אחריות שומר משנה מכוניתו המבוטחת על-ידי התובעת ("שירביט") הוכנסה לתיקון במוסך הנתבעת 1 ("גבי את ארז"). עוד בטרם החל התיקון במוסך זה, הועברה המכונית לטיפול של איזון גלגלים וכיוונם (כיוון פרונט) אצל הצד השלישי ("מעבדות פרונט"). בתום הטיפול במכונית, התבקש עובד של הצד השלישי (צד רביעי 3, נסראללה), שהיה גם מי שנהג את המכונית ממוסך גבי את ארז אל מעבדות פרונט, להחזיר את המכונית אל המוסך. תחת זאת, גנב נסראללה את המכונית. הוא נתפס על-ידי המשטרה, הועמד לדין, הורשע ונגזר עליו בין השאר, עונש מאסר. שירביט שכאמור ביטחה את המכונית, שילמה לבעל הרכב, מר שמעון קראוס, בהתאם לפוליסת הביטוח סכום השווה לשווי המכונית על-פי המחירון, בניכוי ההשתתפות העצמית. מכאן תביעתה נגד מוסך גבי את ארז, לשפותה בגין סכום הפיצוי והוצאותיה לחוקר, ובסך הכול 65,250 ₪. מוסך גבי את ארז הגיש הודעת צד שלישי למעבדות פרונט, שעובד שלהם כאמור, גנב את המכונית. מעבדות פרונט הגישו הודעה לצד רביעי בין השאר נגד חברת הביטוח המבטחת אותה (איילון) ונגד נסראללה, אשר לא אותר ולכן כתב התביעה כלל לא הומצא לו. ההסדר הדיוני 2. כאמור בהחלטה מיום 18.3.2011, המפרטת את הסכמות הצדדים מאז הדיון מיום 16.12.2010, בהתאם להסכמת הצדדים, פסק הדין יינתן על דרך הפשרה בהתאם לסמכות בית המשפט לפסוק כך לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ותיכלל בו הנמקה קצרה. פסק הדין כאמור, יינתן על סמך תצהירי עדות ראשית שהגישו הצדדים (למעט הצד הרביעי 1, איילון, שהסתפקה בהגשת פוליסת הביטוח), ועל סמך סיכומי טענות הצדדים שהוגשו בכתב (מטעם שירביט ביום 2.5.2011; מטעם גבי את ארז ביום 26.5.2011; מטעם מעבדות פרונט ביום 27.6.2011; ומטעם איילון היום, 4.7.2011). עיקר העובדות 3. העובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת. תחילה יובאו עיקריהן. 4. קראוס, בעל המכונית, הצהיר בתצהירו שביום 9.3.2007 נפגעה מכוניתו פגיעה קלה בתאונה שבה היה מעורב, וביום 12.3.2007 הביא את המכונית אל מוסך גבי את ארז לתיקון. לאחר בדיקתה על-ידי השמאי וקביעתו כי יש צורך לתקן את הפגוש ולבצע איזון גלגלים, השאיר קראוס את המכונית במוסך. הוא מסר לבעל המוסך את מפתחות המכונית ואת הקוד המאפשר את פתיחתה והלך לדרכו. בשעות הערב נמסר לו שהמכונית נגנבה על-יד עובד של מעבדות פרונט, שלשם אמור היה הרכב לעבור לצורך איזון הגלגלים. 5. עיקרי הדברים הובאו גם בתצהירו של מר ארז אידליץ, בעל מוסך גבי את ארז. יחד עם זאת, לטענתו, לא היה קשר בין הצורך בהחלפת הפגוש לבין איזון הגלגלים שהשמאי קבע שיש לבצע. בעניין זה יוער כבר עתה, שקשה לקבל טענה זו, מכיוון שאין מחלוקת שהשמאי נדרש לבדוק את נזקי התאונה, ויש להניח שהחלפת הפגוש ולא הובאה ראיה הסותרת את העובדה ששני התיקונים נבעו מהפגיעה בתאונה. עוד טען מר אידליץ, שהבהיר לקראוס שאיזון גלגלים לא נעשה אצלו, אלא במעבדת כיוון פרונט, ולכן רק עשה מעין שירות, שאינו חלק מהעבודה שנדרש לבצע, והסכים ליצור קשר עם מעבדות פרונט כדי שייקחו אליהם את המכונית לאיזון הגלגלים. עוד הבהיר שאמר לקראוס שיהיה עליו לשלם את הסכום שיתבקש על-ידי מעבדות פרונט. בהסכמת קראוס כך נעשה, ולאחר שהרכב הועבר אל מעבדות פרונט באמצעות הנהג שלהם, נסראללה, והעבודה בוצעה, המכונית נגנבה על-ידי נסראללה. אידליץ הוסיף עוד, כי מאחר שחברת הביטוח (שירביט) עדיין לא אישרה את התיקון, גם לא נחתם הסכם עם קראוס או עם שירביט גם לשם החלפת הפגוש. לטענתו, המכונית אפילו לא הוכנסה אל המוסך, אלא נותרה בחנייה החיצונית בשטח הציבורי. 6. מר שמעון עלפי בעלי מעבדות פרונט ומר רועי מזרחי, אחד מעובדיו, הצהירו על העובדות כמתואר, שלפיהן הנהג נסראללה שעבד אצלם במוסך הביא את המכונית ממוסך גבי את ארז לביצוע איזון הגלגלים. בתום העבודה הוא אמור היה להחזירה אל מוסך גבי את ארז, אלא שתחת זאת, גנב את המכונית. כפי שעולה מנספחי תצהיריהם, הכוללים בין השאר עדויות שנגבו על-ידי המשטרה, כתב האישום שהוגש נגד נסראללה, הכרעת-דין וגזר-דין בעניינו, נסראללה אכן הורשע בגניבת המכונית, ובמסגרת גזר הדין אף הוטל עליו עונש של מאסר. עוד עולה מתצהיריהם, שנסראללה התקבל אצלם לעבודה כשבוע לפני הגניבה הנדונה, לאחר שהופנה על-ידי שירות התעסוקה, וכי לא הייתה להם כל סיבה לחשוד בכשרותו. הם התרשמו שהוא מהימן ומסור, ומזרחי אף הפקיד בידיו את מכוניתו הפרטית ואת צרור המפתחות שלו, שכלל גם את מפתחות מכוניתו וגם את אלו של ביתו. לא זו בלבד, אלא שקודם לגניבת המכונית הנדונה, נהג נסראללה מכוניות יקרות בהרבה, ולא הייתה כל תקלה. עוד טען עלפי בתצהירו, שרכש מאיילון פוליסת ביטוח שנקראת "הכל בה - פוליסה לביטוח בתי עסק לתיקוני רכב". לפי הבנתו, על חברת איילון שאצלה ביטח את עסקו אכן לכסות את נזקי הגניבה, לאחר שפעל כשורה ולא הייתה כל סיבה שיצפה את אשר אירע. 7. חברת הביטוח איילון, המבטחת את מעבדות פרונט, לא הגישה תצהיר מטעמה, אלא הסתפקה בהגשת פוליסת הביטוח ("הכל בה"). לטענתה בהתאם להוראות פרק 3 שעניינו "ביטוח פריצה", והוראות פרק 8, שעניינו "ביטוח חבות צד שלישי", המצויים בחלק ה', שעניינו "פרקי הכיסוי", אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען. עוד הוסיפה שלפי הוראת סעיף 12.267 (בפרק 5), הפוליסה אינה מכסה "אחריות וסיכון אשר עשוי להתרחש בגין אחריות מקצועית ורשלנות מקצועית של המבוטח" (פסקה 4 בהודעת בא-כוח איילון, שצורפה לפוליסת הביטוח). עיקרי טענות הצדדים 8. אקדים ואומר שבמסגרת טענותיהם, העלו הצדדים שלל טענות, שיכול שהן ראויות היו לדיון נרחב. אולם בנסיבות העניין, לאור הסכמת הצדדים למתן פסק-דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט, והגם שהוסכם שפסק הדין יכלול גם הנמקה קצרה, לא ראיתי לעסוק בכל אותן שאלות. לפיכך נעמוד רק על עיקרי טענותיהם של הצדדים. 9. שירביט (התובעת) פרטה תחילה את הרקע העובדתי, תוך שהיא מבקשת להראות שאיזון הגלגלים נדרש כחלק מהתיקון שהיה צורך לבצע במכונית בעקבות פגיעתה בתאונה שבה הייתה מעורבת. בנסיבות אלו, לטענתה, חלות על ההתקשרות שבין קראוס למוסך גבי את ארז הוראות חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974. סעיף 6 בחוק זה קובע שהאחריות החלה על הקבלן במקרה של אבדן הנכס או במקרה של נזק שנגרם לו, היא זו הקבועה בחוק השומרים, תשכ"ז-1967, באשר לשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. לאור העובדות כמתואר, מבקשת שירביט לדחות את טענות מוסך גבי את ארז, כאילו רק תיווך בין קראוס לבין מעבדות פרונט. בפועל, השמאי כבר קבע מה העבודה הדרושה, הוזמן הפגוש לשם ביצוע העובדה לאחר חזרתו ממעבדות פרונט. בעניין זה ביקשה שירביט גם להסתמך על דברים שאמר אידליץ בעל המוסך בעדות שמסר במשטרה, שבמהלכה ניכר, כך לטענתה, שהכיר בכך שכן נקשר הסכם בינו לבין קראוס, וכך גם הכיר לכאורה, באחריותו. עוד טענה, כי אפילו לא חל חוק חוזה קבלנות, הרי שלפי חוק השומרים יש לראות במוסך גבי את ארז משום שומר שכר, בהיותו "שומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל" (סעיף 1(ג) בחוק השומרים). כך גם הוסיפה וטענה שגבי את ארז היה המוסך שנתן את מפתחות המכונית ואת הקוד לפתיחתה לנסראללה, הנהג של מעבדות פרונט, ולפיכך חלה עליהם אחריות לוודא היטב אם ניתן לסמוך עליו. זאת לאור סעיף 7 בחוק השומרים, הקובע מה שדינו של שומר מִשׁנֶה, כדינו של שומר השכר. באשר לצד השלישי, מעבדות פרונט, טוענת שירביט שבהיותה שומר משנה (סעיף 7), חלה עליה אחריות לגניבת הרכב. כך במיוחד משנמצא שבעלי מוסך פרונט לא טרחו לבדוק אם לנסראללה הרשעות קודמות ואם ברשותו רישיון נהיגה תקף. אילו בדקו, אזי היו נוכחים לדעת שהתשובה לשתי השאלות היא שלישית ושבאותה עת נשלל רישיון הנהיגה שלו. 10. מוסך גבי את ארז (הנתבעת) טוענים כי בעת גניבת המכונית, טרם נחתם הסכם כלשהו בין קראוס לבין המוסך. אמנם שמאי קבע אלו עבודות דרושות לתיקון המכונית, אך אלו טרם אושרו על-ידי חברת הביטוח (שירביט) ולכן לא נחתם כל הסכם. בהיעדר התקשרות כאמור ומאחר שלטענתם המכונית אפילו לא הוכנסה למוסך, אין מקום לטענות שירביט באשר לתחולת חוק חוזה ביטוח או חוק השומרים. 11. טענותיה של מעבדות פרונט הן שאכן האחריות עליה, אלא שאחריות זו מכוסה על-ידי פוליסת הביטוח שרכשה מחברת הביטוח איילון (הצד הרביעי). לטענתה, לא ניתן לייחס לה רשלנות, מאחר שהעובד התקבל לאחר שהופנה על-ידי שירות התעסוקה. כך גם מאחר שמאז התיקון בסעיף 22 בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, לא ניתן לבקש מעובדים את גיליון ההרשעות הקודמות שלהם, וכי לא הייתה סיבה שיניחו שלעובד שהופנה אליהם, אין רישיון נהיגה בתוקף. עוד הוסיפה כי לא הייתה כל סיבה שתחשוד בכשרותו של אותו עובד, נסראללה מכל הטעמים שפורטו בתצהירי עובדיה, שעליהם עמדנו קודם לכן. לבסוף טענה, שפוליסת הביטוח אמורה הייתה לכסות את כל הנזקים האפשריים, לרבות גניבה מהסוג הנדון. זו הייתה מטרת הפוליסה וכך גם הוצגה לה על-ידי סוכן הביטוח. 12. איילון, המבטחת את מעבדות פרונט, טענה כאמור שאין כיסוי ביטוחי. אך למרות הכותרת המודגשת שבה נאמר כי "הפוליסה אינה מכסה את האירוע נושא התביעה", לא הפנתה לסעיף ספציפי שממנו ניתן ללמוד שאכן כך. אמנם הפנתה לכך שהפריצה הנדונה אינה מכוסה בפרק העוסק בביטוח פריצה (פרק 3) ואף הוסיפה שבפרק העוסק ב"חבות צד שלישי" (פרק 8), יש החרגה של הכיסוי הביטוחי במקרה של גניבה, פריצה או ניסיון לכך. אך לא הראתה שאמנם יש החרגה למקרה הנדון. עוד טענה שהמבוטחת לא עמדה בחובת הזהירות, שלפיה יש להעסיק רק עובדים מיומנים. לטענתה, התברר בדיעבד שלנסראללה היו הרשעות קודמות ושלא היה לו רישיון נהיגה בתוקף, לאחר שרישיונו נפסל. את עיקר סיכומיה ייחדה איילון לטענה שהמבוטחת, מעבדות פרונט, ידעה על היקף הכיסוי הביטוחי ולטענתה, ידעה שאירוע מהסוג הנדון אינו מכוסה על-ידי הפוליסה. דיון 13. בהתאם להסכמת הצדדים כאמור, פסק הדין ניתן על-דרך הפשרה, לאחר שקילת כל טענות הצדדים וגרסאותיהם שעל עיקריהן עמדנו. לאחר שבחנתי את הדברים, הגעתי לכלל מסקנה יש לחלק את האחריות, על דרך הפשרה ועל דרך האומדנה, לפי השיקולים שעליהם נעמוד עתה. 14. ככל שהדברים אמורים ביחס למוסך גבי את ארז (הנתבעת), איני מקבלת את הטענה שלא נכרת הסכם. אין חולק שהמכונית הוכנסה למוסך לשם תיקונה שם, השמאי קבע מה דרוש תיקון, ואין מחלוקת שבהתאם לקביעותיו הוזמנו חלקים ובהם פגוש. גם אם לא הייתה כוונה להתחיל בתיקון קודם לאישור הרשמי של חברת הביטוח (שירביט), אין חולק שהייתה התקשרות, אלא שהייתה מותנית בקבלת האישור. רק אם אישור זה לא היה מתקבל, לא הייתה ההתקשרות יוצאת אל הפועל. במקרה הנדון, רק בשל גניבת המכונית לא הושלם התהליך, אך גם לא הובאה כל ראייה אם התקבל האישור מחברת הביטוח שירביט, אם לאו. בנסיבות אלו גם אם אין להטיל על גבי את ארז את מלוא האחריות, הרי שחלה עליהם אחריות של שומר שכר. כך בין לפי הוראת חוק חוזה קבלנות, המפנה לחוק השומרים (סעיף 6(ב)(1)) ובין לפי הוראת סעיף 1(ג) בחוק השומרים, הקובעת שמקבל נכס המקבל תמורה או טובת הנאה בתמורה, הוא שומר שכר. אין מחלוקת שבהעברת המכונית למעבדות פרונט, לא פעל מוסך גבי את ארז בהתנדבות, אלא כחלק מהשירות הניתן לבאי המוסך, ובמקרה זה לקראוס. 15. ככל שהדברים אמורים במעבדות פרונט, אין מחלוקת שבהיותם שומרי שכר של המכונית היא נגנבה על-ידי עובד שלהם, ומכאן אחריותם והם אף לא חולקים על כך. לטענתם, הנזק מכוסה בפוליסת הביטוח שנרכשה מאיילון. אולם, דומני שיש ממש בטענת איילון, כמו גם בטענות הצדדים האחרים שטענו שמעבדות פרונט נהגו אם לא ברשלנות, אזי בעצימת עיניים, בכך שלא בדקו דבר בעניין אותו עובד נסראללה. בדיעבד אמנם התברר שמדובר במי שלחובתו הרשעות קודמות ושבמועד הגניבה אף לא היה ברשותו רישיון נהיגה בר תוקף, מאחר שנפסל מלנהוג. גם אם עניין זה לא הוכח באופן פוזיטיבי, אלא רק משתמע מן ההודעות שגבתה המשטרה, עדיין מעבדות לא הוכיחה ההפך ולא הראתה שערכה בדיקה כלשהי בעניינו של נסראללה, או שביקשה מממנו שיציג רישיון נהיגה תקף. כך גם לא בדקה דבר על אודותיו והסתפקה בהפנייתו על-ידי שירות התעסוקה. לבסוף, בעניין איילון, בכל הכבוד, יכול שאמנם אין כיסוי ביטוחי, כטענתה. אולם הדעת נותנת שפוליסת ביטוח מהסוג הנדון מכסה גניבה כמו זו הנדונה. איילון הסתפקה בטענות חוזרות שאין כיסוי ביטוחי ובכך שהפנתה באפן פרטני רק אל הפרק של נזקי פריצה, שבו אמנם נקבע שיש כיסוי רק בהתקיים שורה של תנאים נוקשים, אשר לא התקיימו במקרה הנדון. אולם באשר לאפשרויות אחרות, לא השכילה להראות מדוע אין כיסוי ביטוחי. בכל הכבוד, היה על איילון להפנות להוראות המדויקות בעניין זה, והדבר לא נעשה. 16. לאור האמור, התביעה מתקבלת והאחריות תחולק בין הצדדים באופן הבא: הנתבעת (מוסך גבי את ארז) - אחריות בשיעור של 25%. הצד השלישי (מעבדות פרונט) - אחריות בשיעור של 50%. הצד הרביעי (איילון) - אחריות בשיעור של 25%. לפיכך הסכום הנתבע, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה יחולק כאמור. בנוסף לכך, ישלמו כל אחד משלושת הצדדים האמורים (הנתבעת, הצד השלישי והצד הרביעי) לתובעת עבור שכר-טרחת עורכי דינה ועבור הוצאות המשפט סך של 3,500 ₪ (בסך הכול 10,500 ₪). התשלומים כאמור ייעשו תוך שלושים יום מהיום שפסק הדין יגיע לבאי-כוחם של הצדדים. התובעת רשאית להגיש פסיקתה לחתימה תוך עשרים ואחד יום מהיום שפסק הדין יגיע לידיה. אחריות שומריםשומרים