גמלת סיעוד לעיוור 1. תביעתה של התובעת לגמלת סיעוד נדחתה על ידי הנתבע, על פי מכתב דחיה מיום 16/7/02, בטענה שמידת תלותה של התובעת בעזרת הזולת פחותה מהמידה שקבע המחוקק כמזכה בגמלה. כנגד כך הוגשה התובענה שבפני. 2. הדיון בתובענה זו התעכב במשך זמן ממושך, מאחר שבעלה של התובעת, שתצהיר שלו הוגש מטעמה, לקה בבריאותו (הוא נחבל כתוצאה מנפילה) ולא היה ברור אם הוא יוכל להעיד. בסופו של דבר, התברר כי הוא יכול להעיד, אך אינו מסוגל להגיע לבית הדין, ולפיכך - התקיימה הישיבה בביתם של התובעת ובעלה, ושמעתי את עדותו בבית. לאחר מכן, נקבעה ישיבה נוספת, לשמיעת עדותו של עד הנתבע. בהמשך - הוגשו סיכומים בכתב על ידי הצדדים (סיכומי הנתבע, הוגשו באיחור). הזכאות לגמלת סיעוד 3. גמלת סיעוד נדונה בפרק י' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). בסעיף 223 לחוק מוגדרות, בין השאר, "פעולות יום יום" ו"השגחה". בסעיף 224 לחוק נקבעו דרגות הזכאות לסיעוד על פי התלות בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום יום או הצורך בהשגחה. השיעור המינימלי של גמלת הסיעוד מוענק למי שתלוי במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום, או - למי שזקוק להשגחה. בדיקת מידת התלות בעזרת הזולת, על פי האמור ברישא של סעיף 224(א) לחוק, כפופה להסדרים שנקבעו בין הנתבע לבין שירותי הבריאות והרווחה, כאמור בסעיף 224(ג) לחוק. הערכת התלות שבוצעה לתובעת, כמפורט בדו"ח, היתה על פי אותם הסדרים, המצריכים צבירה מזערית של ½2 נקודות כדי להביא לקביעה שיש תלות במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום. בית הדין הארצי לעבודה אישר את שיטת הערכת התפקוד, כפי שהיא מבוצעת על פי ההסדרים שבין הנתבעת לבין שירותי הבריאות והרווחה, וקבע כי את רצונו של המחוקק יש לפרש כמתחשב לא רק בצרכי ציבור המבוטחים אלא גם באילוצים תקציביים. על פי פרשנותו של בית הדין הארצי לעבודה, המחוקק העדיף לתת את הגמלה למספר רב יותר של מבוטחים, והדבר הביא לכך שאין כיסוי במסגרת ביטוח סיעוד, לכל הצרכים הסיעודיים של המבוטחים. ענין זה מביא גם לכך שאת המונח "פעולות יום יום" יש לפרש כמתייחס לפעולות עצמן ולא לכל העניינים הקשורים אליהן. ראו בענין זה את אשר נפסק בעב"ל 50358/97 עזבון ליבוביץ ז"ל - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, פס"ד מיום 11/10/01), ובעב"ל 500336/97 פירון - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, פס"ד מיום 29/10/01). הערות בענין קביעת העובדות: 4. עמדתו של הנתבע מבוססת על דו"ח הערכת תלות מיום 21/2/02, שבו נרשמו ממצאים של מה שלטענת הנתבע היתה הערכת תלות שנערכה לתובעת (הדו"ח האמור ייקרא להלן: "הדו"ח"). לפיכך, המועד הרלוונטי לתובענה הוא חודש פברואר 2002, ואת גורל התובענה יש להכריע על פי מצבה של התובעת כפי שהיה בחודש נובמבר 2002. 5. מטעם התובעת הוגש, כאמור, תצהיר של בעלה. תצהיר זה נחתם רק בחודש נובמבר 2002, וקשיי התפקוד של התובעת מתוארים בו בלשון הווה. בעת עדותו, לאחר שאישר את נכונות האמור בתצהירו, ולבקשת ב"כ התובעת, אמר בעלה של התובעת כי המצב המתואר בתצהירו הוא זה שהיה בעת ביצוע הערכת התלות. עם זאת, מחקירתו הנגדית, עולה כי אין הדבר כך. בחקירתו הנגדית, אישר בעלה של התובעת כי מה שמתואר בדו"ח הערכת התלות הוא נכון. כשנשאל אם התובעת יכולה לבצע את מה שנרשם בדו"ח הערכת התלות כי היא מסוגלת לעשות - הסביר בעלה של התובעת כי "כיום" היא אינה יכולה לעשות זאת בשל ההתדרדרות במצבה, אך בעת ביצוע הערכת התלות, היא היתה מסוגלת לכך. בנוסף, אישר בעלה של התובעת כי המתואר בתצהירו משקף את המצב שהיה לפני שבעלה של התובעת נפל ונחבל (הוא נפל לאחר שחתם על התצהיר). על סמך זאת, וכשגם בעלה של התובעת אישר שמה שנרשם בדו"ח הערכת התלות הוא נכון, אני סבור שמבחינה עובדתית אין סיבה שלא לאמץ את עדותו של אח בריאות הציבור, מר עבד מסאלחה, שערך את דו"ח הערכת התלות. עדותו של מר מסאלחה לא גרמה לי לפקפק בכך שהעובדות המנויות בדו"ח משקפות את אשר נוכח לדעת בעת הבדיקה (אם כי יש לי השגות על חלק ממסקנותיו, כפי שיוסבר להלן). אשר על כן, העובדות שתשמשנה בסיס לפסק דין זה, תהיינה אלה המנויות בדו"ח הערכת התלות מיום 21/2/02. מהראיות שבפני עולות שהעובדות הבאות היו נכונות במועד ביצוע הערכת התלות: 6. המצב הכללי התובעת, ילידת שנת 1936, מתגוררת בביתה עם בעלה, אשר בעת הרלוונטית לתובענה היה אדם עובד (אם כי סבל מיתר לחץ דם). בנם של בני הזוג מתגורר בבית סמוך. בית התובעת הוא בן קומה אחת, הגישה אליו נוחה, אך יש לעלות מספר מדרגות עד הכניסה לבית. בתוך הבית יש מעברים נוחים ויש גישה נוחה לחדרי הרחצה והשרותים. עיקר הטיפול בתובעת הוא על ידי בעלה. 7. המצב הרפואי התובעת סובלת מליקוי ראיה קשה; יש לה תעודת עיוור. התובעת סובלת גם משיתוק בפלג גופה הימני. ידה הימנית צמודה לגוף ורגלה הימנית - נגררת בעת ההליכה. היא סובלת מכאבים ברגלה הימנית. התובעת מטופלת באופן קבוע בתרופות שמובאות לה על ידי בעלה. התובעת נוטלת את התרופות בעצמה, היא מזהה אותן באמצעות מישוש. 8. ניידות בתוך הבית התובעת מסוגלת לקום בעצמה, להתיישב בעצמה, וללכת בביתה בעצמה באופן יציב. 9. הלבשה התובעת מסוגלת ללבוש ולפשוט כותונות ומכנסיים בעצמה. היא מסוגלת גם לגרוב גרביים ולהסירם, לנעול נעליים ולחלוץ אותן בעצמה. פעולות אלה נעשו בזמן סביר וברצף. בשל ליקוי הראיה שלה, התובעת אינה מסוגלת לבחור בעצמה בגדים מתוך ארון. 10. רחצה התובעת מסוגלת להגיע לחדר הרחצה בעצמה. היא מסוגלת לרחוץ את פניה וידיה ולנגבם. התובעת יכולה להדגים תנועות של רחצה כללית של הגוף, לרבות חפיפת ראש. בפועל, התובעת מתקלחת בנוכחותו של בעלה, מחשש לנפילה, בשל ליקוי הראיה שלה. 11. אכילה ושתיה התובעת אינה מבשלת. בעלה מכין לה את האוכל ומגיש לה. התובעת מסוגלת לאכול בעצמה את המזון המוגש לה. 12. שליטה בהפרשות התובעת שולטת על סוגריה. היא עצמאית בשימוש בשרותים. 13. השגחה התובעת מתמצאת בביתה, מתמצאת בזמן ומדברת לענין. התובעת נשארת לבדה משעה 8:00 עד שעה 13:00. ב-3 החודשים שקדמו לביקורו של מר מסאלחה לא היו ארועים חריגים המלמדים על הצורך בהשגחה. בחינת זכאות התובעת לגמלת סיעוד 14. מהאמור בסעיף 3 לעיל עולה שאת הזכאות לגמלה יש לבחון על פי הערכת התלות שבוצעה ופורטה בדו"ח, ולצורך קביעת הזכאות יש לקבוע שהתובעת תלויה לפחות במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום, או - שהיא זקוקה להשגחה. 15. מר מסאלחה הגיע למסקנה שהתובעת עצמאית בפעולות הניידות בבית, ההלבשה והשליטה בהפרשות, ושהיא זקוקה לסיוע קל ברחצה ובאכילה. כן הגיע מר מסאלחה למסקנה שהתובעת אינה נזקקת להשגחה. על פי שיטת הניקוד של הנתבע, צברה התובעת נקודה אחת. 16. לאור העובדות שנקבעו לעיל, אין אני מסכים עם כל מסקנותיו של מר מסאלחה. לדעתי, מאחר שעל פי ההסדרים שנקבעו בין הנתבע לבין שירותי הבריאות והרווחה יש משמעות לענין בחירת הבגדים והוצאתם מהארון, הרי שאין זה נכון להתעלם ממגבלתה של התובעת בענין זה, למרות שאין מדובר בפעולת היומיום עצמה, אלא בפעולה נלווית. אחרת, תסוכל כוונת המחוקק לתת משקל להסדרים שנקבעו בין הנתבע לבין שירותי הבריאות והרווחה. לפיכך, בענין ההלבשה, נכון לראות את התובעת כזקוקה לסיוע מועט, ועל פי שיטת הניקוד של הנתבע, היה נכון לקבוע לתובעת ½ נקודה לפי הפריט "אינו מסוגל לבחור מתוך הארון בגדים". 17. בחינת תלותה של התובעת בעזרת הזולת לשם ביצוע פעולות היום יום, מביאה למסקנה שהתובעת נזקקת לעזרה מסויימת מהזולת בפעולות הרחצה, ההלבשה והאכילה והשתיה ושהיא עצמאית בפעולות הניידות והשליטה בהפרשות. אין בכך כדי להביא לקביעה שהתובעת תלויה לפחות במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום. בנוסף, לא מצאתי טעות במסקנה שהתובעת אינה זקוקה להשגחה. לסיכום 18. למרות שלא אימצתי את מלוא מסקנותיו של מר מסאלחה, הרי שמצאתי שהתובעת אינה תלויה במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות היום יום ושהיא אינה זקוקה להשגחה. 19. לפיכך, אני דוחה את התביעה. 20. אין צו להוצאות. 21. לאור ההחמרה במצבה של התובעת, שנטענה עוד עם תחילת ההתדיינות בתובענה זו, המלצתי לב"כ התובעת - מספר פעמים - לפעול לשם הגשת בקשה לבדיקה מחודשת. אני מקווה שההמלצות יושמו, שבני משפחתה של התובעת אכן הגישו בקשה כאמור ושהתובעת זכתה לגמלת סיעוד לתקופה שלאחר התקופה הרלוונטית לתובענה זו. 22. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק דין זה יומצא לו. עינייםסיעודעיווריםביטוח לאומי