1. הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהתכנסותה ביום 8.11.11 קבעה כי לא נותרה למערער נכות בגין תאונת עבודה מיום 3.11.03. הוועדה התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 39055-12-10 בו נקבע: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר תתייחס לחוות הדעת מאת ד"ר אלי אשכנזי מיום 27/1/06 ולבדיקות ההדמיה אשר מצוינות בחוות הדעת לרבות בדיקת EMG מיום 10/11/03 . הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושאים דלעיל. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה." 2. המערער טוען כי הוועדה הרפואית התעלמה מבדיקות ההדמיה: בדיקת EMG ו-CT המצביעות על נכות קשה וממשית וכמעט התעלמה מחוות דעת ד"ר אשכנזי וד"ר סלטי והתעלמה ממסקנות ד"ר ולן וד"ר אלקלעי. המערער טוען כי הוועדה לא דנה ולא מנמקת דבר בנוגע למנגנון הפגיעה בשתי התאונות שעבר, תאונת העבודה ותאונת האופניים ולא דנה בטענת המערער כי נפל מאופניו בשל התקף שיתוק שנבע מתאונת העבודה. כמו כן, טוען המערער כי הוועדה התעלמה מקביעה קודמת של הוועדה לעררים מיום 24.2.10 שהעניקה נכות זמנית. המערער טוען כי טעתה הוועדה שייחסה את פריצת הדיסק ואת בעיות הגב והצוואר לעברו. לאור זאת, מבקש המערער להשיב את עניינו אל וועדה בהרכב חדש תפעל על פי פסק הדין בתיק ב"ל 39055-12-10. 3. ב"כ המשיב טוענת כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, הוועדה פעלה על פי פסק הדין וקבעה בצורה מפורשת כי אין נכות כתוצאה מתאונת העבודה מיום 3.11.03. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר אלי אשכנזי ולבדיקות ההדמיה אשר מצוינות בו וקבעה כי מבחינה נוירולוגית לא היתה לאחר התאונה בשנת 2003 כל עדות לפגיעה קלינית בחוט השדרה או בשורשיו הצווארים והחולשה בגפיים הופיעה אך ורק לאחר התאונה בשנת 2004. הוועדה קבעה שאין בסיס לתיאורה שהעלה ב"כ המערער ולפיה תאונת העבודה הביאה בעקבותיה לנפילה מהאופניים בשנת 2004. ב"כ המשיב טוענת שלא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה אשר פעלה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה ולכן דין הערעור להידחות. 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213). משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לועדה לעררים בצירוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל נ' המל"ל פד"ע כד 160). 5. הוועדה התכנסה ביום 8.11.11 וקבעה בפרק הסיכום והמסקנות:- "הוועדה שמעה את טיעוני העורר בתשומת לב רבה, הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר אשכנזי 27.1.06 וכן שוב בבדיקות ההדמיה הצואריות ובבדיקת EMG מ-11.2003: מבחינה נוירולוגית לא היתה לאחר התאונה משנת 2003 כל עדות לפגיעה קלינית בחוט השדרה או בשורשיו הצוואריים, החולשה בארבעת הגפיים הופיעה אך ורק לאחר התאונה משנת 2004 (ראה גם חוו"ד של ד"ר אשכנזי) והיתה כתוצאה ממלופטיה לפיכך ממצאי ה-EMG מ -11.03 אשר הצביעו על רדיוקלופאטיה צווארית כלומר עדות חשמלית לפגיעה שורשית היו ללא קורולוציה קלינית ולפיכך מבחינה נוירולוגית אין כל נכות בעקבות אותה תאונה (2003). באשר לממצאים הצוואריים, אמנם מדובר בממצאים . . . אך ממצאים אלו כולל פריצות הדיסק המרכזיות אשר לא לחצו על כל האלמנטים עצבים שכפי כפי שמתבטא בבדיקת ה-CT מ-27.11.03 שאינם יכולים להסביר לדעת הוועדה מצב שעקב חבלה ולו מינימלית הם יכולים להיות גורם להופעת קוודריפלגיה. אין כל בסיס לתיאוריה שהועלתה ע"י העו"ד שהתאונה הקלה בשנת 2003 היא זו שהביאה בעקבותיה לנפילה מן האופניים בתאונה משנת 2004 לתוצאותיה אשר היו קודריפלגיה ספסטית כתוצאה מפגיעה ברקמת חוט השדרה, הוועדה אינה מוצאת מקום והצדקה להענקת נכות זמנית בעקבות התאונה הנידונה." 6. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 3.11.03 האיבר שהוכר בפגיעה היה עמוד השדרה הצווארי. המערער עבר תאונת אופניים כשנה לאחר מכן וכאמור הוועדה הרפואית קבעה שאין קשר בין תאונת האופניים לבין תאונת העבודה. הוועדה שללה קשר סיבתי בין מצבו הרפואי היום לבין תאונת העבודה והסבירה מדוע הממצאים שנמצאו אצל המערער לא יכולים להיות קשורים לתאונת העבודה. עניינו של המערער הוחזר בעבר על ידי בית הדין הארצי וגם על ידי בית דין זה והוועדות הרפואיות קבעו כי אין קשר סיבתי בין תאונת העבודה לתאונת האופניים. הוועדה נשוא הערעור נדרשה להתייחס אך ורק לחוות הדעת של ד"ר אשכנזי משנת 2006 ולבדיקות ההדמיה אשר מצוינות בה ולכן לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה כאשר לא העניקה נכויות זמניות ולא התייחסה ליתר חוות הדעת והמסמכים שטען המערער במסגרת ערעורו, מאחר ולא נדרשה לכך במסגרת פסק הדין. 7. לשלמות התמונה להלן מסקנתו של ד"ר אשכנזי בחוות דעתו מיום 27.1.06: "מדובר בגבר יליד שנת 1965 חקלאי במקצועו אשר ב-3.11.03 נפגע בצווארו כתוצאה מתאונת עבודה. עקב הפגיעה נגרמה לו פריצת דיסק בצוואר אשר גרמה להצרות תעלת השדרה ולחץ על חוט השדרה הצווארי. כתוצאה מכך סבל מכאב בצוואר וזרמים בידיים. נבדק ע"י אורטופד אשר התרשם מהצורך בטיפול ניתוחי לבעיה. מר אלייקים לא היה מעוניין באותו זמן בניתוח. ב- 5.6.04 נפל מאופניו ונפגע פגיעה לא משמעותית בצווארו. בשל הלחץ הצווארי ממנו סבל טרם האירוע גרמה לו הנפילה הנ"ל לנזק נוירולוגי קשה שהתבטא בשיתוק בארבע גפיים. לאחר טיפול שיקומי בבית לווינשטיין חל שיפור חלקי במצבו אך נותר סובל עדיין ממוגבלות נוירולוגית ניכרת וקשיי תפקוד ניכרים. למר אלייקים הוצע טיפול ניתוחי טרם הנפילה מהאופניים. מאחר שלדבריו, לא הוסבר לו בצורה ברורה כי הוא נתן בסכנה של פגיעה עצבית משמעותית בשל מצבו, החליט לא לעבור ניתוח בשלב ההוא. בנוסף לא הובהר לו כי "שעון זמן" מתקתק בצווארו וכי פגיעה נוספת ולו הקלה ביותר יכולה לגרום לו לנזק קשה ובלתי הפיך. בשל עובדה זו לא נזהר ונסע על אופניו. נפילה מהאופניים, שלאדם בריא לא היתה גורמת נזק כלל גרמה לו, בשל מצבו, לנזק עצבי קשה ובלתי הפיך. סובל כיום מנזק משמעותי לחוט השדרה וקרוב לוודאי ישאר נכה ופגוע לשארית ימיו. עקב ממצאים אלו הנני מוצא לנכון לאשר לו אחוזי נכות לפי הפרוט הבא: 100% בשל קואדריפוזיס ספסטית וקונטרקטורות ביד ימין. לפי סעיף 29(3)ג. בנוסף יש מקום להפעיל לגביו תקנה 15 במלואה מאחר ולא יוכל לחזור לעבודתו הקודמת." ועדה רפואית לעררים מיום 7.12.10 שהתכנסה בעקבות פסק הדין בתיק ב"ל 34770-03-10 ובר"ע בתיק 283/08 קבעה: "הוועדה בפסק הדין האזורי והארצי ובכל החומר הרפואי הלוטה בתיקו ובחוות הדעת של ד"ר אלופו סלטי מ- 7.12.10. מעיון בתיק הרפואי ומעיון בבדיקת T.C מ- 24.11.03 המצביע על מצב של שינוים ניוונים בע"ש צווארי, לדעת הוועדה הפגיעה היתה קלה ולא גרמה לנכות, לא זמנית ולא קבועה. באשר לקשר הסיבתי לגבי התאונה משנת 2004 מצב עמוד השדרה כפי שתיאר בבדיקת ה-T.C ומצבו הקליני כפי שנצפה בתיקו הרפואי אינם קשורים סיבתית לא באופן ראשוני ולא באופן משני, מאיץ ומזרז, לפגיעה הנטענת משנת 2003 לכן הפגיעה בעבודה משנת 2003 אינה מזכה בנכות ולא בנכות זמנית" 8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאור העובדה שהוועדה עצמה קבעה שאין קשר סיבתי בין תאונת העבודה לפגיעה ב-2004 ומאחר והוועדה קבעה כי הממצאים שנמצאים אצל המערער לא קשורים לפגיעה בעבודה וכן תוצאות בדיקת ה- C.Tובדיקת ה-EMG לא מצביעים על גורם חבלתי. מאחר והממצאים שמצאה הוועדה בבדיקות ההדמיה לא מעידים על נכות הקשורה לתאונת העבודה, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה כאשר קבעה שאין החמרה במצבו של המערער כתוצאה מתאונת העבודה. הוועדה התמודדה כראוי עם חוות דעתו של ד"ר אשכנזי וקבעה כי פריצת הדיסק כפי שמתבטאת בבדיקת הCT מיום 27.11.03 לא יכולה להסביר מצב עקב חבלה. 9. לאור האמור, הוועדה פעלה ע"פ פסק הדין מכוחו התכנסה, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, החלטת הוועדה ברורה ומנומקת ודין הערעור להידחות. 10. אין צו להוצאות. 11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה. ניתן היום, י"ב באב תשע"ב, 31 ביולי 2012, בהעדר הצדדים. חוט השדרהצווארעמוד השדרה