1. מדובר בתביעה להכיר באירוע תאונתי בכתף ימין של התובע מיום 29/12/98 כ"תאונת עבודה". 2. טענות התובע: א. התובע יליד 1955 עבד בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה במפעל סוגת 1967 בע"מ (להלן: "המפעל") כמפעיל מכונה. ב. בתאריך 29/12/98 עת נתבקש להרכיב על מכונה לאריזת אורז (להלן: "המכונה") גליל ניילון חדש, גדול ממדים ובמשקל של כ- 80 ק"ג , הניע התובע גליל ניילון חדש אל קדמת המכונה באמצעות עגלה, נשאו בשתי ידיו, עלה במדרגות הסמוכות, הרים הגליל אל על והניחו על פין המכונה, כשלפתע דחתה המכונה הגליל ודחקה אותו בחזרה אל עברו באורח מסוכן והתובע נזרק הצידה, נפל ארצה ונפגע באזור הגפה העליונה מימין. ג. מייד בסמוך לתאונה חש התובע כאב חד בכתף ידו הימנית (שהיא הגפה השלטת). למחרת, משכאביו הלכו וגברו פנה התובע למרפאת קופ"ח, שם קיבל טיפול רפואי שמרני. ד. מקץ שלושה חודשים, ולאחר שבמצבו לא חל שיפור, עבר התובע בירור הדמייתי, שכלל בדיקה ראדיולוגית ובדיקת אולטראסאונד של הכתפיים, שהדגימה קרע של החפת הסובב. ה. בתאריך 27.05.99 עבר התובע ניתוח בבי"ח ע"ש ברזילי באשקלון לצורך ביצוע תפירה של החפת הסובב ואקרומיפלסטיקה. ו. בעקבות התאונה ובגללה אושרו לתובע 143 ימי מחלה/אי כושר. ז. בתאריך 14.11.99 הגיש התובע הודעה על פגיעה בעבודה ובקשה לתשלום דמי פגיעה על יסוד פציעתו בתאונה. ח. בתאריך 20/10/99 הודיעה מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, על דחיית תביעתו של התובע לתשלום פנסיה בעקבות תאונת העבודה מיום 29.12.98, בנימוק כי המדובר בתאונת עבודה. בקביעתה הנ"ל, הסתמכה מבטחים על דו"ח הועדה הרפואית מטעמה, לפיו התאונה מיום 29.12.98 הנה תאונת עבודה. ט. לטענת התובע, אופי פציעתו, קרע של החפת הסובב בכתפו הימנית, תומך בטענתו, כי בחבלה ולא במחלה מדובר וטוען, כי יש להכיר בארוע בתאונתי כ"תאונת עבודה". 3. הנתבע מכחיש טענות התובע וטוען, כי המחלה בכתף התובע הופיע על רקע בריאותי ואינה "תאונת עבודה". כן נשללה טענת המיקרוטראומה. 4. הדיון נסוב על האלה האם הארוע התאונתי הנטען מיום 29/12/98 הינו בבחינת "תאונת עבודה"? 5. נטל הראיה מוטל על התובע להביא ראשית ראיה שאכן קרה ארוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה. תאונה עבודה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא (דב"ע נג/153-0 עווד גאבר פארג' נ' המוסד פד"א כ"ז 50). אשר ברור הוא, כי באין "חבלה" אין "תאונת עבודה" ואין זכאות לגימלה. "החבלה" היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה מהמערכת המהווה עילת תביעה, צריך שהתובע יוכיחה (דב"ע נז/47-0 יוחנן סחריה נ' המוסד (לא פורסם). בהוכחת הארוע יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים. שכן, החזקה כי רישומים אלה מהימנים ומדוייקים (דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ' המוסד פד"ע טו 281). תאונה יכולה להיות בשל גורמים חיצוניים הנראים לעין כגון נפילת חפץ על המבוטח, הרמת משא או גרירת משא או דחיפת משא. הופעה פתאומית של כאבים חזקים בעיצומה של אחת מהפעולות הנ"ל הינה בשל גורמים חיצוניים הנראים לעין ולפיכך תעמוד לעובד החזקה של תאונת עבודה כל עוד לא הוכח ההפך (ס' 83 רישא). גורמים שאינם נראים לעין הינם למשל תנועה במאמץ ובתנוחה בלתי נכונה או תנועה סיבובית חפוזה (ראה גולדברג/עוקדן הבטחון הסוציאלי/חלק I/עמ' 147-146). 6. באשר לגירסת התובע בדבר עצם קרות הארוע: התובע פרט בתביעתו לנתבע, כי בזמן העבודה נפל הגליל ומחץ אותו (נ/1). כך גם אישר בעדותו (עמ' 2 לפר' מיום 19.6.02) והוסיף, כי קיבל מכה בכתף ימין. בכתב תביעתו ובתצהירו במקום עדות ראשית גרסתו שונה במקצת כפי שצוטט לעיל. בהודעתו לחוקר המוסד מיום 8.5.00 העיד, כי בתאריך 29/12/98 בשעה 12:00 בצהריים "הרמתי גליל ניילון למכונה החלקתי והגליל נפל עלי על הכתף ואמרו שנקרע לי גיד". מאישור רפואי מיום 26/7/99 נרשם, כי התובע טען, כי הכאבים הינם בעקבות הרמת משקל כבד, ובפני החוקר ביקש להסביר מהי הגירסה האמיתית וטען, כי הרים משקל כבד, הגליל משקלו כ-70 ק"ג וזו הגירסה האמיתית, היינו, כאבים בעקבות הרמת משא כבד. 7. מדובר בתאונה שארעה בעת הפסקת הצהריים בשעה 12:00, ללא עדים. לפיכך, על פי הפסיקה יש ליתן משקל למהימנות עדותו של התובע ולאמור ברישומים הרפואיים. בתעודות הרפואיות שצורפו מטעם הצדדים עולה, כי בניגוד לטענת התובע, לא הוכח ביקור של התובע למחרת היום אצל רופא וכן אין כל רישום רפואי על ימי מחלה למשך שבוע ימים שניתנה לתובע על ידי הרופא. כמו כן לא נאמר ברישומים כי בתאונת עבודה מדובר. כל הקביעות הנ"ל עומדות בניגוד לגירסת התובע בהודעתו לחוקר ובכתבי טענותיו. הרישום מיום 1.1.99 (נ/9) הינו הרישום הראשון לאחר התאונה ובו פורט תוצאות צילום כתף והפניה לרופא אורטופד וברישום מיום 4.1.99 הופנה התובע לפיזיוטרפיה. אין כל רישום על תאונה בעבודה. ברישום מיום 4.1.99 (נ/10) נרשם, כי התובע סובל מכאבים בכתף ימין ללא חבלה. עובדה זו נרשמה על פי הרופא האורטפד. כן צויין שה-U.S. של הכתף תקין. הרישום הראשון של ימי מחלה ניתן על ידי ד"ר נוביק האורטופד ב-15.2 לתקופה מ- 16.1.99 - 21.1.99 (נ/10). תעודות המחלה שהמציא התובע הינם מ- 22/2/99 ואילך (נ/8-נ/2). בגין כל התקופה ניתנו לתובע תעודות מחלה ולא תעודת אי-כושר. התעודה הראשונה לנפגע בעבודה הוצאה רק ביום 11/11/99 לתקופה רטרואקטיבית של 34 ימים בלבד. לא צויין מועד של טיפול ראשון והדברים נרשמו מפי התובע כי נחבל בזמן הרמת משא. טופס 250 ניתן רק כעבור שנה ביום 3.11.99 שכן מאיר לוזון, מנהל המפעל, פרט, כי מדובר בארוע ללא עדים. 8. גירסת התובע, כי הודיע מיד לאחר התאונה למנהל העבודה או למנהל המשמרת, כפי שהדגיש בא כוחו בדיון מיום 19/6/02 לא הוכחה. לראשונה ציין התובע את שמו של לוגסי בעדותו (עמ' 3 לפר') אולם מר לוגסי, שהשאיר רושם מהימן עלינו, הכחיש מכל וכל טענה התובע וטען "הוא לא סיפר לי כלום" (עמ' 7-6 לפר'). אמנם העד אינו חולק על העובדה כי יכול מאוד שגליל אם מחזיקים אותו לא נכון יפול, אך לא ידוע לעד שהגליל נפל מידו של התובע (עמ' 7 לפר'). העד גם מעיד, כי התובע לא אמר לו שהרים גליל וכי קרה לו משהו (עמ' 9 לפר'). מעדותו עולה, כי היה ממנהל משמרת נוסף ניסים נגב אך זה לא העיד בפנינו (עמ' 9 לפר'). יצויין, כי לעד לגוסי אין כל תלונה בגין עבודת התובע והיה מרוצה מעבודתו. ובאשר למשקל הגליל אין כל ראיה כי מדובר בגליל במשקל של כ-70 ק"ג אלא לכל היותר במשקל 30-25 ק"ג (עמ' 9 לפר'). 9. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסכום טענותיהם ולאור הפסיקה שצוטטה לעיל מסקנתנו, כי התובע לא השכיל להוכיח ולו בסבירות ראויה, כי אכן קרה לו "ארוע תאונתי" בעבודה ביום 29/12/99. אין בסכום טענותיו כדי להעתר לתביעתו ולו מהטעם כי התובע פרט מספר גרסאות ל"חבלה", כפי שתוארו לעיל, גרסתו, כי הודיע מיד על התאונה לא הוכחה. מדובר בארוע ללא עדים וללא תמיכה ברישומים רפואיים בדבר ארוע בעבודה או חבלה כלשהי. אלא ברישום מיום 27/5/99 בו נאמר, כי סובל כאבים לאחר הרמת משקל כבד, אך לא מצויין, כי במהלך העבודה מדובר. אין בגירסת התובע, כי קשיי שפה או מעבר מקופ"ח או סברות והשערות אחרות שפרט בסיכום טענותיו כי להעתר לתביעתו. התובע צירף לסיכום טענותיו תשובות לשאלון של מר מאיר לוזון שהוצגו במסגרת תביעה אזרחית ואין הן יכולות לשמש ראיה בתיק זה. למותר לציין, כי מר לוזון לא העיד בפנינו. אין בהחלטת ועדת הנכות של "מבטחים" כדי להוות ראיה במסגרת הכרה בארוע תאונתי כ"תאונת עבודה" על פי חוק הביטוח הלאומי. 10. מסקנתנו אף נתמכת ברושם שהשאיר התובע כאשר העיד בפנינו ולא שוכנענו גם מעדותו כי אכן ארע לו ארוע תאונתי בעבודה שהביא לקרע בגיד בעקבותיו. תמיכה להתרשמותנו זו פורטה בפסק דין זה בעובדות חיצוניות נוספות. 11. לפיכך, בנסיבות אלה, גירסת הנתבע עדיפה מגירסת התובע ודין התביעה להידחות. 12. אין צו להוצאות. 13. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ניתן היום כ"ו באב, תשס"ג (24 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישורי מסירה. י. גלטנר-הופמן - שופטת נציג ציבור נציג ציבור כתפיים