איסור התניית שירות בשירות

איסור התניית שירות בשירות קבוע בסעיף 7 (א) לחוק הבנקאות שירות ללקוח, להלן נוסח הסעיף: "לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי". בית המשפט העליון עמד על תכלית איסור התניית שירות בשירות בסעיף 7 (א) הנ"ל, באלה המלים: "הרקע להתניית שירות הוא הכוח הכלכלי העדיף המופעל על ידי הבנק כלפי הלקוח. כוח עדיף זה ביקש המחוקק לנטרל על ידי הטלת איסור על התניית שירות בשירות (א' וינרוט וב' אדלשטיין 'התניית שירות בשירות על-ידי תאגיד בנקאי' (תשנ"ו-1996) בעמ' 12, ע"א 4644/91 משה כובשי חברת תובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים, פ"ד מט(617 (1). הלחץ המופעל על ידי הבנק אינו עולה כדי כפייה במובן סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אלא די בלחץ "עדין" בהרבה. כפי שקובע הנשיא ו' זילר בת"א 143/91 בנק אמריקאי ישראלי בע"מ נ' אמפיסל נעימי יבוא ושיווק (1988) בע"מ ואח' (לא פורסם) : "בנסיבות אלה אין מדובר בלחץ ברוטלי או באילוץ פיסי; די בהסבר שההנהלה תראה בעין יפה השקעה בתכניות חסכון, והדבר יהווה רקע נוח למתן אשראים ולמילוי שאר מישאלות של הנתבע לטובה". בית המשפט העליון הוסיף וקבע שחייבת להתקיים "קורלאציה", קרי מתאם ויחס הדדי בין שני השירותים, לגביהם נטען כי הותנו זה בזה. בפסק הדין שניתן ב-ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, [תק-על 2003 (3), 1542)(2003) קבע בית המשפט העליון לגבי איסור התניית שירות בשירות כדלקמן: "קיומו של מיתאם, כאמור, מהווה גם אחת האינדיקציות הראייתיות החשובות לביסוס הטענה בדבר התניית שירות בשירות. בהתייחסה לשני פניו של המיתאם - המהותי והראייתי - ציינה חברתי, השופטת ביניש: הקורלציה המתחייבת הינה קורלציה במובן המהותי, כלומר קיומו של קשר סיבתי בין פתיחת תכנית החיסכון או קבלת שירות אחר שהבנק מציע, לבין השירות המבוקש מלכתחילה על-ידי הלקוח. מבחינה ראייתית, קורלציה כזו יכול שתוכח על-ידי עדות ישירה של הלקוח על התניה כאמור, וכן על-ידי נסיבות חיצוניות, כגון סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים או במקרה שבו מדובר על פתיחת תכניות חיסכון כתנאי להגדלת מסגרת אשראי - הוכחת זהות או קירבה גדולה בין הסכומים שהופקדו בתכניות לבין גובהה של מסגרת האשראי שאושרה בעקבות זאת [...] ודוק: סמיכות זמנים בין מועדי פתיחתן של תכניות חיסכון לבין מועדי הענקת האשראי עשויה אמנם להעיד, באורח נסיבתי, שהבנק אכן התנה את הענקת האשראי בפתיחתן של התכניות. אך נראה כי לרוב יידרש הלקוח להוכיח גם "מידת התאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי" (דברי השופט לוי, בפרשת סריגי ציביאק, בעמ' 512). זאת ועוד: ככלל, על דבר קיומו של מיתאם ראוי לבית-המשפט ללמוד מראיות אובייקטיוויות, שהנטל להביאן רובץ על שכמו של הטוען לקיום התניה אסורה". אשר לדרך הוכחת התניית שירות בשירות נקבע כדלקמן: "מאחר שברוב המקרים עומדת טענת הלקוח מול טענת הבנק, על בית המשפט למצוא נסיבות אובייקטיביות לתמיכה בטענת הלקוח, הנושא בנטל השכנוע לקיום היסודות של ההתנייה. הצורך בראיות חיצוניות עשוי להתעורר בשל העובדה כי התניית השירות איננה חייבת, כאמור, להיות תוצאה של כפייה במובן סעיף 17 לחוק החוזים, שהיא, בדרך כלל, אירוע ממוקד. כפי שנקבע בפסיקה, לעניין התניית שירות די ביצירת אווירה של לחץ סמוי המופעל על הלקוח. אווירה מעין זו, כדי שלא תישאר עניין של תחושה אישית, חייבת להתבסס על נסיבות חיצוניות, המעידות על קיומה. יש לזכור, כי אפשר שתחושתו של לקוח שהופעל עליו לחץ לנטילת שירות, כגון פתיחת תוכנית חסכון, נוצרת בדיעבד, לאחר בדיקה חוזרת של הכדאיות הכלכלית. במיוחד קיים חשש כזה כאשר הבדיקה מתבצעת לאחר הרעה ביחסים בין הבנק לבין הלקוח. הרעה זו עשויה להיות קשורה בתביעת הבנק לתשלום חובותיו של הלקוח. לכן, על הלקוח לשכנע את בית המשפט כי נטילת השירות, מלכתחילה, הייתה תוצאה של התניית שירות בשירות. בהקשר זה יצוין כי גם עניין הכדאיות הכלכלית של השירות האחר, אינו אלא אריח אחד - אם כי מרכזי - מבין האריחים המקימים את בניין ההוכחה". בע"א 7085/98 סרגיי ציביאק בע"מ (בפירוק) נ' בנק לאומי לישראל, [פ"ד נו (6) 493 (2002) התייחס כב' השופט א' לוי לפן הראייתי של טענת התניית שירות בשירות באלה המלים: "אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות להוכיח טענתו? [...] במקרים רבים נוטה בית-המשפט לבחון את הכדאיות הכלכלית שבפתיחת תכנית החיסכון. ככל שהכדאיות הכלכלית בתכנית החיסכון גבוהה יותר, כך סביר יותר להניח שלצורך פתיחתה לא נדרשה כפייה או התניה. טבעם של דברים הוא שהלקוח הטוען להתניה ידגיש עד כמה הייתה תכנית החיסכון בלתי כדאית מבחינה כלכלית על-מנת לבסס את הטענה שלא מרצונו החופשי פתח אותה תכנית. הבנקים, לעומתו, ידגישו עד כמה היו התכנית או השירות המתנה כדאיים על-מנת להראות שהלקוח בחר בשירות מרצונו, ומשיקולים כלכליים. את הכדאיות הכלכלית ניתן לבחון באמצעות פראמטרים שונים, כגון יתרת החשבון בעת פתיחת התכנית; התשואה שהניבה התכנית; שיעור הריבית שנגבתה בחשבון וכיוצא בזה. קריטריון הכדאיות הכלכלית עשוי להיות רב משמעות, אך עם זאת יש להפעילו בזהירות רבה, הואיל וייתכן שגם תכניות חיסכון שהכדאיות הכלכלית בהן בולטת נפתחו עקב התניה [...] מן הראוי שבית-המשפט יבחן גם את קיומה של התאמה במועדים בין השירות המותנה לבין השירות האחר. כך, למשל, אם תוכח רמת מיתאם גבוהה, מבחינה כרונולוגית, בין מועדי פתיחת תכניות החיסכון לבין מועדי העמדת האשראי, יהיה בכך משום תמיכה בטענות הלקוח בדבר ההתניה. ככל שתקטן רמת המיתאם בין המועדים, כך יטה הדבר את הכף לדחיית טענת ההתניה. מובן שגם קריטריון זה יש להפעיל בזהירות, הואיל ותיתכן התניה גם בלי שמתקיימת חפיפה במועדים, ולהפך: היעדר התניה חרף קיומה של חפיפה במועדים. נסיבה נוספת שנדרש לבררה לעתים קרובות היא מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי. ככל שרמת המיתאם בין הסכומים תגדל, כך יהיה העניין תמיכה בגירסתו של הלקוח הטוען כנגד ההתניה. ולהפך, ככל שרמת המיתאם בין הסכומים תקטן, כך יגדל סיכוי הבנק לשכנע את בית-המשפט לדחות את טענות הלקוח. במה דברים אמורים? "'לא הגיוני, למשל, לטעון כי הבנק התנה שירות של הלוואה במיליונים, בפתיחת תכנית חיסכון של עשרות אלפי שקלים בודדים'" [...] אלא שיש גם לסייג את משמעותו של קריטריון זה: "ואולם, בעוד שמבחינת הבנק התניה כזו אינה הגיונית, הרי שלעתים לפקיד הבנק יש אינטרס אישי גם בצעד כזה, שהוא צעד קטן לבנק, אך צעד גדול לפקיד. אין על כן לקבוע כל מסמרות בעניין זה, וגם בסיטואציה של העדר קורלציה בסכומים נראה, כי יש לבחון את הדברים בהתאם לעדויות הפוזיטיביות, המובאות בפני בית המשפט במקרה הקונקרטי שבפניו" [...] זאת ועוד, גם מקרה שתכנית חיסכון נפתחה בו בסכום קטן יחסית ובשיעור נמוך מסך האשראי אשר הועמד ללקוח דורש מחשבה נוספת, שהרי תכנית חיסכון קטנה אינה יכולה לשמש בטוחה אמיתית לאשראי בסכום גדול, ועל-כן טוב יעשה בית-המשפט אם יחקור את מערך השיקולים שהביא את הלקוח להצטרף לתכנית זו. ובמילים אחרות, אפשר שדווקא היעדר ההקבלה בסכומים הוא המצביע על התניה אסורה של שירות בשירות, שהרי במקרה זה תכנית החיסכון הזעומה אינה משרתת את אינטרס הבנק לבטוחה, ולכן גדל החשד כי כל מטרתה אינה אלא להגדיל את רווחיו של הבנק. כן יש לבחון את מדיניות הבנק בתקופה הרלוונטית. במקרים רבים נטענה טענת ההתניה על רקע מדיניות הבנק לתמרץ פתיחת תכניות חיסכון. אם יוצג חוזר פנימי של הבנק, ובו הוראות לפקידי הבנק כיצד לפעול בנושא, ייתכן שיהיה בכך כדי לשפוך אור על התנהגות הבנק ועל מניעיו בתקופה הרלוונטית. חשוב לזכור שאין לנתק את הקריטריונים הנזכרים לעיל מהרקע הכללי של סך כל הפעולות אשר בוצעו בחשבון הבנק של הלקוח. לצורך זה יש לבחון מה הן הפעולות שבוצעו, באיזו תדירות, באילו סכומים, ואם למשל נדרשו אותם שירותים השנויים במחלוקת על-ידי הלקוח בעבר גם ללא קשר לשירותים המותנים. וכך יהיה נכון לבדוק אם הלקוח פתח תכניות חיסכון בעבר גם בלי שנדרש לעשות זאת, ובלי שהועמד לרשותו אשראי. כמו כן יש לברר כמה תכניות חיסכון נפתחו בסך הכול, על שם מי נפתחו, ומהו שיעורן של תכניות החיסכון מהאובליגו הכולל של הלקוח. פעולות אלו ואחרות אשר בוצעו בחשבונות הלקוח לאורך זמן עשויות להעיד על התנהגותם העסקית הן של הלקוח והן של הבנק. לסיכום יש לחזור ולהדגיש כי לא די בבחינתה של נסיבה זו או אחרת, ורק משקלן המצטבר של הנסיבות הוא שיעצב את החלטת בית-המשפט בנושא עילת ההתניה". בנקהתניית שירות בשירות