תקנה 480 לתקסד"א

תקנה 480 לתקסד"א
בפני בקשה מטעם הנתבע 2 (להלן: "המבקש"), לבטל פסק דין שניתן נגדו, במעמד צד אחד ובהעדר הגנה, ביום 19.10.10, וכן לעכב הליכי גבייה לביצוע פסק הדין.




רקע עובדתי:
התובעת 1 (להלן: "אקו"ם), עוסקת בניהול ובאכיפת זכויות יוצרים במוסיקה. התובעת 1 הגישה תביעה כספית על סך 100,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים נגד שלושה נתבעים, לאחר שהתברר לה לטענתה, כי הנתבעים, המפעילים מכון כושר בשם "מיקדו פיטנס קלאב בע"מ", ברחוב אהרון בקר 8, בתל אביב (להלן: "הנתבעת 1"), מבצעים בפומבי יצירות מוגנות, ללא הסדרת רישיון.


התובעות 2-5 הינן אגודות זרות (כמפורט בסעיפים 2-5 לכתב התביעה), העוסקות בניהול זכויות היוצרים של חבריה הכוללים קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה של יוצרים מן העולם כולו ובאכיפתן. אקו"ם מוסמכת לאכוף זכויות היוצרים של היוצרים הזרים, חברי האגודות הזרות, מתוקף הסכמים הדדיים שכרתה עם התובעות 2-5, כל אחת בנפרד (אקו"ם והתובעות 2-5 יחד יקראו להלן: "המשיבות" או "התובעות").

הנתבעים 2-3 על-פי כתב התביעה, הם בעלים ו/או המנהלים ו/או המפעילים של הנתבעת 1, והם היד המכוונת והרוח החיה מאחורי מעשי הנתבעת 1, כפי שפירטו התובעות בסעיף 11 לכתב התביעה.



הנתבעים הגישו כתב הגנה ביום 12.7.10.




נקבעה ישיבת קדם משפט ליום 19.10.10; ומשלא התייצבו הנתבעים לדיון ניתן פסק דין בהעדר הגנה.




תמצית טענות המבקש:
המבקש טען כי לא ידע על מועד הדיון; ונודע לו על פסק הדין רק לאחר שביקש לברר מדוע לא נקבע מועד לדיון.




כתובת המגורים של המבקש שונתה, ומאחר שסבר כי מופעל שירות דואר עוקב לכתובת המגורים החדשה (שהופסק ב-18.12.09, עת שזומן לדיון), לא עדכן המבקש את כתובתו בתיק בית המשפט (לבקשה צורף אישור של רשות הדואר, המעיד על תקופת שירות דואר עוקב).




אי ההופעה לדיון אינה נובעת מזלזול בהליך משפטי, אלא מחוסר ערנות וטעות בתום לב.

הנתבעת 1 – החברה שהייתה בבעלות המבקש, קרסה, ולמבקש נותרו חובות והתחייבויות בהם הוא מנסה לעמוד. בנוסף, המבקש מפרט את מצבו הרפואי הקשה של בנו, שבו הוא מטפל רבות תוך השגחה צמודה.
בנסיבות אלה, לא בדק התובע אם נקבע דיון בבית המשפט.



המבקש טוען שקיימים סיכויים טובים לדחיית התביעה נגדו, כמפורט בכתב ההגנה, ולפחות יוכל לקבל תביעה על סכום נמוך משמעותית ממה שנפסק בהעדרו.
תמצית טענות המשיבות:
אי התייצבותו של המבקש לדיון לא נבעה מטעות בתום לב, אלא היא עולה כדי זלזול בהליך משפטי. לכל הפחות יש להתייחס להיעדר התייצבות כעצימת עיניים, העולה כדי התרשלות. כל אלה יש בהם על מנת לחייב את המבקש לשאת במחיר הטעות.




אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק – כתבי בי-דין נמסרו למבקש כדין (בהתאם לפסק הדין נשוא הבקשה), כפי שנלמד מדבריו של המלומד א' גורן, בספרו סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה 10, בהוצאת סיגא הוצאה לאור בע"מ, עמ' 372:

"כאשר ההמצאה לא נפסלה, אין מקום להורות על ביטול מחובת הצדק."



אין מקום לביטול ההחלטה מכוח שיקול דעת בית המשפט, שכן המבקש זלזל במשיבות ובבית המשפט, שעה שידע על קיומם של הליכים משפטיים נגדו.

למבקש אין הגנה עניינית, לגופה של התביעה, כפי שעולה מכתב ההגנה שעיקרו הכחשה ולא גרסה עובדתית. אלה לא יביאו לשינוי החלטת בית המשפט בעניינו.
תצהירו של המבקש הינו דל ולא מפורט ביחס לסיכויי הגנתו, ואין בו כדי להצדיק ביטולו של פסק הדין (ר' בסעיף 10 בטענת המשיבות, רע"א 2904/01 חטיב גמאל נ' תעשיית אבן וסיד).



המבקש לא תמך גרסתו בראיות, על כן יש להפעיל החזקה לפיה הראיות הן לרעתו. וכן, המבקש לא תמך גרסתו בתצהיר נוסף של מי מהנתבעים הנוספים, גם כאן החזקה היא שהיה הדבר לרעת המבקש. שכן, ההנחה היא שהראיות כביכול בחזקתו של המבקש, וזה מונע אותן מבית המשפט.




תמצית טענות המבקש בתשובה לתגובה:

תגובת המשיבות הוגשה ביום 20.12.10; ורק ביום 1.3.11 הוגשה תשובה לתגובה. בתשובה לתגובה אותה הגיש המבקש באמצעות באי כוחו נטען:


התנהגותו של המבקש אינה נובעת מתוך זלזול ואף אינה מגיעה לכדי רשלנות, גם אם היה מזלזל המבקש זלזול בוטה, אין זו סיבה להשאיר פסק דין לא צודק על כנו. לשאלת בית המשפט בדבר הסיבות שגרמו למבקש לא להתייצב לדיון שנקבע, הרי ששיקול דעתו של בית המשפט הוא רחב ומאפשר לשקול כל מקרה לגופו.

בסעיף 21 מוסיף ב"כ המבקש ואומר כך: "פסיקה רבת השנים מציינת העתרות של בתי המשפט לביטולו של פסק הדין, אפילו במקרה קיצוני נו נתבע ברוגז וכעס קרע את ההזמנה והשמיד את המסמכים מיד כשנמסרו לו (המרצה ת"א 528/49 וגם רע"א 767/95)."
בסעיף 23 לדברי ב"כ המבקש נכתב שעל-פי הלכת בע"א 32/83 אפל נ' קפח (פ"ד לז(3) עמ' 431: "... יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרה ..."



המבקש הינו בעל מניות בחברה שהיא הנתבעת 1, על כן לא ניתן לחייב אותו בגין חובות החברה. המשיבות מבקשות להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המבקש באופן אישי בגין החוב של החברה-הנתבעת 1. בסעיפים 10-12 טוען ב"כ המבקש בין היתר:

"סעיף 6 לחוק החברות מאפשר לבית המשפט, במקרים קיצוניים בלבד ומטעמים מיוחדים להרים מסך ההתאגדות ולחייב את בעלי המניות באופן אישי בחובות החברה... במקרה שלפנינו בוודאי שלא מתקיים התנאים לצורך הרמת מסך"
ועוד הוא מוסיף שם בסעיף 15: "טענות של הרמת מסך, אלו טענות שהנטל להוכחתן מוטל על המשיבה..."

כל אלה מוכיחים בנוסף להגנות אחרות שנטענו בכתב ההגנה, כי סיכויי ההצלחה של המבקש הינם מצוינים, ויש לאפשר לו את יומו בבית המשפט.



גם אם המבקש חייב לשאת במחיר אי התייצבותו בדיון, הרי שמחיר של 100,000 ₪ הוא מחיר לא סביר רק למחדלו של המבקש, פסק הדין הנוכחי יגרום למבקש עוול של ממש.




ב"כ התובעות-המשיבות ביקש למחוק את תשובת המשיב 2 – המבקש, אשר הוגשה באיחור וטען כדלקמן:
התשובה לתגובה הוגשה באיחור של למעלה מחודש ימים, בניגוד לתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי. עובדה זו מחזקת את הזלזול של המבקש בהליך בית המשפט.




טענתו של המבקש בדבר הצורך להרמת מסך לא נטענה בבקשה, בה היה עליו להראות את סיכויי הצלחת ההליך מלכתחילה, ולא בתשובה לתגובה, שהוגשה באיחור. על כן, יש לדחות את התשובה לתגובה, ואת הטענה בדבר הרמת מסך שכן היא חדשה ואסורה.




אין לקבל את טענת המבקש בתשובה לתגובה כי אינו חב אחריות אישית. פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 2991/07 אקו"ם נ' קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ קובע כי חזקה עליו כי השמעת היצירות המוגנות על-ידי אקו"ם מפיקה לו תועלת כלכלית אישית. וכן נאמר בסעיף 8 ע"י ב"כ התובעות-המשיבות כך: : "בעל/ מנהל התאגיד חב באחריות אישית בגין ההפרות של התאגיד שבבעלותו בהתאם לסעיף 2(3) לחוק זכויות יוצרים – 1911, ואין כל צורך להרים את מסך ההתאגדות לשם כך."




לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה לביטול פסק הדין להדחות מהנימוקים כדלקמן:
ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יכול שיעשה מכוח אחת משתי עילות; האחת, ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בפסק דין אשר נפל פגם בנתינתה, והשנייה, ביטול על פי שיקול דעת בית המשפט (ראה: יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי, (ירושלים 1995) עמ' 737-738).




בענייננו, פסק הדין ניתן כדין. בכתב ההגנה נמסרה כתובתו של המבקש-הנתבע. משנשלחה ההזמנה לדיון לכתובת שמסר הנתבע בכתב ההגנה, עסקינן בהמצאה כדין על-פי תקנה 480 לתקסד"א, ולפיכך, לא נפל פגם בעצם מתן פסק הדין.




מדובר בבקשה לביטול פסק הדין מכח שיקול דעתו של בית המשפט.

בנסיבות אלו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות:
אחת – הסיבה למחדל - אי התייצבות במועד הדיון.
השנייה – סיכויי ההצלחה של המבקש בתיק, אם יבוטל פסק הדין שניתן בהעדר.
התשובה לשאלה השנייה – היא החשובה יותר.



באשר לסיבת המחדל:

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בספרו של כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית), עמ' 373:
"אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול). בדונו בשאלה זו ייטה בית המשפט להיעתר לה אלא אם כן שוכנע כי אין בתשלום ההוצאות משום פיצוי הולם לנזק אשר נגרם ליריבו. אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו על ידי הפיגור וכאשר מגלה הנתבע – המבקש סיכויי הצלחה – יש להיענות לבקשת הביטול.
כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה היא כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי ומגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה)".

במקרה דנן, שוכנעתי, על סמך הנטען, כי המבקש לא התעלם מדעת מההליך המשפטי ולא הביע זלזול, והמחדל נובע מטעות, מרשלנות וחוסר תשומת לב וניתן בהחלט "לכפר" על המחדל על ידי פסיקת הוצאות הולמות, אם מגיעים למסקנה ולפיה יש למבקש טענות הגנה טובות.


באשר לסיכויי ההצלחה:

במקרה דנן, המבקש לא מעלה טענות הגנה טובות נגד הנטען בכתב התביעה. המבקש מעלה שתי טענות הגנה על מנת להוכיח את סיכויי הצלחתו בתיק, אם יבוטל פסק הדין נגדו.
(5.1) טענת הגנה לפיה הרמת המסך בתאגיד הינה בגדר חריג ותיעשה במקרים חריגים בלבד; (טענה שנטענה לראשונה ע"י ב"כ המבקש בתשובה לתגובה, שהוגשה באיחור).
דין טענה זו להדחות, שכן התביעה לא הוגשה נגד הנתבע מכוח דיני הרמת מסך, אלא מכוח האחריות האישית על-פי חוק זכויות יוצרים, ויפה לעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 2991/07 אקו"ם נ' קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ; שם קבע בית המשפט העליון אחריות לבעל/ מנהל תאגיד בגין הפרות התאגיד על-פי סעיף 2(3) לחוק זכויות יוצרים 1911, ללא צורך בהרמת מסך ההתאגדות.
מכאן שניתן לחייב את המבקש באחריות אישית בגין החוב של החברה – הנתבעת 1; ואין כלל עילת תביעה של הרמת מסך בעניינינו.

(5.2) טענת המבקש בנוגע לסכום בו חויב בפסק הדין גם היא טענה שאין בה ממש בנסיבות העניין.

אין מדובר בתביעה שהוגשה בגין הפרה אחת; שאז יכול הנתבע לטעון כי בית המשפט יכול לפסוק פיצוי שבין 0 ל-100,000 ₪; ולפיכך סכום של 100,000 ₪ אשר נפסק בפסק הדין הוא גבוה מהמקובל והסביר בנסיבות העניין.
בכתב התביעה פורטו הפרות משנת 2006 ו – 2007; וכן "לפחות 12 הפרות..." (מתוך סעיף 19 לכתב התביעה) גם בשנת 2009.
על חלק מההפרות חל חוק זכות יוצרים 1911, אשר מחייב פיצוי סטטוטורי שבין 10,000 ₪ ל- 20,000 ₪ להפרה; ועל חלק אחר חל החוק החדש. כלומר,חוק זכויות יוצרים התשס"ח – 2007 אשר מאפשר פסיקת פיצוי שבין 0 ל-100,000 ₪ להפרה.
בסעיף 21 לכתב התביעה נטען כי בחודש אפריל 2009 מדובר בלפחות עוד 11 הפרות במסגרת אירוע שהתקיים.
כלומר, סכום פסק הדין על סך 100,000 ₪ בגין מספר כה רב של הפרות; הוא אינו "סכום אסטרונומי" כנטען על-ידי המבקש; ובהעדר התמודדות לגופו של עניין; עם עצם הטענה להפרת זכויות היוצרים כנטען בכתב התביעה; לא מצאתי כי קיימת טענת הגנה המצדיקה ביטול פסק הדין.




לסיכום:
לאור האמור לעיל, דין הבקשה לביטול פסק הדין להדחות.




הליכי הגבייה לביצוע פסק הדין יימשכו כסדרם.




לפנים משורת הדין, אינני פוסקת הוצאות בקשה זו; בשים לב לפסיקת הוצאות ושכ"ט בפסק הדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תקנה 84א

  2. תקנת השוק רכב

  3. תקנת השוק במשכון

  4. תקנה 36 החמרת מצב

  5. תקנה 9 נכות מוסבת

  6. תקנה 480 לתקסד"א

  7. תקנה בת פועל תחיקתי

  8. תקנת השוק במטלטלין

  9. תקנה 14 לתקנת האגרות

  10. תקנה 15 ביטוח לאומי

  11. תקנה 15 שיקום מקצועי

  12. תקנה 65 לתקנות התעבורה

  13. תקנה 44 לתקנות התעבורה

  14. תקנות בדבר הרמת משקל יתר

  15. תקנה 15 פתיחת עסק עצמאי

  16. תוקף תקנות שירותי הכבאות

  17. תקנה 67 א לתקנות התעבורה

  18. תקנה 308 ד לתקנות התעבורה

  19. תקנות נסיעה אחורה (רוורס)

  20. תקנה 28 א לתקנות התעבורה

  21. חובת ההתייעצות - תקנה 15

  22. תקנות התעבורה יציאה מחניה

  23. הערה על אי התאמה תקנה 29

  24. תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי

  25. תקנות שמאי מכריע שכר טרחה

  26. תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה

  27. שיקולי גיל בהפעלת תקנה 15

  28. הפעלת תקנה 15 המשך לימודים

  29. תקנה 5 לתקנות התכנון והבניה

  30. תקנה 119 לתקנות ההוצאה לפועל

  31. תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי

  32. תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי

  33. תקנה 402 - מועד קבלת פסק הדין

  34. דרגה תקנית מנהל במשרד המשפטים

  35. תקנות רדיוס מגן על קידוחי מים

  36. תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי

  37. תקנה 380 - בקשה לאישור עיקול

  38. תקנות הירושה - אגרות הרשם לעניני ירושה

  39. תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי

  40. תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי

  41. תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי

  42. תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי

  43. תקנה 255 לתקנות סדר הדין האזרחי

  44. תקנה 222: מחיקת הודעה לצד שלישי

  45. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי

  46. הפעלת תקנה 15 - חובת ההתייעצות

  47. תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי

  48. תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי

  49. תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי

  50. תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי

  51. תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי

  52. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי

  53. תקנה 18(א) לתקנות הביטוח הלאומי

  54. תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי

  55. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי

  56. ההגבלות בתקנות על בעלים של כלבים מסוכנים

  57. תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי

  58. תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי

  59. תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי

  60. תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי

  61. תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות

  62. תקנת השוק במקרקעין - רישום בתרמית

  63. תקנה 500(4) לתקנות סדר הדין האזרחי

  64. תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי

  65. תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי

  66. תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי

  67. תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי

  68. תקנה 93(ב) חובת פירוט רקע עובדתי בערעור

  69. תקנות טיסות שכר - דחיית בקשה לדיון נוסף

  70. תקנות סד''א מול תקנות ההוצל''פ - מה גובר

  71. כתב תביעה יכיל את שמו של הנתבע ומספר תעודת זהות

  72. תקנה 15 - ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים

  73. תקנה 67 א לתקנות התעבורה - זכות קדימה במעבר חציה

  74. תקנה 83ב א לתקנות התעבורה (נהיגה ללא חגורת בטיחות)

  75. תקנה 15 ביטוח לאומי - פוליסת ביטוח תאונות אישיות

  76. תקנה 15: האם ירידה של 20% הינה ירידה ניכרת בהכנסות

  77. תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי: בקשה להפקדת ערובה

  78. תקנה 466: הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים

  79. תקנה 64 לתקנות התעבורה - רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך

  80. תקנה 130: משקל חוות דעת מטעם הצדדים במינוי מומחה ביהמ"ש

  81. תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות): תשלום האגרה מקום בו לא התקבל פטור לתשלומה

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון