תביעה לביטול עסקה קניית מכונית שהיתה בבעלות חברה: א. מבוא וטענות הצדדים 1. התובע הגיש תביעה ובה עתר לביטול עסקת רכישת רכב שרכש מהנתבע באמצעות אחיו כפיר (להלן: "כפיר"). לטענת התובע, הנתבע באמצעות אחיו כפיר שניהל את המו"מ עימו הטעה אותו בטעות מהותית היורדת לשורש העסקה, הטעיה מכוונת לצורך הפקת רווחים, עובדה המאפשרת לו לעתור לביטול העסקה ולהשבה מלאה. 2. לטענת התובע, הנתבע ואחיו כפיר הסתירו ממנו את המידע הרלבנטי והחשוב לצורך ביצוע העסקה, והיא העובדה שהרכב היה בבעלות חברה, והן את העובדה שהחברה היא "מפעלי ים-המלח", ושהרכב נרכש ע"י הנתבע באמצעות מכרז. לטענת התובע, מדובר בפרטים מהותיים ורלבנטיים לעסקה, ולו היה יודע פרטים אלה מבעוד מועד היה משתמש בשיקול דעתו ולא נכנס לעסקה מסוג זה. 3. לטענת הנתבע, אין מדובר בהטעיה אלא בטעות בכדאיות העסקה של התובע, טעות שכידוע איננה מהווה עילה לביטול העסקה. לטענת הנתבע, התובע ידע כי מדובר ברכב שהיה בעברו רכב של חברה, לא מוטלת על הנתבע לטענתו כל חובה לפרט את שם החברה שהיתה הבעלים של הרכב, כמו כן במו"מ נאמר לתובע כי הרכב נקנה במכרז. הרכב נלקח לבדיקה במכון בדיקה מוסמך המתמחה ברכבי שטח, ולאור מצבו הוסכם במו"מ להוריד כ- 18% מערכו באותו מועד. אלא שלטענת הנתבע, משסר התובע למוסך וביקש לבצע את התיקונים בפועל גילה כי עלות שווי התיקונים הינה גבוהה, ולפיכך ביקש להתנער מהעסקה ולחזור בו. 4. המחלוקות שדרושות הכרעה הינן בשאלות, האם מדובר בהטעיה מכוונת או טעות בכדאיות העסקה, האם הטעות או ההטעיה יורדים לשורשו של עניין, ומהותיים ביחס לעסקה הנדונה, והאם יש להיעתר בנסיבות אלה לסעד הביטול וההשבה או שמא יש להסתפק בסעד חלופי של פיצוי. ב. עסקה של סחר ברכבים או מכירה תמימה 1. אחת הטענות העיקריות של התובע כלפי הנתבע היא, כי הנתבע פעל בעצם כמעין סוחר רכבים, שעיסוקו ועיסוק אחיו כפיר הינו ברכישת רכבים ומכירתם תוך צבירת רווח מהפער בין פעולת הרכישה והמכירה, והעסקה שנעשתה עם התובע איננה אלא אחת מאותן עסקאות. משכך, טוען התובע כי המו"מ עימו נוהל מלכתחילה בחוסר תום לב שעה שהנתבע ואחיו מסתירים את המידע כי מדובר בפעולה של סחר מכר של רכב. 2. הנתבע מכחיש מכל וכל כי מדובר במסחר ברכב. הנתבע העיד כי הינו עובד כסוכן מכירות בחב' שטראוס, יש לו רכב מהחברה. לטענתו, התחביב שלו ושל אחיו כפיר הינו מכוניות, התובע ואחיו הינם בחורים צעירים בראשית שנות ה-20, ותחביבם לרכוש מכוניות, לשפצם, להשתמש בהם, ולמכור אותם. כל מכירה הינה מכירה תמימה של מוכר מרצון לקונה מרצון, ולא מדובר בסחר ברכבים למטרות רווח. 3. שמעתי את עדויות הצדדים לעניין זה, והכרעתי צריכה להינתן בעיקר בהתבסס על עדות הנתבע. התובע ועדיו שהינם בני משפחתו הקרובים יכולים רק להביע התרשמותם נוכח הנסיבות והראיות שהוצגו. ואולם, הנתבע ואחיו כפיר הם אלה שיודעים את פרטי עיסוקם לאשורם. לעניין זה, יש להצטער כי כפיר שניהל את המו"מ עם התובע והוא זה שביצע את עסקת המכירה מול התובע נעדר היום מעדות. ב"כ הנתבע ביקש לדחות את הדיון לאור העדרו של העד המרכזי בתיק זה, ובהחלטתי מיום 18.12.10 דחיתי את הבקשה לדחות את מועד הדיון, שכן מועד הדיון הודע לצדדים עוד בחודש יוני 2010 לפני כחצי שנה, ועל הנתבע היה לכלכל צעדיו בהתאם. אין מדובר במקרה חירום של מחלה או היעדרות בלתי צפויה, אלא בטיול מאורגן שמשתתף בו מר כפיר ואשר יכול היה לתאם אותו בהתאם למועדים שקבע ביהמ"ש. 4. מעדותו של הנתבע, עולה כי אין מדובר בתחביב בלבד. הנתבע ואחיו רכשו את הרכב נשוא התביעה במכרז של חברת לוגיסטיקר שמכרה את הרכב עבור מפעלי ים-המלח. הרכב הועבר לחזקת הנתבע ב-28.1.09 ונמכר ב-16.4.09 , היינו כחודשיים ומחצה לאחר רכישתו. הנתבע נשאל בחקירתו על רכבים נוספים שהיו ברשותו או בבעלותו או בבעלות אחיו כפיר מאפריל 2009 ועד היום, על אף שחלפו פחות משנתיים, השיב הנתבע ספונטנית כי איננו זוכר. רק לאחר תמיהת ביהמ"ש ולאחר פעם נוספת שנשאל על כך, השיב: "...אבל לפעמים כפיר קונה רכב וזה התחביב שלי ושלו, היה לנו עוד רכב או אולי עוד שניים ואני לא זוכר אם זה היה על שמי או על שמו. לפחות היו עוד שני רכבים שקנינו ומכרנו".. (עמ' 26 לפרו' שורות 1-3). 5. בהמשך העדות, התברר כי במהלך השנה ותשעה חודשים שחלפו היו לנתבע ולאחיו לא פחות משלושה רכבים שניקנו כולם בחברת "לוגיסטיקר", או אצל כונס הנכסים עו"ד פלס. כל הרכבים נמכרו לאחר מספר חודשים שהחזיק בהם הנתבע או אחיו. גם אם לא אכנה את הנתבע בשם "סוחר רכב" כמשמעותו וכהגדרתו בחוק, הרי אין מדובר במכירה תמימה של מוכר מרצון מול קונה מרצון לאחר שימוש רגיל ברכב, אלא מדובר ברכישה ומכירה למטרות רווח. והראיה, כי הרכב נשוא התביעה צבר רווח בגין ההפרש בין המכירה והרכישה בסכום של כ-15,000 ₪ לאחר ששהה אצל הנתבע פחות משלושה חודשים. 6. מסקנתי אם כן, כי מלכתחילה המצג כאילו מדובר ברכב פרטי המשמש את הנתבע לצרכיו בלבד ואין מדובר ברכב שנקנה לצורך מכירה ברווח, הוא מצג מטעה ולא נכון. אין כל מניעה שהנתבע הגם שאיננו מוגדר כסוחר רכב ירוויח מאותה עסקה, אלא שעליו למסור את כל הפרטים המלאים תוך קיום המו"מ בגילוי נאות ובתום לב. כך למשל במקרה זה, היה על הנתבע לציין ברחל בתך הקטנה כי הרכב נרכש במכרז במחיר הנמוך משמעותית ממחיר המחירון, אם כי גבוה מחווה"ד השמאית שליוותה את המכרז. ג. הטעיה או טעות בתום לב 1. הנתבע להגנתו צרף את נספח א' לכתב ההגנה, שהוא דף מהאינטרנט באתר יד 2, שם פורסם הרכב למכירה. הנתבע צרף את נספח א' על מנת להוכיח, כי אכן צוין בפרסום כי הבעלות הקודמת של הרכב היתה חברה. התובע מכחיש מכל וכל כי ציון העובדה שהבעלים הקודמים היתה חברה צוינה באתר. לתמיכת טענתו צרף התובע תצהיר עדות בנו רן אלי, ועדות בתו יערה אלי, אשר העידו כי הם אלה שצפו באתרי האינטרנט "יד 2" ו"פוקוס" במודעה שפורסמה ביחס לרכב נשוא התביעה, שני עדים אלה העידו, כי באף לא אחת מהמודעות צוינה העובדה שהרכב היה בעברו בבעלות חברה. 2. התובעים צרפו העתק מהפרסום ב"לוח פוקוס", ומעיון במודעה זו אכן עולה כי לא צוין שהרכב היה בעברו בבעלות חברה. באשר לנספח א' לכתב ההגנה, נטען ע"י ב"כ התובע כי אין מדובר בתדפיס פרסום המודעה "ביד 2", אלא בתדפיס של "מידע אישי" בו המפרסם ממלא את הפרטים, ועדיין קיימת לו אופציה לעדכן את הפרטים לפני פרסומה בפועל, ואין בתדפיס זה כדי להצביע על העובדות שפורסמו בפועל. לתמיכת טענה זו, זימן ב"כ התובע את הגב' אפרת ברוכין מנהלת שירות הלקוחות אתר האינטרנט "יד 2" אשר הגישה תצהיר עדות ראשית, והעידה ברורות כי בבדיקה שערכה בשרתי האתר לא נותר תיעוד לגבי המודעה שפורסמה בפועל, ומנספח א' שצורף לכתב ההגנה לא ניתן ללמוד מאומה. העדה הצהירה בסעיף 7, כי נספח א' לכתב ההגנה הינו צילום מסך של עריכת מודעה "מהאזור האישי" של המפרסם, ולא מדובר במודעה שפורסמה באתר. מסמך זה איננו מהווה כל אינדיקציה לדעת אם תוכן המודעה שפורסם זהה למסמך אם לאו. 3. ב"כ התובע בחקירה נגדית של הנתבע הביע אכן תמיהה, ובצדק, מדוע הודפס דף זה "מהאזור האישי" של המפרסם ב- 14.4.09 יומיים לפני מכירת הרכב שנעשתה ב- 16.4.09. לנתבע לא היה כל מענה ענייני למעט העובדה כי הוא רגיל להדפיס מסמכים שהוא עובד איתם, ולכן הדפיס דף זה. אינני יכולה לקבל טיעון זה. רק הגיוני בעיניי, כי לו רצה הנתבע לשמור עותק מהמודעה שפרסם באתר האינטרנט, רק טבעי שידפיס עותק מהמודעה שפורסמה בפועל ולא עותק "מהאזור האישי" בו ניתן לשתול נתונים כאוות נפשו של המפרסם. אם רצה הנתבע שתהיה בידו ראיה שתוכיח הפרסום, מה יותר פשוט מלהדפיס עותק מהמודעה? הסברו של הנתבע נשמע תמוה בלשון המעטה בייחוד כשמועד הדפסת המסמך סמוך למועד הרכישה. 4. כך או כך, לאור עדותה של הגב' אפרת ברוכין עולה כי ביהמ"ש לא יכול להיעזר מנספח א' לכתב ההגנה, אשר ממנו כאמור אין לדעת כל אינדיקציה מה היה תוכן המודעה שפורסם בפועל. המסמך היחיד שיכול לשפוך אור הוא אותו מסמך שצולם מ"לוח פוקוס", המוכיח בבירור כי לא צוין שהרכב היה בבעלות חברה. טענת הנתבע, כי ייתכן ופרט זה הושמט כי לא היה מספיק מקום במודעה לציין זאת, הינה טענה דחוקה. המודעה המכריזה, כי מדובר ברכב "פרטית" לאחר שהנתבע מחזיק ברכב לא יותר משלושה חודשים הינה מודעה מטעה, והיה מקום למצוא את הדרך להודיע על בעלות קודמת שהיתה חברה. 5. ואולם בכך לא הסתיימה הטעית התובע. לא זו בלבד שהנתבע באמצעות אחיו כפיר שניהל כאמור את המו"מ ולא התייצב לעדות, לא מסר את העובדה כי הרכב היה בבעלות חברה, אלא אף לא ציין את שם החברה. בעניין זה, אינני יכולה לקבל את טענת ב"כ הנתבע כי שם החברה לא מעלה ולא מוריד את שווי הרכב עפ"י מחירוני הרכב המקובלים. משמנהלים צדדים מו"מ בתום לב, יש להמציא פרטים מלאים גם אם אלה אינם פורמאלית מהווים נושא להפחתה או להעלאה במחיר המחירון על פי המחירונים המקובלים. כשרוכש רכב צריך להפעיל את שיקול דעתו האם לרכוש את הרכב אם לאו, עליו לקבל פרטים מלאים על מנת שלא יוטעה. יש חשיבות לעובדה אם מדובר בבעלות חברה שעוסקת בהובלות, או חברה אשר מעסיקה מספר רב של נהגים על אותו רכב, או חברה כמו במקרה שלנו שמקומה עשוי להיות באזור ים-המלח, וכדו'. לא תמיד שם החברה יעיד על עיסוקה, ואולם די לצורך גילוי נאות למסור את שם החברה שהיתה הבעלים הקודם, והנטל לבדוק מי היתה אותה חברה מוטל על הרוכש. במקרה זה, לא צוין שם החברה ואני מאמינה לגרסת התובע כי אף לא נאמר לו כי מדובר בחברה כלל. יש לזכור, כי גרסת התובע נתמכת בעדות בנו ובתו, אמנם מדובר בעדים שהינם בני משפחה ומשקלם נמוך יותר, יחד עם זאת הנתבע לא נעזר בכל עדות מסייעת, והעד המרכזי כפיר שהוא זה שניהל את המו"מ ויכל להזים את טענות התובע כאמור נעדר מהדיון. 6. התובע אף הוסיף,כי הוטעה במידע נוסף שעה שהנתבע מסר באמצעות אחיו כפיר כי הרכב טופל במוסך המרכזי של טויוטה. לאחר הרכישה פנה התובע למוסך המרכזי, ואז התברר להפתעתו כי אין כל תיעוד על טיפולים למעט הצעת מחיר אחת שניתנה לנתבע ביום 11.3.09. לאחר בדיקה זו פנה התובע למשרד הרישוי ואז נודע לו לראשונה כי הרכב היה במשך 7 שנים בבעלות מפעלי ים-המלח. הנתבע לא יכל להכחיש או לאשר טענה זו של התובע, שכן כאמור לא הוא ניהל את המו"מ מול התובע, ולא ידע להגיד האם אחיו מסר שהרכב טופל במוסך המרכזי. 7. טענה נוספת אותה טען ב"כ הנתבע, היא ביחס לעובדה שלא הוכח כי הרכב שהה אכן באזור ים-המלח. לטענתו, ייתכן כי הרכב שימש את משרדי החברה שנמצאים באזור השרון ולא בקרבת ים-המלח. התובע אמנם לא צרף ראיה כי הרכב שהה בפועל באזור ים-המלח, ואולם צרף חוו"ד מקצועית של השמאי רפי דניאל, שהעיד נחרצות וברורות והוא חזר על עדותו מספר פעמים בחקירתו הנגדית, כי הוא מעולם לא נתקל ברכב משנתון 2002, שנראה לאחר כ- 7 שנים במצב של התחמצנות וקורוזיה בדרגה כזו. על פי עדות המומחה, ממצאים אלה מתיישבים עם המסקנה כי אכן הרכב שהה באזור בעל מליחות גבוהה. המומחה אף נעזר בתמונות צבע, והבהיר כי עיקר הקורוזיה והחלודה נמצאה בגחון הרכב לאחר שהרכב הורם. עוד נמצאו ברכב נקודות עם ריקבון מתקדם בפחים אשר תוקנו בעבר. פגמים כאלה אינם אופייניים לרכב שנמצא במישור החוף או באזורים שאינם בעלי מליחות גבוהה. לא מיותר לציין, כי מול חוו"ד ברורה זו לא הומצאה כל חוו"ד נגדית, די בכך על מנת לשכנע את ביהמ"ש כי הרכב אכן שהה באזור בעל מליחות גבוהה, ואם שם החברה הינו מפעלי ים-המלח, יש להניח כי הרכב שהה באזור ים המלח שהינו בעל מליחות גבוהה ולא באזור משרדי החברה. 8. מכל האמור לעיל, עולה ברורות כי הנתבע באמצעות אחיו כפיר שניהל את המו"מ הטעה את התובע הטעיה ברורה ומכוונת באמצעות אי גילוי נאות של פרטים רלבנטיים לעסקת הרכישה. פרטים אלה אינם מסתכמים רק בציון בעלות קודמת שהיתה חברה, אלא אף באי גילוי שם החברה, שבנסיבות העניין שמה רלבנטי ויכול להשפיע על שיקול דעתו של התובע, במסירת מידע מוטעה כי הרכב טופל במוסך המרכזי, ובאי גילוי כי הרכב נרכש במכרז כשלושה חודשים קודם לכן במחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון. 9. אכן מוטלת אף חובה על רוכש לבדוק את הרכב בבחינת "ייזהר הקונה", אלא שבנסיבות המקרה קיימת הטעיה מפורשת. אני מאמינה לגרסת התובע כי הנתבע לא נתן לו להביט ברישיון הרכב לפני העברת הבעלות, מה עוד שמרישיון הרכב לא יכל התובע לדלות פרטים על בעלות קודמת או על העובדה שהרכב נרכש במכרז. על צדדים בעסקה לנהל מו"מ בתום לב ותוך גילוי נאות של כל הפרטים. במו"מ בו צד מסתיר מידע רלבנטי חיוני, לא ניתן להכיל את הכלל של "ייזהר הקונה", שהרי הקונה אין לו להיזהר אלא מפני מה שרואות עיניו. משהתובע האמין לדברי הנתבע ולמצג שהציג בפניו במודעה ובמו"מ, אין לייחס לתובע כל אשם תורם. התובע עשה ככל שביכולתו לבדוק את הרכב במכון בדיקה מורשה ומומחה לרכבי שטח. משנאמר לו כי מדובר ברכב יד שנייה פרטי, האמין לדברי המוכר. התובע אף הוסיף והעיד, כי המוכר כפיר היה נכון להוריד לו מיידית מסכום הרכישה בעקבות הליקויים הרבים שאכן נמצאו ברכב. ואולם, הטרוניה של התובע איננה בדבר הליקויים. טענתו העיקרית של התובע היא בדבר אי גילוי פרטים שהיו משפיעים על שיקול דעתו בנוסף לבדיקת הרכב. לטענת התובע, לו היה יודע פרטים חיוניים אלה לא היה נוסע לפגוש את המוכר על מנת לראות את הרכב. ואכן, פרטים אלה היה על הנתבע למסור לתובע מייד בשיחת הטלפון הראשונה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת התובע וקובעת כי הנתבע הטעה את התובע באי גילוי נאות של פרטים רלבנטיים ומהותיים לעסקה, הפרטים החסרים יורדים לשורשה של העסקה, ולו ידע אותם התובע מבעוד מועד היה שיקול דעתו שונה. לאור זאת, זכאי התובע לבקש את ביטול העסקה, ולפיכך אני קובעת כי העסקה מבוטלת. על התובע להשיב את הרכב לנתבע, ועל הנתבע להשיב לתובע את המחיר המלא של עלות העסקה בסך 61,500 ₪. מאחר והרכב היה בחזקת התובע מיום המכירה 16.4.09 ועד החזרתו כשנה ותשעה חודשים, ועל פי עדות הגב' יערה אלי הרכב גמע כ-8,000 ק"מ בתקופה זו, יש לנכות דמי שימוש ראויים בשיעור 10% ממחיר הרכישה, ולפיכך על הנתבע להשיב לתובע סך של 55,350 ₪. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע בגין ביטול העסקה, בהחזר אגרת הבדיקה בסך 750 ₪, בהחזר אגרת העברת בעלות בסך 194 ₪, ובעלות חוו"ד שמאית בסך 860 ₪. כל הסכומים הנ"ל יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע בהחזר הוצאות האגרה הראשונה והשנייה, וכן בהוצאות העדים בסך 1,500 ₪ (500 ₪ לעדה גב' ברוכין, ו-1,000 ₪ למומחה), וכן בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ . סכומים אלה יישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. לצורך העברת הבעלות ברכב חזרה לנתבע, אני ממנה את עו"ד שדה לקבל את מפתחות הרכב מהתובע ואת העברת הבעלות לנתבע בכפוף וכנגד תשלום מלוא סכום פסה"ד עד ליום 1.2.11, תוך תיאום עם הנתבע ובא כוחו. ככל שהנתבע לא ישתף פעולה עם ב"כ התובע, על ב"כ התובע להמציא את מפתחות הרכב ואישור על העברת הבעלות לב"כ הנתבע, כפוף לתשלום מלוא סכום פסה"ד! רכבבעלותביטול עסקה (רכב)קניית רכב