קשיון נוח ימין בכף היד

קשיון נוח ימין בכף היד

התובע יליד 1965, ניהל עסק עצמאי של צורפות בתחום דברי יודאיקה. ביום 9.7.10 הגיש התובע תביעה להכיר באירוע מיום 27.10.08 כ"תאונת עבודה". בטופס התביעה טען התובע שביום 27.10.08 אירעה לו תאונת עבדה כך:

"הנני עובד כצורף עצמאי ומעצב ובעל סטודיו. במהלך יציאה מן הסטודיו לכוון פחי הזבל במטרה לשפוך פסולת מהסטודיו, נפלתי על יד ימין ונחבלתי".


תביעת התובע נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 24.10.10 בנימוק שלא הוכח שאירע לתובע אירוע תאונתי ביום 27.10.08 תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. כנגד החלטה זו הגיש התובע את התביעה דנן.
גרסת התובע פורטה על ידו בתצהירו, וזו תמציתה: התובע קיבל ביום 8.10.08 הזמנה מבית כנסת בניו ג'רזי לעצב "נר תמיד" ולאחר מכן הוא עבד על הזמנה זו בסטודיו שלו, שכאמור, נמצא בקומה מתחת לדירת מגוריו במצפה חגית בכפר אדומים. ביום 26.10.08 התובע עבד בסטודיו והצטברה פסולת של חומרי עבודה. למחרת בבוקר, ביום 27.10.08, הוא החל לעבוד ולאחר שהצטברה עוד פסולת, הוא הוציא זבל לפח הזבל שנמצא בסוף הגינה. בשל הכמות הגדולה של הפסולת הוא נדרש לעשות כך כמה פעמים. בעת שיצא מן הסטודיו לכיוון הגינה כשחזר לקחת את יתרת הפסולת, לפתע מעד מהגינה למדרגה התחתונה של הטרסה ובלם את נפילתו ביד ימין שנפגעה כתוצאה מהנפילה. הוא סבל מכאבים וניסה להתגבר עליהם ללא טיפול רפואי אך כאביו גברו וידו התנפחה. אשתו חזרה מעבודתה בצהריים והסיעה אותו למרפאת "טרם" במעלה אדומים אך המרפאה כבר נסגרה. לפיכך הוא המתין למחרת בבוקר והלך לטיפול רפואי במרפאת קופת חולים מאוחדת. לאחר מכן הוא פנה לאורטופד וקיבל משככי כאבים וחבישה למשך תקופה ארוכה.
התובע מסביר שהוא היה משוכנע שמאחר שמדובר בפגיעה קלה הכאבים יחלפו ולכן הוא לא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. משהחריפו כאביו הוא פנה ביום 15.3.09 לרופא המשפחה והופנה למיפוי עצמות. בהמשך הוא פנה למומחים נוספים ובשל התדרדרות במצבו הרפואי הוא עבר ניתוח בשורש כף היד ביום 27.10.09 ולאחר מכן נאלץ לעבור ניתוח נוסף ביום 5.5.10 במהלכו הוצא שתל עצם מהאגן והושתל ביד ימין. גם לאחר ניתוחים אלה נותרה לו נכות בגין קשיון נוח כף יד ימין והגבלת תנועה באמה ימים ונזק לעצב ביד ימין על פי חוות דעת של רופא שצורפה לתצהיר התובע.
השאלות בהן נדרשת הכרעתנו הן:
האם התובע הרים את הנטל להוכיח את טענתו לפיה ביום 27.10.08 אירע לו אירוע של נפילה על ידו תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו כצורף?
ככל שייקבע שהתובע הרים את הנטל להוכיח את האירוע הנטען על ידו - האם דין התביעה להידחות מחמת שיהוי לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי?
ככל שאין לדחות את התביעה בשל שיהוי – האם יש קשר סיבתי רפואי בין האירוע תוך כדי עבודה במשלח ידו של התובע לבין הנזק הרפואי בכף ידו?
לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות מאחר שמקובלת עלי עמדת הנתבע לפיה התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את התרחשותו של האירוע התאונתי לו הוא טוען ביום 27.10.08 תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו.
התובע ייחשב כמי שהרים את נטל ההוכחה, אם מכלול הראיות בתיק מתיישב באופן מסתבר והגיוני יותר עם גרסתו. לעומת זאת, אם מכלול הראיות בתיק מתיישב באופן מסתבר והגיוני יותר עם המסקנה שלא אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ביום 27.10.08, כנטען על ידו, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה, מבלי שיש צורך להידרש לשאלת השיהוי או הקשר הסיבתי.
כידוע, בעניינים מעין אלה בית הדין מונחה על ידי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה על פיה יש לייחס משקל מיוחד לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר לאירוע ולאנמנזה הרפואית ולהעדיפם בדרך כלל על גרסאות מאוחרות יותר, בהיעדר הסבר מיוחד המצדיק סטייה מכך. נבחן איפוא את המסמכים הרפואיים הסמוכים ביותר לאחר האירוע הנטען.
ביום 28.10.08 פנה התובע לטיפול רפואי אצל ד"ר מרגוליס במרפאת קופת חולים מאוחדת במעלה אדומים. ברשומה הרפואית נרשם: "yesterday fell on outstretched hand". התובע התלונן על כאב מתון וטופל במשככי כאב ובתחבושת. מסמך רפואי זה אינו מתעד תלונה של התובע לפיה הנפילה שאירעה היתה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו.
ביום 15.3.09 פנה התובע לד"ר מרגוליס והתלונן על כאבים חוזרים ונשנים מאז נפגע בפרק כף ידו הימנית לפני 5 חודשים והוא הופנה למיפוי עצמות כדי לשלול שבר. בטופס ההפנייה מולאה התשובה "לא" ברובריקות "תאונת דרכים", "תאונת עבודה" ו"משרד הבטחון".
ביום 22.3.09 פנה התובע למומחה לכירורגיה כף יד ד"ר יהודה בן אשר. ד"ר בן אשר רשם שהתובע מצוי חמש וחצי שנים לאחר טיפול distal scaphoid excison וכי מצבו היה שפיר ללא כאבים עד שנפל על ידו מגג ביתו לפני 5 חודשים.
מחוות דעת של פרופ' צרנובסקי עולה כי התובע החל לסבול מכאבים בכף יד ימין כ-6-7 שנים לפני מועד כתיבת חוות הדעת ושוב צויין כי היה אסימפטומטי עד לפני כ-6 חודשים כאשר הוא נפל על ידו. לא צויין כי הנפילה אירעה תוך כדי עיסוק במשלח ידו של התובע.
לדעתנו, הרישומים הרפואיים מיום 28.10.08 ומיום 22.3.09 מהווים ראיות משמעותיות לחובת גרסת התובע. גם ציון התשובה "לא" ברובריקה של "תאונת עבודה" בהפנייה למיפוי עצמות מיום 15.3.09 אינה מתיישבת עם גרסת התובע ואשתו בעדותם לפיה הם מסרו לכל הרופאים שטיפלו בתובע שהוא נפל תוך כדי עיסוקו במשלח ידו.
גרסת התובע ואשתו בתצהיריהם מיום 13.6.11, לפיה ביום 27.10.08 הסיעה אשת התובע את התובע למרפאת "טרם" במעלה אדומים אך המרפאה כבר היתה סגורה, אינה מתיישבת עם העובדה שבהודעתו לחוקר הנתבע מיום 31.8.10 (נ/2) לא הזכיר התובע ניסיון זה לקבלת טיפול רפואי במרפאת "טרם" שלא צלח. התובע אמנם טען שהוא ניגש לקבלת טיפול רפואי ביום האירוע, אך נראה כי אירוע של ניסיון שלא צלח לקבל טיפול רפואי סמוך לאחר הפגיעה היה צריך להיחרט בזיכרונו של התובע באופן שהיה יודע לספר עליו לחוקר (נ/2, עמ' 5 שורה 15 עד עמוד 6 שורה 11).
לתובע היתה פוליסה לביטוח תאונות אישיות בחברת הביטוח "הראל". עצם הגשת התביעה לפי הפוליסה מהווה ראיה לחובת גרסת התובע, שכן סביר לקבוע שלו סבר התובע שהתאונה בה נפל על ידו היתה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו, הוא היה מגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי ולא נגד חברת ביטוח שביטחה תאונות אישיות לפי פוליסה שאינה מתנה את הזכאות על פיה בכך שהתאונה תתרחש תוך כדי עיסוק בעבודה או במשלח יד.
התובע הסביר בעדותו שהוא סבר באותו מועד, על פי הייעוץ הרפואי שהוא קיבל, שהוא יוכל לחזור לעבודתו ולא ראה צורך באותו שלב להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. כן טען התובע כי הוא בעל סף כאב גבוה והחינוך שעיצב אותו לימד אותו שלא למהר להתלונן ולתבוע תביעות.
אני מתקשה לקבל הסברים אלו לאי הגשת תביעה לדמי פגיעה נגד המוסד לביטוח לאומי. עובדה זו מתיישבת בעיניי יותר עם המסקנה שהתובע לא סבר באותה עת שיש בסיס להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי. הסברי אשת התובע לפיהם כעצמאים היא ובעלה כלל לא חשבו על האפשרות לתבוע את המוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה תוך כדי עיסוקם במשלח ידם וכי כל שהיה ידוע להם הוא שחלה עליהם כעצמאים חובת תשלום למוסד לביטוח לאומי, אינם משכנעים. טענת התובע כי אינו ממהר להגיש תביעות אף היא אינה מתיישבת עם התביעה שהגיש לפי הפוליסה לביטוח תאונות אישיות.
אינני מתעלם מכך שהאופן בו תיאר התובע את התאונה בתביעתו לחברת "הראל" כוללת טענה כי נפל על טראסה וכי רישום זה מתיישב עם גרסתו ואף מקהה את עוצמת הרישום של ד"ר צרנובסקי כראיה לחובת גרסת התובע. עם זאת, אין כל אינדיקציה לכך שאותה נפילה על הטרסה אירעה תוך עדי עיסוקו של התובע במשלח ידו, וכאמור, עצם הגשת התביעה לפי הפוליסה ולא למוסד לביטוח לאומי, בצירוף העובדה שהמסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע הנטען אינם מתיישבים עם אפשרות זו, תומכים במסקנה לא אירעה לתובע נפילה על ידו תוך כדי עיסוקו במשלח ידו.
לאור כלל האמור לעיל אני קובע שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את האירוע התאונתי עליו הוא ביסס את תביעתו, ולפיכך החלטתי לדחות את התביעה כבר בשלב זה.
התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.


ניתן היום, ז' סיון תשע"ב, 28 מאי 2012, בהעדר הצדדים.








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון