תצהיר גילוי מסמכים בבית הדין לעבודה

בפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת ולך מיום 23/6/04 בבש"א 4478/04. החלטת הרשמת מושא הערעור הינה החלטת ביניים הקובעת, כי תצהיר המערער אשר הוגש בתגובה לתגובה לבקשה יוצא מהתיק ויוחזר למבקש. תמצית השתלשלות הארועים: ביום 9/5/04 הוגשה על ידי המערער בקשה לגילוי ספציפי של מסמכים. ביום 24/5/04 הגיבה המשיבה על הבקשה. ביום 24/5/04 קבעה כב' הרשמת כי על המערער להודיע אם לא התייתר הצורך בבקשתו לאור האמור בתגובת המשיבה. ביום 7/6/04 הגיש המערער תגובתו בדרך של תצהיר. המשיבה הגישה בקשה דחופה להוצאת התצהיר מתיק בית הדין. ביום 23/6/04 נתנה כבוד הרשמת החלטתה עליה מוגש הערעור. נוסח ההחלטה במלואה: "אין כל צורך ומקום לתצהיר בתגובה לבקשה או תגובה לתגובה כזו במסגרת בש"א לגילוי מסמכים. אשר על כן תצהיר המבקש יוצא מהתיק ויוחזר למבקש. המבקש ובכ' יוכלו להגיש תגובה שלא על דרך תצהיר תוך 15 יום ועם הגשתה תנתן ההחלטה בבקשה שהוגשה." נימוקי הערעור: הבקשה שעניינה הוצאת התצהיר הינה עתירה לסעד חדש וחובה היתה על הרשמת ליתן למערער להגיב עליה. הרשמת בחרה לדון בבקשה בנפרד ונתנה החלטתה על פי צד אחד. הוצאה פיזית של כתב טענות מתיק בית הדין הינה סעד קיצוני. הרשמת לא נימקה החלטתה. לא ניתן ללמוד מהחלטתה על הסיבות להוצאת התצהיר מתיק הבש"א ולא ניתן ללמוד מה הפסול בעריכת תצהיר. תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, העוסקת בגילוי מסמכים, אינה מחייבת לתמוך בקשה לגילוי ספציפי בתצהיר. המערער בחר להגיב בתצהיר על מנת ליתן תוקף לתגובתו. אין הוראת דין המאפשרת להחזיר תצהיר לעורכו. ביחס לסעיף 33 לחוק בית הדין טוען המערער כי בהוצאת תצהיר מתיק בית הדין אין משום "דרך טובה" אין "צדק" ואף אין יעילות. תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, דנה בהגשת בקשות בכתב והדיון בהם ובה נקבע בסעיף (ג1) "המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב ...ויחולו על התשובה, בשינויים המחוייבים, הוראות תקנת משנה (ג)". על פי תקנה 46 סעיף קטן ג', על הרשמת לשקול כל הצעה שתבוא מצד בעל דין למסור פרטים או להודות בעובדות או להראות או להמציא מסמכים. היה על הרשמת לזמן את הצדדים לדיון ולהכריע במכלול הטענות במשולב. הוצאת התצהיר מחד גיסא ופתיחת האפשרות להגיש תגובה מאידך גיסא, אינה מלמדת על יעילות, אין בה לחסוך זמן שיפוטי או הוצאות. טיעוני המשיבה: מי שמבקש סעד מבית הדין עליו להצביע, לפרט ולנמק את נימוקיו ולאפשר למשיבה להגיב עליהם. המערער לא עשה זאת בבקשה אלא בתגובתו. בתצהירו, אותו בחר המערער להגיש כתגובה, הוא מתייחס לראשונה לרלבנטיות, כביכול, של המסמכים שנתבקשו על ידו. עיון בתצהיר מלמד כי לא בתגובה עסקינן, כי אם "במקצה שיפורים" לבקשתו, בכך יוצר המערער עיוות דין ופוגע פגיעה מהותית בזכותה של המשיבה כבעל דין. בתצהירו, המערער מצטט מכתב תביעתו, טוען טענות שאינן נכונות ומונע מהמשיבה להביא תצהיר נגדי לסתור. זכותו של המערער לא נפגעה שכן ההחלטה איפשרה למערער להגיב לתגובת המשיבה. לרשמת יש סמכות והיא רשאית להפעיל את שיקול דעתה ולקבל החלטה להוצאת תצהיר גם מבלי לבקש את תגובת בעל דין. הסעד של הוצאת התצהיר הינו הסעד המתבקש לאור תוכנו של התצהיר ולאור דרך ניהול ההליכים מצד המערער. תקנה 241 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "בבקשה בכתב יפרט בעל דין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה, תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט." זאת גם לא בדרך של טיעונים ותצהירים בתגובה לתגובה. הכרעה ערעור זה, כפי שהובהר לעיל, אינו מתייחס להכרעה הסופית בבקשה לגילוי מסמכים, שכן זו טרם ניתנה, אלא מתייחס להחלטת ביניים של כב' הרשמת בה קבעה הרשמת כי תצהיר המערער שהוגש כתגובה לתגובת המשיבה יוצא מתיק בית הדין. לאחר שעיינתי בתיק בית הדין, בכתבי הטענות שהוגשו במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים, בכתב הערעור ובתגובה לו , הגעתי להחלטה כי אין לקבל את הערעור מהטעמים הבאים: סמכותה של ערכאת הערעור מוגבלת בבחינת שיקול הדעת של הרשם אם נפל בה פגם המצדיק התערבות ערכאת הערעור. הכלל הוא, כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית (ראה: דב"ע נד/ 195-3 שמואל בן מרדכי ואח' נ' רשות הנמלים והרכבות (לא פורסם), בר"ע 1019/98 ג'באלי מאהר נ' משרד החינוך והתרבות - מדינת ישראל (לא פורסם)). כבוד הרשמת בהחלטתה מיום 24/5/04, ביקשה כי המערער יודיע אם לא התייתר הצורך בבקשתו לאור האמור בתגובת המשיבה. המערער בחר להגיש את הודעתו בדרך של תצהיר. ביחס לדרך ניהול זו של ההליכים, קבעה כבוד הרשמת, כי התצהיר יוצא מהתיק. הרשמת נימקה את החלטתה, כי במסגרת בש"א לגילוי מסמכים אין כל מקום לתצהיר בתגובה לבקשה או בתגובה לתגובה. בהחלטתה איפשרה הרשמת למערער ולב"כ להגיש תגובה שלא על דרך של תצהיר. מכך ניתן ללמוד כי אין הרשמת מבקשת למנוע מהמערער להביא את טיעוניו בפניה. אינני מוצאת כי החלטה זו אינה סבירה ואינני מוצאת בה פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. הגשת ערעור זה מאריכה את הדיון ומביאה לסרבול ההליכים שלא לצורך, שכן זכותו של המערער לא נפגעה לאור החלטתה של כבוד הרשמת. למעלה מן הצורך אציין, כי תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), הדנה בגילוי מסמכים, אינה מתייחסת לזכות בעל דין להגיש תגובה לתגובה לבקשה ועל כן אינה רלוונטית למקרה דנן. תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, המוזכרת הן בכתב הערעור והן בתשובה לו , אף שאינה חלה במישרין על בית הדין לעבודה, לטעמי, מחזקת את עמדת המשיבה. מתוך עיון בתצהיר נראה כי אין הוא בא אך ורק לענות להחלטת הרשמת ולהודיע האם מתייתר הצורך בבקשה, אלא בתצהירו מוסיף המערער על הנאמר בבקשתו לגילוי מסמכים. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבה בגין הליך זה בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ניתן היום י' בחשון, תשס"ה (25 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים. גילוי מסמכיםתצהיר גילוי מסמכיםמסמכיםבית הדין לעבודה