עובד שעזב וחזר לעבודה ולא קיבל פיצויים

1. התובע הועסק אצל הנתבעת, חברת הסעות, כנהג, החל מיום 1/5/02 ועד ליום 31/12/09. הצדדים חלוקים, בין היתר, בשאלה האם מדובר בתקופת עבודה רצופה, כטענת התובע, או בכמה תקופות עבודה, כטענת הנתבעת. במסגרת כתב התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים וכן רכיבים נוספים בקשר לתקופת עבודתו אצל הנתבעת ובקשר לסיומה של תקופה זו. 2. מהלך הדיון כתב התביעה המקורי, הוגש תחילה לבית הדין האזורי בחיפה, כאשר ביום 6/3/11 הועבר התיק לכאן, כדי לקיים סמכות מקומית. לאחר קבלת רשותו של בית הדין, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן כאשר בהמשך, מימשה הנתבעת את זכותה להגיש כתב הגנה מתוקן. ביום 16/11/11 התקיים דיון מוקדם בפני ראש ההרכב וביום 10/6/12 התקיים דיון הוכחות, במהלכו, נחקר התובע על תצהירו, וכן נחקרה, על תצהירה, מנהלת החשבונות של הנתבעת -גב' טלי פינטו (להלן:"גב' פינטו"). להשלמת התמונה יצוין כי, דנו בתיק בהרכב חסר, הואיל ונציג ציבור (מעבידים) אשר הוזמן לא הגיע לישיבת ההוכחות. 3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות ומהעדויות: א. התובע עבד כנהג הסעות אצל הנתבעת. ב. שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצוי הפיטורים הינו 4,500 ₪. ג. רכיב פיצויי הלנת שכרו של התובע, התיישן. ד. התובע קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי בגין החודשים 4/03 ו- 5/03, (נספח ג' לתצהירו של התובע, להלן: "תדפיס המוסד לביטוח לאומי"). ה. התובע לא קיבל את (מלוא) שכרו בגין חודש 11/08 ו- 12/08, סכום אשר קוזז על ידי הנתבעת. 4. להלן הסוגיות בהן נכריע: א. מהי תקופת ההעסקה של התובע? ב. האם פוטר התובע מעבודתו, כטענתו, או שמא התפטר מרצונו, כטענת הנתבעת? ובהמשך לכך, האם הוא זכאי לפיצויי פיטורים? ג. ככל שטענתו של התובע תתקבל האם הוא זכאי לפיצויים בגין פיטוריו בחוסר תום לב? ד. האם זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת? ה. האם זכאי התובע לתשלום דמי הבראה? ו. האם זכאי התובע לפדיון חופש שנתית? ז. האם בדין קיזזה הנתבעת את חובותיו של התובע משכר עבודתו בגין החודשים 11/08 ו- 12/08? ח. האם יש לקבל את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת ובהתאם לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע את יתרת חובו אצלה, כטענתה? 5. מהי תקופת ההעסקה של התובע? טענת ב"כ התובע התובע עבד אצל הנתבעת ברציפות החל מיום 1/5/02 ועד לפיטוריו ביום 31/12/09. טענת ב"כ הנתבעת התובע לא עבד אצל הנתבעת ברצף, אלא לסירוגין, ובתקופות הבאות: תקופה ראשונה: מחודש 5/02 עד לחודש 4/03. תקופה שניה: מחודש 9/03 עד לחודש 5/04. תקופשה שלישית: מחודש 5/05 עד לחודש 8/05. תקופה רביעית : מחודש 10/05 עד לחודש 1/09 תקופה חמישית: מחודש 10/09 עד לחודש 12/09 ו- 9 ימים בחודש 1/10. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית סעיף 2 (9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים") קובע: "עניין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חדשים". הסעיף מבחין כפשוטו בין שני מצבים שונים: הראשון - אשר בו ההפסקה היא ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד, במקרה כזה אין הגבלה על תקופת ההפסקה אלא די אם יוכח שההפסקה היתה ארעית. השני - אשר בו ההפסקה היא תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד, במקרה כזה קיימת רציפות רק אם ההפסקה איננה נמשכת יותר משלושה חודשים, אולם מאידך, אין צורך להוכיח את ארעיותה. ככלל, הטוען לרציפות עליו הראיה ולא הטוען לניתוק עליו הראיה (דב"ע לה/ 16-3 זיסו יוזיפוף - יעקב חנוני, פד"ע ז 3). מן הכלל אל הפרט לטענת הנתבעת, היא עשתה חסד עם התובע בכך ששבה וקיבלה אותו כל פעם מחדש לעבודה עקב תחינותיו, והבטחותיו לעבוד באופן מסודר. הנתבעת הפנתה כתימוכין לטענתה כי התובע עבד לסירוגין, לטפסי 106 משנת 2002 עד 2009 שנת (נספחים א'-ח' לתצהירה של גב' פינטו), אשר מלמדים כי התובע עבד בחודשים להם טענה. מדובר, בתקופות עבודה אשר אינן עולות בקנה אחד עם תצהירו של התובע ועם הגירסה שמסר במסגרת חקירתו הנגדית: אי עבודה מחודש 5/03 ועד חודש 8/03 בסעיף 13 (ג) לתצהירו של התובע הוא הצהיר כי "בחודש 4/03 אירעה לי תאונת דרכים והייתי באי כושר עבודה בחודשים 4-5/03..." טענה זו מתיישבת עם המופיע בתדפיס המוסד לביטוח לאומי, על כן יש לראות בתקופה זו כתקופת רציפות בעבודה. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, לפיה מאחר והתובע לא עבד במהלך החודשים 05-08/03, הרי שבתקופה זו נותקו יחסי עובד מעביד, שכן התקופה הנ"ל, בה נעדר התובע מעבודה אינה עולה על שלושה חודשים , מכאן ולפי הוראת סעיף 2 (9) לחוק פיצויי פיטורים הרצף נשמר. אי עבודה מחודש 6/04 ועד חודש 4/05 לטענת הנתבעת, התובע הפסיק את העבודה מרצונו בתקופה מחודש 6/04 ועד לחודש 4/05. מנגד, טוען התובע, לרציפות בעבודה והבהיר בחקירתו כי "הכוונה שקיבלתי את השלילה ובאתי ליאיר עם השלילה ושאלתי אותו איך הוא יחזיק אותי שם כי הוא צריך נהג. הוא אמר לי לצאת לחופש 8 חודשים ואחרי זה אחזור על אותו ותק". כמו כן, "אני קיבלתי שלילה בשנת 2004 ואחרי 8 חודשים חזרתי לעבודה שלי. הוא אמר לי כאילו 8 חודשים אני בחופש.." (עמ' 8 שורות 28-29 לפרוטוקול). גרסתו זו של התובע לא הוכחה, וזאת בין היתר מאחר ולא צורף כל מסמך, המעיד על השלילה הנטענת. כמו כן, מעיון בתדפיס המוסד לביטוח לאומי, עולה כי עבד התובע במקומות אחרים, כדוגמת, חודשים 11-12/04 אצל עוף העמק בע"מ וכן בחודשים 2-3/05 אצל מסגריית מזרחי רמי. בנסיבות אלו הרינו קובעים כי בתקופה הנ"ל נותקו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. יוער כי, ממכלול הנסיבות, קרי, תקופת הפסקת עבודת התובע מחודש 6/04 עד חודש 4/05 (נספחים ג' ו- ד' לתהירה של גב' פינטו), משך תקופת השלילה לה טען התובע בחקירתו (עמ' 8 שורה 15 לפרוטוקול) וכן עבודתו במקומות אחרים בחודשים 11-12/04 ובחודשים 2-3/05, אלו מלמדים כי אומנם התאונה ארעה בשנת 03, אך השלילה הייתה בשנת 04 ולא כטענת, בא כח התובע, בסיכומיו כי השלילה הייתה בשנת 03. אי עבודה בחודש 9/05 למרות שהתובע לא עבד אצל הנתבעת בחודש 9/05, הרי שהצדדים ראו את תקופת עבודתו מחודש 9/05 ועד 1/09 כהמשך לתקופת העבודה שהחלה בחודש 5/05, כפי שעולה מתאריך תחילת העבודה הכתוב בתלושים בגין חודשים אלו (נספח ד' לתצהירו של התובע) ואין מחלוקת שחודשו היחסים בחודש 10/05, מכאן, שאין פגיעה ברצף הנדרש לצרכי פיצויי פיטורים וזאת בהתייחס לתקופה שמיום 1/5/05. אי עבודה מחודש 2/09 ועד 9/09 התובע צירף לתצהירו מכתב מיום 18/8/09 המופנה לנתבעת ועניינו "התראה בטרם נקיטת הליכים, תשלום זכויות עבור מר סעדי סאמר" (נספח א' לתצהירו של התובע). לכאורה, עולה ממנו כי הנתבעת פיטרה את התובע בתאריך 31.12.08, כאשר בהקשר זה הצהיר התובע כי הנתבעת הבטיחה לשלם לו את מלוא הזכויות ואף החזירה אותו לעבודה בחודשים 10-11-ו-12/09. הנתבעת מצידה, לא התייחסה למכתב (נספח א' לתצהירו של התובע) ואף טענה כי התובע עזב את העבודה בחודש 02/09 מרצונו ושב לעבודתו בחודש 10/09, כתימוכין לגרסתה, לפיה התובע לא עבד בחודשים אלו, הפנתה הנתבעת אל טופס 106 (נספח ח' לתצהירה של גב' פינטו) וכן הפנתה אל תדפיס המוסד הביטוח הלאומי. לפיכך ומאחר והתקופה הנ"ל, קרי 2/09 עד 9/09, תקופה בה נעדר התובע מעבודתו הינה תקופה העולה על 3 חודשים בהם נותקו היחסים בין הצדדים, הרינו קובעים כי גם בתקופה זו נותקו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. לסיכום סוגיית תקופת העבודה - הרינו קובעים כי התובע עבד אצל הנתבעת בשלוש תקופות עבודה נפרדות: תקופה ראשונה : מחודש 5/02 עד חודש 5/04. תקופה שנייה : מחודש 5/05 עד חודש 1/09. תקופה שלישית: מחודש 10/09 עד חודש 12/09. 6. האם פוטר התובע מעבודתו, כטענתו, או שמא התפטר מרצונו, כטענת הנתבעת? ובהמשך לכך, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים? טענת בא כח התובע התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 30,000 ₪. טענת בא כח הנתבעת התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים שכן הוא הפסיק את עבודתו מרצונו כדרכו מימים ימימה, ללא כל הסבר וללא הודעה מוקדמת. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית השאלה, האם סיום היחסים של עובד-מעביד מהווה פיטורים או התפטרות, משלבת עניינים שבעובדה ובמשפט, וההכרעה בה תיקבע בהתאם לאמות המידה המשפטיות. כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים של עובד-מעביד לידי סיום, יש לבדוק מיהו זה שפעל לניתוקם. בבדיקה זו יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה. אין ללמוד מקטע דברים, אלא מהתמונה כולה. יש לבדוק מי מהצדדים הראה כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את היחסים? האם הוא נתן ביטוי לכוונתו, אשר אינו משתמע לשני פנים? האם הוא הודיע זאת באופן אישי וברור לצד השני? כמו כן, כאשר העובד טוען לפיטורים, מוטל עליו נטל ההוכחה לקיומם [ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע''מ, עמ' 21 (22/8/10)]. יחד עם זאת, עמדה הפסיקה על כך שישנם מקרים, שבהם ניתן להסיק מהתנהגות הצדדים, האם מדובר בפיטורים או בהתפטרות - גם מבלי שהדבר בא לידי ביטוי באמירה מפורשת בכתב או בעל פה. במקרים אלה נכנסת לתמונה הפרשנות המשפטית, אשר קובעת האם מערכת עובדתית מסוימת מעידה על פיטורים או שמא על התפטרות [ראו: ע"ע 584/08 פלונית - אלמונית, עמ' 17-21 והאסמכתאות שם (29/6/11)]. מן הכלל אל הפרט בסעיף 15 לתצהירו של התובע הוא הצהיר כי "נדהמתי כאשר הודע לי על הפסקת העבודה בכך שנאמר לי שים את המפתחות ותלך הביתה, הפסקת העבודה הייתה גסה באופן פתאומי וללא כל הודעה מוקדמת". במסגרת תצהירה תיארה גב' פינטו, את התנהלותו הלקויה של התובע ואת נסיבות סיום עבודתו. היא הצהירה כי התובע חייב לנתבעת כספים, אותם התחייב להחזיר (נספח ט' לתצהירה של גב' פינטו) ומשלא עמד בהתחייבויותיו, ולאחר שגילה זלזול בעבודתו תוך שהוא נעדר חדשות ובקרים ללא הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזקים לנתבעת, שלחה האחרונה מכתב אזהרה מיום 31/12/08 (נספח י' לתצהירה של גב'י פינטו). בלשונו: לכבוד מר סאמר סעדי הנדון : מכתב אזהרה "בהמשך לשיחתנו במשרד עקב מוסר עבודה לקוי ופגיעה בעבודה היומיותית, מצידך. אתה ביקשת עזרה כספית, על מנת שתוכל לעבוד כראוי, ואנו החלטנו לשלם עבורך חוב של 6,000 ₪ אשר לדבריך חוב זה גורם לך לא לעבוד כראוי ולפגוע בעבודה. בנוסף ל- 6,000 ₪ אתה חייב למשרד עוד 23,000 ₪ החוב הכולל הוא 29,000 ₪. אתה התחייבת שאתה עובד ברצינות מהיום ואילך על מנת שתוכל להחזיר חוב זה. הדבר לא קרה. לאחר יומיים אתה דיווחת על מחלה מתמשכת כאשר מתוך 30 ימי עבודה התייצבת רק 14 יום. בעקבות כך נאלצנו למצוא נהג מחליף ועקב כך נוצרו הפסדים לחברה. לאור עובדות אלה ראה מכתב זה כאזהרה אחרונה. אנו דורשים ממך תשובה מיידית אם ברצונך להמשיך לעבוד כראוי או שאנו נאלץ לפטר אותך ולקזז מהחוב את הסכום אשר אתה זכאי לו. אם ישאר הפרש חוב אל החברה אנו רשאים לתבוע חוב זה ממך". במצב דברים זה, מדובר במכתב אשר מוכיח כי הנתבעת פנתה לתובע באזהרה בשל ליקוי בתפקידיו בעבודה ואי עמידתו בהתחייבותיו. מאליו ברור כי המכתב כשלעצמו אינו מלמד שהיחסים בין התובע לבין הנתבעת הסתיימו בעקבות המכתב הנ"ל, שכן לאחריו המשיך התובע לעבוד. בכל מקרה, יש במכתב כדי לסתור את טענת התובע לפיה, נדהם כאשר נודע לו על הפסקת עבודתו ולפיכך לפגוע במהימנות גרסתו. נוסף על כך, בכל הקשור לטענתו של התובע לנסיבות סיום היחסים בינו לבין הנתבעת, התגלו סתירות וחוסר עקביות בין תצהירו לבין עדותו. בסעיף 14 לתצהירו של התובע הוא הצהיר כי "בחודש 8/08 התחתנתי ולאחר החתונה פניתי למעבידה שלי הנ"ל על מנת להתחשב במצבי כנשוי ולאפשר לי לקבל חופש בשבתות ולא להעסיק אותי בשעות הלילה, נוצר וויכוח ביני לבין הנתבעת באמצעות מר שרון אשר הביא לכל שהנתבעת תפטר אותי בסוף חודש 1/09". ובמסגרת חקירתו העיד התובע : ש. איזה ריב היה בינך לבין שרון? ת. שום ריב. באתי למשרד רציתי חופש, הוא התעצבן ואמר לי לך הביתה תקבל את כל מה שמגיע לך ואני הלכתי. אני לא רבתי ולא כלום. ש. באת אליו ואמרת שאתה רוצה חופש? ת. כן. ש. אמרתי לו שאני מבקש חופש. זה היה על הבוקר, כנראה הוא היה עצבני. רציתי חופש רק יום או יומיים. הוא אמר שנמאס לו ממני. לשאלתך רציתי חופש שישי- שבת. ש. כלומר הסכסוך נוצר רק בגלל בקשתך לחופש ליומיים- שלושה? ת. כן. ש. אני מזכיר לך שאתה תחת אזהרה ת. באתי אליו הוא היה עם מוסטפא במשרד. והוא התעצבן עליי. לשאלתך, דיברתי איתו על חופש לגבי חמישי ושישי. ש. לא דיברת איתו על תנאי עבודה אחרים. לא זוכר שדיברתי איתו על זה. (עמ' 11 שורות 24-34 לפרוטוקול וכן עמ' 12 שורות 1-4). הנה כי כן, התובע לא העיד באופן שתאם את תצהירו, באשר לנסיבות סיום היחסים בינו לבין מר שרון. ראוי לציין כי נוסחו של המכתב (נספח ט' לתצהירה של גב' פינטו), שעניינו חוב לחברת נתיבי יקנעם בע"מ, ואשר בו נכתב, בין היתר, "במקביל מחודש 12/08 אני מתחייב לעבוד בשבתות ולעבוד ברצינות..." מחזק, דוקא, את המשתמע מתצהירו של התובע, בנוגע לבקשה שהעלה, לאחר שהתחתן, שלא לעבוד בשבתות. משמע, קודם לכן נדרש לעבוד בשבתות. המשמעות של חיזוק זה הינה תמיכה בגרסת הנתבעת והעלאת ספק באשר לנכונות טענת הזיוף שהעלה התובע בקשר לנספח ט' לתצהירה של גב' פינטו (עמ' 10 שורה 34 לפרוטוקול). לנוכח האמור לעיל - צירוף מכלול העובדות ובמיוחד סתירות שהתגלו בעדותו של התובע, בנקודות רבות וביניהן, בנוגע לטענתו (אשר לא הוכחה ואף לא הועלתה בתצהירו) כי פנה לנתבעת וביקש מכתב פיטורים (עמ' 12 שורות 21-22 לפרוטוקול), העובדה שרק בחודש 8/09 פנה לנתבעת בנוגע לתשלום זכויותיו לרבות פיצויי פיטורים (נספח א' לתצהירו) וחזר לעבוד אצלה (בחודשים 10/09 עד 12/09) כאשר גם בתקופה זו לא קיבל, את הזכויות בגינן שלח את מכתבו מחודש 8/09 מחלישות את טענתו כאילו פוטר, כאשר מנגד, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנתבעת הוכיחה את טענתה בנוגע למנהגו של התובע לעזוב את עבודתו, כך מספר פעמים במהלך כל שלוש תקופות עבודתו אצלה. בנסיבות אלו הרינו קובעים כי התובע התפטר מרצונו מעבודתו אצל הנתבעת ואינו זכאי לפיצוי פיטורים. 7. ככל שטענתו של התובע תתקבל האם זכאי התובע לפיצויים בגין פיטוריו בחוסר תום לב? מאחר והתובע לא הוכיח כי התנהלותה של הנתבעת התאפיינה בחוסר תום לב, וממילא לא הציג כל ראיה לביסוס טענתו לפיה, נאמר לו "שים את המפתחות ותלך הביתה", הרי שאין מקום לפסוק לו פיצויי כלשהו בגין רכיב זה. 8. האם זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת? מאחר וקבענו כי התובע לא פוטר, אלא התפטר, הריני קובעים כי הוא אינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת מכוח סעיף 2(א) לחוק הודעה מוקדמת, התשס"א-2001. 9. האם זכאי התובע לתשלום דמי הבראה? טענת בא כח התובע התובע זכאי לדמי הבראה בסכום של 4,900 ₪ בגין השנים 2007 ו- 2008. טענת בא כח הנתבעת לתובע שולמו מלוא דמי הבראה להם הוא זכאי, כפי שמופיע בתלוש שכרו בגין חודש 1/09. דיון והכרעה כידוע, הנטל להוכחת תשלום דמי הבראה מוטל על המעסיק [דב"ע נו/283-3 עוף טנא תעשיות בע"מ (1991) בע"מ - אחמד עומר סעיד כבהא, פד"ע כט(2), 317 (29/10/96)]. בעניינו הנתבעת עמדה בנטל זה והציגה לפנינו את בתלוש שכר בגין חודש 1/09 (נספח י"א לתצהירה של גב' פינטו) אשר מלמד כי לתובע שולמו דמי הבראה בסכום של 7,189 ₪, כאשר חלק מסכום זה קוזז מיתרת החוב שהנתבעת טענה כי התובע חייב לה, וחלק אחר של סכום "ההבראה" קוזז משלא המציא התובע אישור פטור ממס. בנקודה זו ובטרם נדון בטענת הקיזוז, נציין כי היה ולא תתקבל טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, יהיה מקום לקבוע כי על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסכום אותו תבע - סכום של 4,900 ₪ (שהינו נמוך מהסכום ש"שילמה" הנתבעת במסגרת שכר חודש 1/09). 10. האם זכאי התובע לפדיון ימי חופש? טענת בא כח התובע התובע זכאי לסכום של 4,500 ₪, בגין פידיון חופשה שנתית (לפי יתרה של 25 ימים). טענת בא כח הנתבעת התובע אינו זכאי ליתרת ימי חופש. שכן בתלוש שכרו בגין חודש 1/09, בא לידי ביטוי סכום "פידיון החופשה" לו היה זכאי, סכום אשר חלקו קוזז בשל חובותיו של התובע וחלקו האחר קוזז משלא המציא אישור פטור ממס (נספח י"א לתצהירה של גב' פינטו). דיון והכרעה נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מונח לפתחו של המעביד. [עד"מ 19/10 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי (ניתן ביום 25/1108)]. במקרה לפנינו, הבהירה גב' פינטו בתצהירה כי בחודש 08/08 ניצל התובע 20 ימי חופש בשל חתונתו, כאשר בפועל שילמה לו הנתבעת, בגין חודש זה, משכורת מלאה. טענה זו עולה בקנה אחד עם חקירתו של התובע (עמ' 13 שורה 1 לפרוטוקול). הכלל הוא כי תלושי שכר מהווים ראיה לאמיתות תוכנם, ומעיון בתלוש שכרו של התובע בגין חודש 1/09 הכולל רישום של ניצול ימי חופש לאורך תקופת עבודתו של התובע, הגענו לכלל מסקנה כי החישוב שערכה הנתבעת, במסגרת תלוש חודש 1/09, בנוגע לפידיון חופשה בסכום של 1,155 ₪, הינו נכון. בנקודה זו ובטרם נדון בטענת הקיזוז, נציין כי היה ולא תתקבל טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, יהיה מקום לקבוע כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 1,155 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית. 11. האם בדין קיזזה הנתבעת את חובותיו של התובע משכר עבודתו בגין החודשים 11/08 ו- 12/08? טענת בא כח התובע התובע זכאי לתשלום שכרו בגין החודשים 11/08 ו- 12/08 בסכום של 9,000 ₪. טענת בא כח הנתבעת אכן לא שולמו לתובע חלק ממשכורות החודשים 11/08 ו - 12/08, אולם זאת מאחר והנתבעת ערכה קיזוז של השכר הנ"ל בשל סכומים אשר חב לה התובע ולגורמים שונים. דיון והכרעה נקדים ונציין כי, גב' פינטו הותירה עלינו רושם מהימן, ולמעשה מצאנו כי עדותה חיזקה את גרסת הנתבעת, לפיה נהגה הנתבעת לשלם את חובותיו של התובע (עמ' 14 שורות 30-34 לפרוטוקול וכן עמ' 16 שורות 1-10). הנתבעת טענה כי התובע ביקש ממנה, מפורשות, לנכות משכרו את הסכומים אותם הוא חייב בגין חובות לגורמים שונים מהם קיבל הלוואות. הנתבעת הוסיפה וטענה, כפי שהדבר עלה מחקירתה הנגדית של גב' פינטו העידה כי לנתבעת היתה כרטסת נוספת בהנהלת חשבונות אשר בה הופיעו הרישומים ביחס לניכויים של התובע (עמ' 15 שורות 16-18 לפרוטוקול). טענות אלו עולות בקנה אחד עם התשובות שנתן התובע, במסגרת חקירתו הנגדית, כשנשאל האם הייתה מערכת חשבונות אחרת בינך לבין הנתבעת, שלא בא לידי ביטוי בתלושי השכר? השיב: "נכון. היא הייתה מורידה לי מהמשכורת. כל שקל שנתנו לי החזרתי" (עמ' 10 שורות 27-29 לפרוטוקול) ועוד "נכון. טלי הייתה מורידה לי כל חודש, היינו יושבים ומדברים והיא הייתה יודעת" (עמ' 10 שורה 31 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת אלו הם התשלומים אשר נוכו משכרו של התובע: בגין חודש 11/08 א. סכום של 850 ₪ בגין הלוואה שקיבל התובע מנתבעת (באשר לסכום מזה לא צירפה הנתבעת כרטסת או ראיה). ב. סכום של 1,000 ₪ בגין הלוואה שקיבל התובע ממר שרון וקנין - להלן:"וקנין" המועסק גם הוא על ידי הנתבעת (נספח י"ב לתצהירה של גב' פינטו). ג. סכום של 550 ₪ בגין חוב של התובע למעסיקו הקודם מר אלי טבה -להלן:"מר טבה" (נספח י"ג לתצהירה של גב' פינטו). בנוסף, הבהירה גב' פינטו בתצהירה כי שכרו של התובע הסתכם בסכום של 4,350 ₪, אשר ממנו נוכו הסכומים הנ"ל, כאשר היתרה בסכום של 2,000 ₪ הועברה לחשבונו של התובע בהעברה בנקאית (נספח י"ד לתצהירה של גב' פינטו). לאור האמור, הנתבעת, הוכיחה כי בדין ניכתה משכרו את חובותיו של התובע למר שרון וקנין ולמר טבה, עת הציגה לפנינו את הנספחים י"ב ו- י"ג לתצהירה של גב' פינטו. אולם לא הוכיחה כי בדין ניכתה את הסכום של 850 ₪ וזאת משלא הציגה ראיה לקיומה של הלוואה בסכום זה.. לפיכך, הרינו קובעים כי הנתבעת חייבת לשלם לתובע את יתרת שכרו בגין חודש 08/11 בסכום של 850 ₪. בגין חודש 12/08 א. סכום של 500 ₪ בגין חוב של התובע למר טבה (נספח ט"ו לתצהירה של גב' פינטו). ב. סכום של 170 ₪ בגין נזק שגרם התובע למראה בכלי רכב שהיה ברשותו. גב' פינטו ציינה כי יתרת שכרו בגין חודש 12/08 הסתכמה בסכום של 1,144 ₪ אשר קוזזה מיתרת חובו של התובע לנתבעת. הואיל והנתבעת לא הציגה לפנינו, אסמכתא או חשבונית ביחס לנזק שגרם התובע לרכב שהיה ברשותו, ואף לא הציגה דבר מעבר לנספח ט"ו לתצהירה של הגב' פינטו, הרינו קובעים כי היא הצליחה להוכיח רק כי בדין ניכתה את החוב למר טבה. לפיכך, הרינו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 1,314 ₪ (וזאת בגין יתרת שכרו בשל חודש 12/08 בסכום של 1,144 ₪ וכן בגין הסכום 170 ₪, אשר נוכה שלא כדין). 12. האם יש לקבל את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת ובהתאם לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע את יתרת חובו אצלה, כטענתה? טענת הנתבעת התובע חייב לנתבעת סכום של 30,000 ₪ (נספח ט' לתצהירה של גב' פינטו), אשר חלקו קוזז ממשכורת חודש 1/09 בסכום של 3,909 ₪. טענת התובע בתאריך 10/8/11 הגיש התובע תלונה במשטרה (נספח ב' לתצהירו), בטענה כי החתימה על נספח ט' לתצהירה של גב' פינטו - אינה חתימתו. דיון והכרעה במסגרת עדותה המהימנה של גב' פינטו עת הצביעה בחקירתה על נכונות הנתבעת לעזור לתובע בכל פעם כמו: "הוא קיבל קרקע מאבא שלו והיה צריך לבנות בית והיה צריך כסף לעו"ד, לחברת חשמל, למים ושילמנו לו. הוא צריך לקנות בלוקים ושילמנו לו, הוא היה צריך לעשות תריסים ושילמנו לו, היה צריך לעשות ריצוף ושילמנו לו...." (עמ' 14 שורות 29-33 לפרוטוקול). כמו כן, "בחודש האחרון שלו הסתבך עם טיולי הקריות, עם אדון שמוליק, היה לו צ'יקים שלו שם ואני נתתי לשרון צ'יק על סך של 6,500 ₪ ואמרתי לו שישחרר את הצ'יקים הפרטיים של התובע כדי שהוא יוכל לעבוד ולא לעשות תאונה ולילד שאולי היה כבר אז . הוא פשוט ישב במשרד ובכה" (עמ' 15 שורות 27-31 לפרוטוקול). בנוסף, לטענת הנתבעת וכפי שטען מר וקנין בדיון המוקדם (עמ' 5 שורות 24-27) סכום החוב של 30,000 ₪ הוא כתוצאה של מספר הלוואות ובמסגרת בחקירתה הצליחה גב' פינטו, להסביר ממה מורכב החוב עת השיבה "ה- 30,000 ₪ מורכבים מסכום, של 4,000 ₪ תשלום לעו"ד. סכומים של מפרעות שונות היה צריך כדי לשלם לצורך בניית בית, 4,000 ₪ לסייד, 1,500 ד"ח למורה נהיגה, עוד 3,000 ₪ ומכל מיני סכומים שמצורפים" (עמ' 16 שורות 22-25 לפרוטוקול). למרות שגב' פינטו הותירה עלינו רושם מהימן ושכנעה אותנו כי הלוואות כאלה ואחרות ניתנו לתובע הרי שלא מצאנו שניתן לקבל את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת וזאת בשל כך שנספח ט' לתצהירה של גב' פינטו אינו מפרט את הסכומים המרכיבים את חובו הנטען של התובע וכן בשל כך שלא צורפו ראיות לביסוס הסכומים שנטענו במסגרת חקירתה הנגדית ("תשלום לעו"ד", "בניית בית"..וכו'). לפיכך הרינו דוחים את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת ובהתאם לכך מחייבים אותה לשלם לתובע את דמי ההבראה ואת פידיון החופשה השנתית, כמצויין בסעיפים 9 ו - 10 דלעיל. 13. הערה לפני סיום - בהתייחס לשכר עבודה בגין החודשים 11/09 ו - 12/09 מעיון בכתבי הטענות של התובע עולה, כי היתה לו גם טענה בדבר אי תשלום שכר החודשים 11/09 ו- 12/09: סכום קרן כולל של 9,000 ₪ (סעיף 21 לתצהירו ולכתב תביעתו המתוקן). הנתבעת, במסגרת סעיף 8 לתצהירה של הגב' פינטו ציינה כי "העתקים מטפסי 106 של התובע לשנת 2002-2009 המפרטים את החודשים שבהם עבד בנתבעת ואת התשלומים שקיבל מהנתבעת.." וכן צירפה את נספח ח' (טופס 106 לשנת 2009), אשר ממנו עולה כי התובע עבד אצלה, במהלך שנת 2009 בחודשים 1/09, 10/09, 11/09 ו - 12/09 וכן כי היה זכאי לשכר כולל, בגין חודשים אלו, בסכום של 18,839 ₪. מעבר למסמך הנ"ל לא צירפה הנתבעת אסמכתא ממנה עולה כי שכר החודשים 11/09 ו - 12/09 אכן שולם לתובע, בנסיבות אלו וחרף טענתה לחובות שחב לה התובע, (טענה אשר ביחס אליה, ערכנו דיון במסגרת סעיף 12 דלעיל), הרינו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 9,000 ₪ בגין שכר החודשים הנ"ל. 14. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר שקבענו כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, ודחינו את רכיבי התביעה לפיצויי פיטורים, תשלום תמורת הודעה מוקדמת ואת הפיצוי בשל פיטוריו בחוסר תום לב ולאחר שקיבלנו באופן חלקי את רכיבי התביעה ובמקביל דחינו את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת (על סך 30,000 ₪), הרינו מחייבים את האחרונה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סכום של 4,900 ₪ בגין דמי הבראה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/1/09. ב. סכום של 1,155 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/1/09. ג. סכום של 850 ₪ בגין תשלום יתרת שכרו לחודש בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/12/08. ד. סכום של 1,314 ₪ בגין תשלום יתרת שכרו לחודש 12/08 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/1/09. ה. סכום של 4,500 ₪ בגין שכר חודש 11/09 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/12/09. ו. סכום של 4,500 ₪ בגין שכר חודש 12/09 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/1/10. 15. הוצאות בנוסף לסכומים הנ"ל ובשים לב לתוצאה אליה הגענו הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סכום של 600 ₪ בגין הוצאות משפט. ב. סכום של 3,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום. 16. כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. ניתן היום, ד' באב, תשע"ב 23 ביולי 2012, בהעדר הצדדים. יעקבס אורית, שופטת מר יוסי עבאדי נציג ציבור עובדים פיצוייםחזרה לעבודה