10 אחוז נכות על צלקת

10 אחוז נכות על צלקת  
הקדמה

  1.                   תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.
  2.                   התובע, יליד 11.8.56 נפגע בתאונת דרכים ביום 15.6.00, כרוכב אופנוע, והגיש תובענתו זו כנגד מבטחת השימוש באופנועו.


3.                  הנתבעת הודתה בחבותה לפצות את התובע והצדדים נחלקו לגובה הפיצוי הראוי כי ייפסק לתובע.
4.                  בית המשפט ערך נסיונות מספר להביא הצדדים לידי הסדר, אך הדבר לא צלח ועל כן נשמעה עדותו של התובע ורעייתו, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
 
הנכות הרפואית
5.                  על פי מיצוות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשל"ו – 1976, צירף התובע לכתב התביעה בקשה למנות מומחים רפואיים. בית המשפט נענה חלקית לבקשה ומינה את ד"ר מ. ליבני, כמומחה בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").
6.                  מעיון בגיליון סיכום מחלה של בית החולים "הדסה", ומחוות דעתו של המומחה עולה כי כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בראשו, בבטנו, בכתף ימין ובברך ימין, והיה מאושפז עד ליום 18.6.00.נ
בבדיקתו את התובע ביום 23.7.01 מצא המומחה כי בכתפיים קיימים טווח תנועה מלא וסימטרי, וקיימת בליטה תת – עורית של המפרק האקרומיו – קלוויקולרי בכתף. טווח התנועה בברכיים –תקין. כן מצא צלקות מעל המרפק מפוזרות, קטנות, שטוחות ולא דבוקות. בבטן קיימות צלקות גדולות אובליות כ- 3X6 ס"מ וכ- 5X3 ס"מ עם שינוי צבע.
בפרק "סיכום ומסקנות" שבחוות דעתו כתב המומחה, כי בבדיקתו את התובע לא מצא שום ממצא קליני או רנטגני בברכיים. בכתף ימין קיימת נקיעה אקרמיו – קלוויקולרית שנראית הן קלינית והן רנטגנית וכן קיימות הצלקות שתוארו. המומחה קבע נכות זמנית בשיעור של 100% למשך חודש וחצי, 50% לחודש נוסף. כן קבע נכות צמיתה בשיעור 5% עקב הפגיעה בכתף ונכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הצלקות.
7.                  הצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם והתובע הגיש תצהיר עדות ראשית. הצעת הפשרה שהוצעה על ידי בית המשפט לא הייתה מקובלת על התובע, ולפיכך הוסיף והגיש תצהיר עדות ראשית של רעייתו ושניהם נחקרו בבית המשפט.
8.                  במהלך העדות בבית המשפט הציג התובע את הצלקות שנותרו בגופו, ובא כוחו ביקש למנות מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, על אף שהמומחה בתחום האורטופדי קבע לתובע נכות בגין הצלקות בשיעור של 10%.
9.                  נעניתי לבקשתו ומיניתי את ד"ר יצחק טוכמן כמומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, כאשר מובהר בהחלטה כי האמור בחוות הדעת הזו לעניין הצלקות תבוא במקום זו שנקבעה על ידי המומחה בתחום האורטופדי. גם מומחה זה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הצלקות.
10.              המומחים לא נחקרו על חוות הדעת שהגישו, ועל כן יש לקבוע כי נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע – 10% בגין הצלקות ו-5% בגין הכתף –מגיעה ל-14.5%.
 
הנזק
נזק לא ממוני
11.              על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשמ"ז – 1986, בהתאם לנכות בשיעור של 14.5%, לרבות 4 ימי אשפוז ובניכוי גיל על פי תקנה 3 לתקנות הנ"ל, ובצירוף ריבית מיום התאונה ועד להיום, זכאי התובע לסך של 21,290 ₪ (מעוגל), כמפורט בתחשיב שצורף לסיכומים מטעם הנתבעת.
הפסדי שכר לעבר
12. בסיכומיה, מבקשת ב"כ התובע לפסוק לתובע סך של 15,000 ₪, על פי הכנסה חודשית של 5,000 ₪, למשך 3 חודשים. ב"כ הנתבעת טוענת, כי המדובר ב"נזק מיוחד", אשר לא הוכח על ידי התובע ועל כן אין לפסוק לו מאומה בגין ראש נזק זה.
13. על פי סעיף 1 לתצהירו של התובע, שהוגש ביום 10.12.01, התובע נשוי ואב ל-14 ילדים, אשר גילאיהם נע מגיל 21 ועד לגיל שלושה חודשים, כאשר שני הגדולים הנם חיילים. בתצהיר עדותו הראשית העיד התובע כדלקמן:
 
"13. עובר לתאונה הייתי אברך בישיבת אור חיים ובנוסף תפקדתי באופן פעיל ומלא בבית בעזרה במטלות הבית הרבות, הסעות קניות וטיפול בילדים.
14. בגין התאונה נעדרתי זמן רב מלימודיי בישיבה.



16. יש לציין כי לאישתי יש חנות צילום ברחוב שמואל הנביא ולכן כל מטלות הבית היו משימות שלי ואפילו הייתי עוזר לה בעבודות החנות.
17. בעבר הייתי איש תחזוקה בישיבת אור החיים וברור שכיום לא אוכל לבצע עבודה כזו" (ההדגשה שלי – א.פ.).
 
מעדותו של התובע בבית המשפט ביום 20.3.02 עולה, כי חזר בתשובה לפני כ-20 שנה וכי בעברו היה איש אחזקה, מסגרות, נהג מונית ועוד, ומזה כ-17 שנים הינו תלמיד בישיבה, ואינו עובד באחת מהעבודות המנויות לעיל. התובע נמצא בישיבה מדי יום משעות הבוקר ועד לשעה 14:00 לערך ולפעמים גם בשעות הערב.
על פי עדותו ההכנסה בחנות היא של כ-4,000 ₪, אולם לא צירף כל אישור לכך.
14.              רעייתו של התובע העידה בתצהירה, מיום 20.2.02, כי היא עובדת ובעלת חנות הצילום שברחוב שמואל הנביא בירושלים, ולפני התאונה שימש בעלה כאיש תחזוקה בישיבה ובנוסף היה עוזר לה בעבודות החנות, כ-4 שעות, וההכנסה בחנות היא כ-5,000 ₪ לחודש.
15.              מעיון בכתב התביעה עולה כי לא נאמר שם מאומה לעניין עבודתו של התובע בחנות לצרכי צילום הרשומה על שם רעייתו (פר' עמ' 2 ש' 3). גם מעיון בדברי התובע ורעייתו בתצהירים ובעדותם בבית המשפט לא הוכח מאומה לעניין הפסדי שכר כלשהם בעבר, עקב פציעתו של התובע, אף אם נאמץ את דברי התובע ואישתו כי היה מסייע בידיה בעבודתה בחנות.
16.              זאת ועוד. מלבד הסתירה שנתגלתה בין דברי התובע כי ההכנסה בחנות היא בסך של 4,000 ₪ לבין דברי רעייתו כי ההכנסה היא של כ-5,000 ₪ לחודש – לא הוכח כי נגרמו הפסדי שכר בסך של 5,000 ₪ לחודש או אף הפסד של שקל אחד, בתקופה שלאחר הפציעה, כבקשת באת כוחו המלומדת. משלא הוכח כלל ועיקר כי לתובע נגרם הפסד שכר כלשהו בעבר יש לדחות הבקשה לפיצוי כלשהו בגין הפסדי שכר לעבר.
 
אובדן כושר השתכרות
17. בסיכומיה ביקשה ב"כ התובע לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע הינה לפחות כשיעור נכותו הרפואית וביקשה לפסוק לו בגין אובדן כושר השתכרות סך שלמעלה מ-86,800 ₪ (ההדגשה במקור - א.פ.). ב"כ הנתבעת טענה כי על פי חוות הדעת של המומחים לא נותרה לתובע כל מגבלה בתנועות ועל כן אין כל פגיעה בתפקודו, ואין לפסוק לו מאומה.ב
18. כזכור, נכותו של התובע נקבעה בשיעור של 10% בגין הצלקות בגופו ובשיעור של 5% בגין הפגיעה בכתף. אשר לצלקות בגופו, אלו נמצאות בשיפולי בטנו, ועל פי קביעת שני המומחים – דר' ליבני ודר' טוכמן – אינן כואבות אלא "מכוערות". הצלקות מוסתרות דרך קבע על ידי הבגדים אותם לובש התובע ואין להן כל השפעה על תפקודו של התובע (השווה: ע"א 3049/93 גירוגסיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792, 799 ד –ה).
אשר לתפקוד הכתף של התובע, נקבע על ידי דר' ליבני בבדיקתו, כי "טווח התנועה מלא וסימטרי", היינו, גם כאן ניתן לקבוע למעשה, כי אין לכך כל השפעה על תפקודו של התובע.
19. נשאלת השאלה, האם יש מקום לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בין אובדן כושר השתכרות?
כעולה מדברי התובע ורעייתו, עבד התובע לאחרונה כאיש אחזקה לפני למעלה מ- 17 שנים !!! ומאז למעשה, תורתו היא אומנותו, היינו התובע אינו עובד כלל ועיקר, אלא מתרכז בלימודיו בישיבה, ואף לא נטען על ידיו, כי הינו מתעתד בשלב כלשהו לשנות ממנהגו זה ולחבור לציבור העובדים לפרנסתם, אלא מסתמך הוא על ההכנסה מהחנות שבבעלות רעייתו, מתשלומי קיצבת הילדים ועוד.
20. בספרו של השופט בדימוס ד. קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, מהדורה רביעית, בעמ' 191, מצינו דברים אלו:
”נכויות בשיעור נמוך, של 5% או אפילו 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה הנטיה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה".
 
 
במקרה דנן, משהוכח כי התובע אינו עובד למעלה מ- 17 שנים, ואף לא נטען כי הינו מתכוון לעבוד בעתיד, וכאשר המדובר בכתף שטווח התנועה שלה מלא וסימטרי, על פי קביעת המומחה מטעם בית המשפט, לא שוכנעתי, כי יש מקום לפסוק סכום כלשהו בגין אובדן כושר השתכרות, הן עקב העובדה כי סבורני שהתובע לא ישוב למעגל העבודה, ואף אם ישוב, כי אז לא ברור באיזה עיסוק ולא נראה שתהיה לו מגבלה כלשהי.
21. אכן, יכול ויהיו מקרים בהם יפסוק בית המשפט פיצויים בראש נזק של אובדן כושר השתכרות בשעה שהינו סבור כי יש בצלקות משום להשפיע בפועל על כושר ההשתכרות, כגון, כאשר הצלקות נמצאות במקום חשוף בגוף, או בפנים, (ע"א 6410/95 יריב אשכנזי נ' עזבון המנוח לסרי ואח', תק-על 98 (2) 857), או כאשר יתכן וישנה משמעות לכך כאשר המדובר בשחקנית תיאטרון (השווה: ת.א (י-ם) 8376/98 בן דוד ענת נ' עילם אמר ואח' (לא פורסם)) או במי שעוסקת במקצוע ההוראה (השווה: ת.א. (י-ם) 23340/97 ביטון יפה נ' חדד יצחק ואח' (לא פורסם)). אך לא כך הם פני הצלקות כאן. אלו כאמור ממוקמות במקום מוצנע בגופו של התובע ואין בהן להשפיע, לדעתי, כהוא זה על יכולת תפקודו של התובע.
 
עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד
22. בנושא העזרה לה נזקק, העיד התובע (בסעיף 5 לתצהירו), כי לאחר שחרורו מבית החולים היה מרותק לביתו ולמיטתו, סבל מכאבים וקשיי נשימה, נזקק לעזרה וסיעוד בפעילות יום-יום כמו רחצה, לבוש וכו', ובני משפחתו וחברים עזרו לו וסעדו אותו כל הזמן.
גם רעייתו של התובע העידה בתצהירה (סעיפים 5 – 6), כי במהלך האשפוז שהתה לצד בעלה, סעדה אותו וטיפלה בו, וכך גם לאחר שובו הביתה כאשר נזקק לעזרה צמודה בפעולות היום-יום.
אשת התובע אף הוסיפה (סעיף 10 לתצהירה), כי בעקבות התאונה בעלה לא יכול היה לתפקד והיא היתה צריכה להתמודד לבד ללא עזרתו בעבודות הבית והטיפול בילדים, בנוסף לעבודה בחנות ועזרה אישית לו, ונזקקה לעזרה רבה מבני משפחה, חברים ושכנים ואף עזרה בשכר,] ואף כיום הינו סובל מכאבים ואינו יכול לסייע בעבודות נקיון הבית ומתקשה בהסעות הילדים, בעריכת קניות ובטיפול בילדים.
על סמך כל זאת, ביקשה באת כח התובע לפסוק לתובע בגין העבר והעתיד סך שלמעלה מ- 63,000 ₪.
ב"כ הנתבעת טענה, כי לא הוכח מאומה באשר לעזרה שניתנה בעבר, ולאור הנכות הקלה, אין מקום לפסוק מאומה באשר לעתיד.
23. מלבד עדויות התובע ואשתו לא הובאו עדים נוספים, שיעידו לענין העזרה שהושיטו לתובע. לא מהמשפחה, לא מהחברים, לא מהשכנים, ואף לא לענין העזרה בשכר, שספק אם אמנם נשכרה. יחד עם זאת, אין ספק כי לאור הנכויות הזמניות שקצב דר' ליבני לתובע, נפגעה יכולתו לסייע בעבודות הבית כפי שנהג לעשות, ודומה כי אף נזקק לעזרת רעייתו ואחרים בשעותיו הקשות לאחר התאונה שנמשכו מספר שבועות.
לא למותר להזכיר, את הצלקות הנרחבות מהן סבל התובע בסמוך לאחר פציעתו ואין ספק כי אכן נזקק לעזרת אחרים. משלא הובאו כל ראיות לענין מתן עזרה בשכר רשאי בית המשפט לערוך אומדנא בדבר הסיוע שהושט לתובע גם על ידי בני המשפחה .ו
הלכה פסוקה היא, כי יכול בית המשפט להיזקק לטענה בנושא עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך ואף יכול לערוך אומדנא ובלבד שישתכנע כי העזרה שהושטה ניתנה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א 93/73 שושני נ. קראוז, פ"ד כח(1) 277 - 280; ע"א 370/99 פרפלוצ'יק נ. מוטס ואח', פ"ד לד (3) 551 - 553; ע"א 92/83 שמש נ' בר דוד ואח', פ"ד מ (1) ע' 225; ע"א 142/89 גמליאל ואח' נ. אושיות חברה לביטוח בע"מ, תק-על 90 (3) 683, 685). עם זאת היו מקרים בהם היה סבור בית המשפט כי אם העזרה ניתנה כ" עזרה מקובלת הניתנת במסגרת חיי משפחה תקינה" לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין כך (ע"א 327/81 ברמלי נ. חפוז, פ"ד לח (3) 580, 588; ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי ואח', פ"ד לט (1) 477, 493).נ
24. על דרך האומדן, בהתחשב במגבלותיו הראשוניות של התובע ובהערכתי לעזרה שניתנה מעבר לזו שבני משפחה אמורים להושיט למי מבני המשפחה שנפגע, ובכך שאת הטיפול שנהג לטפל בילדיו עשו אחרים, הנני פוסק לתובע בגין עזרת הזולת לעבר סך של 10,000 ₪.
25. אשר לעתיד, איני סבור כי התובע מוגבל בתפקודיו, ואין הצדקה לפסוק לתובע מאומה .ב
 
הוצאות בעבר
26.              בסיכומיה ביקשה ב"כ התובעת, על סמך האמור בסיף 18 לתצהיר התובע, לפסוק לו החזר הוצאות שנגרמו לו בגין נסיעות, רכישת תרופות, תחבושות ומשחות וכיו"ב כדלקמן:
"(א) בגין הוצאות בפועל לפי הקבלות שצורפו לתצהיר עדותו הראשית של התובע.
(ב) בגין הוצאות נוספות שהקבלות בגינן לא נשתמרו סך נוסף של 1,500 ₪".
 
 
ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה, כי אין מקום לפצותו בשל הוצאות רפואיות שכן זכאי הוא לקבל טיפולים מקופת חולים. עוד טענה כי מן הקבלות שצירף התובע לתצהירו, קשה לברר אילו הן קבלות בגין הוצאות שקשורות לתאונה, ואילו לא. עוד העירה ב"כ הנתבעת, כי טענתו של התובע, כי לא שמר בידו קבלות נוספות מגוחכת היא, שכן שמר וצירף קבלות על סך 15 או 20 ₪....ו
הוצע לפצות את התובע בסך של 500 ₪.
27. בית המשפט העיר לא אחת, וטוב שהדבר ייעשה בפעם נוספת כעת, כאשר ב"כ התובע מתחילה לצעוד את צעדיה בבתי המשפט, כי אין לצפות שבית המשפט יערוך במקומה סיכום של הסכומים הנקובים בקבלות. בית המשפט מצפה לראות בסיכומים טבלה, ובה יפורטו ההוצאות, מועדן, ומטרת ההוצאה, שאחרת ימנע בית המשפט מלפסוק סכום כלשהו.
מעיון בקבלות הניתנות לפיענוח, דומה, כי חלק נכבד מההוצאות היו לנסיעות במוניות, ואין כל פירוט לצורך מה נסע התובע במונית, ומהיכן להיכן. טול לדוגמא, חשבונית של מונית על סך 40.70 ₪ מיום 27.6.00, סיום הנסיעה הנקובה היא 22:25. או חשבונית מבית מרקחת "מדי פלוס" מיום 30.6.00 על סך 470 ₪. האם לא ניתן היה לקבל ציוד זה בקופת חולים?
מכל מקום, על סמך הקבלות שצורפו, ללא הקבלה עבור גרירת הרכב, הנני פוסק לתובע, על דרך האומדן סך של 2,500 ₪, נכון להיום.
 
סיכום:
28. המורם מן האמור הוא, כי בגין נזקיו והוצאותיו של התובע עקב תאונת הדרכים מיום 15.6.00, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:
א. נזק לא ממוני - 21,290 ₪.
ב. עזרה וסיעוד לעבר - 10,000 ₪.
ג. הוצאות לעבר - 2,500 ₪.



ס"ה 33,790 ₪.
 
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע לאגרת בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל, וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הפסוק בצירוף מע"מ כחוק.
29.              המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
 
ניתן היום ג' בשבט, תשס"ג (6 בינואר 2003) בהעדר הצדדים.נ

אהרן פרקש, שופט      
 
 
 



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צלקת - אחוזי נכות

  2. צלקת בשורש האף

  3. צלקות בפנים כתוצאה מתאונה

  4. צלקות בשוקיים תאונת דרכים

  5. צלקת בבטן 10% נכות

  6. ועדה רפואית - צלקת

  7. צלקת ביד ביטוח לאומי

  8. 10 אחוז נכות על צלקת

  9. נכות של 1% בגין צלקות

  10. צלקות ברגל - ועדה רפואית

  11. צלקת בקרסול - אחוזי נכות

  12. צלקת - דוגמאות לפיצויים תאונות דרכים

  13. פסקי דין על צלקות אגף השיקום

  14. פיצוי בגין נזק בלתי ממוני על צלקות

  15. אחוזי נכות על צלקות - ביטוח לאומי

  16. השפעת צלקות בפנים על כושר ההשתכרות

  17. נכות 10% לפי סעיף 75 (1)(ב) בגין צלקת ניתוחית

  18. נותרה בגבו צלקת ניתוחית עם סימני תפירה לכל אורכה

  19. חוות דעת על 10% בגין צלקת בולטת, מכערת הממוקמת במצח

  20. נטען כי הוועדה הרפואית לא התייחסה לצלקות המכערות ביד

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון