מה הדין בנושא איסור פרסום חומרי חקירה ? הדין אוסר על פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה בלא רשות בית המשפט. איסור זה מעוגן בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב - 2002 (להלן: "חוק חקירת חשודים"), המורה כי העבריין צפוי לעונש של שנת מאסר. הוראה עונשית זו כלולה, כאמור, בחוק חקירת חשודים, שתכליתו הכללית היא "להבטיח את תקינותם של הליכי חקירת חשודים ואת זכויות הנחקרים ליחס הוגן ואנושי במהלך החקירה" (ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' תורג'מן להלן: "פרשת תורג'מן"). תכליתו של האיסור היא מניעת פגיעה בהליך המשפטי לגופו כמו גם שמירה על פרטיותם וכבודם של מוסרי ההודעות או העדויות (בש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל, להלן: "פרשת זדורוב"). היקף תחולתה של הוראת סעיף 13 לחוק חקירת חשודים הוא נרחב: מעת היווצרותו של התיעוד ואילך, ללא קשר לשאלה אם יתקיים משפט פלילי אם לאו. נוכח כלליותו של האיסור מחד גיסא, ונוכח חוקתיותו של עקרון פומביות הדיון מאידך גיסא, התווה בית המשפט העליון בפרשת תורג'מן (בעיקר מפי כב' השופטת פרוקצ'יה) את האופן בו ראוי להפעיל את שיקול הדעת בשאלת מתן ההיתר לפרסם התיעוד. האיזון בין השיקולים השונים המתחרים על הבכורה, הן מן ההיבט המושגי והן מן ההיבט הקונקרטי, הוא אשר יכתיב את התוצאה הפרטנית שתידרש בכל מקרה ומקרה לגופו. איזון זה יביא בחשבון את הערכים שעליהם נועד איסור הפרסום להגן (ראשית, הפגיעה בפרטיותם ובכבודם של נחקרים או צדדים שלישיים שאינם מעורבים בחקירה; שנית, פגיעה ביעילות חקירות המשטרה בדרך כלל מחמת הרתיעה של נחקר פלוני מסירת גרסה שלמה לחוקריו, אם זו עלולה לצאת מחדרי החקירה ולהתפרסם בהרחבה בתקשורת; שלישית, השפעה אפשרית על האפשרות לנהל דיון שיפוטי ענייני, יעיל והוגן, והסטת הדיון מאולם המשפטים אל הזירה הציבורית) וכן את הערכים הנוגדים, התומכים בפרסום (דוגמת עקרון פומביות הדיון המקרין במישרין על חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת ועל קידום תכלית השקיפות בחקירות המשטרה). כמו כן, יש להתחשב בשלב שבו מצוי ההליך הפלילי (לאמור: בשלב החקירה; לאחר הגשת כתב האישום; עם תום המשפט). מכאן, שהאיזון שנדרש עת היה ההליך בשלב מסויים, יכול שישתנה עם התקדמות ההליך הפלילי (אם כי אין הכרח בדבר). אין צריך לומר שבית המשפט נותן דעתו אף לעמדת הנאשם לבקשת ההיתר לפרסם, אם כי עמדת הנאשם אינה מכריעה בכגון דא. שיקול דעתו של בית המשפט אינו כרוך אחר עמדת הנאשם, שכן על בית המשפט לבחון את בקשת ההיתר מפרספקטיבה רחבה יותר מזו של הנאשם, והדברים מובנים. ככלל, נקודת המוצא היא איסור הפרסום. התרתו היא החריג, במיוחד כאשר טרם הוחל בשמיעת הראיות. מבקש ההיתר נדרש לשכנע את בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות חריגות אשר מצדיקות חריגה מן הכלל (פרשת זדורוב).איסור פרסוםפרסוםחומר חקירה