1. לפני תביעה במסגרתה עותר התובע לחייב הנתבעת בתשלום החזר הוצאות רפואיות בגין בדיקת הדמיה שעבר. 2. רקע עובדתי א. התובע היה מבוטח במועדים נשואי התביעה ע"י הנתבעת, קופת חולים כהגדרתה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. ב. ביום 11/03/09 נבדק התובע על ידי רופא אורתופד מטעם הנתבעת, ד"ר נפתלי רובינשטיין (להלן: "ד'ר רובינשטיין") אשר הפנה את התובע למכון דימות לשם ביצוע בדיקת ) M.R.Iלהלן: "הבדיקה") (להלן: "ההפניה") (ראה נספח א' לכתב התביעה). ג. התובע פנה לנתבעת על מנת לקבל התחייבות לכיסוי עלות בדיקת M.R.I אולם בקשתו נדחתה. ד. ביום 22/04/09 עבר התובע בדיקת M.R.I באופן פרטי במרכז הרפואי אסותא, בעלות של 3,150 ₪ (ראה ת/1). 3. בדיון שהתקיים לפני העיד התובע כשמטעם הנתבעת העידו ד"ר רובינשטיין, ד"ר פרידמן, המנהל המקצועי של מכון היעוץ הארצי לדימות בנתבעת (להלן: "ד'ר פרידמן") וכן ד"ר מיכאל נובל, המנהל הרפואי של מחוז מרכז בנתבעת (להלן: "ד'ר נובל"). 4. טענות התובע: התובע הופנה לבדיקת M.R.I על ידי רופא מומחה בנתבעת, אולם הנתבעת סרבה לממן עבורו הבדיקה. התובע עבר בדיקה מתאימה ונשא במלוא עלותה הכספית ומשכך עתר להחזר כספי מתאים. 5. טענות הנתבעת: א. התובע לא הופנה לביצוע בדיקת M.R.I אלא למכון דימות, מכון מקצועי, במסגרתו קובעים מומחי רדיולוגיה אלו בדיקות הדמיה יכולות לסייע למבוטח באבחון הבעיה ממנה סובל (להלן: "המכון הארצי"). ב. ביום 11/03/09 הועברה ההפניה למכון דימות ארצי שקבע כי אין התוויה רפואית ברורה לביצוע בדיקת M.R.I וזאת כבר ביום 15/03/09. ג. בעבר התלונן התובע על כאבים ובהתאם, בחודש דצמבר 2008 עבר בדיקת M.R.I. צווארית שהצביעה על פריצת דיסק במרווח C 5-6. בבדיקתו של האורתופד, ד"ר רובינשטיין, לא נמצאו ממצאים מחשידים ביחס לפגיעה בחוט השדרה הגבי ומשכך, לא הומלץ לבצע בדיקה מתאימה. ד. אף בדיעבד, הבדיקה שערך התובע היתה מיותרת ולא קידמה את הטיפול בתובע. ה. ככל והרופא המטפל היה סבור כי יש לבצע הבדיקה חרף החלטת מכון הדימות הרי שהיה באפשרותו לפנות למכון ולהשיג על קביעתם, דבר שלא נעשה בעניינו של התובע. דיון והכרעה: 6. בפתח הדברים אציין כי הגעתי לכלל הכרעה לפיה דין התביעה להידחות, להלן אפרש החלטתי. 7. הפניה למכון דימות: א. התובע עתר להחזר כספי בגין בדיקת M.R.I שעבר וכן לפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו. לטענת התובע הופנה על ידי ד"ר רובינשטיין, אורתופד מומחה בנתבעת, לביצוע הבדיקה, אולם הנתבעת סרבה לממנה, חרף העובדה כי כלולה בסל הבריאות. התובע העיד: "הבדיקה שביצעתי היתה בהפניית קופ"ח מכבי, ד"ר רובינשטיין עם טופס הפנייה מטעם קופ"ח מכבי, שאם לא כן לא היו מקבלים אותי לבדיקה. ד"ר רובינשטיין הוא עובד של קופ"ח מכבי. הבדיקה לא היתה פרטית אלא שולמה באופן פרטי על ידי כי לא היה טופס 17. אני טוען שזה לא בדיקה פרטית" (ראה עמוד 5 שורות 19-23 לפרוטוקול הדיון). לטענתו, ביצוע הבדיקה היה נחוץ שכן הביא לבירור מצבו הרפואי וקידם את תוכנית הטיפול בו וכפי שהעיד: "ש. זה קידם את תוכנית הטיפול שלך? כן, מאוד, עכשיו יודעים מה הבעיה בעמוד שדרה , מכיוון שנמצא שחלילה אין בעיה יותר רצינית גם כשאני הולך לפיזיוטרפיה יודעים לטפל בהתאם ועל פי תוצאות ההדמייה" (ראה עמוד 6 שורות 3-6 וכן עמוד 6 שורות 9-19 לפרוטוקול הדיון). ב. הנתבעת אישרה כי הבדיקה נמצאת בסל הבריאות אולם לטענתה, בנסיבות שלפנינו ולאור מצבו הקליני של התובע, אין כל התוויה רפואית לביצוע הבדיקה. זאת ועוד, תוצאות הבדיקה אף הן מצביעות על כך שלא היה כל צורך רפואי בעריכתה. בנוסף טענה הנתבעת כי בהתאם לנהליה, הפניה כגון זו שלפנינו מועברת למכון היעוץ הארצי לדימות במסגרתו קובעים רדיולוגים מומחים באם ישנו צורך בביצוע בדיקת הדמיה ומפנים לבדיקה המתאימה וכי בעניינו של התובע, מצאו המומחים כי לא קיים צורך בביצוע בדיקה כאמור. ג. ד"ר רובינשטיין העיד כי לאור בדיקה קלינית שערך לתובע לא מצא צורך מיוחד בביצוע הבדיקה אולם לבקשתו, מסר לידיו הפניה מתאימה. ד"ר רובינשטיין טען כי ההפניה הועברה למכון הארצי אשר דחה את הבקשה וכי לא ראה מקום להתערב בהחלטתם. בנוסף טען כי הבדיקה כלל לא קידמה את הטיפול בתובע (ראה עמוד 14 שורות 10-15 לפרוטוקול הדיון). ד"ר רובינשטיין העיד: "ראיתי את ה- MRI הצווארי שעשה בזמנו, היה שם בלט דיסק במרווח בין החוליה ה- 5 ל- 6 של הצוואר, לאחור ולימין מלווה בלחץ קל על פני הסף של חוט השדרה. מבחינת המימצאים לא היתה אינדיקציה ברורה לבדיקה חוזרת לבדיקת MRI ולא היה שום נזק נוירולוגי. התובע ביקש לעבור את הבדיקה ואני הפניתי אותו, כאשר ההליך במכבי הוא שכל בדיקת הדמייה מסוג של CT או MRI צריכה לקבל אישור של מרכז דימות. זה נעשה באופן אוטומטי, עצם הדפסת ההפנייה במשרדי, המערכת מעבירה את זה למרכז דימות והתשובה חוזרת אליי, היום זה גם הולך לפציינטים, אם זה מאושר או לא ובד"כ גם מפרטים סיבה. התשובה חזרה לא מומלץ, הם כתבו שמבחינת הבדיקה הגופנית לא היתה פגיעה נוירולוגית. הסברתי את זה לתובע והוא ביקש בכל זאת אולי הם יאשרו עוד פעם סי.טי. למרות שיש לי דרך לעקוף את המערכת ולכפות את רצוני. אני משתדל לא לעשות זאת כי במידה ואין אינדיקציה, ואם יש לי אינדיקציה אני מכריח אותם לעשות זאת. אני הסכמתי עם מרכז הדימות מבחינת הסיבות הרפואיות אין אינדיקציה לעשות זאת. התובע עשה את הבדיקה באופן פרטי וחזר אליי עם הבדיקה שנעשתה ביום 22/04, כחודש וחצי לאחר שבדקתי אותו לראשונה. אני ראיתי את הבדיקה ב- 27 לאפריל, בבדיקת MRI נמצא שם בלט דיסק במרווח בין החוליה ה- 8 ל- 9 בע"ש גבי, ללא לחץ על חוט השדרה. ז"א גם הממצא של בלט דיסק הוא ממצא שכיח מאוד עם צפי וסבירות גבוהה מאוד שזה בהתאם לגיל, בעצם. גם הממצא הזה של בלט דיסק , בדיעבד, לא מצדיק את הבדיקה מלכתחילה. בלטי דיסק אנו מוצאים בשכיחות גבוהה מאוד, אנו מוצאים את זה אצל אנשים שגם לא סובלים מכאבים. (ההדגשה שלי - א.ע.)(ראה עמוד 13 שורות 12-24 וכן עמוד 14 שורות 1-9 לפרוטוקול הדיון). ד. ד"ר פרידמן טען טענות דומות באשר לנהלי הנתבעת בכל הנוגע להפניה לבדיקות הדמיה (ראה עמוד 20 לפרוטוקול שורות 10-24) וכן העיד: "ת....בבקשה הנוכחית של MRI ע"ש גבי, לא היו שום מימצאים בבדיקה הגופנית על פי ההתוויות המקובלות המצדיקות המשך בירור על ידי בדיקת MRI. ש. האם מראש או בדיעבד אפשר להגיד שהבדיקה שעשה התובע ב- 22/04 MRI גבי היא היתה מוצדקת מבחינה רפואית לאישור? ת. גם מראש וגם בדיעבד הבדיקה לא היתה מוצדקת. בבדיקת ה- MRI של ע"ש גבי אובחן בלט דיסק שלא לוחץ על החוט והוא חסר משמעות" (ראה עמוד 21 שורות 16-21 לפרוטוקול הדיון) . ד"ר נובל העיד: "ש. לגבי מכתבך אליי, נספח ג' לתביעה, ציינת שם שהבדיקה לא תועיל למצבי הבריאותי. על סמך מה ? האם בדקת אותי? ראית אותי? ת. על סמך הרשומה הרפואית וכל מה שהובא בפניי מהתיק. אני רוצה להסביר שיש כמעט 1/2 מליון מבוטחים במרכז ואני לא בודק את כולם" (ראה עמוד 26 שורות 13-16 לפרוטוקול הדיון, עוד בעניין זה ראה עדות ד"ר נובל בעמוד 29 שורות 2-6 לפרוטוקול הדיון). ה. לאור עדויות הצדדים בנדון מצאתי לקבל טענת הנתבעת לפיה לא היה צורך רפואי אמיתי בביצוע הבדיקה ובדין דחתה בקשת התובע למימונה. העובדה כי הבדיקה מצויה בסל הבריאות אין פירושה כי על הנתבעת לשאת במימונה באופן אוטומטי שכן בכל מקרה, יש לבחון באם אכן קיים צורך רפואי בביצועה. ו. התובע עצמו העיד כי ד"ר רובינשטיין, שהפנהו לביצוע הבדיקה, הבהיר לו כי הנתבעת דחתה בקשתו למימון הבדיקה וכפי שהעיד: "ש. קיבלת תשובת ייעוץ דימות ממי? ת. אני לא מקושר למרכז שהזכרת שלטענתך נתן תשובה, אלא ד"ר רובינשטיין אמר לי בשלב מסויים שהתשובה מאוד מתעכבת ומתמהמהת ולאחר מכן אמר לי, נדמה לי שהוא אמר לי או שאמר לי זאת בדיעבד, שלא נתנו טופס 17 לבדיקה ובכל מקרה אני רוצה לציין שהתנהלות הקופה בעניין זה היא חמורה ביותר לאור הזמן הרב ביותר שעבר מאותה הבקשה עד לאותה התשובה. ש. אתה קיבלת תשובה שלילית מהרופא ששלח אותך לבדיקה? ת. לא, הרופא סיפר לי שלפי מה שהוא יודע הבדיקה הזאת לא אושרה, זה היה ידוע לי כי פניתי לסניף של קופ"ח. אמרו לי שלא התקבל טופס 17. וזו הסיבה גם שלאחר הזמן הרב שעבר שילמתי מכיסי. ש.ת.   הרופא אמר שאין א ישור / כיסוי לפי מיטב ידיעתו. ולכן הלכתי ושילמתי. (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה עמוד 8 שורות 21-25 וכן עמוד 9 שורות 1-7 לפרוטוקול הדיון). לאור האמור מצאתי לדחות טענתו לפיה סבר כי די בקיומה של הפניה לבדיקה על מנת לזכותו במימון מתאים. 8. אסותא- מכבי: א. התובע טען כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב שכן מחד הפנתה אותו לביצוע בדיקה במרכז הרפואי "אסותא" שבבעלותה (ראה דו"ח רשם החברות שצורף וכן ת/2) ומאידך, סרבה לשלם לידיו החזר בגין ביצוע בדיקה זו כך שהתקבול עבור הבדיקה שולם לידיה. ב. הנתבעת טענה כי טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה מה גם שאסותא היא חברה בע"מ המהווה אישיות משפטית נפרדת מהנתבעת. ד"ר נובל העיד: " אסותא היא חברה בע'מ. מכבי היא מלכ'ר והיחסים שלנו עם אסותא כמו לכל ספק אחר" (ראה עמוד 26 שורות 8-9 לפרוטוקול הדיון). ג. מקובלות עלי טענות הנתבעת בנדון ומשכך מצאתי לדחות טענות התובע בעניין. 9. סוף דבר: א. התביעה נדחית. ב. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח טבת תשע"א, 04 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. שאלות משפטיות