התביעה בפני היא לסילוק יד ותשלום דמי שימוש ראויים. לגבי הסעד של סילוק יד הנתבע שכנגד מס' 2 ו/או הנתבע שכנגד מס' 1, בעילת פלישה - התביעה כפי שהיא נדחית שכן לא הורם נטל השכנוע כי הנתבע שכנגד מס' 2 פלש לנכס ואגב אורחא גם קבעתי כי הוא רכש מיפה X ז"ל 3/6 בנכס. בהעדר ראיות שיפה X ז"ל רכשה את יתר החלקים (3/6 סך הכול) לפני ביצוע העסקה נותרו התובעות שכנגד ויורשי חנה X ז"ל, בעלים של היתרה, לפי חלקיהן . 6. נותרה התביעה לדמי שימוש ראויים של 100,000 ₪. בטרם אתייחס לתביעה לגופה אתייחס לזכות התובעות שכנגד. על פי הראיות התובעות שכנגד היו מלכתחילה כל אחת בעלת 1/6 בנכס. בעלת 1/6 נוספת היתה חנה X ז"ל, שהיתה צד לתיק העיקרי בבית המשפט המחוזי, שהוגש ביום 28.9.05, ונפטרה ביום 3.3.99. על פי צו הירושה מיום 3.3.11 יורשיה הם התובעות שכנגד, כל אחת 2/16 וכן עוד 6 יורשים נוספים שלא צורפו לתביעה שכנגד. בישיבת קדם המשפט ביום 14.9.11, דיווח עו"ד מאיר X, בא כוח התובעות שכנגד כי דאג לרישום צו הירושה בלשכת רישום המקרקעין אך הוא לא זכה לשיתוף פעולה הגם שיידע את היורשים ואף היו שכעסו עליו (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 14.9.11). במועד הראשון שנקבע להוכחות, 27.9.11, התברר כי התובעות שכנגד מכרו את זכויותיהן בנכס כפי שנרשם בחוות דעת שמאי מטעמן שהוגש לתיק ביום 4.9.11 (חוות דעת מיום 7.8.11). לפי רישום השמאי קיים הסכם מיום 27.2.04 לפיו התובעות שכנגד מכרו את זכויותיהן בנכס לחברת סננס - שטיחים דקורציה ושיווק בע"מ ומועד מסירת החזקה נקבע ליום 15.4.04. ע"פ נסח עדכני שהפיק השמאי, הנכס רשום בבעלות התובעות שכנגד וכן עוד 6 יורשים. בא כוח הנתבעים שכנגד העלה אפוא עתירה לאפשר לו לתקן את כתב ההגנה שכנגד ונעתר ובהמשך עתר בא כוח התובעות שכנגד לבחון תיקון התביעה שכנגד (עמ' 19-16 לפרוטוקול). בפועל תיקון כתב ההגנה שכנגד כשל כי לא שולמו ההוצאות. כתב תביעה שכנגד מתוקן לא הוגש (עמ' 23 לפרוטוקול) והתיק נותר עם כתבי הטענות המקוריים כאשר לפני הדיון הגיש בא כוח התובעות שכנגד כתב תשובה לכתב ההגנה המתוקן, שכאמור נמחק. להשלמה, לאחר שמיעת העדים ומתן צו לסיכומים הוגשו התצהירים וצרופות שהוכנו על פי כתב ההגנה המתוקן, שהוגשו למען הזהירות (עמ' 22 לפרוטוקול). מאחר ויוזמת המחיקה של כתב ההגנה היתה של ב"כ התובעות שכנגד, מחמת אי תשלום ההוצאות (עמ' 21 לפרוטוקול) ובקשתו נעתרה (עמ' 23 לפרוטוקול ) כתב התשובה והראיות הנוספות לא מהווים חלק מתיק הראיות. העולה מהמקובץ עד כה הוא שנכון למועד מתן פסק הדין ועל פי הראיות שהותרו להגשה, עולה ספק באשר להיקף הבעלות של זכויות התובעות שכנגד או לעצם הוותרות זכויות כאמור, עוד לפני הגשת התביעה שכנגד. 7. בתמיכה לתשלום דמי שימוש ראויים הגישו התובעות שכנגד חוות דעת שמאי אשר העריך את גובה דמי השכירות החודשיים שניתן להשיג עבור הנכס בפרק הזמן שבין 2004 ועד 2011 (חוות דעת אביגיל ביטון, שמאית מקרקעין). בפרק זמן זה קיים ספק האם לתובעות שכנגד זכויות בנכס, ובכל מקרה גם אם אקבל את הודעת עו"ד X לטיב עסקת המכר, וגם אם אדחה את טענת הבעלות של הנתבע שכנגד מס' 2, ומכוחה את תביעת הבעלות של הנתבע שכנגד 1, עדיין היקף הזכויות של התובעות שכנגד אינו מגיע ל- 100%. השמאית לא נחקרה על חוות דעתה. ב"כ הנתבעים שכנגד שלח דרישה לחברו לזימונה באופן שבא כוח התובעים שכנגד ראה את הזימון רק בבוקרו של יום ההוכחות השני שהיה קבוע ליום 9.10.11 (עמ' 21 לפרוטוקול). בא כוח הנתבעים שכנגד השיב שחוות הדעת עוסקת בשנתיים האחרונות ולכן לגובה דמי השכירות ל- 7 שנים אחרונות, אין רלוונטיות וככל שהתיק יסתיים באותו יום לא יעמוד על זימונה, וכך נעשה (עמ' 22 לפרוטוקול). בפועל ב"כ הנתבעים שכנגד גם לא הגיש סיכומים, ולכן נותרה חוות הדעת בפני עצמה ללא חקירה נגדית וללא סיכומים. בהעדרם אני מקבלת את חוות הדעת כלשונה בהיבט גובה דמי השכירות החודשיים על פני רצף השנים, אשר להם יש להוסיף מע"מ דהיינו: בשנים 2004 - 2007 - סך של 850 ₪ לחודש, בהעדר התייחסות לשנת 2008, אני מניחה שדמי השכירות עמדו על 850 ₪ לחודש. בשנים 2009 - 2010 - סך של 1,000 ₪ לחודש . בשנת 2011 סך של 1,100 ₪ לחודש. לאור הספק באשר לזכויות התובעות שכנגד כמפורט לעיל, אינני מורה על חיוב בפועל. 8. לסיום אשלים כי מלכתחילה התביעה שכנגד הוגשה בטרם היה בידי התובעות שכנגד צו הירושה לגבי עזבון חנה X ז"ל, שנפטרה לפני שהוגשה התביעה העיקרית בבית המשפט המחוזי. כמו כן, בתביעה שכנגד אין התייחסות כלל לעסקה עם צד ג', בשנת 2004, שנעשתה לפני הגשת התביעה העיקרית. התובעות שכנגד התעכבו בהוצאת צו הירושה גם אחרי הגשת התביעה שכנגד במשך כ-5 שנים. מאחר והנתבעים שכנגד עתרו בתיק העיקרי לפסק דין הצהרתי בהתבסס על הנתונים בלשכת רישום המקרקעין והתברר כי חנה X ז"ל נפטרה, והדבר לא תוקן על ידם, נמחקה תביעתם. בדיעבד התברר בשנת 2011 כי גם התובעות שכנגד לא הציגו את המחלוקת האמיתית בפני בית המשפט הגם שהם, להבדיל מהנתבעים שכנגד, ידעו כי חנה X ז"ל נפטרה והותירה יורישם נוספים והם גם ידעו על העסקה עם צד ג', אך הותירו גם נתון זה מוסתר מעיני הצד שכנגד ובית המשפט. לכן היה ראוי גם למחוק את תביעתן כפי שנמחקה גם התביעה בתיק העיקרי. אולם לאור הראיות שנשמעו ומשך הזמן הרב שחלף לצד העובדה ש- 5 מהנפשות הפועלות כבר נפטרו (ה"ה יפה X ז"ל, חנה X ז"ל, עו"ד באומן, והנתבעים שכנגד), מצאתי לקבוע ממצאים שיעמדו לשימוש הצדדים בהליכים עתידיים, מבלי לפסוק בעתירות נשוא התביעה. בנסיבות אלה, פסק הדין הוא הצהרתי בלבד. התביעה נדחית בסעד הפינוי. 9. מחמת הסתרת נתונים כאמור לעיל ובהעדר צווי ירושה של הנתבעים שכנגד, אינני מורה על תשלום הוצאות לאף צד. יחד עם זאת, התמונה העולה מהראיות היא עגומה, החל מעסקה במקרקעין שמתיימרת להיות עסקה על תת חלקה בשלומתה שמתבררת להיות חלקית ואשר אינה מסתיימת ברישום והמשכה בפתרונות זמניים של צמצום עלויות עוד בזמן חייה של המנוחה יפה X, ז"ל. לעסקה אין ביטוי ברישום בלשכת רישום המקרקעין למרות שמדובר במקרקעין מוסדרים. כאשר בוגרות היורשות של יפה X ז"ל, התובעות שכנגד, המימוש של הזכויות שלהן נעשה אף הוא מבלי שבעיית היסוד נפתרה והמצב הופך יותר מורכב עם פטירת הסבתא, חנה X ז"ל. לצד כל אלה מתנהל הליך משפטי מבלי שניתנת הדעת לטיבו והסדריו, כך שבית המשפט נדרש לתת פסק דין על יסוד נתונים שלא עודכנו לפני הגשת התביעה או תוך פרק זמן קצר אחרי שהוגשה. התוצאה היא פסק דין שאינו נותן מענה סופי למחלוקת ואשר מחייב התדיינות נוספת, מצב לא רצוי שעלותו בזמן שיפוטי יקר על חשבון משלם המיסים. יחד עם זאת, השתכנעתי שהן X עשו כמיטבם בנסיבות לא פשוטות שניכרו בדרכם, כאשר עו"ד X מוצא עצמו למועד הגשת הסיכומים כאשר שני מרשיו נפטרו. לכן אינני מחייבת בהוצאות לטובת אוצר המדינה. 10. סוף דבר השתכנעתי כי הנתבע שכנגד מס' 2 רכש את זכויות יפה X, ז"ל בנכס ,3/6 , ולכן תביעת הפינוי שהוגשה נגדו נדחית. מחמת ספק חלקן של התובעות שכנגד לדמי שכירות - לא ניתן פסק דין כספי . לאור תוצאה זו, אינני נותנת צו להוצאות. ירושהצו ירושהצווים