הלם קרב במלחמת יום הכיפורים

הלם קרב במלחמת יום הכיפורים
רקע דיוני וגדר המחלוקת


המערער ששירת בצבא בזמן מלחמת יום הכיפורים הוכר על ידי קצין התגמולים כמי שנגרמה לו פגיעה נפשית (הלם קרב) במהלך המלחמה. ההכרה ניתנה החל מיום 22.12.2004.




לטענת המערער יש להכיר בו כנכה החל ממלחמת יום הכיפורים או למצער מעת הגשת בקשתו להכרה. המשיב טוען כי פעל כדין בעת שהכיר במערער כנכה מהמועד שבו הכיר.




המחלוקת בין הצדדים היא בשתי שאלות:




האם יש להכיר במערער כנכה רטרואקטיבית החל ממלחמת יום הכיפורים?




ככל שלא, האם יש להכיר בו כנכה מהמועד שבו טוען המערער כי הגיש את בקשתו להכרה – 1.11.2001.




הצדדים הסכימו כי תידון תחילה השאלה השנייה וזאת על בסיס המסמכים שבתיק וסיכומי הטענות שהגישו.




מתוך המסמכים שהוגשו אין  למעשה מחלוקת על כך שהמערער פנה לראשונה לקצין התגמולים ביום 1.11.2001. ועדה רפואית בעניינה של פניה זו התכנסה ביום 19.11.2003. ההחלטה ניתנה ביום 15.12.2003. במסגרת החלטה זו נקבעה למערער נכות בגובה של 10%.




בשלב מאוחר יותר, ביום 22.12.2004, פנה המערער בתביעה להחמרה. בעקבות התביעה נבדק המערער פעם נוספת ונקבעה לו נכות בגובה של 20%.  נכות זו נקבעה למערער החל ממועד הפנייה בתביעה להחמרה ומאותו מועד הוא מקבל תגמולים כנכה. במקביל, באותו יום, הגיש המערער ערעור לועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959, (להלן: "ועדת הערעורים") ובה הלין על הקביעה. ערעור זה נמחק.




בקשתו החלופית של המערער להכיר בו כנכה החל מהמועד הראשון שבו פנה, 1.11.01, נדחתה על ידי המשיב בנימוק שביחס לאותה החלטה מיום 15.12.03, לא הוגש ערעור לוועדה הרפואית העליונה, והערעור שהוגש לועדת הערעורים נמחק, ולפיכך מדובר בהחלטה חלוטה.




המערער טוען, כי הגיש גם הגיש, ביום 6.1.04, ערעור לוועדה הרפואית העליונה (להלן: "הערעור לור"ע") וצירף עותק ממנו, הנושא חותמת "נתקבל" של המשיב מן התאריך הנ"ל (נספח ח' לכתב הערעור דנן). הערעור לור"ע לא נדון על ידי הוועדה הרפואית העליונה, ועל כן, כך טוען המערער, יש לראותו כמי שהגיש ערעור על ההחלטה של הוועדה מדרג ראשון, זו טרם נידונה וכפועל יוצא מכך היא עדיין אינה חלוטה, ולכן הוא זכאי להכרה ממועד הגשת התביעה הראשונה – 1.11.2001.




המשיב חולק על כך שהערעור לור"ע הוגש כלל, וטוען כי אין ברשותו העתק מאותו ערעור. טענה נוספת שמעלה המשיב היא, כי המערער הגיש ערעור על אותה החלטה ביום 22.12.04 (ע"נ 100/04), שבמסגרתו תקף את אותה החלטה. ערעור זה נמחק ביום 4.6.06 על ידי ועדת הערעורים ולכן הפכה ההחלטה חלוטה.




בעניין זה מפנה המשיב לנוסח האמור בהודעת הערעור ולפיו 'המערער שלא היה מיוצג, והסובל מפגיעה נפשית, הגיש בעצמו ערעור, שהוגש למשיב ביום 6/1/04 והוחזר לו'.




לכך משיב המערער כי אין מדובר באותו ערעור: הערעור שהגיש המערער ביום 6.1.04 היה לועדת הרפואית העליונה בעוד שהערעור שהוגש על ידי בא כוחו לועדת הערעורים הוא ערעור שונה שדן בשאלות אחרות. עוד טוען המערער בתגובתו לסיכומי המשיב, כי התקיים דיון בוועדה הרפואית העליונה אולם הוא לא התייחס לתביעה להחמרה, ולכן ניתן לראות כאילו התייחסה לערעור לור"ע שלא נידון.


דיון


כאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם יש לראות במסמך שהמערער הגיש לוועדה הרפואית העליונה ביום 6.1.04, וככל הנראה הוחזר לו, כערעור עצמאי, שהביא לכך שאין המדובר בקביעה חלוטה בכל הנוגע לפניה מיום 1.11.01, וכפועל יוצא מכך, משנקבע כי הנכות היא 20% יש להחיל אותה באופן רטרואקטיבי כעמדת המערער, או שלא הוגש כלל הערעור לור"ע, וגם אם הוגש – בוטל, ומכל מקום הערעור שהוגש בהמשך על ידי המערער לועדת הערעורים ונמחק 'בלע' את אותו הליך בו נקט המערער בעצמו, ולמעשה הקביעה הראשונה הפכה חלוטה ולכן ההחלטה לעניין ההחמרה חלה ממועד הגשת תביעת ההחמרה.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים מצאנו להעדיף את עמדת המשיב.



קו פרשת המים במקרה זה, הוא הערעור לור"ע, שלטענת המערער הוגש ביום 6.1.04. המערער צירף העתק של כתב הערעור לור"ע, נושא חותמת של המשיב מיום 6.1.04, ויש לפיכך לצאת מהנחה כי הערעור הנ"ל אכן הוגש במועד הנ"ל. נדחית אפוא טענת המשיב השוללת את עצם הגשת הערעור לור"ע.




השאלה היא, האם יש לראות בערעור זה בבחינת הליך שהיה ועודו תלוי ועומד, משך כל השנים שחלפו מאז הגשתו, באופן שהותיר את ההחלטה מיום 15.12.03 בלתי חלוטה. אנו סבורים כי התשובה לשאלה זו אינה תואמת את עמדת המערער.
ביום 22.12.04, בעת שהיה כבר מיוצג, הגיש המערער ערעור לוועדת הערעורים. בא כוח המערער, הזכיר בכתב הערעור לוועדת הערעורים את הערעור לור"ע מיום 6.1.04, וציין ביחס אליו כי זה הוגש על ידי המערער בעצמו וכי הוא "הוחזר לו". בא כוח המערער לא ביאר מדוע הוחזר למערער הערעור לור"ע, מדוע לא הוגש מחדש, האם הסכים המערער לכך שהערעור יוחזר לו; שמא הערעור הוחזר לו לבקשתו? שמא בהסכמתו ? ומה עמדתו של בא כוח המערער ביחס לעובדה שהערעור לור"ע הוחזר למערער? אמר "הוחזר לו" ולא יסף.

מכלל כל אלו הלאווין, היינו מכל אלו הדברים שלא ביאר בא כוח המערער, אנו שומעים הן אחד ברור. המערער ובא כוחו ידעו שהערעור לור"ע חדל מלהתקיים, כיוון שהוחזר למערער מסיבה כלשהי, ומשיצא את כותלי המשיב, שוב אין כל כוונה או יכולת לדון בו. ידעו, ומשלא עשו מאומה על מנת לשנות את מצב הדברים, יש להסיק כי אף קיבלו.



אילו סברו המערער או ב"כ, לפחות עם הגשת הערעור בשלהי 2004, כי אותו ערעור לור"ע הוחזר לידי המערער שלא כדין, וכי מן הדין שיחזור וייקלט אצל המשיב, לאחר החזרתו, או שיש להגישו מחדש, חזקה עליהם שהיו עושים את הדרוש על מנת לוודא שכך יהיה.




העובדה שבא כוח המערער הגיש בשם המערער ערעור לוועדת הערעורים, וציין כי כשנה קודם לכן הוגש הערעור לור"ע, על אותה החלטה, ואף הדגיש בדבריו את העובדה ש"המערער שלא היה מיוצג, והסובל מפגיעה נפשית, הגיש בעצמו ערעור", מלמדת לכאורה שבא כוח המערער ראה בערעור לור"ע הליך שננקט בטעות על ידי המערער - כאשר את הטעות הזו ייחס למצבו הרפואי של המערער, או חוסר הבנתו המשפטית – או, למצער, ראה בהליך ככזה שהמערער ויתר על מיצויו, מייד לאחר הגשתו, ובחר לצעוד בנתיבים אחרים – בקשה להכרה בהחמרה, ופנייה לוועדת הערעורים.




המסקנה הנ"ל מתחזקת נוכח העובדה שהמערער בסיכומיו, לרבות בסיכומי התשובה שבחר להגיש, בחר שלא להתייחס כלל לנקודה מרכזית במחלוקת שבפנינו, היינו לעובדת החזרת הערעור לור"ע לידי המערער. חוסר ההתייחסות מצד המערער לעניין זה, מעורר תמיהה מיוחדת לאור העובדה שבא כוח המערער הוא הוא שניסח בזמנו את צמד המילים "הוחזר לו", וככל שהוא סבור שיש להעניק לביטוי זה פירוש או משמעות שונים מאלו העולים מתוך ההקשר, אותם פרשנו לעיל, ניתן היה לצפות שיטרח להבהיר מה עמד מאחורי דבריו אלו - מה הייתה הסיבה להחזרת הערעור לידי המערער, האם היה זה לבקשתו או בהסכמתו, ומדוע אין לראות בכך משום סיום ההליך. בא כוח המערער בחר להתייחס רק לשתיים מתוך שלוש החוליות החיוניות לצורך קבלת עמדת מרשו: לעובדה שהוגש ערעור לור"ע ולעובדה שהוא לא נידון. לחוליה האמצעית, לפיה הערעור הוחזר למערער, בא כוח המערער בחר שלא להתייחס. במצב דברים זה, גם אם קיימת עמימות בנוגע לסיבת החזרת הערעור לור"ע לידי המערער, לא סביר לבסס עליה הקלה עם המערער, בה בעת שהוא עצמו בחר להנציח את העמימות הזו.

משכך, אין לנו אלא להניח כי הערעור לור"ע עבר מן העולם עוד בטרם נידון, כאמור.

לאור כל האמור, אנו דוחים את הערעור בשאלה שהועמדה להכרעה ומאשרים את החלטת המשיב לפיה זכאות המערער לגמולים בגין 20% נכות תחילתה במועד הגשת בקשתו להחמרה.

המערער יודיע בתוך 30 יום את עמדתו באשר להמשך ההליכים בכל הנוגע לערעורו המתייחס להכרה החל ממלחמת יום הכיפורים. בעניין זה מוצע כי המערער יבחן אם יש מקום להמשך הדיון באותו חלק של הערעור, נוכח הוראות סעיף 18 (א') לחוק הנכים.

באשר להוצאות הערעור, וכן בשאלת ההוצאות הנוגעות להחלטה מיום 19.5.11, ניתן את דעתנו בעת מתן פסק הדין הסופי, בין שזה יינתן בתוך זמן קרוב, אם המערער יחליט כי הוא אינו עומד על דיון בטענתו להכרה ממועד המלחמה, ובין שזה ינתן לאחר שידון גם החלק הנוסף של הערעור.
ניתן היום, ח' תמוז, תשע"א, 10 יולי 2011, בהיעדר הצדדים.


129371


ארנון דראל, שופט ד"ר יעקב אסף עו"ד מנחם שח"ק                          
יו"ר            חבר            חבר      



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פעולה מלחמתית

  2. ביטוח נזקי מלחמה

  3. הרג פלסטינים בטעות

  4. פיצוי על נזקי מלחמה

  5. פיטורים של נכה מלחמה

  6. פיצויים על נזקי מלחמה

  7. חוק פיצוי על נזקי מלחמה

  8. פציעה במלחמה - ועדה רפואית

  9. חסינות המדינה פעולה מלחמתית

  10. הלם קרב במלחמת יום הכיפורים

  11. פיטורי נכה צה''ל - נכה מלחמה

  12. העסקת נכי מלחמה יחסי עובד מעביד

  13. סמכות בית דין צבאי לדון שבויי מלחמה

  14. הפסדי השתכרות בגלל מלחמה - ועדת ערר

  15. האם כל פעולה צבאית היא פעולה מלחמתית ?

  16. האם "אינתיפאדה" נחשבת כ"מלחמה" לפי החוק ?

  17. נטל ההוכחה בתביעות נזיקין בגין פעולה מלחמתית

  18. פיצוי על נזקי מלחמה - מוסדות חינוך לא רשמיים

  19. לא כל פעולה צבאית נחשבת "פעולה מלחמתית" לפי החוק

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון