את מי תובעים בתאונת דרכים של חייל

את מי תובעים בתאונת דרכים של חייל ? סעיף 36(א) לחוק הנכים תגמולים ושיקום מבקש להסדיר מצב דברים בו לנפגע עומדות עילות תביעה הן מכח חוק הנכים והן מכח חוק אחר (כגון חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). וכך קובע הסעיף. (א)   חייל משוחרר או נכה הזכאי, בשל נכות שלקה בה, לתשלומים, לפי חוק זה, והוא זכאי, בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה: (1)   הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתגמולים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא יגבה פיצויים לפי החוק האחר ותשלומים לפי חוק זה כאחד; (2)   שולמו לו הענקה או תשלומים לפי חוק זה, זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה ובעד כל תשלום אחר שהיא עלולה להתחייב בו מכוח חוק זה, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לו פיצויים לפי החוק האחר, עד לסכום אותם הפיצויים; (3)   שולמו לו פיצויים לפי החוק האחר, לא יחולו עליו שאר הסעיפים של חוק זה, פרט לזכותו לקבל את סמל הנכים; (4)   הוא חייב להושיט כל עזרה שביקש קצין תגמולים ולנקוט כל פעולה סבירה על מנת לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו לפי סעיף זה, ולא יעשה כל פעולה העוללה לפגוע בזכויות אוצר המדינה לפי סעיף זה או למנוע בעד מימושו. (5)   כל עוד לא גבתה המדינה בכל דרך שהיא, את המגיע לה לפי פסקה (2), רשאי הנכה, בהסכמת קצין התגמולים להחזיר לה את ההענקה התשלומים או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין תגמולים תמורת כל יתר טובות הנאה שקיבל מכוח חוק זה, בשל הנכות המשמשת עילה לתביעתו לפי החוק האחר, ומששולמו הסכומים האמורים תפקע זכותה של המדינה לתבוע לפי פסקה (2), והנכה יהא זכאי לתבוע לפי החוק האחר; (6)   הגיעה המדינה לידי הסכם בכתב בדבר הפיצויים עם האדם החייב בהם לפי החוק האחר ונקבע בהסכם, שיעור הפיצויים ותנאי תשלומם, לא יהא הנכה זכאי לשיעור ולתנאים שונים מאלה שנקבעו בהסכם, אפילו אם עדיין לא נגבו הפיצויים על ידי המדינה. עיקרי ההסדר המעוגן בסעיף 36(א) הם אלה (ראו את פסק דינו של כב' הש' (כתוארו אז) ברק בע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים, פ"ד לו(2) 757, ע' 799-800 (1982)): אחריות המדינה על-פי חוק הנכים לא ביטלה את האחריות בנזיקין, ולא שיחררה מזיק מאחריות בנזיקין; אדם אשר נפגע "בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי" רשאי להגיש תביעה נגד המדינה על-פי חוק הנכים, וכן להגיש במקביל תביעה על-פי דיני הנזיקין נגד האחראי בנזיקין. בעצם הגשת התביעה האחת אין משום "בחירה" השוללת הגשתה של התביעה האחרת; חוק הנכים שולל קבלת פיצוי משני מקורות, אך מאפשר לניזוק, בתנאים מסוימים, להשיב למדינה את שקיבל ממנה על-פי חוקים אלה, ובכך לפתוח לעצמו מחדש את פתח הפיצויים על-פי דיני הנזיקין; מששילמה המדינה תשלומים לפי חוקי התגמולים והשיקום לניזוק, קמה לה זכות שיפוי כנגד המעוול בנזיקין; עילת השיפוי הקמה למדינה נגד המעוול אינה נזיקית (ראו: שם, בפסק דינה של הש' בן-פורת בע' 790-791). ממכלול הוראות חוק הנכים כפי שפורשו בפסיקה עולה, כי גם כאשר נכה פונה תחילה לקבלת תגמולים, הוא רשאי לפתוח בתביעה נגד המזיק ולנהלה עד לסיומה. אלא משעה שמקבל הוא תגמולים ממשרד הבטחון ועד למילוין של דרישות סעיף 36(א)(5) לחוק, אין הנכה זכאי לקבל לידיו פיצויים מאת המזיק (ראו: ע"א 1162/96 וייס נ' מאק, פ"ד נג(2) 79. לפיכך, כל עוד לא פוצה משרד הביטחון בעד הסכומים ששילם לנכה או התקשר עם המזיק בהסכם, פתוחה בפני הנכה הדרך לתבוע את האחראי לנזקו ולבחור בקבלת פיצוי מאת המזיק, בכפוף להשבת התגמולים שקיבל לפי חוק הנכים. ברם, משנכרת הסכם בין משרד הביטחון לבין האחראי לנזק בדבר שיעור הפיצויים או משפוצה משרד הביטחון בפועל, נחסמת בפני הנכה האפשרות לתבוע את האחראי לנזק. צבאתאונת דרכיםחיילים