קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לאישור הסדר נושים: 1. כללי מונחת לפניי בקשה להסדר נושים, (להלן: "הסדר הנושים" או "ההסדר"), לפי סעיף 350 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") ובהתאם לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר) התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות החברות"). הבקשה מוגשת על ידי אלרן (ד.ד. השקעות) בע"מ (להלן: "החברה"). הצדדים החברה היא חברה ציבורית שנוסדה ב- 24.1.1952 ופעילותה מתמקדת בעיקר בהשקעות במגוון תחומים ובכללם, תשתיות, תקשורת, נדל"ן ותיירות. מרבית מנהלי החברה נמנים על בני משפחת דנקנר: שמואל דנקנר, דורי דנקנר, דני דנקנר וגדי דנקנר המחזיקים בגרעין השליטה במישרין ובאמצעות תאגידים בבעלותם (להלן: "בני משפחת דנקנר"). הסדר הנושים הוא בין החברה לבין מחזיקי אגרות חוב (סדרה א') של החברה; מחזיקי אגרות החוב (סדרה ב') של החברה (להלן: "אג"ח א", "אג"ח ב" וביחד "מחזיקי אגרות החוב"); בנק מזרחי טפחות בע"מ; בנק לאומי לישראל בע"מ ובנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "בנק מזרחי", "בנק לאומי", "בנק מרכנתיל" וביחד "הבנקים"). בנק מזרחי מחזיק בידו שיעבוד בדמות 40% מהון המניות של חברת בת של החברה בשם "אלרן (ד.ד.) נדל"ן בע"מ", שבבעלותה נכסי מקרקעין. בנק לאומי ובנק מרכנתיל אינם נושים מובטחים. היקף החובות החברה חייבת סך של כ- 180 מיליון ₪ לנושים שונים. בגדר זאת חייבת לבנק מזרחי סך של כ- 27.331 מיליון ₪, לבנק לאומי סך של כ- 10.294 מיליון ₪, לבנק מרכנתיל סך של 3.126 מיליון ₪ וכן חייבת למחזיקי אגרות החוב סך של כ- 130 מיליון ₪. על רקע חובות אלה, יזמה החברה את הסדר הנושים נשוא הבקשה שלפניי. 4. עיקרי ההסדר 4.1 מהות ההסדר בתמצית הינו, המרת חלק מחובות החברה להון מניות לפי שווי חברה של 100 מיליון ₪, באופן שיקטין את סך התחייבויות החברה, ויתרת חובותיה של החברה תיפרס למשך מספר שנים. 4.2 באשר למחזיקי אגרות החוב: 60% מאחזקות מחזיקי אגרות החוב של החברה יומרו להון מניות, ואילו יתרת 40% מהאחזקות של בעלי אגרות החוב, יונפקו ויירשמו למסחר, בסדרה חדשה של אגרות חוב ג', ויפרעו בשלושה תשלומים, קרן וריבית ביום 25 בדצמבר לכל אחת מהשנים 2015 עד 2017, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית שנתית בשיעור של 7% (להלן: "אגרות החוב החדשות"). 4.3 באשר לאגרות החוב המוחזקות על ידי בני משפחת דנקנר, אזי 100% מאחזקותיהם יומרו להון מניות וביחס המרה שונה מזה של מחזיקי אגרות החוב האחרים. 4.4 באשר לבנק לאומי ובנק מרכנתיל: החברה תפרע 18% מהחוב לבנק לאומי ובנק מרכנתיל, 60% מיתרת החוב לבנקים אלה יומר להון מניות החברה ויתרת 22% מהחוב לבנקים אלה יועמד כהלוואות חדשות על ידי כל אחד מהבנקים, אשר תפרענה בשלושה תשלומים, קרן וריבית ביום 25 בדצמבר לכל אחת מהשנים 2015 עד 2017, ותישאנה הפרשי הצמדה וריבית שנתית בשיעור של 7%. 4.5 באשר לבנק המזרחי - 3.7% מהחוב לבנק המזרחי יפרע על ידי החברה, יתרת החוב תחולק לשתי הלוואות, האחת ע"ס 9 מיליון ₪ שתפרע ביום 31.12.2014 ותישא הפרשי הצמדה וריבית שנתית בשיעור של 7% לשנה והלוואה נוספת בסך של 17.331 מיליון ₪ אשר תפרע בשלושה תשלומים, קרן וריבית ביום 25 בדצמבר לכל אחת מהשנים 2015 עד 2017, ותישא הפרשי הצמדה וריבית שנתית בשיעור של 7%. 4.6 במסגרת הסדר הנושים, תעמיד החברה לטובת בנק לאומי ערבות ע"ס 30 מיליון ₪ בגין התחייבויותיה של חברת בת אחרת בשם "אלרן (ד.ד.) החזקות בע"מ", (להלן: "חברת ההחזקות"), שהינה ערבה כלפי בנק לאומי במחצית מחובה של "עציון גבר" שותפות מוגבלת שהינה בעלת הפרוייקט הידוע בשם "עיר המלכים" באילת (להלן: "עיר המלכים"), וזאת חלף הערבות של חברת ההחזקות (להלן: "הערבות לעיר המלכים"). הערבות לעיר המלכים תהיה במעמד נחות להלוואות שניתנו לבנקים ולחובות החברה למחזיקי אגרות החוב. 4.7 התחייבויות בני משפחת דנקנר ובעלי השליטה: בני משפחת דנקנר העמידו ביום 13.5.10 ערבות אישית להלוואות החדשות של בנק מזרחי בסך כולל של 14 מיליון ₪ (להלן: "הערבות לבנק המזרחי"). כן יזרימו בעלי השליטה לחברה סך של כ- 7 מיליון ₪ מעבר לסך של כ- 3 מיליון ₪ שכבר הוזרם על ידם. 4.8 בטוחות - במסגרת ההסדר, ניתנות בטוחות שונות של החברה בדמות מקרקעין שבבעלות החברה בצריפין, שיעבוד על מניותיה בחברת תקשורת "גילת די.בי.אס בע"מ" ובחברת תקשורת רומנית. 4.9 בהסדר נקבע מועד לביצועו, ליום 31.8.10, עם אפשרות דחייה למשך חודש, קרי עד ליום 30.9.10 (להלן: "מועד ההשלמה"). 4.10 כחלק מההסדר, יינתן פטור על ידי החברה, בעלי מניותיה, מחזיקי אגרות החוב והבנקים לדירקטורים ונושאי המשרה האחרים של החברה בגין פעולותיהם שנעשו בתום לב עובר לאישור ההסדר, למעט פעולות שמהוות עבירות פליליות על פי דין, כאשר הפטור נכנס לתוקף כבר במועד ההשלמה הקבוע בהסדר הנושים קרי, 30.8.2010 ולכל המאוחר חודש מאוחר יותר. 4.11 לא נכללו בהסדר קבוצת נושים שעליה נמנים ספקים ויועצים של החברה, שהחובות כלפיהם הם בסך של כ 5 מיליון ₪. נושים אלה מקבלים את מלוא נשייתם (להלן: "קבוצת הספקים והיועצים"). בגדר אלה נכללים משכיר הנכס בו נמצאים משרדי החברה, היועץ המשפטי ורואה החשבון של החברה, סוכן הנסיעות וכן הנאמנים לאגרות החוב. עוד הוחרגו מהסדר הנושים, צדדים שלישיים כלפיהם ערבה החברה להתחייבויות בעיקר של חברות בת, וזאת בסכום של כ 30 מיליון ₪. 5. לעמדת החברה, יש להסדר הנושים יתרונות רבים, שכן הוא יאפשר לחברה להמשיך בפעילותה, למצות את הפוטנציאל הגלום בה ונכסיה. מכל מקום, יש בו עדיפות על פני הליך הפירוק, שכן יישומו יגדיל את אפשרותה לעמוד בהתחייבויותיה ואף ישפר את מצבם של נושיה. 6. בקשת הפירוק בנק מרכנתיל הגיש בקשה לפירוק החברה, פר"ק 19347-01-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (להלן: "בקשת הפירוק"). ביום 27.4.10 ניתן פסק דין בבקשת הפירוק ובו הורה בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה השופטת אלשיך), על פירוקה של החברה, אך הורה כי צו הפירוק לא יכנס לתוקף לפני יום 10.6.10 על מנת לאפשר לחברה לאשר את הסדר הנושים. הואיל והדיון באישורו של הסדר הנושים התעכב מחמת התנגדויות לכינוס אסיפות הנושים וטעמים נוספים, הוארך מועד כניסתו לתוקף של צו הפירוק, מעבר למועד שנקבע בהחלטה בבקשת הפירוק. 7. זימון אסיפות הנושים החברה עמדה לכנס אסיפות נושים לדיון בהסדר הנושים המוצע ואישורו וזאת בחלוקה למספר סוגי אסיפות: האחת של מחזיקי אגרות החוב, השנייה, בעלי המניות והשלישית של הבנקים. נוכח התנגדות הנושים, עתרה החברה לבית המשפט להתיר את כינוס האסיפות. בדיון ביום 3.5.10, ניתנה החלטתי המורה על כינוסן של האסיפות תוך שמירת טענות המשיבים לעת המתאימה. 8. אסיפת נושים ראשונה בכל אחת מאסיפות הנושים הושג הרוב הדרוש על פי דין, בהתאם לסעיף 350(ט) לחוק החברות. לעניין זה יוער כי באסיפת הבנקים, תמכו בנק מזרחי ובנק לאומי בהצעת ההסדר ואילו בנק מרכנתיל התנגד לה. 9. לאחר שההסדר אושר באסיפות הנושים, הוגשה הבקשה שלפניי לאישור הסדר הנושים. לבקשה הוגשו התנגדויות של בנק מרכנתיל וכן של המשיבות 8 ו-9 (שלושת אלה, להלן: "המשיבים"). המשיבה 8 מחזיקה 5,000 אגרות חוב סדרה א' והמשיבה 9 מחזיקה כ- 10,000 אגרות חוב מסדרה ב' של החברה שהן החזקות מזעריות באופן יחסי לכלל מחזיקי אגרות החוב. כפי שיפורט להלן, בעקבות ההתנגדויות והתפתחויות, התקיימו אסיפות נושים נוספות, הסדר הנושים תוקן ועודכן מספר פעמים. מכל מקום, התנגדויות המשיבים נותרו על כנם ולפיכך אציינם בתמצית: 10. עיקר טעמי ההתנגדות המשיבים מעלים בהתנגדויותיהם להצעת הסדר הנושים, שורת נימוקים ממספר סוגים. חלק הנימוקים נוגע לשאלת "כדאיות ההסדר", שככלל מסור לשיקול דעת הנושים, למעט מקרים קיצונים. חלקם הוא בגדר פגמים בהליך קבלת אישור הנושים כגון שוויוניות ההסדר; ויתרתם שיקולים לבר כלכליים, חיצוניים, כלליים, כשיקולי מדיניות ציבורית - השלכת אישור ההסדר על חברות אחרות, ציבור המשקיעים וכדומה (ראה ספרם של השופטת אלשיך וגדעון אורבך "הקפאת הליכים הלכה למעשה" עמ' 450). בין יתר הטעמים שמעלים המשיבים: ההפטר שניתן לבעלי השליטה הינו גורף, רחב, אינו מוצדק ואף אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בהלכה הפסוקה. לעניין זה מצביעים המשיבים, בין היתר, על כך שיש צורך לחקור בדבר פעולות שנעשו על ידי בעלי השליטה המקימות לכאורה עילות תביעה כנגד אלה ובכללם משיכות כספים מהחברה על ידי בעלי השליטה, כרווחים ושכר בסכומים ניכרים, הגם שמצבה הכלכלי של החברה לא איפשר זאת ובניגוד להוראת סעיף 302 לחוק החברות, תוך שגרמו בכך להתדרדרות מצבה הכספי של החברה ולפגיעה במשיבים. בנוסף טוענים המשיבים כי אין תרומה ממשית של בעלי השליטה להסדר הנושים שיש בה כדי להצדיק הפטר מהסוג שיינתן. פגם אחר עליו מצביעים המשיבים הינו היות הסדר הנושים מפלה בין הנושים השונים, באופן פסול. לעמדתם יש בהסדר העדפת נושים פסולה שכן מוענקות במסגרתו יתרונות רק לחלק מהנושים, וזאת ללא כל הצדקה עניינית. העדפה פסולה נוספת לעמדת המשיבות 8 ו-9, היא בכך שלבנקים נפרע גם חלק מהחוב המגיע להם, בהבדל ממחזיקי אגרות החוב. כל המשיבים מלינים על כך שלבנק מזרחי ולבנק לאומי ניתנו בטוחות בנוסף לאלה שהיו בידם עובר להסדר המוצע. עוד נטען על סיווג אסיפות הנושים שכונסו שכן לטעמם של המשיבים היה מקום לבצע סיווג שונה של האסיפות, ושלא כמות שנעשה; כי לא הושג הרוב הדרוש לאישור ההסדר; ההסדר אינו מסדיר את התחייבויות החברה כלפי נושים נוספים בסכומים של עשרות מיליוני שקלים; הסדר הנושים רק משפר את מצבם של יחידי משפחת דנקנר המשמרים בידם את גרעין השליטה כמו גם לסחור בו; התזרים הכספי של החברה מוגבל לשנתיים והוא אף גירעוני; המרת 60% מהחוב להון לפי שווי חברה של 100 מיליון ₪ אינו הולם את שוויה הנכון של החברה לפי נתונים של הרשות לניירות ערך לפיהם שווי החברה הוא כ 6 מיליון ₪ בלבד; אין בטוחות ממשיות למימוש הסדר הנושים; אין מנגנון פיקוח; ניתן להשיג את תכלית ההסדר בהליכי פירוק ועוד. המשיבים אף הצביעו על שיקולי מדיניות ציבורית אותם על בית המשפט להביא בחשבון בעת דיון בהסדר. עו"ד כצמן-יעקובוביץ', ב"כ כונס הנכסים הרשמי, הסתייגה מהסדר הנושים בעיקר לאור הפטור הגורף לבעלי השליטה, במיוחד שלטעמה לא ניתן גילוי מלא שיאפשר לנושים לשקול את נושא הפטור. עוד הסתייגה מהאבחנה המלאכותית שנעשתה לטעמה בין הנושים השונים. הנאמן מטעם מחזיקי אגרות החוב, תמך בדיון בהסדר הנושים, כאשר לטעמו ניתן לעשות הסדר עם סוג אחד של נושים, כגון מחזיקי אג"ח, בין היתר מטעמים מעשיים. 11. הסתייגויות להסדר בנק המזרחי ובנק לאומי העלו מספר הסתייגויות. לעמדת בנק המזרחי, אין להקדים את פירעון התשלום האחרון למחזיקי אגרות החוב, אלא אם פרעה החברה את חובותיה גם לבנק המזרחי. הסתייגות נוספת הועלתה על ידי הבנק, וזאת לראשונה במהלך הדיון האחרון בבית המשפט, ולאחר שהתברר כי מחזיקי אגרות החוב, בנק לאומי ובנק מרכנתיל קיבלו ערבות מוגבלת נוספת של בני משפחת דנקנר. לעמדת בנק המזרחי, גם כלפיו יש להחיל את הערבות האמורה בחלק היחסי, ועל כך בהמשך הדברים. (להלן: "הסתייגויות בנק המזרחי"). אציין כי בנק מזרחי העלה הסתייגות נוספת לפיה יתרה עודפת ממימוש נכס מקרקעין של החברה בצריפין, מעל הסך של 1.120 מיליון ₪, ככל שתהייה כזו, תחולק פארי פאסו לכלל הנושים לרבות מחזיקי אגרות החוב החדשות. הבנק הודיע בהמשך כי אינו עומד על הסתייגות זו. בנק לאומי אשר הסתייג בשלושה עניינים, הודיע כי לאור ההתפתחויות השונות בהליכי ההסדר, שאיני נדרש לפרטן, אין הוא עומד עליהן. 12. שינוי תנאי הפטור סמוך לאחר הדיון, פנו ב"כ החברה לבית המשפט והודיעו כי בעלי השליטה החליטו, לאור הלך הדברים בדיון כי הם מוכנים לערוב לביצוע התשלום הראשון מבין שלושת התשלומים שהחברה מחוייבת בהם לפי הסדר הנושים, בגין אגרות החוב החדשות ובגין ההלוואות החדשות של בנק לאומי ובנק מרכנתיל (להלן:"התשלום הראשון"), וכי ככל שלא יעמדו בערבות האמורה, ההפטר לגביהם יופקע. הודעת ב"כ החברה נרשמה כלשונה בפרוטוקול. בהחלטתי במעמד ב"כ החברה, הוריתי על הגשת הודעה סדורה בעניין אשר תועבר לתגובות וכאמור בפרוטוקול. הודעה אכן הוגשה, אם כי באופן שונה מזה שנאמר בדיון בעל פה, ולפיה היה ועד ליום 25.12.15, מועד הפירעון המיועד, שבו על החברה לפרוע את התשלום הראשון מבין שלושת התשלומים לבנק לאומי ובנק מרכנתיל בגין ההלוואות החדשות, והתשלום הראשון מבין שלושת התשלומים למחזיקי אגרות החוב החוב החדשות, לא תפרע החברה את התשלומים האמורים, בין ממקורותיה ובין ממקורות שיעמידו בני משפחת דנקנר, והכל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, יפקע הפטור והוא לא יחול על בעלי השליטה לרבות בני משפחת דנקנר (להלן: "שינוי הפטור"). המשיבים בתגובתם טוענים כי אין בעדכון הפטור כל שינוי מהותי להסדר, שיש בו כדי להשפיע על התנגדותם להסדר הנושים המוצע. בנק מרכנתיל אף מחה על התנהלות ב"כ החברה בכל הנוגע להליך בו נעשה השינוי האמור. המשיבה 8 אף הגישה בקשה לחייב את החברה למסור את כל החלטות הדירקטוריון, חוות דעת וכל מסמך אחר בקשר לחלוקת דיבידנד בחברה בשנים 2004 ו - 2006 בסכום של כ 55 מיליון ₪ (בקשה 23). 13. Bank UniCredit Tiriac - הבנק הזר בין לבין, ביום 24.6.10, התקבלה אצל החברה הודעה מאת בנק רומני בשםUniCredit Tiriac (להלן: "הבנק הזר"), כי התגבשה זכותו לממש את חובו בגין ערבויות שהעמיד לטובת חברת תקשורת רומנית, לה ערבה "חברת ההחזקות", בסך של 3.15 מיליון יורו, והוא רואה גם בחברה כערבה לחוב וכחייבת בגינו מחמת שלאחר מתן הערבות, התרוקנה "חברת ההחזקות" מנכסיה שכן אלו הועברו לחברה. בנסיבות אלה, התבקשתי על ידי החברה לדחות את מועד כינוס האסיפות עד לאחר בירור עמדת הבנק הזר, שהחברה חולקת עליה. האסיפות אכן נדחו ליום 1.7.10. בעקבות הודעת הבנק הזר, הגיש בנק מרכנתיל בקשה להורות על צירופו של הבנק הזר כנושה להסדר הנושים וכן לחייב את החברה לגלות מסמכים באשר להיקף חובות של החברה, לרבות ערבויות (בקשה 22). החברה התנגדה לבקשה. הוריתי לחברה להגיב לבקשה וכן ליידע את הבנק הזר אודותיה. החברה הגישה תשובה ובנק מרכנתיל השיב לתשובה. ביום 2.7.10 הודיעה החברה כי הגיעה לידי הסדר פשרה עם הבנק הזר לפיו בתמורה לביטול הערבות של "חברת ההחזקות" לבנק הזר, בגין התחייבויות של חברת התקשורת הרומנית, כמו גם חזרה של הבנק הזר מטענותיו כלפי החברה, מתחייבים בני משפחת דנקנר להעביר לבנק הזר 6% מהון המניות המונפק של החברה, כפי שיהיה לאחר השלמת ההסדר בין החברה לבין מחזיקי אגרות החוב והבנקים, כאשר המניות יועברו בשני שלבים וכמפורט בהסכם שצורף להודעה (להלן: "ההסדר עם הבנק הזר"). 14. אסיפת נושים שניה לאור השינויים דנן, לרבות ההסתייגויות, היה צורך לכנס אסיפות נושים חדשות אשר ידונו בכל אלה. זה המקום לציין כי בעקבות אסיפות הנושים השניות, ביום 1.7.10, שוב שונה הפטור באופן שהובהר כי במקרה פקיעתו, תתבטל המגבלה של תקרת סכום התביעה וכן המגבלה לפי פוליסת ביטוח נושאי משרה בלבד. עוד נקבע כי יופקע הפטור גם ביחס לנושאי המשרה בחברה והדירקטורים ולא רק לבעלי השליטה; בנוסף נקבע כי בחישוב ההתיישנות לצורך תביעות כנגד בעלי הפטור, ככל שיופקע, לא תבוא במניין התקופה שממועד ההשלמה ועד חלוף ששה חודשים ממועד פקיעת הפטור. ביום 1.7.10 כונסו אסיפות נושים חדשות, ובהן הוחלט כדלקמן: אסיפת הבנקים בנק המזרחי כמו גם בנק לאומי, נתנו את הסכמתם להסדר כמות שהוצג באסיפת הנושים השנייה, כאשר הסכמת בנק המזרחי סוייגה לאותם הסתייגויות שפורטו לעיל. בנק מרכנתיל לעומתם, התנגד לכל השינויים, ואף חזר על עיקרי ההתנגדות המקורית. משכך, הושג הרוב הנדרש לפי סעיף 350 (ט) לחוק החברות, להסדר כפוף להסתייגויות בנק המזרחי. אסיפת מחזיקי אגרות החוב אסיפת מחזיקי אגרות החוב שכונסה אף היא באותו מועד, דנה בהסדר הנושים המעודכן, והושגה הסכמת הרוב הדרוש של מחזיקי אגרות החוב להסדר וזאת ברוב של 89.5%. עם זאת לא היתה הסכמה של מחזיקי אגרות החוב לקבל את ההסתייגויות של בנק המזרחי. שינויים נוספים בהסדר בעקבות אסיפת מחזיקי אגרות החוב, הוספו שינויים נוספים להסדר הנושים, בין היתר בסעיף הפטור, שפורטו לעיל. 15.1 שינוי נוסף בהסדר הינו כי בני משפחת דנקנר יוסיפו ערבות מוגבלת בסך של כ 2.8 מיליון ₪, כלפי מחזיקי אגרות החוב, בנק לאומי ובנק מרכנתיל, לפירעון חוב של 5.6 מיליון ₪ לפי החלק היחסי (להלן: "הערבות הנוספת"). נוספו גם עילות לפירעון מיידי של אגרות החוב ושל ההלוואות החדשות של בנק לאומי ובנק המזרחי. נוכח היקף השינויים ומהותם, התקיים דיון נוסף בבקשה לאישור ההסדר. בדיון התברר כי הושגה הסכמה של רוב הנושים הדרוש לשינויים האמורים פרט למשיבים, ודי בכך כדי לאשרם כחלק מההסדר. 15.2 בדיון בבית המשפט, הודיע ב"כ בנק המזרחי על "הסתייגויות בנק המזרחי" כהגדרתן לעיל, דבר שהיה בו כדי להכשיל את ההסדר, שכן מחזיקי אגרות החוב התנגדו לקבלת הסתייגויות אלה. נוכח אי ההסכמה האמורה, ניצב קושי באישור ההסדר, שכן משמעו שאין הסכמה של לפחות אחת מבין סוגי אסיפות הנושים, בין זו של הבנקים ככל שההסתייגויות לא תתקבלנה, ובין של מחזיקי אגרות החוב אם ההסתייגויות של בנק המזרחי תתקבלנה. לפיכך, עתר ב"כ החברה, לדחייה קצרה על מנת שהחברה תפעל במהלכה להסיר את המכשלה. ואכן, הודע לבית המשפט כי החברה הגיעה לידי הסכמה עם בנק המזרחי לפיה בנק המזרחי מסיר את הסתייגויותיו כפוף לקבלת ערבות של בני משפחת דנקנר בסך של 4 מיליון שתכנס לתוקף במקרה של פירעון מוקדם של אגרות החוב, ולפי מנגנון מסויים שאין צורך לפרטו. הערבויות החדשות הן בנוסף "לערבות לבנק המזרחי" בסך של 14 מיליון ₪ כאמור לעיל. החברה הוסיפה כי על מנת לשמור על איזון עם הנושים האחרים, יערבו בני משפחת דנקנר גם כלפי בנק לאומי ובנק מרכנתיל, באופן דומה כאשר לצורך כך תחושב הערבות לפי כ 15% מסכום ההלוואות החדשות של בנק לאומי ובנק מרכנתיל (להלן: "הערבויות החדשות"). המשיבים, הגיבו להודעה וחזרו על התנגדויותיהם לה, ובכלל זה טענו שמדובר בהסדר חדש המחייב כינוס אסיפות נושים חדשות. הנאמנים כינסו ביום 25.7.10 אסיפות של מחזיקי אג"ח, ולאחריהן הודיעו הנאמנים כי אין שינוי בעמדת מחזיקי אג"ח התומכים בהסדר בכפוף להבהרות להן מסכימים החברה וכן בנק המזרחי. דיון 16. הסדר הנושים ככלל ראיתי לפתוח בדברי המשיבים הסבורים שנפלו בהסדר פגמים חמורים וכי אם יאשר בית המשפט את ההסדר, תהיה להחלטה זו השלכה רוחבית לעתיד. לדידם, ככל שכך יורה בית המשפט, ייפתח צוהר, לכל אותן חברות הנמצאות בקשיים, להציע הסדר הפוטר אותן ב"נזיד עדשים" ממרבית חובותיהן לנושיהן, השארת גרעין השליטה בידי הבעלים, תוך תרומה זעומה מצדם להסדר, לא כל שכן, אלה נהנים מהפטר כנגד כל תביעה עתידית. המשיבים קראו איפוא לבית המשפט שלא לתת יד להסדר פגום כגון דא, אשר כאמור, עלול לדידם לחולל שינוי של סדרי בראשית בהסדרי נושים. בחנתי בקפידה ובזהירות את טענותיהם האמורות של המשיבים, ונתתי דעתי גם להשלכה הנטענת שיכולה להיות להכרעה דכאן על מקרים דומים בעתיד. לאחר לבטים, בחינת כל השיקולים הדרושים לעניין, הגעתי לידי מסקנה כי הכף נוטה לאשר את ההסדר, ואין כר נרחב לחשש עליו הצביעו המשיבים. אקדים ואפתח בכך שהסדר נושים מטבע הדברים, מתבקש בשעה שחברה נמצאת בקשיים, ודרך כלל היא על סף פירוק. עוד יש לתת את הדעת, כי קיים שוני מהותי בהתייחסות השיפוטית לה נדרש בית המשפט במסגרת הכרעתו בבקשה להסדר נושים, לעומת הכרעות שיפוטיות במרבית תחומי המשפט האחרים. באחרונים, משמש איזמל הניתוחים השיפוטי לצורך קביעת ממצאים והכרעות באשר לאירועים שכבר התרחשו. בהבדל, בהליך כגון הסדר נושים הצופה פני עתיד, קיים קושי לנבא במדויק, האם הדרך הראויה היא הסדר נושים או פירוק, שכן הדבר תלוי במספר גורמים שאין וודאות כי אכן יתממשו. לעניין זה יש להביא את השלב בו הוגשה הבקשה, אל מול מצבה הכלכלי, הנושים המתנגדים, טעמי התנגדות ועוד. על השיקולים השונים, עמדה כב' השופטת אלשיך בהרחבה בפר"ק 10344-11-09 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' הרמטיק נאמנות ואחרים [2009] (להלן: "הלכת אפריקה ישראל"). ההסדר הנושים אותו מתבקש אני לאשר, הושג לאחר התנהלות ארוכה, שנמשכה למעלה משנה. בשלב ראשון, הוחלט כי ההסדר יחול רק לגבי חלק הנושים, ורק בהמשך הוחלט לצרף נושים נוספים, ועל מנת שההסדר יחסה תחת צילו את מרבית נושיה של החברה. החברה לא "הרימה ידיים", עת נערמו לפתחה מכשולים לגיבוש ההסדר, ופעלה על מנת להסירם. כך באה עם פתרונות, יוזמות והצעות שיהיה בהם כדי לשכנע שיש בהסדר כדי להיטיב ומכל מקום עדיף הוא על פני מסלול הפירוק. בעלי השליטה נרתמו והסכימו לשיפורים על חשבון טובתם, לרבות פגיעה בהיקף הפטור המקורי, מתן ערבויות נוספות, הקצאת הון מניות לבעלי ערבות מחלקם בהון המניות ועוד. הדבר אמנם חייב תיקונים ועדכונים של ההסדר, קיום ישיבות נושים נוספים, קיום דיונים בבית המשפט, הגשת שלל בקשות לבית המשפט ולאחריהן תגובות, ובאופן חריג מהמתכונת המקובלת בהסדרי נושים. כל זאת נעשה על רקע חרב פירוק המונחת על צוואר החברה, ותוך בקשות להארכת מועד של צו הפירוק כמו גם דחיית מועדי פירעון אגרות החוב, והכל על מנת לאפשר בידי החברה לגבש הסכמות עם מתנגדים להסדר, ולהתגבר על מכשולים שצצו חדשות לבקרים. התרשמתי כי נעשו מאמצים כנים של בעלי השליטה ושל החברה, להתגבר על הקשיים על מנת להותיר את החברה במסלול "הבראה" מאשר בדרך הפירוק. מסלול שהועדף על ידי מרבית הנושים ושזכה לרוב הדרוש על פי דין, וכי יש לכבד את העשייה האמורה כמו גם את רצון מרבית הנושים. לכן, גם אם צודקים המשיבים שההסדר הסופי המוגש לאישור שונה מהמתכונת המקורית במספר עניינים, אין בכך ולא כלום, במיוחד שהשינויים רק מיטיבים עם ציבור הנושים, על חשבון בעלי השליטה. לכן אין בעובדה שמדובר ב"מלאכת טלאים" כהגדרת המשיבים, כדי למנוע את אישורו. ואפרט: 17. האם יש מקום לאפשר עידכונים ושינויים להסדר המקורי ? בחנתי את הטענה המקדמית של ב"כ בנק מרכנתיל לפיה לא היה מקום להצעת החברה לשינוי הסדר הנושים, לאחר שבית המשפט סיים את הדיון והורה שהתיק יידחה לעיון ומתן פסק דין כמו גם מלין עו"ד מטרי על האופן בו נעשה הדבר, שעה שלאחר הדיון התייצבו ב"כ החברה, לפניי, במעמד צד אחד וביקשו את שינוי תנאי ההפטר וכאמור לעיל. גם נתתי דעתי בהקשר זה לטענות המשיבים האחרים, לפיהם ההסדר מורכב מ"טלאים", שכן החברה ערכה בו שינויים משינויים שונים, עדכונים לרוב, וכמפורט לעיל, וכי אין לאפשר את ביצוע "מקצה השיפורים", כאמור שיש בו גם להוות תקדים שלילי. לא ראיתי לקבל את הטענה ואבהיר; ככלל, שעה שבית המשפט מסיים את הדיון, ולא נותרה אלא מלאכת העיון וכתיבת ההכרעה, תם הדיון ואין מקום לבקשות אלה ואחרות. עם זאת, וכל עוד לא נחתמה ההכרעה, אין מניעה שצד יפנה לבית משפט, בבקשות רלוונטיות ובלבד שאין אלה בבחינת "מקצה שיפורים" לתיקון מחדלים שהתרחשו בבירור ההליך. כך, אם בדיון הציע בית המשפט הסדר, בין כזה המסיים את ההליך כולו ובין רק מתווה להסדר שאין בו כדי להביאו לידי סיום, אלא לייעלו, לקצרו וכדומה וצד פלוני שסירב להצעה בעת שנשמעה, נמלך לאחר מכן בדעתו, והוא חש ומבקש להודיע לבית המשפט על קבלת ההצעה, אין בכך כל פסול. נהפוך הוא, יש בכך כדי לקדם הליכים, לעודד פשרות ובהתאם למדיניות המותווית על ידי בית המשפט העליון. נכון הדבר במיוחד באותם הליכים בהם מתבקש בית המשפט לאשר הסכמות בין צדדים, כגון הסכם ממון המובא לאישור ובית המשפט מבהיר כי לא ניתן לאשר את ההסכם באופן בו הוגש, או הסדר פשרה בתיק נזיקין שבו אחד התובעים הוא קטין ויש לבחון האם ההסכם הוא לטובתו של הקטין, ונראה לבית המשפט שקיים קושי לאשרו במתכונת שהוגש. היעלה על הדעת, שהמבקש את אישור ההסכם, לא יוכל לעתור לבית המשפט לאחר הדיון, בטרם ההחלטה, בבקשה לשנות את ההסכם, במיוחד לאחר שבית המשפט הצביע על הקשיים הניצבים לפתחו של המבקש. איני רואה גם מניעה, שבמקרה שקיים חשש שההחלטה תינתן עוד בטרם יעלה בידי המבקש להגיש בקשה סדורה לבית המשפט, הוא יפנה במעמד צד אחד, לבית המשפט לעכב את מתן ההחלטה. יישום הדברים בהסדרי נושים בכלל ובמקרה שלפניי בפרט: סבורני כי הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, הינו אחד המקרים המובהקים בו שומה על בית המשפט להבהיר את עמדתו לרבות העלאת הסתייגויות להסדר שאישורו מבוקש, ועל מנת לאפשר בידי הצדדים, לשקול עמדתם, ולשנות במידת הצורך, אם כך נראה בעיניהם, את תנאי ההסדר. אפנה בהקשר זה להלכת אפריקה ישראל, בה מפרט בית המשפט בסעיף 5 להחלטתו, כי לאחר שהובא הסדר הנושים לפתחו, הוא נתן לצדדים הערות והנחיות, תוך שהצביע לפניהם על הבעייתיות בנוסח שהובא לפניו. בעקבות ההחלטה האמורה, התקיימו אסיפות נושים, ונערכו שינויים בנוסח הסכם הנושים שאושר בסופו של דבר. במקרה הפרטני, נוכח ההתנגדויות להסדר כמות שנשמעו במהלך הדיון, והסתייגות בית המשפט במיוחד לפטור הגורף המוענק לפי ההסדר המוצע, שקלה החברה עמדתה ועתרה לשינוי תנאי ההפטר, ומה פסול בכך? תמהני. בדומה הן ההסכמות אליהן הגיעה החברה עם הבנק הזר. עניין זה התעורר רק לאחר אסיפות הנושים והדיון בבית המשפט, וממילא לא יכולה החברה להידרש לו קודם לכן. לפיכך, עת התעורר, נכון עשתה החברה עת באה בדברים עם הבנק הזר והגיעה עימו לאותן הסכמות אשר הגיעה, ושהיה בהן כדי להסיר את דרישתו. כך, גם באשר להסכמה עם בנק המזרחי באשר להסרת ההסתייגויות. ער אני לכך שההסדר בעניין, הוגש רק עתה, בשלב מאוחר יחסית, אך אין לשכוח כי גם הבנק העלה את הסתייגותו העיקרית רק לאחרונה, כך שלא ניתן היה לצפות מראש את הדברים ולהיערך בהתאם. אף איני סבור שהעובדה שב"כ החברה חשו לאולמי, סמוך לאחר תום הדיון, לבקש עיכוב מתן ההכרעה בבקשה, לאחר שקילת הדברים, נעשתה באופן בלתי ראוי. הבהרתי בתום הדיון, כי ההכרעה תינתן בהקדם ולכן, מחשש של "מעשה מוגמר", ראו ב"כ החברה לנכון ובצדק לסור לפניי מייד ולשטוח את פנייתם. יובהר, פניית ב"כ החברה ובקשתם נעשו באופן פורמאלי, הדיון התקיים באולם ודבריהם נרשמו עלי פרוטוקול. יודגש כי לא התקבלה כל החלטה עניינית במעמד ב"כ החברה, וכל שהורתי הוא שעל החברה להגיש בקשה סדורה שתועבר לתגובות, וכי אשהה את ההחלטה בבקשה עד לאחר מכן. אין באלה כל דבר חריג או אמירות שיש בהן כדי להשפיע על בית המשפט בבחינת חילופי דברים אישיים בין בית המשפט לבין צד מחוץ למסגרת דיון פורמאלי, בהבדל מההלכות אליהן הופנתי (רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה [2009] ; ע"א 7840/96 אברהם זיידנברג נ' אופיר זיידנברג ואחר', פ"ד נ(4) 260 [1997]). 18. בקשות למסירת מסמכים (בקשה 22 ובקשה 23) הוגשו שתי בקשות לגילוי מסמכים: האחת, בקשה 22 היא בקשה שהגיש בנק מרכנתיל, הכוללת בחובה שני סעדים. אחד הסעדים עניינו לחייב את החברה ליתן גילוי לגבי מגעים עם יתר נושי החברה שאינם נכללים בהסדר הנושים, לרבות מי שהחברה ערבה כלפיהם, טענות של נושים נגד נושאי המשרה ובעלי השליטה בחברה והתכתבויות בשנה שחלפה להסדר הנושים. בקשה שנייה, בקשה 23, היא בקשה שהגישה המשיבה 8, ובה מתבקש בית המשפט להורות לחברה להמציא למשיבה ויתר הצדדים להליך את כל החלטות הדירקטוריון, חוות דעת וכל מסמך אחר בקשר עם חלוקת דיבידנדים בשנים 2004 ו- 2006, וזאת עוד טרם כינוס אסיפת הנושים השנייה. לעמדת המשיבה 8, אחת השאלות שהתעוררו לגבי הצעת הסדר הנושים היא ההפטר הנרחב שניתן לבעלי השליטה, באופן השולל את הגשת התביעות נגדם, לרבות חקירה באשר לקריסת החברה, בגין חלוקת דיבידנדים שלא כדין. נטען בבקשה כי רק אחר קבלת המסמכים האמורים תוכל המשיבה 8 לשקול את עמדתה בשאלת ההפטר והסדר הנושים. דין שתי הבקשות להדחות, מחמת העדר רלוונטיות, מניעות, שיהוי כבד, ואף לגופו. יובהר כי בקשת המשיבה 8 נדחתה בהחלטתי שניתנה סמוך לפני כינוס האסיפה. מחמת שהבקשה הוגשה זמן קצר טרם האסיפה, וכך גם התגובה לה, לא ניתן היה למסור בהחלטה את מלוא הנימוקים לדחייתה, וראיתי להוסיף עליה את אלה: המתווה הנורמטיבי של גילוי מסמכים בהליך של הסדר נושים מוסדר בהוראת תקנה 56 לתקנות החברות המורה: "בית המשפט רשאי, בכל עת, מטעמים שיירשמו, להורות כי נוסף על המסמכים והפרטים שיש להמציאם על פי תקנות אלה, יומצאו לבית המשפט מסמכים ופרטים נוספים הנחוצים לשם קיום דיון הוגן ויעיל; בית המשפט רשאי להורות על המצאתם של המסמכים והפרטים הנוספים לצדדים". (ההדגשה אינה במקור -א.א.) יודגש כי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), חלות על תקנות החברות כאמור בסעיף 6 לתקנות החברות, ולכן יש לפרש את ההוראה דנן, לאור ההלכה הפסוקה החלה על הליכי הגילוי שבתקנות סדר הדין האזרחי, במיוחד שלא איתרתי קיומן של הלכות שפרשו את תקנה 56. לטעמי, בקשות לקבלת מסמכים כאמור היה על המשיבה 8 להגיש, אם בכלל, קודם למועד הכינוס הראשון של אסיפות הנושים, על מנת לאפשר לה לשקול את צעדיה באסיפות הנושים הראשונות. לכל המאוחר היה עליה להגיש את הבקשה ולדרוש המסמכים באסיפות הנושים שהתקיימו או סמוך לאחריהן ובוודאי לא יאוחר ממועד הדיון בבית המשפט, ועל מנת שניתן יהיה לקיים דיון ענייני, כאמור בלשון התקנה. דא עקא, המשיבה 8, מטעמים השמורים עמה הגישה את הבקשה רק לאחר הדיון, ומבלי שניתן טעם ענייני מדוע עשתה כן בשלב כה מאוחר. אציין כי גם מההבהרה שהגיש ב"כ המשיבה 8 בעניין, לאור הוראת בית המשפט, לא הבחנתי בקיומו של טעם ענייני לכך. קבלת הבקשה משמעה, פתיחת ההליך מחדש, התדיינויות אין קץ, וביצוע "מקצה שיפורים" פסול. עוד אוסיף, לפי ההלכה הפסוקה הנוהגת בגילוי מסמכים בתקנות סדר הדין האזרחי, החלות כאמור על התקנה, שיהוי כה כבד בהגשת הבקשות, די בו כדי לדחותן. אפנה לרע"א 5031/08 אברהים חניף נ' בית החולים האיטלקי חיפה, [2008]: "בקשותיהם של המבקשים הוגשו באיחור, זמן רב לאחר שנסתיים שלב גילוי המסמכים...אם היה ברצונם של המבקשים להשיג על גילוי המסמכים שנעשה על ידי המשיבים, הרי שהעת לעשות זאת הייתה בסמוך להגשתו של תצהיר". סבורני כי לא ניתן בדיעבד, לאחר שכבר התקיימה אסיפת הנושים, המשיבים כבר הצביעו, הגישו התנגדות, התקיים דיון בבקשה לאישור ההסדר בבית המשפט, ונשמעו דברי באי כוח המשיבים, להעלות לראשונה את הבקשה לקבל מסמכים שאותם ניתן היה לבקש עוד בטרם הוגשה ההתנגדות ולכל המאוחר בטרם הדיון ומכאן מניעות להעלות את הבקשה. לטעמי, אין בדרישת הבנק הזר כמו גם השינוי בהסדר הנושים בנושא ההפטר של בעלי השליטה כדי להוות טעם לקבלת הבקשות: אשר לבנק מרכנתיל: פניית הבנק הזר, אינה קשורה למסמכים אותם מבקש בנק מרכנתיל בבקשתו, שכן אין הוא מבקש מסמכים בנוגע לבנק האמור. זאת ועוד, הפרטים המבוקשים אינם נכללים בגדר המסמכים שעל חברה לגלות לפי תקנות 7 ו-38 לתקנות החברות. אמנם בית המשפט מוסמך לפי תקנות 8 ו -39 לתקנות החברות להורות על המצאת מסמכים, אך זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולא שוכנעתי בקיומם של אלה, ומכל מקום כי "נולדה" עילה לבקש רק עתה את קיומם של אלה, בעקבות פניית הבנק הזר. אשר למשיבה 8: השינוי המבוקש מחמיר בתנאי ההפטר ולא מרחיבו, לכן אין בו כדי ליצור עילה להגיש עתה את הבקשה. זאת ועוד, המשיבה 8 טענה בהרחבה בהתנגדות ובדיון באשר לחלוקת הדיבידנדים האסורה וקריסת החברה, וכאמור בסעיף 39 ואילך להתנגדותה ובמיוחד בטבלה שבסעיף 40 לתגובה כמו גם נטען בהרחבה בעניין מפי בא כוחה בדיון. מכאן, שאם חסרו לה המסמכים נשוא הבקשה, בעת גיבוש עמדתה באסיפת הנושים שקוימה, שומה היה עליה לבקשם באותה עת. זאת ועוד, הבקשה שזורה טענות עובדתיות, אותן היה על המשיבה 8 לתמוך בתצהיר מטעמה, וכזאת לא נעשה. כך היה עליה לפרט מתי רכשה את אגרות החוב מסדרה א, והאם בעת שאלה נרכשו כבר בוצעו חלוקות הדיבידנדים הנטענות, שכן ייתכן ויש בכך כדי להקים מניעות להעלאת הטענה. עליה גם היה להסביר בתצהירה מדוע נמנעה מאז רכישת אגרות החוב ועד עתה, ולא בקשה את המסמכים האמורים. מעל ומעבר; דומני כי המשיבה כמו גם בנק מרכנתיל מגששים באפילה ומנסים לתור אחר מסמכים אשר יתמכו בטענותיהם בבחינת "יש מאין", ומבלי לדעת האם יהיה באלה כדי לסייע להם, וכאלה הם בבחינת "דייג אסור", לפי ההלכות הנוהגות בגילוי מסמכים. במיוחד שבמהלך השנים שחלפו מאז האירועים נשוא הבקשות, לא פעלו למחות בעניין בכל אופן שהוא, במיוחד שעסקינן במבקשת שהיא חברה ציבורית המדווחת באופן קבוע על עניינים נשוא הבקשות וכקבוע בחוק ניירות ערך התשכ"ח - 1968, כך שעצם המידע היה ידוע להן. בשולי הדברים; ב"כ החברה בסעיפים 24-26 לתגובתה, הבהירה את הדרוש הבהרה ויש בכך כדי להוות גילוי מספק, המחייב את החברה. 19. צרוף נושה בנק מרכנתיל עתר לצרף את הבנק הזר, כצד להסדר הנושים וזאת מחמת שלטענתו זו הדרך היחידה למנוע ממנו לפעול בעתיד כנגד החברה ולהבטיח שקיפות מלאה של החברה במגעיה מולו. מבהיר הבנק בבקשתו כי אם לא ייכלל הבנק הזר בהסדר, הוא עלול לשבת על הגדר, להמתין לאישור הסדר הנושים, למתן הפטור, ומבלי שנדרש לוותר על חובו, אותו יוכל לתבוע בהמשך, בהבדל מהנושים עליהם חל ההסדר. הבקשה הועברה לתגובת החברה, כאשר בהחלטתי מיום 27.6.10, הוריתי לחברה להביא לידיעת הבנק הזר את עובדת הגשת הבקשה. החברה מתנגדת לבקשה, לדידה הבקשה התייתרה נוכח ההסדר עם הבנק הזר, ומכל מקום דין הבקשה להידחות גם מחמת שהיא לוקה בשיהוי, העדר אפשרות לפי הדין לצרף את הבנק הזר כנושה ועוד. פרטתי לעיל את ההסכמה שהוגשה עם הבנק הזר, עוד בטרם הוגשה תשובת בנק מרכנתיל לתשובת החברה. סבורני כי יש בהסדר כדי לשמוט את הקרקע תחת הבקשה, שכן ההסכם עם הבנק הזר, מלמד שהבנק ויתר על דרישתו לערבות, כפוף להסדר הנושים ובאופן שיוקנו לו מניות בחברה, וממילא החשש עליו הצביע בנק מרכנתיל שהווה את היסוד לבקשה, התפוגג. מעבר לדרוש; לא מצאתי אסמכתא באשר לסמכות בית המשפט לצרף נושה כצד להסדר נושים, ללא שהוגשה בקשה כאמור על ידי החברה ואף על ידי אותו נושה, ואף הצדדים לא הפנו אותי לכזו. ספק רב אם קיימת סמכות לבית המשפט לצרף את הבנק הזר כנושה לפי בקשה של נושה אחר, במיוחד שהבנק הזר, הגם שהיה מודע להליך, בחר שלא לעשות כן ואבהיר: אפנה להוראת תקנה 62 לתקנות החברות: "בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצר להליך המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מהחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי יש בצירופו כדי להועיל להשגתו של ההסדר או הפשרה, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור, אף מיזמתו." מלשון התקנה עולה כי צרוף נושה כצד להסדר נושים, יכול להיעשות בשני מצבים; האחד, לבקשת מי שמבקש לצרפו כצד להליך, והשני אם נראה לבית המשפט מיוזמתו שיש מקום לצרף את אותו צד, וכל זאת אם קיים חשש שאם אותו צד לא יצורף הוא עלול להיפגע או שהצירוף יועיל להליך. תקנה זו שונה מתקנות סדר הדין האזרחי, לפיהן צרוף של צד יכול להיעשות גם לבקשת בעלי הדין בתיק (תקנה 24). נוכח השוני בין התקנות, קרי תקנות החברות לבין תקנות סדר הדין האזרחי, בנוגע לצרוף צדדים, ולאור הוראת תקנה 6 לתקנות החברות לפיה תקנות סדר הדין האזרחי חלות על תקנות החברות ככל שאין סתירה בינן לבין תקנות החברות, נראה כי אין מקום לאפשר צרוף צד כנושה שעה שהבקשה היא מיוזמת נושה אחר. אוסיף כי עם קבלת הודעת הבנק הזר, שקלתי אם אין מקום לצרפו כצד להסדר מיוזמת בית המשפט בין כסמכותי לפי תקנה 62, או אם כך יסבור הבנק הזר. מטעם זה אף הורתי על הבאת הבקשה לידיעתו. עם זאת, לאור ההסכם שבין הבנק הזר לבין החברה, לא ראיתי מקום לעשות כן. 20. לאחר שהוסרו הבקשות המקדמיות, יש לבחון את ההסדר לגופו, תוך שקילת טענות הצדדים. בטרם בחינת הטעמים האחרים של התנגדות המשיבים, אציין כי עם הבאת ההסדר לאישור בית המשפט, במתכונת המקורית, עיון בטענות המשיבים, והדיון הראשון בבקשה, סברתי כי ההתנגדויות מטות את הכף לדחיית הבקשה, בין היתר, אך לא רק, נוכח הפטור הגורף שניתן במסגרתו לבעלי השליטה. בהמשך, עם השינויים והעדכונים של ההסדר, בכללם המגבלות שנוספו להפטר, הגדלת התרומה של בעלי השליטה, וכמות שיפורט להלן, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, חרף טעמי ההתנגדות שאין להקל בהם ראש. לצורך בחינת ההתנגדויות לגופן, מן הראוי לסווג את ההסדר לפי אחד משני סוגי הסדרי נושים שנקבעו בהלכה, קרי האם נמנה על אותם הסדרים של ארגון מחדש של התחייבויות החברה, או מהסוג של ההסדרים "דמויי פירוק" בהם נמחקות כל התביעות והשליטה שעוברת לבעלים חדש. המקרה שלפניי, בדומה לזה שנדון בהלכת "אפריקה ישראל", נמנה על הסוג הראשון של ההסדרים, שכן, בני משפחת דנקנר, נותרים בעלי השליטה, נערך הסדר חדש של מצבת החובות של החברה, פריסתם של אלה וכדומה. 21. טענות שהן בגדר שיקולי כדאיות הסדר הנושים מושכלת יסוד היא ששיקולי כדאיות הסדר נושים, מסורים לנושים ולא לבית המשפט. לכן גם אם סבור בית המשפט שאין מקום לאשר הסדר נושים מבחינת כדאיות גרידא, לא ימיר בית המשפט את שיקול דעתו, בשיקול דעתם של הנושים. המחוקק התווה את המתכונת לפיה לנושים מסור שיקול הדעת לאשר הצעת הסדר נושים, הם הנפגעים העיקריים מאישור הסדר הנושים, ולכן ככל שהושג הרוב הדרוש, הן מבחינת מספר והן ערך, לפי סעיף 350 (ט) לחוק, לא על נקלה ייטה בית המשפט להורות אחרת, וזאת יעשה רק במקרים קיצוניים. (ראה: הלכת אפריקה ישראל סעיף 13; פר"ק (ת"א) 30869-11-09 דירקט קפיטל אינווסטמנטס בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (כב' השופטת קרת); השופטת אלשיך וגדעון אורבך, שם, עמ' 447). לעניין זה אפנה לדברי בית המשפט בפש"ר (ת.א.) 1048/02 רו"ח שלמה זיו - נאמן לביצוע תכנית הסדר ואחר' נ' מדרשת רופין, "...אין בית המשפט נוטה להחליף את שיקול דעתם של רוב בעלי העניין...אלא בנסיבות חריגות, כאשר הוכח כי ההחלטה היתה בלתי סבירה במובהק, או נגועה בפגם יסודי שנפל באופן קבלתה". נסיבות קיצוניות כאמור יחולו בעת שהרוב באסיפות אינו רוב אמת, קרי, הוא הושג על ידי כינוס אסיפות שלא סווגו כהלכה, או כאשר לא נמסר לנושים מידע חיוני לגיבוש עמדתם או קיימת אפליה פסולה בין הנושים מאותו מעמד וכיוצא באלה. עיון בטענות המשיבים מעלה כי חלקן של אלה הוא מהסוג הנמנה במובהק על "שיקולי כדאיות", ומבלי שיש בהן את אותן נסיבות חריגות בעטיין יתערב בית המשפט בהצבעת הנושים. בין אלה ניתן למנות את הטענות לפיהן אין ההסדר טומן בחובו תחזית כלכלית למשך תקופה סבירה אלא רק לשנתיים בלבד ואף זאת לפי תזרים שלילי, כי אין בטוחות מספקות לביצוע ההסדר, כי ניתן להשיג את אותה תמורה המשתלמת לנושים לפי הסדר הנושים, גם שלא באמצעותו כך שאין בו כל תועלת, אלא יהיה בו רק כדי לשרת את בעלי השליטה שייהנו מפטור מתביעות. בדומה הן הטענות כי אין פיקוח על ביצוע ההסדר כמו גם השווי הגבוה בו מוערכת החברה לצורך הקצאת האג"ח החדשות והון המניות שלא תואם את שווי השוק של החברה, והשארת גרעין השליטה בידי בעלי השליטה הנוכחיים. אלה הן טענות שעניינן במובהק הוא בשאלת כדאיות ההסדר, המסור לשיקול דעת הנושים, ואלה בחרו לאשר את ההסדר ואין מקום להמיר את שיקול דעתם בשיקול דעתו של בית המשפט. 22. פגמים בשוויוניות ההסדר 22.1 סיווג אסיפות הנושים בנק מרכנתיל טוען לפגמים בסיווג אסיפות הנושים, באשר לטענתו היה על החברה לכנס אסיפות נפרדות של כל אחד הבנקים, ולא אסיפה משותפת לשלושתם, נוכח ההבדל במעמדם של אלה, והאינטרסים השונים של כל אחד בגישתו להסדר הנושים. עוד טוענים המשיבים שלא היה מקום להגדיר את הבנקים כקבוצת נושים נפרדת מהספקים ונותני השירותים לחברה. אבחן כל טענה לגופה: נטען כי היה מקום לקיים אסיפה נפרדת של בנק מזרחי בהיותו נושה מובטח בהבדל מהיותם של הבנקים האחרים נושים רגילים, וגם מחמת שני אלה: האחד, בנק המזרחי אינו נדרש להמיר 60% מחובו להון מניות, בדומה לבנקים האחרים, והחוב המגיע לו, נותר על כנו במלואו. השני, הערבות האישית שניתנה לבנק המזרחי בסך של 14 מיליון ₪ על ידי בעלי השליטה, באופן שיש בה כדי לשדרג את מעמד בנק המזרחי ולשפר את הבטוחות בידו. לפיכך, כך נטען, מעמדו של בנק המזרחי שונה במהותו ממעמד יתר הבנקים, שיקוליו שונים, ולכן היה מקום לערוך אסיפה נפרדת לבנק המזרחי. באשר לבנק לאומי, נטען כי הלה קיבל הטבה נוספת בדמות ערבות של החברה בסכום של עשרות מיליוני שקלים לבנק בגין חובות "עיר המלכים" של חברת ההחזקות הריקה מתוכן, לא כל שכן, החוב האמור אינו מוחרג במסגרת הסדר הנושים. עוד נטען כי היה צריך לכנס את כל הנושים הרגילים באותה אסיפה, קרי בנק מרכנתיל, בנק לאומי - ללא ההטבה של ערבות לעיר המלכים, וכן קבוצת הספקים. גישת ב"כ בנק מרכנתיל בדבר כינוס אסיפות נושים נפרדות, עומדת בניגוד להלכה הפסוקה המורה שאין להרבות במספר סוגי אסיפות נושים וזאת על מנת שלא לאפשר מתן "זכות וטו", לקבוצה קטנה, דבר שעלול לגרום להפעלת לחץ פסול מצד אותה קבוצה, או מניעת קבלת ההסדר רק בשל כך. לפיכך, יש לבחון האם סיווג האסיפות נעשה באופן ענייני, מאובחן כהלכה, נוכח השונות בין הנושים, או מחמת אינטרסים זרים (ראה ע"א 332/88 בנק לאומי נ' כונס הנכסים של כוכב השומרון, פ"ד מד(1) 254 (להלן: "הלכת כוכב השומרון"); ראה אלשיך ואורבך, שם, בעמוד 456-457). המבחן ההולם לסוגיה זו הינו האם קיים פער כה ניכר בין הנושים האמורים, עד שקיים ניגוד עניינים ניכר בין כל אלה, המצדיק הפרדת אסיפות הנושים. יישום האמור על נסיבות המקרה שלפניי מוביל לידי מסקנה כי לא נפל פגם בסיווג אסיפות הנושים, ואבהיר: לא ראיתי לקבל את הטענה בדבר הפרדת אסיפת הנושים בין בנק מזרחי לבין יתר הבנקים. אמנם בהלכת "כוכב השומרון", קבע בית המשפט, שככלל נכון יהיה לקיים ישיבת נושים נפרדת של "בעלי ערבויות אישיות משום קבוצת אינטרסים מיוחדת, ומן הדין היה לכנסם באסיפת סוג נפרדת" (עמוד 262). הטעם בבסיס ההלכה האמורה הוא כי שעה שנושה מבוטח, לרבות מי שאוחז בערבויות, נדרש לוותר עליהן במסגרת הסדר נושים, מתעורר ניגוד עניינים בינו לבין הנושים הרגילים ולפיכך יש מקום לכנס אסיפה נפרדת של נושים בעלי הבטוחות או הערבויות (ראה גם פש"ר (ת"א) 1242/02 שבירו תעשיות זכוכית בע"מ) . עם זאת, שעה שהנושה המובטח אינו מבקש כינוס אסיפת נושים נפרדת, אלא הבקשה נשמעת מפי נושה רגיל, אזי הדין שונה. על כך נאמר בע"א 3225/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ, פד נג (5), 97 (להלן: "הלכת טשת"), בעמ' 118: "דאגתה של כ.א.ן גולן לנושים אחרים אינה במקומה. אין כל צידוק לפסול הסדר נושים בשל טענת מתנגד כי נגרם, כביכול, עוול לקבוצת נושים אחרת, קבוצה שלא מצאה לנכון לערער על הסדר הנושים". הגיונם של דברים, שאין מקום ככלל לקבוע אסיפה נפרדת של נושים מובטחים, אם הנושים המובטחים אינם עומדים על כך, הגם שהם נאלצים לויתורים במסגרת הסדר הנושים, אף אם שלא בשיעור של הנושים הרגילים. ביישום למקרה שלפניי; בנק המזרחי, כמובהר לעיל, נדרש לויתורים במסגרת הסדר הנושים, כאשר בשלב ראשון הוא מקבל החזר מופחת של ההלוואות שהעמיד לחברה, וזאת בשיעור של 3.7% בלבד, לעומת שיעור של 18% החזר הלוואות שמקבלים הבנקים הרגילים ובנק מרכנתיל בכללם. לכן, מה לו לבנק מרכנתיל להתעקש על כינוס אסיפה נפרדת מזו של בנק מזרחי, אם האחרון לא עומד על כך. אין כל אינטרס מנוגד איפוא בין שני אלה, המצדיק כינון אסיפות נושים שונות בין שני הבנקים. אמנם, בנק המזרחי לא מוותר על הבטוחה שניתנה לו, והוא אף קיבל ערבויות אישיות של בני משפחת דנקנר בסכום מסויים, אך אין באלה להרע את מצבו של בנק מרכנתיל, ומכל מקום אין בכך בסיס להורות על קיום אסיפת נושים נפרדת לבנק המזרחי. זאת ועוד, דומה כי גם אם היתה מתקיימת אסיפות בנקים נפרדות, האחת של בנק המזרחי כנושה מובטח, והשנייה של בנק לאומי ובנק מרכנתיל, הבנקים שאינם מובטחים, לא היה בכך כדי לשנות, למצער בכל הנוגע לרוב "הערך" הנדרש לאישור לפי סעיף 350 (ט) לחוק, ודוק; הואיל ובנק לאומי תומך בהסדר הנושים, ונשייתו היא מעל רוב הערך הדרוש כמתחייב לפי סעיף 350 לחוק, ממילא היתה האסיפה של הבנקים הבלתי מובטחים מאשרת את ההסדר, מבחינת רוב ערך. באשר לדרישת רוב מספר, לא ניתן לשלול שלאור דחיית ההתנגדויות, ובהינתן שהקולות שקולים מבחינת "מספר משתתפים", היה בית המשפט קובע כי האסיפה אישרה את ההסדר (ראה באנאלוגיה, בש"א (נצ' 95/10 חרושת מתכת בית השיטה (בהקפאת הליכים) נ' בנק הפועלים בע"מ ואחר') . בדומה, אין מקום לקבלת טענת בנק מרכנתיל לפיה היה לפצל בין אסיפת הנושים של שני הבנקים הבלתי מובטחים, קרי אסיפה נפרדת לבנק מרכנתיל ובנק לאומי. לא שוכנעתי בטענות ב"כ בנק מרכנתיל כי בערבות שנתנה החברה לבנק לאומי להתחייבות חברת ההחזקות כלפי "עיר המלכים", יש כדי להניע את בנק לאומי, לשקול אינטרסים שונים מאלה של נושי החברה הרגילים. הערבות האמורה, תמומש רק לאחר עמידה בכל תנאי הסדר הנושים, כך שהיא באה אחרי פירעון ההלוואה לבנק מרכנתיל ולאומי, ומכאן שאין בה כשלעצמה כדי ליצור אבחנה בין האינטרסים של שני הבנקים האמורים. באשר לטענה לפיה יש לבעלי השליטה ובני משפחת דנקנר מערכת יחסים עסקית עם בנק לאומי, הרי שטענה זו לא הוכחה, פרט לקשר ל"עיר המלכים". כן יצויין שהתנאים ביחס לשני הבנקים לפי הסדר הנושים, זהים לחלוטין. אין בידי גם לקבל את הטענה שלא היה מקום לאבחנה בין הבנקים כ"גורמים מממנים" לבין קבוצת הספקים ונותני השירותים. לטעמי יש להבחין בין בנקים המעמידים אשראים בבחינת היותם "גורמים מממנים", לבין נושים אחרים של החברה, כספקים ונותני שירותים, ולא ניתן לראות את כל אלה כמכלול אחד. אין מעמדו של בנק כמעמד של נותן שירות כגון עורך דין, רואה חשבון, סוכן נסיעות. כך, בנק המעמיד מימון בתמורה לקבלת תשואה על הכסף, מכלכל צעדיו בהתאם, בהביאו בחשבון בין היתר את הסיכויים והסיכונים בקבלת התמורה והריבית, ובהתאם את מסכת הביטחונות. כל אלה, לא קיימים אצל ספקים ונותני שירותים מהסוג שמניתי לעיל. ספקים ככלל, אינם משקיעים בפירמה, בהבדל מבעלי המניות, ומחזיקי אגרות חוב, ובהבדל גם מבנקים שמממנים את פעילות החברה. אמנם, ניתן להעלות על הדעת מקרה של ספק גדול במיוחד, בהיקפים ניכרים, שנותן אשראי ספקים בסכום ניכר לתקופה ממושכת, שייתכן שגם אז מצופה כי יפעיל שיקולים דומים לאלה של הבנקים, אך לא כך הדבר באשר לספקים ונותני שירותים כאמור. לכל אלה יש להוסיף את יכולת המיקוח של בנק לעומת זו של ספק, את המנגנונים העומדים לרשות הבנק בהבדל מספק או נותן השירות, יכולת הפיקוח על מקבל המימון וכדומה. אבחנה נוספת בענייננו היא בכך שמרבית הנמנים על קבוצת נותני השירותים הם מי שאמורים להמשיך וללוות את החברה בהמשך מסעה בהסדר הנושים, שכן החברה ממשיכה את פעולותיה כ"עסק חי", ואינה מתרוקנת מנכסיה. זאת ועוד; קבלת עמדת בנק מרכנתיל, תיצור ריבוי אסיפות נושים ללא הצדק ותוך חשש מבוסס שלא יהיה בה אלא כדי להקים זכות וטו לבנק מרכנתיל, שהוא נושה קטן יחסית לעומת שני הבנקים האחרים. בחנתי גם את הטענה בדבר הצורך בכינוס אסיפות נפרדות של בעלי המניות, (סעיף 2.4 לתגובת בנק מרכנתיל), ודין הטענה להידחות. די בכך שאין לו לבנק מרכנתיל מעמד בעניין כדי לדחות את הטענה. 22.2 פגיעה בעקרון השוויון המשיבים מעלים מספר טענות אשר יש בכל אחת מהם לטעמם כדי לפגוע בעקרון השוויון, ולהביא לפסלותו של הסדר הנושים: הראשונה - קבוצת נושים של החברה, בסכום גדול של כ 30 מיליון ₪, אינה נכללת בהסדר הנושים. הכוונה של המשיבים היא לגורמים להם ערבה החברה בגין חובות של חברות הבת. כך לטענת המשיבים, נהנית קבוצה זו של נושים על פני הנושים שהם צד להסדר ולרבות מחזיקי אגרות החוב, הנדרשים להמיר חלק מהחוב בהון מניות וכן מוגבלים בהפטר שיינתן לבעלי השליטה. הנדבך העיקרי שביסוד התנגדות זו, הוסר, לאור ההסדר עם הבנק הזר, כמפורט לעיל, אשר יש בו כדי לשנות מהותית את יכולת הבנק הזר לגרום להכשלת ההסדר, כנטען על ידי המשיבים. השניה - העדפת קבוצת הספקים ונותני השירותים המקבלים את מלוא נשייתם, בסך של כ 5 מיליון ₪, בעוד שהבנקים מקבלים רק חלק מנשייתם. השלישית - מתן ערבויות לבנק המזרחי ולבנק לאומי: ההלכה ככלל בית המשפט לא יתיר הסדר נושים שיש בו הפליה בין נושים מאותו מעמד, וכדברי בית המשפט בעניין בש"א (מחוזי ת"א) 22036/02 רו"ח צבי יוכמן בתפקידו כנאמן ומנהל מיוחד של, תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ נ' WARNER BROS. INTERNATIONAL TELEVISION DISTRIBUTION, תק-מח 2003(1), 40815 , 40818 (2003): "אכיפת עקרון השוויון בין נושי החברה; עקרון זה הוכר מאז ומעולם כ"נשמת אפם" של הסדרי חדלות הפרעון, ומהותו היא שכאשר סביר להניח כי אין במסת נכסי החברה כדי לכסות את כלל חובותיה, הרי על כל הנושים לקבל אחוז שווה מחובם, זאת בכפוף לסולם דיני הקדימה הקבוע בדין. בעניין זה, נקבע בעבר בשורה ארוכה של פסקי דין ואף בחקיקה, כי דין הקפאת הליכים כדין פירוק. מכאן, באו ההסדרים בחוק אשר אינם מאפשרים, בדרך-כלל, אישור הסדר המפלה בין נושים מאותו מעמד". (ההדגשה אינה במקור -א.א.) לא בכדי הדגשתי את המלים "דרך כלל", שכן בית המשפט העליון בשורת הלכות קבע כי ניתן יהיה לאבחן בין נושים באותו מעמד, כאשר קיימת לכך הצדקה עניינית. וכדברי בית המשפט בהלכת "טשת", בעמוד 122: "אין במשפט הישראלי - בדומה למשפט האנגלי ובהבדל מן המשפט בארה"ב - מניעה כי הנושים יסכימו על כך כי בהסדר יהיה הבדל במעמדם של נושים בעלי זכויות משפטיות זהות (ע"א 359/88 סולל בונה בע"מ נ' י' נאמן כונס ומפרק של א. כוכב השומרון עמנואל בע"מ (בכינוס נכסים), פ"ד מה(862 (3; ע"א 456/84 ורשבסקי, פריליך פירסומאים בע"מ נ' נופים מפעלים כלכליים ואח', פ "ד לח(471 (3; ת"א (ב"ש) 148/90 בעניין יובל גד בע"מ (בפירוק זמני) (לא פורסם) ). עם זאת, לטעמי יש להיזהר מאוד מפגיעה בעקרון השוויון בין נושים, במיוחד כאשר הרוב כופה את דעתו על המיעוט. לכן מן הראוי להמנע מאפליה בין נושים הנמנים על קטגוריה אחת. (השווה בהקשר זה את המצב המשפטי בארה"ב לפי Chapter 11 של ה- ,Code, 1978 Bankruptcy בו נקבע בסעיף 4)1123) כי ההסדר המוצע צריך להעניק יחס שווה לכל הנושים באותה קבוצה. כן ראה סעיף 243 כו(א) לתזכיר חוק לתיקון פקודת החברות (שיקום חברות), התשנ"ה-1995). אך יצוין, כי במקרה שלפנינו, יש בהסברו של המנהל המיוחד משום הגיון ענייני. הענקת הטבה לנושה, כדי לעודדו להמשיך לשתף פעולה עם החברה במהלך תקופת הניהול המיוחד, יש בה משום תרומה לגיבושו של הסדר המיטיב עם מכלול הנושים. על רקע דברים אלה, אין בשוני זה כדי לפסול את ההסדר כולו." כן ראה ת.א. (ב"ש) 148/90 יובל גד בע"מ (בפירוק זמני) סעיף 12 וסעיף 13 : "עצם העובדה שעל פי ההסדר המוצע יקבלו אלה דיבידנד שונה אינה חייבת להביא לפסילתו". מן הכלל אל הפרט: לטעמי, אין מקום לקבל את טענות המשיבים שכן מדובר בענייננו באבחנה מותרת: באשר לטענת המשיבים לפיה ההסדר מתעלם מקבוצת נושים גדולה המחזיקה בערבות של החברה. סבורני כי יש לאבחן בין נושים פוטנציאלים כגון מי שמחזיקים בערבויות של החברה, שטרם נדרשה לפרוע אותן, לבין נושים שמועד הנשייה שלהם כבר הגיע. באשר לקבוצה הראשונה, הנשייה טרם התגבשה וייתכן ולעולם לא תתגבש. בצדק טען ב"כ החברה, שאין מקום שהחברה תפנה לאותם נערבים, על מנת לקבל את עמדתם ביחס להסדר הנושים. לכן, אין בעובדה שלחברה בעלי ערבויות, שאינם צד להסדר כדי להוות הפליה פסולה בין הנושים. מצופה שככל שגורם המחזיק בערבות של החברה לטובתו, ידרוש את פירעונה מהחברה, הדבר ייבדק לגופו. אך אין בכך כדי לחייב את החברה במסגרת הסדר הנושים, להכליל גם את בעלי הערבויות, שכאמור אין כל וודאות שאלה יידרשו לפרוע את הערבות. טענת המשיבים לפיה קיימת הפליה פסולה בכך שקבוצת הספקים ונותני השירותים לא נכללה בהסדר, אינה מתקבלת מחמת אלה: ראשית, קבוצת ספקים ונותני שירותים, מקבלת את חובה באמצעות מימון שמוזרם לחברה על ידי בעלי השליטה, ולא ממקורות עצמיים של החברה, כך שאין בתשלום האמור, כדי פגיעה במשיבים או מי מהם. שנית, עמדתי לעיל על השוני בין מעמדם של ספקים ונותני שירותים לבין מעמדם של בעלי מניות ומחזיקי אגרות חוב, בעוד שהראשונים נותנים שירותים משירותים שונים לחברה והם צד זר לה, אזי השניים הם בעלי זכויות בחברה, הם משקיעים בחברה, ובכך נוטלים על עצמם סיכוי וסיכון באשר להשאת השקעתם או ירידתה לטמיון. לא כך הם נותני השירותים והספקים לחברה. אלה אינם שותפים להשקעה ואמורים לקבל את תמורת השירותים שנתנו לחברה או המוצרים שסיפקו לחברה, לפי המקרה, ללא קשר באשר לרווחיות של החברה. המדובר בשוני מהותי, שיש בו כדי ליצור אבחנה מותרת בין שתי קבוצות הנושים. לטעמי אין במתן הערבות האישית לבנק המזרחי, כדי פגיעה בשוויוניות ההסדר בשים לב גם לכך שבנק המזרחי הוא נושה מובטח, אשר בכוחו היה להכשיל את הסדר הנושים אם היה מעמיד את חובו לפירעון ומממש את הבטוחה. לכן, מתן הערבות האישית על ידי בעלי השליטה, סללה את הדרך להכשרת הסדר הנושים מבחינתו, וזאת מבלי פגיעה ממשית במשיבים. הערבות של החברה לבנק לאומי עבור התחייבויות של חברת ההחזקות ל"עיר המלכים", אינה יוצרת בהכרח הפליה בין בנק מרכנתיל לבין בנק לאומי, שכן עסקינן בערבות, שאם החברה תידרש לפרוע אותה, יהא זה רק אחרי ביצוע ההסדר והתשלומים המגיעים לפיו לבנקים ולמחזיקי אגרות החוב. בנוסף, המדובר בדרישה עתידית, אין כל וודאות שהחברה אכן תידרש לפרוע את הערבות. 23. ההסדר עם בנק המזרחי והערבויות החדשות לבנקים המשיבים בדעה כי ההסכמה אליה הגיעה החברה עם בנק המזרחי במתן הערבויות החדשות כנגד הסרת הסתייגויותיו, מהווה הסדר חדש המחייב כינוס אסיפות נושים, כמו גם שיש בכך משום פגיעה בעקרון השוויון, ומחזקת הטענה בדבר היות ההסדר בנוי מטלאים, מהווה העדפת נושים ועוד. השאלה הנדרשת היא האם הערבויות החדשות, שניתנו נוכח הסתייגות בנק המזרחי, וכנגד ויתורו על ההסתייגויות משנה באופן מהותי את תנאי ההסדר, עד כי מדובר בהסדר חדש המחייב כינוס אסיפות נושים ודיון לאחריו בבית המשפט, כפוף לתוצאות האסיפות. בחינת הדברים מלמדת כי ההתנגדות הנחרצת של המשיבים לערבות החדשה, נשענת על קנה רצוץ ואבהיר: סבורני שאין עסקינן בשינוי של הסדר הנושים שכן ההסדר נותר במתכונת בה הוגש לבית המשפט בדיון האחרון, ורק הוסרו הסתייגויות בנק המזרחי. מכאן, שלכאורה, בהעדר שינוי בתנאי ההסדר, אין כל צורך בכינוס אסיפות נושים ודיון בהסדר חדש, ולכל היותר נדרשת בחינה האם תמורת הויתור, קרי קבלת הערבויות החדשות יש כדי לפגוע בעקרון השוויון המונע את אישור ההסדר. אוסיף, כי גם אם כדעת המשיבים היה צורך בכינוס אסיפות לדיון בעניין, אזי מבחינה מעשית ברי כי היה מושג הרוב הדרוש, הן מבחינת ערך והן מבחינת מספר, לאור הסכמת בנק המזרחי ובנק מרכנתיל ורוב ניכר ומעבר לדרוש של מחזיקי אג"ח, למעט המשיבות 7 ו-8. כל אלה, מהווים את הרוב הדרוש, לא כל שכן, לאחר שהנושא נשקל ונבדק על ידי הנושים ולאחר אסיפת מחזיקי אגרות החוב, שערכו הנאמנים. גם לגופו דין הטענה להידחות: בחנתי בקפידה את טעמי התנגדות של המשיבים למתן הערבויות החדשות, ולא ראיתי כל נימוק ענייני העומד בבסיס ההתנגדות ודוק; הערבויות החדשות נועדו בעיקר להבטיח את בנק המזרחי מפני מצב, שהוא הנושה המובטח לא יצא וידיו על ראשו, אם החברה תקדים את התשלום האחרון למחזיקי אג"ח, לעומת המועד הקבוע בהסדר הנושים, ואילו הבנק לא ייפרע את חובו מחמת שהחברה תקלע לאחר מכן לקשיים שימנעו הימנה את היכולת לשלם את המגיע לבנק. אין המדובר בהבטחת החוב המגיע לבנק המזרחי ככלל, אלא כאמור רק למקרה של הקדמת התשלום האחרון או חלקו לנושים הרגילים. לגיטימי בעיני שנושה מובטח, יקבל הגנה מפני תרחיש לפיו נושים רגילים יקבלו את יתרת נשייתם, ואילו הוא המובטח לא ייפרע את חובו. הערבות החדשה נותנת בטוחה לבנק, שאם יקרה האמור, יהיו בני משפחת דנקנר ערבים לסכום מסויים כלפיו כמו גם לבנקים האחרים, ומבלי שיש בכך כל פגיעה במחזיקי האג"ח. על מנת שלא לפגוע בבנקים הרגילים, הוסכם כי גם להם תינתנה ערבויות חדשות בהיקף מוגבל בחלק היחסי של ההלוואות החדשות. הערבויות החדשות תמומשנה רק במקרה של הקדמת התשלום האחרון או חלקו, המגיע למחזיקי האג"ח לפי הסדר הנושים, כך שלא ראיתי מהי הפגיעה במחזיקי האג"ח, בניגוד לנטען על ידי המשיבות 7 ו- 8, ולכן אין כל העדפה פסולה במתן הערבויות החדשות. דווקא בעצם האפשרות להקדים תשלום לקבוצת נושים, ובמקרה זה מחזיקי האג"ח, קיימת הפליה פסולה לעומת הנושים האחרים. וודאי שאין במתן הערבויות החדשות כל פגיעה בבנק מרכנתיל, המקבל אף הוא ערבות חדשה, באשר לטעמו יש בערבות זו משום העדפה פסולה, כאשר לעניין זה הוא מצביע על השוני בסכום הערבות בינו לבין בנק המזרחי. אין בטענה ולא כלום, שכן הערבות החדשה נועדה להבטיח 15% מהחובות של החברה לכל אחד מהבנקים, כמות שיהיו לפי הסדר הנושים, מה גם שיש שוני בין בנק מזרחי לבין הבנקים האחרים שאינם נושים מובטחים. מעבר לדרוש; עיינתי גם בהבהרות שהוספו להסדר בעקבות אסיפות מחזיקי אג"ח מיום 25.7.10, המוסכמות על החברה ועל בנק המזרחי. עסקינן בקביעה לפיה הערבויות החדשות תתממשנה רק לאחר פירעון סך של 28 מיליון ₪ למחזיקי אג"ח, כאשר סך של 5 מיליון ₪ מתוכו, לא ייפרע מנכסים מסויימים של החברה שפורטו בהודעה, ואין באלה כדי לפגום בהסדר, להוות פגיעה בשיווין וכדומה. 24. ההפטר ותרומת בעלי השליטה ההלכה הפסוקה הכירה באפשרות מתן הפטר לבעלי המניות או נושאי משרה במסגרת הסדר נושים, כאשר המחלוקת דרך כלל בעניין הינה היקף הפטור המוענק (ראה ע"א 9244/06 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' איגלו חברה קבלנית לעבודות צנרת בנין ופיתוח בע"מ ואח', [2008] ; רע"א 8392/07 יובל אשכנזי נ' שלמה גורג'י [2009]; ספרם של אלשיך ואורבך, שם, בעמ' 459-460). קיימת גישה לפיה שאלת ההפטר כמו גם התרומה של בעלי השליטה להסדר הנושים, נמנית אף היא בעיקרה על תחום כדאיות ההסדר המסור לשיקול דעת הנושים. איני משוכנע שסוגיית ההפטר והתרומה של בעלי השליטה, היא רק שאלה של כדאיות ההסדר המסורה רק להחלטה באסיפות הנושים. סוגיה זו מצריכה לטעמי גם בחינה דרך כלל של בית המשפט שכן לא מדובר בהכרח בשיקולי כדאיות. ניתן להעלות על הדעת הפטר לבעלי השליטה, שבית המשפט אינו יכול לאשרו, אף אם מרבית הנושים נתנו לו את הסכמתם, כגון שיש בו להכשיר עושק מיעוט. מכל מקום, הואיל וסבורני שבכל מקרה, ההפטר המבוקש כמו גם תרומת בעלי השליטה במקרה שלפניי עונים אף לגופם על הנדרש, לא ראיתי צורך לקבוע מסמרות בסוגיה. ככלל, השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לדון בשאלת הפטור, הם בין היתר התרומה של הנהנים מהפטור להסדר הנושים, היקף החובות נשוא הפטור, כמו גם הערכת סיכויי התביעות האישיות הצפויות נגד בעלי הפטור (הלכת אפריקה ישראל, שם סעיף 19). כמפורט לעיל, לאחר הדיון בבית המשפט, שונו תנאי הפטור, כך שהוא יפקע ולא יחול על בעלי השליטה לרבות בני משפחת דנקנר, אם לא ישולם התשלום הראשון המתחייב לפי הסדר הנושים. המשיבים טוענים כי הפטור, גם במתכונת החדשה, הינו פגם חמור היורד לשורשו של עניין ושיש בו כדי למנוע את אישור הסדר הנושים. לעניין זה נטען בין היתר כי "פקיעת הפטור", חלה רק על בעלי השליטה ובני משפחת דנקנר, ולא גם על יתר הנהנים מהפטור ובכללם נושאי המשרה האחרים ובעלי המניות הקיימים בחברה, כי מדובר בפקיעה חלקית של העניינים עליהם חל הפטור, כמו גם שתסוכל אפשרות הגשת תביעות מחמת התיישנות למקרה והפטור יפקע. לאחר מתן הדעת לטענות המשיבים, בחינת הפטור במתכונתו האמורה, ויישום ההלכה הפסוקה באתי לידי מסקנה כי אין בפטור כדי לפסול את הסדר הנושים, וכפי שיוסבר להלן: הפטור, בהבדל מהנוסח המקורי, שונה במספר עניינים מהותיים: האחד, הפטור הוא עתה יחסי ומותנה בכך שלפחות שליש מהמגיע לנושים, על פי ההסדר, ייפרע. לטעמי, יש בכך שינוי ניכר שכן במצב החדש, יש לבעלי הפטור מניע בעל משקל, לפעול למימוש הסדר הנושים, וזאת גם בשים לב שהמדובר בסכום משמעותי כשלעצמו, כמו גם שמהווה נתח לא מבוטל מכלל המגיע לנושים, וכל זאת בהבדל מהמצב הקודם, בו המניע היה פחות ערך. השני, הפקעת הפטור, אינה חלה רק על בעלי השליטה בחברה, כך שאם יופקע הפטור, ההפקעה חלה גם על נושאי המשרה וכן הדירקטורים של החברה, בהבדל מהמתכונת הקודמת, בה הופקע הפטור רק לגבי בעלי השליטה. השלישי, נקבע הסדר המונע את המשך מרוץ הזמן על מנת למנוע התיישנות, בגין תביעות נגד בעלי הפטור, ככל שאלה תוגשנה. הרביעי, הוסרה המגבלה של סכום התביעה נגד בעלי הפטור, כמו גם הגבלת התביעה לפי פוליסת הביטוח בלבד. גם קיימת תרומה של בעלי השליטה להסדר: מכלול התרומה הכספית מצידם של בעלי השליטה עומד על סך 10 מיליון ₪, מתוכו כ 3 מיליון ₪ כבר הועבר לאחרונה והיתרה תועבר כתנאי לאישור הסדר הנושים. בנוסף, הסכימו בני משפחת דנקנר לחתום על הערבות הנוספת כהגדרתה לעיל, לטובת מחזיקי אגרות החוב, בנק לאומי ובנק מרכנתיל, כתנאי למתן ההפטר, ערבות שאין להקל בה ראש בשים לב לשיעור הסכומים המדובר. תרומה נוספת היא ההסכמה לפיה אגרות החוב שמחזיקים בעלי השליטה יומרו להון מניות, קרי ויתור מצידם על חוב המגיע להם, הגם שלכאורה מדובר בתרומה שולית לעומת האלטרנטיבה, שכן אם לא יאושר ההסדר, יש להניח שהחברה תגיע להליך פירוק כך שבעלי השליטה לא ייהנו ככל הנראה מאגרות החוב שבבעלותם. עם זאת, יש לתת את הדעת לכך שבהבדל ממחזיקי אגרות החוב הרגילים, שרק 60% מהחזקותיהם יומר להון מניות, אזי אגרות החוב של בעלי השליטה יומרו במלואן להון מניות, כך שיש הרעה בהשוואה למחזיקי אגרות החוב הרגילות. בנוסף, מוותרים בעלי השליטה על שכר וגמול. תרומה נוספת של בני משפחת דנקנר היא בביטול הערבות כלפי הבנק הזר כנגד הקצאת 6% מהון המניות המונפק של החברה לאחר אישור ההסדר. שקלתי גם את טענות המשיבים באשר לתביעות האישיות נגד בעלי הפטור. לעניין זה אציין כי לא ניתן בשלב טרומי זה להביע עמדה לגופו של עניין באשר לסיכויי הצלחת הטענות המועלות נגדם. עם זאת יש לציין שהטענות המיוחסות לבעלי השליטה, הן ביחס לפעולות שנעשו בשנים עברו, בעיקר בשנים 2004 ו- 2006. למרות חלוף הזמן הרב מאז, לא מצאו המשיבים לנכון לפנות לבעלי הפטור ולהתריע על הפעולות האמורות, ולו במכתב אתראה, הגם שהמידע נשוא הטענות, היה מצוי ברשותם. יש בכך, כדי להחליש במידת מה, את עוצמת הטענה, וזאת כאמור, מבלי לחוות דעה לעצם המיוחס לבעלי הפטור. מכל האמור, אין בידי לקבל את טענות המשיבים לפיה תרומת בעלי השליטה בטלה בשישים. 25. החלופה הריאלית לטעמי, עמדת המשיבים לפיה ניתן להשיג את התכליות שבהסדר הנושים באמצעות כינוס נכסים או פירוק, אף הוא עניין של שיקולי כדאיות המסור לשיקול דעתם של הנושים, אף אם בית המשפט סובר אחרת ובית המשפט לא ייטה להתערב בו, ויכבד את רצונם של אלה. עם זאת ומעבר לדרוש, ולאור המשקל שנתנו המשיבים בעמדתם לעניין זה, מצאתי לנכון לציין כי בנק מרכנתיל לא שכנע בטענתו, כי בדרך של פירוק תושג תמורה גבוהה יותר לנושים מאשר בדרך של הסדר הנושים. נהפוך הוא, באמצעות ההסדר, מוזרמים על ידי בעלי השליטה סכומים ניכרים, מיליוני שקלים, שלא יינתנו ככל שלא יושג הסדר, הגם שלא התעלמתי מטענת ב"כ בנק מרכנתיל כי את הסכומים האמורים ניתן יהיה לטענתו לקבל בכל מקרה ממימוש נכסי החברה, אך זהו נעלם שאין לו ודאות. 26. להשלמת התמונה אציין כי נתתי דעתי לטענות נוספות של כל אחד הצדדים, המייחס למשנהו חוסר תום לב, ולא ראיתי כי בנסיבות המקרה שלפניי, משקלו של טעם זה, מגיע כדי לדחות את הבקשה לאישור הסדר הנושים, לא כל שכן, רוב מוחץ של הנושים, אישר את ההסדר. בשולי פסקה זו, איני סבור שהתנגדותם של המשיבים, נגועה בחוסר תום לב, אלה העלו נימוקים כבדי משקל, וראיה לכך, שנוכח התנגדויות אלו, נערכו שיפורים בהסדר הנושים לעומת המתווה המקורי. מודע אני גם לטענת החברה לפיה המשיבות 7 ו- 8 מחזיקות בשיעור זניח של אג"ח, דבר שיש בו לדידה כדי להפחית את משקל ההתנגדויות שהוגשו מטעמן. איני רואה עין בעין עם החברה, שכן לטעמי יש לבחון לגופה כל התנגדות, גם מטעם מי שנשייתו מועטה באופן יחסי או מספר מניות החברה או אגרות החוב שהנפיקה, המוחזקות על ידו אינו רב. לא בכדי הסמיך המחוקק את בית המשפט לבחון את הסדר הנושים המוצע ואף אם זוכה הוא ברוב הדרוש לפי סעיף 350(ט) לחוק, זכאי כל נושה באשר הוא, להביע עמדתו לפני בית המשפט, ושומה על בית המשפט ליתן לכל טענה את משקלה הראוי. מובן, שבית המשפט ייתן משקל להיקף הנשייה של הנושים המתנגדים מכלל מאסת הנשייה, אך אין בעובדה שאסיפות הנושים אישרו את ההסדר כשלעצמה, כדי לאיין את חובת בית המשפט לבחון את טעמי ההתנגדות, ולא ניתן לשלול אפשרות לפיה בית המשפט לא יאשר הסדר נושים, הגם שזכה לרוב הדרוש על פי דין, מחמת התנגדות שהעלה נושה פלוני, על אף שהתנגדותו לא התקבלה באסיפת הנושים. לפיכך, בחרתי לבחון את טעמי ההתנגדות לגופם, וכאמור לא ראיתי בהם כדי לדחות את הבקשה. 27. סוף דבר הסדר הנושים שבית המשפט מתבקש לאשרו, עבר מספר שינויים מהותיים לעומת המתכונת המקורית שהוגשה לבית המשפט. בגדר זאת, פעלה החברה, להסיר מכשולים ומהמורות לא קלים, שניצבו לפניה להכשיר את ההסדר, תוך מתן הדעת לדברי בית המשפט, להתנגדויות ולהסתייגויות של הנושים, כמו גם של נושים פוטנציאלים, וזאת גם תוך הגדלת תרומת בעלי השליטה. ההסדר הוא פרי מאמץ ניכר, שאושר על ידי הנושים ברוב הדרוש על פי דין, ובשיעור ניכר מהדרוש. ההתנגדויות וההסתייגויות, רובן ככולן, נשמעו, נבדקו ונבחנו, וחלקן אף הוסר. אין ביתרתן של אלה, כדי למנוע את אישור ההסדר. אין ספק כי קיימים סיכונים במימוש הסדר הנושים, אך בצד אלה גם סיכויים לא מבוטלים בהצלחתו, והמסקנה הינה שדרך זו עדיפה על פני האלטרנטיבה, קרי פירוק החברה. לפיכך, לאור אישור הסדר הנושים על ידי אסיפות הנושים ברוב הדרוש, דחיית ההתנגדויות, הכרה כי התקיימו התנאים לאשר את ההסדר לפי הוראות החוק ויישום ההלכה, מתאשר בזאת הסדר הנושים בנוסח הסופי שצורף להודעת החברה מיום 12.7.10, וכמות שתוקן בהודעה המוסכמת מיום 22.7.10., וניתן לו תוקף של פסק דין. לאור האמור, אני מורה על ביטול צו הפירוק המותנה שניתן לחברה, ביום 27.4.10, בתיק פר"ק 19347-01-10. הסדר נושיםנושה