פיצויים על פיטורים ללא שימוע

מבוא: פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש התובע בחודש מאי 2009, המתייחסת לתקופת העסקתו בשירותה של חב' י.ב. אחזקת מערכות בע"מ (להלן: "הנתבעת"), מחודש יוני 2003 ועד לסוף חודש אוגוסט 2006. בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סכום כולל של 52,000 ₪ הנתבעים בעילות הבאות: פיצויים על פיטורים ללא שימוע, הפרשי פיצויי פיטורים והפרשי שכר, כמפורט להלן. את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים והעובדות המהוות את מסגרת הדיון בתביעה על רכיביה השונים; משם נפנה להצגת תביעת התובע; ובסיומו של השלב האמור, ניגש לבירור העובדות ועילות התביעה לגופן. הצדדים: 1. התובע, מר אברהם ליאון, הינו שרברב במקצועו, תושב אילת. 2. הנתבעת, חב' י.ב. אחזקת מערכות בע"מ, הינה חברה בע"מ העוסקת בהתקנה ואחזקה של מערכות אלקטרו-מכאניות ובאחזקה וניהול מבנים. העובדות המהוות את המסגרת לדיון בתביעה: 3. בתקופה נשוא התביעה, מחודש יוני 2003 ועד לסוף חודש אוגוסט 2006, נתנה הנתבעת שירותי אחזקה באתר "מרכזי אנרגיה בערבה". 4. ביום 1.6.03 התקבל התובע לעבודה בנתבעת, בתפקיד של שרברב בצוות אחזקה; והוצב מטעמה באתר "מרכזי אנרגיה בערבה". תנאי עבודתו של התובע נקבעו בהסכם בכתב, אשר צורף כנספח א' לתצהירי הנתבעת. 5. יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביום 31.8.06, בעקבות סיום ההתקשרות בין הנתבעת למשרד הביטחון מפעיל האתר "מרכזי אנרגיה בערבה"; ולאחריהם המשיך התובע את הקשר עם מקום העבודה, כעובד החברה אשר נכנסה לנעלי הנתבעת במתן שירותי אחזקה ב"מרכזי אנרגיה בערבה". התביעה: 6. בתביעה נשוא פסק דין זה שלושה רכיבים: האחד, תביעה לפיצויים על פיטורים ללא זכות שימוע; השני, תביעה להפרשי פיצויי פיטורים; והאחרון, תביעה להפרשי שכר. 7. על פי כתב התביעה פוטר התובע ללא הליך שימוע. על רקע זה ביקש התובע מבית הדין, לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים על פיטורים ללא שימוע בסכום בסך של 17,100 ₪. 8. בהתאם לכתב התביעה היה על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים על בסיס שכר של 5,717 ₪ ותקופת עבודה של 39 חודשים, בסכום כולל של 18,580 ₪. בכתב התביעה נטען, כי עם סיום עבודתו בשירות הנתבעת עמדו לרשותו בקרן הפנסיה מנורה מבטחים, פיצויי פיטורים בסכום של 9,050 ₪ ובנוסף העבירה הנתבעת לידיו המחאה בסך של 5,202 ₪ כהשלמת פיצויי פיטורים. לפיכך ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום יתרת פיצויי הפיטורים בסכום של 4,328 ₪. 9. תביעתו האחרונה של התובע היא להפרשי שכר. בתמצית יאמר, כי לגרסת התובע הוא זכאי לשכר עבודה על זמן הנסיעה מאילת לאתר "מרכזי אנרגיה בערבה" ובחזרה, משהתבקש להסיע את חבריו לעבודה למקום העבודה ברכב החברה. בהתאם הוגשה התביעה להפרשי שכר אותה העמיד התובע, לצרכי אגרה, על סכום של 30,000 ₪. 10. בפתח דיון ההוכחות שהתקיים בתביעת התובע ביום 24.5.2011 - הודיע התובע כי הוא חוזר בו מהתביעה להפרשי פיצויי פיטורים. אשר על כן אין בכוונתנו לדון בתביעה להפרשי פיצויי פיטורים. 11. לאור האמור נפנה להצגת העובדות אשר יהוו את הבסיס לדיון בתביעת התובע לפיצויים על פיטורים ללא שימוע ולהפרשי שכר. העובדות: 12. כמצוין לעיל, הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בהתקנה ואחזקה של מערכות אלקטרו-מכאניות ובאחזקה וניהול מבנים. 13. בתקופה הרלוונטית לתביעה זכתה הנתבעת במכרז של משרד הביטחון למתן שירותי אחזקה באתר "מרכזי אנרגיה בערבה". לצורך כך, מתן שירותי אחזקה כאמור, גייסה הנתבעת עובדים ובכללם את התובע. 14. תנאי העסקתו של התובע בנתבעת נקבעו בהסכם בכתב אשר צורף כנספח א' לתצהירה של עדת הנתבעת, הגב' דורית שחם (להלן: "ההסכם"). 15. על פי ההסכם זכאי התובע לשכר בסיס של 4,200 ₪ ברוטו הכולל תשלום עבור 12 שעות נוספות גלובליות; תוספת כוננות של 800 ₪; ותוספת מקצועית של 700 ₪ ברוטו לחודש. ההסכם עיגן את זכותו של התובע לביטוח בתוכנית פנסיה מקיפה ולניכוי חלק העובד לטובת הביטוח הפנסיוני. כן נקבע בהסכם, כי הנתבעת תעמיד לרשות התובע רכב ובאחריותו יהיה לדאוג להבאת העובדים מאילת ולהשבתם לביתם בסוף יום העבודה. 16. תלושי השכר שצרפו הצדדים ואינם במחלוקת, משקפים את ההסכם האמור. כך על פי תלושי השכר שולם לתובע שכר בסיס אשר עמד נכון למועד סיום העסקתו, על סכום של 4,217 ₪. בנוסף נהנה התובע מתוספת כוננות ותוספת מקצועית, כמפורט בהסכם. "תוספת הכוננות" ו"תוספת מקצועית" שולמו לתובע מידי חודש בסכום קבוע; וזאת שלא על בסיס קריטריונים או תנאים מוגדרים. רק לדוגמא נציין, כי אין בפנינו כל עדות כי התובע אכן נדרש בפועל לעמוד בכוננות לטובת מקום העבודה לאחר שעות העבודה. 17. הסדרת זכותו של התובע לפנסיה במסגרת תוכנית פנסיה מקיפה נעשתה בכפיפות להסכם קיבוצי מיוחד עליו חתומה הנתבעת, הסתדרות העובדים הכללית החדשה וקרן הפנסיה מקיפה מבטחים. על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד, חלק המעביד לקרן הפנסיה המשלימה (בשיעור של 6% מהשכר) "יבואו במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים בשיעור 72% מהשכר המבוטח בפועל לתקופה ששולמו, לפי סעיף 14 לחוק" נספח ד' לתצהירה של הגב' דורית שחם, עדת הנתבעת. 18. נאמנים להסכם, העמידה הנתבעת לרשות התובע רכב באמצעותו היה על התובע לדאוג לאיסופם של חבריו לעבודה מאילת ולהחזירם לאילת בסוף יום העבודה. 19. העבודה ב"מרכזי אנרגיה בערבה" התבצעה במתכונת קבועה של חמישה ימים בשבוע, 8.5 שעות ביום (ראה: עדותה של הגב' דורית שחם, עמ' 12 לפרוטוקול מיום 24.5.2011 שורות 24-32, שם מאשרת העדה כי התובע לא עבד בימי שישי ומשך יום העבודה הרגיל הוא של 8.5 שעות). 20. איסוף צוות העובדים בתחילתו של יום עבודה על ידי התובע ופיזורו בסיומו של יום העבודה, ארך כ-10 ד' (ראה: תשובת התובע בחקירה חוזרת מטעם בא-כוחו, שם נשאל התובע והשיב: "ש. כמה זמן כל הסיבוב הזה (איסוף העובדים, הוספה שלי-ט.מ.)? ת. 10-11 דקות" עמ' 12 לפרוטוקול מיום 24.5.2011 שורות 14-15; וראה עוד, עדותו של התובע בחקירתו הנגדית שם זיהה התובע את העובדים אותם נדרש לאסוף בתחילתו של כל יום עבודה ואישר כי המרחק מביתו לביתם של אותם עובדים, הוא של כ-3 ד', עמ' 9 לפרוטוקול מיום 24.5.2011, שורות 9-8). בנוסף לאיסוף ולפיזור צוות העובדים, נדרש התובע לבצע טיפול ברכב. טיפול אשר ארך לא יותר משעה בשבוע. לעניין זה רק נזכיר, כי התובע בעדותו אישר כי הרכב שנמסר לו היה רכב חדש, ומכאן שלא הצריך טיפולים רבים (ראה: עדות התובע עמ' 11 לפרוטוקול מיום 24.5.2011 שורה 2, שם מאשר התובע כי הרכב שקיבל היה "חדש מהניילון"). 21. על רקע זה - משך הזמן אשר ארך האיסוף וההחזרה של צוות העובדים והטיפול שנדרש לרכב - מקובלת עלינו העמדה המקבלת ביטוי בהסכם עם התובע, לפיה העבודה הנוספת הכרוכה באיסוף ובפיזור חבריו לעבודה של התובע, בתחילתו ובסיומו של יום העבודה, כמו גם הטיפול השוטף ברכב - הוא בהיקף של כ-12 שעות חודשיות; וזהו הבסיס לאמור בהסכם ולפיו התמורה שנקבעה לתובע כוללת תשלום עבור 12 שעות נוספות גלובליות (ראה: סעיף 25 לתצהירה של הגב' דורית שחם). 22. עבודתו של התובע בנתבעת הסתיימה על רקע הפסד במכרז למתן שירותי אחזקה באתר "מרכזי אנרגיה בערבה"; ובשעה שנכון לאותה עת, לא נתנה הנתבעת שירותי אחזקה באזור אילת לגופים נוספים (ראה: סעיף 9 לתצהירו מר אבי מצליח, עד הנתבעת, אשר לא נסתר). על רקע זה קיבל התובע ביום 30.7.06 מכתב הפסקת עבודה המודיע על סיום עבודתו בשירות הנתבעת ביום 31.8.06 בצירוף הנימוק - זכיית הנתבעת במכרז למתן שירותי אחזקה באתר. 23. מכתב סיום העבודה נמסר לתובע, לאחר שכינס מר אבי מצליח, מנהל הנתבעת, את העובדים אשר הועסקו באתר בו עבד התובע, והודיע לאלה על הפסד הנתבעת במכרז למתן שירותי האחזקה, המחייב את הפסקת העסקתם בשירות הנתבעת. עם זאת יש לציין, כי לא התקיימה שיחה אישית בין נציג הנתבעת לכל אחד מהעובדים, ולא ניתן לשלול את טענתו של התובע לפיה לא נכח במפגש שכינס מר מצליח (ראה: עדותו של מר מצליח, עמ' 16 לפרוטוקול מיום 24.5.2011 שורות 1-8). 24. בעקבות פיטוריו שוחררו לזכות התובע הכספים המצויים בקרן הפנסיה מקיפה מנורה מבטחים, ובכללם כספים הבאים על חשבון פיצויי פיטורים ובנוסף שילמה הנתבעת לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך של 5,202 ₪. 25. בסיום ההתקשרות עם הנתבעת, המשיך התובע לעבוד באותו מקום עבודה, כעובד של החברה אשר באה בנעליה של הנתבעת, במתן שירותי אחזקה באתר "מרכזי אנרגיה בערבה". בחודש פברואר 2007 פנה התובע לראשונה לנתבעת במכתב דרישה שעניינו בין היתר, פיצויים בשל אי קיום הליך שימוע קודם לפיטוריו, דרישה להשלמת פיצויי פיטורים ולהפרשי שכר עבודה. בחודש מאי 2009 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. 26. על רקע העובדות לעיל נפנה לדון בתביעת התובע לגופה. דיון והכרעה: 27. לאור הודעת התובע בפתח דיון ההוכחות מיום 24.5.2011, ולפיה הוא חוזר בו מהתביעה לפיצויי פיטורים, הדיון בטענות התובע ייעשה בשני שלבים: בשלב הראשון, נבחן את טענת התובע לפיצויים על פיטורים ללא שימוע. בשלב השני, נדרש לטענת התובע להפרשי שכר. 28. אין בדעתנו להרחיב על חשיבות מוסד השימוע ביחסי העבודה, לרבות השתלבותו ב"מגזר הפרטי". די לומר כי מושכלות ראשונים מחייבים כי בטרם תיפול ההחלטה על פיטורי עובד, תינתן במה לאחרון להתייחס לטענות המועלות נגדו ובגינן מבקש המעביד להביא לסיום העסקתו, כך אם המדובר במעביד ציבורי או להבדיל, למעביד השייך ל"מגזר הפרטי"; לשניהם הדין אותו הדין, שניהם חייבים בחובת השימוע. עם זאת לא בכל מקרה בו מפוטר עובד ללא שימוע, זכאי העובד לפיצויים (ראה: ע"ע 573/09, דב זיידמן נ' אי.סי.איי טלקום בע"מ), הכל שאלה של נסיבות. 29. ובחזרה לענייננו, יש לראות בעובדות הבאות כנסיבות אשר בגינן אין התובע זכאי לפיצוי על פיטורים ללא שימוע. לעניין זה יש לציין, כי:- התובע התקבל לעבודה בשירות הנתבעת לטובת מתן שירותי אחזקה במסגרת מכרז בו זכתה הנתבעת למתן שירות כאמור באתר "מרכזי אנרגיה בערבה" ועבד בשירותה תקופה קצרה יחסית, שלוש שנים לערך. העסקתו של התובע בשירות הנתבעת הסתיימה בעקבות אי זכייתה של האחרונה במכרז להמשך מתן שירותי האחזקה באתר, ופיטורי כלל העובדים אשר הועסקו באתר. נכון לעת הרלוונטית לפיטורי התובע, לא הייתה לנתבעת עבודה חלופית להציע לתובע באזור אילת. על רקע זה לא היה בקיומו של שימוע כדי להביא להחלטה שונה מההחלטה שהתקבלה על סיום העסקתו. כך גם לא ניתן לטעון כי לתובע נגרם נזק ממוני בשל אי מתן זכות שימוע, משהמשיך ועבד באתר בו עבד כעובד הנתבעת, בשירותה של החברה הזוכה. בהתחשב במשך הזמן הקצר שעבד התובע בשירותה של הנתבעת, בעובדה כי מדובר בהעסקה שמטבעה היא לתקופה קצובה, תקופת המכרז, ובעובדת השתלבותו של התובע בשירותה של החברה שזכתה במכרז ובאה בנעלי הנתבעת - לא זהו המקרה לפסוק לתובע פיצוי על נזק לא ממוני, על נזק כביכול בשל הפרת חובת השימוע. בפרט הדברים נכונים כאשר התובע עצמו לא הלין על הפרת חובת השימוע בזמן אמת והטענה הועלתה שנה ויותר לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. 30. לאור האמור, התביעה לפיצוי בשל הפרת חובת השימוע - נדחית. 31. בתביעה להפרשי שכר טען התובע לזכותו לשכר המתייחס לזמן הנסיעה מאילת למקום העבודה, אתר "מרכזי אנרגיה בערבה", כשעה וחצי לכל כיוון. סה"כ 3 שעות עבודה ביום בגינן הוא זכאי לגמול בגין העסקה בשעות נוספות. 32. בשלב הסיכומים העמיד התובע את התביעה להפרשי שכר על פרק זמן של 20 ד' לכל יום עבודה והוא מתייחס לזמן האיסוף והפיזור של העובדים בתחילתו ובסיומו של יום העבודה. על רקע זה העמיד התובע את התביעה להפרשי שכר על סכום בסך של 13,530 ₪. 33. את הדיון בתביעה להפרשי שכר נפתח בבירור הטענה האומרת כי התובע זכאי לשכר עבודה המתייחס למשך זמן הנסיעה מאילת למקום העבודה, משנדרש להסיע יחד עימו את חבריו לעבודה ברכב שהעמידה לרשותו הנתבעת. 34. לעניין זה נזכיר, כי בפסק הדין ע"ע 93/09, נפתלי בנקין נ' מדינת ישראל, חזר בית הדין הארצי על ההלכה האומרת כי זמן הנסיעה למקום העבודה וממנה, איננו נכלל במסגרת שעות העבודה בגינן זכאי העובד לשכר. בהקשר זה נפסק שם: "כלל פסוק הוא, כי אין לכלול את הזמן בו נסע העובד ממעונו למקום עבודתו ובחזרה ממנה, כשעות עבודה המזכות בשכר, זאת מן הטעם שעובד איננו עומד לרשות העבודה בעת הנסיעה". פסקה 25 לפסק דינה של כב' הנשיאה. 35. בדב"ע מד/3-143, חיים קיסר נ' דחן בע"מ (להלן: "פסק דין קיסר"), נדרש בית הדין הארצי למציאות בה עובד מתבקש להסיע עובדים נוספים למקום העבודה ובחזרה. בהקשר זה הגדיר בית הדין הארצי את הסוגיה שבמחלוקת והשיב: "השאלה השניה בסוגית הזכאות לגמול עבור עבודה בשעות נוספות היא: האם זכאי העובד לתשלום בגין זמן הנסיעה לעבודה וממנה באותם ימים שבהם אסף העובד עובדים אחרים מבתיהם בדרכם לעבודה והחזירם לבתיהם בתום יום העבודה. מחומר הראיות עולה, כי זמן הנסיעה של העובד לאחר העבודה וממנו התארך מידי יום מן הטעם שהיה עליו לאסוף עובדים מבתיהם, ולצורך זה לסטות סטיה של ממש מן הדרך לביתו לאחר העבודה וחזרה, לעיתים להמתין להם עד שיהיו מוכנים וכן להחזירם לבתיהם. בנסיבות העניין אנו פוסקים כי העובד זכאי, עבור כל יום בו הסיע את העובדים לעבודה לתשלום שכר עבודה עבור שעה אחת בלבד - משך הזמן בו התארכה נסיעתו של העובד מעבר לזמן הנסיעה הרגיל לצורך הסעת העובדים האחרים (הדגשה שלי-ט.מ.)" פסקה 3 לפסק דין קיסר. 36. כמפורט בהרחבה בפרק העובדות, זמן העבודה הנוסף הכרוך באיסוף העובדים בתחילת יום העבודה, פיזורם לביתם בסוף יום העבודה והטיפול החודשי ברכב - הוא על בסיס מתכונת קבועה בהיקף של 12 שעות נוספות חודשיות. 37. בהתאם זכאי התובע לגמול בגין העסקה בשעות נוספות, משהוכחה מתכונת העסקה קבועה האומרת כי התובע עבד כדרך קבע כ-12 שעות חודשיות נוספות בחודש, על בסיס העקרונות והחישוב כדלקמן: א. מכוח הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, שכר שהוסכם כי הוא כולל תשלום בגין שעות נוספות, יראו אותו כ"שכר הרגיל", ועליו זכאי העובד בנוסף לגמול בגין העסקה בשעות נוספות. כך בענייננו, משקבע הסכם העסקה עם התובע כי התובע זכאי לשכר בסיס 4,217 ₪, הכולל בתוכו תשלום של 12 שעות גלובליות, רואים בשכר המוסכם, כשכר עבור שעות העבודה הרגילות של התובע, ועליו בנוסף זכאי התובע לגמול בגין העסקה בשעות נוספות. ב. כמצוין בפרק העובדות, נקבע בהסכם העסקה כי שכר הבסיס של התובע יעמוד על סך של 4,200 ₪ ברוטו. עוד נקבע, כי בנוסף לשכר ייהנה התובע מתוספת כוננות ומתוספת מקצועית, ואלה שולמו לתובע בפועל מידי חודש, כמפורט בתלושי השכר. כאמור בפרק העובדות, תוספת הכוננות והתוספת המקצועית שולמו מידי חודש בחודשו והם מצידם לא היו מותנים בתנאי. על רקע העובדה כי תוספת הכוננות והתוספת המקצועית שולמו מידי חודש בחודשו וללא תנאי, יש לראות בהן כחלק משכר הבסיס לצורך חישוב ערך שעת עבודה של התובע (ראה: ע"ע 300434/97, החברה למפעלי חינוך ותרבות בבאר שבע נ' נינה טופר, שם נפסק בין היתר, כי "השם בו נקראת תוספת אינו קובע ויש לשקול עניינית את מהות התוספת"). מכאן שהשכר הקובע של התובע לצורך חישוב ערך השעה, הוא 5,717 ₪ לחודש. ג. לפיכך, ערך שעת העסקה של התובע (השכר הקבוע-5,717 ₪ לחלק למשרה מלאה של 186 שעות חודשיות), עומדת על 31 ₪ לשעה. ערך שעה נוספת על בסיס תעריף של 125% לכל שעה נוספת, הוא 38.75 ₪. ד. אשר על כן, גמול בגין העסקה של 12 שעות נוספות בחודש - עומד על 465 ₪ לחודש; וגמול בגין העסקה בשעות נוספות ביחס לכל תקופת העבודה שאיננה במחלוקת, 39 חודשים - 18,135 ₪. 38. משהעמיד התובע את התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות על סכום בסך של 13,530 ₪, הרינו פוסקים לו את סכום התביעה, כמבוקש על ידו בסיכומיו. בשולי הדברים: 39. במסגרת הסיכומים ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על הפרשי פיצויי הפיטורים אשר לטענתו שולמו לו רק בחודש נובמבר 2010. מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, כי העלאת הטענה להפרשי הצמדה וריבית על פיצויי פיטורים שלא שולמו במועדם, היא בגדר הרחבת חזית אסורה. רק נוסיף כי לגופה של הטענה, אין בטענה ממש. בקצרה נאמר, כי לטענת התובע עצמו שילמה הנתבעת לתובע את מלוא פיצויי הפיטורים לו הוא זכאי. פיצויי הפיטורים שולמו לתובע על דרך של העמדת הכספים העומדים על חשבון פיצויי הפיטורים בקרן הפנסיה לרשות התובע, עם סיום עבודתו בשירות הנתבעת, ובתשלום נוסף של השלמת פיצויי פיטורים בסכום נוסף של 5,202 ₪ אשר שולמו עם סיום עבודתו של התובע. בנסיבות הללו, מקום שפיצויי הפיטורים במלואם שולמו לתובע בדרך של שחרור כספים הבאים על חשבון פיצויי פיטורים בקרן הפנסיה ובהשלמת פיצויי פיטורים עם סיומם של יחסי עובד מעביד - הטענה לפיה זכאי התובע להפרשי הצמדה וריבית על פיצויי פיטורים אשר שולמו לו לטענתו רק בנובמבר 2010, משוללת יסוד. סוף דבר: 40. לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע הפרשי שכר בסך של 13,530 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06. 41. משהתקבלה התביעה בחלקה, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 42. הערעור על פסק דין זה הוא זכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ב, 12 יוני 2012, בהעדר הצדדים. נציג ציבור עובדיםמר יוסף סבג משה טוינה, שופט נציג ציבור מעבידיםמר שמעון בינון פיצוייםשימוע לפני פיטוריןשימועפיטורים