עיקול על חוב ארנונה של אדם שנפטר

1. התובעת היא בתה ואחת מיורשותיה של הגב' X ז"ל (להלן: "המנוחה") והיא הגישה תביעה על סך 150,000 ₪ נגד הנתבעת בעילה של פרסום לשון הרע. 2. התביעה היא בגין צו עיקול מיום 13/5/09, אשר הוצא על ידי הנתבעת בגין חוב נטען של ארנונה, אשר נצבר לחובת עזבון המנוחה, ונשלח לבנק מזרחי טפחות. (להלן: "הבנק"). צו העיקול הוצא למרות שבמסגרת ה.פ. 201105/07 (בש"א 181151/07) - בקשה אשר הוגשה על ידי עזבון המנוחה באמצעות יורשיה נגד עיריית תל אביב ולשכת ההוצל"פ, ניתן ביום 10/12/07 צו ולפיו יעוכבו ההליכי האכיפה והליכי הוצל"פ בתיק 01-63173-07-2 עד למתן החלטה אחרת (ההחלטה צורפה נספח 2 לתצהיר התובעת) וביום 23/3/09 הגיעו הצדדים בהמרצת הפתיחה להסכם פשרה אשר ניתן לו תוקף להסכם פשרה אשר היה על הנתבעת להעבירו לאישור מחלקת הפשרות של עיריית תל אביב ולדווח על כך לבית המשפט. 3. תמצית טענות התובעת: א) התובעת טוענת, כי משלוח הודעת העיקול מהווה לצד עבירה פלילית, גם הפרת הסכם אליו הגיעו הצדדים ביום 23/3/09 וגם מהווה פגיעה חמורה בשמה הטוב של התובעת. ב) התובעת טענה, כי היא בעלת מגרשים לבנייה, בין השאר מכוח זכויותיה בעזבון, ועליה לנהל משא ומתן עם בנקים בנוגע למימון הבנייה, ועל כן חשוב לה שחשבונות שהיא קשורה אליהם לא יוגדרו כחשבונות בסיכון. ג) התובעת טוענת כי היא אמדה את נזקיה על הצד הנמוך בסך של 150,000 ₪. 4. תמצית טענות הנתבעת: א) הנתבעת טענה, כי התביעה היא ניסיון של התובעת להיפרע מהנתבעת על הליכים שנקטה ובדין כנגד עזבון המנוחה, בניסיון לגבות חובות מס, אותן היא חבה לנתבעת, ולא התובעת היא זו שטיפלה בענייני העזבון וצו העיקול לא פגע ולא היה ניסיון לפגוע בשמה הטוב של התובעת. ב) הנתבעת טענה כי מהסדר החוב, נספח 3 לכתב התביעה עולה, כי עזבון המנוחה חב כספים משמעותיים לנתבעת וללא פעולות האכיפה שנקטה בהם הנתבעת, הרי שהתובעת ויתר היורשים היו נמנעים ומתחמקים מתשלום חובות העזבון. ג) הנתבעת טוענה, כי שמה של התובעת לא מופיע כלל בצו העיקול, לא במפורש ולא ברמז וכי לא נגרם לתובעת כל נזק שהוא לשמה. 5. לאחר עיון בטענות הצדדים וסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות מהנימוקים כדלקמן: הניתוח העובדתי: א) על העובדות הבסיסיות אין מחלוקת בין הצדדים. המצהיר מטעם עיריית תל אביב גם לא התבקש להיחקר בחקירה נגדית על תצהירו. ב) מר יוסי שעיו אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת ומשמש ראש צוות מחלקת מגורים בעיריית תל אביב פירט, כי מאז פטירת המנוחה בשנת 2000 ועד ליום 31/12/08, היה הנכס (דירה ברחוב שמריהו לוין 6 בתל אביב הידוע כגוש 7111 חלקה 69 תת חלקה 7) רשום על שם יורשי המנוחה, ובשנים אלו נצטברו חובות בגין היטלי ארנונה ומים. לפיכך, הרשות המקומית פעלה באמצעים העומדים לרשותה לצורך גביית החובות. ג) עזבון המנוחה הגיש את המרצת פתיחה 201105/07, וביקש ליתן צו שיורה לנתבעת לבטל פעולות אכיפה כנגד העזבון בקשר לחיובי ארנונה בין השנים 2000 - 2007. בית משפט המליץ לעזבון לשלם לנתבעת חובות עד ליום 31/12/07 וברוח זו המליץ בית משפט לצדדים על הסדר הפשרה אשר במהותו קובע, כי על המבקשים לשלם את החוב בתשלומים כפי שנקבע ולאחר שישולם מלוא הסכום, ידאג ב"כ הנתבעת לבטל הליכי עיקול וגבייה במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח נגד העזבון ונקבע, כי ההסדר כפוף לאישור ועדת הפשרות אצל הנתבעת וכפוף לקבלת האישור יעניק בית משפט תוקף של פסק דין להסדר הפשרה. ד) הנתבעת העבירה את המלצת בית המשפט לאישור ועדת הפשרות, כאשר נכון למועד קיום הישיבה עמד חוב העזבון על סך 18,425 ₪ והנתבעת הודיעה לבית המשפט באמצעות בא כוחה, כי היא קיבלה את המלצת בית המשפט. עוד צוין, כי הניסיונות לאתר את מר שמואל אחימן אשר התייצב לדיון מטעם המבקשים על פי פרטים שמסר באותו דיון, לא צלחו. בית משפט נתן ביום 28/7/09 תוקף של פסק דין להסדר שבין הצדדים. (נספח ג' לתצהיר הנתבעת). ה) בטרם קיבלה ועדת הפשרות את המלצת בית המשפט, הטילה הנתבעת עיקול ביום 13/5/09 על חשבון בנק על שם יורשי אחימן טובה וזאת באמצעות המערכת הממוחשבת. המצהיר אישר, כי העיקול הוטל בטעות וזאת כתוצאה מכך שהיה מדובר במערכת ממוחשבת חדשה אשר נכנסה לשימוש באותה תקופה, ואשר באמצעותה מבוצע הליך משלוח הודעות עיקול אוטומטי לחשבונות אשר בהם קיים חוב, וכי הנתבעת פעלה להסרת העיקול מיידית כאשר נודע לה על הטלת העיקול וטרם מומשו הכספים. העד ציין, כי מאז שקיבל ההסדר תוקף של פסק דין ביום 28/7/09 העזבון לא מילא חלקו בהסכם ולא שילם ולו תשלום אחד. ו) בפועל, גם הנתבעת מאשרת כי העיקול הוטל בטעות. 5. הניתוח המשפטי: א) כבר נקבע בפסיקה, כי משלוח צו עיקול אשר מציג אדם כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקולים על רכושו, יכול להוות פרסום לשון הרע נגדו, כיוון שהוא עלול לפגוע בשמו הטוב, להשפילו, ולעשותו מטרה ללעג ולבוז. ראה לעניין זה: ת.א. (ת"א) 60605/06 זוהר עמרם וחנה נ' מד"א ואח' וכן ת.א. (ת"א) 25746/07 אחימן שמואל נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות תק-של 2009 (1) 11448 וכן ת.א. (ת"א) 22407/08 רונית הרפז זיו נ' המוסד לביטוח לאומי ת.א. 17615-03-10 גדיניאן אסתר נ' עיריית תל אביב. ב) אך יש לבדוק, אם בענייננו, הטלת צו העיקול יכולה להוות "פרסום" "לשון הרע" כמשמעותם בסעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") וזאת בנוגע לתובעת. המבחן לבחינת פרשנות הפרסום, עליו נטען כי הוא מוציא דיבה, צריך להיעשות מבעד לעיניו של האדם הסביר. וכפי שנקבע בסעיף 39 לפס"ד בע"א 7380/06 דרור חוטר ישי נ' מרדכי גילת ואח': כאמור, בבוא בית-המשפט לבחון פרשנות של פרסום, עליו נטען כי הוא מוציא דיבה, עליו לעשות כן מבעד לעיניו של האדם הסביר, כאשר "המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למלים..." (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני פ"ד מג(2) 333, בעמ' 337 (1989)). עם מתן הפרשנות לפרסום, יש לבחון האם יש בפרסום משום לשון הרע על פי הגדרתה בחוק, ותוך כדי כך: "שיקול חשוב נוסף שיש לשקול במסגרת זו הוא זהות הנפגע מן הביטוי, וביתר דיוק, היותו איש ציבור, דמות ציבורית או אדם פרטי" (עניין שוקן, בעמ' 570)". ג) אין חולק על העובדה, שצו העיקול לא כולל את שמה של התובעת, לא כולל את מספר הזיהוי של התובעת ואף לא הוטל על חשבון בנק על שם התובעת והתובעת אישרה זאת גם בחקירתה הנגדית. ד) המכתב אשר נשלח על ידי הבנק בנוגע לצו העיקול מוען ל"עזבון אחימן טובה ז"ל" מרחוב שמריהו לוין 6 תל אביב. (הדירה שבגינה נצברו לחובת העזבון חובות עבור היטלי ארנונה ומים ובגינה התנהל הדיון בה.פ. 201105/07). במכתב נכתב, "שם חייב" כ"יורשי אחימן טובה" כאשר מספר הזיהוי הוא מספר הזיהוי של המנוחה ולא מספר הזיהוי של התובעת או מי מהיורשים האחרים. לא הוטל על חשבונה של התובעת בבנק המזרחי עיקול אלא הוטל עיקול על חשבון שהיה על שם המנוחה. ה) ב"כ התובעת מבקש לטעון, כי למרות שצו העיקול הוא לא על שם התובעת ומכתב הבנק לא מתייחס לתובעת באופן ספציפי אלא ליורשי המנוחה, שהתובעת נמנית עליהם, בבנק היה ידוע שהתובעת אחת מיורשי המנוחה וכך "סומן" או יסומן חשבון התובעת כחשבון בסיכון עסקי. אין מקום לקבל טענה זו. למרות שצו העיקול הוטל בטעות, אזי הוא לא הוטל על חשבונה של התובעת, לא נושא את שמה של התובעת, לא נושא את מספר הזיהוי של התובעת, ולא מתייחס כלל לתובעת ועפ"י מבחן אובייקטיבי של "האדם הסביר", לא מייחסים כלל לתובעת באופן אישי עיקול אשר הוטל על חשבון עזבון אימה המנוחה, זאת גם מבלי להיזקק כלל לשאלת הנזק הנטען. כבר מטעם זה, דין התביעה להידחות. ו) למעלה מן הצורך אציין, כי גם לו הייתי מקבלת את עמדת ב"כ התובעת ולפיה צו העיקול מהווה פרסום לשון הרע כלפי התובעת באופן אישי, אזי במקרה דנן, מדובר בנזק מזערי, אם בכלל. התובעת טענה בתצהיר העדות הראשית שלה, כי עצם הטלת צו העיקול גורמת לכך שחשבון העזבון הוגדר בעקבות הודעת העיקול כחשבון "בסיכון עסקי" (כעולה מנספח 4 לכתב התביעה), ועל כן נגרם לה נזק, מה עוד, כבעלת מגרשים לבנייה עליה לנהל משא ומתן מול הבנקים וחשוב לה שהיא לא תהיה קשורה לחשבונות שיוגדרו כ"חשבונות בסיכון". התובעת העמידה את סכום תביעתה על סך 150,000 ₪. (המבחן שנקטה בו בסעיף 8 לתצהירה לצורך כימות סכום תביעתה אינו נכון כלל ועיקר, וגם כב' השופט ברנר בת.א. 25746/07 אחימן שמואל נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות לא קיבל דרך "כימות" דומה, ראה סעיף 23 לפסה"ד). ז) התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי העיקול אשר הוטל על חשבון היורשים לא מנע ממנה לבצע כל פעילות בחשבון שלה, והיא גם לא פנתה לבנק לצורך קבלת מימון או קבלת סיוע בכל דרך אחרת והעיקול לא מנע ממנה סיוע כלשהו מהבנק. היא גם לא סורבה על ידי מי מטעם הבנק לקבל סיוע כלשהו, איש מטעם הבנק לא דיבר איתה על אותו עיקול ולמעשה, כל תביעתה מתבססת על כך, שכאשר הוטל העיקול (לא על חשבונה האישי) היא חשה אי נוחות והרגישה לא נוח להיכנס לבנק והיא צופה בעתיד בעיה בשל סיווג חשבון עליו שהוטל העיקול כחשבון בסיכון. מקובלת עלי טענתה ולפיה נגרמה לה אי נעימות כתוצאה מהטלת העיקול אשר הוטל בטעות ולא היה צריך להיות מוטל ועל כך אין חולק, אך התרופה לאותה אי נעימות הנובעת מעיקול שלא הוטל על חשבונה הפרטי ולא נכתב בו כלל שמה ומספר הזיהוי שלה, לא אמורה להינתן מכוח חוק איסור לשון הרע בנסיבות העניין. התנהל דיון במסגרת ה.פ. 201105/07 כאשר המבקש היה "עזבון המנוחה טובה אחימן ז"ל" והמשיבה היא עיריית תל אביב. הושג הסדר ולפיו ישלם עזבון המנוח את החוב לעירייה כפי שנקבע וזאת כפוף לאישור ועדת הפשרות של העירייה. לאחר שהוטל העיקול בטעות, הגיש העזבון בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט הליך אשר התייתר הצורך ליתן החלטה עניינית בגינו מאחר שהעיקול בוטל, אך לכל היותר, בית המשפט אשר דן בהמרצת הפתיחה, יכל להביע את מורת רוחו מהתנהלות העירייה בדרך של פסיקת הוצאות ואין מקום שהליך הטלת העיקול השגוי במקרה דנן, ישמש בסיס לתביעת לשון הרע, ע"י מי שלא הוטל העיקול על חשבונו. לאור מכלול נתונים אלו, אין מקום להיעתר לתביעה ודינה להידחות. 6. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות. ב) התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כא' אדר ב תשע"א, 27 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. ארנונה (חובות)חובות אדם שנפטרחובארנונהעיקול