בקשה למקלט מדיני בישראל לאזרחי חוף השנהב

בקשה למקלט מדיני בישראל לאזרחי חוף השנהב
מבוא



העותר מס' 1 (להלן: "העותר") והעותרת מס' 2 להלן: "העותרת") הם אזרחי חוף השנהב. העותר הסתנן לישראל בשנת 2007 והעותרת בשנת 2008. שני העותרים היו נשואים בחוף השנהב, נרשמו לנישואים בישראל בשנת 2011 ונולדו להם העותרים מס' 3 ו- 4. עם הגעתו של העותר לישראל הוא פנה בבקשה לקבלת מקלט ורואיין על ידי נציבות האו"ם לפליטים. בראיון שנערך לו הוברר שלא היה מעורב בארגון או מפלגה פוליטיים ולאחר שהבהיר כי לא חווה בעיות עם השלטונות אלא חשש מכך שהוא מזוהה עם מפלגת האופוזיציה בארצו והוא ממתין לעליית מפלגת האופוזיציה באותם ימים לשלטון. אותה מפלגה שעמה היה מזוהה העותר לטענתו בעת שהגיע לישראל היא היום מפלגת השלטון בחוף השנהב שממנה הוא חושש עתה.




בקשתו של העותר למקלט נדחתה. הוא הגיש בקשה לעיון מחדש וגם זו נדחתה. לאחר מכן נותר העותר בישראל מכוח מדיניות אי ההרחקה לנתיני חוף השנהב שהסתיימה ביום 31.12.11. לאחר שהמדיניות שונתה פנה העותר שוב ליחידת הטיפול במבקשי מקלט ואז ציין לראשונה כי הוא חבר במפלגת FPI שהיא היום מפלגת האופוזיציה בחוף השנהב. ביום 12.2.12 השיבה יחידת הטיפול במבקשי מקלט לפניית העותר ודחתה את פנייתו למקלט. העתירה שבפני היא לביטולה של החלטה זו.




באשר לעותרת אף היא הגישה בקשה למקלט המבוססת על שאלות שנשאלה בקשר למקום הימצאות בעלה עוד בטרם הגיעה לישראל. הבקשה נדחתה. עם הפסקת מדיניות אי ההרחקה היא פנתה בבקשה לעיון מחדש ונדחתה בנימוק שלא חל כל שינוי בנסיבות מאז הראיון הקודם. היא פנתה שוב בבקשה לפתוח את תיקה וסורבה ומכאן הבקשה שהוגשה לתיקון העתירה באופן שבו תיבחן גם ההחלטה האחרונה.




הדיון בעתירות מתמקד אפוא בשאלת מתן המקלט לעותרים בשל הנסיבות הפרטניות שלהם. בקשה שהוגשה לתקן את העתירה באופן שבו תידון גם מדיניות אי ההרחקה הכללית נדחתה ומכל מקום נוכח פסקי הדין שניתנו בעניין זה בשורה של מקרים אין עוד עילה או צורך לדון בהיבט הכללי של סיום מדיניות אי הרחקתם של נתיני חוף השנהב אלא בהיבט הפרטני של העותרים. הנימוק המרכזי שעומד בבסיס העתירה הוא דיוני – והוא מופנה כלפי דחיית הבקשות של שני העותרים – ללא שהתקיים דיון; ללא שהעותרים זומנו לראיון בסיסי ומקיף כמתחייב מנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן: "הנוהל"). לצד אלה טוענים העותרים גם לחוסר סבירותה של ההחלטה נוכח הסיכון הנשקף להם אם יחזרו לחוף השנהב בשל הזדהותם עם הנשיא לשעבר גבאבו. המשיב סבור כי בנסיבות אלה לא היה כל צורך לנקוט הליך שונה מזה שננקט וכי ההחלטות התקבלו כדין ובמסגרת שיקול הדעת המסור לו.



הרקע העובדתי



כמתואר בעתירה העותר הוא אזרח חוף השנהב, יליד 1974, נוצרי המשתייך לשבט הבאולה ונשוי לעותרת. הוא הגיע לישראל לבד בחודש ספטמבר 2007 דרך הגבול המצרי ועם הגעתו הגיש בקשה למקלט מדיני בנציבות האו"ם לפליטים. ביום 6.11.07 נערך לעותר ראיון על ידי נציבות האו"ם לפליטים. בראיון נשאל העותר מדוע הוא מבקש הגנה והוא השיב כי הסיבה לכך היא ""Because it is unsafe in my country. בהמשך הוא השיב כי לא נעצר או נאסר וכי אף אחד מבני משפחתו לא נעצר. לשאלה האם היה מעורב בהתארגנות או במפלגה פוליטית הוא השיב בשלילה. הוא סיפר שהשתתף בהפגנה שבה הזדהה עם האופוזיציה ובהמשך אף הגדיר את עצמו כפעיל של האופוזיציה. בתשובה לשאלה מדוע אינו יכול לחזור לארצו הוא השיב כי אין בה בטחון. מכל מקום הוא הסביר כי הוא מחכה לכך שהממשל ישתנה בכדי לחזור לארצו.




הבקשה למקלט נדחתה וגם הערעור שהוגש על ההחלטה נדחה ביום 13.8.09. עם זאת העותר המשיך לשהות בישראל מתוקף מדיניות אי ההרחקה אשר ניתנה לאזרחי חוף השנהב והסתיימה ביום 31.1.12.




לטענת העותר הוא הפך במהלך שהותו בישראל לפעיל במפלגת ה- FPI, שהיא מפלגתו של הנשיא הקודם, גבאבו. העותר, שמתגורר בשדרות דאג להגיע למפגשים החודשיים של המפלגה בישראל, תרם כספים למפלגה והשתתף ברוב הפעילות. עוד נטען בעתירה כי מפגשים אלו מסוקרים על ידי העיתונות בחוף השנהב וכי העותר ואשתו כלולים ברשימת חברי המפלגה בישראל שחשופה לעיני כל. בבחירות שהתקיימו בחוף השנהב בסוף שנת 2010 הפסידה מפלגת ה- FPI והנשיא המכהן, גבאבו, הודח. מפלגת ה- RDR זכתה ולאחר עימותים אלימים תפס ראש מפלגה זו, אואטרה, את השלטון, אך העימותים נמשכים. מצבם של חברי מפלגת ה- FPI, שאליה משתייך העותר לפי טענתו, קשה.




העותר הגיש ביום 30.1.12 בקשה חדשה למקלט וטען כי קיים חשש ממשי שבאם יחזור לארצו תישקף סכנה ממשית לחייו. ביום 12.2.12 נשלחה תשובת המשיב הדוחה על הסף את הבקשה. בתשובה נכתב כי:


"בהמשך לפנייתך מיום 02/02/12 בעניין מרשך הריני להשיבך כי לאחר בחינה של פנייתך הוחלט לסרבה וזאת מהנימוקים המפורטים מטה:

מרשך הסתנן לישראל ביום 08/09/2007, הגיש בקשה למקלט מדיני בנציבות האו"ם לפליטים ובקשתו בערכאה הראשונה נדחתה ביום 10/03/2008. מרשך הגיש בקשה לעיון מחדש אשר נדחתה אף היא ביום 13/08/2009.

יצוין כי לאחר שנדחתה בקשתו למקלט מדיני בשתי הערכאות שהה מרשך בישראל מתוקף מדיניות אי ההרחקה אשר ניתנה לאזרחי חוף השנהב על ידי מדינת ישראל.

על פי הצהרת מרשך בערכאה הראשונה, הגיע לישראל עקב המצב הביטחוני הכללי. לטענתו השתתף במספר מחאות של האופוזיציה כנגד המשטר ברשות Gbagbo אבל מעולם לא היה פעיל פוליטי, לא נעצר או נתקל בבעיות עם הרשויות. בבקשה לעיון מחדש חזר על הצהרותיו כי השתתף בהפגנות כנגד הממשל.

כידוע מפלגת FPI הפסידה בבחירות שנערכו בשנת 2010 ונבחרה מפלגת RDR בראשות Alassane Outtara בהם תמך מרשך ובגין תמיכתו עזב לטענתו את חוף השנהב.

מאחר ובפנייתו הנוכחית מועלה חששו של מרשך לחזור לחוף השנהב עקב היותו חבר פעיל במפלגת FPI וזאת בניגוד מוחלט להצהרותיו בשתי הערכאות, לא ניתן לקבלה.

מבדיקה שנערכה עם משרד החוץ עולה שלא נשקפת סכנה לנתיני חוף השנהב, השבים אליה וכי האזרחים החוזרים אליה ממדינות חוץ חיים בה בבטחה. בהתאם לעמדת משרד החוץ לא ניתן כעת להתייחס למדינת חוף השנהב כאל מקום בו מתנהלת מלחמת אזרחים או כאזור שבו נשקפת סכנה לנתיניה..."
(ההדגשה במקור – א.ד.)




לאחר הגשת העתירה הוגשה בקשה לצירוף נספח לה והוא תצהיר של ראש מפלגת ה- FPI בישראל שלפיו מתקיימים מפגשים של חברי המפלגה על בסיס חודשי בהם נאספים כספים, קניית ציוד שיכול לשמש את המפלגה ואירוח אנשי מפלגה שמבקרים בישראל. לדבריו הוא פנה למזכיר הראשי של המפלגה בחוף השנהב וזה העביר אליו את רשימת חברי המפלגה כפי שהיא מתועדת ברישומי המפלגה הרשמיים בחוף השנהב. ברשימה זו מופיע גם שמו של העותר.




ביום 10.5.12 במסגרת הבקשה לתיקון העתירה הוספה התייחסות לעניינה של העותרת. בתיאור הרקע העובדתי הנוגע אליה נכתב כי הגיעה לישראל דרך גבול מצרים בחודש ינואר 2007 בעקבות העותר והגישה בקשה למקלט מדיני. לאחר שרואיינה נדחתה הבקשה ובקשה נוספת לעיון מחדש, שהוגשה ביום 13.7.09, נדחתה. עוד נטען גם לגבי העותרת כי במהלך שהותה בישראל הפכה חברה פעילה במפלגת ה- FPI וכעת בשל שינוי הנסיבות היא מבקשת דיון מחודש בפנייתה.




ההחלטה בעניינה של העותרת התקבלה ביום 29.2.12 ובקשתה נדחתה על הסף. במכתב הדחייה נכתב כי:


"בהמשך לפנייתך מיום 29/01/2012 בעניין מרשתך הריני להשיבך כי לאחר בחינה של פנייתך הוחלט לסרבה וזאת מהנימוקים המפורטים מטה:

מרשתך הסתננה לישראל ממצרים ביום 1/01/2007, הגישה בקשה למקלט מדיני ביום 17/03/2008.

ביום 28/07/2008 רואיינה מרשתך על ידי נציגי נציבות האו"ם לפליטים. בקשה הועברה לבחינת הוועדה המייעצת לענייני פליטים והוחלט לסרבה ביום 28/06/2009.

ביום 13/07/09 הגישה מרשתך בקשה לעיון חוזר ולאחר בחינת הבקשה הוחלט לדחותה. מכתב התשובה נמסר למרשתך ביום 5/01/2012.

בראיון הראשון טענה מרשתך כי הגיעה לארץ עקב בעיות שבעלה... חווה. מרשתך לא ידעה לציין במדויק את בעיותיו של בעלה אך טענה כי היו קשורות לקולונל מסוים שנהג להתקשר אליה לאחר שבעלה עזב את... בניסיון למצוא אותו.

המרכיבים המהותיים בבקשתה של מרשתך לא נתקבלו כאמינים ובקשתה סורבה.

בראיון טענה מרשתך כי מעולם לא הייתה פעילה פוליטית ומעולם לא הייתה מעורבת בארגון פוליטי.

בבקשתה לעיון מחדש לא הוסיפה מידע חדש וחזרה על הטענה כי עזבה עקב בעיותיו של בעלה.

מבדיקה שנערכה עם משרד החוץ עולה שלא נשקפת סכנה לנתיני חוף השנהב, השבים אליה וכי האזרחים החוזרים אליה ממדינות החוץ חיים בה בבטחה. בהתאם לעמדת משרד החוץ לא ניתן כעת להתייחס למדינת חוף השנהב כאל מקום בו מתנהלת מלחמת אזרחים או כאזור שבו נשקפת סכנה לנתיניה.

לפי החלטת רשות האוכלוסין וההגירה, מדיניות אי ההרחקה הזמנית שהייתה נהוגה כלפי נתיני חוף השנהב אינה נדרשת והסתיימה ביום 31/12/2011.

מאחר ואין בחברות במפלגת ה- FPI כשלעצמה להביא לכדי רדיפה בחוף השנהב, ועל רקע הדיווחים על חזרה של בכירי הצבא והממשל המזוהים עם המשטר הקודם למדינת חוף השנהב. אין בטענה זו בכדי לשנות את ההחלטה לסרב הבקשה למקלט מדיני..."


הטענות



טענות העותר היא כי התנהלות המשיב אשר אינה מאפשרת לעותר להגיש בקשה חדשה למקלט בישראל, בעקבות שינוי הנסיבות, עומדת בניגוד לחובות ישראל מכוח אמנת הפליטים ונהלי משרד הפנים. הוא מפנה לאמנה ולכללי היסוד לעניין הפליטים ולפסיקה שבה נקבעו ההלכות לעניין זה.




באשר להיבט הדיוני מפנה העותר לכך שלפי נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל מי שנדחתה בקשתו למקלט רשאי לפנות ולהגיש בקשה לעיון מחדש אם חל שינוי בנסיבות הרלוונטיות לאחר מתן ההחלטה לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים (סעיף 9 לנוהל). העותר אינו חולק על כך שהנוהל אינו מחייב עריכת ראיון נוסף לאחר בקשה לעיון מחדש אך מבקש כי זה ייערך מאחר ומדובר בתיאור עובדתי שונה מהנסיבות הקודמות שהביאו לדחיית הבקשה. בנסיבות אלו אי עריכת ראיון מנעה בחינה מעמיקה של הטענות והסתפקות בהשוואת הטענות שמעלה העותר עתה לאלו שהעלה בעבר מבלי לתת את הדעת לכך שהמדובר בפעילות מפלגתית שהחלה לאחר שהתקיים הראיון שנערך לעותר על בסיסו נדחתה בקשתו.




עוד נטען בעתירה כי דחיית הבקשה על הסף ללא עריכת ראיות נוסף הינה בניגוד לנוהל המחייב עריכת ראיון בסיסי בטרם תתקבל החלטה על ראיון מקיף יותר. לטענת העותר אף שהמשיב מוסמך כעקרון לדחות בקשות על הסף הרי שסמכות זו שמורה למקרים שבהם הבקשה חסרת כל בסיס על פניה Manifestly unfounded כלומר שאף אם כל דברי העותר היו אמת מוכחת לא הייתה קמה לו עילה לקבלת מקלט. מצבו של העותר אינו כזה ודחיית בקשתו על הסף אינה כדין ומנוגדת לנהלים. העותר אף סבור כי היה מקום להתייחס לבקשתו כבקשה חדשה ולקיים לגביו את מלוא ההוראות הקבועות בנוהל שמתייחסות לבקשה חדשה. בנוסף נטען להפרת חובת השימוע באופן שבו לא ניתנה לעותר ההזדמנות להסביר את עצמו את טענתו בשימוע מסודר כמתחייב לפני קבלת החלטה מינהלית בעניינו.




באשר למשמעות חברותו של העותר במפלגת ה- FPI, שאליה הצטרף כאמור במהלך שהותו בישראל, מצביע העותר על כך שרק לאחרונה החריפה רדיפת חברי מפלגת ה- FPI והגיעה לשיאה ביום 21.1.12 כאשר במהלך אסיפה של אנשי המפלגה אנשי מיליציה תקפו את אנשי המפלגה תוך שהם גורמים להרג אדם אחד ופציעת עשרות אחרים. הוא מפנה לדו"חות שונים שנכתבו המתארים את רדיפת אנשי המפלגה המזוהים עם הנשיא היוצא גבאבו. עוד נכתב על מה שארע לגבאבו, אשתו ומנהיגי המפלגה המצויים במעצר שרירותי וכן את הפרת זכויות האדם הנעשית בחוף השנהב.




היבט נוסף בטענות העותר נוגע להפיכתו כפליט לאחר עזיבתו את ארץ מוצאו – SUR PLACE. המדובר בהכרה כי סכנה יכולה לקום לאדם במדינת מוצאו לאחר יציאתו ממנה ועקב מעשה אקטיבי שעשה במדינה בה הוא מבקש מקלט. העותר מפנה לפסיקה בעולם ובישראל המכירה באפשרות זו. באשר לעותרת ולילדיהם של בני הזוג מבוקש להקנות להם מעמד מכוח מעמדו של העותר תוך שמירה על התא המשפחתי. בתיקון לעתירה נטענות טענות נוספות, הדומות לאלה שנטענו ביחס לעותר גם לגבי העותרת.




לאחר הגשת העתירה ביקש העותר להוסיף אסמכתא וטיעון והפנה להנחיות חדשות של נציבות האו"ם לפליטים בעניין מבקשי מקלט מחוף השנהב. הוא הפנה לפרסום של הנציבות מיום 15.6.12 שבו פרופיל של האנשים שיש פוטנציאל גבוה לסיכון חייהם ושלומם באם יחזרו לחוף השנהב. בין הזכאים להגנה לפי ההנחיות גם חברי מפלגות ותומכים של האופוזיציה כולל כאלו שהיו להם קשרים לכאורה עם הממשל של הנשיא הקודם גבאבו. הנציבות מציעה לתת מעמד של פליט באותם מקרים מסוימים שבהם ישנו קשר פוליטי לשלטון הנשיא המודח.




עמדת המשיב היא כי אין כל עילה להתערבות בהחלטה שלא לקיים עיון מחדש בבקשת העותרים לתת להם מעמד של פליטים. בהיבט הכללי מפנה המשיב לביטול המדיניות למתן הגנה זמנית כוללת לנתיני חוף השנהב ולהחלטות שניתנו המאשרות את אותה מדיניות. הוא רואה בעתירה כחוליה נוספת בשרשרת ניסיונות של העותרים ושל אחרים להישאר בישראל ללא כל בסיס תוך התעלמות מהוראות המשיב והגשת עתירות סרק הבאות להאריך את שהותם. עמדת המשיב היא כי אין לקבל פנייה מאוחרת שהוגשה רק לאחר סיום תקופת המדיניות הכללית תוך שהוא מפנה לכך שהעותרים לא אמרו מעולם כי הם חברים במפלגת ה- FPI עד לבקשתם האחרונה.




המשיב סבור כי העותרים לא הוכיחו כלל את עצם חברותם במפלגת ה- FPI וכי חברות זו, אף אם היא מתקיימת, היא מסכנת חיים עבורם. החברות במפלגה שכשלעצמה אינה מבססת חשש לחיים; נציגי המפלגה מקיימים דיאלוג עם המשטר הנוכחי והטענות בדבר רדיפת חברי המפלגה בחוף השנהב בשל חברותם בה נמצאו כלא אמינות. לכך מתווספת עמדת המשיב כי הטענות עצמן נטענו בצורה כללית ללא כל תמיכה עובדתית או ראייתית למעט הימצאות העותרים ברשימת החברים שמשמעותה, מקוריותה ואמינותה לא הוכחו. עוד מפנה המשיב לכך שבחודשים האחרונים הוגשו מספר עתירות דומות על רקע חברות נטענת במפלגת ה- FPI, שבהן ניתן תיאור דומה לפעילות. בהתחשב בכך שנדרשים גם סממנים אובייקטיבים עמדת המשיב היא כי העותרים אינם עומדים בנטל הדרוש.




בכתב התשובה מתאר המשיב את השינויים שחלו בחוף השנהב בעת האחרונה כפי שהדברים עולים מדו"חות שניתנו על ידי משרד החוץ והאו"ם וכן את אישור סיום מדיניות אי ההרחקה על ידי בתי המשפט. מכאן נפנה המשיב לבחון את התשתית הראייתית שעמדה בפניו באשר לסכנה הנשקפת לחברי מפלגת ה- FPI. המשיב מפנה לדיווח שנתן מזכ"ל האו"ם ביום 29.6.12 באשר למפלגה על הדיאלוג שיש בינה לבין השלטון בחוף השנהב; על כך שראש הממשלה הנוכחי קיבל ביום 5.6.12 משלחת של חברי המפלגה והושגה הסכמה להמשיך ולהיפגש וכן מפנה המשיב לכתבות שונות מהן נלמד מצב הפוך. לפי הנטען, העימותים שהיו בין אנשי המפלגה לבין השלטון לא היו בשל חברותם של אותם אנשים במפלגה אלא בשל פעילות אלימה ועצרות פומביות ואין לדעת המשיב מצב מתמשך של רדיפה ממוסדת מצד השלטון המרכזי.




המשיב סבור בנוסף כי אין מקום לתת מעמד של פליטים לעותרים מכוח עקרון ה- SUR PLACE. הוא מפנה לקושי שיש בעילה זו שבה לאחר שלא ניתן להוכיח פחד מבוסס היטב מרדיפה בארץ המקור יכול מבקש המקלט להפגין מול שגרירות מדינתו או לטעון לפעולה פוליטית בישראל שנודעה לשלטונות ועל רקע פעילות זו בישראל לטעון שקיימת סכנה ממשית שהוא יירדף בגין פעולה זו. עמדת המשיב היא כי אין לקבל את העקרון בכלל ובעיקר לא במקרה כזה שבו המקור לטענה לרדיפת בשל פעילות במדינה אחרת הוא פעולה יזומה של המבקש עצמו ולא פעולה של מדינת המקור (כפי שהיה בעת"מ (י"ם) 729-09-11 רחל ברהנה סלומון נ' שר הפנים (פורסם במאגרים, 26.12.11) (להלן: "סלומון")).




בתגובה שהגישו העותרים לכתב התשובה סמוך לפני הדיון שהתקיים הם הבהירו כי טענתם המרכזית היא שלא היה מקום לדחות על הסף את הבקשה אלא לערוך ראיון לעותרים תוך מיצוי ההליך המוסדר לבדיקת בקשתם. לכן, כך עמדת העותרים, השאלה העיקרית העומדת על הפרק היא האם החלטת המשיב לדחות את בקשות העותרים על הסף ללא בחינתן כלל הינה החלטה סבירה. הם מבהירים את עמדתם כי התשובה לשאלה זו היא שלילית וכי על המשיב בהתאם לנהליו ובהתאם להצהרות שנתן לערוך את הבדיקה לפי הנוהל; לקיים ראיון; לאפשר הצגת ראיות בפניו והתשובות שניתנות במסגרת כתב תשובה – אין די בהן. הדיון בעתירה אינו הזירה שבה תוכרע ותוערך בקשת המקלט אלא יש לפעול בהתאם לנוהל.




בדיון שהתקיים הוסיפו העותרים וטענו כי יש לראות בפנייתם למשיב, לאחר הסרת ההגנה הקולקטיבית, כבקשה חדשה לכל דבר ולכן היה מקום להפעיל בהתייחס אליה את סעיף 3 לנוהל באופן שבו מתחייבת עריכת ראיון בסיסי ובהמשך לערוך ראיון מקיף. עוד הסבירה באת כוח העותרים כי אין לראות בעותרים ובאחרים כ'קבוצה' ולהתייחס אליהם כך אלא על המשיב לבדוק כל בקשה ובקשה באופן פרטני ולערוך ראיון לכל אחד מהפונים גם אם עילת הפניה של כולם היא כי הם חברי המפלגה. היא הסבירה כי אין המדובר בפניות זהות אלא קיימים היבטים נוספים שאינם כלולים במסגרת הבקשה ואשר ככל שהיה נערך ראיון היו מוזכרים על ידי העותרים במסגרת אותו ראיון. האמנה, כך טענתה של באת כוח העותרים, אינה מאפשרת קביעה קבוצתית אלא מחייבת בדיקה אישית. עמדתה של באת כוח העותרים באשר למידע הכלול בבקשה היא כי זה אינו אמור למצות ולכלול את כל הטענות אלא רק לפרט את הבסיס לבקשה תוך שהמידע המלא עתיד להימסר בראיון.




תשובת המשיב לטענות אלה הייתה כי יש לערוך הבחנה בין מבקשי המקלט מחוף השנהב, דוגמת העותרים, לבין מבקשי מקלט ממקומות אחרים. באשר לעותרים ולאחרים, שנהנו מההגנה לנתיני חוף השנהב, הרי שהם הגישו בקשות פרטניות לקבלת מקלט; הבקשות נבחנו ונדחו. לפיכך אין מקום להגשת בקשות נוספות ואין גם לראות בבקשה שהוגשה לאחר תום תקופת ההגנה הקבוצתית כבקשה לעיון מחדש (כפי שזו נדונה בסעיף 9 לנוהל). המשיב סבור כי המדובר בפניות שאינן בגדר בקשה חדשה ואינן בגדר בקשה לעיון מחדש ואף שהוא מאשר כי הוא מחויב לבחון אותן על ידי גורם מקצועי הרי שלא חלות לגביהן הוראות הנוהל ולא מתחייבת עריכת ראיון בסיסי כפי שנעשה לגבי מבקשי מקלט בהתאם לסעיף 3 לנוהל. המשיב אף חולק על הגישה שעלתה מטיעוני העותרים ולפיה הם אינם חייבים לפרט את המידע במסגרת בקשתם אלא יכולים להמתין לשלב הראיון. המשיב סבור כי היה מקום לכלול את כל המידע הרלוונטי לבקשה ובכל מקרה מפנה לכך שגם במסגרת העתירה אין כל אזכור לטיעון ספציפי המייחד את העותרים או מצביע על גורם כלשהו שמבסס פחד מבוסס מרדיפה. לדעתו של המשיב לא ניתן 'להסליק' את הראיות ולהביאן רק בשלב התגובה לכתב התשובה או להעלות אותן במהלך הדיון. יש לציין כי אף במהלך הדיון לא הוזכרו נימוקים ייחודיים לעותרים המצביעים על היבט מיוחד ושונה ביחס אליהם למעט חברותם במפלגת ה- FPI.




בסיום הדיון ביקשה באת כוח העותרים כי ככל שנדרש להמציא מידע נוסף המתייחס לעותרים עצמם הרי שיש להתיר להם לתקן את בקשתם.



אי קיום הוראות הנוהל ועריכת ראיון נוסף



כפי שהבהירו העותרים בעתירה ובתגובתם לכתב התשובה הטענה המרכזית שהעלו היא בהיבט הדיוני – דחיית בקשתם למקלט על הסף מבלי שנערך להם ראיון. ככלל אין העותרים חולקים על כך שהמשיב אינו חייב לקיים ראיונות נוספים לאלו שנערכו וכי הוא רשאי לדחות את הבקשה על הסף ואולם טענתם היא כי דחייה על הסף מקומה במצב שבו הבקשה חסרת בסיס על פניה. מצב הדברים במקרה זה אינו כזה שגם אם יונח כי כל האמור בבקשה הוא נכון זו תידחה. עוד נטען, כאמור, כי יש לראות את הפנייה כבקשה חדשה ולטפל בה בהתאם. המשיב סבור כי לא היה עליו לפעול בדרך אחרת מזו שפעל.




הנוהל קובע את דרך הטיפול בבקשת מקלט מדיני בישראל באופן שבו קיימים מספר שלבים לדיון בבקשה החל מעת הגשתה: הרישום והזיהוי ועריכת ראיון בסיסי. משהושלמו שלבים אלה מתקבלת החלטה ביחידת הטיפול במבקשי מקלט על דחיית הבקשה על הסף או על קביעת ראיון מקיף למבקש. סעיף 4 לנוהל מאפשר כאמור דחייתה של בקשה על הסף אם מצא מראיין, על יסוד הראיון הבסיסי, כי "הטענות והעובדות העומדות בבסיס הבקשה, גם אם יוכחו כולן, אינן מגבשות אף לא אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים". ככל שכך מצא מועבר הטיפול לראש צוות אשר עבר הכשרת RSD לאישור דחיית הבקשה על הסף. ככל שלא כך נערך ראיון מקיף ובסיומו מתקבלת החלטה.




על פי סעיף 9 לנוהל רשאי מי שנדחתה בקשתו לפנות בבקשה לעיון מחדש, אם חל שינוי בנסיבות הרלוונטיות להחלטה, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים. בקשה כזו מוגשת עם פירוט של שינוי הנסיבות הרלוונטיות להחלטה והיא תועבר לעובד אגף המסתננים ומבקשי המקלט אשר עבר הכשרת RSD ואשר לא דן בבקשה בערכאה הראשונה. המועד להגשתה הוא בתוך שבועיים מהמועד שבו ניתנה ההחלטה.




הנוהל אינו מסדיר את דרך הפעולה שבה יש לנהוג כלפי מי שהגיש בקשה בעבר, נדחה, נהנה מהגנה קבוצתית ומשזו הוסרה מבקש להעלות טענות חדשות בדבר מתן מעמד של פליט. אין המדובר בבקשה חדשה שכן הוגשה בקשה ונדחתה וספק אם ניתן לראות בכך בקשה לעיון מחדש בהינתן הזמן שחלף מאז הבקשה הקודמת והשינוי המהותי שיש בנימוק שהובא עתה לעומת הנימוק שניתן בעבר. דומה כי יש לראות בכך בקשה אחרת – שעניינה אותו מצב ייחודי המתייחס למבקשי מקלט שהוסרה מהם ההגנה הקבוצתית. המשיב, כפי שנטען, החליט לראות באותן פניות שקיבל ממבקשים אלה כפניות ראשוניות שאותן הוא בוחן על ידי גורם מקצועי ומחליט האם לדחותן על הסף או לראות בהן כבקשה חדשה לכל דבר המחייבת עריכת ראיון בסיסי ובמידת הצורך ראיון מקיף.




אינני סבור כי החלטתו של המשיב לפעול כפי שפעל איננה החלטה חוקית גם אם אינה מוסדרת במסגרת הנוהל או כי נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטה זו. מבחנה של הביקורת השיפוטית על החלטת הרשות המינהלית הוא מצומצם ו"תפקידו של בית המשפט המינהלי, בדומה לבית המשפט הגבוה לצדק, בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על מעשי הרשות המינהלית, הוא לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה. בית המשפט המינהלי אינו אמור לשים עצמו בנעלי הרשות המינהלית ולבצע במקומה את המטלות המוטלות עליה." (עע"מ 9018/04 סאלם מונה נ' משרד הפנים, (פורסם במאגרים, 12.9.05) פסקה 11) ר' גם עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פ"ד נט (6) 411, 416 (2005)). ההחלטה לסווג את הפנייה של העותרים ואחרים במצבם כפנייה שאיננה בקשה חדשה או בקשה לעיון מחדש מצויה בתוך מתחם הסבירות ובמסגרת שיקול הדעת הרחב הנתון למשיב.




יובהר - אף שמדובר בבקשה שמתיימרת להיות בקשה פרטנית למקלט המדובר למעשה בבקשה קבוצתית או בבקשה משותפת שבה מבוקש המקלט לקבוצה שכוללת את כל חברי מפלגת ה- FPI, שנמצאים בישראל ופעילים במסגרת סניף המפלגה, באשר הם. הבקשה נשענת על ההנחה כי חברי מפלגת ה- FPI, כולם, צפויים לרדיפה אם ישובו לארצם בשל חברותם במפלגה ופעילותם במסגרתה בישראל וזאת לצד ההנחה העובדתית כי אכן העותרים הם חברי מפלגה.




אין המדובר אפוא בעילה אישית ייחודית אלא בעילה קבוצתית או בעילה משותפת. עמדת המשיב - כי במצב דברים זה לא תידרש עריכת ראיון לכל אחד מהפונים, שמנמק את בקשתו בחברותו במפלגה - היא מתבקשת מאליה. ככל שהמשיב סבור כי הטענה המשותפת לחברי המפלגה, גם אם נכונה עובדתית ההנחה שהעותרים והאחרים הם חברי מפלגה, אינה יכולה להקנות מעמד של פליט - אין כל טעם או צורך בעריכת ראיון פרטני עם כל אחד מחברי הקבוצה. אין לקבל את טענות העותרים לפיהן מחויב המשיב לעריכת ראיון נוסף לפונים מקום בו כבר נערך ראיון פרטני כזה בעבר ומקום בו הטענות החדשות מתבססות על עילה משותפת שלגביה אין לכל אחד מהפונים כל ייחוד לעומת האחרים. לא ניתן גם לקבל את הגישה כי המבקש יכול ל'שמור' או ל'הסליק', כלשון בא כוח המשיב, את טענותיו לשלב הראיון ולא לפרט את העילה האישית שבגינה הוא מבקש מקלט בעת שהוא מגיש את בקשתו.




האיזון שעורך המשיב במסגרת החלטתו בין הרצון וההכרח למצות את הליך הבדיקה באופן מיטבי ולבדוק את הבקשות שראוי לבדוק אותן לבין המשאבים שניתן להקצות לשם כך על רקע ריבויים של מבקשי המקלט והרצון לבדוק את בקשתם בתוך פרק זמן סביר הוא כזה שמחייב סופיות ומחייב הכרעה מתי נדרשת בדיקה מלאה ומתי לא. מטעם זה מאפשר הנוהל דחיית בקשות על הסף ואין מניעה כי גם פניות לבדיקה פרטנית לאחר הסרת מניעה קבוצתית יידונו כך וככל שאין נמצאת עילה למתן מעמד של פליט תדחנה הפניות ללא צורך בקיום כל התהליך הקבוע בנוהל – תהליך שכבר התנהל בעבר לגבי אותם פונים.



זכאות העותרים למעמד של פליט



מכאן, ועל אף התמקדות העותרים בטענות הפרוצדורליות, אתייחס בקצרה גם להיבט המהותי ולשאלה האם הונח בסיס למתן מעמד של פליט לחברי מפלגת ה- FPI בישראל. שאלה זו נדונה על ידי בית משפט זה (כב' השופט ד' מינץ) בפסק הדין בעת"מ (י"ם) 19887-04-12 Roland Kali Gbogou נ' משרד הפנים, (פורסם במאגרים, 24.5.12) והנימוקים שם יפים גם לכאן (בפסק הדין נדחתה עתירה דומה על הסף. ערעור שהוגש על פסק הדין טרם התברר).




נקודת המוצא לבדיקה זו היא כי אין למעשה מחלוקת ממשית בדבר תחולת האמנה בדבר מעמדם של פליטים 1951 בישראל ועל עמדת המדינה כי היא רואה את עצמה מחויבת להוראות האמנה (ר' עע"מ 8675/11 מספן מזמור טדסה נ' יחידת הטיפול במבקשי מקלט, (פורסם במאגרים, 14.5.12) פסקה 7; עע"מ 2244/12 פלונית נ' משרד הפנים, (פורסם במאגרים, 21.8.12) פסקה 18) (להלן: "פלונית").




הגדרתו של פליט לפי האמנה היא של מי שנמצא מחוץ למדינת האזרחות שלו בשל:


"פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור."



על המבקש הכרה כפליט להוכיח אפוא קיומו של פחד מבוסס (Well founded fear) מרדיפה; קיומה של רדיפה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי או להשקפה מדינית מסוימים וקשר בין הפחד האמור לבין אי רצונו להיזקק להגנת מדינת האזרחות שלו (ר' פסק דינה של כב' השופטת נ' בן-אור בעת"מ (י"ם) 53025-07-11 TEBEKE נ' משרד הפנים (פורסם במאגרים, 7.3.12) פסקה 14 וההפניות שם).




הנימוק לבקשת העותרים הוא פעילות שביצעו כחברי מפלגת ה- FPI בישראל לאחר שהגיעו אליה. נימוק זה עמד בבסיס טענות העותר ולימים הוכלל גם במסגרת התיקון לעתירה גם בהתייחס לעותרת. השאלה הנשאלת היא האם הונחה תשתית לקבוע כי עצם החברות של העותר, העותרת ואחרים במפלגת ה- FPI, שהחלה בעת שהותם בישראל, מקימה פחד מבוסס היטב מרדיפה בארצם.




בהיבט העובדתי נשענת טענת העותרים לחברות במפלגת ה- FPI על מסמכים שהמציאו לאחר הגשת העתירה ומהם נלמד כי הם מופיעים ברשימת החברים במפלגה שהם תושבי ישראל. כפי שתיארתי לעיל קיים ספק רב באמינות הטענה מלכתחילה מקום בו העותר הצהיר בעת שרואיין בדיון הראשון בעניינו כי אינו חבר במפלגה כלל וכן כי הוא אוהד את מפלגת האופוזיציה דאז, שהיא היום מפלגת השלטון, שממנה הוא חושש כעת. מכל מקום גם אם נצא מנקודת הנחה כי אכן מדובר בחברים באותה מפלגה אין הדבר מספק לקביעה כי קיים פחד מבוסס היטב מרדיפה.




בהקשר זה מבוססת עמדת המשיב על מספר אדנים ובהם עמדת משרד החוץ בנוגע להסרת ההגנה הקבוצתית לנתיני חוף השנהב, שממנה עולה כי חל שינוי במצב הקיים בחוף השנהב. לפי נייר העמדה העימות האלים במדינה פסק בחודש אפריל 2011 ובערים הגדולות מורגש קיומם של שלטון מרכזי, חוק וסדר ובטחון אישי. המדינה חזרה לתפקד, נפתחו כל נמלי התעופה, הים והבנקים. האו"ם החל באמצעות ה- UNHCR וה- IOM לסייע לחזרה מרצון של אזרחי חוף השנהב מהמדינות השכונות ונחתמו הסכמים להסדרת חזרה זו. במסמך מתוארת פנייה לשגריר ישראל בחוף השנהב שמסר כי מזה למעלה מתשעה חודשים יש נשיא חדש וממשלה חדשה במדינה. הנשיא זוכה לגיבוי וסיוע בינלאומי רחב לרבות מצרפת, ארה"ב והאיחוד האירופי. נעשים מאמצים לאחד מחדש את כוחות הביטחון ולפרוש אותם על פני כל שטח המדינה. הדיווחים המשודרים בתקשורת מדי פעם על אלימות מקומית מצביעים על כך כי בעיקרה היא נושאת אופן פלילי והמצב במדינה בטוח ללא שיש איום על בטחון. קיימים אירועים באזורים בודדים במערב המדינה בקרבת הגבול עם ליבריה בהם יש תקריות ספורדיות הנובעות מבעלות על הקרקע אך הם מוגבלים גיאוגרפית ובהיקפם. במסמך אין כל התייחסות לכך שחברות במפלגה מסוימת מביאה להתנכלות של השלטון.




בנוסף נסמך המשיב על דיווח שהעביר מזכ"ל האו"ם מיום 29.6.12 (נספח 4 לכתב התשובה) ובו מתוארים המאמצים לגבש הסכמה לאומית רחבה בחוף השנהב תוך שילוב מפלגת ה- FPI והאו"ם. מאמצים אלה כוללים מפגשים בדרגים שונים של אנשי המפלגה עם גורמי השלטון ויש בכך כדי להצביע על היעדר חשש לפגיעה בפעילי המפלגה.




חלוף הזמן אף הוא יש בו כדי לתמוך בעמדת המשיב שכן העותרים חיים בישראל למעלה מחמש שנים. ספק אם מישהו מכיר אותם או מודע לפעילותם ככל שהיא קיימת ואף הפעילות שהעותרים טוענים לה היא פעילות מינורית ובדרג נמוך. נוכח מכלול הנתונים המופיעים בכתב התשובה החלטת המשיב להסתמך על נתונים אלה אינה כזו שיש להתערב בה גם אם קיימות כתבות אחרות שמצביעות על החשש שלו טוענים העותרים.




עיון בהנחיות נציבות האו"ם לפליטים, שאותן צרפו העותרים, מעלה כי החברות במפלגת ה- FPI אינה כשלעצמה יוצרת את הסיכון אלא הקשרים עם הממשל הקודם של הנשיא לשעבר גבאבו כאשר יש לבחון כל בקשה לפי נסיבותיה ובהתאם לטיב הקשרים (שם, עמ' 26). בהינתן התשתית העובדתית הדלה שהוצגה בעניין זה שכל כולה מתמצה בחברות במפלגה ללא קשר כלשהו עם הנשיא לשעבר או גורמי הממשל שלו ספק אם הנסיבות המתוארות בעתירה מקימות זכות לקבלת מעמד של פליט גם לפי הנחיות אלה. כאן המקום להעיר כי אין בעתירה כל אמירה בדבר נסיבות ייחודיות לעותרים, לפעילותם ולמעמדם במפלגה שיש בו כדי להביא לראייתם כמי שנתונים לסיכון. נסיבות כאלה אף לא הועלו במהלך הדיון.




לכל אלה יש להוסיף כי קיים קושי מסוים גם בהנחת המוצא שהעותרים הם אכן חברי מפלגת ה- FPI מקום בו קודם לכן תמך העותר במפלגה שהיא היום מפלגת השלטון ועתה הוא תומך במפלגת האופוזיציה שמנהיגה היה הנשיא היוצא. השינוי בעמדה הפוליטית הוא אמנם אפשרי אך יש בו כדי לעורר שאלות בדבר אמינות הטענה ואולם, כפי שציינתי לעיל, דחיית הבקשה על הסף מתחייבת וסבירה אף בהתעלם מקושי זה (לעניין הקושי האמור ר' בר"ם 6759/12 פוני קואקו נ' משרד הפנים, (פורסם במאגרים, 24.9.12)).




לסיכום, החלטת המשיב מבוססת על העדפת מידע ונתונים שעמדו בפניו ולפיהם אין מתקיים פחד מבוסס היטב מרדיפה בעניינם של העותרים ואין כל עילה להתערב בה. אף הנתונים המאוחרים למועד קבלת ההחלטה והגשת העתירה שהובאו על ידי העותרים ועל ידי המשיב אין בהם כדי לשנות ממסקנה זו.



הכרה בפליטות בשל אירועים שאירעו במדינה המארחת – SUR PLACE



משהגעתי למסקנה זו הרי שאין צורך לדון בשאלה האחרת והיא הנוגעת לעצם האפשרות לרכישת מעמד של פליט בשל טענת 'פליטות במקום' שנובעת ממעשים שנעשו במדינה המארחת. האפשרות להכיר בעילה זו אינה נקייה מספקות (ר' עע"מ 2244/12 פלונית נ' משרד הפנים, (פורסם במאגרים, 21.8.12)) ובית המשפט העליון השאיר בצריך עיון את השאלה האם עילה זו קיימת במשפט הישראלי. מכל מקום בהקשר זה נדרשים כנות ותום לב של המבקש בהתבטאויות ובמעשים שבוצעו במדינה שבה הוא מבקש מקלט; נדרש כי תהיה סכנה שפעילות זו תובא לידיעת השלטונות בארץ מוצאו וכך גם ההתייחסות הצפויה מצד השלטונות לביטויים ולמעשים אלו אם יובאו לידיעת השלטונות (פסקה 24). אמנם בעניין סלומון הנזכר לעיל הוכרה טענת Sur Place במשפט הישראלי אך מקורה של הטענה באותו מקרה הוא בהתנהגות השלטונות של מדינת האזרחות כלפי הפליט במדינה שבה הוא מבקש מקלט ולא במעשה יזום של המבקש את המקלט. ספק אם במצב הדברים שבפני שבו הביא העותר לצמיחתה של העילה בעצמו – קמה הזכות להכרה בפליטות מטעם זה.



סיכום



העתירה נדחית. על העותרים לעזוב את תחומי מדינת ישראל עד ליום 15.11.12.




אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול מעמד פליט

  2. הכרה כפליט ניגרי

  3. חוק כליאת מסתננים

  4. שחרור פליט בערובה

  5. בקשה להכרה כפליטים

  6. שחרור מסתנן ממשמורת

  7. שחרור מסתננים ממעצר

  8. זכויות פליטים בישראל

  9. קבלת מעמד פליט בישראל

  10. הגנה קולקטיבית פליטים

  11. גירוש מסתננים לאחר עדות

  12. הסתננות מאתיופיה לישראל

  13. מקלט מדיני ליוצאי אתיופיה

  14. זכויות ילדים של מבקשי מקלט

  15. שחרור מסתנן מאפריקה בערבות

  16. מעצר פליט המבקש מקלט בישראל

  17. שוהה בלתי חוקי 10 שנים בארץ

  18. זכויות ילדי מבקשי מקלט בישראל

  19. שוהה בלתי חוקי נשוי לישראלית

  20. האם חובה לערוך שימוע למסתננים ?

  21. הוראת שהייה במתקן "חולות" לאחר תשאול

  22. בקשה למקלט מדיני בישראל לאזרחי חוף השנהב

  23. היתר שהייה בישראל למשתפי פעולה פלסטינים ?

  24. פניה ליחידת האכיפה לגבי שהייה במתקן חולות

  25. מה הקריטריונים לכליאת מסתננים במתקן חולות ?

  26. עתירה כנגד התנהלות משרד הפנים בטיפול בבקשה של פליט

  27. האם מותר לגרש מסתננים לישראל בחזרה לחבל דרפור בסודן ?

  28. קרבות באזור המגורים באפריקה כעילה לקבלת מקלט מדיני בישראל

  29. מתן אפשרות השלמת סידורים בישראל לפני גירוש שוהה בלתי חוקי

  30. זיהוי כנתין סודני - עתירה נגד החלטת יחידת הטיפול במבקשי מקלט

  31. ערעור מנהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין

  32. הרשעה בביצוע עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל

  33. בקשה להיתר שהייה נוכח סכנת חיים ברשות הפלסטינית בשל היותו משתף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים

  34. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון