הפסקת גבייה על פי חוק תובענות ייצוגיות

לפני הודעה מוסכמת מטעם הצדדים בתובענות שבכותרת על סיום כל המחלוקות העומדות ותלויות ביניהם, באופן שהתובענות שבכותרת והבקשות לאישורן כתובענות ייצוגיות תדחנה והמשיבות תשלמנה למבקש גמול בסך 100,000 ₪ ולבא כוחו שכר טרחה בסך 450,000 ₪ בתוספת מע"מ. 1. רקע הדברים ביסוד התובענות שבכותרת פוליסת ביטוח חיים קבוצתית מאפריל 1988, שנערכה עבור משרתי הקבע בצה"ל. התובענות שבכותרת הוגשו לאחר שהמבקש, איש קבע בדרגת סרן, אשר משכרו נוכה מדי חודש סך של 94 ₪ לטובת פוליסת הביטוח, פנה למדינה וליתר המשיבות בבקשה לבטל את הפוליסות ונענה כי הוא אינו רשאי לעשות כן. המבקש הגיש תובענה מינהלית כנגד המדינה, כמי שביצעה בפועל את ניכוי הפרמיות מתלושי שכרם של משרתי הקבע, בה טען כי שהוא ויתר חברי הקבוצה נושאים בתשלום פרמיות ביטוח החיים, בדרך של ניכוי כפוי משכרם החודשי, שאינו ניתן לביטול, ניכוי העומד בניגוד להוראות הדין. עוד נטען, כי נגבו מחברי הקבוצה פרמיות ביתר, זאת משום שהפרמיות עודכנו בשיעור גבוה מהעלייה שחלה במדד המחירים לצרכן. המבקש עתר, בשמו ובשם הקבוצה, להשבת כל הכספים שנגבו ביתר בשנתיים שקדמו להגשת התובענה, כאשר סכום זה הוערך על ידי המבקש בסך 40,000,000 ₪. לחילופין, עתר המבקש להשבת סכומי הפרמיות שנגבו, לטענתו, בשנתיים שקדמו להגשת התובענה, כאשר סכום זה הוערך על ידי המבקש בסך 33,810,000 ₪ (ת"מ 134/09). במקביל, הגיש המבקש תובענה ייצוגית ובקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגד חבר משרתי הקבע והגמלאים בע"מ (להלן: "חבר"), מגדל חברה לביטוח בע"מ וכלל חברה לביטוח בע"מ, שאליהן הועברו הפרמיות. גם במסגרת תובענה זו עתר המבקש להשבת כספי הפרמיות כולם, אך זאת לתקופה של שבע שנים, כאשר סכום זה הוערך על ידי המבקש בסך 490,000,000 ₪. לחילופין, עתר המבקש להשבת הפרמיות שנגבו, לטענתו, ביתר, בשבע השנים האחרונות, כאשר סכום זה הוערך על ידי המבקש בסך 85,000,000 ₪. כמו כן, עתר המבקש להפסקת הגבייה העתידית ובנוסף לפיצוי כספי בגין פגיעה נטענת באוטונומיה של חברי הקבוצה (ת"א 2026/09). הדיון בשתי התובענות אוחד. המשיבות הגישו תגובות לבקשות האישור. בתמצית, נטען, כי ההסכמה של משרתי הקבע לקיום הביטוח ניתנת עם החלטתם להתנדב לשירות קבע. אז, מתחייבים משרתי הקבע למלא אחר כל פקודות הצבא, כאשר אלו קובעות, בין היתר, כי ביטוח חיים יחול על כל משרתי הקבע משך כל תקופת שירותם. נטען עוד, כי מרגע שאדם בוחר להתנדב לשירות קבע, הוא הופך להיות עמית ב"חבר", אשר מעניקה הטבות ייחודיות לעמיתיה וביניהם ביטוח החיים בו מחויבים כל משרתי הקבע בצה"ל. עוד נטען, כי דיני הביטוח אינם תומכים בטענות המבקש, באשר המדובר בפוליסה שהוצאה בשנת 1988 ואילו חלק מהדינים אליהם מפנה המבקש התקבלו במועד מאוחר יותר ושעה ש"המבוטח" במקרה הנדון היא "חבר", שהינה בעלת הפוליסה. נטען גם, כי אישור התובענות כייצוגיות במקרה זה אינו משרת את טובת חברי הקבוצה. זאת, בין היתר, משום שהשבה מלאה של הפרמיות משמעה אף השבת תגמולי הביטוח ששולמו למוטבים - השארים - עם פטירת יקיריהם. נטען עוד, כי טענות המבקש בקשר עם שיעור הפרמיה שגויות ומשוללות יסוד, באשר שיעור הפרמיה אינו עוקב אחר שיעור עליית המדד בלבד, אלא גם אחר היסטוריית התביעות של המבוטח באמצעות מנגנון התאמת הפרמיות שבסעיף 18 לפוליסה. המבקש השיב לתגובות המשיבות וביום 17.2.11 התקיים דיון מקדמי שבמהלכו הצעתי, כי לאור העובדה שהפוליסה מסתיימת ממילא בחודש מרץ 2012, המדינה לא תחדש את הפוליסה במתכונת הקיימת. קבעתי, כי במידה והמדינה תודיע כי הפוליסה לא תחודש במתכונת הקיימת וכי משרתי הקבע לא יחויבו כלל בפרמיית ביטוח חיים או שיחויבו בעריכת ביטוח תוך מתן האפשרות לבחור בחברת ביטוח על פי רצונם, אזי בית המשפט יראה בכך הפסקת גבייה על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ואז תידון שאלת הגמול וכן השאלה האם נגבו פרמיות ביתר. ביום 17.7.11 הודיעה המדינה, כי החל מחודש אפריל 2012 ביטוח החיים למשרתי הקבע יהא וולונטרי ומשרתי הקבע לא יחויבו עוד להיות מבוטחים בביטוח חיים. לפי מתווה זה, יוכלו משרתי קבע ותיקים, המבוטחים כיום בביטוח חיים, להודיע בכתב על רצונם להפסיק את הביטוח והמדינה תדאג ליידעם בדבר אפשרותם לעשות כן. באשר למשרתי הקבע אשר יחלו בשירות קבע ביום 1.4.12, הרי שאלה יצורפו לביטוח באופן אוטומטי לתקופה קצרה ומוגבלת, שבמהלכה יוכלו להסדיר את צירופם או להפסיק את הביטוח עבורם, ובסוף אותה תקופה קצרה יופסק הביטוח באופן אוטומטי עבור אותם מבוטחים שלא יודיעו בכתב על רצונם להמשיך בביטוח. ההסדר באמור אכן עלה בקנה אכן עם הצעתי. משכך, החלו הצדדים לנהל משא על מנת להביא לסיום המחלוקת ולהסתלקות המבקש מהתביעה הייצוגית כנגד חבר וחברות הביטוח. בסופו של דבר, הצדדים הגישו הודעה מוסכמת, לפיה התביעות שבכותרת ובקשות האישור תדחנה, המבקש יקבל גמול בסך 100,000 ₪ ושכ"ט בא כוחו של המבקש יעמוד על סך 450,000 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 27.3.12 הורתי לצדדים לפרט את הנימוקים לסכומים שעליהם הוסכם. הצדדים הגישו הודעה משלימה בהתאם להחלטתי ובה פירוט נוסף באשר לסכומים הנתבעים, היקף התובענה ושעות העבודה שהושקעו על ידי המבקש ובאי כוחו. 2. שיעור הגמול ושכר הטרחה לתובע הייצוגי ולבא כוחו א. עקרונות כלליים סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו חדילת גבייה, קובע, כדלקמן: "... (ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע. (ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב) רשאי הוא - (1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22 (ב); (2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23". סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו הסתלקות, קובע: "מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט". סעיף 22 לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו גמול לתובע המייצג, קובע כדלהלן: "(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין. (ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית. (ג) בית המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו - (1) לפסוק גמול למבקש או לתובע המייצג אף אם לא אושרה התובענה הייצוגית או שלא ניתנה הכרעה בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, לפי הענין, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב); (2) לפסוק גמול לארגון שהשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית לפי הוראות סעיף 15, אם מצא שהדבר מוצדק לאור הטרחה שטרח והתרומה שתרם בהשתתפותו בדיונים כאמור". סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו שכר טרחה של בא כוח המייצג, קובע כדלהלן: "(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור. (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית. (ג) בית המשפט רשאי לקבוע לבא כוח מייצג שכר טרחה חלקי על חשבון שכר הטרחה הכולל, אף בטרם הסתיים הליך הבירור של התובענה הייצוגית, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין, וככל הניתן, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב)." נקודת המוצא הינה, אם כן, כי גמול מיוחד לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוחו משולמים במקום שהתובענה הייצוגית נתקבלה, כולה או מקצתה. מקום בו התובענה אינה מאושרת לטובת הקבוצה, בית המשפט אינו פוסק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג. עם זאת, סעיף 9 לחוק מסמיך את בית המשפט לפסוק גמול מיוחד לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוח מייצג על אף שהתובענה הייצוגית לא אושרה ולא נוהלה, עקב הודעת הרשות הציבורית על הפסקת הגבייה של התשלומים שבגינם הוגשה התובענה. בנוסף, מכוח סעיף 22(ג)(1) לחוק, ייתכנו מקרים בהם ייפסק גמול לתובע המייצג גם כאשר התובענה לא אושרה או לא הוכרעה לטובת הקבוצה, למשל במקרה בו הבקשה נמחקת מחמת הסתלקות. מדובר במקרים מיוחדים בלבד ו"מטעמים מיוחדים שיירשמו". יפים לעניין זה דבריו של אלון קלמנט במאמרו "פשרה והסתלקות בתובענות ייצוגיות" משפטים מא (יוני 2011) 5, 88-87 כאשר בחן פסיקתם של גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות מבקשת אישור: "בקשה לאישור תובענה ייצוגית שנמחקה לא עשתה באופן פורמלי דבר למען זכויותיהם של חברי הקבוצה המיוצגת או לקידום מטרה אחרת ממטרות התובענה הייצוגית; ... מנגד, כפי שהוסבר לעיל, יש מקרים שבהם הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הביאה לשינוי בהתנהגותו של הנתבע ואף גרמה לו לפצות את מי שנפגע ממעשיו או מחדליו נשוא הבקשה. במקרים כאלה אין בדרך כלל הצדקה לאישור תובענה ייצוגית אלא אם יש צורך בקביעת מעשה פסוק בנדון. דווקא משום כך יש לתגמל את התובע המייצג ועורך הדין, שבהגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הביאו את הנתבע לשנות את התנהגותו ולפצות עבור הנזקים שגרם. כאשר הבקשה הביאה לשינוי בהתנהגות הנתבע ולפיצוי הנפגעים, התובע ועורך-הדין זכאים לגמול ושכר טרחה עבור זמנם, הוצאותיהם והיוזמה לפעולה כנגד הנתבע. אלה צריכים להיות משולמים להם לפי הקריטריונים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, בהיקש מההסדר הקבוע בסעיף 9 לחוק, כשרשות של המדינה חדלה מגבייה אסורה בעקבות הגשתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית". (הדגשות שלי - מ' א' ג'). בעע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (ניתן ביום 27.12.10), נדרשה כב' השופטת א' פרוקצ'יה לשאלה, אם במקרים החריגים ניתן לפסוק גם שכר טרחה לבא כוח מייצג למרות שבקשת האישור לא התקבלה או לא הוכרעה לטובת הקבוצה וכך היא קבעה: "אמנם, גם על פי הכללים הרגילים הקבועים בחוק, ניתן לפסוק גמול מיוחד לתובע מייצג גם אם הבקשה לאישור לא נתקבלה או שהתובענה הייצוגית לא הוכרעה לטובת הקבוצה, אך מטבע הדברים, מצב זה מוגבל ל'מקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו' (סעיף 22(ג)(1) לחוק). אף שהדבר לא נאמר במפורש, יש להניח, בהתחשב בתכליות החוק ובמנגנוני האיזון שהוא מבקש ליצור, כי דין דומה חל גם לגבי פסיקת שכר טרחה לבא כוח מייצג". נראה כי בית המשפט רשאי, אם כן, במסגרת בקשת הסתלקות או בכל מקרה אחר בו התובענה אינה מאושרת לטובת הקבוצה, לפסוק גמול לתובע המייצג, מטעמים מיוחדים שיירשמו. כן רשאי הוא לפסוק שכר טרחה לבא כוח המייצג לפי שיקול דעתו. פסיקת הגמול ושכר הטרחה נעשית בהתחשב בשיקולים המפורטים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) בחוק לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה, בהתאמה. יש לזכור כי בענייננו המדובר גם בתובענה שהוגשה כנגד המדינה, אשר, מצדה, הודיעה שלא תחדש את הפוליסה במתכונת הקיימת, כך שהחל מחודש אפריל 2012, ביטוח החיים למשרתי הקבע הינו וולונטרי, וכי במקרים שכאלה קובע סעיף 9 במפורש, כי בית המשפט רשאי לקבוע גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו. בין כך ובין כך, יש מקום לפסוק למבקשים גמול ושכר טרחה לפי העקרונות שנקבעו בסעיפים 22 ו-23 בחוק. ב. שיעור הגמול ושכר הטרחה בענייננו אני סבורה כי הבקשות לאישור שלפניי אכן קידמו תועלת לקבוצה ותועלת ציבורית, בכך שהביאו לחדילת גבייה כפויה של פרמיות ביטוח בניגוד להוראות הדין ובפרט תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי) תשנ"ג - 1993. אמנם, הפוליסה נשוא ענייננו אמורה הייתה להסתיים, ממילא, בחודש מרץ 2012, אולם סביר להניח כי לולא הבקשות לאישור, המדינה הייתה מחדשת את הפוליסה במתכונת הקיימת ומשרתי הקבע היו ממשיכים לשלם פרמיות בגין ביטוח חיים באופן כפוי וללא אפשרות בחירה. יש לזכור, כי במסגרת הפוליסה בוטחו מדי שנה עשרות אלפי מבוטחים וסכומי הפרמיות שנגבו הסתכמו בעשרות מליוני ₪ מדי שנה ואילו כיום, ביטוח החיים למשרתי הקבע הינו וולנטרי וזאת במידה רבה בזכות הגשת התובענות. בענייננו, ההסתלקות מבקשת האישור ומהתובענה הייצוגית כנגד חבר וחברות הביטוח הינה המשך טבעי ומתבקש להודעת החדילה של המדינה. יש לזכור, כי עתירת המבקש להשבת סכומי הפרמיות שלשיטתו נגבו ביתר נטענה לחילופין והתביעה המרכזית כוונה כנגד כפייתו של ביטוח החיים על ציבור משרתי הקבע. טענת המבקש לגביית פרמיות ביתר נטענה ללא שהפוליסה הייתה מצויה בפניו ומתוך הנחה - שהתבררה כשגויה - כי הפוליסה כוללת מנגנון הצמדה למדד בלבד. לאור האמור, בקשת המבקש להסתלק מן התובענה הייצוגית כנגד חבר וחברות הביטוח נראית מוצדקת וראויה ואין לכפות עליו את המשך ההליך, לאור ההישג שהושג עד לשלב זה. לאור האמור, גם אינני רואה הצדקה להורות על פרסום בעיתונות לצורך איתור תובע חלופי ומייצג חלופי. מקובלת עלי הטענה כי המבקש ובאי כוחו השקיעו עבודה רבה בבקשות לאישור וכי נערכה בדיקה משפטית מקיפה ומעמיקה קודם להגשתה. עוד מקובל עלי, כי הבקשות נגעו בסוגיות משפטיות לא פשוטות, ובכללן מהותו של ביטוח קבוצתי, האפשרות לכפות תשלום פרמיות ביטוחי חיים מתוך משכורת חברי הקבוצה והאפשרות למנוע ממבוטח לבטל את פוליסת ביטוח החיים עליה הוא משלם מכספו הוא, וכי סוגיות אלו הצריכו פרשנות של הוראות מתחום דיני הצבא ודיני הביטוח וקביעה באשר ליחס בין שתי מערכות דינים אלו. בנוסף, אין לומר כי המבקש ובאי כוחו לא נשאו בסיכון של פסיקת הוצאות באם תידחנה הבקשות לאישור ובפרט כאשר אלה הוגשו כנגד ארבעה גופים שונים. יש לזכור גם כי המשיבות, כולן, התנגדו לבקשות, כאשר המדינה, חברות הביטוח וחבר יוצגו על ידי שלושה משרדי עורכי דין שונים וכי המבקש השיב לתגובותיהן של המבקשות. בנוסף, התקיים דיון אחד לפני בטרם הביעה המדינה נכונות להודיע על חדילת הגבייה, בהתאם להצעתי. אוסיף, כי הדיון נוהל על ידי בא כוח המבקש באופן יעיל, יסודי וראוי. משכך, ולאחר שכאמור מצאתי כי הבקשות לאישור הביאו תועלת לקבוצה ואף טמונה בהן חשיבות ציבורית, אני סבורה כי יש לפסוק גמול למבקשת ושכ"ט לבאי כוחה. הסכומים שעליהם הסכימו הצדדים, שכ"ט בגובה 450,000 ₪ וכן סכום של 100,000 ₪ כגמול, נראים לי סבירים וראויים בנסיבות העניין. 3. סוף דבר לאור האמור, אני מאשרת למבקש להסתלק מהתובענה כנגד חבר וחברות הביטוח. בהתאם להודעת המדינה, שיש לראות בה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ולאור הסכמת הצדדים, התובענות הייצוגית נדחות. הבקשה לאישור התובענה כייצוגית שהוגשה במסגרת ת"מ 134/09 תדחה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית שהוגשה במסגרת ת"א 2026/09 תמחק (אני ערה לכך שהצדדים בקשו דחייה ואולם כאשר מדובר בהסתלקות אין לדחות הבקשה, שכן אין ליצור מעשה בית דין בעניינה של הקבוצה משלא הוכרעה הבקשה). לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבות לשלם למבקש גמול בסך 100,000 ₪ ולב"כ שכר טרחה בסך 450,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום, כ' סיון תשע"ב, 10 יוני 2012, בהעדר הצדדים. תביעה ייצוגית