שהתקבל לכך היתר מהממונה לפי חוק עבודת נשים. מדובר בקביעות עובדתיות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן, ולכן סיכויי הערעור אינם גבוהים. אף הפיצוי שנפסק לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אינו חריג, בשים לב לתקופת העבודה, והעובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי. בהיבט של מאזן הנוחות- מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן, שהמשיבה היתה זכאית לקבלן לפני למעלה משלוש שנים, ואין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן, לאחר שנקבע בפסק הדין של בית הדין האזורי, שהיא זכאית להן. מעבר לכך, לא הוכחה הטענה כי לא ניתן יהיה לגבות מהמשיבה כספים שישולמו לה ככל שיתקבל הערעור. 12. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשות ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ש"ח. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ב (26 יוני 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. אילן סופר, שופט ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע