מבוא 1. המערער, יליד 1948, מוכר בגין מספר רב של פגימות תולדת פציעתו ב - 1969. סך כל נכותו של המערער עומדת על 83%. 2. הערעור שבפניי נסב על קביעת וועדה רפואית עליונה שהתכנסה עוד ביום 10.11.11 שראתה לדחות ערעורו של המערער לפיו יש לקבוע קשר בין פציעתו הקשה בבטן לבין הגידול הסרטני במעי הגס שאובחן בשנת 2006, ולהכיר בו כנכות מוסבת. 3. יש לציין שבעניין זה התכנסו מספר וועדות ואף נדון ערעור בבית משפט זה שהשיב הדיון בהסכמה לוועדות. אחת המחלוקות בין הצדדים נסבה על הטענה כי בשל הפציעה הבטנית המוכרת היה איחור באבחון הגידול שכן הפציעה "הסתירה" את הגידול. המחלוקת נסבה ראשית על השאלה מי הגורם שמוסמך לדון בטענה זו. 4. בשל מחלוקת זו הוסכם גם על ב"כ המערער, בעת הדיון בוועדה רפואית עליונה, כי הוועדה לא תדון בטענה אלא רק בגורמי הסיכון הנטענים אצל המערער בעקבות הפציעה שהביאו לגידול הסרטני. טענות המערער 5. ב"כ המערער טוענת כי בפני הוועדה עמדו שתי חוות דעת האחת של פרופ' פרום והשנייה עדכנית של ד"ר ליפשיץ ושתיהן הפנו לרשימה ביבליוגרפית ענפה שתומכת בטענה כי קיים קשר סיבתי בין עצירות כרונית, ממנה סובל המערער, להתפתחות גידול סרטני במעי. 6. לטענתה הוועדה בישיבתה הראשונה ביקשה לעיין בספרות ולכן דחתה הדיון וביקשה שהות לסכם עמדתה. אלא שבין לבין השתנה הרכב הוועדה בשל עזיבת אחד מחבריה. הוועדה בהרכבה החדש, לא ביקשה שהות לעיין בספרות ותחת זאת באה מצוידת בשלושה מאמרים ששוללים את טענות המומחים מטעם המערער. 7. ב"כ המערער מבקשת ללמוד מהתנהלות זו שהוועדה באה "נעולה" לדיון. 8. היא מתייחסת גם לגופן של הנמקות ומבקשת להדגיש כי המערער, להבדיל מאדם רגיל, סובל מעצירות יום יומית. 9. בטיעונה מייחדת ב"כ המערער דיון ארוך לעניין נטל הראיה החל על המערער ומביאה מפסקי הדין בעניין ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט פ"ד מה (5) 203 מפי כב' הנשיא שמגר וכן ברע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים פ"ד נ' (1) 529 מפי כב' השופט י. זמיר. מתוך פסקי דין אלה היא מבקשת לקבוע כי המערער הוכיח שקיימים תנאים מאימים אשר יש בהם כדי להצביע על קשר סיבתי מספיק בין הפציעה לגידול ועל-כן הנטל עובר למשיב לסתור את הטענה. משלא הביא המשיב ראיות כאלה - היה על הוועדה לקבוע קיומו של קשר סיבתי ולקבל הערעור. 10. טענה נוספת נוגעת לקשר סיבתי שבין העדר פעילות ספורטיבית להתפרצות הגידול - הוכח לטענתה כי המערער לא ביצע פעילות כאמור ב - 10 השנים האחרונות ואף הוועדה לא חלקה על קשר סיבתי בין העדר פעילות להתפתחות הגידול. 11. לעניין האיחור בגילוי הגידול - טוענת ב"כ המערער כי ברי שטענה זו הינה בסמכות הוועדה שכן מדובר בטענה רפואית שנוגעת לנכות מוסבת. לטענתה אין לקבל עמדת המשיב שהובאה ע"י עו"ד רונן ולפיה יש צורך בבירור עובדתי. טענות המשיב 12. ב"כ המשיב טוענת מנגד כי עניין האיחור באבחון אינו בסמכות הוועדה שכן היא מוסמכת לדון רק בקשר רפואי בין הנכות המוכרת למוסבת. נושא זה אינו רפואי ועל כן יש לפנות למשיב עצמו בדרישה להכרה בקשר סיבתי. 13. באשר לטענה לקשר בין העדר הפעילות הספורטיבית לבין התפרצות סרטן המעי - הוועדה התמודדה עם הטענה לקשר כאמור וקבעה מסקנתה על סמך דברי המערער בפניה לפיהם הוא עושה פעילות ספורטיבית לעיתים לרבות שחיה מידי פעם, כמו שמציין גם פרופ' פרום מפי המערער בחוות דעתו. 14. הוועדה אף ציינה את דברי המערער על ממצאי קולונסקופיה תקינה שנעשתה 10 שנים בטרם אובחן הגידול בשנת 2006. 15. באשר לעצירות הכרונית כגורם לסרטן, הוועדה מתייחסת לספרות ו - text books בכירורגיה אונקולוגיה וגסטרואנטרולוגית שבהן לא מוזכרת עצירות כגורם סיכון. ב"כ המשיב מפנה להסברי הוועדה כי אין אסכולה הקושרת זאת הגם שישנם מחקרים שקושרים וכאלה שלא. היא גם מפנה לסטטיסטיקה שמציגה הוועדה הנוגעת לריבוי סרטן המעי הגס כמו גם לעצירות בקרב האוכלוסייה הכללית. 16. על כן סבורה ב"כ המשיב כי קביעת הוועדה - רפואית טהורה ואין להתערב בה והיא מפנה לפרשה בעניין ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן ואח' פ"ד מה (5) 374 מפי כב' הנשיא שמגר. לעניין הניסיון של ב"כ המערער ללמוד מפסקי דין הנוגעים להכרה בקשר סיבתי - טוענת ב"כ המשיב כי זה אינו נוהל ראוי ולא בסמכותו בית משפט זה שיושב בהתאם לסעיף 12 א' לחוק. דיון 17. לעניין הטענה כי הוועדה "ננעלה" בעמדתה כי לא ניתן להכיר בקשר סיבתי בין העצירות ממנה סובל המערער לבין התפרצות מחלת הסרטן - עיון בפרוטוקול הישיבה עם פרופ' נוימן מ - 23.11.10 מלמד שכבר אז מציינת הוועדה כי בדקה לפחות 3 ספרי לימוד שאינם תומכים בטענת המערער. חרף זאת ביקשו חברי הוועדה שהות לעיין בחומר רפואי נוסף שצורף ע"י המערער. מכאן שטיעונה זה של ב"כ המערער - דינו להדחות. הוועדה עיינה בספרות רפואית עוד עובר לישיבתה האחרונה ואף לאותה ישיבה הגיעה עם מאמרים שעליהם ביססה את קביעתה. מכאן שאין לומר שלא היה דיון בגישות השונות בספרות הרפואית. 18. באשר לטענה לקיומו של קשר סיבתי בין העדר פעילות ספורטיבית לסיכון ללקות בסרטן - הוועדה קובעת שמתוך דברי המערער לא ניתן לומר שהמערער לא עסק כלל בספורט אלא כי עסק חלקית - ומפנה גם לדברי פרופ' פרום בחוות הדעת מטעמו. בעניין זה אין בידי להתערב. 19. באשר לטענה לקשר סיבתי בין העצירות להתפרצות סרטן המעי הגס - מבהירה הוועדה שב - text books אין מופיעה עצירות כאחד מגורמי הסיכון לסרטן המעי הגס, זאת הגם שמחקרים יש כאלה התומכים בטענה וכאלו שאינם תומכים בה. הוועדה מנמקת מדוע ראתה שלא לקבל את אותה דעה שבחלקם של המאמרים ואת חוות הדעת מטעם המערער - בכך ששתי התופעות הן של עצירות והן של סרטן המעי הגס, נפוצות וייתכנו סטטיסטית באותו אדם. לטעמי עמדה הוועדה בחובת ההנמקה והיא אינה צריכה להתפלמס עם האמור במאמרים שהוצגו ע"י המומחים מטעם המערער. היא מציינת את דבר קיומם ומסבירה מדוע ראתה לקבל את הדעה השונה שאף היא נתמכת במאמרים. 20. איני סבורה כי יש ללמוד מפסקי הדין שמצטטת ב"כ המערער בהרחבה לענייננו. הן ברע"א 472/89 קצין תגמולים נ' רוט והן בעניין רע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים. מדובר בסיטואציות בהן ברור עובדתית שהמחלה התגלתה תוך כדי השרות, כלומר קיים קשר זמנים. ההתלבטות היא בשאלת הקשר הסיבתי. במקרים אלו מצא בית המשפט שיש ללכת לקראת הנכה, בבחינת קשר זמנים, גם אם לא הוכחה אסכולה. לא כך במקרה שבפניי שבו קיים פער זמנים גדול בין השרות והפגיעה שהוכרה, לבין התפרצות מחלת הסרטן. בעצם חלה המערער בסרטן המעי הגס בשנות ה - 50 לחייו ומכאן שגם אם היה הסרטן צריך להתגלות אפילו שנתיים קודם לכן, גם אז אין מדובר בסוג המקרים שנדונו באותן פרשות. 21. באשר לטענה לאיחור באבחון - עיון בסעיף 9 לתקנות מלמד שהפגימה המוסבת צריכה לנבוע באופן בלתי אמצעי מהפגימה המוכרת. 22. התלבטתי ארוכות בשאלה האם ניתן לראות במצב שבו בשל תסמיני הפגימה המוכרת (כאבי בטן, חסימות מעי חוזרות, התדבקויות וכו') גורם בלתי אמצעי לאיחור באבחון כדרישת הסעיף. אני סבורה שלפחות שני גורמים הביאו לאיחור שבאבחון - האחד - מצבו של המערער הנובע מהפגימה המוכרת והשני - המחדל של הרופאים בבית החולים מלחשוד בממצא אחר זולת הממצאים המוכרים כתוצאה מהפגימה המוכרת. 23. אין הדבר דומה למצב שבו בשל פגימה מוכרת בברך ימין מוטל עומס כבד יותר על ברך שמאל ואזי הנזק שנגרם לברך שמאל נגרם באופן בלתי אמצעי מהפגימה המוכרת. 24. במקרה שבפניי - ישנו מעין "גורם זר מתערב" בדמות הרופאים שטיפלו במערער שלא חשדו בסרטן המעי הגס חרף גילו של המערער וחרף העובדה שלכל המאוחר ביצוע בדיקת קולונסקופיה קודמת 10 שנים לפני אבחון הגידול (כדברי המערער בוועדה). 25. אני ערה לקושי בפניו ניצב המערער כאשר כלל לא ברור כי היה זוכה בתביעת רשלנות רפואית מאותו טעם שייתכן שהייתה מתקבלת הטענה כי בשל מצבו, תולדת הפגימה המוכרת, חדלו הרופאים באבחון מוקדם ולא ניתן להכיר במחדלם זה רשלנות העולה כדי פיצוי. יחד עם זאת נראה לי כי הפירוש שמבקשת ב"כ המערער לקרוא לתוך תקנה 9 - אינו מתיישב עם מילותיו ואף עם כוונת המחוקק. סוף דבר 26. בשים לב לכל דבריי שלעיל ראיתי לדחות את הערעור. 27. בנסיבותיו של תיק זה איני עושה צו להוצאות. 28. התיק הרפואי יושב לידי ב"כ המשיב או מי מטעמו והוא יהיה מצוי בלשכתי. 29. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים. ניתן היום, י"ז סיון תשע"ב, 07 יוני 2012, בהעדר הצדדים. רפואהנכות מוסבתסרטן