ניכוי ימי מחלה ממכסת ימי חופשה

ניכוי ימי מחלה ממכסת ימי חופשה
פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר שי פרץ (להלן: "התובע") נגד חב' י. אליה ובניו בע"מ (להלן: "הנתבעת"), המתייחסת לתקופת עבודתו בשירותה, מחודש יולי 2007 ועד לחודש נובמבר 2008 כולל.

בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של כ- 120,000 ₪ הנתבעים בעילות שונות. את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת הצדדים, עילות התביעה וטענת קיזוז שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה מטעמה; משם ניגש לבירור העובדות אשר ישמשו בסיס לדיון בטענות הצדדים. את פסק הדין נסיים בבירור רכיבי התביעה השונים ובטענת הקיזוז.

הצדדים:

1. התובע, מר שי פרץ, תושב באר שבע, התקבל לעבודה בנתבעת בחודש יוני 2007 כאחראי על עבודות "בדק בית" במבנים שהקימה הנתבעת למגורים .

2. הנתבעת הינה חברה בע"מ ועיסוקה בעבודות בניה ויזמות. בתקופה הרלוונטית לתביעה התמקדה פעילות הנתבעת בהקמת מבנים למגורים באזור הדרום.

התביעה:

3. בתביעה שהגיש התובע בחודש אפריל 2009, טען התובע לפיטוריו בחודש נובמבר 2008, בתקופת היעדרות מסיבה רפואית בעקבות תאונת עבודה מיום 8.9.08. התובע טען כי פיטוריו נעשו בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק שוויון זכויות") וביקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק, על פיטורים בניגוד לחוק שוויון זכויות בסכום של 50,000 ₪.

4. על פי כתב התביעה, משפוטר התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

פיצויי הפיטורים נתבעים ביחס לתקופת העבודה שמיום 8.7.07 – ועד ליום 16.11.08 על בסיס שכר ברוטו ממוצע של 6,500 ₪ לחודש. בהתאם ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים בסכום של 8,666 ₪.

את התביעה לדמי הודעה מוקדמת העמיד התובע על יסוד משכורת חודש אוגוסט 2008 בסכום של 7,568 ₪.

5. כתב התביעה מציין כי מהתובע נמנעה הזכות לחופשה לאורך תקופת ההתקשרות עם הנתבעת. על רקע זה טען התובע לזכאות לדמי פדיון חופשה ביחס למכסת ימי חופשה לפדיון בת 12 ימים ועל פי ערך יום חופשה של 948 ₪ ברוטו ליום - בסכום של 11,376 ₪. לגרסת התובע שילמה הנתבעת על חשבון הזכות לחופשה סכום של 1,280 ₪; ומכאן העתירה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע ברכיב תביעה זה סכום של 10,096 ₪.

6. הגרסה המופיעה בכתב התביעה טוענת להעסקה במתכונת קבועה ולפיה יום העבודה של התובע התחיל בשעה 06:00 והסתיים בשעה 19:00. לפיכך נטען בפנינו, כי התובע זכאי לגמול בגין העסקה בשעות נוספות של שלוש שעות נוספות ליום לפחות; ועל רקע זה הוגשה תביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום של 15,000 ₪.

7. סעיף 47 לכתב התביעה עניינו, טענת התובע לזכותו לתשלום ימי מחלה כדלקמן:

"עקב קיומו של אי כושר זמני של התובע כעובד אצל הנתבעת לעסוק במלאכותיו הכל עפ"י ממצאים רפואיים כולל רופא תעסוקתי שקבע מגבלתו ואי כשירותו לעבוד אצל הנתבעת כפי התעודות הרפואיות שטרח והמציא מלפני הנתבעת אשר התעלמה לחלוטין ממימוש זכאותו זו ל"דמי מחלה", הגם הודעת הפיטורים עקב מוגבלותו של התובע והגם שביקש ע"י פרקליטו במכתב להיות מועסק בעבודות אח', לא נענה בחיוב, לא אפשרו לו לקבל תקבולי שכרו מן המל"ל עקב סירוב לחתום ע"ג טופסי המל"ל מתוך "עצימת עיניים" וחשש להודיה בת.העבודה בחוסר רגישות ורמיסת זכויות העובד אשר רק בהתערבות משפטית של פרקליטו באיחור ניכר, תוך תק' חוליו ללא שכר וכן בת' ההודעה המוקדמת לה זכאי, הרי זכאי התובע ל"דמי מחלה" בגין 90 הימים שטרם "זכה" לקבלת תקבול מן המל"ל ולו לא "חלקי" וזאת בגובה שכרו ברוטו ע"ס: 7,568 ₪ במכפלת 3 חד' דהיינו זכאי ל- 22,704 ₪.
התובע מדגיש ומציין כי במועד בו יזכה לתגמול מן המל"ל בגין תשלום "דמי מחלה" בגין 90 ימי העבודה בהם היה במצב בריאותי של אי כושר כהמלצות רופאיו, כולל רופא תעסוקתי יקזז תגמולים אלה מרכיב תביעה זה כנגד הנתבעת.

מצ"ב העתק התביעה למל"ל אשר רק בהתערבות בא כוח התובע נאותו לחתום לתובע על הטופס בל/211 ולהשיבו כדי להגשתו למל"ל וכך הוגש באיחור ניכר כשהתובע ומפחתו נותרו ללא שכר בהיות התובע במיטת חוליו ומסומן נספח ו'."

8. הפרק האחרון של התביעה נשוא פסק הדין, עניינו זכויות סוציאליות אשר לטענת התובע נמנעו ממנו במהלך תקופת עבודתו בנתבעת כלהלן:

א. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בחודשים יולי 2007 ועד כולל יוני 2008, בסכום של 2,340 ₪.

ב. הפרשים על חשבון דמי הבראה המתייחסים לתקופת העסקה בשנה השניה לעבודתו של התובע, בסכום של 716 ₪.

ג. לטענת התובע הוא היה זכאי לזכות השימוש ברכב העבודה ובמכשיר הטלפון הסלולארי (להלן: "זכויות נלוות") בתקופת ההיעדרות של 90 יום בשל מחלה; ואלה נמנעו ממנו על ידי הנתבעת (השימוש בטלפון ובטלפון הסלולארי). על שלילת הזכויות הנלוות ביקש התובע פיצוי בסכום של 6,150 ₪.

9. בשלב זה של פסק הדין אין בדעתנו להביא את תשובת הנתבעת לטענות התובע ברכיבי התביעה השונים, ובהתאם למתווה פסק הדין כאמור במבוא, נפנה להצגת טענת הקיזוז.

טענת הקיזוז:

10. במסגרת טענת הקיזוז טענה הנתבעת, כי מכל סכום שייפסק לזכות התובע יש לקזז יתרת הלוואה שחב התובע לנתבעת, בסכום של 4,249 ₪, נזקים שגרם התובע כתוצאה מעיכוב יומני העבודה, יומני נוכחות ומפתחות הדירה – בסכום של 4,350 ₪; פיצוי על נזק שנגרם בשל עיכוב בהחזרת מכשיר טלפון נייד שניתן לתובע לצורכי עבודתו בסכום של 1,650 ₪ ונזקים שגרם התובע לרכב של החברה בסכום של 3,000 ₪.

11. גם כאן אין אנו רואים מקום להציג את גרסת הצד שכנגד לטענת הקיזוז; ועל כן ניגש לבירור העובדות אשר ישמשו בסיס לבירור המחלוקות בין הצדדים ברכיבי התביעה השונים ובטענת הקיזוז.

העובדות:

12. כמצוין לעיל, הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בעבודות בנייה ויזמות. בתקופה הרלוונטית לתובענה, עיקר פעילות הנתבעת יוחד לבנייה למגורים באזור הדרום (ראה: סעיף 6 לכתב ההגנה).

13. התובע התקבל לעבודה בנתבעת בחודש יולי 2007 (ראה לדוגמא: אישור מעסיק על עבודה בשכר מחודש ינואר 2009 המצורף לתצהיר עדות ראשית שהגישה הגב' יפה קלימי, עדת הנתבעת), כאחראי בדק בית (תיקונים בהם חייבת הנתבעת בתקופת האחריות הניתנת לרוכשי הדירות).

14. לאורך תקופת ההתקשרות הועסק התובע בשכר חודשי המוצא ביטוי בתלושי השכר שצורפו לתיק בית הדין.

15. השכר החודשי שולם לתובע בהתאם לדיווחי נוכחות, בכרטיסי נוכחות חודשיים אשר נערכו בידי התובע והוגשו לנתבעת בתום החודש (ראה: כרטיסי עבודה חודשיים המצורפים כנספח לתצהירה של עדת הנתבעת, הגב' קלימי; עדות התובע עמ' 23 לפרוטוקול מיום 12.6.2011 שורות 4-7).

השוואה בין כרטיסי העבודה (דוחות הנוכחות) אשר הוגשו לבית הדין (המתייחסים לחודשים פברואר, מרץ, אפריל, מאי, יוני ויולי 2008) לתלושי השכר, מלמדת כי ימים שדווחו על ידי התובע כימי מחלה, נוכו ממכסת ימי החופשה (ראה לדוגמא: כרטיס הנוכחות לחודש 6/08 המדווח על ה-30.6.08 כיום מחלה; ותלוש השכר לאותו חודש הזוקף את ההיעדרות על חשבון חופשה).

16. לשם מילוי תפקיד אחראי בדק בית, העמידה הנתבעת לרשות התובע רכב וטלפון נייד. לעניין זה, נשאל התובע בעדותו והשיב:

"ש. לאיזו מטרה קיבלת את הטלפון?
ת. עבודה וחלק פרטי. אם אתה מוריד שימוש פרטי בטלפון..." עמ' 18 לפרוטוקול מיום 12.6.2011 שורות 11-12.

ובהמשך:

"ש. הטנדר הזה היה משמש אותך לעבודה?
ת. לעבודה ולדברים הפרטיים שלי וגם כשהיו צריכים את הרכב היו שולחים אותי והייתי מקבל רכב חלופי מושכר והורידו לי שווי רכב." עמ' 21 לפרוטוקול מיום 12.6.2011 שורות 7-8.

17. השימוש בטלפון הנייד על חשבון המעביד, הוגבל לסכום של 300 ₪. לאור העובדה כי עבודת התובע בוצעה מחוץ לחצרי הנתבעת והיה עליו לעמוד בקשר עם הנתבעת ועם הדיירים בדירותיהם בוצעו עבודות בדק הבית – הגבלת זכות השימוש בטלפון הנייד מלמדת כי המכשיר ניתן לתובע לצרכי העבודה.

18. הרכב שהועמד לרשות התובע היה רכב מסחרי. השימוש ברכב על ידי התובע היה חייב – לגרסת התובע עצמו - ברישום ביומן נסיעות שהיה צמוד לרכב ובו התבקש לפרט את תאריך הנסיעה; שעת הנסיעה; יעד הנסיעה ומספר הק"מ שהרכב נסע בהתחלה ובסוף של כל נסיעה (ראה: עדות התובע עמ' 22 לפרוטוקול מיום 12.06.11 שורות 9 ו-14). הדרישה לעריכת יומן נסיעה בפירוט האמור, מעידה כי הרכב שניתן לתובע, ניתן לצורכי עבודה. זאת להבדיל, משימוש עצמי וכהטבת שכר מסוות. שהרי ככל שהתובע היה רשאי להשתמש ברכב לצרכיו האישיים לא היה מקום לדרוש את הפירוט ביומן הנסיעות כפי שנדרש התובע בענייננו.

19. בחודש ינואר 2008 העמידה הנתבעת לרשות התובע הלוואה על סכום בסך של 10,000 ₪ על פי הסכם ההלוואה היה על התובע לפרוע את ההלוואה שניתנה בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים על סך של 2,500 ₪ כל אחת החל מחודש ינואר 2008.

הסכם ההלוואה קבע עוד כי הלוואה תעמוד לפירעון מידי בסיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים (ראה: סעיף 2 להסכם ההלוואה מצורף י' לתיק המוצגים של הנתבעת).

20. לטענת התובע ההלוואה נפרעה במלואה; ובהקשר זה הביא התובע לעדות את אימו, הגב' בוכובזה אסתר, אשר סיפרה בעדותה כי העמידה לרשות התובע את הכספים לפירעון ההלוואה בחודשים מרץ ואפריל 2008.

21. גרסת התובע האומרת כי ההלוואה נפרעה במלואה, נתמכת בעובדה כי אין בפנינו כל ביטוי לדרישה להחזר ההלוואה או הסכם לדחיית מועד פירעון של התשלומים על חשבון ההלוואה, במהלך תקופת העבודה.

על רקע זה ומשלא הוצג בפנינו אותו חשבון עליו סיפרה הגב' קלימי בעדותה, במסגרתו באו לביטוי התשלומים ששילם התובע על חשבון ההלוואה (שחלקם איננו במחלוקת), אין לקבל את גרסת הנתבעת האומרת כי במועד סיומם של יחסי עובד מעביד נותרה יתרת הלוואה שלא סולקה.

22. החל מחודש ינואר 2008 ועד לחודש אוקטובר 2008 כולל, הפרישה הנתבעת לזכות התובע כספים במסגרת של קרן פנסיה מקיפה וצוברת מקפת, בסכום של 540 ₪ לחודש (הכולל על פניו את חלק העובד, התובע). בהתאם לאישור שהציגה הנתבעת, עומדים לרשות התובע בקרן הפנסיה כספי התגמולים (חלק עובד ומעביד) בסכום של 5,140 ₪ וסכום של 1,713 הבא כהשלמת פיצויי פיטורים.

תלושי השכר לתקופה האמורה מלמדים, כי התובע תרם להפרשות לקרן הפנסיה מקיפה והצוברת, סכום של 180 ₪ לחודש.

23. ביום 8.9.08 נפגע התובע בתאונת עבודה (ראה: פסק הדין בב"ל 2993/09, שי פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי). בעקבות התאונה בעבודה, הפסיק התובע להתייצב במקום העבודה החל מיום 15.9.08 (ראה: תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה אשר מצורפים כנספח לתצהיר עדת הנתבעת, הגב' קלימי).

24. התובע דיווח לנתבעת על היעדרותו מסיבות רפואיות בעקבות תאונת העבודה, והעביר לאחרונה תעודה רפואית ראשונה האומרת כי הוא איננו מסוגל לעסוק בעבודתו ואף לא בעבודה אחרת מיום ה-15.9.08 ועד ליום 30.9.08 כולל.

25. במברק מיום ה-2.10.08 התבקש התובע על ידי הנתבעת, להתייצב במשרדיה עם טופס הפנייה לביטוח לאומי וזאת על מנת שלא לעכב את המשך הטיפול בתביעה שביקש התובע להגיש לביטוח לאומי על תאונת עבודה. במברק נוסף מיום ה-7.10.08 התבקש התובע להשיב לנתבעת, את מכשיר הטלפון הנייד שניתן לו לצורכי עבודה, מפתחות דירה ברמות, ויומני עבודה שהיו בחזקתו. במברק אחר מיום ה-7.10.08, התבקש התובע להודיע לנתבעת האם ביכולתו לחזור לעבודה ולחילופין להעביר תעודת מחלה על המשך תקופת היעדרות. ביום ה-26.10.08 חזרה הנתבעת על הדרישה מהתובע להעביר אליה בדחיפות את טופס הפנייה לביטוח לאומי ואת תעודות המחלה המקוריות על מנת למנוע עיכובים במימוש זכויותיו.

26. עד לפניית התובע לנתבעת באמצעות בא כוחו, במכתב מיום ה-2.11.08 התעלם התובע מכל פניות הנתבעת אליו המתוארות לעיל. במכתב מיום ה-2.11.08 דרש בא כוח התובע להודיע לו למי לשלוח את טופס התביעה ב.ל. 211, להמציא לידיו 12 תלושי שכר כדי לצרפם לתביעה שמתעד התובע להגיש למוסד לביטוח לאומי ולהודיעו בחוזר האם ניתן להעסיק את התובע בעבודה אחרת התואמת את מגבלותיו הרפואיות.

27. למכתב הדרישה מיום ה-2.11.08 השיבה הנתבעת עוד באותו יום כדלקמן –

"1. לצערי דרישתך אינה מובנת כלל, ולעצם העניין:
א. יש להעביר למשרדנו ט' ב.ל 211 (בקשה שנדרשה ומצ"ב העתקה).
ב. אישור רופא על תקופת חופשה בגין תאונת עבודה.
ג. מכתב מהרופא על סיום תקופת החופשה בגין תאונת העבודה.
ד. לאחר סיום תקופת תאונת העבודה אבקש לקבל האם העובד יכול לחזור לעבוד בחזרה ואם לא להפנות מכתב המציין שהעובד אינו יכול לחזור לעבודה בגין מצב רפואי.
2. עם קבלת כל הניירת הנ"ל חברתנו תטפל בצורה מסודרת בדרישתך.
3. לידיעתך."

28. ביום 3.11.08 פנה ב"כ התובע במכתב נוסף לנתבעת ובו דרישה לפיה החל מאותו מועד, כל פניה לתובע תעשה מולו. למכתב התשובה מיום ה-2.11.08 ענה בא כוח התובע במכתב מטעמו ביום 6.11.08.

29. במקביל, חזרה הנתבעת לתובע ביום ה-5.11.08 בדרישה להחזרת הציוד השייך לנתבעת והמצוי ברשותו (יומני עבודה, מכשירי פלאפון ומפתחות לדירה).

30. למברק שהעבירה הנתבעת לתובע ביום 5.11.08 השיב התובע באמצעות בא כוחו במכתב מיום ה-10.11.08 במכתב הודיע בא כוח התובע כי התובע נכון להשיב את המפתחות; ויומני העבודה. במכתב דרש בא כוח התובע לאפשר לתובע שימוש במכשיר הטלפון הנייד, אשר נחסם על ידי הנתבעת.

31. ביום ה-14.11.08 השיבה הנתבעת לב"כ התובע ובתשובה חזרה על עמדתה לפיה נדרש התובע להשיב את רכוש הנתבעת המצוי בחזקתו.

32. ביום 16.11.08 הוציאה הנתבעת לתובע מכתב שכותרתו "הפסקת עבודה", האומר כי:

"בהתאם להמצאת מצב רפואי על מוגבלות בעבודה, החליטה חברתנו להפסיק את עבודתך בחברה.

אנו מאחלים רפואה שלמה והצלחה בהמשך".

33. הנתבעת לא שילמה לתובע פיצויי פיטורים בסיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, ודמי הודעה מוקדמת. כך גם אין בפנינו כל ביטוי להליך של "גמר חשבון" בסיומם של יחסי עובד מעביד, במסגרתו נבחנה זכאותו של התובע לדמי פדיון חופשה, קצובת הבראה ודמי מחלה, ככל שהוא זכאי לזכויות אלו או מקצתם. על רקע עובדות אלה ניגש לבחון את טענות התובע ברכיבי התביעה השונים ואת טענת הקיזוז.

34. ביום 15.12.08 מסר התובע לגב' קלימי יומני עבודה, יומן נוכחות, מפתחות הדירה ומכשיר טלפון סלולארי.

ביום 16.3.09 העבירה הנתבעת לחב' הביטוח "מגדל" כתב שחרור על הכספים שעומדים לרשות התובע בקרן הפנסיה מקפת, ובכלל זה כספי התגמולים ורכיב הפיצויים.

דיון והכרעה:

35. הדיון ברכיבי התביעה השונים ייעשה בסדר הצגת עילות התביעה כמפורט בפרק הדן בתביעת התובע בפסק דין זה. בהתאם, הדיון בעילות התביעה יפתח בתביעות שעניינן פיצויים על פיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והתביעה לדמי פדיון חופשה. תביעות שהתגבשו עם סיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

התביעה לפיצויים בשל פיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, והתביעה לדמי פדיון חופשה:

36. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח-1998 מגדיר "אדם עם מוגבלות" כ:-

"אדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים"

סעיף 8 לחוק האמור אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו מחמת מוגבלותם "ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים", בפיטורים.

37. אישורי המחלה שהציג התובע מעידים כי האחרון לא היה כשיר לעבוד בתקופה המצוינת בהם, בשל פגיעת גב. האישורים אינם מלמדים כי התובע היה מוגבל "באופן מהותי באחד או יותר מתחומי החיים העיקריים". מכאן שאין התובע נופל להגדרת "אדם עם מוגבלות" בעניינו דן החוק.

38. על פי אישורי המחלה עליהם נסמך התובע, לא היה התובע כשיר בתקופה נשוא האישור, לעבודה בכלל ולתפקיד אותו מילא בנתבעת, כאחראי בדק בית, בפרט. משלא היה התובע כשיר לכל עבודה ובפרט לתפקיד אותו מילא בנתבעת ערב ההגבלה - לא ניתן לטעון כי התובע הופלה מחמת מוגבלות, בעת גיבוש ההחלטה על פיטוריו.

39. מהאמור עולה כי יש לדחות את טענות התובע לפיצויים על פיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. במאמר מוסגר נוסיף כאן, כי אין בדעתנו להידרש לשאלת תום הלב בפיטורי התובע בתקופת בה הוא אינו כשיר לעבודה מסיבה רפואית משסוגיה זו לא קיבלה ביטוי בכתב התביעה. נוסיף רק, כי התנהלות התובע מול הנתבעת, הבאה לביטוי בהתעלמותו מפניות הנתבעת אליו במהלך חודש אוקטובר 2008 – משקפת מציאות שבה גם לתובע תרומה ליחסי העבודה המקולקלים. תרומה אשר יש בה כדי להשליך על עצם זכותו לפיצויים בטענה לפיטורים הנגועים בחוסר תום לב.

40. לאור האמור, התביעה לפיצויים במסגרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות – נדחית.

41. לטענת הנתבעת אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, משיחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמתו של התובע בהתפטרותו מהעבודה (ראה: סעיף 44.2 לכתב ההגנה) ולחילופין בפיטורים בנסיבות בהן אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים (ראה: סעיף 44.6 לכתב ההגנה).

42. על רקע מכתב הנתבעת לתובע מיום 16.11.08, אין אנו רואים צורך להאריך בטענות הצדדים על נסיבות סיומם של יחסי עובד מעביד ביניהם, משלטעמנו מכתב זה מדבר בעד עצמו.

43. לעניין זה נזכיר כי הכותרת של מכתב הנתבעת לתובע מיום 16.11.08, היא "הפסקת עבודה". עניינו של המכתב החלטת הנתבעת לסיים את עבודתו של התובע בשירותה (ראה: מכתב הפיטורים מיום 16.11.08... "החליטה חברתנו להפסיק את עבודתך בחברה"). לפיכך המכתב שולל את הטענה שהועלתה לראשונה בכתב ההגנה לסיומם של יחסי עובד מעביד ביוזמת התובע, בהתפטרותו.

44. כמצוין לעיל, המכתב מיום 16.11.08 מציג את סיבת הפיטורים - "בהתאם להמצאת מצב רפואי על מוגבלות בעבודה" – וגרסה זו עומדת בסתירה לגרסה החדשה המופיעה בכתב ההגנה ועניינה, פיטורים על רקע הפרת משמעת בנסיבות השוללות את זכותו של התובע לפיצויי פיטורים.

45. אשר על כן, אין לקבל את טענת הנתבעת לסיומם של יחסי עובד מעביד ביוזמת התובע בהתפטרותו, ולחילופין לפיטוריו בנסיבות בהן רשאי בית הדין לשלול את זכותו של התובע לפיצויי פיטורים, כולם או חלקם.

44. משנמצא כי התובע פוטר על רקע מצב בריאותי המונע את העסקתו נכון למועד הפיטורים, התגבשה זכותו לפיצויי פיטורים.

46. המכתב מיום 16.11.08 קובע כי סיומם של יחסי עובד מעביד הוא מיום מתן ההודעה; ולפיכך לא יכולה להיות מחלוקת כי לתובע לא ניתנה הודעה מוקדמת, טרם כניסת הודעת הפיטורים לתוקף. עם זאת טוענת הנתבעת כי אין התובע זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת, משלא היה כשיר לעבודה במועד הפיטורים (ראה: סעיף 28 לסיכומי הנתבעת); ולטענתה לאחר שפוטר בנסיבות בהן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים (בשל "התנהגות מרדנית, זדונית ופוגענית לה נלוות פעולות גזל ועיכוב שלא כדין" פסקה 32 לסיכומי הנתבעת).

47. גם כאן פטורים אנו מלהידרש לטענת הנתבעת האומרת כי התובע איננו זכאי לדמי הודעה מוקדמת, משפוטר בנסיבות בהן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים – לאור הקביעה לעיל, לפיה מכתבה של הנתבעת מיום 16.11.08 מדבר בעד עצמו ומצהיר על מצב בריאותו של התובע כסיבת הפיטורים. לפיכך דין הטענה האומרת כי התובע איננו זכאי לדמי הודעה מוקדמת משפוטר בנסיבות בהן רשאי בית הדין לשלול את זכותו לפיצויי פיטורים, כולה או מקצתה - להידחות.

48. הטענה לפיה אין התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת, לאחר שפוטר בתקופת שבה לא היה כשיר לעבודה, היא טענה מקוממת העומדת בניגוד לחובות האמון וההגינות שחווים צדדים ליחסי העבודה זה כלפי זה. די בכך כדי להביא לדחיית הטענה.

49. תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת לתובע מראים כי שכרו של התובע היה מורכב משכר יסוד בסך 4,000 ₪, ורכיב קבוע בסכום של 1,480 ₪, אשר שולם תחת הכותרת "ה.ק ענף בניין.

מעבר לטענה לפיה שכר היסוד לצורך תשלום פיצויי פיטורים עומד על 4,000 ₪, לא הציגה הנתבעת כל הסבר להרכב השכר בתלוש השכר. על רקע זה - היעדר גרסה שיש בה כדי ללמד כי התשלום הקבוע בתלוש השכר תחת הכותרת "ה.ק ענף בניין", הוא רכיב המותנה בתנאי ו/או משולם כהחזר הוצאה – יש לראות ברכיב זה חלק משכר הבסיס המשמש יסוד לחישוב זכויותיו של התובע במהלך העבודה ובסיומה, לרבות הזכות לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

במאמר מוסגר רק נוסיף, כי העובדה לפיה אישר ב"כ התובע בפנינו כי לתובע שולם שכר בסיס של 4,000 ₪, אין בה כדי לשנות מהמסקנה לפיה זכויותיו של התובע ייקבעו על בסיס שכר הכולל את הרכיב הקבוע תחת השם ה.ק ענף בניין - שהרי הצהרת ב"כ התובע איננה מתייחסת למהותו של הרכיב האמור.

50. מכאן שזכאי התובע לפיצויי פיטורים בסכום של 7,306 ₪ (המבוססים על שכר קובע של 5,480 ₪ ותקופת עבודה שמיום 7.7.07 ועד ה-16.11.08, הכוללת את תקופת אי הכושר בעדה זכאי התובע לתשלום מכוח היותו עובד על פי חוק, כאמור בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים וההתפטרות שרואים אותה כפיטורים, תשכ"ד-1964 תקנה 10(4)).

מפיצויי הפיטורים יש לנכות סכומים הבאים על חשבון פיצויי הפיטורים (1,800 ₪, כמפורט בפסקה 71 להלן) והופרשו לזכות התובע במסגרת קרן הפנסיה מקפת, כמו גם רכיב השלמת פיצויי פיטורים בקרן הפנסיה (בסכום של 1,713 ₪) – סה"כ סכום של 3,513 ₪.

יוצא מכאן כי על הנתבעת לשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסכום של 3,793 ₪ (פיצויי פיטורים בסכום של 7,306 ₪ פחות כספים העומדים בקרן הפנסיה על חשבון פיצויי פיטורים וכהשלמת פיצויי פיטורים בסכום של 3,513 ₪).

51. התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת על בסיס שכר קובע של 5,480 ₪ לחודש, בגובה השכר הקובע האמור.

52. להשלמת פיצויי הפיטורים בסך של 3,793 ₪ שנפסקו לזכות התובע ולדמי ההודעה המוקדמת בסך של 5,480 ₪, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08.

53. על פי פסיקת בית הדין הארצי (ראה: דב"ע נז/3-7, נחום לבון נ' מ.ת.מ תעשייה ומלאכה בע"מ), מעביד הטוען לניצול זכותו של העובד לחופשה במהלך העבודה, חייב להתכבד ולהוכיח את טענתו.

בענייננו, טענות הנתבעת על ניצול זכותו של התובע לחופשה מבוססות על דוחות נוכחות שערך התובע עצמו. כפי שנאמר בפרק העובדות, ההשוואה בין דוחות הנוכחות לתלושי השכר מראה, כי ימים עליהם דיווח התובע על היעדרות בשל מחלה, נוכו בתלוש השכר ממכסת ימי החופשה. לפיכך לא ניתן ללמוד מתוך תלושי השכר על ריכוז תלושי השכר שהוצג על ידי הנתבעת כפנקס חופשה (ראה: הודעה בדבר פנקס חופשה, מחודש יוני 2009) על היקף ניצול זכותו של התובע לחופשה.

54. מכאן נגזרת המסקנה כי הנתבעת לא השכילה להוכיח כי התובע מימש את זכותו לחופשה מכוח החוק במהלך תקופת עבודתו (כולה או חלקה), ולפיכך זכאי האחרון לפדיון הזכות לחופשה על בסיס העקרונות הבאים:

א. התובע עבד שישה ימים בשבוע ובמהלך תקופת עבודתו אשר נמשכה 16 חודשים, צבר זכות לדמי חופשה בשיעור השווה לשכר של יום עבודה לכל חודש.

ב. על בסיס שכר קובע של 5,480 ₪, עומד ערך של יום חופשה על סך 219 (השכר הקובע חלקי 25).

ג. מכאן שזכאי התובע לדמי פדיון חופשה בסכום של 3,504 ₪ (מכסה של 16 ימי חופשה X 219 ₪, ערך יום חופשה).

55. לטענת התובע עצמו, על חשבון זכותו לחופשה שילמה הנתבעת סכום בסך של 1,280 ₪ אותם הוא ביקש להפחית מדמי פדיון חופשה להם הוא זכאי, לשיטתו.

בהתאם הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע דמי פדיון חופשה בסכום של 2,224 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08.

56. הדיון בתביעת התובע לדמי פדיון חופשה סיים את הפרק אשר עניינו תביעות התובע שמועד גיבושן בסיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים; מכאן נפנה לבחינת התביעה לתשלום גמול על העסקה בשעות נוספות, ודמי מחלה.

התביעה לתשלום גמול על העסקה בשעות נוספות ודמי מחלה:

57. על פי תצהיר התובע יום עבודתו התחיל בשעה 06:00 והסתיים בשעה 19:00. בהתאם טען התובע כי הוא זכאי לגמול בגין העסקה בשעות נוספות על שלוש שעות נוספות ליום לפחות; מכאן התביעה לשכר על העסקה בשעות נוספות בסכום של 15,000 ₪.

58. לגרסת הנתבעת, במסגרת תפקידו של התובע כאחראי בדק בית, קבע התובע את סדר היום לעצמו (ראה: סעיף 34 לתצהירה של הגב' קלימי). הנתבעת הוסיפה כי לא הייתה לה יכולת לשלוט על שעות העבודה של התובע, משהיה האחרון עצמאי במסגרת עבודתו וזו בוצעה מחוץ לחצרי הנתבעת. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת וטענה, כי התובע לא כימת את התביעה לשעות נוספות, ואף מטעם זה דין התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות להידחות.

59. כידוע, יש לתת פירוש מצמצם לאותן קטגוריות של עובדים אשר על פי סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"), הוראות החוק אינן חלות עליהם. לאור הלכה זו פסק בית הדין הארצי כי עבודה המתבצעת מחוץ לחצרי המעביד, איננה שוללת מהעובד את ההגנה והזכויות המוקנות לו בחוק שעות עבודה ומנוחה. כך גם נפסק כי עובד הממלא תפקיד המחייב מידה מסוימת של אמון מצד המעביד, איננו מוחרג מתחולת החוק (ראה: ע"ע 300271/98, טפקו ייצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ נ' מנחם טל).

60. המגמה המוצאת ביטוי לאחרונה בפסיקת בית הדין הארצי, היא של הגמשת נטל הראיה המוטל על תובע המבקש גמול בגין העסקה בשעות נוספות. כך נפסק כי רשאי בית הדין לפסוק לעובד גמול על העסקה בשעות נוספות, על פי מתכונת של העסקה בשעות נוספות שהוכחה בפניו, ולרבות על דרך של אומדן (ראה: ע"ע 469/08, דניאל אלימלח ואח' נ' הורן את ליבוביץ בע"מ).

61. על רקע דברים אלה, אין לקבל את הטענה לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה איננו חל ביחסים שבין הנתבעת לתובע, בשל העובדה כי עבודתו התבצעה מחוץ לחצרי הנתבעת ובמסגרת התפקיד נהנה ממידה מסוימת של אמון ועצמאות. בפרט הדברים נכונים, מקום שהנתבעת מודה כי "היה לחברה מידע כללי אודות המקומות בהם נכח בשעות תיאום העבודות" פסקה 34 לתצהירה של הגב' קלימי; והוסיפה כי תגמלה את התובע על העסקתו בשעות נוספות (ראה: סעיף 35 לתצהירה של הגב' קלימי). מכאן שהיה בכוחה של הנתבעת לפקח על שעות עבודתו של התובע ולדאוג לתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות כדין.

62. את העובדה כי הנתבעת נמנעה מלקיים מעקב על שעות העבודה של התובע, כמו גם את העובדה לפיה היה בכוחה לשמר ולהציג תיעוד שיש בו כדי להזים את טענות התובע לעניין מסגרת שעות עבודתו (נחזור ונזכיר לעניין זה כי לטענת הנתבעת עצמה, היה לה מידע על המקומות והשעות בהן עבד התובע); יש לזקוף לחובת הנתבעת. משכך ולאור המדיניות השיפוטית של הגמשת נטל ההוכחה המוטל על עובד המבקש גמול על העסקה בשעות נוספות, זכאי התובע לגמול כאמור על פי החישוב שיפורט להלן. זאת על בסיס טענתו שלא נסתרה, לפיה עבד דרך קבע שלוש שעות נוספות ביום (בימים א' עד ה'):

א. כאמור בפרק הדן בפיצויי הפיטורים, השכר הקובע לחישוב זכויות התובע עומד על סכום של 5,480 ₪ לחודש, וממנו נגזר ערך שעה של 29 ₪ (השכר הקובע חלקי 186 שעות למשרה מלאה).

ב. בהתאם זכאי התובע לגמול בגין העסקה בשעות נוספות על כל אחד מימי השבוע בסכום של 116 ₪ ליום (ערך שעה רגילה כפול 1.25 כפול 2 על העסקה בשעתיים נוספות ראשונות ביום ועוד ערך שעה רגילה כפול 1.5 על השעה הנוספת השלישית ביום העבודה).

ג. בחודש רגיל עבד התובע בימים א' עד ה' – 21 יום; ומכאן שזכאי התובע לגמול על העסקה בשעות נוספות בחודש, לסכום של 2,436 ₪.

ד. על פי מתכונת זו של העסקה בשעות נוספות, הועסק התובע במשך החודשים יוני 2007 עד אוגוסט 2008 כולל – דהיינו סה"כ 14 חודש; ומכאן שהוא זכאי לגמול בגין העסקה בשעות נוספות לסך של כ-34,000 ₪.

63. משהעמיד התובע את התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות על סכום של 15,000 ₪, הרינו פוסקים לו את סכום התביעה. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08.

64. את תביעת התובע לתשלום דמי מחלה הבאנו כלשונה בסעיף 7 בפסק דין זה. בתמצית נאמר כי במסגרת התביעה לתשלום דמי מחלה, טען התובע כי על הנתבעת לשלם דמי מחלה לתקופה של 90 יום בעקבות היעדרותו מהעבודה בשל אי כושר לעבודה מטעמי בריאות, בשל תאונת העבודה מחודש ספטמבר 2008. בתביעה הוסיף התובע וטען, כי מדמי המחלה שלטעמו על הנתבעת לשלם, יקוזזו דמי הפגיעה שישלם המוסד לביטוח לאומי.

65. סעיף 11 לחוק דמי מחלה תשל"ו-1976, קובע כי עובד הזכאי לתשלום פיצוי על תקופת אי כושר לעבודה מטעמי בריאות מהמוסד לביטוח לאומי בעקבות תאונת עבודה, איננו זכאי לתשלום דמי מחלה ממעבידו.

66. משטוען התובע עצמו כי ההיעדרות בגינה הוא מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי מחלה, היא בעקבות תאונת עבודה המקימה לו זכות לתשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי – התביעה שבפנינו לתשלום דמי מחלה נעדרת עילה ודינה להידחות.

67. נאמנים למסלול שקבענו לעצמנו בדיון בטענות הצדדים במסגרת פסק דין זה, נפנה בשלב זה לתביעות לזכויות סוציאליות – התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, התביעה להפרשי דמי הבראה והתביעה לפיצוי על שלילת זכות הנלוות (השימוש ברכב ובטלפון הסלולארי) בתקופת האי כושר בעקבות תאונת העבודה מספטמבר 2008.

התביעה לזכויות סוציאליות:

68. הדיון בתביעה לזכויות סוציאליות ייעשה בסדר הצגתן בפסקה לעיל; ובהתאם נפתח בתביעה לפיצויי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה.

69. משאין חולק כי התובע הועסק על ידי הנתבעת שהיא חברה הפועלת בענף הבניין, חלים ביחסים שבין הצדדים הוראות צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי בענף הבנייה. על פי ההסכם הקיבוצי הנ"ל וצו ההרחבה, חייב המעביד לבטח את העובד בקרן פנסיה מקיפה צוברת מיום תחילת עבודתו בשירות המעביד (ראה: סעיף 24 להסכם הקיבוצי בענף הבניה). מכוח ההסכם הקיבוצי, הפרשות המעביד לקרן הפנסיה הם בשיעור של 12% מהשכר המבוטח (6% לפיצויים ועוד 6% לתגמולים).

70. 6% מהשכר הקובע, תרומת המעביד לרכיב התגמולים בקרן הפנסיה מקיפה, עומד בעניינו של התובע כאן על סכום של 329 ₪ לחודש (על בסיס שכר קובע של 5,480 ₪). לפיכך היה על הנתבעת להפריש לזכות התובע לטובת רכיב התגמולים בקרן הפנסיה, סכום כולל של 5,264 ₪ (16 חודשי עבודה כפול 329 ₪ לחודש, חלק המעביד לקרן הפנסיה על חשבון התגמולים).

71. בענייננו הפרשות הנתבעת על חשבון התגמולים עומדות על סך של 1,800 ₪ בלבד; וזאת על בסיס העובדות הבאות:

הנתבעת העבירה לטובת התובע סכום של 540 ₪ לחודש, לקרן הפנסיה המקיפה, לתקופה שמחודש ינואר 2008 ועד אוקטובר 2008 כולל. מהסך האמור של 540 ₪ לחודש, 180 ₪ הם תרומת העובד (ראה: תלושי השכר לחודשים האמורים, ובהם מופיע הניכוי משכר העובד לטובת קרן פנסיה מקיפה בסך של 180 ₪ לחודש). יוצא מכאן כי את חלק המעביד לטובת קרן הפנסיה מקיפה על חשבון תגמולים ועל חשבון פיצויים, עומד על סך של 360 ₪; דהיינו 180 ₪ לחשבון תגמולים ו-180 ₪ על חשבון פיצויים לחודש. סה"כ לתקופה של עשרה חודשים, הפרישה הנתבעת על חשבון תגמולים סכום של 1,800 ₪.

72. יוצא מכאן כי התובע זכאי לפיצוי בגובה ההפרשות בחסר של המעביד לקרן הפנסיה על חשבון רכיב התגמולים, וסכום של 3,464 ₪.

73. משהעמיד התובע את התביעה לפיצויים בשל אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה על סכום של 2,340 ₪, הרינו פוסקים לתובע את סכום התביעה. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08.

74. תלוש השכר לחודש אוגוסט 2008 מראה, כי הנתבעת שילמה לתובע במסגרת שכר אוגוסט 2008 דמי הבראה בסכום של 939 ₪. תלוש השכר לחודש ספטמבר 2008 מלמד, כי הנתבעת שילמה לתובע בשכר חודש ספטמבר 2008 דמי הבראה בסכום של 662 ₪.

75. לאור האמור זכאי התובע להפרשים על חשבון הזכות לקצובת הבראה כדלקמן:

א. התובע זכאי לקצובת הבראה של שישה ימי הבראה לשנה, עבור השנה הראשונה והשניה לעבודתו (ראה: סעיף 39 להסכם הקיבוצי בענף הבניה הקובע את מספר ימי ההבראה בשנה להם זכאי עובד בענף הבניה, ולפיו עובד בעל וותק ענפי של שנה ובעל וותק ענפי של שנתיים זכאי לקצובת הבראה של שישה ימי הבראה לכל שנה).

ב. ערך יום הבראה על פי ההסכם הקיבוצי בענף הבניה, הוא בהתאם לערך יום ההבראה במגזר העסקי.

ג. ערך יום ההבראה במגזר העסקי בתוקף מיום 1.7.08, עמד על סך של 331 ₪ ליום.

ד. בהתאם היה התובע זכאי לקצובת הבראה עבור תקופת העסקה כוללת של 16 חודשים, בהיקף של שמונה ימי הבראה (שישה ימים עבור השנה הראשונה ויומיים עבור ארבעה חודשים של השנה השניה), בסכום כולל של 2,648 ₪.

ה. מששילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה בסכום של 1,601 ₪, זכאי התובע להפרשים על חשבון קצובת הבראה שלא שולמה, בסכום של 1,047 ₪.

76. משהעמיד התובע את התביעה לקצובת הבראה על סכום של 716 ₪, הרינו פוסקים לתובע את סכום התביעה ברכיב זה, בסך 716 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08.

77. כמפורט בפרק העובדות, הרכב ומכשיר טלפון נייד אשר הועמדו לרשות התובע, ניתנו לצרכי העבודה. משכך, אין לנו אלא לדחות את טענת התובע לפיה הוא זכאי לשימוש ברכב ובטלפון נייד לתקופה שבה הוא נעדר מעבודתו. על רקע זה דין התביעה לפיצוי בגין שלילת הזכות לרכב ולמכשיר טלפון נייד לתקופת ההיעדרות בשל המחלה בחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2008 – נדחית.

78. כאמור לעיל הסתיים הדיון בתביעת התובע על רכיביה השונים; ועל רקע זה נפנה לבחינת טענת הקיזוז.

טענת הקיזוז:

79. טענת הקיזוז מתייחסת ליתרת הלוואה אשר העמידה הנתבעת לרשות התובע בסכום של 3,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, נזקים שנגרמו כתוצאה מעיכוב מסירת מפתחות דירה – בסכום של 4,350 ₪, דמי שימוש בתקופה בה הוחזק הטלפון הנייד ברשות התובע – בסכום של 1,650 ₪ ונזקים שנגרמו לרכב בסכום של 3,000 ₪. הדיון בטענת הקיזוז על רכיביה השונים, ייעשה בסדר הצגתן לעיל.

80. כמפורט בפרק העובדות, מקובלת עלינו כי גרסת התובע האומרת כי ההלוואה שהעמידה הנתבעת לרשות התובע, סולקה במהלך תקופת העבודה; ומכאן שאין לנו אלא לדחות את טענת הקיזוז המתייחסת ליתרת הלוואה שהעמידה הנתבעת לרשות התובע במהלך תקופת העבודה.

81. בפרק העובדות הבאנו את השתלשלות האירועים, מרגע היעדרות התובע כתוצאה מתאונת העבודה. כמצוין שם, דרשה הנתבעת מהתובע כי ישיב לידיה מפתחות דירה של דייר, וזאת עוד במברק מיום 7.10.08. בפועל הושבו מפתחות הדירה לנתבעת, רק ביום 15.12.08.

לטענת הנתבעת העיכוב במסירת מפתחות הדירה, יצר נזק בסכום כולל של 4,350 ₪ המורכב משני ראשים: הראש האחד, עלות פריצת הדלת והתקנת מנעול חלופי בדירה, בסכום של 750 ₪ ובפיצוי הדייר ("חלף שכירות", סעיף 90 לסיכומי הנתבעת) בסך של 3,600 ₪.

82. במסגרת חובת הקטנת הנזק, היה על הנתבעת לדאוג לפתרון הדייר במציאות שבה מפתחות הדירה מוחזקים בידי התובע, עוד קודם שהיא חייבת בתשלום הפיצוי לדייר "חלף השכירות".

אשר על כן, אין מקום לטענת הנתבעת האומרת כי היא זכאית לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע, את הסכום אשר שילמה לדייר כפיצוי, כתוצאה מעיכוב בהעברת מפתחות הדירה על ידי התובע.

83. החשבונית שהציגה הנתבעת המתייחסת לעלות פריצת הדלת ותיקון, היא על סך של 462 ₪. מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי היא רשאית לקזז את הנזק שנגרם כתוצאה מעיכוב מפתחות הדירה בידי התובע ובהתאם הרינו מקבלים את טענת הקיזוז על סכום בסך של 462 ₪.

84. בתקופה שבה הוחזק הטלפון הנייד על ידי התובע, נחסם הקו על ידי הנתבעת; ומכאן שלא נגרם לנתבעת נזק כתוצאה מאחזקת הטלפון הנייד בידי התובע.

אשר על כן, טענת הקיזוז המתייחסת לנזק שנגרם לנתבעת בשל העיכוב בהשבת הטלפון הנייד לנתבעת – דינה להידחות.

85. בכתב ההגנה טענה הנתבעת לזכות קיזוז המתייחסת לפגיעה ברכב שהועמד לרשות התובע. טענה זו לא נתמכה בכל ראיה בתצהיר עדת הנתבעת, הגב' קלימי, ונזנחה בסיכומיה. לאור האמור, טענת הקיזוז המתייחסת לפגיעה ברכב שהועמד לרשות התובע – נדחית.

86. בשולי הדברים נוסיף, כי לראשונה בסיכומים עלתה טענה לפיה הותיר התובע אחריו קנס המתייחס לדוח חניה בגובה של 400 ₪ ברכב שבבעלות החברה והיה בחזקתו במהלך העבודה. הודעת תשלום הקנס אמנם צורפה לתיק המוצגים של הנתבעת, אך לא קיבלה ביטוי בתצהירי הנתבעת. על רקע זה העלאת הטענה בסיכומים, היא בגדר הרחבת חזית ודינה להידחות. למעלה מהצורך נוסיף, כי אין בפנינו כל תצהיר או עדות אחרת שיש בה כדי לקשור את הודעת הקנס לרכב שהועמד לרשות התובע במהלך עבודתו.

87. לסיומו של פרק זה, רשאית הנתבעת לקזז מכל סכום שנפסק לזכות התובע, את הסכום בסך של 462 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08.

סוף דבר:

88. מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך של - 3,793 ₪.
ב. דמי הודעה מוקדמת בסך של - 5,480 ₪.
ג. דמי פדיון חופשה בסך של - 2,224 ₪.
ד. גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של - 15,000 ₪.
ה. פיצוי בגין ביצוע הפרשות בחסר לקרן פנסיה מקיפה - 2,340 ₪.
ו. הפרשי דמי הבראה בסך של - 716 ₪.

88. לסכומים שנפסקו לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08.

89. כמפורט בפרק הדן בטענת הקיזוז, רשאית הנתבעת לקזז מהסכום שנפסק לזות התובע, סכום בסך של 462 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08.

90. לאור התוצאה, הרינו פוסקים לתובע הוצאות בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון